אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן קכז · סעיף ט
ס"ק יא
גט שזמנו מאוחר כשר לגרש בו בתוס' הקשו על גט מאוחר ניחוש משום פירות שתפסיד האשה וכתבו שכדין מפסדת הפירות לפי שאין הגט חל עד זמן הכתוב בו ודעת הראב"ד דבגט חל לאלתר אלא שיש לבעל פירות עד הזמן הכתוב בגט וז"ל בראב"ד בהשגות פ"א מגירושין כתב הראב"ד ז"ל טעה במאוחר דכשר להנשא בו ולא תימא לזמן הגט אלא כדקיימא בב"ד בגיטה או שנתנו לה בעדים ולא הזכיר לה איחור הזמן מותרת לינשא מיד לפי שאינו יכול לקלקלה ואומר אני שאוכל פירותיה עד אותו הזמן ואינה גובה כתובתה עד אותו הזמן שלכך איחרה וכמי שהתנה עמה הוא וכל הפוסל גט מאוחר מפריז כו' דאי היה פסול עד שהשיב רבי את רבי חנינא בן גמליאל משטר מאוחר ומתרץ או כותבין שובר ישיב עליו מגט שאינו יכול לתרץ אלא ש"מ לדברי הכל כשר עכ"ל והרא"ש כתב על דברי הראב"ד דמכשיר גט מאוחר ובעל אוכל פירות עד הזמן הכתוב בו וז"ל ודבריו אינם מבוארים כיון שהבעל מצוה לכתוב את הגט ומגרש את האשה בע"כ למה תפסיד האשה פירותיה אם הבעל ציוה לאחר הזמן אלא כך יש ליישב דבריו להכשיר הגט אם נכתב הזמן מאוחר מדעת האשה אז מחלה האשה פירותיה לבעל עד הזמן הכתוב בגט והגט כשר כדי' שטר מאוחר דכשר ואם נכתב שלא מדעת האשה תראה האשה גיטה בב"ד ויכתבו לה הב"ד שהיום נתגרשה וזכתה האשה בפירותיה עד שיביא הבעל ראיה שמדעתה נכתב הזמן מאוחר בגט עכ"ל. וקשיא לי טובא במ"ש הרא"ש לפרש דברי הראב"ד דמיירי דוקא מדעת האשה דאינו מבואר כן בדברי הראב"ד שהרי סתמא כתב דאוכל פירותיה עד זמן הכתוב בשטר ולולא דברי הרא"ש ז"ל הייתי אומר דפירותי' שאוכל עד הזמן הכתוב בשט' היינו משום דהוי כאלו התנה עליה וכמ"ש הראב"ד שלכך איחרו וכמי שהתנה עמה הוא היינו כאילו אמר ע"מ שאוכל פירות עד הזמן ההוא ושלא תגבה כתובתה עד היום ההוא וממילא אם באה לתבוע הפירות או הכתובה אחר הגט קודם הזמן הכתוב בו אין הגט חל כלל כיון דאדעתא דהכי יהבי' ניהלה שיהי' לו דין פירות עד אותו זמן ושלא תגבה כתובה עד הזמן ההוא ואם לאו יהיה הגט בטל וא"כ אין זה גט בע"כ דאם אין האשה רוצה בקיום התנאי ותרצה לתבוע פירות וכתובה תיכף אחר הגט אין הגט כלום וכה"ג אם נותן לה גט בע"כ ע"מ שתתן לו מאתים זוז אם נתנה מגורשת ואם לא תחפוץ בגט לא תתן ולא תתגרש וא"כ אין זה כופה אותה בקיום התנאי וא"כ מה לי התנה ע"מ שתתן לי מאתים זוז או ע"מ שתמחול לי פירות עד אותו הזמן וסרה תלונת הרא"ש מעל הראב"ד ודברי הרא"ש צ"ע ואפשר דטעמא דהרא"ש דאי משום תנאי היה צריך לכפול תנאו וזה שאיחרו אין בו כפילת התנאי וא"כ ע"כ אינו אלא משום מחילת האש' ומש"ה צריך להיות האיחור מדעתה דוקא:
ובזה אפשר ליישב מה שהקש' הראב"ד על מי שפוסל גט מאוחר דעד שהשיב רבי לר' חנינא בן גמליאל משטר מאוחר ישיב לו מגט מאוחר כו' ע"ש משום דאיכא למימר מאן דפוסל גט מאוחר היינו משום פירות שלא תפסיד האשה עד הזמן ההוא ואע"ג דכל שאיחרו ה"ל כאילו התנה שיהיו הפירות שלו עד אותו הזמן כיון דלא כפלי' לתנאי' המעשה והתנאי בטל אלא ר"ח בן גמליאל דפליג פרק האומר אדר' מאיר וס"ל דלא בעינן כפילת התנאי כלל ותנאי בני גד וב"ר הוצרך הדבר לאומרו ע"ש בסוגי' פ' האומר א"כ לדידיה מאוח' כשר דליכא חשש הפסד פירות דכל שאיחרו ה"ל כאילו התנה שיהיה לו הפירות עד אותו הזמן ולכך לא היה רבי יכול להשיבו מגט מאוחר והשיב לו משטר מאוחר:
מיהו בדעת הראב"ד נראה דמכח תנאי קאתי עלה וא"כ אפי' שלא מדעת האשה מהני דאם אינה רוצה בקיום התנאי ותרצה לתבוע הפירות והכתובה קודם הזמן יהיה הגט בטל דאדעתא דהכי גירשה ואע"ג דלא כפליה לתנאי' כבר כתבו הראשנים דגילוי דעת מהני טפי מתנאי דלא כפלי' וכמ"ש תוס' והר"ן פ' האומר וזה שאיחר זמנו ה"ל גילוי דעת ומש"ה חשיב כאלו התנה:
וז"ל הריב"ש סימן קי"ז ומה שפסל הרמב"ם ז"ל גט מאוחרי נראה טעמו לפי שתפסיד האשה פירי משעת נתינת הגט עד הזמן הכתוב בגט אע"ג דר"י דקי"ל כותי' לא חייש לפירות היינו משו' דס"ל דיש לבעל פירו' עד שעת נתינה אבל במאוחר או תצטרך להביא עדי' על שעת נתינה או תפסיד עד הזמן הכתוב בו עכ"ל:
ולפי מ"ש תוס' בסוגיין ד"ה קסבר יש לבעל פירו' עד שעת נתינה דליכא חשש פירי דיכולה להביא גט לב"ד וא"כ במאוחר נמי יכולה להביא גיטה לב"ד ואפשר דפעמי' שיאחר הגט בלא דעת האשה ולא ידעה מהאיחור וסמכה על הזמן ותפסיד שלא כדין (הגה"ה אמנם לדעת רש"י ז"ל דס"ל לר' יוחנן לעולם אינ' גובה פירו' עד שתביא ראיה אימת מטי גיטא לידה קשה טובא דאף אם לא היה מאוחר תצטרך להביא ע"מ ולא תוכל לסמוך על הזמן דלעולם אמרינן לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך שמא היום נתגרשת א"כ אינה מפסדת מאוחר כלום דבלא ע"מ גם בגט שאינו מאוחר גובה פירי אלא מיום שמראה גיטה בב"ד וה"ה במאוחר ואם תביא ע"מ יועיל לה גם במאוחרי לכאור' מוכח מזה דס"ל להרמב"ם כדעת תוס' בזה אמנם לפמ"ש מארן ז"ל לעיל סק"ה דלדידן דקי"ל כר"י ואסור להשהות הגט בין חתימה לנתינה משום שמא יחפה ומוקמינן לגט בחזקת כשרו' שלא נתאחר בין חתימה לנתינה ולא אמרי' לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך וכמבואר לעיל א"כ א"ש דבמאוחר מפסדת כשלא תביא ע"מ):
ועיין בתוס' שם ד"ה קסבר יש לבעל פירו' שכתבו שיכולה להביא גיטה לב"ד או לעדים ויכתבו לה שמאותו יום נתגרש' ע"ש וק' לי בזה דהא כבר כתבו תוס' בכמה מקומו' דשטר שנעש' שלא מדעת המתחייב ה"ל מפי כתבם ופסול וכמ"ש תוס' פ' חזקת דף מ' ותוס' פ"ב דכתובו' גבי כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עלי' אפי' לאחר כמה שנים א"כ הכא דוקא ב"ד מהני שיכתבו לה שמאותו יום נתגרשה אבל עדים לא מהני כתיבתן דה"ל מפי כתבם וצ"ע ועיי' ב"י ובלח"מ פ"א מגירושין שהקשו לשיטת הראב"ד דמכשיר מאוחר דנהי דמשום פירי ליכא למיחש דה"ל כמי שהתנ' שיש לו פירות עד הזמן הכתוב בו דלכך איחרו אכתי ניחוש שמא יחפה על בת אחותו כשתזנה יתן לה גט מאוחר בזמן הרבה וכן הקשה הר"ן דכשתוציא גיט' וזמנו מאוחר תאמר שכבר נתגרש' משני' רבות וזמן לית בי' דהא חזינן גיטא בידה ועדיין לא הגיע זמנו ועמ"ש ב"י ולח"מ בזה ולענ"ד נראה ליישב לפמ"ש תוס' בסוגיין בהא דשמא יחפה על ב"א דאמרי לא מוקמינן לה בחזקת א"א ולומר דהשתא היא דנתגרשה משום דהרי היא גרושה לפנינו ועוד דאדרבה העמיד' בחזק' צדקת ע"ש וכבר כתבנו לעיל דהנך תרי טעמא חדא נינהו וע"ש וכיון דבמאוחר ה"ל כאילו התנה שיהיה לו דין איש עם אשתו לענין פירות וכתובה עד הזמן הכתוב בגט שלכך איחרו וכמ"ש הראב"ד א"כ אם זינתה קודם שנתן לה הגט אין כאן חזקה דגרושה לפנינו ואדרבה עדיין א"א היא שהרי לא נתקיים תנאו לענין פירו' וכתובה דכיון שזינת' כבר הפסיד' כתוב' ותנאי כתובה שהרי אין לה פרקונא ואין לבעל פירו' ואין זה קיום התנאי וכההוא דאמרו פ' האומנין דף ע"ז האי מאן דאגר אגירא לדוולא ואתי מטרא הוי פסידא דפועלים ה"נ כיון שזינתה ואין לה כתובה וגם אין לו פירות ה"ל לא נתקיים התנאי דאפי' בהתנ' ע"מ שתתן לי מאתים זוז אם אמרה שנותנת לו מאתים זוז במתנה שלא בקיום התנאי ה"ל כאלו לא נתקיים כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן פ' מי שאחזו ע"ש ומש"ה כשזינתה מוקמינן בחזקת א"א בשעה שזינתה וכ"ת הרי גרושה לפנינו דהא כיון שזינתה עדיין אינה גרושה כלל אפי' עכשיו דהא לכך איחרו דה"ל כאלו התנה שלא תהי' תובעתו לא פירו' ולא כתובה עד הזמן הכתוב בגט וכשזינתה בלא זה אין בה לא דין פירות ולא דין כתובה וה"ל כלא נתקיים התנאי ועדיין היא א"א וא"כ קטלינן מחמת חזקת א"א ואמרי' השתא היא שקיבלה הגט ואינ' גרוש' כלל דהא זינתה קודם הגט וה"ל כאלו לא נתקיים התנאי ודו"ק:
ס"ק יב
אין הגירושין חלין עד הזמן בתוס' ד"ה ריש לקיש אמר משום פירות כתבו ז"ל כדי שתדע האשה מתי נכתב ונחתם ולא תפסיד פירי עד שעת נתינה וא"ת גט מאוחר יפסל מהאי טעמא ובפ' גט פשוט מוכח דכשר כו' ומבואר מדברי תוס' דאפי' במאוחר ליכא למיחש לפירי שאחר הנתינה דהא יכולה לבא לב"ד ולהראות גיטה אלא שלא תפסיד פירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה ולזאת העלו מדכשר גט מאוחר דאין הגירושין חלין עד הזמן והר"ן כתב ז"ל ותירץ ר"י דבגט מאוחר אינה מתגרשת אלא מזמן הגט ואילך כו' דכי מפסיד בעל פירי משעת כתיבה או משעת חתימה הני מילי בגט הראוי לגרש בו לאלתר אבל בגט מאוחר אינו מפסיד פירי אלא משעת נתינה (וצ"ל מזמן הגט) ואילך ולפ"ז אפשר לומר ה"ה דבכל שטרי הקנאה כלומר שאינו לראי' בעלמא אלא השטר בעצמו מקנה שאם הוא מאוח' שלא קנה הלוקח או מקבל מתנה עד זמן השטר דה"ל כאלו התנה הנותן בכך עכ"ל והנה מ"ש הר"ן דאפשר דה"ה בכל שטרי הקנאה כו' ק' לכאורה למה לי' לאוכוחי הכין מתרוצו של ר"י תפוק לי' דהא מבואר בש"ס פ"ק דע"ז דף ז' מאוחר עד דמטי זימני' לא טריף אלא דלא מיקני שיעבודא עד זמן השטר וה"ה בשטרי קנין דלא מיקני' עד דמטי זימני' גם בתוס' משמע שלא הוכיחו דין זה דאין הגירושין חלין במאוחר עד זמן הגט אלא מדכשר גט מאוחר ולא חיישי' לפירי ע"ש ולכאורה ק' בלא"ה מ"ש משטר שיעבוד דלא טריף עד דמטי זימני'. ונראה דמהתם ליכא למידק כלל דהתם איירי בשטרי ראי' דאינו אלא לאפוקי קלא ע"י עדי החתימה כדי שישמרו עצמם הלקוחות וכל שזמנו מאוחר אין העדים מוציאים הקול עד הזמן הכתוב בו וכיון דלא מפקי לקלא לא מפסדי לקוחות אלא מההוא שעתא דמפקי סהדי לקלא אבל שטרי הקנאה דלאו באפוקי קלא תליא מלתא אלא בגוף המעשה הקנין נגמר אין לנו לחוש על הוצאת הקול אלא המעשה קיים לאלתר מש"ה הוכרחו תוס' להוכיח מדכשר גט מאוחר ולא חיישי' לפירי מזמן החתימה עד זמנו של הגט מוכח דגוף הגירושין אינן חלין עד הזמן הכתוב וגם הר"ן שכתב דה"ה בשטרי הקנאה כלומר שאינו לראי' בעלמא היינו נמי הכונה דשטרי ראי' פשיטא לי' דלא טריף עד דמטי זימני' כיון דאינו אלא לאפוקי קלא וכדאמרי' בגמ' דע"ז כנ"ל וכ"כ ב"י בח"מ סימן מ"ג דשטר מאוחר לא טריף עד דמטי זימני' ע"ש ולא הוצרך הר"ן להשמיענו אלא בשטר הקנאה דלא תלי' באפוקי קלא ואפ"ה לא חייל עד דמטי זימני':
ולפ"ז אין אנו צריכין לומר דבמאוחר אין הגירושין חלין עד הזמן הכתוב בגט דכיון דעיקר הקושי' שהכריח תוס' לומר כן הוא דאמאי גט מאוחר כשר נחוש לפירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה א"כ מצינו למימר דלעולם הגירושין חלין לאלתר ומ"מ לא ק"מ דעיקר טעמא דאין לבעל פירות משעת חתימה כתבו תוס' משום דלרבנן בעינין דליפוק קלא ולכך לא מפסיד משעת כתיבה דלית לי' קלא אלא משעת חתימה מפקי עדי' לקלא א"כ במאוחר דלא מפקי לקלא עד הזמן הכתוב בו כדאמרי' בגמ' מאוחר עד דמטי זימני' לא טריף וכמו שביארנו למעלה פשיטא דלא מפסיד הבעל פירות משעת חתימה שהרי עדיין לא יצא הקול אבל בשעת נתינה שפיר מפסיד הפירות כיון דחיילי הגירושין וחששא ליכא כלל דהא יכולה לבא לב"ד ולהראות גיטה ודו"ק. ובהכי ניחא ליישב מאי דקשי' לן בדברי הירושלמי ר"פ הזורק דאיתא התם גבה וחצירה אין משועבדי' לאיש לאכיל' פירות ר' יוחנן בשם ר' ינאי עד שיכתוב לה דין ודברי' אין לי בנכסייך ובפירותיהן כו' והובא בתוס' ר"פ הזורק דף ע"ז ד"ה מה שקנתה אשה ע"ש וקשה דהא בירושלמי אמרו דתקנת זמן בגיטין סבר ר' יוחנן משום פירות וכמבואר ברא"ש דירושלמי פליג אתלמודא דידן דס"ל לר"י טעמא משום בת אחותו אלא ס"ל משום פירי וא"כ ע"כ ר' יוחנן ס"ל דאין לבעל פירי משעת חתימה וא"כ אחר שנחתם הגט שוב אין לו שיעבוד בחצירה לאכילת פירות וא"כ אמאי בעי ר' יוחנן לתרוצי בכותב לה דין ודברי' כו' ועיין מ"ש ישוב לזה לקמן סימן קל"ט וע"ש. ואמנם לפמ"ש ניחא דהא דאין לבעל פירות משעת חתימה היינו משום דמפקי לקלא והנה מסתמא כל הגיטין ביום שנכתבו נמסרו דלא מקדי' אינש פורענותא לנפשי' וכשהנתינ' בוא ביום החתימה עדיין יש לו לבעל פירות דעדיין לא מפקי לקלא אלא מסוף היום כיון דלא כתבינן שעות וכמ"ש הר"ן בפ' מי שהי' נשוי בהא דתנן היו כולן יוצאות בשעה אחת כולן שוין וכתב שם לפי ששטרי הלואה אפי' לוה מזה תחלה וכתב ומסר לו ואח"כ כתב ומס' לשני אפ"ה חולקין בשוה לפי שאין שיעבוד השטר חל אלא משעה שמוכח מתוכו והיינו מסוף היום דאם שטר שכתוב בו ניסן סתמא אינו טורף ממשועבדי' אלא בשביל הקול ואין הקול יוצא אלא מן הזמן שמוכח מתוכו וע"ש וכיון דאין הקול אלא מסוף היום א"כ בגט שנמסר ביום החתימה עדיין יש לבעל פירות ושפיר פריך בירושלמי ולכך בעי ר' יוחנן לאוקמי בכותב לה דו"ד כו'. ובשטה מקובצת פ"ק דמציעא בהא דאיתא שם גבי מצא גט אשה דאמרי לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך כתב ז"ל יש שפירש דדוקא בהא דנפל ואתרע אבל בעלמא לא כו' ואין פירוש זה נכון דא"כ דבעלמ' לא אמרי' הכי היאך מחזירין ניחוש שמא ישתקע קול הנפילה כו' ועוד היאך כותבין לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש לתקנתא דלקוחות דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וטרפא לקוחות מניסן כו' אלא ודאי הכא הכי פי' דבכל אשה הבאה לטרוף מלקוחות אמרינן לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך כו' ואין להקשות הא דתנן כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו דסמכינן אטעמא דאמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך ואלו לגבי בע"ח קי"ל דבשטרא דלאו אקנייתא אין כותבין ללוה אא"כ מלוה עמו דחיישינין שמא כתב ללוות בניסן כו' ואמאי נימא שיכתבו שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ונימא ליה למלוה אייתי ראי' אימת מטי שטרא לידך וי"ל דהא ליתי' שאין בע"ח טורף לעולם אלא מדין השטר שיש לו קול והכא דמדין כח השטר אינו גובה שאינו מוכיח מתוכו אימת מטי שטרא לידיה אינו גובה אלא ע"י העדים שיעידו בדבר והאי עדות כמלוה ע"פ שאין לו קול אבל השתא דתקנו שאין כותבין שטר ללוה אא"כ מלוה עמו ויתנהו לו ביום שנכתב הרי הוא כאלו מוכח מתוכו שבו ביום הגיע לידו הריטב"א ז"ל עכ"ל:
וקשה לפ"ז בגט דתקנו זמן לריש לקיש משום פירי והיינו משום פירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה כמ"ש התוס' למה להו לתקוני זמן כיון דבלא"ה לית לה פירי דעיקר טעמא דמפסיד בעל פירי משעת חתימה הוא משום קול שיוצא משע' חתימ' ואם אין בו זמן לא יצא הקול וכדין לא תטרוף האשה פירות דמשעת חתימה דהא מבואר בש"ע ח"מ סימן מ"ג דשטר שאין בו זמן אפילו ראוהו עדים בידו אינו גובה מלקוחות כו' ויש מי שאומר שאם קנו אחר שראו העדים השטר כתוב וחתום טרוף מהם ומשמע שאינו אלא בשם יש שאומר כן ע"ש וא"כ אי נימא דשטר שאין בו זמן אפי' קני אחר שראוהו עדים אינו גובה מהן ומשום דלית ליה קלא מתוכו של השטר וכן נרא' מדברי השטה מקובצת הנ"ל דכל שאינו מוכח מתוכו אלא ע"י עדים שמעידים בדבר ה"ל כמלוה ע"פ דלית לי' קלא ולא גביא ממשעבדי א"כ למה תקנו זמן כדי שלא תפסיד דמשעת חתימה שלא כדין תפסיד דשטר שאין בו זמן לית לי' קלא ע"י עדי השטר כיון שאינו מוכח מתוכו:
ובש"כ ח"מ שם סימן מ"ג כתב ז"ל ויש מי שאומר לענ"ד כן עיקר מדאמרינן פ"ק דמציעא גבי גט אשה וגט שחרור שנפל אין טורפין מזמן הכתוב בו דשמא לא נתן לידה אלא לאחר זמן אלא כי אתי לטרוף אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך הרי דזה הוי כאין בו זמן שהרי הזמן אינו מועיל בהן לטרוף ואפ"ה משמע דמהני לטרוף מזמן שמביא עדים שראו הגט בידה וכן משמע בפוסקים פ"ב דגיטין דף י"ז בסוגיא דמפני מה תקנו זמן בגיטין משום פירות עכ"ל:
ואין זה ראי' שהרי נתברר מתוך דברי השטה מקובצת הנ"ל דגבי ש"טח שאין הבע"ח טורף לעולם אלא מדין שטר שיש לו קול וכיון דאין בו זמן דמכח השטר אינו גובה שאינו מוכיח מתוכו אימת מטי שטרא לידי' ואינו גובה אלא ע"י עדים שיעידו בדבר וה"ל האי עדות כמלוה ע"פ שאין לו קול משא"כ בגט אשה ושחרור שאין טריפת הלקוחות שלהם מצד השטר שיש לו קול אלא אחר נתינת הגט לידה הפירות שלהם כמבואר הכל למעלה הרי לפנינו מדברי השטה דשט"ח שאין בו זמן ובעי לאתויי סהדי אימת מטי שטרא לידי' אין זה מלוה בשטר אלא כמלוה בעדים ואינו גובה ממשעבדי והנה הרמב"ם ז"ל פכ"ג מה"ל מכירה כתב ז"ל כותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו והקשו עליו דהא איכא למיחש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל וזבין לאחריני בין ניסן לתשרי ואזיל האי ומפיק לשטרא דכתב בניסן וטריף שלא כדין מאידך דזבן בתר ניסן וכדאמרי' גבי כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו דפריך פ"ק דמציעא ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' ומוקי לה בשטרי אקנייתא ובטור ח"מ סימן דל"ח כתב ג"כ להאי דכותבין שטר מכר אע"פ שאין לוקח עמו ודוקא בשטר אקנייתא כמו בשט"ח וכן הוא בש"ע שם ע"ש:
ונראה לי ליישב דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל כדעת השיט' דהא דכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו משום דסמכינן אהא דאמרינן לה בתר הכי אייתי ראי' משא"כ בשט"ח לא סמכינן אהא דנימא ליה בתר הכי אייתי ראי' אימת מטי שט"ח לידך דא"כ לא הוי טריף ממשעבדי דה"ל כדין מלוה ע"פ א"כ בשטר מכר דלאו לקלא אתעביד אלא לגוף הקנין שפיר כותבין למוכר אע"פ שאין לוקח עמו וסמכינן אהא דאמרינן לי' ללוקח בתר הכי אייתי ראי' אימת מטי שטרא לידך ותו ליכא למיחש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל וזבין לאחרינא בין ניסן לתשרי דהא מוקמינן בידי' דהאי דזבין בין ניסן לתשרי כיון דאיהו מברר אימת מטי שטרא לידיה עד דאייתי ראי' ההוא דזבין בניסן דמטי שטרי' לידי' בניסן דכיון דההוא בתרא ידוע אימת מטי לידי' וקמא לא ידוע מוקמינן בידא דבתרא כדאמרי' פ' מי שהי' נשוי דף ע"ח גבי ההוא שטרא דהוי כתיב בי' בניסן סתמא וחד שטרא הוי כתיב בי' בה' בניסן דאוקמי' להאי דה' בניסן דאמרי' ליה להאיך את בר כ"ט בניסן ע"ש וה"נ הכא מוקמינן להאי בתרא דאיהו מברר אימת מטי לידי' ואמרינן ליה לקמא את לא מטי שטרא לידך עד השתא עד דמברר איהו דמטי שטרי' לידי' מקמי דמטי שטרא דבתרא לידי' ואע"ג דסתם שטרי מכר אית בהו אחריות א"נ אחריות ט"ס כדקי"ל וא"כ בעינן קלא כמו בשט"ח שאני מכר כיון דאפי' מוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי ומשום דמאן דזבין בפרהסיא זבין הלכך כי אייתי סהדי אימת מטי שטרי לידי' טריף ממשעבדי בשטר מכר משא"כ בשט"ח דקי"ל מלוה בעדים אינו גובה ממשועבדי':
והא דפריך פ"ק דמציעא גבי שטרי מתנה דנפל אמאי יחזיר ניחוש שמא כתב ליתן בניסן ואמליך ולא יהבי' נהלי' והבר כתבי' לאינש אחרינא ויהבי' נהלי' כו' היינו משום דבב"ד לא היה לנו להחזיר דסברי מדאהדרי' רבנן ניהלי' ש"מ קמו רבנן במלת' ומקמי דידי מטי שטרי' לידיה וכדאמרי' שם פ"ק דמציעא להדיא ע"ש מיהו הא דפריך שם דף י"ט ומ"ש משט"ח דתנן מצא שט"ח לא יחזיר כו' התם נמי נימא אייתי ראי' אימת מטי שטרא לידך ומאי קושיא דהא בשט"ח לא מהני ראי' אימת מטי לידי' דה"ל מלוה ע"פ כיון דאינו מוכח מתוכו אימתי נמסר ואפשר דלא גרים לי' מאן דאזיל בההיא שטה דהך קושיא מנסחאות היא כמבואר שם בשטה מקובצת ע"ש וי"ל דמאן דס"ל הך שיטה דבשט"ח לא מהני ראי' אימת מטי לידי' לא גריס להך קושיא:
ולפ"ז צריך לומר דהא דאין לבעל פירות משעת חתימה לאו משום קלא כמ"ש תוס' דא"כ לא תפסיד האשה מידי דאם יהי' בו זמן לית לי' קלא וכדין אית לי' פירי עד שעת נתינה אלא צריך לומר דאחר החתימה כיון דאי בעי מצי למיתב לה בלא עדי מסירה וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם דאפי' לר"א דס"ל ע"מ כרתי היינו ע"מ נמי כרתי אבל מודה דעדי חתימה ודאי כרתי והוא מבואר ברי"ף פ' המגרש ובר"ן שם ע"ש. אמנם לשיטת תוס' צ"ל דס"ל כאותו יש מי שאומר בח"מ סימן מ"ג דבשט"ח דאין בו זמן נמי גבי ממשעבדי כי אייתי ראי' אימת מטי שטרי לידיה וא"כ כי לית ביה זמן נמי אין לו לבעל פירות משעת חתימה דהא מצי מסר לה ואית ליה קלא מיד:
מיהו במאוחר ודאי לית ליה קלא עד הזמן הכתוב בו דהא גמרא ערוכה היא בע"ז דף ט' שטר מאוחר עד דמטי זימני' לא טריף וכן בכתוב בו חדש לית ליה קלא אלא מסוף החדש וכמו ביום פ' דלא מפקי לקלא עד סוף היום וכמבואר בר"ן להדי' פ' מי שהיה נשוי וא"כ אין בו זמן עדיף מכתב בו חדש דהא בכתב בו ניסן סתמ' כתב הר"ן להדיא דלא מפקי לקלא עד סוף ניסן ואע"ג דמסר לה בתחלה או באמצע ע"ש בר"ן פ' מי שהיה נשוי אבל באין בו זמן עדיף וגובה ממשעבדי אם ידוע בעדים אימת מטי לידיה ועיין בתוס' פ"ק דגיטין דף ג' ד"ה כתב בכ"י ואין עציו עדים ז"ל טעמא דפסיל משום שיוכל לכתוב הזמן כמו שירצה וא"ת בשלמא למ"ד כו' משום בת אחותו כו' אבל למ"ד משום פירי קשה לר"י מה חשש יש בכ"י כו' א"כ לא נסמוך עליו לטרוף מזמן הכתוב בו וי"ל דודאי אינו נאמן ולכך פסלוהו דלפעמים תפסיד האשה שלא כדין כשיכתוב הבעל יום שעומד בו ולא יקדים הזמן ואז היה לטרוף מזמן הכתוב בו והיא לא תוכל לטרוף לפי שאנו חושדין אותו שהקדים הזמן ולכך פסלוהו דהשתא בדין לא תטרוף האשה מזמן הכתוב בו שהגט פסול דדוקא בגט כשר גובה מיום הכתיבה עכ"ל:
וקשה אי משום פירי דאחר הנתינה ליכא חששא דהא יכולה לבא לב"ד ולהראות גיטה ואי משום פירי דאחר חתימה הא כ"י לית ליה קלא וכדין אית ליה פירי עד שעת נתינה ולפי מ"ש בשיטת הרי"ף והרמב"ם טעמא דאין לבעל פירי משעת חתימה משום דאחר חתימה לא מיחסרא מידי דיכול ליתן לה בינו ובינה א"כ ה"ה בכ"י דה"ל כמאה עדים אלא לפי מ"ש תוס' טעמא משום דמפקי לקלא ובכת"י לא גבי ממשעבדי דלית ליה קלא ועמ"ש בביאור דברי התוס' לעיל סימן ע"ח סעיף א' ע"ש:
ובשיטת הראב"ד ז"ל דס"ל דבמאוחר הגירושין חלין מיד אלא דה"ל כאילו התנה שיהי' לו פירות ושלא תוכל לתבוע כתובתה עד יום פ' שלכך איחרו קשיא לן דהא קי"ל דאין כותבין תנאי בגט קודם לתורף וכמבואר ברמב"ם פ"ח מהל' גירושין ומשום דאין ברירה כמ"ש הרה"מ שם דלא הוי כתיבה לשמה וכיון דזמן הגט הוא מתורף הגט היכא מהני תנאי במקום תורף גופי' ואפשר דהראב"ד ז"ל לא ס"ל הך דהרמב"ם ז"ל ולדידיה שפיר מהני תנאי אפילו במקום תורף כל שנתקיים התנאי אח"כ הגט כשר. ועמ"ש לקמן סימן קס"ט סעיף ג':