אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן קלו · סעיף ה
ס"ק ב
בתורת שהוא שט"ח בפ' הזורק דף ע"ח תנן אמר לה כנסי שט"ח זה או שמצאתו מאחוריו קוראתו והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך נתן בידה והיא ישינה ניערה קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך והקשו בזו הרשב"א והר"ן מהא דאמרי' פ' הניזקין מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא נשמע אמר לעדי' ראו גט זה ואח"כ אמר לאשתו כנסי שט"ח זה הרי זו מגורשת והעלו בזה הרשב"א והר"ן דמתני' איירי דלא אמר לעדים מעיקרא ראו גט זה ואנן בעינין שתדע האשה או העדים שניתן לה בתורת כריתות ובמתני' לא אמר לעדים א"כ לא הי' לא ידיעת האשה ולא ידיעת העדים ומש"ה לא מהני וכ"ת מאי קמ"ל באומר כנסי שט"ח או מצאתי מאחוריו הא אפי' נתינה מעליא לא מהני כשנתן לה בשתק' לזה תירצו דמיירי שהיו עסוקין באותו ענין אבל במצאתו מאחוריו לא מהני אפי' עסוקין באותו ענין דלא מהני עסוקין בא"ע אלא היכא דהי' מדבר על עסקי גיטה ועשה מעשה נתינה על זה דמסתמא הי' הנתינה על מה שהי' מדבר עמה משא"כ במצאתו מאחוריו שהיא נתינה גרועה לא מהני בזה עסוקין בא"ע כיון שהיא לקחה מעצמה אע"ג דעייק לה חרציו ומסייע לה לא הוי נתינה מעליא ע"ש וגבי שינה כתב הרשב"א בחידושיו דמיירי שאמר לעדים ראו גט זה דעסוקין בא"ע לא שייך בישינה ולא מהני אפי' הודיע לעדים משום דישנה לית לה יד או משום שאינו משתמר ע"ש וע"ש בר"ן שכתב דכי אמר לה אח"כ הא גיטך דמהני אע"ג דנתינה הראשונה לא מהני מ"מ כיון דבנתינה בא לידה מיד הבעל אפי' בתורת פקדון מקרי ונתן בידה וע"ש היטב ברשב"א ובר"ן:
והנה מדברי הרא"ש נראה דלא מהני נתינה לפקדון שכתב בפ' הזורק גבי גט בידה ומשיחה בידו וז"ל ור"י אומר דמקרי שפיר נתינה הואיל שהתחיל הנתינה כו' וכן לעיל סוף פ"ב אל תגרשי אלא בב"ד פ' ולכי מטי' להתם מגירשא ומסתברא אפי' הוציאה הגט מרשותה בינתי' ושוב נטלתו ובאה לב"ד אע"פ שבנטילה אחרונה לא בא לידה מיד הבעל כיון דתחלת נתינתו להתגרש נתנו בידה ונתן קרינן בי' ע"ש משמע מזה דבעי דוקא נתינה לשם גירושין ה"ל נתינה אבל אם תחלת הנתינה לא הי' לשום גירושין אלא לשום פקדון לא הוי נתינה כלל ונראה דס"ל להרא"ש כדעת התוס' פ' הזורק דף ע"ח שהקשו ג"כ מהאי דהניזקין דאמר לעדי' ראו גט זה דמהני ותירצו דהתם נמי אח"כ יגידו לה העדים שהיא מתגרשת דאע"ג דהיא מתגרשת בע"כ מ"מ צריך לומר שהוא גיטה כדי שתדע משילוחי' שתהי' משולחת ואינה חוזרת וע"ש וכיון דלשיטת תוס' מיירי שאמר לעדים ראו גט זה ואינו צריך להודיע לה אלא כדי שתדע משילוחי' ומש"ה סגי כשמודיע לה אפי' אח"כ ולכך בכנסי שט"ח זה או במצאתו מאחוריו ה"ל תורת גירושין דכל שהודיע לה אח"כ הרי היא מתגרשת למפרע כיון דגוף ההודעה אינו אלא בכדי שתהי' משולחת ואינה חוזרת וא"כ בתחלה הי' הנתינה לשם גירושין ממש וכן בישנה אע"ג דאינה מגורשת למפרע דהא כשהיא ישנה אין לה יד ואינו משתמר מ"מ מהני נתינה ראשונה כיון דהבעל נתנו לה לשום גירושין ולא גרע מאם נתנו לה ואמר לה לא תתגרשי אלא בב"ד פ' וא"כ איכא למימר דהיכא דלא הי' הנתינה לשום גירושין כלל אלא לשם פקדון לא קרינין בי' נתן כלל אבל לשיטת הרשב"א והר"ן דמיירי שלא הודיע לעדים ועסוקין באותו ענין נמי לא מהני באומר כנסי שט"ח או מצאתו מאחוריו דה"ל נתינה גרועה א"כ לא הוי אלא כאילו נתן בשתיקה וגמרי ואינו אלא בתורת פקדון ואפ"ה מהני כשאומר לה אח"כ הא גיטך ולכך מוכח שפיר לשטתם דאפי' נתנו בפקדון נמי ונתן קרינן בי' כמ"ש הר"ן ובחידושי הרשב"א פ' המגרש דף פ"ז בהא דחוץ מפ' כיצד נעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתננה לה מאן תנא אמר חזקי' רשב"א הוא דתניא רשב"א אומר עד שיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הא גיטך ר' יוחנן אמר אפי' תימא רבי דילכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל מן הכהונה והביא שם גרסת ר"ת שאני התם הואיל וקנאתו ופי' כיון דקי"ל מעדותו של ר' יוחנן בן גודגדא דלא בעינין דעתה של אשה כמפורש פ' הניזקין גט הוא וקנאתו לפיכך סגי לה בהא גיטך אבל הכא דאמר לה חוץ דליתא לגירושין כלל אפי' רבי מודה וכתב עלה הרשב"א ז"ל ותמי' דהא אי לר' יוחנן ב"ג מדמית לה אפי' הא גיטך אינו צריך דמשנתנו לה מגורשת אלא ודאי לא דמי דהכא ליכא לא דעת האשה ולא דעת העדים ואנן ונתן בידה ספר כריתות בעינין כלומר שיתן בדעת ספר כריתות או לדעתה או לדעת העדים ואפי' ריח הגט אין בו עכ"ל. ולענ"ד נראה דשטת ר"ת נכונה והיא בעצמה שיטת התוס' דהא דצריך להודיע ולומר לה הא גיטך אינו אלא בכדי שתדע משילוחי' שתהא משולחת ואינה חוזרת וא"כ קנאתו למפרע ומתגרשת תיכף ומש"ה מהני כשאומר לה אח"כ הא גיטך לפי שהי' נתינה בתורת גירושין וכן בישינה הי' נמי נתינה בתורת גירושין אע"ג דלא נתגרשה מיד משום דלית לה יד ואינו משתמר מ"מ לא גרע מאומר לה אל תתגרשי אלא בב"ד פ' אבל באומר חוץ מפ' דלא הוי גירושין כלל ואינו אלא כמו נתינה לפקדון דלא מהני ומבואר מזה דר"ת נמי ס"ל דנתינה לפקדון לא מהני אלא בעינין שיתן לגירושין גמורין ואע"ג דאינה מתגרשת מיד לא אכפת לן כל שנותנו לה לשם גירושין גמורין ה"ל נתינה משא"כ באומר חוץ מפ' כיון דאינו כריתות כלל לא הוי נתינה לגירושין כלל אלא כפקדון בעלמא וכבר כתבנו דנתינה לפקדון תלי' בשיטתם גבי כנסי שט"ח דלשיטת הרשב"א והר"ן מוכח מהתם דמהני ולשיטת התוס' והרא"ש לא מהני וכן ס"ל לר"ת:
ונ"ל דלשיטת הרשב"א דמהני נתנה לפקדון כשאומר אח"כ הא גיטך ה"ה אפי' הוציאה גטה מתחת ידה בינתים ושוב נטלתו ואמר לה הא גיטך דמהני דכי היכי דלשיטת הרא"ש דבעינין נתינה לגירושין אם נתנו לה לגירושין והוציאה הגט מידה בינתיים וחזרה וקיבלתו מהני כמ"ש להדיא בפ' הזורק וכמ"ש למעלה ה"ה בנתינה לפקדון לדעת הרשב"א והר"ן דכך שוה נתינה לפקדון להרשב"א והר"ן כשאומר לה אח"כ הא גיטך כמו נתינה לגירושין להרא"ש ועיין מ"ש בסימן קמ"ג סעיף ה':