אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קלו

סימן קכט

סעיף א

ס"ק א

ולא אמר כלום הרי זה גט פסול ודעת הרמב"ם דבר תורה מגורשת אפי' בשתקה והיינו משום דגופו של גט כתוב בו תורת כריתות ע"ש פ"א מגירושין ובמ"ש הרה"מ והא דבקדושין אפילו בקדושי שטר אין בו חשש קדושין בשתקה היינו משום דבקידושין בעינין דעתה ואם נותן לה בשתקה אינו מוכח דדעתה לקידושין וכמ"ש ב"ש ע"ש:

ואיכא למידק בהא דתנן פ' הזורק דף ע"ח אמר לה כנסי ש"ח זה או שמצאתו מאחוריו נטלתו והרי זה גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך ומשמע דאפי' אח"כ מהני כשאומר לה הא גיטך ואמאי הא כיון דשתיקה מהני דבר תורה א"כ קנאתו למיפסל מכהונה והיכא דמיפסלא לכהונה צריך הוא לחזור וליטלו הימנה. ובשלמא כנסי ש"ח דכה"ג גרע משתקה א"כ אפי' ד"ת פסול אבל מצאתו מאחוריו קשה מיהו לפמ"ש ב"ש סימן קל"ח סק"א דהיכא דמצאתו מאחוריו דהוי לי' נתינה גרועה גם הרמב"ם מודה דפסול וע"ש ניחא:

סעיף ה

ס"ק ב

בתורת שהוא שט"ח בפ' הזורק דף ע"ח תנן אמר לה כנסי שט"ח זה או שמצאתו מאחוריו קוראתו והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך נתן בידה והיא ישינה ניערה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך והקשו בזו הרשב"א והר"ן מהא דאמרי' פ' הניזקין מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדי' ראו גט זה ואח"כ אמר לאשתו כנסי שט"ח זה הרי זו מגורשת והעלו בזה הרשב"א והר"ן דמתני' איירי דלא אמר לעדים מעיקרא ראו גט זה ואנן בעינין שתדע האשה או העדים שניתן לה בתורת כריתות ובמתני' לא אמר לעדים א"כ לא הי' לא ידיעת האשה ולא ידיעת העדים ומש"ה לא מהני וכ"ת מאי קמ"ל באומר כנסי שט"ח או מצאתי מאחוריו הא אפי' נתינה מעליא לא מהני כשנתן לה בשתק' לזה תירצו דמיירי שהיו עסוקין באותו ענין אבל במצאתו מאחוריו לא מהני אפי' עסוקין באותו ענין דלא מהני עסוקין בא"ע אלא היכא דהי' מדבר על עסקי גיטה ועשה מעשה נתינה על זה דמסתמא הי' הנתינה על מה שהי' מדבר עמה משא"כ במצאתו מאחוריו שהיא נתינה גרועה לא מהני בזה עסוקין בא"ע כיון שהיא לקחה מעצמה אע"ג דעייק לה חרציו ומסייע לה לא הוי נתינה מעליא ע"ש וגבי שינה כתב הרשב"א בחידושיו דמיירי שאמר לעדים ראו גט זה דעסוקין בא"ע לא שייך בישינה ולא מהני אפי' הודיע לעדים משום דישנה לית לה יד או משום שאינו משתמר ע"ש וע"ש בר"ן שכתב דכי אמר לה אח"כ הא גיטך דמהני אע"ג דנתינה הראשונה לא מהני מ"מ כיון דבנתינה בא לידה מיד הבעל אפי' בתורת פקדון מקרי ונתן בידה וע"ש היטב ברשב"א ובר"ן:

והנה מדברי הרא"ש נראה דלא מהני נתינה לפקדון שכתב בפ' הזורק גבי גט בידה ומשיחה בידו וז"ל ור"י אומר דמקרי שפיר נתינה הואיל שהתחיל הנתינה כו' וכן לעיל סוף פ"ב אל תגרשי אלא בב"ד פ' ולכי מטי' להתם מגירשא ומסתברא אפי' הוציאה הגט מרשותה בינתי' ושוב נטלתו ובאה לב"ד אע"פ שבנטילה אחרונה לא בא לידה מיד הבעל כיון דתחלת נתינתו להתגרש נתנו בידה ונתן קרינן בי' ע"ש משמע מזה דבעי דוקא נתינה לשם גירושין ה"ל נתינה אבל אם תחלת הנתינה לא הי' לשום גירושין אלא לשום פקדון לא הוי נתינה כלל ונראה דס"ל להרא"ש כדעת התוס' פ' הזורק דף ע"ח שהקשו ג"כ מהאי דהניזקין דאמר לעדי' ראו גט זה דמהני ותירצו דהתם נמי אח"כ יגידו לה העדים שהיא מתגרשת דאע"ג דהיא מתגרשת בע"כ מ"מ צריך לומר שהוא גיטה כדי שתדע משילוחי' שתהי' משולחת ואינה חוזרת וע"ש וכיון דלשיטת תוס' מיירי שאמר לעדים ראו גט זה ואינו צריך להודיע לה אלא כדי שתדע משילוחי' ומש"ה סגי כשמודיע לה אפי' אח"כ ולכך בכנסי שט"ח זה או במצאתו מאחוריו ה"ל תורת גירושין דכל שהודיע לה אח"כ הרי היא מתגרשת למפרע כיון דגוף ההודעה אינו אלא בכדי שתהי' משולחת ואינה חוזרת וא"כ בתחלה הי' הנתינה לשם גירושין ממש וכן בישנה אע"ג דאינה מגורשת למפרע דהא כשהיא ישנה אין לה יד ואינו משתמר מ"מ מהני נתינה ראשונה כיון דהבעל נתנו לה לשום גירושין ולא גרע מאם נתנו לה ואמר לה לא תתגרשי אלא בב"ד פ' וא"כ איכא למימר דהיכא דלא הי' הנתינה לשום גירושין כלל אלא לשם פקדון לא קרינין בי' נתן כלל אבל לשיטת הרשב"א והר"ן דמיירי שלא הודיע לעדים ועסוקין באותו ענין נמי לא מהני באומר כנסי שט"ח או מצאתו מאחוריו דה"ל נתינה גרועה א"כ לא הוי אלא כאילו נתן בשתיקה וגמרי ואינו אלא בתורת פקדון ואפ"ה מהני כשאומר לה אח"כ הא גיטך ולכך מוכח שפיר לשטתם דאפי' נתנו בפקדון נמי ונתן קרינן בי' כמ"ש הר"ן ובחידושי הרשב"א פ' המגרש דף פ"ז בהא דחוץ מפ' כיצד נעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננה לה מאן תנא אמר חזקי' רשב"א הוא דתניא רשב"א אומר עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטך ר' יוחנן אמר אפי' תימא רבי דילכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל מן הכהונה והביא שם גרסת ר"ת שאני התם הואיל וקנאתו ופי' כיון דקי"ל מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא דלא בעינין דעתה של אשה כמפורש פ' הניזקין גט הוא וקנאתו לפיכך סגי לה בהא גיטך אבל הכא דאמר לה חוץ דליתא לגירושין כלל אפי' רבי מודה וכתב עלה הרשב"א ז"ל ותמי' דהא אי לר' יוחנן ב"ג מדמית לה אפי' הא גיטך אינו צריך דמשנתנו לה מגורשת אלא ודאי לא דמי דהכא ליכא לא דעת האשה ולא דעת העדים ואנן ונתן בידה ספר כריתות בעינין כלומר שיתן בדעת ספר כריתות או לדעתה או לדעת העדים ואפי' ריח הגט אין בו עכ"ל. ולענ"ד נראה דשטת ר"ת נכונה והיא בעצמה שיטת התוס' דהא דצריך להודיע ולומר לה הא גיטך אינו אלא בכדי שתדע משילוחי' שתהא משולחת ואינה חוזרת וא"כ קנאתו למפרע ומתגרשת תיכף ומש"ה מהני כשאומר לה אח"כ הא גיטך לפי שהי' נתינה בתורת גירושין וכן בישינה הי' נמי נתינה בתורת גירושין אע"ג דלא נתגרשה מיד משום דלית לה יד ואינו משתמר מ"מ לא גרע מאומר לה אל תתגרשי אלא בב"ד פ' אבל באומר חוץ מפ' דלא הוי גירושין כלל ואינו אלא כמו נתינה לפקדון דלא מהני ומבואר מזה דר"ת נמי ס"ל דנתינה לפקדון לא מהני אלא בעינין שיתן לגירושין גמורין ואע"ג דאינה מתגרשת מיד לא אכפת לן כל שנותנו לה לשם גירושין גמורין ה"ל נתינה משא"כ באומר חוץ מפ' כיון דאינו כריתות כלל לא הוי נתינה לגירושין כלל אלא כפקדון בעלמא וכבר כתבנו דנתינה לפקדון תלי' בשיטתם גבי כנסי שט"ח דלשיטת הרשב"א והר"ן מוכח מהתם דמהני ולשיטת התוס' והרא"ש לא מהני וכן ס"ל לר"ת:

ונ"ל דלשיטת הרשב"א דמהני נתנה לפקדון כשאומר אח"כ הא גיטך ה"ה אפי' הוציאה גטה מתחת ידה בינתים ושוב נטלתו ואמר לה הא גיטך דמהני דכי היכי דלשיטת הרא"ש דבעינין נתינה לגירושין אם נתנו לה לגירושין והוציאה הגט מידה בינתיים וחזרה וקיבלתו מהני כמ"ש להדיא בפ' הזורק וכמ"ש למעלה ה"ה בנתינה לפקדון לדעת הרשב"א והר"ן דכך שוה נתינה לפקדון להרשב"א והר"ן כשאומר לה אח"כ הא גיטך כמו נתינה לגירושין להרא"ש ועיין מ"ש בסימן קמ"ג סעיף ה':

סעיף ז

ס"ק ג

אם הגט ברשותו יקנה לה אותו בר"פ הזורק ליקני' נהלה ההוא דוכתא דיתב ביה גיטא וחיזל איהו ותיחוד ותפרש ותחזיק בי' ופירש"י ז"ל דהשתא קא יהיב לה חצר וגיטה בתוכו ותנן נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה עכ"ל והרמב"ן והרשב"א ז"ל השיגו על רש"י והעלו דליתיה לענין אגב גבי גט דאל"כ למה לי ההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא והא קי"ל דאגב לא בעי צבורין אלא ודאי דאין קנין אגב בגט ומשום חצר הוא וע"ש בחי' הרמב"ן לגיטין ובחידושי הרשב"א ר"פ הזורק ועמ"ש בספרי קצה"ח סימן ר"ב:

ובפ"ב דגיטין דף כ"א שם כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו כו' אמר אביי מכדי חצר מהיכא אתרבאי מידה מה ידה בין מדעתה בין בע"כ כו' עוד שם פריך והא חצר מהלכת הוא ע"ש ומאי קושיא נימא דמשום אגב קני' לה לגט דהא מטלטלין נקנין אגב עבדים בעודן עליו וכדאיתא פ"ק דב"ק דף י"ב ואפשר כיון דבקנין אגב צריך למימר אגב ואפי' בצבורין צריך שיאמר כן ואף דדעת הרמב"ם ז"ל דבצבורין אין צריך שיאמר אגב מ"מ נחלקו עליו כל הפוסקים וס"ל דלעולם בעינן אגב ואפי' בצבורין ועיין בח"מ סימן ר"ב ומש"ה ליכא למימר דהאי דנתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה כו' מיירי בקנין אגב כיון דלא אמר לה הכי אבל בהך דר"פ הזורק דאיירי בשכ"מ אע"ג דלא אמר בהדיא מהני דשכ"מ מקצר בדבריו ודנין אותו כאלו אמר כל זה שמוטל עליו לומר וכמ"ש בנימוקי יוסף פ' הספינה גבי שכ"מ שנתן שט"ח לחבירו דאין צריך לומר איהו וכל שיעבודי' דשכ"מ בעי לקצר דבריו וכמו שהקילו בגט דשכ"מ שאומר כתבו ואע"פ שלא אמר תנו דבריו קיימין ואלו בבריא צריך שיאמר תנו ע"ש וא"כ ה"ה לענין אגב יש לומר דאין השכ"מ צריך לומר אגב אע"ג דבריא צריך לומר אגב ומש"ה הך דנתנו ביד עבדו דמיירי בבריא ע"כ בתורת חצר הקנה לה הך בתורת אגב ה"ל למימר הכי בהדיא:

ומהא דאמרינן כתבו על המחובר פסול משום דמחוסר קציצה ואע"ג דהאשה יכולה לקנות הגט כשהוא מחובר ע"י חזקה דקרקע נקנית בחזקה וא"כ למה לי קציצה מזה משמע דבגט בעינן דאתי לידה או לתוך רשותה ממש וקנין אחר לא מהני ויש מזה ראיה לדברי הרמב"ן והרשב"א דבגט לא מהני קנין אגב דכיון דקנין חזקה לא מהני כ"ש אגב דקליש טפי אבל לשיטת רש"י ז"ל דקנין אגב מהני בגט א"כ כ"ש קנין חזקה דאלים טובא ולפ"ז יקשה לנו אמאי פסול בכתבו על המחובר דכיון דמצי קני ליה עודנו מחובר ע"י קנין חזקה אינו מחוסר קציצה כלל:

מיהו יש לומר דמחובר פסול אפי' ע"י קנין חזקה משום דליכא נתינה וה"ל כאומר טלי גיטך מעל גבי קרקע דלא מהני ומש"ה צריך קציצה כדי שיהיה שייך בו נתינה לכך כתבו על המחובר פסול כיון דמחוסר קציצה קודם הנתינה ועיין מ"ש לקמן סימן קל"ט סעיף י"ח:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה