אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קלח

סימן קלז

סעיף א

ס"ק א

ואפי' היה מונח ע"ג ידו. כתב הטור ז"ל נתינתו צריך שיהיה מידו ממש כו' אבל קבלתה א"צ שתקבלנו בידה ממש אלא לרשותה מדלא כתב ונתן לה אלא בידה דרשינן לרשותה עכ"ל והקשה ב"י דבר"פ הזורק משמע דמרבינן רשותה מונתן וע"ש שתירץ דאי לא הוי כתיב ונתן לה לא הוי מרבינן רשותה אלא השת' דכתיב בידה משמע נמי רשותה כדכתיב ויקח כל ארצה מידו ע"ש. ובט"ז הקשה דהוא נגד סוגית הש"ס פ' הזהב דף מ' דמקשינן הך דכל ארצו מידו דמשמע רשות אהך בריית' טעמ' דכתב ונתן הא לא"ה ה"א ידו ממש ומשני כל היכא דכתיב ידו ידו ממש דהכא היינו ידו ממש ע"ש. וכן נראה כדברי הט"ז מדחזינן דרבי הש"ס חצר המשתמרת ועומד בצדו משום דבעינן דומי' דידה מזה משמע דידה היינו ידה ממש דאי אמרת ידה היינו רשותה היכי מוכח דבעינן משתמרת ועומד בצדה, ובר"פ הזורק פריך הש"ס חצירה מה שקנתה עשה קנה בעלה רבא אמר אטו ידה מי לא קני' ליה לבעל אלא גיטה וידה באין כאחד ה"נ גיטה וחצירה באין כאחד א"ל רבינא לרב אשי רבא יד דאשה קא קשי' ליה נהי דקני לה למעשה ידיה ידה גופה מי קני' ליה א"ל רבא יד דעבד קא קשיא ליה והקשו בתוס' ד"ה ידה גופה מי קני' וז"ל וא"ת חצירה נמי לא קני' ליה גופיה אלא פירי ע"ש. ונראה ליישב קושית התוס' דודאי חצירה לא כתיב בתורה בהדיא אלא דמרבינן רשותה מונתן בידה ומש"ה פריך חצירה לא כתיב בתורה בהדיא אלא דמרבינן רשותה מונתן בידה חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה דחצר השכורה קונה לשוכר מפני שהיא רשות השוכר אע"ג דגוף החצר של משכיר דקנין פירות לאו כקנין הגוף אלא משום דקנין חצר לא מהני אלא משום רשות ומי שהרשות שלו הוא קונה כדמוכח רפ"ק דמציעא דף י"ב דחצר השכורה קונה לשוכר משא"כ קנין ידה דיד אינו קונה בתורת רשות אלא מי שהיד שלו הוא קונה וידה מקרי אע"פ שיש לבעל פירות כיון דגוף היד שלה היא וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וניחא בזה הא דקאמר רב אשי רבא יד דעבד קא קשי' ליה דלכאור' קשה דבהדי' אמר רבא אטו ידה מי לא קני' לבעל הרי בפירוש ביד דאשה קמיירי. ולפמ"ש יש לומר דלעולם רבא גופי' יד דאשה נמי קא קשיא ליה דרבא לטעמיה דס"ל פ"ב דקדושין דף מ"ב האחין שחלקו לקוחות הן. ומאן דס"ל אחין לקוחות הן ס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי דאל"כ לא משכחת מביא בכורים אלא חד בר חד כדאי' ס"פ השולח וע"ש בתוס' וכיון דס"ל לרבא קנין פירות כקנין הגוף א"כ יד דאשה נמי קשי' ליה דהוי' דבעל וע"כ צ"ל גיטה וידה באין כאחד. (צ"ע לפ"מ דקי"ל דחצר דאשה משום ידה אתרבאי אין לחלק בין ידה לחצרה כיון דהגוף הוא שלה יקנה לה. ועוד נלענ"ד דאחצר דאורייתא לא קשי' ליה לש"ס מידי דעיקר הקושי' הוא משום דיש לבעל פירות כמ"ש ר"י או משום שאינה יכולה למכור כשיטת ר"ת ועיין בתוס' שם בסוגי' ד"ה מה שקנתה אשה כו' וכל זה הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא החצר לגמרי שלה והכא קא קשיא ליה לש"ס כיון דאמרו רבנן דבעל קני' לפירות או לבטל המכר וידו כידה בנכסים או עדיפא מידה כדאמרינן פ' הכותב ע"ש. א"כ עדיין לא יצא הגט מתחת ידו כשמונח בחצר וגבי גט בעינן כריתות שיצא מתחת ידו לגמרי כמו דלא מהני משיחה בידו כדלקמן סעיף ב' וזהו שדקדק רש"י ז"ל בלשונו וכתב וז"ל קנה בעלה לפירות ולהשתמש בה ואכתי לא נפק גט מידו דבעל עכ"ל. ובהכי ניחא מאי דהוי ק"ל בהא דפריך בפשיטות מה שקנתה אשה קנה בעלה דהא אמרינן בנדרים דף פ"ח דאפי' לר"מ דס"ל אין יד לאשה בלא בעלה מודה היכא דאיהו יהיב לה דיש לה יד לזכות ע"ש בר"ן. ואי משום דהחצר קנוי לו לפירות ה"ל כחצרו משום דה"ל כחצר המושכר לו וכמ"ש מר"ן ז"ל ליתי' דמ"מ שפיר קונה לה דגופה דידה דבחצר המושכר גופיה פסק הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' שכירות דבדבר של הפקר זוכה בו המשכיר ועיין בח"מ סימן שי"ג סעיף ג' ובש"ך שם ס"ק א' ובסימן ר"ס ס"ק ט"ו שפסק כן להלכה והא דשוכר את מקומו דעת אחרת מקנה שאני שגילה דעתו שרוצה שיקנה להשוכר דוקא אבל מציאה והפקר קונה המשכיר כ"ש כשדעת אחרת מקנה להמשכיר אלא לפמ"ש גבי גט הוא דק"ל דבעי' שיצא לגמרי מת"י הבעל ובהכי ניחא ליישב מה שהקשו בתוס' פ' חזקת דף נ"א ע"ב ד"ה במתנה קנתה ע"ש שהקשו דלא גרעה משוכר ואמאי לא יקנה לה החצר ותירצו בשם ר"ת דהכא גרעה דאם מתה הבעל מוציא מיד הלקוחות משא"כ בשוכר דלזמנו הוא שלו ע"ש וקושית' היא לשיטת ר"ת דס"ל דעיקר תלי' במכרה ונתנה קיים ע"ש ולפמ"ש לק"מ דגבי גיטין בעי' כריתו' וליכ' כיון דאגיד גבי' לחד מלתא.) איברא. רבינא בעי מרב אשי אם אינו מוכח הא דגיטה וידה באין כאחד אלא מיד דאשה א"כ למאן דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף יד אשה לא קשי' מידי דנהי דקני למע"י ידה גופה לא קני וא"כ לדידי' תקשי מתני' דחצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה דגבי חצר דאין הקנין אלא בתורת רשות ודאי לא מהני מה שגוף החצר שלה כיון דלא מרבינן חצר אלא בתורת רשות ומי שהרשות שלו הוא קונה ואכתי לא שמעי' דגיטה וידה באין כאחד דקנין יד לא הוי משום רשות אלא למי שהוא שלו והרי ידה שלה דקנין פירות לאו כקנין הגוף לזה קאמר רב אשי דרבא יד דעבד קא קשי' לי' ר"ל יד דעבד נמי קשי' לי' אליבא דכ"ע דהתם גוף היד לרבו הוא ואפ"ה משתחרר אלמא דאליב' דכ"ע אמרינן גיטה וידה באין כאחד א"כ ה"ה חצר ובתוס' שם כשהקשו חצירה נמי לא קני' אלא לפירי כתבו לחלק בין יד דאשה לחצרה משום דיד דאשה אינו משועבד לפירות לבעל שיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה ע"ש וכ"כ הרשב"א בחידושיו משום דרבא ס"ל דמזוני עיקר ע"ש ואכתי איכא לאקשויי לפמ"ש הר"ן פ' אע"פ דאע"ג דיכול' שתאמר איני ניזונת ואיני עושה ע"ש וכ"כ הרשב"א בחידושיו משום דרבא ס"ל דמזוני עיקר ע"ש ואכתי איכא לאקשויי לפמ"ש הר"ן פ' אע"פ דאע"ג דיכול' שתאמר איני ניזונת ואיני עושה היינו ממה שהיא עושה בצמר וזה סתם מע"י שיכולה לפטור אבל שאר מלאכות שהאשה עושה לבעלה לא מפטרא ועיין לעיל סימן פ' וא"כ אכתי משעבדי ידי' לבעל למלאכתו בע"כ ואפשר דכיון שנתן עיניו לגרשה שכבר כתב לה גט אע"ג דמיחייב בפירקנה ויש לו פירות עד שעת נתינה וכן כל ההתחייבות שהטילו חז"ל על איש ואשתו עדיין חל עד שעת נתינה מ"מ אלו המלאכות שהאשה עושה לבעלה אינה חייבת משעה שנתן עיניו לגרשה. אך קשה מהא דתנן פ"ק דמציע' דף י"ב מציאת עבדו ושפחתו העברים הרי היא שלהן ואמאי הא משעבדי ידיהם להאדון ולא מצו משמטי נפשייהו כלל וכן למ"ד מעשי ידיה עיקר ואינה יכולה לומר איני ניזונת וא"ע א"כ קשה איך אשה זוכה במציאתה לעצמה למ"ד מציאה לעצמה בר"פ מציאת האשה ע"ש ולפמ"ש דמשום תורת יד לא אכפת לן במאי דמשעבדי ידה כיון דידה גופה דידה הוי ומשום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ואפילו למ"ד כקנין הגוף דמי כבר מוקי הש"ס בכמה דוכתי' כתנאי א"כ אתי' כמ"ד קנין פירות לאו כקה"ג דמי ומש"ה מציאת עבדו ושפחתו העברים שלהן אע"ג דמשעבדי לרבן כיון דוד ממש אינו קונה משום רשות אלא למי שהיא שלו והרי היא של עצמן וכ"ת הא הראשון של רבו וא"כ ליקני מציאה לרבו ליתי' דידו קונה אפי' ברשות מוכר ועוד דאדון לא מצי קני בתורת רשות דה"ל חצר מהלכת ומש"ה עבד עברי קונה המציאה לעצמו ודו"ק:

סעיף ב

ס"ק ב

אבל אם הבעל מצוה לה לקפוץ כו' בד"מ כתב ליישב קושית הב"י שהקשה על הטור שכתב בריש הסימן שאם אחז הבעל בראש הגט והושיט לה והיא אחזה בראש השני הוי גט וגבי גט בידה ומשיחה בידו כתב דלא מהני קפיצה לזה כתב דבריש הסימן מיירי בשקפצה ברצון הבעל וע"ש. והנה המעיין בדברי הרא"ש יראה דלאו מהאי טעמא אתי עלה וז"ל הרא"ש פרק הזורק אמר רב חסדא גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינו מגורשת ואם לאו מגורשת פי' ר"ת כגון שהגט כבד והמשיחה דקה דאי משיך ליה לגבי' מיפסק וכו' אבל אם קפצה ידה ומחמת זה יפסוק החוט כשהוא לא הוי נתינה ור"י אומר דמקרי שפיר נתינה כיון שהוא התחיל הנתינה קרינא ביה שפיר ונתן אע"פ שהיא גמרה הנתינה וכן לעיל פ"ב אל תתגרשי אלא בב"ד פ' אמרי' מכי מטי להתם מיגרשא לה ומסתברא אפי' הוציאה הגט מידה בינתיים ושוב נטלתו ובאה לאותו ב"ד אע"פ שבנטיל' אחרונה לא בא הגט לידם מיד הבעל כיון דתחל' נתינתו להתגרש נתן בידה ונתן קרינא ביה ולא טלי גיטך מע"ג קרקע כו'. ונראה לי דלא דמי דמעיקרא נתינה מעליא היא אע"פ שיש הפסק בינתיים מ"מ כשיגיע הזמן והגט בידה מגורשת ע"י הנתינה הראשונה אבל הכא מעיקר' לא הוי נתינה דכל זמן שידה פתוחה יכול לנתקו ולהביאו אצלו ואח"כ כשקפצה ידה היא עושה כל הנתינה עכ"ל. ואי נימא דמיירי שקפצה שלא ברצון הבעל היכי נידמי לה לטלי גיטך מע"ג קרקע דהתם עכ"פ נוטלת מעל הקרקע ברצון הבעל שאומר לה טלי גיטך כו' והכא שקפצה שלא ברצון הבעל לא הוי נתינה כלל אלא ודאי מיירי שקפצה ברצון הבעל ואפ"ה לא מהני לפי שהיא עושה כל הנתינה וא"כ גם הטור דאזיל בשיטת אביו הרא"ש ז"ל אפי' בקפצה ברשות הבעל ס"ל דלא הוי נתינה והנה בתוס' כתבו ראיה דמהני קפצה ברצון הבעל דלא גרע מעייק לה חרצי' וע"ש. ולפמ"ש בדברי הרא"ש דאפילו קפצה ברצון הבעל לא מהני תקשי תוס' מעייק לה חרצי'. ולכן נראה לענ"ד דהא דעייק לה חרצי' מהני היינו כשאומר בשעה דמעייק חרצי' שתטול גיטה ובו תהא מגורשת דהוא עושה כל הנתינה כיון דעייק לה חרצי' אבל אם אינו אומר לה כלום בשעה דעייק לה חרצי' ואח"כ אומר לה טלי גיטך דבשעה שאמר לה טלי גיטך אינו מסייע כלל בנתינה ובשעה שהיה מסייע בנתינה לא אמר לה טלי גיטך וכבר כתבנו לדעת הרא"ש אפילו נתינה ממש כל שלא אמר לשם גירושין לא מהני אפילו אמר לה אחר כך לשם גירושין ואפילו לדעת הרשב"א והר"ן שכתבנו בסימן ל"ז בשמם דמהני כל שבא לידה בנתינה מיד הבעל ואפי' לשום פקדון מהני כשאומר לה אח"כ לגירושיו. היינו דוקא בנתינה גמורה אבל בנתינה גרועה כי הך בעינן שיהי' כריתות בשעה דעייק לה חרצי' ותדע דהא דעת כמה פוסקים דאפי' קירב לה הגט נמי מהני וא"כ לעולם לא משכחת לה טלי גיטך מע"ג קרקע דהא אי אפשר שיגיע הגט על הקרקע אם לא ע"י קירוב דמעיקר' היה הגט בידו או בביתו וקירבהו לה שהניחו ע"ג קרקע אלא ע"כ דלא מהני קירוב אלא כשאומר לה הרי גיטך בשעה שקירב אבל אם כבר קירב הגט מביתו והניחו ע"ג קרקע ואח"כ אמר לה טלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני ה"ה עייק לה חרצי' דאינו אלא סיוע דמסייע לה הבעל וה"ל כמו קירב לה הגט דלא מהני אלא כשאומר לה באותה שעה הרי זה גיטך אבל אי בתר דעייק לה חרצי' אמר לה הא גיטך לא מהני כיון דלא היה בתחלה אלא סיוע ולא נתינה גמורה. ומזה נראה דה"ה בגט בידה ומשיחה בידו ואמר לה בשעה שנתן הגט לידה והמשיחה בידו שתקפוץ ידה ותתגרש בגט זה נמי מהני דכה"ג לא גרע מעייק לה חרצי' כיון דאיכ' סיוע רבה במה שמושיט לה הגט אבל אם בשעה שנתן לה הגט והמשיחה בידו לא אמר בתחלה שתקפוץ ידה אלא אחר הנתינה אמר לה שתקפוץ ידה ואע"ג דאמר לה השתא הא גיטך לא מהני כיון דבשעת סיוע הבעל היינו בשעה שהושיט לה הגט לא היה קפיצת ידה ואח"כ כשקופצת כבר אזדא לה סיוע הבעל וה"ל כמו טלי גיטך מע"ג קרקע וכן אם הבעל אוחז בראש הגט ומושיט לה הראש השני ואומר לה הא גיטך אדעתא שתטול כל הגט לא גרע מעייק לה חרצי'. אכן אם אינו אומר לה הא גיטך בשעה שמסייע אע"ג דאח"כ אמר לה הא גיטך אינו מועיל דסיוע לא הוי כמו נתינה ממש ולכך אפי' לדעת הרשב"א והר"ן דנתינה ממש סגי אפי' לשום פקדון כשאומר לה אח"כ הא גיטך היינו דוקא בנתינה ממש אבל סיוע וקירוב בעינין שיהי' בשעת גירושין ממש ושתהי' מגורשת בשעה שמקרב ומסייע וכמ"ש דכן מוכח מהא דטלי גיטך מע"ג קרקע אע"ג דבא על הקרקע ע"י הבעל שקירבו לשם וס"ל לכמה פוסקים דקירוב מהני אלא ודאי דקירוב וסיוע לא מהני אלא בשעת הגירושין ממש וזה נראה ודו"ק. והרמב"ם בפי' המשניות בפ' הזורק כתב ז"ל מה שאמר מצאתו מאחוריו אינו גט עד שיאמר הא גיטך בתנאי שירמוז לה שתקבלנו והוא בידו או קשור על גבו לא שיהיה ע"ג קרקע אמנם אחר שיגיע לידה אינו מועיל שום דבר עכ"ל. וזה מורה למ"ש דעייק לה חרצי' לא מהני אלא בתנאי שירמוז לה שתקבלנו אז אבל אם עייק חרצי' ורמז לה אח"כ שתקבלנו תו לא מהני דעכשיו ליכא סיוע מן הבעל. אמנם נראה דלדעת הרשב"א והר"ן כיון דמכשרי כל שבא לידה מן הבעל בנתינה גמורה ואפי' לשום פקדון גבי גט בידה ומשיחה בידו מהני אפי' אומר לה תהא מגורשת בו אחר שקפצה ידה דהא גט בידה ומשיחה בידו מקרי נתינה מעליא כדאית' פ"ק דמציעא דף ז' גבי האי סודרא כמאן דפסיק דפריך עלה מההי' דגט בידה ומשיחה בידו דאינה מגורשת ומשני שאני התם דבעינין כריתות והא אגיד גביה ע"ש וא"כ כיון דלכל מילי מקרי שפיר נתינה שלימה כיון דהוי כמאן דפסיק אלא גבי גט הוא דלא מהני משום דבעי כריתות וא"כ כיון דאפי' נותן לה בתורת פקדון מקרי שפיר נתינה ומהני כשאומר לה אח"כ הרי זה גיטך ואע"ג דבשעת נתינה לא היה לשום כריתות ה"ה גט בידה ומשיחה בידו דה"ל כמאן דפסיק לענין שאר דברים ה"ל נתינה מעליא ואח"כ כשאומר לה בשעה שקפצה ידה ברצון הבעל ה"ז גיטך מהני דהא השתא איכ' כריתות שפיר וא"כ טעמא דהרא"ש דס"ל דלא מהני קפיצה ברצין הבעל היינו משום דס"ל דלא מהני נתינה לשום פקדון אלא לשום כריתות וא"כ גט בידה לא הוי נתינה לשום כריתות דהא אגיד גביה מיהו בעייק לה חרצי' נראה ודאי כמ"ש לדעת הרשב"א והר"ן דמהני נתינה לפקדון היינו דוקא נתינה מעליא אבל נתינה גרועה כי הך דאינה אלא סיוע מן הבעל צריך שיאמר בשעה שמסייע הא גיטך:

ובהכי ניחא מ"ש הרמב"ם פ"ה מהל' גירושין דאינה מגורשת עד שתפסוק המשיחה משמע דלאחר שנפסק המשיחה הוי גט ולא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע ואילו גבי מצאתו מאחוריו כתב בפי' המשניות דצריך שירמוז לה שתקבלנו והוא בידו ומשמע דדוקא בשעה דעייק לה חרצי' צריך שירמוז לה אבל אחר כך תו לא מהני דה"ל כמו טלי גיטך מע"ג קרקע ולפי מ"ש דגט בידה ומשיחה בידו ה"ל נתינה שלימה דכמאן דפסיק דמי אלא דלענין גיטין לחודי' לאו כריתות הוא דאגיד גביה מש"ה כל שנפסק החוט דתו לא אגיד גביה מהני ולא הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע כיון דכבר היה נתינה שלימה וכיון שבא לידה בנתינה שלימה אפי' לשום פקדון מהני וכמ"ש הרשב"א והר"ן וה"נ נהי דלא הוי כריתות משום דאגיד גביה מ"מ לא גרע מלשם פקדון וכיון שנפסק עתה החוט והוי כריתות מהני ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה