אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן קלז › סעיף ג

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קלז · סעיף ג

סעיף א

ס"ק ז

או שאמר לה חוץ מזנותיך כתב ב"ש וז"ל ונראה דאם הי' אותו פ' מי שאין קדושין תופסין לו בה והתנ' על זנות לא הוי שיור כמו בנשואין אע"ג דנשואין לא שייך בי' וזנות שייך בי' וכן משמע להדיא בש"ס בס"ד תנינא דזנות הוי שיור ומ"מ באבא ואבוך לא הוי שיור ולהמסקנא לא מצינו סתירה לזה עכ"ל והיינו מדאמרינן שם פ' המגרש חוץ מזנותיך מהו בנשואין הא לא שיי' א"ד שייר בביאה א"ל תניתוהו לאבא ולאביך ובמאי אילימא בנשואין אבא ואביך בני נשואין ניהו אלא בזנות ופירש"י אלא לאו בזנות ולאבא ולאביך הוא דלא הוי שיור דבלא"ה נמי אסורא להו עכ"ל ולכאורה קשה דהא במשנה שם דף פ"ה תנן הרי את מותר' לכל אדם אלא לאבא ולאביך כו' כשר הרי את מותרת לכ"א אלא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצא לכהן הדיוט כו' ולכל מי שיש לה עליו קדושין אפי' בעבירה פסול וכיון דבס"ד מפרש לאבא ולאביך דהיינו בזנות א"כ טעמא דלא הוי שיור היינו משום דבלא"ה נמי אסורה וא"כ מ"ש יש לה עליו קדושין או אין לה עליו קדושין כיון דבזנות מיירי בקדושין לא קא מיירי ואין לומר משום דאסורא וקיימא להו הא ביש לה עליו קדושין נמי אסורה עליו בזנות ואין לומר משום דאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אינו אלא איסור לאו והשתא דאומר חוץ חייל עלי' איסור אשת איש דחמור דהא חשוב שם גבי לאבא ולאביך נכרי ועבד ואי אמרת דאיירי בזנות ומשום דאסירא וקיימא באיסור חמור תינח אבא ואביך עבד ונכרי מאי אית לך למימר דהא בעבד ונכרי נמי ליכא איסור כר' וא"כ מ"ש נכרי ועבד לענין זנות או אלמנה לכה"ג דבשניהם אסורה וקיימא באיסור לאו:

והנה לפמ"ש הרמב"ם פי"ט מאיסורי ביאה דבכל חייבי לאוין בעל אינו לוקה עד שיקדש חוץ מאלמנה לכ"ג משום שנאמר לא יחלל וע"ש דבגרושה בין לכה"ג בין לכהן הדיוט בעל אינו לוקה משום לאו דלא יחלל כיון שהוא מחוללת ועומדת ע"ש מ"ש הרה"מ וכ"מ ולפ"ז ניחא הא דתנן במתני' לכל מי שאין לו עליו קדושין כשר ולכל מי שיש לו עליו קדושין אפי' בעבירה פסול דלכאורה קשה דאי איירי בזנות מאי ענין קדושין שייך לכאן אלא דזנות בקדושין תליא דהיכא דקדושין תופסין בעל אינו לוקה וא"כ בזנות איכא שיורא דלא אסירא וקיימא עלי' כיון דבעל אינו לוקה אבל היכא דלא תפסי בה קדושין דבעל לוקה א"כ זנות אסור' וקיימא וא"כ לא הוי שיור ודוק. ואע"ג דגבי אלמנה לכ"ג פסק הרמב"ם בעל לוקה וא"כ אמאי הוי שיורא הא בלא"ה אסירא וקיימא זה אינו דהא דבאלמנה לוקה דוקא כשהוא אלמנה גרידא ומשום שחלל' אבל בגרושה שמחוללת ועומדת לא לקי אף בכ"ג וזו נתגרשה עכשיו והרי היא גרושה ואינו לוקה עד שיקדש וא"כ ה"ל שפיר שיורא בזנות ועיין בחידושי רשב"א שכתב דהא דנקט אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לא הוי לי' למיתני הכי אלא הרי את מותרת לכל אדם אלא לכה"ג וכהן הדיוט דהכא משום גירושין אלו עצמם היא אסורה לכל כהן אלא משום סרכי' דלישנא נקיט משום דבכולי' תלמודא לקט הכין עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל ע"ש. אמנם תינח לשטת הרמב"ם ז"ל דבכל חייבי לאוין בעל אינו לוקה אבל כבר חלקו עליו בזה כל חכמי לוניל והבאים אחריו דודאי בכל חייבי לאוין בעל לחוד לוקה לבד במחזיר גרושתו דבעל ולא קדש אינו לוקה וא"כ הדרא קושי' לדוכתא לפי מה דס"ד דמיירי בזנות מ"ש לעבד ונכרי דכשר ולאו שיורא הוא משום דבלא"ה אסירא לי' ואע"ג דליכא איסור כרת ואילו באלמנה לכה"ג ממזרת ונתינה כו' פסול הא בהנך נמי בלא"ה אסירא להוי. ואפשר לומר לפמ"ש רש"י ז"ל בהא דאיבעי' לן בזנותיך מהו בנשואין הא לא שייר או דלמא הא שייר בביאה ופירש"י ז"ל הא שייר בביאה בעלמא וצד אישו' קרינא בי' ע"כ וא"כ עצם הזנות לאו שיורא הוא דלא שייך בנשואין אלא משום דביאה צד אישו' קרינא בי' ומש"ה בהנידתפסי בהו קדושין גם זנות שיורא הוא כיון דאית בהו צד אישו' וכיון דשייר בביאה צד אישו' קרינא בי' משא"כ בהנך דלית להו קדושין דאין בהם צד אישות כלל ונשואין גופייהו לאו שיורא הוא לגבייהו דאין להם צד קדושין כלל ה"ה ביאה לאו שיורא הוא גבייהו דאינה אלא משום דצד אישות קרינא בי' והכא לא שייך צד אישו' כלל. אלא דלשון רש"י ז"ל שכתב אלא לאו בזנו' ולאבא ואביך לא הוי שיור משום דבלא"ה אסירא וקיימא. לכאורה לא משמע הכין ואולי הכונה דאסירא וקיימא ואין בהם צד אישות וזנות אי לאו משום צד אישות לאו שיורא הוא כלל ודוק (לולא דמסתפינא לעמוד במקום גדולים הי' נראה לי דרך אחר פשוט כי הרואה יראה כמה דוחק סובל מאר"ן ז"ל בכונת דברי רש"י ז"ל שכתב דבלא"ה אסירא וקיימא ולענ"ד קושי' מעיקרא ליתא דהמדקדק בגמ' יראה דלא קאמר בש"ס שאמרי לה בפירוש חוץ מזנותיך דלא נחית הש"ס לשנות לשון התנאי המבואר במשנה שאמר לי הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא כו' אלא דמדייק הש"ס ובמאי אילימא בנשואין ר"ל במאי קמ"ל מתני' דלא הוי שיורא מכלל דס"ד דהוי שיורא וכן מוכח להדיא מפירש"י שכתב וז"ל אבא ואביך בני נשואין נינהו דתיסק אדעתי' דבעי לאתנויי בהדה הא לא תפסי בה קדושין ע"כ. ר"ל ודאי לא הוי כונת המגרש בתנאי זה על נשואין כיון דאי אפשר לה להתקדש להם אלא בזנות ר"ל כונת המגרש בתנאי הי' על זנות וע"ז קמ"ל מתני' דמ"מ לא הוי שיור דבלא"ה אסירא וקיימא משא"כ באלמנה לכ"ג ושארי דתפסי בהו קדושין ודאי הוי שיורא דכונת המגרש הי' גם על קדושין שהרי הוא אסר סתם אלא לכ"ג או לכהן הדיוט כו' וזה פשוט ועיין לקמן שהוכחתי שדברי מר"ן ז"ל מוכרחים) שוב ראיתי בס' שער המלך פ"ו מגירושין שכתב דכל היכא דמדרבנן אסורה מחמת התנאי כל ימי' תו לא הוי דבר הכורת בינו לבינה ולא הוי גט כלל ע"ש שכתב וז"ל ויש לי ראי' ברור' לזה מאותה ששנינו פ' המגרש דף פ"ה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך כו'. לעבד ונכרי ולכל מי שאין לה עליו קדושין כשר והשתא קשה לדעת רבינו ז"ל דס"ל דאיסור ישראלית לעבד אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הרדב"ז בתשו' סימן קפ"ח תקשי לן דהיכי קתני מתני' ה"ז גט הא מדאורייתא גט בטל הוא דשיורא הוי דאי לא הוי משייר לעבד הי' מותר בה מן התורה להנשא דרך אישו' והאי משום איסור אישות שבה אסורה להנשא לו מדאורייתא והרי בחייבי לאוין דמדאורייתא אסורא להנשא להן שלא מחמת תנאו אפ"ה חשיב שיורא כיון דחייבי לאוין תפסי בהו קדושין ולהאי לא תפסי קדושין מחמת אישות שבה ק"ו הדברים בעבד דחשיב שיורא כיון דישראלית לעבד מותרת להנשא דבר תורה ולהאי אסורה מחמת תנאו אע"כ לומר דאף דמן התורה ישראלית לעבד שרי' אפ"ה כיון דחכמים אסרו לא חשיב תו שיורא ונמצא גט כשר מן התורה דכל מה שהקפידה תורה הוא שבכל עת וזמן נתינת הגט יהי' דבר הכורת בינו לבינה והשתא מיהו לעת כזאת כורת הוא לגמרי מחמת תקנת חז"ל עכ"ל ודבריו תמוהין לענ"ד דנראה דס"ל שיהי' שייך ענין אישות בישראלית לעבד לדעת רדב"ז דס"ל דאינו אלא מדרבנן וזה ודאי ליתא דנהי דאיסור תורה ליכא מ"מ תפיסת קדושין ודאי ליכא בעבד וכמבואר הרבה פעמים בש"ס וא"כ דרך אישות בעבד ליכא כלל דבר תורה אלא ביאת זנות הוא דמותר מן התורה עבד בישראלית לדעת הרמב"ם והרדב"ז ואע"ג דס"ל להרמב"ם דפנוי הבא על הפנוי' דרך זנות לוקה היינו במי שיכול לקדש אבל בעבד שאין בו תורת קדושין שרי' לי' דרך זנות דבר תורה ומ"ש לתרץ משום דחכמים אסרו לא חשיב שיורא:

אתמהה וכי עדיף איסור' דדבריהם מאיסור תורה ובאלמנה לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט אסור מן התורה ואפ"ה הוי שיורא אע"כ בתפיסת קדושין תליא מלתא ובעבד ליכא תפיסת קדושין. עוד ראיתי בס' הנ"ל שכתב ז"ל ולא זו בלבד לדעת רבינו צריכין אנו לומר כן אלא לכ"ע נמי דינא הכי ואמינא לה מהא דבעי התם חוץ מזנותיך מהו בנשואין הא לא שייר או דלמא שייר בביאה א"ל תניתוה לאבא ולאביך ובמאי אילימא בנשואין כו' אלא בזנות והשתא קשה למאי דס"ד השתא דבזנות קאמר א"כ לנכרי ועבד נמי בזנות קאמר דאי בנשואין נכרי ועבד בני נשואין נינהו וכיון שכן היכי קתני דהגט כשר הא מדאורייתא ישראלית לגוי בזנות משרי שרי דב"ד של שם הוא דגזרו וא"כ מן התורה אין זה דבר הכורת בינו לבינה אלא משמע ודאי כיון דהשתא מיהו בלא"ה אסורה מכח גזירת רז"ל שפיר קרינן ביה דבר הכורת א"כ אף אנו נאמר דכי היכי דבמידי דאורייתא חשיב שיורא עבדינן עיקר מדרבנן ולא חשיב שיור' ושרינן א"א לעלמא ה"נ אית לן למימר בדבר דמדאורייתא חשיב דבר הכורת ומדרבנן מכח איסור חז"ל לא חשיב דבר הכורת עבדין עיקר אדרבנן עכ"ל. וגם בזה דבריו נפלאו ממני דמי עדיף איסור חז"ל מאיסור גרוש' לכהן הדיוט שהוא איסור תורה דע"כ בזנות נמי הוי שיורא כיון דמתני' דמפליג בין אבא לאביך וגרושה לכהן מיירי בזנות א"כ חזינן דאע"ג דאיסור תורה בגרושה לכהן דרך זנות וכמ"ש דאי בעל לוקה ועכ"פ מדרבנן אסור ואפ"ה חשיב שיורא ומשום דאיסור א"א מזנות חמירא מחייבי לאוין א"כ כ"ש מאיסור חז"ל. ועוד נראה שסברתו זאת היא נגד דברי תוס' ז"ל במקומו שם ד"ה חוץ מתרומתך וז"ל פי' בקונטו שאם תנשאי לכהן לא תאכל בתרומה ואין נראה לר"י דבלא"ה לא אכלה בתרומה דגרושה מתחללת בביאת כהן ואפי' קדשה ונשאה ולא בא עליה דמשתמרת לביאה פסולה היא ואע"ג דמהני מה ששייר שתהא אסורה לאכול מן התורה מ"מ נראה דוחק לפרש כן עכ"ל הרי דאזלינן בזה בתר דאורייתא ולא בתר דרבנן ולכן נראה דעיקר שיורא בגט לא הוי אלא כששייר מענינו אישות ובכל הני בעיין שם בש"ס מעניני אישות הן וכדאמרי' בגמ' שם או דלמא אישה יפרנו וכן באינך יש שם ענין אישות אע"ג דשייר בגט לאו שיורא הוא ובזנות דאיבעי' לן או דלמא הא שייר בביאה מבואר בפירש"י שם דצד אישות קרינין ביה בביאה מש"ה כל היכא דתפסי בה קדושין אי שייר בביאה נמי הוי שיור דה"ל צד אישות ואע"ג דבלא"ה נמי אסורה לו מן התורה מ"מ באיסור א"א ששייר ודאי חמירא דאיכא מיתת ב"ד אלא בלאבא ובלאביך ועבד ונכרי דלית בהו תפיסת קדושין זנות דידהו נמי לאו צד אישות מקרי כיון דאין בהן צד אישות ע"י קדושין מש"ה אפי' תימא עבד בישראלית ליכא איסור תורה וכן נכרי דאינו אלא מגזירת ב"ד של שם מ"מ כיון דלית בהו תפיסת קידושין דרך זנות נמי לא חשיב שיורא כיון דאפי' דרך אישות לא תפיס בהו צד אישות כיון דליתנהו בקדושין כמבואר הרבה פעמים בש"ס דנכרי ועבד לאו בני קדושין נינהו זהו הנלענ"ד ברור ודו"ק. (עיין לעיל מ"ש דלענ"ד נראה פשוט דלפום ס"ד לא איירי מתני' דפריש ואמר חוץ מזנותיך דהא מתני' סתמא תנן אלא לאבא ולאביך וכולל נשואין וזנות אלא דהש"ס שקיל וטרי בכונת התנאי אם היתה כונתו לנשואין או לזנות דלנשואין לא הי' צריך להתנות אבל בחייבי לאוין שיורא הוי בנשואין דהא סתמא קאמר אלא לכה"ג ע"ש. נמצא לפ"ז לכאורה אינו מוכח לומר כדברי מארן ז"ל דהיכא דאיכא צד אישות גם זנות גרידא הוי שיורא אע"ג דבלא"ה נמי אסורה משום לאו דבחייבי לאוין איכא למימר דמשום נשואין הוי שיורא וא"כ יש לומר דהיכא דפריש חוץ מזנותיך גרידא אפי' בחייבי לאוין לאו שיורא הוא דבלא"ה אסירא וקיימא. אמנם אחר העיון נראין דברי מארן ז"ל חזקים כראי מוצק דהנה דעת הרמב"ם ז"ל דפנוי הבא על הפנוי' לוקה משום לא תהי' קדשה כמבואר לעיל סימן כ"ו ע"ש וא"כ קשה מאי קא מיבעי' לי' חוץ מזנותיך הא בלא"ה אסירא וקיימא אלא ודאי שאני איסור לאו מאיסור כרת וכמ"ש מרן ז"ל אלא בנכרי ועבד דלית בהו תפיסת קדושין כלל וכן באבא ואביך זנות דידהו נמי לא הוי שיורא וטעמא דמלתא נלענ"ד משום דעיקר אישות הוא מה שנקראת אשת איש לגבי מי שהיתה מותרת להתקדש לו אם לא היתה אשת איש של זה שקידשה עכשיו וגבי מי שאין לו עלי' קידושין אינה נקראת א"א אלא במה שחל עלי' איסור א"א לגבי מי שיש לו בה קדושין רצוני לומר דשום אשת איש אינ' נקראת א"א לגבי קרובי' ונכרי ועבד דלא תפסי להו קידושין בה והא דחייל עלייהו איסור א"א כדאמרי' חמותו ונעשה א"א כו' וכן בנכרי ועבד נהרגים עליה משום א"א כמ"ש הרמב"ם פי"ז מה"ל א"ב היינו משום איסור א"א שבה לגבי כ"ע דתפסי להו בה קידושין וכמו שביארתי לעיל בשם הירושלמי והרשב"א דגם בקידושי חוץ מפ' דאע"ג דלגבי האי פ' עדיין פנוי' היא לו וקידושיו תופסין לו בה מ"מ חייב עליה משום א"א שבה לגבי עלמא וה"ה בכל א"א שבעולם לגבי הני דאין להם בה קדושין לא הוי א"א לגבייהו אלא דחייל עלייהו איסור א"א שיש בה לגבי עלמ' ויצא לנו מזה דין מחודש באומר הרי את מקודשת לי חוץ מאבא ואביד ונכרי ועבד הוי קדושין גמורין לכ"ע דלא הוי שיורא כלל משום דלגבייהו בלא"ה לא נעשית א"א שהרי אינם בתורת קידושין אצלה ומה דחייל עלייהו איסור א"א אצלה היינו אותו צד איסור א"א שבה לגבי עלמא והשת' נמי אע"פ שאמר חוץ מאביך כו' עדיין יש עליהם אותו איסור א"א שבה לגבי עלמ' כמ"ש הרשב"א בשם הירושלמי וכנ"ז לעיל ולפ"ז גם בגירושין אם אמר לה חוץ מאבא ואביך ונכרי ועבד אין כאן שיור ואין כאן איסור א"א כלל אפי' אצלם דלגבי מי שאין לו בה קדושין לא היתה מעולם א"א ומה שהיתה אסורה עליהם משום א"א היינו משום אותו איסור א"א שבה לגבי עלמ' והשת' פקע לי' ואזיל וא"כ גם באומר חוץ מזנותיך עם אבא ואביך ועבד ונכרי לאו שיור' הוא ואין עליה שום איסור א"א אע"פ שאמר חוץ שהרי לא היתה אצלם א"א מעולם ולגבי כ"ע כבר התירה ותו ליכ' שום צד א"א שיהיו חייבי' עליה כ"ז נ"ל ברור ודו"ק:)

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה