אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קלז

סימן קלו

סעיף א

ס"ק א

אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפ'. ר"פ המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפ' ר"א מתיר וחכמים אוסרים ואמרו בגמ' מ"ט דר"א ר' יוחנן אמר טעמא דר"א מהכא ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפי' אינה גרושה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה אלמא הוי גיטא ורבנן איסור כהונה שאני ובתוס' ד"ה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה וז"ל וא"ת והא ודאי דאיסור כהונה שאני דהא אם לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לשום אדם פשיטא דאפי' לר"א לא הוי גט כלל בעלמא ואם מת מותרת להתייבם אע"פ שפסולה לכהונה וי"ל דהכי מייתי דכיון דאפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה א"כ כי אמר חוץ מפ' הוי גט גמור דאי לא הוי גט סברא הוא דבלא נתגרשה אלא מאישה אפי' ריח הגט לא הוי ולא היה אוסרה הכתוב אפילו לכהנים עכ"ל ובחי' פ"י כתב וז"ל ולא ידענא מאי פשיטותייהו דלר"א מותרת להתייבם בכה"ג ומלשון רש"י ז"ל בשמעתין שכתב ומפסל לכהונה אלמא גט הוי והכא דשרי לכל אדם כו' לשון זה משמע דבהאי דאת מותרת לכל אדם נמי גט מעליא הוא אלא שאי אפשר לה להנשא מצד התנאי כו' ולולא דברי התוס' היה נ"ל דהא דמודה ר' אליעזר בואי את מותרת לכל אדם דלא הוי גט היינו מפשטיה דקרא ויצאה והיתה לאיש אחר דמשמע שצריך להתירה מיהו לאיש אחד וכל שאינה יכולה להנשא לא הוי גט כלל עכ"ל:

ולי נראה הא דפשיטא להו לתוס' דהיכא דלא הותרה לשום אדם דאפי' לראי' לא הוי גט כלל ומותרת להתייבם למדו כן מהא דאמרו שם בגמ' בעי ר' אבא בקדושין היאך תיבעי לר"א תיבעי לרבנן כו' לבתר דבעי הדר פשטא בין לר"א ובין לרבנן בעי ויצאה והיתה אמר אביי את"ל איתא לדר' אבא בא ראובן וקדשה חוץ משמעון ובא שמעון וקדשה חוץ מראובן ומתו שניהם מתיבמת ללוי ואין אני קורא בה אשת שני מתים מ"ט קדושי ראובן אהני קדושי שמעון לא אהני ואלא אשת ב' מתים היכא משכחת לה כגון שבא ראובן וקדשה חוץ משעון ובא שמעון וקדשה סתם דקידושי ראובן אהני למיסרה אעלמא וקידושי שמעון אהני למיסרה אראובן וכתב הר"ן בחידושיו ובשם הרא"ה וז"ל כתב הרא"ה ז"ל מדאמר לא אהני משמע שאם גרשה ראובן שריא לעלמא ואינה צריכה גט משמעון דכל קידושין שאינן אוסרין לאו קדושין נינהו כלל וקדושי שמעון הרי לא אסרה לשום אדם עכ"ל וא"כ מוכח מש"ס להדיא דהיכא דקדושין לא מהני לאסרה על שום אדם אע"ג דקדשה לנפשיה לא הוי קידושין כלל אלא היכי דמהני לאסרה עכ"פ על אדם אחד וא"כ אי נימא דבגירושין אם לא נתגרשה אלא מאישה הוי גרושה לעצמה ואסורה להתייבם א"כ ק' הא דאמר אביי אם איתא לדר' אבא כו' מ"ט קדושי ראובן אהני קדושי שמעון לא אהני הא לר' אבא מקשינן הוי' ליציא' ובגירושין מהני גיטא לנפשי' אע"ג דלא אהני לעלמא ה"נ נימא בקידושין אע"ג דלא אהני לעלמ' אהני לנפשי' וה"ל אשת ב' מתים אע"כ דר"א נמי מודה בגט היכא דאינה מתירה לשום אדם לא הוי גט כלל ומש"ה בקדושין נמי היכא דלא אסרה על שום אדם לא הוי קדושין דאיתקש הוי' ליציא' ומש"ה כתבו התוס' בפשיטות דכה"ג דאינה מתיר' לשום אדם ודאי אפי' לר"א לא הוי גט כלל וע"כ איסור כהונה שאני וזה ברור. אלא דהיא גופא טעמא בעי. בהא דפשיטא ליה לש"ס דהיכא דקדושי שמעון לא אהני לא הוי קדושין כלל וא"כ ע"כ גם בגט לר"א היכא דאינה מתירה לשום אדם לאו גיטא הוא דכיון דלר"א בחוץ שפיר הוי גיטא א"כ נימא כהיכא דאינו מגרשה אלא ממנו להוי גיטא וה"נ בקדושין להוי קדושין אע"ג דלא אסרה על שום אדם וכן נראה טעמא כמ"ש בפ"י דבעינן ויצאה והיתה אלא דבפ"י כתב זה מסברא דנפשי' אמנם נראה כן להדיא משטת הש"ס פ' המגרש דף פ"ה בעי מיני' רבא מר' נחמן חוץ מקדושי קטן מהו מי אמרינן השתא מיהו לאו בר הוי' הוא או דלמא אתי לכלל הוי' אמר ליה ת"ש קטנה מתגרשת בקדושי אביה אמאי הא בעינן ויצא' והיתה אלא אתי' לכלל הויה ה"נ אתי' לכלל הוי' ומוכח להדיא דכל דלא אתי לכלל הוי' לאו גט הוא כלל וא"כ כשאינו מתיר' לשום אדם לאו גיטא הוי א"כ בקדושין נמו כיון דאתקש הוי' ליציאה בעינן שיהא אוסרה עכ"פ לאדם אחד. ולפ"ז ניחא הא דכתבו תוס' בתירוצם דהכי מייתי דכיון דאפי' לא נתגרשה אלא מהיבה כו' דאם לא הוי גט סברא הוא דבלא נתגרשה אלא מאישה אפי' ריח הגט לא הוי ולא הי' אסרה הכתוב אפי' לכהנים ואינו מובן כיון דסוף סוף איסור כהונ' שאני א"כ נימא אפי' לא הוי גט באומר חוץ אפ"ה אסרה הכתוב לכהנים ולפמ"ש נראה דלרבנן דס"ל באומר חוץ לא הוי גט היינו משום דבעי' ספר כריתות וכל דאגידא בי' לגבי חד גברא לאו כריתות הוא ולא הוי גט כלל וא"כ הוי כאלו נתן לה ניירא בעלמא וא"כ בזה לא היה אסרה הכתוב לכהנים אבל לר"א דס"ל דבאומר חוץ הוי גט ולא בעי כריתות ומאי דבעי שיתירנה עכ"פ לאדם אחד הוא בכדי דליהוי ויצאה והיתה לאיש אחר. א"כ כיון דגט מיהו הוי אע"ג דלא מהני כיון דבעינן ויצאה והיתה מ"מ אסר' הכתוב לכהנים ומש"ה כשהקשו תוס' דהא ודאי איסור כהונה שאני דבלא נתגרשה אלא מאישה ר"א מודה דלא הוי גט ומותרת להתייבם וכמו שהוכחנו מקדושין כה"ג דלא אסרה על שום אדם והיינו משום דבעינן ויצאה והיתה שיתירנ' עכ"פ לאדם אחד וא"כ איסור כהונה שאני לזה תירצו דהכי מייתי כיון דפסולה לכהונ' בלא נתגרשה אלא מאישה א"כ ע"כ גט הוי אלא מטעם אחר לא מהני משום דבעי' ויצא' והיתה אבל מ"מ כריתות לא בעי ובגוף הגט אין בו ריעותא א"כ מוכח דחוץ הוי גיטא דהא כריתות לא בעי והרי התיר' לאדם ושייך ביה ויצאה והיתה אבל אי נימא דבחוץ לא הוי גט כלל ע"כ משום דכתיב כריתות א"כ אין זה אלא ניירא בעלמא אפי' ריח הגט אין בו והי' לה להיות מותרת אף לכהנים ויתיישב בזה מה דקשי' ליה לפ"י בחידושיו שם עוד בדברי תוס' בהא דדייק הש"ס לקמן במאי דאמר ר"ע ק"ו מה גרושה שהוא קלה אסורה בשביל צד גירושין שבה א"א שהיא חמורה לא כ"ש הא למדת שאין זה כריתות ואמר רבא דאית ליה פרכא ומדייק הש"ס מאי פרכא אי לימא איסור כהונה שאני הא ר"א נמי מאיסור כהונה מייתי לה ואלו לשטת התוס' שפיר קאמר רבא דאית ליה פרכא לר"ע דהא ר"א ס"ל נמי דאיסור כהונה חמור טפי וא"כ אזיל לי' ק"ו דר"ע ואפ"ה קאמר ר"א שפיר דסברא הוא דכיון דבואי את מותרת לכל אדם אסורה לכהנים ממילא בחוץ הוי גט גמור וצ"ע עכ"ל ולפמ"ש ניחא דלר"א לא אמרינן איסור כהונה שאני היכא דאיכא חסרון בגט גופי' כיון דאינו ספר כריתות אלא היכא דגיט' גופיה שפיר הוא רק דאינו מתיר מטעם אחר והיינו משום דבעי ויצאה והיתה בזה אמרינן כיון דגיטא גופיה מעליא אסרה הכתוב לכהנים ולרבנן אמרינן איסור כהונה שאני ואפי' היכא דגיטא גופיה לא הוי גט דליתי' ספר כריתות אפ"ה אסורה לכהנים וא"כ ר"ע דדאין ק"ו בגיטא גופיה דאם הכתוב אסרה לכהן מצד גרושין שבה אינו דין שתאסר אצל מי שהתירה אצלו מצד אשות שבה וא"כ אי נימא דהא דאסרה הכתוב לכהנים מצד גירושין שבה אינו משום צד גרושין כלל אלא משום איסור כהונה א"כ ע"כ צ"ל דאפי' היכא דליכא צד גירושין כלל אפ"ה אסרה התורה לכהנים א"כ ר"א לא מצי יליף מאיסור כהונה דהא לר"א לא אמרינן איסור כהונה שאני לאסור במקום שלא היה צד גרושין כלל ודו"ק:

(ועדיין צ"ע דודאי ספר כריתות הוא לר"א אף אם אומר חוץ ומש"ה אסורה לכהן מצד גירושין שבה לגבי עלמא ואפ"ה לא נאסרה לעלמא מצד אישות שבה לגבי האי דאיסור כהונה שאני משא"כ אם היינו אומרים דחוץ לא מהני כלל והוי כנייר' בעלמ' לא היה הכתוב אסרה לכהנים וכמ"ש מארן ז"ל ולולא דברי רז"ל הייתי אומר דסברת התוס' הוא דגרוש' מאישה מותרת להתייבם משום דמתנה לעקור דבר מן התורה שהרי כיון שאסורה לכל העולם א"כ עדיין אני קורא בה אשת המת ומצוה מן התורה ליבמה וזה מתנה שלא תתייבם ועדיף ממאי דפריך ר' טרפון דאמר רבא דאית ליה פרכ' מנושא בת אחיו וזה כיון דאיהו לאו מידי עביד אלא התורה פטרת מיבום גבי ערוה משא"כ הכא דמותרת היא להתייבם כיון שלא הותרה לשום אדם אני קורא בה לא תהיה אשת המת חוצה ולאו כל כמיניה לבטל ד"ת ולא דמי לגירש על תנאי מהיום אם מתי דהתם אגלאי מלתא דלאו אשת המת היא ומה שהוכרחתי לפרש כן ולסור מדעת הפ"י ומארן ז"ל אף דדבריהם נראין מיוסדים על אדני הש"ס שהביא רבינו ז"ל הוא מפני התמי' הגדולה אשר בעניותי לא זכיתי להבין דברי הגמ' מאי דא"ל ר"נ לרבא תניתוה קטנה מתגרשת כו' והא בעינן ויצאה והיתה כו' נפלאתי מה יענו בחרשת ושוטה דמשנה מפורשת הוא ביבמות פ' חרש דמגורשת ד"ת והני לא אתיין לכלל הוי' לעולם כדמוכח מלשון המשנה בנשתטה הוא לא יוציא עולמות ועוד מעדותו של ר' יוחנן בן גודגד' מוכח כן בחרשת שהשיאה אבי' ואולי מפני זה נאדו ר"ח וסייעתו מגירס' זו ואסקי בתיקו גבי קטן אח"ז מצאתי בס' בית מאיר שהקשה כדברי ותירוצו דחוק ע"ש ושמחתי שכיוונתי ת"ל אל דרך ישר לדעת גדולים לכך נ"ל דמש"ה לא הוי גיטא בגרושה מאישה דהוי מתנה לעקור דבר תורה וכנ"ל. אמנם בישוב דברי תוס' וסברתם וישוב קו' הפ"י נלענ"ד לבאר וזה הנה פעולות הגט שתים הנה האחת היא הכח המתיר את האשה למי שהיתה אסורה עליו עד היום והשנית הכח האוסר אותה על מי שהיתה מותרת לו זולת הגט אם היה מת הבעל וביאור הדברים בחלוקה הראשונה הותרה לכל העולם שהית' אסורה משום א"א ובחלוקה השנית נאסרה על היבם או על הכהן אף אחר מיתת הבעל מה שהיתה מותרת להם אם לא היה נותן לה הגט והנה חדשה התורה דאם מגרשה בגט שאין בו כח המתיר רק כח האיסור בלבדו הוא פוסל לכהונה וזה ביאור אמרם ז"ל אפי' לא נתגרשה אלא מאישה ולא נמצא בו כח המתיר אסורה לכהונה אמנם מבואר בזה עוד חידוש אחר דגם בכח זה האוסר לא אסרה בכולה ונשאר קצתו שהרי לא אסרה לאחיו מלהתייבם כאשר ביארנו למעלה שאין בידו לעקור דבר מן התורה דכיון שלא התירה עדיין אשתו היא ואע"פ ששייר מקצת כח האוסר אפ"ה הוי גיט' לפסול הכהונה ובהא פליגי ר"א ורבנן דר"א סבר דודאי קושט' הוא דאיסור כהונה שאני ר"ל דבכהונה חדשה התורה דינין ואיסורים יותר ובזה נשתנה איסור כהונה מאישות דבאיסור כהונה נקרא גט כח האוסר לבדו כמ"ש ואשה גרושה מאישה וזהו שחדשה תורה באיסור כהונה שיהיה כח האיסור בלחוד עושה גירושין לפסול לכהונה אמנם בתנאים התלוים בגירושין ראוי להיות שוה איסור כהונ' לאיסור אישות ואם איתא דבאומר חוץ לא הוי גיטא א"כ כי היכא דבכח המתיר אי משייר בהתיר' לא הוי גיטא ה"נ בכח האוסר כיון דמשייר בי' לגבי יבם לא היה הכתוב אוסר' לכהונ' כיון דכה"ג לאו גיטא הוא ומדחזינן דאסרה הכתוב לכהונ' אע"ג דאשתייר בי' איסורא לגבי יבם א"כ סברא הוא דבחוץ הוי גט גמור אע"ג דאשתייר בהתירא אבל מעולם לא הי' ר"א רוצה להוכיח דמדמהני לאוסר' לכהונ' אע"ג דמשייר בהתירא ה"נ באומר חוץ דזה אינו דבהא אפי' רבנן מודה דשיורא דהתירא לא מגרע באיסורא וה"ה דשיורא דאיסורא לא מגרע גבי התירא וראי' נכונ' מדתנן מתני' לקמן הרי את מותרת לכל אדם חוץ מאחי כו' הרי זה גט וכ"פ הרמב"ם וטוש"ע ומי לא סגי דלית ליה בנים וא"כ כיון שאמר חוץ מאחי הרי שייר באיסורא ר"ל שלא תהא אסורה להתייבם ואפ"ה מודו רבנן דהוי גט ומוכח דשיורא דאיסור' לא אכפת לן גבי התיר' וה"ה להיפך אמנם עיקר ראייתו של ר"א הוא מדמשייר באיסורא גופי' לגבי יבם ואפ"ה הוי גט לגבי כהן לא כן דעת רבנן דס"ל דאיסור כהונה שאני לגמרי דאף דבאיסור כהונה לא גרע בשיור' דאיסור' מ"מ באישות גרע טפי ואי שייר בהתירא לאו גיטא הוא ולזה מתרצו תוס' שפיר דלר"א סברא הוא דאם נאמר דבחוץ לא הוי גט כלל ונאמר א"כ דשיור מבטל גיטא כי לא נתגרש' אלא מאישה אפי' ריח הגט לא הוי ולא היה אוסרה הכתוב אפילו לכהנים ר"ל דהרי שייר באיסורא ולא שאני איסור כהונה מאיסור אישות אלא בגוף האיסור שנתחדש בהם היינו שנקרא גירושין באיסור' לחודי' אבל בתנאים התלוים במשפטי הגט ראוי להיות שוה איסור כהונה לאיסור אישות וכנ"ל. ובזה סרה תלונת הפ"י דשפיר פריך ליה ר"ע לר"א דק"ו הוא מה גרושה שהיא קלה אסורה לכהן בשביל צד גירושין שבה לעלמא א"א שהיא חמור' לא כ"ש שתיאסר לעלמא מפני צד א"א שבה לאותו פ' ואין להשיב איסור כהונה שאני דבכה"ג ס"ל לר"א דלא אמרינן איסור כהונה שאני דא"כ מצינו למימר דשיורא פוסל בגט ואיסור כהונה שאני וע"כ לר"א דיליף מאיסור כהונה ס"ל דבתנאים התלוים באיסור אין לחלק וא"כ ה"נ וזה ברור למבין. ובזה נראה לי ליישב מה שהקשה הרשב"א בחידושי' על הר"ח וסייעתו דס"ל בחוץ מפלוני דלא פסלה לכהונה והקשה הרשב"א דאטו מי גרע מלא נתגרשה אלא מאישה ומוכיח שם דהוי פסולה מן התורה ע"ש ולפמ"ש יש לחלק דבאומר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם לא נתן גט זה אלא בכח האוסר ובפירוש ריבתה תורה גבי איסור כהונה שיהי' פוסל גט כזה שהרי לא נתן לה הגט רק בכח האוסר משא"כ באומר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שבא לגרש בכח המתיר ובהא בעי' כריתות לדעת רבנן ולא הוי גיטא כלל ואין לומר בזה איסור כהונה שאני שהרי לא נתכוון זה לגט של איסור כהונה אלא לגט ממש הבא להתיר וכיון דלא מהני להתיר ה"ל ניירא בעלמא כנ"ל ובהא דאומר חוץ מאחי דמודו רבנן דלא הוי שיורא ונתבאר בדברינו דטעמא הוי משום דלא שייר בהתירא מידי שהתיר מה שהי' לו להתיר ומה ששייר באיסורא ר"ל שאינו אוסר מה שהי' לגט לאסור לאו שיורא הוא לגבי התירא לענ"ד עוד טעם אחר לשבח דכל שמשייר בה לאחר מותו לאו שיורא הוא כיון דכל כמה דאיהו קיים לא אגידא גבי' שפיר הוי כריתות דבשלמא באומר חוץ מפ' אכתי אגידא גבי' באישות לגבי האי פלוני משא"כ הכא אין כאן שום אישות כ"ז שהוא קיים אלא דאכתי הל"ל דאסירה משום דה"ל כאומר ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי דאע"ג דאין כאן שיור מ"מ לא הוי כריתות כיון דאגידא בי' בתנאי ה"נ אגידא בי' דאי מיית מזדקקה ליבם ולכן נראה דס"ל לרבנן ג"כ דבכה"ג אי ניסת לאחר נתרוקנה רשות בעלה הראשון ואישותו לגמרי ונמצאת גרושה אף לאחיו ולכך שפיר הוי גט דשיור לא הוי כדי שיפסל הגט מיד שהרי לא שייר בהתירא נמצא שמותרת להנשא תיכף לאחר מאי אמרת אם ימות המגרש תהא זקוקה ליבם זה אינו שכבר נתרוקנה אישותו לגמרי בנישואין. ועוד נלענ"ד כיון דאסורה להתייבם מפני צד גרושת אחיו שבה לעלמא א"נ מפני צד קידושין של השני שתפסו בה אין אני קורא בה יבמה יבוא עלי' וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה חוץ מחייבי לאוין דגזירת הכתוב הוא משא"כ הכא דחייבי כריתות הוא הלכך מותרת לכל אדם מיד ואין להאריך כעת אח"ז מצאתי בס' מכתב מאלי' שער ח' ספ"ט כתב ג"כ דחוץ מאחי לא הוי שיורא דבלא"ה אסורה לו משום גרושת אחיו שהרי גירשה לכ"ע אלא שהלשון אינו מדוקדק שכתב וז"ל אבל גבי אחיו אפי' כי מיית איהו בלא איסורא שאסרה עליו אסורה עליו משום גרושת אחיו שהרי גירשה לכ"ע חוץ ממנו ומש"ה לא הוי שיור ועוד דכי מיית בטיל איסורא ולר"א דאמר במתני' חוץ מפלוני מותרת לכ"ע חוץ מאותו פ' כי מיית המגרש מותרת לפלוני משום אלמנה עכ"ל נראה שהבין כאלו הי' קשה גבי חוץ מאחי דליהוי שיורא שהרי אוסרה לאחר מותו וע"ז מתרץ דבלא"ה אסורה לו ועוד דכל היכא דהוי שיורא מותרת לאחר מותו ובאמת אין הדבר כן דאנן קשי' לן הא שייר בהתירא ר"ל דבלא השיור היתה אסורה לאחיו ועכשיו מותרת וע"ז הי' לו לתרץ דלא אהני בשיורא דאכתי אסורה לו משום גרושת אחיו שהרי גירשה לכ"ע וכדברינו למעלה. אמנם מלתא דפשיטא לי' להגאון בעל מכתב מאלי' מיבעי' לי לכאורה דמנ"ל דבאומר חוץ מאחי דאסורה לו משום דהוי גרושת אחיו לגבי כ"ע דסברא זו מצינו שלמד רע"ק בק"ו מגרושה אצל כהן וכבר פרכה רבא דאיסור כהונה שאני משמע דלדידן אפשר אף שהוא גרושת אחיו לגבי כ"ע כיון דלדידי' עדיין אשת אחיו היא מותרת להתייבם מידי דהוי אחוץ מפלוני דהוי א"א לגבי האי ושרי' לכ"ע אי לאו דס"ל כר"א בן עזריא דבעינן כריתות דבר הכורת בינו לבינה כמבואר בש"ס ולאו משום פרכא דרע"ק דאע"ג דהוי א"א גבי פ' מותרת לכל אדם למי שנתגרשה אצלו וא"כ ה"ה הכא כיון שעדיין אצלו אשת אחיו היא תתייבם לו. ולמדתי דבר זה מדברי הרשב"א בחי' שם בגיטין דף פ"ב ע"ב בד"ה והא דאמרי' הכא אלא באשת ב' מתים שכתב וז"ל הא דאמרינן קדושי ראובן אהני קדושי שמעון לא אהני לאו למימרא דלא אהני כלל דהא ודאי אהני למיסרה בביאה אראובן דכיון דתפסי קדושי שמעון לגבי עלמא שאם מת ראובן ויש לו בנים עדיין היא אסורה לעלמא מחמת קדושי שמעון וא"כ אפי' ראובן אסור לבוא עלי' משום דמשתמש בצד מקודש שבה לשמעון והלכך אסורה היא לשניהם אלא הכי קאמר לא אהני דיבוריו למיסרה אראובן שהוא לא אסרה אראובן דחוץ מראובן קאמר והא דאסורה לראובן משום ארי' דאיסורא דרביע עלה דאי אפשר להשתמש בה לא' מהם אא"כ משתמש בצד אישות שבה לגבי שני אבל כי אמר לה סתם מהני קדושין למיסרה בפי' אראובן כנ"ל עכ"ל וכן מבואר בירושלמי קדושין פ' האומר המקדש את האשה מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה תוך שלשים יום היו שני אחין וקדשוה שניהם ומת אחד מהן השני מהו שיהא מותר בה ממ"נ מה שקנה קנה והשאר נפלה מחמת אחין ר' יודן בן פזי אומר אסור בה כו' א"ר חנינא יאות אמר ר' יודן ב"פ כלום באה לו אלא מחמת אחיו לאחיו אסורה לו מותרת עכ"ל הירושלמי והביאו הרשב"א באותו דיבור ע"ש מבואר מזה דאף דלא הוי א"א לגבי האי שהרי שיירי' וקידושיה תופסין לו בה אלמא דלא הוי א"א לגבי מ"מ אסור להשתמש בה משום דמשתמש בצד א"א חבירו ובהא כ"ע מודו דסברא פשוטה הוא דאף דתפסה בה קדושי שני מ"מ הרי גם לראשון יש בה צד אישות לגבי כ"ע נמצא כשמשתמש בה משתמש גם בצד אישות של חבירו וא"כ יפה עלו דברי הרב בעל מכתב מאלי' דאסורה להתייבם מפני צד גרושת אחיו שבה לעלמא דאע"ג דלגבי' לאו גרושה היא כלל מ"מ כשמשתמש בה משתמש גם בצד גרושה שבה וכיון דאי אפשר ליבם לקנות רק ע"י ביאה וזה א"א אא"כ משתמש בצד גרושה שבה לכך אסורה להתייבם וזה ברור. אמנם מאי דאצטריך לי' לרע"ק לאתויי בק"ו מגרושה לכהן דהיכא דהוי א"א דאסורה לעלמא ותיפוק לי' דהא משתמש בצד אישות שבה לראשון גבי האי פ' וכמ"ש נלענ"ד דאקדושין קאי רע"ק לומר דאפי' קידושין לא תפסי בה מפני צד אישות שבה לראשון ורע"ק לטעמי' דס"ל דאין קידושין תופסין בח"ל ולכך מייתי שפיר מאיסור גרושה דקיל ואפ"ה לא תפסי קדושי דכהן כיון דיש בה צד גרושה לגבי עלמא וכדגלי קרא ואשה גרושה מאישה לא יקחו והיינו שלא יהיו בה קיחה ק"ו לאיסור א"א ואף דאנן ס"ל דקדושין תופסין בח"ל מ"מ לא שייך למיפרך ערע"ק דהא לשטתו שפיר קאמר ועוד דמ"מ מוכח דקידושין אסרה תורה בגרושה לכהן דהא לאביי לקי אקדושין לחודי' ואפי' לרבא לא לקי אבע"ל. אלא לאחר קדושין דלא יקחו כתיב כדמוכח בקדושין דף ע"ח ע"ש וא"כ מוכח עכ"פ דמצד גרושה שבה לעלמא נאסרו הקדושין לכהן א"כ ה"נ מהני צד א"א שבה לפ' נאסרו הקדושין לכ"ע וא"כ לא תפסי בה כלל וזה נכון ואכתי איכא למידק מ"ט דר' אלעזר דמתירה לכל אדם נהי דגיטא מעליא הוא ולא בעי כריתות ולא איכפת לן במאי דאשתייר בה שיורא מ"מ היכא משתמש בה הא א"א להשתמש בה אא"כ משתמש בצד אישות של הראשון ואף דתפסי בה קדושין מ"מ אסורה להשתמש וכמו שביארנו למעל' בשם הירושלמי והרשב"א גבי קדושין וכנ"ל ונראה לענ"ד דר"א לטעמא דס"ל דאם נשאת לא' מן השוק נתרוקן כל אישות שבה ולא נשאר בה שום אישות לראשון ולכך שרי לאשתמושי בה ובזה יתיישב מאי דקשי' לכאורה מאי פריך ליה ר"ע לר"א ק"ו מאיסור גרושה דאסורה לזה מצד גרושה שבה לכ"ע כ"ש שתיאסר על כל אדם מפני צד א"א שבה גבי פ' דהא שאני שהרי כשנשאת לא' מן השוק נתרוקן כל אישות של הראשון משא"כ בצד גירושין שלא נתרוקן לעולם אמנם לפמ"ש ניחא דר"ע אקדושין פריך דלא יהיה הקדושין תופסין כיון שהיא א"א לגבי פ' ועדיין לא נתרוקן אלא אחר שתפסו בה הקדושין נתרוקן האישות ולכך פריך דניתי בק"ו מגרושה לכהן שתהיה כא"א גמורה ולא יהיה בה תפיסת קדושין כלל והבן זה כי נכון הוא)

ס"ק ב

חוץ מפלוני או אלא לפ' אינו גט. בפ' המגרש דף פ"ג תניא מודה ר"א במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לא' מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו ופירש"י מאחר שנשאת לאחר וניתקה מאישות הראשון לגמרי ובתו' כתבו טעמא כיון דנשאת לזה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראובן לגמרי ע"ש ואמר שם השיב ר' שמעון בן אלעזר תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ע"ש ונסתפקתי בזה הלכתא כמאן או כר"א או כרשב"א ואע"ג דגבי גט לא נפקא מינה מידי דהא קי"ל חוץ לא הוי גט כלל דאינו כריתות אכתי נ"מ בדיני ממון במי שמכר או נתן לראובן קרקע חוץ משמעון דבכה"ג אפי' שמעון הוא מלוה שלו אינו גובה מאותה קרקע ומשום דחוץ שיורא הוא וכמ"ש בתשו' מהר"א ן' ששון סימן קי"ח בשם תשו' הרא"ש ע"ש והובא אצלינו בס' קצה"ח סימן קי"א סק"ב וא"כ באומר חוץ משמעון ואזל ראובן ומכרה ללוי אי אמרינן הל' כר' אלעזר יכול שמעון לגבותו או לקבלה במתנה מלוי דכל שבא ליד אחר ניתקה מרשות הראשון לגמרי ואי נימא הל' כרשב"א א"כ לעולם חוץ שיורא הוא ואפי' ניסת לאחר אסורה היא לזה וא"כ הכא נמי אפי' נתנה או מכרה ראובן לאחר אין לשמעון רשות לגבותו בחובו או לקבלו במתנה ובש"ס דילן לא הכריעו בפלוגתא דר"א ורשב"א ומשום דגבי גט לא נ"מ מידי אלא בממון נ"מ לדידן וכמ"ש. והנה לכאורה נראה דלא ס"ל כרשב"א דאמרי' שם הרי נדרי' דנודר אוסר וחכם מתיר הא אמר ר' יוחנן אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה הרי הפרת בעל דאשה נודרות והבעל מפר התם כדר' פנחס משמי' דרבא דאר"פ משמי' דרבא כל הנודרת על דעת בעלה הוא נודרת ובפ' נערה המאורסה דף ע"ג תנן בוגרת ששהתה שנים עשר חדש ואלמנה ששהתה שלשים יום ר"א אומר הואיל ובעלה חייב במזונתי' יפר וחכ"א אין הבעל מפר עד שתיכנס לרשותו ואמרינן בגמ' טעמא דר' אליעזר דכל הנודר' על דעת בעל' היא נודרת הואיל וחייב במזונתי' וא"כ משמע דלרבנן דסברי דאע"ג דחייב במזונתי' אינו יכול להפר אלמא לא ס"ל לרבנן כל הנודרת כו' וא"כ הפרה דבעל אינו אלא מצד הבעל וא"כ אשכחן זה אוסר זה מתיר. ובזה יתיישב מה שהקשה הרשב"א בחידושי' פ' המגרש שם גבי נענה ר' טרפון ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה כו'. ובמאי אי לימא בחוץ משרי שרי ר"א דתניא מודה ר"א במגרש כו' אלא בע"מ ע"ש והקשה הרשב"א דהא כיון דמוקי לה בע"מ א"כ ע"כ לא תניא הך דמודה ר"א במגרש כו' ונשאת לא' כו' שזו מותרת לזה שנאסרה כו' דדוקא בחוץ שייך למימר הכי אבל גבי תנאי ודאי לעולם אסורה וא"כ נימא דאיירי בחוץ ולא ס"ל הך דמודה ר"א וליכא למימר דפריך דמסברא אית לן למימר באומר חוץ ונשאת לאחר דמותרת לזה שנאסרה דהא אשכחן רשב"א דפליג וס"ל היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ע"ש. ולפמ"ש י"ל דכיון דתני שם השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר א"כ י"ל דרשב"א נמי ס"ל הך סברא דמותרת בנשאת לאחר אלא שהשיב תשובה לדברי ר"א כיון דר"א ס"ל גבי נערה המאורסה הנודרת הואיל ובעלה חייב במזונתי' יפר אלמא ס"ל כדרב פנחס דכל הנודרת כו' א"כ היכן מצינו זה אוסר וזה מתיר אבל לדידן דלית לן הא דר"פ וגבי נודרת לית לן לדר"א א"כ אשכחן שפיר זה אוסר וזה מתיר גבי הפרה דבעל ותו לא מצי הש"ס לאוקמי לדר"ט בחוץ דנענה ר"ט משמע לנפשי' ס"ל הכין ולדידן סברא הוא לומר שהותרה לזה שנאסרה עליו שהרי מצינו זה אוסר וזה מתיר גבי הפרת נדרים כיון דאנן לית לן לדר' פנחס. אלא דלא משמע כן מדברי הר"ן שם בנדרים פ' נערה שכתב שם ז"ל והא דאמר טעמא דר"א כדר' פנחס לאו למימר' דרבנן לית להו דר"פ דהא מסקינן בנדה פ' יוצא דופן בקטנה שהשיאו אמה ואחי' דבעלה מפר נדריה אע"ג דנדרא חיי' מדאוריית' דקי"ל מופלא סמוך לאיש דאורייתא ונשואי קטנה ליתנהו אלא מדרבנן אפ"ה אתי נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא מדרב פנחס אלא דרבנן נמי מודה בה אלא דבהא פליגי ר"א סבר כיון דאיהו מפרנס לה אינה נודרת אלא על דעתו ורבנן ס"ל כי מפרנס לה ארום אינה נודרת על דעתו ומיהו כיון שנכנסה לחופה אפי' בחופה דרבנן כקטנה שהשיאה אמה ואחי' מודו רבנן שעל דעתי נודרת ומש"ה אתי נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא עכ"ל הר"ן וכ"כ הרשב"א בחידושיו לנדרים שם וכ"כ עוד הר"ן בחידושיו לנדה דף מ"ו ע"ש א"כ כיון דכ"ע סברי כדרב פנחס א"כ אף לדידן מצינו למימר שפיר דהלכה כרשב"א, אמנם כיון דחזינן בפ' יוצא דופן דף מ"ו דפריך למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא מהך ברייתא דקטנ' שהשיאו אמה ואחי' בעלה מפר אדר"י ואי אמרת דאורייתא אתי נשואי דרבנן ומפקי נדרא דאורייתא כו' ומשני כדר' פנחס כו' ולפי מאי דמשמע מדברי הרמב"ם דהשמיט הך דקטנה שהשיאו אמה ואחי' ולא הביא דין זה כלל משמע דס"ל דכיון דמוקי לה כדר"פ ואנן לא ס"ל כדר"פ מש"ה ליתא לדין זה ולא הביאו ואף ע"ג דמשמע מדברי הרמב"ם דס"ל דמופלא סמוך לאיש נמי אינו מן התורה מ"מ נשואי דרבנן לא מפקא נדרא כיון דאינו בעלה כלל ואינו שייך בהפרה אלא אי ס"ל כדר"פ. והך דר"פ תליא במחלוק' רבנן ור"א בהא דס"ל לר"א הואיל ובעלה חייב במזונתי' מפר ואנן לא ס"ל כר"א כן נלענ"ד מדהשמיט הרמב"ם הך דקטנה שהשיאו אמה ואחי' בעלה מיפר נדרי' וא"כ לפ"ז שפיר מצינו למימר זה אוסר וזה מתיר כדאשכחן בהפרת הבעל ותשובת רשב"א לא הי' אלא לדברי ר"א וכמ"ש לעיל. ועיין פ' המגרש דף פ"ה חוץ מהפרת נדרים מהו בנישואין הא לא שייר או דילמא אישה יקימנו ואישה יפירנו כתיב חוץ מתרומתך מהו בנישואין הא לא שייר א"ד קנין כספו כתיב. ופירש"י חוץ מתרומתך שאם תנשאו לכהן לא יאכילך בתרומה ע"ש ואי נימא דאנן קי"ל בהא כר' אליעזר דהיכא דנשאת לאחר פקע ונתקה אישות הראשון א"כ היכי מצי למימר חוץ מתרומתך דהא כיון דנשאת לכהן בהיתר פקע וניתקה מאישות הראשון וא"כ היכי מצי למימר שלא יאכילך בתרומה א"כ נראה מוכח מזה דלית הלכת' כר"א אלא כרשב"א. אמנם אכתי לאו ראי' מוכרחת היא לפמ"ש תוס' שם לפרש בעי' דחוץ מתרומתך דהיינו שהוא כהן ומגרשה לכל דבר חוץ שלא תאסר בתרומה וע"ש וא"כ משכחת שפיר שלא נשאת לאחר כלל ומהני חוץ. אך מסתבר יותר דלא אמרינן בדיני ממונות באומר חוץ מפ' ונתנו המקבל לאחר וחזר זה ונתנו לזה ששייר נתרוקן רשות הנותן לגמרי' ולא מהני דאי נימא דכל שיצא לרשו' אחר נתקה ופקע רשות הראשון א"כ תיכף כשבא ליד המקבל הראשון נמי יהא רשאי ליתנה לזה שהתנה עליו דבשלמא גבי גט באומר חוץ מפ' אמרינן שפיר דכל שלא נשאת לאחר עדיין לא נכנסה לשום רשות לכך אינה רשאה לינשא לזה ששייר דעדיין לא פקע אישות של הראשון אבל כל שנשאת לאחר בהיתר אז' נתקה ופקע אישות הראשון לגמרי אבל בנותן מתנה או מוכר ואמר חוץ מפ' הרי מיד נכנס לרשות מקבל ונימא תיכף דפקע וניתק רשות בעלים הראשונים וא"כ לא משכחת שיורא דחוץ כלל ואלו בתשו' הרא"ש מבואר דמהני חוץ במוכר ונותן וכמ"ש מהר"א ששון בשם תשו' הרא"ש א"כ כי היכא דלא ניתק רשות הנותן כי מטא ליד המקבל הראשון ה"נ לא ניתק כשנתנו ליד אחר ושיורא דחוץ מהני בממונא לעולם וטעמא או משום דלא קי"ל כר' אלעזר אלא כרשב"א וכמ"ש או אפשר דלא אמרינן ניתק ופקע אישות הראשון אלא באישו' אבל לא בדיני ממונו' ודוק. (ולענ"ד נראה מוכח כדברי מורי האחרונים דדוקא באישות הוא דאמרינן דאם נשאת לאחר ניתוק האישות של הראשון אבל בדיני ממונת לא שייכא הא מלתא כלל דגבי ממון אמרינן מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכיון דאיהו לא מצי יהיב להאי דשיירי' השני ג"כ אינו יכול לזה דהרי כבר הוכחנו דר"א הוכרח לומר כן בנשאת לאחר דניתוק אישות הראשון דאי לאו הכי לא היה אפשר להתירה אע"ג דס"ל דשיורא לא פסיל גיטא מ"מ הרי משתמש בצד אישות של חבירו וכמ"ש בירושלמי ובחידושי הרשב"א הנזכר ומצאתי און לי בתוספתא פ' המגרש דאיתא התם בזה הלשון נענה ר"ש בן אלעזר ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחר וגרשה ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם היאך זה מתיר מה שאסר הראשון הא למדת שאין זה כריתות עכ"ל. מבואר מזה דאם נאמר דאף כשנשאת לאחר עדיין אישות הראשון עליו איפרך ליה ר"א דאין זה כריתות ומאחר דס"ל ליה לר"א דחוץ מהני ע"כ ס"ל דאם נשאת לאחר נתרוקן אישות הראשון לגמרי ולהלן יבואר טעמא דמלתא בשום שכל. אח"ז מצאתי בתשו' הרא"ש כלל מ"ה סימן י"ד שכתב וז"ל ותניא בגמ' לאחר פטירתו של ר"א נכנסו ארבעה זקנים כו' ודייק עלה בגמ' אילימא בחוץ משרי ר"א דתניא מודה ר"א במגרש כו' שמותרת לזה שנאסרה עליו אלא בע"מ והיינו טעמא שיש חילוק בין חוץ לע"מ דחוץ הוי שיור וכשנשאת לאחר ניתק אותו שיור דאם לא ניתק היתה אסורה עליו והותרה גם לאותו שאסרה הראשון עליו עכ"ל הצריך לענינינו הרי לפניך שדקדק רבינו הרא"ש ז"ל והוסיף בלשונו הזהב שאם לא ניתק היתה אסורה עליו ובלי ספק שכיון למ"ש בשם הרשב"א והירושלמי וכמבואר בתוספתא שאם ישאר בה צד א"א למאן דהו אסורה להתמש וכנ"ל ות"ל שכיוונתי יפה בזה. ויש ליישב בזה קושי' התו"ס ורשב"א והר"ן בחידו' ושם שהק' למאן מודה ר"א ע"ש ולפ"ז ניחא דהא רבנן ס"ל דלא הוי גיטא כלל כל שנשאר אישות לראשון ולא תפסי בה קדושין כלל ובהא פליג ר"א וס"ל דאשתייר בה אישו' הוי גיטא למאן דמתיר לה ותפסי בה קידושין ומ"מ מודה ר"א דנשואין אי אפשר אלא כשאין בהן שום אישות לראשון לכך קאמר ר"א דמודה בנשאת לאחר ונתגרשה דמותרת לזה כלומר אע"ג דפליגנא בגיטא וס"ל דגיטא הוי אף דאיכא שיור מ"מ מודינא דהנישואי' פקע אותו שיור ומגורשת לגמרי היא כשנשאת לאחר. והטעם נלענ"ד דכיון דאי אפשר שתנשא לאחר אם יהיו בה צד אישות לראשון שיהי' זה משתמש בצד א"א של חבירי א"כ כיון שמצינו שאמרה תורה והיתה לאיש אחר דמשמע לי' לר"א אפי' לא נתגרשה אלא לאיש אחד ה"ז מגורשת ע"כ נתנה תורה רשות לשני להפקיע אישו' הראשון דאל"כ היאך נשאת לשני הא משתמש בצד א"א של הראשון ונ"ל ונסתפקתי בהא דתנן ה"א מותרת לכל אדם חוץ מאבא ואביך ולכל מי שאין לו עלי' קדושין ה"ז גט ופירש"י דכיון דבלא"ה לא תפסי בה קדושין לאו שיורא הוא אי הוי עדיין אישו' אצלה לגבי אבי' וחמי ועדיין היא א"א גבייהו אלא דלא אכפת לן אף אם נשתייר אישות להני דאין להן עליו קדושין. א"ד כיון דגרשה לגבי כ"ע פקע איסור א"א לגמרי אפי' להנהו דשייר כיון דבלא"ה אין לה עליהם קדושין. ונ"מ אם בא עלי' אביו בשוגג אי חייב משום כלתו ומשום א"א א"נ באבי' ג"כ אי חייב משום בתו ומשום א"א וא"ל דבאבי' לא נ"מ מידי כיון דאיסור בתו קדום לא חייל איסור א"א אלא במוסיף מגו דאיתוסף גבה איסורא אכ"ע משום א"א איתוסף נמי לגבי אביו והשת' כיון שגרשה לכל אדם חוץ מאביו נסתלק המוסיף וחזר הדין שאין איסור א"א חל על איסור בתו ז"א דכיון דבשעת התחלת האיסור הוי מ"מ מוסיף אע"פ שנסתלק אח"כ לא פקע איסורא כדאמרינן פ' ד' אחין דף ל"ב היכא דנשא חי ואח"כ נשא מת מגו דאתוסף איסור לגבי אחין אתוסף איסור לגבי דידי' ע"ש. אע"ג דהשתא שמת אחיו פקע איסור אשת אח לגבי שאר אחין מ"מ חייל לגבי דידי' כיון דלא מצי יבומי ונשאר האיסור במקומו כיון שבשעת חלות האיסור ה"ל איסור מוסיף וה"ה הכא אמנם נלע"ד לפמ"ש לעיל בשם הירושלמי והרשב"א דהיכא דאיכא צד אישות לאחר אף אי תפסי להאי נמי קדושין מ"מ אי אפשר להשתמש בה דנמצא משתמש בצד א"א של חבירו א"כ כיון דתנן סתמא כשר מוכח דפקע איסור א"א אפי' לגבי אביו דאל"כ נהי דגיטא הוי גט דשיורא כי האי לא אכפת לי' מ"מ כיון דאשתייר אישות אסור להשתמש בה דנמצא משתמש בצד א"א של הראשון לגבי אביו אלא ע"כ דפקע לגמרי ואם בא עלי' אביו אינו חייב משום א"א וטעמא דמלתא נלענ"ד דלא מיקרי אישות אלא כשנאסרה על שום אדם ע"י אותו אישות ואפי' לדעת הרשב"א דס"ל דמאי דאמרינן קדושי שמעון לא אהני היינו דלא אהני דיבורי' אבל מ"מ אהני למיסרה אראובן כו' ע"ש התם כדמפרש טעמא כיון דחייל לגבי עלמא שאם מת ראובן והי' לו בנים עדיין אסורה לעלמא מכח שמעון הרי שהועיל קדושין והוי אישות משא"כ באבי' דלעולם יועיל באישות הנשאר דלעולם אסורה עליו משום בתו או כלתו ודאי לא מיקרי אישות כלל וכ"ש לדעת הרא"ה שהביא הר"ן בחידושי' דקדושי שמעון לא אהני כלל ולא תפסי כיון דלא אסר לה על שום אדם אע"ג דאי מיית ראובן יועילו קדושיו לאוסרה אכ"ע כמ"ש הרשב"א אפ"ה ס"ל להרא"ה דכיון דלא מהני עכשיו לא מקרי קדושין כלל ואפי' כי מיית ראובן מותרת לכל העולם דקדושי שמעון לא חלו כלל כ"ש הכא דלא מיקרי אישות כיון דלא מהני איסורא מודי ולעולם לא יועילו כמ"ש. ואפשר דלדעת הרא"ה ז"ל היינו טעמא דמודה ר"א דאם נשאת לא' מן השוק דנתרוקן רשות הראשון ומותרת אח"ז לזה שנאסרה עליו משום דכיון דתפסי בה קדושין של זה מן השוק למיסרה אכ"ע ונמצא דלא אהני אישות של הראשון ששייר לעצמו נגד זה דבלא"ה אסורה לו מחמת קדושי' של השני לכך לא מיקרי תו אישות אפי' לגבי זה שנאסרה עליו אע"ג דאי מיית זה השני יועיל האישות ששייר הראשון למיסרה אהאי מ"מ לא אהני מיקרי כיון דעכשיו לא מהני כי כן הוא דעת הרא"ה ז"ל וכנ"ל ואע"ג דהרא"ה לא כתב כן אלא גבי שני דלא תפסי קדושין כיון דלא אהני אבל גבי הראשון דתפסי קידושין כבר לא אמר דפקעו מהאי טעמא דהא בקדשה ראובן חוץ משמעון וקדשה שמעון סתם דעכשיו לא אהני קדושי ראובן ואפ"ה אני קורא בה אשת ב' מתים ולא אמרינן דקדושי ראובן פקעי כיון דעכשיו לא מהני התם שאני כמ"ש התוס' ד"ה כגון שבא ראובן וקדשה כו' שהקשו כן בשם ר"י אמאי לא פקעי קדושי ראובן כמו בגט חוץ ותירצו דבגט כיון דלרחוק קאתי והתחיל לנתקה מאצלו ע"י שנשאת לאחר מנתקה לגמרי אבל הכא שבא לקדשה ע"י שנתקדשה לאחר לא נתקה ע"ש ולפ"ז פשיטא דלא שייך דין זה אלא גבי אישות משא"כ בדיני ממונות דלא שייך כל זה ודאי לא נתרוקן רשות הראשון וכדברי מארן האחרונים. ונ"ל דאם קדשה א' מן השוק בחוץ מאותו פלוני תו לא שרי' לזה אפי' אחר שנתגרשה מזה לא מיבעי' לפי מה שכתבתי לדעת הרא"ה דטעמא הוא כיון שקדשה השני שיורא של הראשון דהכא לא שייך האי טעמא כיון דהשני קדשה חוץ מאותו פלוני א"כ אכתי מהני שיורא למיסרה אהאי ולא פקע לעולם ואפי' לדעת הרשב"א ושאר פוסקים דסברי דלא משום האי טעמא הוי אלא כיון דהתורה נתנה רשות לשני להפקיע אישות הראשון וכמו שכתבתי לעיל מ"מ דוקא כשקדשה השני סתם הוא דאמרינן כשמגרשה או כשמת מותרת גם לזה אבל אם אומר בפירוש שמקדשה חוץ מאותו פלו' א"כ איסור' כדקאי קאי ולא משתייר בגירושין דידי' אלא שאסורה להנשא לזה משום דמשתמש בצד א"א של חבירו כיון דלא פקע עדיין וכמו שכתבתי לעיל ודו"ק)

ס"ק ג

אבל אם אמר על מנת הרי הוא כשאר תנאים. בתוס' ר"פ המגר' ד"ה אפי' לא נתגרשה ז"ל וא"ת לר"א דלא חשוב בע"מ שיורא ולתנא דמתני' דרבנן נמי מודו דלא הוי שיורא אמאי לא תני במתני' ביבמות ט"ז נשים פוטרת צרותיהן ולחשוב בהדייהו אשת איש דפוטרת צרתה כגון שגירשה זה ע"מ שלא תנשא לפ' ונשאה אחיו של פ' בלא בני' ומע"מ שלא תנשאי גרידא דמותרת בזנות או שלא תבעלי גרידא שיכולה להתקדש לא קשה דלא דמי לאחות אשה שאסורה גם בזנות ואינה יכולה להתקדש אבל ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי קשי' עכ"ל ובתוס' יבמות פ"ק דף ו' ד"ה לעולם הקשו ג"כ קושי' זו וכתבו שם ג"כ דע"מ שלא תנשאי גרידא דמותרת בזנות או לא תבעלי גרידא שיכולה להתקדש אינו קושיא דל"ד לאחות אשה ומע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי להך לישנא דשיורא הוי נמי ל"ק דה"ל כאומר חוץ וכשנשאת לזה מותרת להתייבם אבל להך לישנא דתנאי הוי ולאו שיורא קשה עכ"ל ובמה שכתבו התוס' דלהך לישנא דע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי שיורא הוי ה"ל כאומר חוץ נ"ל ליישב קושי' הרשב"א בחי' בהא דתניא נענה ר"ע ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לא' מן השוק ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובני' ממזרין הא למדת שאין זה כריתות דבר אחר הרי שהי' זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש כו' וק"ו ומה גרוש' שהוא קלה אסורה משום צד גירושין שבה א"א שהוא חמורה לא כ"ש ופריך עלה במאי אילימא בע"מ הרי גרושה אצלו בזנות אלא בחוץ ופריך ורע"ק אי חוץ ס"ל לותיב חוץ ואי ע"מ ס"ל לותיב ע"מ ע"ש וכתב הרשב"א ז"ל מהכא משמע כאידך פירושא דפירישת לעיל דלר"ט ס"ל דבע"מ פליגי אבל בחוץ מודו ולר' יוסי ס"ל דבחוץ פליגי דאי איתא איכא מ"ד דבתרתי פליגי מאי קא קשי' לי' לרע"ק אי בחוץ ס"ל לותיב חוץ ואי ע"מ ס"ל לותיב ע"מ דלמא רע"ק ס"ל דבתרתי פליגי ומותיב בחוץ ומותיב ע"מ עכ"ל ולפמ"ש התוס' ניחא דאי נימא דבע"מ פליגי נמי א"כ הא דפסלי רבנן בע"מ היינו משום דחשיב שיורא ואפי' ע"מ שלא תנשאי גרידא נמי חשיב שיורא וא"כ ר"א נמי מצי סביר בהא מלתא כרבנן דע"מ הוי שיורא ומ"מ מכשיר ר"א דאפי' בשיור גמור כמו חוץ נמי מכשיר דהא אמרינן השתא דבתרתי פליגי וא"כ מאי פריך רע"ק מהלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה ונשאת לזה לא נמצא גט בטל ובני' ממזרי' דהא איכא למימר דשיורא הוי כמו לרבנן ומותרת עכשיו לזה שנאסרה עליו כמו בחוץ שאם נשאת לא' מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו אלא ע"כ מדפריך רע"ק מהא דעמדה ונשאת בע"מ נמצא גט בטל ובני' ממזרים ס"ל דפליגי בע"מ לחודי' אבל בחוץ מודה ר"א דפסיל וא"כ ס"ל לי' לר"א דע"מ שלא תנשאי לאו שיורא דאי הוי שיורא הוי מודה בי' ר"א כמו בחוץ דמודה אלא כתנאי דעלמא הוי וא"כ שפיר פריך רע"ק נמצא גט בטל כו' ולכך שפיר פריך הש"ס לרע"ק אי חוץ ס"ל לותיב חוץ כו' דהא בחדא הוא דפליגי וכו' ודוק. אלא דבעיקר סברת התוס' לא נתברר לי היטיב ואינו מובן לענ"ד דנהי דס"ל לחד לישנא דשיורא הוי מי נפקא מכלל תנאי דעלמא וכל שנתבטל התנאי ודאי הגט בטיל אלא דס"ל דאע"ג דאינו אלא תנאי מ"מ כיון דע"י התנאי אסורה להנשא ה"ל שיור בגט ובטיל אבל מכלל תנאי לא נפקא וא"כ אפי' כבר נשאת לאחר אסורה לזה שנאסרה עליו וצריך לומר דס"ל לתוס' דאי הוי תנאי אע"ג דאין לה רשות להנשא לזה לא הוי נפקא מכלל תנאי דעלמא וע"כ מאן דס"ל שיורא הוי ס"ל דע"מ שלא תנשאי ה"ל ממש כאומר חוץ ושיורא הוי שלא תנשאי לזה אע"ג דאמרה בלשון תנאי וכבר איפלגי בי' תנאי אי ע"מ שיורא הוי או תנאי הוי בפ"ב דנזיר ע"ש ובפ' הזרוע והלחיים דף קל"ד ובפ' המוכר את הבי' דף ס"ג באומ' ע"מ שהמעשר שלי ושם כתב הרא"ש דהאי תנא סבר ע"מ שיורא הוא ואנן קי"ל כמאן דאמר ע"מ תנאה וכמ"ש ב"י בח"מ סימן ר"ט ע"ש ועיין ש"ך יו"ד סימן ס"א ובט"ז ח"מ סימן רי"ב ובמה שהאריך שם הגאון חכם צבי ז"ל וס"ל לתוס' דהכא דהא דאמרינן בטעמא דרבנן דאסרי בע"מ משום דבכל תנאי דעלמא לא שייר לה בגט הכא שייר לה בגט היינו משום דסברי ע"מ שיורא הוא וא"כ שפיר כתבו תוס' בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי אי הוי שיורא מותרת להתייבם ולאו דוקא ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי אלא ה"ה ע"מ שלא תנשאי גרידא שיורא הוי וא"כ לפ"ז ניחא דלא מצינו למימר דבתרתי פליגי ס"ל לרע"ק בע"מ ובחוץ דא"כ נימא דר"א נמי ס"ל ע"מ שיורא הוא אלא דמתיר בע"מ משום דמתיר נמי בחוץ וא"כ בנשאת לאחר מותרת אח"כ לזה ע"כ צ"ל דמאן דס"ל בע"מ פליגי ס"ל דמודה ר"א בחוץ וא"כ בע"מ לאו שיורא הוי אלא תנאי וא"כ אסורה לעולם לכך פריך הגמ' שפיר ורע"ק אי ע"מ ס"ל לותיב ע"מ כו' ודוק. ובעיקר קושי' תוס' שהקשו דליחשוב ט"ז נשים פוטרת צרותיהן וכגון באומר ע"מ שלא תנשאי לזה ונשאת לאחיו נראה ליישב לפמ"ש הר"ן פ' המגרש בהא דאמרו שם הרי שהלכה ונשאת לא' מן השוק והי' לה בנים ואח"כ נשאת לזה לא נמצא גט בטל ובני' ממזרים וכתב שם הר"ן וז"ל וא"ת היאך יהי' הגט בטל ובני' ממזרים הא אינה יכולה לעבור על תנאה שהרי אם נשאת זה שנאסר' עליו נמצא גט בטל ואין קדושין תופסין בה ונמצא שאי אפשר לה להינשא כו' והרמב"ן ז"ל תירץ דכי אמר לה שלא תנשאי לאו נישואין גמורין קאמר שהרי אי אפשר אלא שלא תהא נשאת כדרך נשואין כו' ולי נרא' כיון שאי אפשר לגט להתבטל אלא מחמת חלות הנשואין על כרחין הנשואין חיילי שאין לך דבר שמעכב אותן מלחול שהרי מגורשת גמורה היא אצל כל אדם אלא שהתנה עלי' בתנאי בעלמא והרי הוא כאלו אמר לה הרי את מותרת לכל אדם לכל מי שתרצי אלא שאם תנשאי לפלוני הרי את אשתי עד שעת נישואין ומשעת נישואין ואילך אלא שבשעת נישואין אי את אשתי ואע"ג דמסקינן לקמן בהיום אי את אשתי ומחר את אשתי כיון דפסקה פסקה ה"מ דיום א' אפסקה לגמרי אבל הכא לא אפסקה אלא שאפשר לנשואי אותו פ' לחול עכ"ל. ולפ"ז שפיר מתייבמת דאע"ג דהתנה ע"מ שלא תנשאי לזה כיון דבשעת נשואין חייל גיטא א"כ בשעת קנין יבמה שפיר מהני ומותרת היא לו והא דאמר נענה ר"ט ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה כו' נמצא זה עוקר דבר מן התורה והא ר"ט ס"ל דבע"מ פליגי כדאמרי' בגמ' וא"כ לאו עוקר הוא דהא מותרת למצות יבום כיון דבשעת נישואין והוא מצות יבום מותרת היא לו. לק"מ דכבר כתב הרמב"ן בחידושיו ליבמות פ"ק דף י"ט בהא דפריך בגמ' חייבי לאוין ליתי עשה ונדחה לא תעשה ומשני גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה וז"ל ואע"פ שמשעה שהערה בה קנאה מ"מ איתא למצוה עד גמר ביאה דיבמה יבא עלי' גמר ביאה משמע אלא שריבה הכתוב אף העראה עכ"ל וכ"כ הרשב"א בחידושיו ליבמות ע"ש. וא"כ שפיר קאמר ר"ט דעוקר דבר מן התורה דכיון דבהעראה קונה אותה א"כ ה"ל נישואין ובזה עברה על התנאי ומשעת העראה ואילך ה"ל אשתו של הראשון והויא א"א ומצות יבום בגמר ביאה ומ"מ לא תקשי לחשוב ט"ז נשים פוטרת צרותיהן דהא אפי' היא גופה משכחת לה קנין יבום ע"י העראה א"כ ודאי אינה פוטרת צרתה דאיהי גופה רמיא קמי' ליבום בהעראה וכמ"ש דלא עברה על תנאה אא"כ חלין הנישואין ודוק ועמ"ש בסימן קמ"ג על דברי' הר"ן הנ"ל (ולבי מהסס במ"ש מארן ז"ל דלר"ט הוי מתנה לעקור דבר מן התורה דבהעראה קניא לה ומשעת העראה ואילך ה"ל א"א ומצות יבום הוא בגמר ביאה דהא כיון דעברה על התנאי ונעשה א"א למפרוע א"כ בטלי קדושין דאחיו של היבם ונמצא שאין זו יבמה של זה כלל רק נכרי' נחשבת לו והוי כשאר קדושין דאמרינן דעתו אגמר ביאה ולא קני לה אלא בגמר ביאה כמ"ש סימן ל"ג סעיף ב' ע"ש וא"כ עכ"פ מותר לו לגמור הביאה דהא כיון שעברה על התנאי נתבטל הגט עד עכשיו כמ"ש הר"ן בעצמו וא"כ קדושי אחיו לא תפסי בה כלל ונמצא הוא מקדש אותה בביאה זו ודעתו על גמר ביאה ואין לומר לדעת הר"ן דהוי כאלו אמר שיהיו גם קדושי אחיו חלין בכדי שתוכל להתייבם לזה דבכה"ג הוי אמרינן כיון דפסקה פסקה דהר"ן לא חלק אלא משום דהכא לא אפסקי' אלא בכדי שאפשר לנשואי אותו פלו' לחול אבל כולי האי שיחול הגט בכדי קדושי הראשון ויבומי השני ודאי דאמרינן כיון דפסקה פסקה ע"כ לומר דבטלה קדושי ראשון וא"כ אי אפשר שתעבור על התנאי אלא בגמר ביאה או שיאמר בפירוש שדעתו בהעראה וכמ"ש לעיל בש"ע סימן ל"ג ובלא"ה איני יכול להלום דברי מארן ז"ל במה דמתרץ קושי' תוס' עפ"ד הר"ן דהא עיקר קושייתם היא בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי אם תתייבם לו בטיל גיטא לגמרי ולא צריכינן לסברת הר"ן לומר דבשעת נישואין חייל גיטא דהר"ן לא כתב כן רק בלא תנשאי משא"כ בלא תבעלי והוא פשוט ודו"ק:

ועוד נלענ"ד דאפי' אם רוצה לקדשה ולישא אותה מצד נשואין לא תפס כלל אע"ג דכתב הר"ן דעל שעת נשואין חיילי גיטא ה"מ היכא דלא נשאת עדיין לשום אדם אבל הכא שכבר נשאת לאחיו של זה ואי אפשר לו ליבמה כמ"ש דא"כ בטלי קדושי אחיו א"כ ה"ל אשת אחיו שלא במקום יבום ולא תפסי בה קדושי כלל וא"כ אי אפשר לה להנשא לו ואין לומר כיון שאם תהא נשאת לו לא תהא אשת אחיו למפרע דהא בטיל גיטא למפרע חדא דהא א"א שתנשא לו אא"כ תתקדש לו בתחלה והכא לא תפסי קדושין דבשעת קדושין עדיין לא עברה על תנאה וכמ"ש מארן לקמן בשם תשו' ב"י ע"ש וא"כ עדיין ה"ל אשת אחיו ואפילו אי משכחת לה שיהי' הקדושין והנשואין בבת אחת כגון שכנסה לביתו ובא עליה וכמ"ש הר"ן הביאו הרמ"א לעיל סימן ל"ב ע"ש בח"מ וב"ש א"כ לפמ"ש בסמוך בשם התוס' דבקדושין ג"כ עברה על תנאה מ"מ הכא לא מהני דהר"ן לא כתב אלא משום דכיון שהתנה עליו שלא תנשאי ואי אפשר לגט להתבטל אלא עם חלות הנשואין ע"כ היה דעתו שמצד תנאו אינו מעכב על הקידושין משיחולו שאם אתה אומר שלא יחולו הנשואין א"כ אי אפשר לגט להתבטל והרי הוא התנה שיתבטל הגט כן מוכח למעיין שם בר"ן א"כ מצד תנאו בלחוד הוא דלא מעכב הנשואין אבל אם דבר אחר גורם שלא יחולו הנשואין ודאי לא אמרינין שנתכוין זה לבטל הגט בכדי שיחולו הנשואין לכך לא אמרינן דבטיל גיטא ופקעי קדושי אחיו בכדי שיחולו נשואין אדרבא אמרינן דלא תפסי קדושין דידי' ולא הוי נשואין כלל דה"ל אשת אחיו וא"כ לא עברה על תנאה ועוד נ"ל פשוט דהתם שפיר קאמר הר"ן דכיון דאי לא בטיל גיטא ודאי הוין נישואין דידי' חלין דהא לא שייר בגיטא והרי הוא התנה שיהי' הגט בטל לכך אמרינן דאין הגט חל אלא עד שעת נשואין משא"כ הכא אי אמרינן דלא בטיל גיטא נשואין דידי' לא חיילי וראיה מדאמר ר"ע הרי שנשאת לא' מן השוק כו' ונתאלמנה או נתגרש' ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו כו' דקשי' למה ליה למימר ונתארמל' או נתגרש' אפילו בעודה תחתיה אי נשאת לזה בטיל גיטא למפרע וחלו נשואי שני לדעת הר"ן אפילו בחיי המגרש ולשטת תוס' אחר מיתת המגרש אלא ודאי אמרינן כיון שדבר אחר מעכב הנשואין מליחול אדרבא אמרינן דחייל גיטא והנשואין אינן חלין ולא עברה על תנאה כלל כלענ"ד:

ס"ק ד

בין אמר לה ע"מ שלא תנשאי לו. בתשו' ב"י דיני גיטין סימן י"ב אם נתקדשה לו מי הוי ביטול התנאי או לא הוי נשואין עד שתכנס לחופה ע"ש שהשיב ז"ל לכאורה נראה דאע"פ שנתקדש' לו לא עברה על תנאה כל זמן שלא נכנסה עמו לחופה שע"ז מורה לשון נישואין אבל להיותי מיראי הורא' ומה גם לדבר ערוה החמור' לא מלאני לבי להתיר עכ"ל ובתשו' מבי"ט ח"א סימן של"ג כתב להתיר בנתקדשה והביא תשוב' רשב"ץ שכתב כן בהדיא ע"ש:

וקשיא לי לפ"ז הא דאמרו שם בגמ' להך לישנא דפליגי בע"מ שלא תנשאי לפ' טעמא דר"א מידי דהוי אכל תנאי דעלמא ורבנן התם לא שייר לה בגט ואי אמרינן דיכול' להתקדש לו מאי שיור הוא זה כיון שיכולה להתקדש לו בכסף ושטר וביאה למ"ד ביאה אירוסין עושה וצריך לומר כל שאינ' מותרת לו היתר גמור כאיש ואשה ה"ל שיור בגט וכיון דשייר בנשואין שלא תנשאי לו אע"ג דיכולה עדיין להתקדש לו הוי שיור. אמנם ראיתי שכתב בעל המאור פ' המגרש ז"ל ויש מי שאומר בע"מ שלא תבעלי לפ' כיון שלא הותרה אצלו בשום ביאה בעולם לא בנשואין לא בזנות שיורא הוי בגיטא והא ע"מ כחוץ דמיא דבעי' עד שיתירצ' לכל איש ואיש ולדידן לא מכרעת מלתא הכי שהרי התירה להתפיס בה קדושי כסף ושטר עכ"ל מבואר מדבריו דכל שיכולה להתקדש לו לא הוי שיור א"כ בע"מ שלא תנשאי ע"כ גם קידושין בכלל הוי דאי אינן בכלל לא הוי שיור ע"כ נלענ"ד דאין להקל בזה כיון דמוכח כן מדברי בעה"מ וכמ"ש ומדברי הר"ן שהבאתי לעיל דמפרש בע"מ שלא תנשאי לפ' דחייל הגט בשעת נישואין א"כ הא דקרי ליה שיור צ"ל משום שלא הותרה אצלו לגמרי וזה כדעת יש מי שאומר שהביא בעה"מ וא"כ יש לומר בנתקדשה לא נתבטל התנאי אלא בנשואין ממש אלא כיון דמדברי בעה"מ מוכח דכל שיכולה להתפיס קדושין לא שיורא הוא ואם כן צ"ל דבע"מ שלא תנשאי קדושין הוי בכלל מידי ספיקא עכ"פ לא נפקא:

(עיין שער המלך פ"ח מהלכות גרושין הי"ב שהביא דברי תוס' בסוגיין ובפ"ק דיומא שכתבו ז"ל ומע"מ שלא תנשאי גרידא שמותרת בזנות וע"מ שלא תבעלי גרידא דמותרת להתקדש לו אינו קשה דל"ד לאחות אשה לגמרי כו' ע"ש מדכתבו גבי שלא תבעלי דמותרת להתקדש וגבי שלא תנשאי הוצרכו למצוא חילוק אחר שמותרת בזנות ולא כללינהו בחדא מחתא גם היה להם לתרץ אף בע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי דאכתי לא דמיא לגמרי לאחות אשה שמותרת להתקדש מוכח להדיא דגם קדושין בכלל שלא תנשאי וע"ש היטיב ומהתימא על הפוסקי' שראו דברי התוס' ולא הביאום.)

ס"ק ה

או ע"מ שלא תבעלי לו כתב הטור ז"ל אבל אם אמר ע"מ הרי הוא כשאר תנאי גט והגט גט והיא תקיים תנאה בין אמר לה ע"מ שלא תבעלי או ע"מ שלא תהיה מותרת לו והרמ"ה כתב ע"מ שלא תהיה מותר' לפלוני לא הוי גיטא ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל עכ"ל והיינו מדברי הרא"ש בפסקיו ז"ל הלכך לתנא דמתני' דמוקי לפלוגתי' בחוץ בכל ע"מ שרי רבנן בין ע"מ שלא תנשאי בין ע"מ שלא תבעלי בין ע"מ שלא תהיה מותרת לפ' כיון שהזכיר ע"מ תנאה הוי ושרי' לעלמא עכ"ל. וראיתי בספר מכתב מאלי' שכתב וז"ל ודעת הרשב"א כהרמ"ה ז"ל שהרי כתב ר"פ המגרש ז"ל והאי ע"מ משמע אפי' דומיא דחוץ ע"מ שלא תבעלי ולא תנשאי דלא הותרה אצלו אפי' בזנות דאין זה שיור בגט דהא לא שייר בגט כלל שאינו אומר לה שלא תהיה מותרת לזה אלא הוי כאלו מתירה לכל ואפי' לזה ומגורשת היא אצלו ומתנה עליו משום צד אחר ע"מ שלא תבעל לו לא בנשואין ולא בזנות עכ"ל הרי מבואר שהוא תופס שאם אמר ע"מ שלא תהיה מותרת לזה דהוי שיור מהטעם שאמרנו ולענין הלכה פסק מר"ן בהש"ע כהרא"ש ז"ל. והנראה ודאי שלא ראה להרשב"א שהוא מסכים עם הרמ"ה עכ"ל אמנם נראה טעמא דהרא"ש שכתב בהתנה ע"מ שלא תהיה מותרת דלא הוי שיור דכיון שהזכיר על מנת תנאה הוי היינו דה"ל כאלו התנה שתהי' מותרת לכ"ע גם לפ' ע"מ שלא תנשא לפ' דאם אינו מתירה לפ' כלל היו לו לומר חוץ מפלוני דהוי שיורא אבל תנאי ע"מ לא הוי שיורא וכיון דלאו שיורא הוא ע"כ מתיר אותה אף לאותו פ' ואינו אלא תנאי שלא תנשא ולא תבעל ולכאור' נראה דאפי' תנאי נמי לא הוי דבשלמא בתנאי שלא תנשאי ולא תבעלי הוא מתיר' לגמרי אפי' לאותו פלוני בתנאי שלא תנשא ולא תבעל לו אבל מ"מ היא מותרת לו בכל עת אבל בע"מ שלא תהא מותר' לו ה"ל תנאי ומעשה בדבר אחד דהא התנאי סותר המעש' וכה"ג המעש' קיים והתנאי בטל וכדאי' פ' מי שאחזו דף ע"ה וע"ש בתוס' ד"ה דתנאי ומעשה בד"א אלא דס"ל דתנאי שלא תהי' מותר' ע"כ אין כוונתו שלא להתיר' לפ' דא"כ הי' לו לומר חוץ מפ' דלשון תנאי שייך בדבר התלוי בקום או בשב ואל תעש' ובכל דבר שעתיד להיות או להתגלות אחר המעשה וע"ז שייך לומר ע"מ שלא תהיה מותר' הרי כיון שהתיר' לפ' הרי היא מותר' לו ואם היה רצונו שלא להתיר' לפלוני הי' לו לומר חוץ מפ' ולא היה לו לתלותו בתנאי כיון שעתה הוא עומד על הדבר אלא ע"כ כוונתו היה שלא תנשא ולא תבעל לו מצד תנאי ולא מצד שיור כלומר שאם תנשא לו יבטל הגט אבל כ"ז שלא נשאת לו מותר' היא אף לפ' וכיוצא בזה כתב הרא"ש בתשובותיו גבי מתנה ע"מ שלא יוכל למכרו לפ' ע"ש כלל ע"ד סימן ג' שכתב דזה אינו מדין תנאי משום שיכול להתנו' שלא ימכור לפלוני אבל שלא יוכל למכרו אינו יכול להתנות שהרי ע"כ יכול הוא שהרי נתנ' לו ושלו הוא אלא כוונתו שלא יוכל למכרו מפני תנאי זה שאם ימכרנו תהי' המתנ' בטלה וא"כ ה"ה הכא נמי כוונתו שלא תהיה מותר' לפלו' מחמת תנאי זה משום דקפיד שלא תנשא ולא תבעל לו שאם תעשה כן יהיה הגט בטיל. אבל תנאי ממש שלא תהיה מותר' לפלו' לא בתורת חוץ אלא בתור' תנאי לא הוי תנאי כלל ומותר' היא לו דאינו יכול להתנות ע"ז. והרמ"ה ס"ל דכל שהתנה בדרך זה שלא תהיה מותר' לפלו' הך ע"מ שיורא הוי דאע"ג דקי"ל דכל האומר ע"מ לאו כאומר חיץ הוא אלא תנאי ממש וכמ"ש ב"י בח"מ סימן ר"ט ע"ש כבר כתבו האחרונים לחלק בין מה דקי"ל בהתנ' בן לוי ע"מ שהמעשר שלי דהוי שיורא וכאומר חוץ דמי ואילו גבי מתנ' כהונה קי"ל ביו"ד סימן ס"א דתנאי הוי ובטיל ושניהם דברי הרמב"ם ע"ש וכתבו האחרונים דהכל הולך אחר הוכחת דברים דהיכא דמוכח דאין כוונתו לתנאי הוי הכונה כאומר חוץ ושיורא הוי ועיין בדברי הגאון חכם צבי בהגהותיו לט"ז בח"מ סימן רי"ב וס"ל להרמ"ה בע"מ שלא תהי' מותר' לפלו' דכיון דאינו מועיל כלל בלשון תנאי גבי איסור והיתר דאינו יכול להתנו' בדבר המותר שיהיה אסור א"כ ע"כ הכונ' בע"מ כאומר ושיורא הוי. אמנם דעת הרא"ש דהוי תנאה והכונה שלא תהי' מותר' רצונו מחמת תנאי זה והכונה שלא תנשא ולא תבעל לו וכמ"ש אבל מה שכתב הרשב"א בחידושיו דאין זה שיור בגט דהא לאו שייר בגט כלל שאינו אומר לה שלא תהי' מותרת לזה היינו שאינו אומר לה בלא לשון תנאי הך לישנא שלא תהי' מותר' לזה דבכה"ג פשיטא דהוי שיורא כמו באומר חוץ אבל באומר בלשון תנאי ע"מ שלא תהיה מותר' לפלו' לדידן דקי"ל דתנאי הוי א"כ אינו יכול להתנו' שלא תהיה מותר' לזה וזהו טעמא דהרא"ש ז"ל שכתב בפסקיו בין ע"מ שלא תבעלי בין ע"מ שלא תהיה מותר' לפלו' כיון שהזכיר ע"מ תנאה הוי ותנאי כה"ג לא מהני וע"כ כונתו שלא תנשא וכמ"ש ואם כן הרשב"א אינו חולק בזה על הרא"ש לדינא ודו"ק

ס"ק ו

ויש מחמירין אפילו באומר ע"מ. כתב הרשב"א בתשו' סימן אלף קס"ח ז"ל שאלת הנותן גט לאשתו ע"מ שלא תנשאי לפלו' מהו. תשובה ר"מ והרי"ף פסקו בריש פ' המגרש דר"א ורבנן בחוץ הוא דפליגי אבל בע"מ מודו רבנן כו' ואע"פ שיש מקצת מגדולי הראשונים שכתבו דבתרתי פליגי ויש לדבריהם קצת ראיות מ"מ לאלה הגאונים ז"ל שהבאתי שומעין שיש לדבריהם ראיות חזקות ועוד שקבלת הגאונים הוראה היא עכ"ל וע"ש:

ומיהו במרדכי ר"פ המגרש כתב וז"ל הכי אמר הרב נטרואי גאון המקנא לאשתו ורוצה לגרשה והוא חושד אותה על שום אדם כיצד יעשה את"ל יאמר לה חוץ מפלו' או ע"מ נמצא גט בטל ובניו ממזרים אלא אומר לב"ד והם מוחים בידם שלא ישאו זא"ז לעולם ואחר כך נותן לה גט ואומר לה הרי את מותרת לכל אדם עכ"ל:

והנה לפמ"ש לעיל דטעמא דהך לישנא דפליגי בע"מ היינו משום דסברי רבנן דהך ע"מ שלא תנשאי לפ' הוי שיור בגט וכהאי תנא דס"ל פ' הזרוע והלחיי' גבי כהן שמכר פרה ע"מ שהמתנו' שלו דפליגי תנאי אי הוי כאומר חוץ ופטור מן המתנות או הוי תנאה וה"ל מתנה עמ"ש בתורת ע"ש בתוס' ופסק הרא"ש דע"מ תנאה הוי וכ"כ ב"י בח"מ סימן ר"ט דקי"ל ע"מ תנאי הוי ובחדושי הרמב"ן פ' המוכר את הבית דף ס"ג גבי ע"מ שהמעשר שלי כתב ז"ל ורבינו הגאון ז"ל כתב בס' המקח לא שנא שיתנה על הלוקח בלשון חוץ או ששייר בלשון ע"מ הכל שיורא כדאמרינן מקום מעשר שיורי שייר ומדמי לה נמי כהאי דגרסינן בחולין דף קל"ד גבי ע"מ שהמתנות שלו דמר סבר ע"מ כאומר חוץ דמי ומ"ס ע"מ לאו כחוץ דמי חוץ שיורא ע"מ לאו שיורא עכ"ל:

וכיון דפסק הגאון בס' המקח דע"מ כאומר חוץ א"כ ודאי באומר ע"מ שלא תנשאי לפ' נמי כאומר חוץ ושיורי שייר א"כ מ"ש הרשב"א דקבלת הגאונים הוראה הוא לאו הכרעה הוא להקל דהרי לפנינו דעת הגאון בס' המקח ודעת רב נטרונאי גאון שהביא במרדכי דלדעתם בע"מ נמי שיורא הוא וא"כ מידי ספיקא לא נפקא וע"כ ראוי להחמיר

סעיף ג

ס"ק ז

או שאמר לה חוץ מזנותיך כתב ב"ש וז"ל ונראה דאם הי' אותו פ' מי שאין קדושין תופסין לו בה והתנ' על זנות לא הוי שיור כמו בנשואין אע"ג דנשואין לא שייך בי' וזנות שייך בי' וכן משמע להדיא בש"ס בס"ד תנינא דזנות הוי שיור ומ"מ באבא ואבוך לא הוי שיור ולהמסקנא לא מצינו סתירה לזה עכ"ל והיינו מדאמרינן שם פ' המגרש חוץ מזנותיך מהו בנשואין הא לא שיי' א"ד שייר בביאה א"ל תניתוהו לאבא ולאביך ובמאי אילימא בנשואין אבא ואביך בני נשואין ניהו אלא בזנות ופירש"י אלא לאו בזנות ולאבא ולאביך הוא דלא הוי שיור דבלא"ה נמי אסורא להו עכ"ל ולכאורה קשה דהא במשנה שם דף פ"ה תנן הרי את מותר' לכל אדם אלא לאבא ולאביך כו' כשר הרי את מותרת לכ"א אלא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצא לכהן הדיוט כו' ולכל מי שיש לה עליו קדושין אפי' בעבירה פסול וכיון דבס"ד מפרש לאבא ולאביך דהיינו בזנות א"כ טעמא דלא הוי שיור היינו משום דבלא"ה נמי אסורה וא"כ מ"ש יש לה עליו קדושין או אין לה עליו קדושין כיון דבזנות מיירי בקדושין לא קא מיירי ואין לומר משום דאסורא וקיימא להו הא ביש לה עליו קדושין נמי אסורה עליו בזנות ואין לומר משום דאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אינו אלא איסור לאו והשתא דאומר חוץ חייל עלי' איסור אשת איש דחמור דהא חשוב שם גבי לאבא ולאביך נכרי ועבד ואי אמרת דאיירי בזנות ומשום דאסירא וקיימא באיסור חמור תינח אבא ואביך עבד ונכרי מאי אית לך למימר דהא בעבד ונכרי נמי ליכא איסור כר' וא"כ מ"ש נכרי ועבד לענין זנות או אלמנה לכה"ג דבשניהם אסורה וקיימא באיסור לאו:

והנה לפמ"ש הרמב"ם פי"ט מאיסורי ביאה דבכל חייבי לאוין בעל אינו לוקה עד שיקדש חוץ מאלמנה לכ"ג משום שנאמר לא יחלל וע"ש דבגרושה בין לכה"ג בין לכהן הדיוט בעל אינו לוקה משום לאו דלא יחלל כיון שהוא מחוללת ועומדת ע"ש מ"ש הרה"מ וכ"מ ולפ"ז ניחא הא דתנן במתני' לכל מי שאין לו עליו קדושין כשר ולכל מי שיש לו עליו קדושין אפי' בעבירה פסול דלכאורה קשה דאי איירי בזנות מאי ענין קדושין שייך לכאן אלא דזנות בקדושין תליא דהיכא דקדושין תופסין בעל אינו לוקה וא"כ בזנות איכא שיורא דלא אסירא וקיימא עלי' כיון דבעל אינו לוקה אבל היכא דלא תפסי בה קדושין דבעל לוקה א"כ זנות אסור' וקיימא וא"כ לא הוי שיור ודוק. ואע"ג דגבי אלמנה לכ"ג פסק הרמב"ם בעל לוקה וא"כ אמאי הוי שיורא הא בלא"ה אסירא וקיימא זה אינו דהא דבאלמנה לוקה דוקא כשהוא אלמנה גרידא ומשום שחלל' אבל בגרושה שמחוללת ועומדת לא לקי אף בכ"ג וזו נתגרשה עכשיו והרי היא גרושה ואינו לוקה עד שיקדש וא"כ ה"ל שפיר שיורא בזנות ועיין בחידושי רשב"א שכתב דהא דנקט אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא הוי לי' למיתני הכי אלא הרי את מותרת לכל אדם אלא לכה"ג וכהן הדיוט דהכא משום גירושין אלו עצמם היא אסורה לכל כהן אלא משום סרכי' דלישנא נקיט משום דבכולי' תלמודא לקט הכין עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל ע"ש. אמנם תינח לשטת הרמב"ם ז"ל דבכל חייבי לאוין בעל אינו לוקה אבל כבר חלקו עליו בזה כל חכמי לוניל והבאים אחריו דודאי בכל חייבי לאוין בעל לחוד לוקה לבד במחזיר גרושתו דבעל ולא קדש אינו לוקה וא"כ הדרא קושי' לדוכתא לפי מה דס"ד דמיירי בזנות מ"ש לעבד ונכרי דכשר ולאו שיורא הוא משום דבלא"ה אסירא לי' ואע"ג דליכא איסור כרת ואילו באלמנה לכה"ג ממזרת ונתינה כו' פסול הא בהנך נמי בלא"ה אסירא להוי. ואפשר לומר לפמ"ש רש"י ז"ל בהא דאיבעי' לן בזנותיך מהו בנשואין הא לא שייר או דלמא הא שייר בביאה ופירש"י ז"ל הא שייר בביאה בעלמא וצד אישו' קרינא בי' ע"כ וא"כ עצם הזנות לאו שיורא הוא דלא שייך בנשואין אלא משום דביאה צד אישו' קרינא בי' ומש"ה בהנידתפסי בהו קדושין גם זנות שיורא הוא כיון דאית בהו צד אישו' וכיון דשייר בביאה צד אישו' קרינא בי' משא"כ בהנך דלית להו קדושין דאין בהם צד אישות כלל ונשואין גופייהו לאו שיורא הוא לגבייהו דאין להם צד קדושין כלל ה"ה ביאה לאו שיורא הוא גבייהו דאינה אלא משום דצד אישות קרינא בי' והכא לא שייך צד אישו' כלל. אלא דלשון רש"י ז"ל שכתב אלא לאו בזנו' ולאבא ואביך לא הוי שיור משום דבלא"ה אסירא וקיימא. לכאורה לא משמע הכין ואולי הכונה דאסירא וקיימא ואין בהם צד אישות וזנות אי לאו משום צד אישות לאו שיורא הוא כלל ודוק (לולא דמסתפינא לעמוד במקום גדולים הי' נראה לי דרך אחר פשוט כי הרואה יראה כמה דוחק סובל מאר"ן ז"ל בכונת דברי רש"י ז"ל שכתב דבלא"ה אסירא וקיימא ולענ"ד קושי' מעיקרא ליתא דהמדקדק בגמ' יראה דלא קאמר בש"ס שאמרי לה בפירוש חוץ מזנותיך דלא נחית הש"ס לשנות לשון התנאי המבואר במשנה שאמר לי הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא כו' אלא דמדייק הש"ס ובמאי אילימא בנשואין ר"ל במאי קמ"ל מתני' דלא הוי שיורא מכלל דס"ד דהוי שיורא וכן מוכח להדיא מפירש"י שכתב וז"ל אבא ואביך בני נשואין נינהו דתיסק אדעתי' דבעי לאתנויי בהדה הא לא תפסי בה קדושין ע"כ. ר"ל ודאי לא הוי כונת המגרש בתנאי זה על נשואין כיון דאי אפשר לה להתקדש להם אלא בזנות ר"ל כונת המגרש בתנאי הי' על זנות וע"ז קמ"ל מתני' דמ"מ לא הוי שיור דבלא"ה אסירא וקיימא משא"כ באלמנה לכ"ג ושארי דתפסי בהו קדושין ודאי הוי שיורא דכונת המגרש הי' גם על קדושין שהרי הוא אסר סתם אלא לכ"ג או לכהן הדיוט כו' וזה פשוט ועיין לקמן שהוכחתי שדברי מר"ן ז"ל מוכרחים) שוב ראיתי בס' שער המלך פ"ו מגירושין שכתב דכל היכא דמדרבנן אסורה מחמת התנאי כל ימי' תו לא הוי דבר הכורת בינו לבינה ולא הוי גט כלל ע"ש שכתב וז"ל ויש לי ראי' ברור' לזה מאותה ששנינו פ' המגרש דף פ"ה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך כו'. לעבד ונכרי ולכל מי שאין לה עליו קדושין כשר והשתא קשה לדעת רבינו ז"ל דס"ל דאיסור ישראלית לעבד אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הרדב"ז בתשו' סימן קפ"ח תקשי לן דהיכי קתני מתני' ה"ז גט הא מדאורייתא גט בטל הוא דשיורא הוי דאי לא הוי משייר לעבד הי' מותר בה מן התורה להנשא דרך אישו' והאי משום איסור אישות שבה אסורה להנשא לו מדאורייתא והרי בחייבי לאוין דמדאורייתא אסורא להנשא להן שלא מחמת תנאו אפ"ה חשיב שיורא כיון דחייבי לאוין תפסי בהו קדושין ולהאי לא תפסי קדושין מחמת אישות שבה ק"ו הדברים בעבד דחשיב שיורא כיון דישראלית לעבד מותרת להנשא דבר תורה ולהאי אסורה מחמת תנאו אע"כ לומר דאף דמן התורה ישראלית לעבד שרי' אפ"ה כיון דחכמים אסרו לא חשיב תו שיורא ונמצא גט כשר מן התורה דכל מה שהקפידה תורה הוא שבכל עת וזמן נתינת הגט יהי' דבר הכורת בינו לבינה והשתא מיהו לעת כזאת כורת הוא לגמרי מחמת תקנת חז"ל עכ"ל ודבריו תמוהין לענ"ד דנראה דס"ל שיהי' שייך ענין אישות בישראלית לעבד לדעת רדב"ז דס"ל דאינו אלא מדרבנן וזה ודאי ליתא דנהי דאיסור תורה ליכא מ"מ תפיסת קדושין ודאי ליכא בעבד וכמבואר הרבה פעמים בש"ס וא"כ דרך אישות בעבד ליכא כלל דבר תורה אלא ביאת זנות הוא דמותר מן התורה עבד בישראלית לדעת הרמב"ם והרדב"ז ואע"ג דס"ל להרמב"ם דפנוי הבא על הפנוי' דרך זנות לוקה היינו במי שיכול לקדש אבל בעבד שאין בו תורת קדושין שרי' לי' דרך זנות דבר תורה ומ"ש לתרץ משום דחכמים אסרו לא חשיב שיורא:

אתמהה וכי עדיף איסור' דדבריהם מאיסור תורה ובאלמנה לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט אסור מן התורה ואפ"ה הוי שיורא אע"כ בתפיסת קדושין תליא מלתא ובעבד ליכא תפיסת קדושין. עוד ראיתי בס' הנ"ל שכתב ז"ל ולא זו בלבד לדעת רבינו צריכין אנו לומר כן אלא לכ"ע נמי דינא הכי ואמינא לה מהא דבעי התם חוץ מזנותיך מהו בנשואין הא לא שייר או דלמא שייר בביאה א"ל תניתוה לאבא ולאביך ובמאי אילימא בנשואין כו' אלא בזנות והשתא קשה למאי דס"ד השתא דבזנות קאמר א"כ לנכרי ועבד נמי בזנות קאמר דאי בנשואין נכרי ועבד בני נשואין נינהו וכיון שכן היכי קתני דהגט כשר הא מדאורייתא ישראלית לגוי בזנות משרי שרי דב"ד של שם הוא דגזרו וא"כ מן התורה אין זה דבר הכורת בינו לבינה אלא משמע ודאי כיון דהשתא מיהו בלא"ה אסורה מכח גזירת רז"ל שפיר קרינן ביה דבר הכורת א"כ אף אנו נאמר דכי היכי דבמידי דאורייתא חשיב שיורא עבדינן עיקר מדרבנן ולא חשיב שיור' ושרינן א"א לעלמא ה"נ אית לן למימר בדבר דמדאורייתא חשיב דבר הכורת ומדרבנן מכח איסור חז"ל לא חשיב דבר הכורת עבדין עיקר אדרבנן עכ"ל. וגם בזה דבריו נפלאו ממני דמי עדיף איסור חז"ל מאיסור גרוש' לכהן הדיוט שהוא איסור תורה דע"כ בזנות נמי הוי שיורא כיון דמתני' דמפליג בין אבא לאביך וגרושה לכהן מיירי בזנות א"כ חזינן דאע"ג דאיסור תורה בגרושה לכהן דרך זנות וכמ"ש דאי בעל לוקה ועכ"פ מדרבנן אסור ואפ"ה חשיב שיורא ומשום דאיסור א"א מזנות חמירא מחייבי לאוין א"כ כ"ש מאיסור חז"ל. ועוד נראה שסברתו זאת היא נגד דברי תוס' ז"ל במקומו שם ד"ה חוץ מתרומתך וז"ל פי' בקונטו שאם תנשאי לכהן לא תאכל בתרומה ואין נראה לר"י דבלא"ה לא אכלה בתרומה דגרושה מתחללת בביאת כהן ואפי' קדשה ונשאה ולא בא עליה דמשתמרת לביאה פסולה היא ואע"ג דמהני מה ששייר שתהא אסורה לאכול מן התורה מ"מ נראה דוחק לפרש כן עכ"ל הרי דאזלינן בזה בתר דאורייתא ולא בתר דרבנן ולכן נראה דעיקר שיורא בגט לא הוי אלא כששייר מענינו אישות ובכל הני בעיין שם בש"ס מעניני אישות הן וכדאמרי' בגמ' שם או דלמא אישה יפרנו וכן באינך יש שם ענין אישות אע"ג דשייר בגט לאו שיורא הוא ובזנות דאיבעי' לן או דלמא הא שייר בביאה מבואר בפירש"י שם דצד אישות קרינין ביה בביאה מש"ה כל היכא דתפסי בה קדושין אי שייר בביאה נמי הוי שיור דה"ל צד אישות ואע"ג דבלא"ה נמי אסורה לו מן התורה מ"מ באיסור א"א ששייר ודאי חמירא דאיכא מיתת ב"ד אלא בלאבא ובלאביך ועבד ונכרי דלית בהו תפיסת קדושין זנות דידהו נמי לאו צד אישות מקרי כיון דאין בהן צד אישות ע"י קדושין מש"ה אפי' תימא עבד בישראלית ליכא איסור תורה וכן נכרי דאינו אלא מגזירת ב"ד של שם מ"מ כיון דלית בהו תפיסת קידושין דרך זנות נמי לא חשיב שיורא כיון דאפי' דרך אישות לא תפיס בהו צד אישות כיון דליתנהו בקדושין כמבואר הרבה פעמים בש"ס דנכרי ועבד לאו בני קדושין נינהו זהו הנלענ"ד ברור ודו"ק. (עיין לעיל מ"ש דלענ"ד נראה פשוט דלפום ס"ד לא איירי מתני' דפריש ואמר חוץ מזנותיך דהא מתני' סתמא תנן אלא לאבא ולאביך וכולל נשואין וזנות אלא דהש"ס שקיל וטרי בכונת התנאי אם היתה כונתו לנשואין או לזנות דלנשואין לא הי' צריך להתנות אבל בחייבי לאוין שיורא הוי בנשואין דהא סתמא קאמר אלא לכה"ג ע"ש. נמצא לפ"ז לכאורה אינו מוכח לומר כדברי מארן ז"ל דהיכא דאיכא צד אישות גם זנות גרידא הוי שיורא אע"ג דבלא"ה נמי אסורה משום לאו דבחייבי לאוין איכא למימר דמשום נשואין הוי שיורא וא"כ יש לומר דהיכא דפריש חוץ מזנותיך גרידא אפי' בחייבי לאוין לאו שיורא הוא דבלא"ה אסירא וקיימא. אמנם אחר העיון נראין דברי מארן ז"ל חזקים כראי מוצק דהנה דעת הרמב"ם ז"ל דפנוי הבא על הפנוי' לוקה משום לא תהי' קדשה כמבואר לעיל סימן כ"ו ע"ש וא"כ קשה מאי קא מיבעי' לי' חוץ מזנותיך הא בלא"ה אסירא וקיימא אלא ודאי שאני איסור לאו מאיסור כרת וכמ"ש מרן ז"ל אלא בנכרי ועבד דלית בהו תפיסת קדושין כלל וכן באבא ואביך זנות דידהו נמי לא הוי שיורא וטעמא דמלתא נלענ"ד משום דעיקר אישות הוא מה שנקראת אשת איש לגבי מי שהיתה מותרת להתקדש לו אם לא היתה אשת איש של זה שקידשה עכשיו וגבי מי שאין לו עלי' קידושין אינה נקראת א"א אלא במה שחל עלי' איסור א"א לגבי מי שיש לו בה קדושין רצוני לומר דשום אשת איש אינ' נקראת א"א לגבי קרובי' ונכרי ועבד דלא תפסי להו קידושין בה והא דחייל עלייהו איסור א"א כדאמרי' חמותו ונעשה א"א כו' וכן בנכרי ועבד נהרגים עליה משום א"א כמ"ש הרמב"ם פי"ז מה"ל א"ב היינו משום איסור א"א שבה לגבי כ"ע דתפסי להו בה קידושין וכמו שביארתי לעיל בשם הירושלמי והרשב"א דגם בקידושי חוץ מפ' דאע"ג דלגבי האי פ' עדיין פנוי' היא לו וקידושיו תופסין לו בה מ"מ חייב עליה משום א"א שבה לגבי עלמא וה"ה בכל א"א שבעולם לגבי הני דאין להם בה קדושין לא הוי א"א לגבייהו אלא דחייל עלייהו איסור א"א שיש בה לגבי עלמ' ויצא לנו מזה דין מחודש באומר הרי את מקודשת לי חוץ מאבא ואביד ונכרי ועבד הוי קדושין גמורין לכ"ע דלא הוי שיורא כלל משום דלגבייהו בלא"ה לא נעשית א"א שהרי אינם בתורת קידושין אצלה ומה דחייל עלייהו איסור א"א אצלה היינו אותו צד איסור א"א שבה לגבי עלמא והשת' נמי אע"פ שאמר חוץ מאביך כו' עדיין יש עליהם אותו איסור א"א שבה לגבי עלמ' כמ"ש הרשב"א בשם הירושלמי וכנ"ז לעיל ולפ"ז גם בגירושין אם אמר לה חוץ מאבא ואביך ונכרי ועבד אין כאן שיור ואין כאן איסור א"א כלל אפי' אצלם דלגבי מי שאין לו בה קדושין לא היתה מעולם א"א ומה שהיתה אסורה עליהם משום א"א היינו משום אותו איסור א"א שבה לגבי עלמ' והשת' פקע לי' ואזיל וא"כ גם באומר חוץ מזנותיך עם אבא ואביך ועבד ונכרי לאו שיור' הוא ואין עליה שום איסור א"א אע"פ שאמר חוץ שהרי לא היתה אצלם א"א מעולם ולגבי כ"ע כבר התירה ותו ליכ' שום צד א"א שיהיו חייבי' עליה כ"ז נ"ל ברור ודו"ק:)

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה