אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן קכז
סעיף א
ס"ק א
צריך לכתוב זמן בגט פ"ב דגיטין דף י"ז מפני מה תקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו ריש לקיש אמר משום פירות ר' יוחנן מ"ט לא אמר כריש לקיש קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ור"ל מ"ט לא אמר כר"י זנות לא שכיחא וכתב תוס' ד"ה זנות לא שכיח והא דתקנו בתולה נשאת ליום הרביעי שאם הי' לו טענת בתולי' כו' דטפי איכא למיחש לשמא תזנה משמא זינתה ע"ש. וביאור הדברי' נראה דהתם בתקנתא דבתולה נשאת ליום הרביעי הוא משום דחיישינן שמא תזנה אחר החופה וטפי חיישינן שמא תזנה כמו שאמרו שמא מת לא אמרי' שמא ימות אמרי' ואע"ג דכתב בח"מ סימן ס"ח סק"ח דבזמן הזה שמקדשין תחת החופה ודאי זנתה קודם החופה דאין הכלה מתיחדת עם שום אדם ותמיד יש עמה שושבינין ונשים ואינו מצוי שתזנה בתוך זמן זה ותולין במצוי ע"ש אינו מוכרח דהא ס"פ המדיר כתבו התוס' בהא דתנן משארסתני נאנסתי נאמנת דברי ר"ג היינו משכנסתני נאנסתי ע"ש משום דטעמא דר"ג דכל מי שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראי' וא"כ צ"ל דטוענת משכנסתני נאנסתי דבעודה ארוסה עדיין אינה ברשות הבעל וע"ש ואי נימא דתולין במצוי שאינה מזנה אחר החופה מחמת השמירה א"כ איך נאמנת לומר אחר החופה נאנסתי ואפשר דח"מ לא כתב אלא לזמנו דהוי שמירה מעולה בשושבנין ונשים אחר החופה אבל בזמן הגמרא ודאי דלא הי' כ"כ שמירה דכיון דחזינן דנאמנת להוציא ממון הכתובה מיד בעלה בטענת משארסתני נאנסתי מכ"ש דחיישי' לאיסורא מהאי טעמא ומש"ה תקנו שתהי' בתולה נשאת ליום הרביעי שאם תזנה אחר החופה ישכים לב"ד אבל בגט דתקנו זמן היינו משום זנות שעבר שכבר זינתה והוא רוצה לחפות עלי' ובהא ס"ל לריש לקיש דזנות לא שכיחא (עיין במוהרש"ל שכתב ג"כ כדברי מארן ז"ל דכונת תוס' הוא דהתם חיישי' שמא תזנה והביא ראי' לסברתם מהא דאמרי' לשמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי' ע"ש ואיכא למידק דלפי דבריהם מודה ריש לקיש דחיישי' לשמא תזנה אלא לשמא זינתה לא חיישי' א"כ חשי' לן בהא דאיתא פ' ד' אחין דף ל"א ע"ב וזהו דקדושין למעוטי זמן בקדושין דליכא ופריך הניחא למ"ד משום פירי ארוסה לית לה פירי אלא למ"ד משום בת אחותו ליתקין ע"ש והשתא לפי שטתם אפי' למ"ד משום פירי קשי' דגבי קדושין ליתקין זמן משום בת אחותו דהא מודה דלשמא תזנה חיישינן והתם בקדושין החשש הוא שמא תזנה ודוחק לומר דמאי דקאמר למ"ד משום פירי כוונתו לטעמא דפירי דאין זו מסוגית הש"ס וצ"ע). וטעמא דר"י לא אמר כר"ל קסבר יש לבעל פירי עד שעת נתינה ופירש"י ז"ל וזמן לא מהני עד דמייתא ראיה אימת מטי גיט' לידה ע"ש והקשו עליו תו' והרשב"א והרא"ש מהא דפ"ק דמציעא דף י"ז גבי מצא גט אשה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ופריך וניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' ומשני כי אתי למטרף אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך ומשמע דוקא בנפל דאתרע הוא דאמרינן לה אייתי ראי' כו' אבל בשאר גיטין לא וע"ש ובב"י שהביאם:
והנה לפי מה שיתבאר לקמן בשם הר"ן דלא חיישינן לקנוניא אלא היכא דנפל ואתרע אבל היכא דלא אתרע לא חיישינן לקנוי' א"כ ניחא דהתם מיירי שהבעל מודה ולהכי כל גיטין שבעול' אע"ג דצריכ' להבי' ראי' אימת מטי גיטה לידה היינו כשהבעל מכחיש זמן הנתינה אבל אם מודה זמן הנתינה אינה צריכה תו להביא ראי' אימת מטי גיטא לידה אפי' לגבי לקוחות דלא חיישי' לקנוני' כיון דלא אתרע אבל במצא גט אשה אפי' כשהבעל מודה חיישי' לקנוני' ואפי' כשהבעל מודה אמאי יחזיר לאשה ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' ולא יתודע ללקוחות שנפל ויסברו שאין בידם לטעון אייתי ראי' כיון שהבעל יהי' מודה לדברי' ומשני דאמרי לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך ומשום דנפל קלא אית לי' וכמ"ש בשטה מקובצת לב"מ שם ויתוודע ללקוחות ויאמרו אייתי ראי' ועוד יתבאר לפנינו בעזה"י ישוב נכון לשיטת רש"י ז"ל. ושיטת התוס' דקסבר יש לבעל פירי עד שעת נתינה ומש"ה לא הוצרכו לתקן זמן משום פירי דאחר נתינה דבקל תוכל לבא לב"ד ויכתבו לה אימת מטי גיטא לידה ולא תקנו לריש לקיש זמן אלא משום פירי דמשעת חתימה עד נתינה ובחידושי הרשב"א הקשה דהא מסיק גבי כתבי' ואותבי' בכיסתי' דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה ולעולם שעת חתימה ושעת נתינה ביום אחד וא"כ אמאי חששו לפירי דביני וביני ואין לומר דלא אמרו לא מקדים אלא בכגון התם דאותבי' בכיסתי' דאי מיפייס' איפייס דכיון דאינו רוצה לגרש לגמרי פורענות' הוא לגבי' אבל כשרוצה לגרש לגמרי מקדים חתימת הגט לנתינה דא"כ הדרא קושי' לדוכתה היאך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא תזנה ויתן לה בצנעא וע"כ משום דלא מקדים הוא וא"כ למה תקנו זמן משום פירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה כיון דביום אחד הוא דהא לא מקדים וע"ש שהניח בצ"ע ולענ"ד נראה לפמ"ש בשטה מקובצת פ"ק דמציע' דף י"ט בהא דאמרו שם אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך וז"ל יש מי שפירש דוקא בהא דנפל ואתרע אבל בעלמ' לא כו' ואין פירוש זה נכון דא"כ דבעלמא לא אמרי' הכי כו' ועוד היאך כותבין גט לאיש אע"כ דאין אשתו עמו ניחוש לקנוני' דלקוחות דלמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וטרפי לקוחות שלא כדין וכ"ת דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' כדאמרי' במס' גיטין גבי כתבי' ואנחי' בכיסתא ופרקינין לא מקדים כו' לא דמי דהתם גבי בת אחותו סמכינין אהא משום דזנות בעדים והתראה לא שכיחא כו' אבל הכא גבי תקנת לקוחות הוי לן למיחש לכל מה דאפשר אלא ודאי דהכא הכי פי' דכל אשה הבאה לטרוף לקוחות אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך כו' מפי רבי עכ"ל והשתא ניח' דתקנו זמן בגיטין לריש לקיש משום פירי דמשעת חתימא עד נתינה אע"ג דלא מקדים אינש כו' לא אמרי' סברא זו אלא לענין בת אחותו דזנות לא שכיחי וכמ"ש בשט' אבל לתקנת לקוחות חיישי' כל מה דאפשר למיחש ובהכי ניחא דברי תוס' ד"ה עד שעת נתינה וז"ל וא"ת לר"י היאך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' וי"ל דגבי כותבין ללוה דמאן דיזיף בצנעא יזיף אבל בגט בעי עדי מסירה כו' ובתר הכי הקשו ז"ל וא"ת לר' יוחנן היאך כותבין גט לאיש ניחו' שמא תזנה ויתן לה בצנעא לחפות עלי' ותירצי דלא מקדים אינ' פורענות' לנפשי' ע"ש ואמאי לא תירצו לקושייתם הראשונה ג"כ משום דלא מקדים אינ' פורענות' אלא משו' דבתחלה הקשו דניחוש לפסיד' דלקוחות ובזה לא מהני טעמ' דלא מקדים דלא סמכינן עלה אלא לענין חשש' דבת אחותו דזנות בעדים והתרא' לא שכיח' אבל לתקנת לקוחות לעולם חיישינן:
והא דפריך בגמ' כתבי' ואותבי' בכוסתי' מאי פירש"י דפריך בין למ"ד משום פירי בין למ"ד משום בת אחותו ובתוס' שם ד"ה כתבי' כו' פירשו דלא פריך אלא למ"ד משום בת אחותו אבל למ"ד משום פירי לא פריך דכדין טרפ' משעת חתימה ע"ש א"כ לשיטת תוס' שפיר מצינו למימר כדעת הש"מ דלא סמכי' אהך סברא דלא מקדים כו' אלא לענין חשש זנות דלא שכיח' אבל לתקנת לקוחות לעולם חיישי' כל מה דאפשר ומש"ה שפיר אתי' שיטת התוס' שפירשו יש לבעל פירות עד שעת נתינה ולא הוצרכו לתקן זמן משום פירי דאחר נתינה דיכולה להביא גיטה לב"ד ועיקר תקנה אליבא דריש לקיש הוא משום פירי משעת חתימה עד שעת נתינה ואע"ג דלא מקדים אינש כו' א"כ לעולם החתימה והנתינה ביום אחד משום תקנת לקוחות לא סמכינן אהך סבר' דלא מקדים וחיישינן כל מה דאיכא למיחש וזמנין דמקדים אבל לפירש"י ושיטתו דס"ל דהא דפריך אותבי' בכסתי' ומשני לא מקדים אליב' דתרווייהו קאי וא"כ אפילו לענין חשש פירות לא חיישינן משעת חתימה עד שעת נתינה כיון דלא מקדים איניש כו' החתימה והנתינה הן ביום אחד ואלימ' סבר' זו דאפילו לחשש לקוחות סמכינן עלה מדקמתרץ לה אליב' דר"ל מש"ה הוכרח רש"י ז"ל לפרש דעיקר תקנת' לר"ל הוא משום פירי דאחר נתינה וא"כ ע"כ הא דקאמר קסבר ר"י יש לבעל פירות עד שעת נתינה היינו משום דלעולם אמרינן לה אייתי ראיה. אך לפ"ז קשה לפירש"י דאמאי אמרי' לה לר' יוחנן אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך כיון דכתוב בו זמן נימא דודאי בו ביום נמסר דלא מקדים אינש כו' עוד נראה במה דהקשה הרשב"א ז"ל לשיטת התוס' שפירשו דתקנ' פירות הוא משעת חתימה עד שעת נתינה תפוק לי' דביום שנחתם נמסר דלא מקדים אינש כו' דהרא"ש כתב וז"ל אי נמי להכי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו משום דלא שכיח דכתב גט קודם הנתינה דלא מקדים פורענות לנפשי' ואחר הנתינה הוא נותנו מיד לידה או ליד שלוחה או ליד שליח להוליך לה ואז הוי כמו גיטין הבאין ממד"ה דאי' להו קלא לפי שיש קול להולכת השליח ע"ש וכ"כ הרשב"א בחידושיו וכיון דאפי' בגיטין הבאין מממד"ה לא מהני קלא אלא מחמת הזמן שיש בו וכמ"ש תוס' דמש"ה תקנו זמן בגיטין הבאין ממדה"י דע"י הזמן זוכרין יום הנתינה וע"ש וא"כ שפיר תקנו זמן משום פירי דמשעת חתימה עד שעת מסירה לידה דשמא נתנו לשליח להולכה דלא שייך לא מקדים אינש כו' היכא שמוציאו מידו ואי לאו זמן אפי' בשליח להולכה לית לי' קלא.
ס"ק ב
זמן בגט וכתב הטור ז"ל שפעמים אדם נשוי קרובתו ותזנה תחתיו וירצה לחפות עלי' ויתן לה גט אחר הזנות ולא יכתוב בו הזמן היא תאמר קודם הזנות נתגרשתי אבל כיון שתקנו לכתוב זמן אם תאמר כן צריכה להביא ראי' עכ"ל מבואר מדבריו דעכשיו שתקנו זמן אם תזנה ותוציא גט בלא זמן תהא צריכה להביא ראי'. והקשו עליו דאכתי היאך קטלינן לה מספיקא והב"ח כתב דקאי על' שאר דברי' דהיינו בני' יהיו ס' ממזרי' ותיאסר עליו מספק דמחמרינן בהו מספיקא וצריכה חליצה ואכתי תקשי כיון דעיקר תקנת הזמן משום בת אחותו היינו לענין מיתה וכמ"ש הרא"ש דמשום בני' ממזרי' או איסור החזרת גרושתו לא היו מתקנים אלא כיון שתקנו משום זנות בעדי' והתראה לענין מיתה ממילא עשו סמוכי' לתקנתן אף בזה"ז שלא יחפה על בני' ממזרי' ע"ש א"כ מה הועילו חכמי' בתקנ' לענין מיתה דהא אם יתן לה בלא זמן לא קטלינן לה מספיקא ואי משום דאהני דלכתחלה לא תנשא א"כ לא הי' צריך הטור לומר הטעם משום דצריכה להביא ראי' לדברי' דתיפוק לי דמהני דלכתחלה לא תנשא ועוד בגמ' אמרו בהדיא אלא הא דתנן ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר מאי הועילו חכמי' בתקנתן ומסקינן אהני דלכתחלה לא תנשא וא"כ אמאי כתב הטור טעם אחר ונראה לפמ"ש תוס' ד"ה משום בת אחותו ז"ל שלא יחפה עלי' כשאין בו זמן דלא אמרינן אוקי אחזקת אשת איש והשתא היא דאיגרש' כיון שהיא גרוש' לפנינו ועוד אדרב' אוקמי בחזקת כשרה שלא נבעל' כשהיא אשת איש עכ"ל והנך תרתי חד טעמא הוא דודאי אע"ג דהיא גרוש' לפנינו חזקת קמא עדיפא ואמרינן השת' היא דאיגרש' וכמבואר בריש נדה כל הנשים דיין שעתן ואע"ג דהיא נדה לפנינו אמרינן השת' היא דחזאי דחזקה קמיית' עדיפא ולא אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן אלא לחומרא דקדשים וכמבואר אצלינו בקונטרס ש"ש ש"ג ע"ש והכא עיקר טעמא דהרי היא גרושה לפנינו וחזקת קמא אית לה דהיינו חזקת כשרות וכדאמרינן בריש נדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות משום דאיכ' תרתי לריעותא דהרי חסר לפניך והעמד טמא על חזקתו ע"ש וה"נ הרי גרושה לפנינו ואוקי בחזקת כשרות וכ"כ גם בחי' פני יושוע ע"ש ובסוגיין דפריך ג' גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן ומשני אהני דלכתחילה לא תנשא ופירש"י דעדים לא חתמי ע"ש ואם כן כיון שאסורין העדים לחתום על גט שאין בו זמן אם עברו וחתמו פסולין הן לעדות כמו עדים שחתמו על גט מוקדם דפסולין לעדות כיון שאין רשאין ה"ה בלא זמן ועיין בש"ע ח"מ סימן ל"ד בעדים שהעידו באחד שגנב או גזל ואינו ידוע באיזו זמן מוקמינן להו בחזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דאיפסל ע"ש וא"כ עכשיו שתקנו זמן בגיטין וזה נתן גט בלא זמן כיון דעדים אין רשאין לחתום בלא זמן ואנן לא ידעינן מתי נחתם ונמסר זה הגט שפיר אמרינן השתא היא דאיגרש' וקטלינן לה משום דאיכא חזקה דאשת איש ואי משום דהרי גרוש' לפנינו חזקת קמא עדיפא מאי אמרת דאיכא חזקת כשרות דאש' שכבר נתגרש' נגד חזקת כשרות דאשה איכא חזקת כשרות דעדים דאמרינן השתא הוא דאיפסלו משום דהשתא הוא דחתמו שלא כדין והשת' הוא דאיגרשה לפ"ז דברי הטור ודברי הש"ס דקאמר אהני דלכתחלה לא תנשא חד טעמא הוא דכיון דלכתחלה לא תנשא אין העדים רשאין לחתום וכיון דהוציאה גט ואין בו זמן ועדים חתומים בו בפסול אמרינן השת' הוא דחתמי בפסלות והשת' הוא דאיגרש' וא"כ נגד חזקת כשרות דידה איכ' חזקת כשרות דעדים לומר דהשת' היא דאיגרשה ומש"ה אם לא תברר מתי ניתן הגט קטלינין לה משום חזקת א"א ודו"ק:
סעיף ב
ס"ק ג
בשעת הדחק כשר פ"ב דגיטין אמר ר' יושוע בן לוי כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק וטעמ' דר"ש דזמן איתקן משום פירי וס"ל לר' שמעון דמשנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות ומשעת כתיבה הפסיד פירות וכתב ב"ש סק"ד ז"ל ומשמע דוקא בכה"ג מהני עת הדחק אבל אם הוא מוקדם ולא ידע הבעל שהקדימו אפילו בשעת הדחק פסול דאז לא שייך לומר כיון שנתן עיניו לגרש' שוב אין לבעל פירות לפי"ז אין צריך לומר החילוקים שכתב בתשו' מהר"ם מינץ סימן ט' ושעת הדחק פירש"י שניסת או שהלך לדרכו ואי אפשר ליתן גט אחר נשמע מזה דס"ל אם לא ידע הבעל תצא ולא כהני פוסקים שהבאתי בסמוך והא דכתב הר"ן בשמו דס"ל לא תצא י"ל שם איירי דידע הבעל שהוא מוקדם אז מחל הפירות כו' ע"ש. ותמהני במ"ש דאם ידע הבעל שהוא מוקדם אז מחל הפירות דבתוס' מבואר להדי' דאפי' ידע הבעל לא מהני ע"ש בד"ה ור' שמעון מכשיר וז"ל וא"ת ניחוש שמא נכתוב בלילה והקדימו הבעל והאשה וכתבו זמן של יום לעשות קנוי' על הלקוחות אע"פ שבא לגרשה כדחיישי' ספ"ק דב"מ דף י"ט גבי שובר וי"ל דלעולם אין העדים חותמין כשרואין הזמן מוקדם אא"כ יודעים שביום הזמן נכתב עכ"ל מבואר מדבריהם דאפילו בידיעת הבעל נמי פסול כיון דחיישינן ללקוחות. ובחידושי הרמב"ן כתב ז"ל ואי' דקי"ל לר"ש היכי מכשרינן בגט מוקדם ניחוש דלמא כתב ליתן בניסן והקדים זמנו לכתוב מתשרי ומחתים עלי' סהדי השתא בניסן וניחא לי' להא לא חיישי' משום דבעל גופי' מאי הנאה מטי לדידי' בהא כיון דלא חייש ר' שמעון לבת אחותו וקשה הא דתנן שלהי ב"ב הערב בכתובת' והי' בעלה מגרשה וכו' דאלמא חיישי' לקנוניא ה"נ ניחוש לקנוניא משום פירות ואיכא למימר דהתם היתירא הוא ועוד דחזינן דהוא מגרשה והיא נפרעת מן הערב הלכך חיישי' אבל הכא איסורא הוא דשלא כדין טרפה ולא חיישינן ואי קשיא הא דאמרי' פ"ק דמציעא גבי מצא גט אשה בשוק בזמן שהבעל מודה יחזיר והוינן בה וליחוש כו' אלמא בעל לא מהימן לאו קושי' דנהי דכי אתרע לא מהימן מיהו לכתחלא לא חיישי' לרמאי משום קנוניא שאין אנו אחראין לרמאין דאין לדבר סוף אבל כד מטי הנאה לידי' ושכיח מתקני רבנן ואיכא למימר שלא הכשיר ר' שמעין אלא שכתבוהו ביום ודאי וחתמוהו בליל' אבל כשאין העדי' יודעים אימת נכתב לא חתמי חיישינן שמא עכשיו כתבו והקדימו וזה עיקר ואין בו ספק עכ"ל משמע מדבריו דלא חיישי' לקנוניא אלא היכא דנפל ואתרע וכן נראה דעת הסמ"ע בח"מ סימן ל"ט וסימן ע"ט גבי הודאה בב"ד דנאמן לומר פרעתי וכשמודה שלא פרע טורף מלקוחות משום דאית לי' קלא ע"ש ובש"ך סימן ע"ט ס"ק ל"א השיגו דהיכי מצי טריף מלקוחות ע"פ הודאתו וניחוש לקנוניא ע"ש ודברי הרמב"ן הנ"ל מבוארי' כדעת הסמ"ע דלא חיישינן לרמאו' וקנוניא אלא היכא דנפל ואתרע. אמנם דברי הב"ש אכתי אינן עולין חדא דכבר כתב הרמב"ן לעיקר כדברי התוס' דכשאין העדי' יודעי' אימת נכתב חיישינן שמא עכשיו כתבו והקדימו וחיישי' לטרפות לקוחות שלא כדין וא"כ מוכח דאפי' בידיעת הבעל חיישי' לקנוניא נגד הלקוחות ועוד דאפי' למ"ש הרמב"ן בתחלה דלא חיישינן שמא הקדים היינו היכא דלא ידעינן שהקדים לא חיישינן שהקדים כדי להפסיד ללקוחות ולקנוני' דכיון דשלא כדין טרפ' ואיסורא הוא לא חיישי' לרמאי ולרשיעי היכא דלא אתרע אבל היכא דידוע שהקדים הזמן ליום הכתיבה אפי' בידיעת הבעל שמחל הפירות הרי הוא מפסיד לקוחות שלא כדין פשיטא דלא מהני בזה ידיעת הבעל ומחילתו להפסיד ללקוחות שלא כדין. ומוהר"ם מינץ בתשו' סימן ט' כתב ז"ל וזה אינה ראי' כלל להכשיר מוקדם דידן דע"כ צריך לחלק בין מוקדם למוקדם דהא הרא"ש מכשיר מוקדם בשעת הדחק כאשר הבאתי לעיל והרא"ש כתב בתשובה אם נתגרש בגט מוקדם ולא נודע פיסולו עד אחר שקדשה אחר דלא תפסי בה קדושין של השני ואין צריכה גט ממנו ומותרת לחזור לראשון וזה משמע איפכא וע"כ צריך לחלק ולתרץ דלעיל כשר מוקדם זהו דוקא שיודעי' העדים שהוא מוקדם וכיון דיודעי' שנכתב לכני עשרה ימי' ונחתם עתה לכך אינו פוסל דעדי' אסקו אדעתייהו לידע יום המסירה אבל מה שכתב בתשו' אח"כ דלא הוי גט כלל זהו מיירי דוקא דלא ידעי העדים פסולו עד אחר זמן מש"ה לא מסקי אדעתייהו לזכור יום המסירה וזה הוי פסול גמור וכן מוכח מלשון התשובה ז"ל אם נתגרשה בגט מוקדם ולא נודע פיסולו כו' וכן איתי' חילוק זה בהדיא בתוס' פ"ב בשיטת מפני מה תקנו זמן בגיטין בדיבור הני קלא אית להו וע"ש וא"כ עובדא דלא נודע פיסולו עד אחר זמן זהו פסול גמור עכ"ל ודבריו לא נתבררו לענ"ד דהא הרא"ש פסק כר' יושוע בן לוי דאמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וכיון דס"ל לר"ש עיקר טעמא משום פירי וס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות א"כ נכתב ביום ונחתם בלילה ודאי כשר אע"ג דלא נודע פסולו עד לאחר זמן ואע"ג דלא מפקי עדי' לקלא כשר הגט לר' שמעון ולכן בזה נראה עיקר כדברי הב"ש דהא דפסל הרא"ש במוקדם היינו בהקדים זמן הכתיבה דכה"ג אפי' לר"ש פסול כיון דעדיין לא נתן עיניו לגרשה מיהו מ"ש הב"ש דבידיעת הבעל אפי' מוקדם כזה כשר כבר כתבנו דלא נהירא דלא מהני ריצוי הבעל להפסיד ללקוחות. והיכא דלא נודע לבעל שהקדימו הזמן נראה דתצא אפי' לדעת אותן הפוסקי' דס"ל במוקדם לא תצא אבל בכה"ג דהקדימו הזמן שלא בידיעת הבעל ה"ל נכתב שלא לשמה כיון דזמן הוא מתורף הגט והאיש והאשה והזמן צריכי' להיות לשמה וכל שלא נעשה בצווי הבעל הוא בכלל שלא לשמה א"כ כל שהקדימו הזמן שלא בידיע' הבעל ה"ל נכתב זמנו שלא לשמה וכל שפסולו בגיטין אמרי' תצא וכמ"ש הר"ן בחידושיו לגיטין פ' המגרש דמה שתקני בגיטין לחוד כגון בפני נכתב ובפני נחתם או כתב לשום מלכות אחרת דבגיטין בלבד הוא שתקנו בזה הוא דס"ל לר' מאיר הולד ממזר דמשנה ממטבע שטבעו חכמי' בגיטין אבל בדרכי' שלא נתקנו בגיטין בלבד אלא גיטין ושאר שטרות שוין כך הדין דבמידי דבשאר שטרות פסול כגון הי' במזרח וכתב במערב דאפי' בשאר שטרות פסול החמיר ר' מאיר בגיטין שיהי' הולד ממזר אבל כתב בכת"י או שאין בו זמן כיון דבשאר שטרו' כשר בגיטין נמי כשר אלא כיון דבשאר שטרו' לא שטר' מעלי' הוא לגבו' בו ממשעבדי החמירו בגיטין ופסלו' אבל לא פסלו' לגמרי שיה' הולד ממזר עכ"ל וא"כ אפילו לדעת הפוסקים דבמוקדם לא תצא או בגט שאין בו זמן היינו משום דס"ל דמוקדם נמי בשאר שטרות כשר למגבי בי' מבני חורין אבל שלא לשמה ה"ל תקנת גיטין בלבד וכמו בפ"נ ובפ"נ כה"ג לחכמים תצא ולר' מאיר הולד ממזר וכל שהקדימו הזמן בלא ידיעת הבעל ה"ל נכתב הזמן שלא לשמה כיון דנכתב בלא צווי הבעל שהרי לא ציוה הבעל להקדים הזמן וכל שפסולו בגיטין בלחוד אם ניסת תצא ומ"ש הב"ש ז"ל ושעת הדחק פירש"י שניסת או שהלך לדרכו וא"א ליתן גט אחר נשמע מזה דס"ל אם לא ידע הבעל תצא ולא כהני פוסקי' שהבאתי בסמוך עכ"ל וכונתו דלא כהני פוסקי' שהביא סק"ב דס"ל במוקדם לא תצא אפי' לרבנן דא"כ היכי כתב רש"י שעת הדחק היינו שניסת א"כ למה לו לריב"ל לסמוך על ר"ש הא אפי' לרבנן דס"ל טעם זמן משום בת אחותו נמי לא תצא כיון דס"ל להני פוסקי' דלא גרע מוקדם מאין בו זמן כלל דאמרי' אם ניסת לא תצא אלא ע"כ ס"ל לרש"י במוקדם גמור תצא דגרע מאין בו זמן ולרבנן אפי' בנכתב ביום ונחתם בלילה תצא ולכך הוצרך ריב"ל לומר בכה"ג כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו. ומ"ש הב"ש עוד ז"ל והא דכתב הר"ן בשמו דס"ל לא תצא י"ל דשם איירי שידע הבעל שהוא מוקדם אז מחל הפירות עכ"ל כונתו למ"ש הר"ן פ' המגרש ז"ל ומוקדם למ"ד משום בת אחותו א"כ במוקדם ליכא חשש יותר מאין בו זמן כיון דאין בו זמן נמי לא קטלינין לה ואפ"ה תנן ג' פסולין אין בו זמן ואם ניסת לא תצא וא"כ ה"ה במוקד' ומשום חשש פירות אין לומר תצא כיון דלדעת רש"י בכל הגיטין אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך א"כ ליכא חשש טריפת לקוחות עכ"ל וזולת זה לא מצינו בר"ן שכתב בשם רש"י דמוקדם לא תצא וא"כ לא תיקן ב"ש במ"ש דשם מיירי דידע הבעל שהוא מוקדם ואז מחל הפירות כיון דהר"ן כתב דלדעת רש"י לעולם אין לפוסלו משום חשש פירות כיון דבכל הגיטין אמרי' לה אייתי ראי' וא"כ אכתי תקשי למה הוצרך ריב"ל לסמוך על ר"ש כיון דלרבנן בלא"ה אם ניסת לא תצא דמשום חשש בת אחותו לא גרע מגט שאין בו זמן דלא קטלינן לה ומשום חשש פירי ליכא לרבנן דס"ל דיש לבעל פירי עד שעת נתינה ובכל הגיטין אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטא גיטא לידך מיהו הר"ן מסיים שם בסוף דבריו דאפ"ה במוקדם תצא כיון דבשאר שטרו' נמי מוקדם פסול ע"ש והיינו דפסולו משום בת אחותו ואע"ג דאין בו זמן לא קטלינן לה אפ"ה מוקדם גרע טפי כיון דבשאר שטרות נמי פסול וע"ש וא"כ שפי' מצי רש"י סבר דלרבנן אפי' בנכת' ביום ונחתם בלילה תצא משום חשש דבת אחותו ולכך הוצרך ריב"ל לסמוך על ר"ש. ולפי מ"ש לעיל בדברי הטור שכתב דעכשיו שתקנו זמן הגיטין אם נתן לה גט בלא זמן צריכה שתברר מתי הגיע הגט לידה וביארנו לדעתו קטלינן לה כל שלא ביררה משום דאוקמה אחזקת א"א ע"ש א"כ מוקדם גרע טפי מגט שאין בו זמן דבאין בו זמן לא שייך תו חשש דבת אחותו דאם לא תברר קטלינן לה ובמוקדם הגט שבידה לראי' שנתגרש' ביום שנכתב בו דלא ידעינן שהוא מוקדם ועוד יתבאר בזה לפנינו אי"ה:
סעיף ד
ס"ק ד
השולה גט ממקום למקום בפ"ב דגיטין י"ח הני גיטין הבאין ממדה"י דמכתבי בניסן ולא מטי לידה עד תשרי מה הועילו חכמים בתקנתן ומשני הני קלא אית להו ופירש"י דאית להו קלא שלא נמסרו ביום הכתיבה ובין לזנות בין לפירי אמרינן לה אייתי ראיי' אימת מטי גיטא לידך והקשו בתוס' תינח לפירי אבל לזנות וכי קטלינן לה מספיק' עוד הקשו בגיטין הבאין ממדה"י למה תקנו זמן כלל וכתבו משום דעל ידי הזמן נותנין אל לבם לזכור יום המסירה ממש וע"ש. וליישב שיטת רש"י נלענ"ד לפמ"ש תוס' ד"ה כתבי' ואנחי' ז"ל הכא לא בעי לשנויי דאהני לקמי' כדאמרי' לעיל גבי כתב חדש שבת כיון דאהני לקמי' לא חיישי' לחפוי שהכתיבה והנתינה כי הדדי נינהו כמו ביומי' גופי' אבל גבי כתב ואנחי' בכיסתא וגיטין הבאין ממדה"י שהנתינה היא אחר הכתיבה חיישי' שמא יחפה ויאמר שקר שמקודם לכן נתגרשה וכן בנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אע"ג דאהני לקמי' עכ"ל וביאור דבריהם דגבי כתב שבת שבוע שהנתינה היתה סוף השבוע והיא זינתה בתחלת השבוע ותאמר שכבר נתגרשה בתחלת השבוע אין השקר שלה ע"י כתב הגט אלא שלא הגבילו הזמן בפרטות וזה לא אכפת לן כיון דאהני לקמי' וכמו ביומא גופי' דאין מגבילין שעות היום ולא חיישי' משא"כ אם כתבו זמן הגט בפירוש בתחלת החדש והיא נתגרשה בסוף החדש דבזה מה שתאמר השקר שלה שנתגרשה בתחלת החדש יהי' ע"י הזמן הכתוב בגט בפירוש ונמצא שאותו השקר הוא כתוב בפירוש בגט בזה פסול אע"ג דאהני לקמי' וה"ה בכתבי' ואנחי' בכיסתי' ובגיטין הבאין ממדה"י אע"ג דאהני לקמיה כיון שתאמר שקר ע"י הזמן המבואר בגט ה"ל כנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול אע"ג דאהני לקמי' כיון שהשקר הוא תוך הגט לזה משני שפיר הני קלא אית להו וידעו הכל שלא נמסר ביום הכתיבה אלא שלא יתברר מתוך הגט אימת מטי גיטא לידה א"כ אע"ג דלא קטלינן לה מספיק' מ"מ לא גרע מכתוב בו שבת ושבוע דאפילו לכתחלה כתבינן משום דאהני לקמי' וה"נ אהני לקמיה ואי משום דע"י הגט עצמו תאמר שקר שנתגרשה ביום הכתיב' וה"ל כל אותו זמן שמיום הכתיבה עד היום שאנו עומדין בו כאלו הוא כתוב שבוע סתם ואין בו זמן מוגבל אלא מגביל לקמיה ומ"ש רש"י ז"ל דאנן אמרינן לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך נ"ל כונתו דהזמן אינו מגרע כלל דאפי' כתוב בו זמן מניסן אנן לא משגחינן עלי' ואמרינן לה אייתי ראיה כיון דאית לה קלא שלא נמסר ביום הכתיבה ואף דלא קטלינן לה מספיקא כיון דאין השקר הזה מחמת הכתוב בגט בפירוש אלא משום שאינו מוגבל בזה אמרינן דאהני לקמיה. ויתיישב בזה קושית התוס' שהקשו בגיטין הבאין ממדה"י למה תקנו להן זמן דלפי מ"ש לא קטלינן לה מספיקא אלא דאהני לקמי' כיון שלא תאמר השקר מתוך הגט וא"כ ע"כ צריך שיהי' בו זמן כי היכי דליהני עכ"פ לקמי' ודו"ק:
ס"ק ה
משום דאית להו קלא והיינו משום דרואין זמן הכתיבה הוא קודם לזמן הנתינה ונותנים דעת לזכור יום המסירה ממש ובתו' ד"ה עד שעת נתינה כתבו ז"ל וא"ת ולר' יוחנן היאך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא יכתוב בניסן ולא יתן עד תשרי כו' וי"ל דגבי כותבין שטר ללוה פריך משום מאן דיזיף בצנעא יזיף ויש לחוש שאחר זמן ימסור לו בצנעא כו' אבל גט צריך עדי מסירה וכו' וידעו לקוחות שלא נתגרשה ביום הכתיבה ויאמרו לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך מיהו במשליש גט לאשתו דשמעתין ליכא למיחש לר' יוחנן למידי לא משום פירות ולא משום שמא יחפה דכיון שרואין זמן הכתיבה קלא אית לי' כדאמר בסמוך בגיטין הבאין ממדה"י וא"ת נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית לי' קלא ויש לומר דלא שייך לומר קלא אית לי' אלא כשמגרש ע"י שליח אבל בנכתב ביום ונחתם בלילה יש לחוש שימסור לה בעצמו בצנעא לחפות עלי' כו' ע"ש. וביאור דבריהם במה שהקשו לר' יוחנן היאך כותבין גט לאיש כו' היינו משום חששא דפירות כיון דיש לבעל פירות עד שעת נתינה והלקוחות יסברו שביום שנכתב נמסר וע"ז תירצו דגט אינו נמסר אלא בפני עדי מסירה ואית לי' קלא שלא נמסר ביום הכתיבה ויאמרו לה לקוחות אייתי ראי' ובסוף הדיבור הקשו עוד איך כותבין גט לאיש כו' ניחוש שמא תזנה וימסור לה בצנעא כדי לחפות עלי' וכונתם דמשום פירות לא חשידי לקלקלה ולמסור לה בצנעא בלא עדי מסירה אבל משום חיפוי עביד דמסר לה בצנעא והוצרכו לתרץ דלא מקדים אינש כו' ומ"ש תוס' ומיהו במשליש כו' ליכא למיחש לר"י כו' ולא משום שמא יחפה דכיון שרואין זמן הכתיבה קלא אית לי' כדבסמוך בגיטין הבאין ממדה"י כוונתם כמ"ש בחי' מוהרש"א דמשום חשש פירי סגי כשמוסר לה בפני עדי מסירה ומפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ואף שאין זוכרין יום המסירה ממש די בכך שהלקוחות יאמרו לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך אבל לענין בת אחותו אף דליכא למיחש שימסרנו לה בצנעא כיון שהשליש ביד אחר ובודאי ימסרנו השליש בפני ע"מ ומפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה מ"מ לא אמרי' לה אייתי ראי' דמספיק' לא קטלינן לה וא"כ איכא למיחש לחיפוי לכך מתרצי תוס' דמשליש דמי' לגיטין הבאין ממדה"י דע"י שליח קלא אית לי' ומסקי אדעתייהו לזכור יום המסירה ממש ותו ליכא חיפוי כלל וע"ש. ולדבריו יש לדקדק בדברי תוס' שכתבו וא"ת נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית לי' קלא ותירצו דבנכתב ביום כו' יש לחוש שימסרנו לה בצנעא לחפות עלי' ותיפוק לי' אפי' ימסרנו בידי מסירה נמי איכא למיחש לחפוי כיון דליתי' ע"י שליח לא מפקי עדים לקלא אלא שלא נמסר ביום שנכתב ולא קטלינן לה מספיקא. ונראה דבנכתב ביום ונחתם בלילה אפי' ימסרנו בעצמו שלא ע"י שליח כיון דבעדים יהיב לה ליכא חשש דשמא יחפה דהא הכא ליכא למיחש אלא שמא זנתה ביום הכתיבה ותאמר שנתגרשה בו ביום שנכתב שבו ג"כ נמסר וכיון דעכ"פ זוכרי' העדים ומפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ולכל הפחות יום אחד אחר הכתיבה נמסר א"כ קטלינן לה על זנות של יום הכתיבה דלא מצי למימ' שנמסר ביום הכתיבה דהא העדים זוכרין עכ"פ שלא נמסר ביום הכתיבה וא"כ תו ליכא חשש זנות בנכתב ביום ונחתם בלילה ודוקא בנכתב בניסן ולא נתן עד תשרי בעי' שימסרנו ע"י שליח כדי שיזכרו יום המסירה ממש דאל"כ לא קטלינין על זנות שאחר יום הכתיבה עד תשרי אבל בנכתב ביום ונחתם בלילה דאין החשש של זנות אלא על יום הכתיבה לחוד וזה מתברר שפיר ע"י העדים כיון דעכ"פ זוכרי' שלא נמסר באותו יום אפי' שלא ע"י שליח וקטלינן לה על זנות יום הכתיבה ומש"ה הוצרכו תוס' לומר דנכתב ביום ונחתם בלילה איכא למיחש שימסרנו בצנעא בלא עדי מסירה וחשש זה דימסרנו בצנעא אינו אלא משום שמא יחפה על ב"א אבל משום פירי ליכא למיחש להכי דלא חשידי לקלקלה ולמסור לה בצנעא דלא הוי גט כלל משום ריוח הפירות וכמ"ש למעלה ודו"ק. ובזה יש ליישב מה שהקשו בתוס' על רש"י שפי' קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ויאמרו לה אייתי ראיה מהא דפ"ק דמציעא גבי מצא גט אשה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה פריך וניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ומפקא לפירי כו' ומשני דאמרו לה אייתי ראי' ומשמע הא בגיטא דעלמא לא אמרי' אייתי ראי' אלא מסתמא ביום שנכתב נמסר דהנה לפי המתבאר למעלה דמשום חשש פירי לא חיישי' שימסרנו לה בצנעה דלא חשידי לקלקלה משום ריוח הפירות אלא דוקא בחששא דשמא יחפה חיישי' שמא ימסרנו לה בצנעה בלא עדי מסירה וכבר כתבו הרא"ש והטור דאין לאחר הנתינה מזמן החתימה משום חשש זנות בין חתימה לנתינה ואם נתאחר אין לו תקנה אלא ע"י שליח דאית לי' קלא שזוכרין יום הנתינה ממש א"כ לדידן דקי"ל כר' יוחנן דאמר משום שמא יחפה ואין לאחר הגט בין חתימה לנתינה כל אשה שבאה לפנינו בגט שבידה לטרוף אמרי' ודאי ביום שנחתם נמסר שהרי אם הי' מתאחר בין חתימה לנתינה הי' פסול משום חשש זנות ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן ומוקמינן לגיטא בחזקת כשרות שנמסר כדינו ביום הכתיבה והחתימה ולכך לא אמרי' לה אייתי ראי' אבל אי לאו משום שמא יחפה אלא משום פירות לחוד היו באמת רשאין לאחר הנתינה מיו' הכתיבה דליכא למיחש לפירי דביני וביני שהרי עידי מסירה מפקי לקלא שלא נמסר ביום שנכתב ואמרינן לה אייתי ראיה ומש"ה בהא דאמרו ר' יוחנן מ"ט לא אמר כר"ל שפיר משני קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ הזמן אינו מועיל דלעולם אמרינן לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך כיון דרשאין לאחר הנתינה ולמסור לה בעידי מסירה כיון דלבת אחותו לא חיישי' אלא משום פירות לחודי' סגי שיזכרו שלא נמסר ביום הכתיבה ויאמרו לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך ולא שייך לומר בזה אוקי גיטא בחזקת כשרות כיון דלטעמ' דפירות לחוד כשר לכתחלה לאחר יום הנתינה ולמסור בעדי מסירה אבל למאי דמסיק ר"י משום ב"א וא"כ אין רשאין לאחר הנתינה משום חשש בת אחותו ואם נשתהא פסול שמא זינתה וא"כ אחזוקי ריעות' בגיטא לא מחזיקינן ומוקמינין ליה בחזקת כשרות דנמסר ביום הכתיב' ומש"ה בגיטין דעלמ' לא חיישי' שמא כתב ליתן בניסן כו' ולא אמרי' לה אייתי ראיה דלא מחזיקינן לגיטא בפסול משא"כ בנפל דאתרע חיישי' שמא כתב ליתן בניסן כו' ולכך משני דבנפל יאמרו לה לקוחות אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך אבל בשאר גיטין לפי המסקנא דקי"ל כר"י דחיישי' שמא יחפה תו ליכא למיחש שמא נתאחר הנתינה דהא פסול הוא אם נתאחר דמחששא דבת אחותו חיישי' שמא ימסור לה בצינע' בלא עידי מסירה לכך אמרי' דמסתמא כדין נעשה ונמסר ביום הכתיבה ולא מחזקי' ריעותא בגיטא וא"כ השתא לדידן דקי"ל כר"י גם לשיטת רש"י אינה צריכה להביא ראיה אימת מטי גיטא לידה אלא בנפל ואתרע ודו"ק:
ובהא דפריך בגמ' גיטין הבאין ממדה"י דמיכתבו בניסן ולא ממסרי עד תשרי מה הועילו חכמים בתקנתן פירש"י ז"ל חכמים בתקנתן בין לענין זנות בין לענין פירות דטרפא, לקוחות מיום הכתיב' ומשני הני קלא אית להו ופירש"י ובין לענין זנות ובין לענין פירות בעינן לאתויי ראי' אימת מטי גיט' לידה ע"כ וע"ש. והקשו בתוס' ההוא דגיטין הבאין ממדה"י פירש"י דלתרווייהו פריך קצת קשה דלמה לא יפסיד משעת חתימה לריש לקיש ע"ש ולפי מ"ש אפשר לומר דכונת רש"י ז"ל במ"ש בין לענין זנות בין לענין פירות לאו אליבא דריש לקיש אלא תרווייהו אליב' דר' יוחנן פריך דניחוש לדידי' לתרווייהו לזנות ולפירות ולפי מ"ש שלא אמרי' בשאר גיטין אייתי ראיי' ואמרינן מסתמ' ביום שנכתב נמסר וכדין נעשה בכשרות א"כ בהני גיטין הבאין ממדה"י תקשי בין לענין זנות בין לענין פירי דטרפא שלא כדין מיום הכתיבה להכי משני הני קלא אית להו ובין לענין זנות ובין לענין פירות בעי' לאתויי ראי' וק"ל:
סעיף ה
ס"ק ו
אין תקנה להכשירו אלא שישלחנה לה ע"י שליח ואפי' נכתב ביום ונחתם בלילה נמי אית ליה תקנה ליתן ע"י שליח דאית ליה קלא אבל ע"י עדי מסירה אע"ג דמפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה כיון שאינו ע"י שליח אינן זוכרין יום המסירה ממש ואע"ג דידעי שלא נמסר ביום הכתיב' ויאמרו לה אייתי ראי' אימתי מטי גיטא לידך היינו לענין פירו' אבל לענין זנות מספיק' לא קטלינן לה ויכול לחפות עליה אמנם לפמ"ש בס"ק שלפני זה דנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול אין החשש אלא שמא זינתה ביום הכתיבה ואם ימסור לה בעידי מסירה כיון דמפקא לקלא שלא נמסר ביום הכתיב' ודאי קטלינן לה כשזינת' ביום הכתיבה ועיקר הפסול הוא מחששא דשמא ימסור לה בצינעא בלא עידי מסירה כדי לחפות עליה וכיון דתנן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ולא קתני תקנתא שיתנו לה בפני עידי מסירה ובפרט דכל הגיטין צריכין עידי מסירה מן הדין או כדי לפרסומי א"כ קשה לתני הנך תקנתא דהא גבי נכתב ביום ונחתם בלילה מהני ע"מ כמו שליח כיון דעכ"פ יתברר על פיהם שלא נמסר ביום הכתיבה קטלינן לה על זנות של אותו היום ע"כ צ"ל דכיון שהחתימה היתה בפסול שהי' להם לחוש שמא יתננו לה בצינעא לחפות עלי' אפילו כי יהיב לה בתר הכי באפי ע"מ לא מהני כיון שכבר נעשה בפסול מה"ט נמי לא מהני בנכתב ביום ונחתם בלילה כשמוסרו ע"י שליח משום דנעשה בפסול וכמו שכתב ב"ש תו לית ליה תקנתא להכשירו ובתוספו' שם ד"ה אין לבעל פירות הקשו היאך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחו' שמא תזנה ויתן לה בצינעא כדי לחפות עליה וי"ל דמסתמא מיד אחר הכתיב' יתננו לה דלא מקדים אינש כו' ולמ"ש תוס' שם לעיל בהא דאמר לר"ל זנות לא שכיחא אע"ג דגבי בתולה נשאת ליום הרביעי חיישינן לזנות ותירצו דיש חילוק בין שמא זינתה לשמא תזנה וא"כ לשמא תזנה לכ"ע חיישינן וכסתם מתני' דבתולה נשאת ליום הרביעי ועמ"ש לעיל סק"א ולפ"ז קשה לר' שמעון אמאי מכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה דנהי דס"ל טעמא משום פירות מ"מ מודה דחיישינן לשמא תזנה א"כ הכא ניחוש שמא לא יתן לה עד תשרי ותזנה בין ניסן לתשרי וימסרנו בצינע' לחפות עליה ואי משום דלא מקדים כו' ובודאי יתן לה לאלתר דהא חזינן שזה הקדים פורענות לנפשי' שהרי נכתב ביום ולא נחתם לאלתר א"כ כבר יצא זה מאותה חזקה דלא מקדים אינש כו' וא"כ בשעת חתימה היה לנו לחוש שמא יעכבנו בידו עוד זמן מרובה ושמא תזנה בינתיים ויחפה עליה וא"כ לא היו העדים רשאין לחתום בכה"ג דאיכא למיחש שמא תזנה דכה"ג לכ"ע חיישי' ועיין בחידושי מהרש"א מ"ש בתוס' ד"ה קסבר אין לבעל פירות וכיון שנעשה בפסול שוב אין לו תקנה וא"כ קשה ממ"נ אי אמרי' דכל שנחתם בפסול אף דאיכא תקנת' כשימסרנו לה מיד בפני ע"מ לא מהני אמאי מכשיר ר' שמעון דהא לדידיה נמי הוי נחתם בפסול דהא איכא למיחש שמא לא ימסרנו עד תשרי ושמא תזנה בינתיים דבהא כ"ע מודי דחיישי' ואע"ג שמוסרו לה אח"כ מיד בפניהם מ"מ החתימה היה בפסול דשמא לא ימסרנו תיכף ואי משום כיון דמסר לה בתר הכי סמכינן אעידי מסירה א"כ מ"ט דרבנן דפסלי דהא עדי מסירה מפקי לקלא דלא נמסר ביום הכתיבה וא"כ בנכתב ביום ונחתם בלילה תקנתי' מעלי' הוא דהא קטלינן לה מתוך עדות זו על זנות של יום הכתיבה אלא ע"כ כיון דהחתימה היה בפסול לא מהני תו תקנתא א"כ ה"ה לר' שמעון נהי דטעמא דבת אחותו משום שמא זינתה לא ס"ל אבל שמא תזנה מודה דחיישי' א"כ זה נחתם בפסול דה"ל למיחש שמא תזנה ושמא יעכבנו תחת ידו זמן מרובה ולא שייך כאן למימר לא מקדים אינש כו' דהא חזינן שהקדים וכמ"ש וע"כ צ"ל כתירץ ראשון של תוס' דדוקא זנות בלא עדים והתראה שכיחא וזנות בעדים והתראה לא שכיחא. וב"ש הוכיח מדברי הרא"ש שכתב בתירוץ הראשון דעדי מסיר' אפילו בלא שליח יש לו קול וא"כ נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול ע"כ משום דנחתם בפסול שוב אין לו תקנה ע"ש ואינו מוכרח דהרא"ש לא הקשה אלא קושיא ראשונה של תוס' דאיך כותבין גט לאיש כו' ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' וטרפ' לקוחות שלא כדין וע"ז מתרץ שפיר דע"מ מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ויאמרו לה לקוחות אייתי ראיה ואין לחוש שמא ימסרנו בצינע' בלא ע"מ דלא חשידי לקלקלה משום פירות משא"כ נכתב ביום ונ"ב דפסול משום בת אחותו בעי שליח דוק' דע"מ לחודייהו אינן זוכרין יום המסירה ממש ולא אמרי' לה אייתי ראיה דאדרבה מספיקא לא קטלי' לה אבל לפמ"ש למעלה דבנכתב ביום ונ"ב עיקר החשש הוא שמא זינתה ביום הכתיבה וסגי לן כשיזכרו העדים שעכ"פ נמסר ביום שלאחריו וקטלינן לה על פיהם שפיר מוכח דהיכא דנחתם בפסול לא מהני תקנתא וכמ"ש לעיל והא דלא פסול הרא"ש נתאחר הנתינה משום זנות דבין חתימה לנתינה יתבאר לקמן בעזה"י.
ס"ק ז
על ידי שליח בירושלמי פ"ק דגיטין אית' שליח המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפני נכתב ביום ונחתם ביום ומשום דס"ל שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין וכדאיתא שם א"ר יושוע בן לוי לפי שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין. ובחידושי פני יושוע הקשה פ"ק דגיטין לדעת הפוסקים דאפילו מוקדם ממש אית ליה תקנה ע"י שליח א"כ בפני נכתב ובפ"נ דמיירי ע"י שליח למה צריך שיאמר בפני נכתב ביום ובפ"נ ביום ע"ש ונראה דודאי הא דאמרי' בגיטין הבאין ממדה"י קלא אית להו והיינו שנותנין העדים לבם לזכור יום הנתינה מאחר שרואין שאינו נמסר ביום הכתיבה רמי אדעתייהו היינו דוקא לדידן דקי"ל כר' יוחנן משום בת אחותו וכיון דזוכרין יום המסירה ממש תו ליכא למיחש לזנות דהא קטלינן לה על שזינתה קודם המסירה וכן לענין פירות ליכא למיחש מידי לר' יוחנן כיון דס"ל דיש לבעל פירי עד שעת הנתינה והרי העידים מעידים על יום הנתינה ממש אבל לריש לקיש דס"ל משום פירות ונכתב ביום ונחתם בלילה דפסול הוא משום פירי דבין כתיבה לחתימה דמפסדי לקוחות שלא כדין דרבנן סברי דמשעת חתימה מפסיד פירי והכא יהיו סוברין שנחתם ביום הכתיבה לדידי' לית לי' תקנה שימסרנו ע"י שליח דנהי שיזכרו יום המסירה ממש הא לא אכפת לן יום המסירה דעיקר הפסול הוא משום איחור החתימה מן הכתיבה ויהיו סבורי' שנחתם ביום שנכת' ואנן ס"ל דאין לבעל פירו' משעת חתימה נמצא דזכירות יום המסירה אינו מעלה ולא מוריד כלל ולכך לר"ל אין חילוק בין גיטין הבאין ממדה"י או בשאר גיטין לעול' פסול כשנתאחר יום החתימה מהכתיבה והנה בעל העיטור פסק כמ"ד משום פירי ומפרש הא דאמרי' בגמ' איפוך היינו איפוך קמייתא דר' יוחנן אית לי' טעמא משום פירות וקי"ל כר' יוחנן והביא ראי' מירושלמי דאמרו משום פירות לחוד אלא דהרא"ש ז"ל כ' שאין ראי' מירושלמי משום דבירושלמי לא הביאו כלל הך טעמא דבת אחותו אבל גמ' דידן פליג וס"ל טעמא דבת אחותו עיקר ע"ש א"כ לשטת הירושלמי דס"ל טעמא דזמן משום פירי וס"ל אין לבעל פירות משעת חתימה ופסול דנכתב ביום ונ"ב הוא משום פירי דבין כתיבה לחתימה ובזה לא מהני מסירה ע"י שליח ואין חילוק בין גיטין הבאין ממדה"י לשאר גיטין דנהי דזוכרין יום הנתינה ממש מאי מהני לן זה הא לכתחל' רשאין לאחר יום הנתינה למ"ד משום פירי ולא בעינן אלא שהכתיבה והחתימה יהיו ביום אחד שלא להפסיד ללקוחות פירי דבין כתיבה לחתימה אבל אחר החתימה כבר אין לו פירות ולא אכפת אי מאחר הנתינה כמה דבעי וא"כ גם בגיטין הבאין ממדה"י צריך להיות הכתיב' והחתימה ביום אחד ומש"ה מצריך הירושלמי שיאמר השליח בפ"נ ביו' ובפנ"ח ביום אבל לדידן דקי"ל כר' יוחנן דיש לבעל פירות עד שעת נתינ' ותקנת זמן הוא משום זנות ונכתב ביום ונ"ב דפסול הוא משום זנות ג"כ משום דלא ידעי הנתינה אימתי הי' א"כ בגיטין הבאין ממדה"י דאית להו קלא וזוכרין יום הנתינה ממש תו ליכא שום חששא שאם זינתה קודם המסירה קטלינן לה וכן הפירות עד שעת הנתינה יהי' לבעל מש"ה לדידן כשר ע"י שליח ודו"ק. ומהאי טעמא נכתב ביום ונב"ל למ"ד משום פירי פסול ולא אמרי' הכא כשמוסרו בפני עדי מסירה מפקי לקלא ויאמרו לה הלקוחות אייתי ראי' דלא חשידי לקלקלה ולמוסרו בצנעא משום פירי וכמו שנתבאר לעיל וא"כ למ"ד משום פירי אמאי פסול נכתב ביום ונ"ב אלא דטעמא כדאמרן דלא תהני קלא דעדי מסירה או ע"י שליח אלא לענין המסירה שאם נסתפק לנו זמן המסירה אמרינן דאינהו אפקו לקלא כיון שהואי' שאין הנתינה ביום הכתיבה זוכרין יום הנתינה ממש כשהיא ע"י שליח ושלא ע"י שליח מפקי לקלא עכ"פ שלא נמסר ביום הכתיבה אבל במה דתליא בחתימה שנתאחרה מיום הכתיבה אין העדים מרגישי' בזה כלל שהרי גם הם סוברי' שנתנם ביום הכתיבה ומה מהני קלא דיום המסירה לענין החתימה ודעת הר"ן פ"ב דגיטין דלא סמכינן אהאי טעמא דקלא אית לי' אלא בגיטין הבאין ממדה"י ומשום עיגונא אבל בשאר גיטין לא מהני מסירה ע"י שליח וע"ש שייחס סברא זו לרש"י ז"ל וכתב דזהו כונת רש"י במשליש גט לאשתו שכתב רש"י והבעל הלך לדרכו משום דלא מהני הך סברא דקלא אית לי' אלא במקום עיגון ע"ש. ונסתפקתי לדעת הר"ן אם מסרו לה אחר כמה ימים בעדי מסירה שלא ע"י שליח והלך לדרכו דאיכא חשש עיגון מי אמרי' דעדי' מפקי לקלא וכשר במקום עיגון אפי' שלא ע"י שליח דהא מה שהוכרחו הפוסקי' לחלק ולומר דדוקא ע"י שליח מהני קלא הוא משום דהוי קשי' להו נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול הא אית לי' תקנתא ע"י ע"מ לזו הוכרחו לומר דלא הוי קלא אלא ע"י שליח א"כ לדעת הר"ן דקלא לא מהני אלא במקום עיגון שפיר י"ל דע"י ע"מ לחוד איכא קלא ונכתב ביום ונ"ב דפסול משום דמיירי במקום דליכא חשש עיגון וז"ל הרשב"א בחדושיו הני קלא אית להו כו' ויש לפרש הני קלא אית להו דכיון שרואין שזמן הגט מוקדם לנתינתו אית לי' קלא ורמו אנפשייהו ומדכר דכירי לה מתי נמסר לה וקשי' לי א"כ גט מוקד' אמאי פסול הרי כיון שזמנו קודם לנתינתו יש לו קול ורמי אנפשייהו ומדכרי ושמא נאמר דלא סמכו על יציאת קול אלא בגיטין הבאין ממדה"י דא"א בלא"ה ומשום עגונא הקילו אבל בגיטין דעלמא דאפשר ליתן ביום כתיבתו לא הקילו אלא דמשליש גט לאשתו קשי' דאפשר בלא"ה אלא נראה כלשון הראשון שכתבתי למעלה דדוקא בגט המשתלח או הניתן ביד שליש הוא דאמרי' יש לו קול אבל בגיטין דעלמא לא ולפ"ז אפי' גט מוקדם אם נתנו ע"י שליח כשר עכ"ל ומבואר מדבריו דאי לאו דקשי' לי' משליש לא הי' מחלק כלל בין שליח או לא אלא כל שיש מקום עיגון סמכי' אקלא דעדי מסירה לחוד ומוקדם דתנן במתני' דפסול איירי שלא במקום עיגון אלא משום דקשי' לי משליש הוצרך לחלק בין ע"י שליח או לא וא"כ לדברי הר"ח דמפרש הך דמשליש גט נמי במקום עיגון ומיירי שהלך לדרכו א"כ אין אנו צריכין לחלק בין ע"י שליח או לא אלא מוקדם דפסול היינו שלא במקום עיגון וגיטין הבאין ממדה"י וכן משליש גט דמיירי במקום עיגון וכפרש"י שהלך לדרכו סמכינן אקלא דעדי מסירה לחוד אלא דלפ"ז קשה בהא דר' יושוע בן לוי דף י"ח בההוא גיטא דחתמי בי תרי ביומי' ואינך מכאן ועד עשרה ימי' דאריב"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ופירש"י שעת הדחק היינו שניסת או שהלך לדרכו וכיון שהלך לדרכו ה"ל מקום עיגון וכמ"ש הר"ן במשליש גט א"כ למה הי' צריך לסמוך על ר"ש הא אפי' לרבנן כשר מוקדם בשעת הדחק כשיש מקום עיגון ע"י עדי מסירה וכמ"ש כשניסת דאפי' במוקדם ממש לא תצא לדעת כמה פוסקי' אולם לפי מ"ש דלמ"ד משום פירות לא מהני קלא דעדי מסיר' משום דס"ל דאין לבעל פירות משעת חתימה ופסול דנכתב ביום ונחתם בלילה הוא משום פירי דבין כתיבה לחתימה ויהי' סבורי' ביום שנכתב נחתם ועדי' לא מפקי לקלא אלא שהמסירה לא הי' באותו יום אבל יום החתימה לא רמי' אדעתייהו כלל א"כ י"ל דריב"ל לשיטתי' אזל דס"ל כריש לקיש וכמו שביארנו לעיל בהא דאמר בירושלמי המביא גט ממדה"י צריך לומר בפ"נ ובפ"נ ביום אחד ואמר עלה ריב"ל מפני שאין בקיאין בדקדוקי גיטין וקשה דהא ע"י שליח אפי' מוקדם כשר והוכחנו לעיל דירושלמי ס"ל טעמא משום פירי ופסול משום פירי דבשעת כתיבה עד שעת חתימה ובזה לא מהני קלא דע"מ וכמ"ש לעיל וכיון דלריב"ל לא מהני קלא דעדי מסירה ואפי' ע"י שליח לא מהני לכך הוצרך לסמוך על ר' שמעון בשעת הדחק. ובר"ן פ' המגרש כתב במוקדם לא תצא כיון דליכא חשש חיפוי במוקדם יותר מבגט שאין בו זמן דלא קטלינן לה ואפ"ה אם ניסת לא תצא ומשום פירי נמי ליכא לדעת רש"י ז"ל דבכל הגיטין אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך ע"ש ומשמע דלדעת רש"י במוקדם אם ניסת לא תצא וא"כ קשה הא דכתב רש"י גבי כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק כגון שניסת או שהלך לדרכו דהא בניסת אפי' לרבנן לא תצא ואפי' במוקדם ממש וזהו שהקשה ב"ש סק"ד הבאתיו לעיל ולפמ"ש דס"ל דריב"ל ס"ל טעמא משום פירות וא"כ אין לבעל פירות משעת חתימה ולא אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך דליכא נפקותא במסירה ועל חתימה פשיטא דלא אמרי' אייתי ראי' אימת נחתם דלא מחזקינין בפסלות דהא נכתב ביום ונחתם בלילה פסול הוא משום פירי דמשע' כתיבה עד שעת חתימה דיהיו סבורים שנחתם ביום הכתיבה א"כ לא קשי' דברי רש"י כלל דדוקא אליבא דר' יוחנן כתב הר"ן דלשיטת רש"י במוקדם אם ניסת לא תצא דלדידי' כתב רש"י דאמרי' לה אייתי ראי' אימ' מט' גיטא לידך דהא ס"ל דיש לבעל פירות עד שעת נתינה משא"כ למ"ד משום פירי ודאי במוקדם תצא דהא לא אמרי' אייתי ראיה וכמ"ש. אמנם לפמ"ש לעיל סק"ה בשיטת רש"י דלמסקנא לפי מה דאמר ר' יוחנן משום בת אחותו בכל הגיטין לא אמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך דכיון דנתאחרה הנתינה פסול משום זנות לא מחזקינן ריעותא ומוקמינן לגיטא בחזקת כשרות שנמסר ביום החתימה ולא אמרי' אייתי ראי' וע"ש וא"כ לדידן במוקדם אם ניסת תצא משום פירות אף לר' יוחנן דקי"ל כותי' ודו"ק:
סעיף ו
ס"ק ח
ונתאחר הדבר כתב הרמב"ם פ"ג מגירושין כותבין וחותמין לו הגט והוא מגרש בכל עת שירצה וכתב ב"ש משמע דס"ל כתירוץ ראשון שכתב הרא"ש דגט שלא נמסר ביום הכתיבה רשאי למסור מידו לידה כי עדי מסירה זוכרין יום הנתינה כיון שלא נמסר ביום הכתיבה כו' והא דפסול נכתב ביום ונחתם בלילה צ"ל משום דהחתימ' הי' בפסול אבל אם הכתיבה והחתימה הם בכשרות רשאי למסרו מידו לידה ע"ש. והרמב"ן בחידושיו כתב ז"ל והא דאמרי' דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה למימרא דלא חשו רבנן למלתא כלל ואפי' ידוע נמי נא מפסל וי"א דפסול ולא שמיע לי דא"כ לתני מתני' נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה ועוד דאי הוי פסול גיטין הבאין ממדה"י נמי לא הוי לן למכשרינהו ואע"ג דאית לי' קלא שלא ליתן דבריך לשיעורין עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל בפשיטות דנתאחר יום הנתינה כשר. ואיכא למידק לדברי הרמב"ן והרמב"ם שמכשירים בנתאחר יום הנתינה לדידן דקי"ל כר' יוחנן דחיישי' לזנות ולבת אחותו א"כ כשזינתה בין חתימה לנתינה היא בחנק וכיון דנתאחר יום הנתינה וסבורין שנמסר ביום החתימה לא קטלינן לה. ומ"ש הב"ש דהרמב"ם ס"ל דתירוץ ראשון של הרא"ש כבר כתבנו לעיל דהרא"ש לא כתב תירוצו הראשון אלא על מה שהקשה איך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' ומפקי לפירות שלא כדין ועל זה מתרץ שפיר דעדים מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ואמרי' לה אייתי ראי' דלא מצי לאפוקי פירי מידא דלוקח אלא בראי' ברורה אבל לענין בת אחותו לא מהני עדי מסירה לחוד דאף דזוכרין שלא נמסר ביום הכתיבה כיון שאין זוכרין יום המסירה ממש מספיקא לא קטלינן לה לכך בעינין דוקא ע"י שליח דאז שמים על לבם לזכור יום המסירה ממש וכמ"ש לעיל בשם חי' מהרש"א שפי' ג"כ הכי בתו' ד"ה קסבר אין לבעל פירות וע"ש וא"כ אכתי יש לפסול נתאחר יום הנתינה משום שמא זינתה וליכא למימר דס"ל לרא"ש בתירוץ הראשון דע"מ בלא שליח נמי זוכרין יום המסירה ממש א"כ לא ה"ל להרא"ש למימר דאמרי' לה אייתי ראי' אימת מטי' גיטא לידך משמע דמספיק' לא מצי' למיטרף פירי ותיפוק לי' כיון שהעדים זוכרים יום המסירה ממש א"כ ידוע לכל יום המסירה אע"כ אפי' לתירוץ ראשון של הרא"ש עדי מסירה שלא ע"י שליח לא מפקי לקלא אלא שלא נמסר ביום הכתיבה ואין נותנין אל לבם לזכור יום המסירה ממש וא"כ נהי דלענין פירי איכא תקנתא בהכי דאמרי' לה אייתי ראי' מ"מ לענין זנות דלא קטלינן לה מספיקא קשי' אמאי לא ניחוש. והרמב"ן ז"ל שכתב בפשיטות בנתאחר יום הנתינה דכשר ונראה מדבריו דטעמא משום דהוי מלתא דלא שכיח' משום דלא מקדים אינש פורענותא לנפשי' ולכך אם אירע שהקדים החתימה לנתינה לא תקנו בו רבנן לפסולי דלא שכיחא וקשה לפ"ז בנכתב ביום ונחתם בלילה נמי לא שכיחי דלא מקדים אינש כו' ומסתמי ביום שכותבו הוא חותמו ומוסרו ואפ"ה פסלוהו רבנן בתקנתן ואין לומר דלא אמרי' לא מקדים אינם פורענו' אלא בחתימה אבל בכתיבה לא הוי ליה פורענות דמ"ש דוודאי כי היכי דלא מקדים לחותמו ה"נ לא מקדים לכותבו ואפ"ה תיקנו רבנן לפוסלו לכן נראה לענ"ד כיון דבאמת בדיעבד לא מהני תקנת זמן לענין בת אחותו שהרי אם ניסת בגט בלא זמן לא תצא והולד כשר ולא אהני חכמים בתקנתן אלא דלכתחלה לא תנשא וא"כ העדים לא חתמו כמי שפירש"י בסוגיין ע"ש א"כ עיקר התקנה היתה על העדים שלא יחתומו על גט שאין בו זמן ומש"ה כשנכתב ונחתם ביומו אלא שנתאחרה הנתינה אין לפוסלו משום בת אחותו דמאי אהני לן בתקנתא דאי משום דיעבד הא מדאורייתא הוי גיטא ולא גרע דאין בו זמן דלא תצא והולד כשר דאדיעבד לא תקנו כלל ואי כדי דלכתחלה לא תנשא ושלא יחתמו העדים גט כזה לא שייך הכא דהא נחתם בכשרות והרי בידו גט כשר ובידו למוסרה אפילו בצינע' כשירצה לחפות עלי' וא"כ מאי הועילו בתקנתן דאף אם נאמר לכתחלה לא תנשא או תצא מדרבנן מ"מ בידו לחפות שהרי החתימה בכשרות ואין לומר דאהני דלכתחל' לא ירצו ע"מ להיות עדים כשרואין זמן החתימ' קודם לנתינה דהא כבר נתבאר לעיל מתוך דברי תוס' דמשום זנות כדי לחפות חשוד הוא למוסרו בצנע' ובלא ע"מ וכיון דאין תועלת בתקנה זו גבי גט כשר שנתאחר יום הנתינה מש"ה כשר לגמרי ולא תקנו בו כלל כיון דלא הועילו בתקנתן והא דפריך בגמ' כתבי ואותבי' בכיסתי' מאי היינו שראוי היה לתקן שלא יחתמו העדים ולא יתנו הגט ליד הבעל עד שימסרנו בפניהם וכמו דאין כותבין שטר ללוה בלא מלוה אלא בשטר הקנאה בכדי שימסור תיכף בפניהם ולזה משני לא מקדים אינש פורענותא לנפשי וא"כ מסתמא מיד ימסרנו ואי איתרמי דנתאחר הנתינ' תו לא מצינן לתקוני יותר וכמ"ש דהא בדיעבד אין לפסול דלא גרע מאין בו זמן ואם נפסלו לכתחלה שלא תנשא בו לא הועלנו כלום דלגבי עדי חתימה לא שייך מידי דאינהו בכשרות אחתימו עליה ולגבי עדי מסירי לא הועילו כלום שאם ירצה לחפות ימסור לה בצינעא ובתר הכי פריך מגיטין הבאין ממדה"י דאינהו ודאי בתר זמן מרובה מימסרי היה לנו לעכב שלא יחתמו העדים ומשני הני קלא אית להו ולכך מותר לכתחלה לעדים לחתום אבל בסתם גיטין שנתאחר' הנתינה אין כאן לכתחלה גבי חתימה דהא מסתמא חזקה דלא מקדים אינש כו' ובודאי ימסרנו תיכף ושפיר עביד דחתמי ואחר החתימה אי אתרמי שנתאחרה הנתינה תו לית לי' תקנתא וזה נראה לי כדעת הרמב"ם גם במה דס"ל גזיי' לזמן כשר ליתן לכתחלה ומשום דכל שגיטו בידו תו ליתי' בתקנה שהרי בידו למוסרו בצינעא והגט כשר מן התורה ולא קטלינן לה והרשב"א והר"ן השיגו על הרמב"ם בזה ולפמ"ש ניחא ודוק כי נכון הוא איברא כל זה איתי לטעמ' דבת אחותו דגם אם נפסול אותו לכתחלה אכתי בידו לחפות עליה בגט זה שהרי גט כשר הוא מן התורה ומספיקא לא קטלינן לה אבל לטעמא דפירות דחיישינן לפסיד' דלקוחות לפירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה והאי איתי' בתקנת' חדא דכבר כתבנו דמשום ריוח פירות לא חשידי לקלקולא ולא ימסרנו לה בצינעא וכיון דודאי ימסרנו בעדי מסירה שפיר איכא תקנתא שלא יהיו עד"מ נזקקין להן כשנתאחרה הנתינה כיון דלכתחלה פסול ועוד שנית לפמ"ש בסימן ע"ח בביאור דברי תוס' גיטין דף ג' ד"ה כתב בכ"י דטעמא דפסול דתפסיד האשה שלא כדין משום דאנן לא נסמוך על הזמן דחשדינן ליה שמא הקדים הוא הזמן ולכך פסלוהו לכתחלה דהשתא כדין תפסיד פירי ולא תטרוף האשה כו' שהגט פסול וע"ש ושם כתבנו דכל שהגט פסול מדבריהם ס"ל לתוס' דבעלה עדיין חייב בפרקונה ויש לו פירות ודינו כמגורשת ואינה מגורשת דכתב בשטה מקובצת פ"ק דמציעא דף י"ג דכל שהיא מגורשת ואינה מגורשת יש לבעל פירות וחייב בפרקונה ע"ש ויבואר עוד לפנינו בעזה"י. א"כ שפיר איתי' בתקנתא דיפסל הגט שנתאחר' הנתינה ותו לא תטרוף כיון שהגט פסול עדיין יש לבעל פירות ומיהו לזה שפיר מהני תירוצו הראשון של הרא"ש דכיון דעד"מ מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה אמרי' אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך וכן הוא שיטת תוס' דבעידי מסירה אפילו שלא ע"י שליח מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ויאמרו לה אייתי ראיה וא"כ לתרתי טעמי כשר דמשום בת אחותו ליכא למיפסל דהא ליתי' בתקנתא ולענין פירי ליכא חששא דהא ע"מ מפקי לקלא ויאמרו לה אייתי ראי' וניחא בזה הא דכתב הרא"ש ז"ל אי נמי להכי כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו משום דלא שכיח דכתב גט קודם הנתינה דלא מקדים אינש כו' ולפי טעם זה אי אתרמי הכי שלא נמסר ביום הכתיבה לא מתכשר האי גיטא אם לא ע"י שליח להולכה דאית לי' קלא דאם הי' הבעל נותנו לאשה לית לי' קלא ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין מיום שנכתב עכ"ל וקשה למה כתב משום טריפת לקוחות שלא כדין והניח עיקר התקנה משום זנות דקי"ל כר' יוחנן ולפמ"ש ניחא דמשום טעמא דבת אחותו לא מצינן לפסולי נתאחרה הנתינה דהא לית' בתקנתא דהא יכול למוסרו בצנעא כיון שהחתימה נעשה בכשרות וראוי להיות כשר מהאי טעמא אבל משום פירות שפיר איתי' בתקנתא כמ"ש או דהעדים לא ירצו להיות עדי מסירה בגט זה ובצנעה לא יתן לה דלא חשידי לקלקולא או אחר שאנו פוסלין אותו לא תטרוף וא"כ לפ"ז דין זה דנתאחר הנתינה תליא בשני התירוצים שברא"ש דהא משום זנות אין לפוסלו אחר שנכתב ונחתם בכשרות דהא ליתי' בתקנתא אלא משום חשש פירי יש לפוסלו ולפי תירוץ הראשון ליכא חשש פירי דכיון דמסרו לה בפני עדי מסירה מפקי לקלא ויאמרו לה אייתי ראיה ולפי תירוץ השני ליכא קול כלל ע"י עד מסירה ולא יאמרו לה אייתי ראי' וכשנותנו שלא ע"י שליח איכא חששא דפירי והרמב"ם דמכשיר לגמרי בנתאחר הנתינה ס"ל כתירוץ הראשון של הרא"ש וגם בתוס' ד"ה קסבר אין לבעל פירות מבואר דס"ל כתירוץ הראשון של הרא"ש דכל שנמסר בפני עד"מ אפי' שלא ע"י שליח מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה וליכא חששא דפירי דיאמרו לה אייתו ראיה ואע"ג דבתר הכי כתבי תו' ג"כ כתירוץ שני של הרא"ש דלא מקדים אינש כו' כבר כתבנו לעיל בשיטת התו' מדלא תירצו הך תירוצא דלא מקדים כו' לעיל בקושי' ראשונה שהקשו ליחוש לפסידא דלקוחות מוכח דס"ל כמ"ש בשטה מקובצת דלא סמכינן אהך סברא דלא מקדים כו' אלא לענין חשש זנות אבל לענין פסידא דלקוחות לא סמכינן אהך סברא וכמ"ש לעיל וא"כ ע"כ צריכין אנו לומר דעדי מסירה מפקי לקלא וליכא תו חשש פירי משא"כ ע"פ תירוצו השני של הרא"ש ס"ל דסמכינן על הך סברא דלא מקדים אפי' לגבי חשש לקוחות וא"כ הרי הרמב"ם והתו' בחדא שיטה קיימי ולענין דינא יש להכשיר הגט במקום הצורך בנתאחרה הנתינה ודו"ק. ואם נתאחרה הנתינה יום אחד נראה דיש להקל טפי דכבר כתבנו בנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול משום בת אחותו היינו משום דנחתם בפסול דהא עידי מסירה אפי' שלא ע"י שליח מפקי קלא שלא נמסר ביום שנכתב ואמרי' לה אייתי ראיה אלא דבזנות לא אמרי' אייתי ראיה דמספיקא לא קטלינן לה וכתבנו לעיל דזה שייך בנכתב בניסן ונחתם בתשרי אבל נכתב ביום ונחתם בלילה דאין החשש של הזנות אלא על יום הכתיבה ולזה ודאי מהני עדי מסירה כיון דידעינן שלא נמסר עכ"פ ביום הכתיבה פשיטא דקטלינן לה אזנות של יום הכתיבה וא"כ עיקר פיסולו אינו אלא משום שנחתם בפסול כיון דחיישינן שימסור לה בצנעא ומש"ה אפי' כשמוסר לה בפני עדי מסירה כבר נעשה חתימתו בפסול וכמו שנתבאר לעיל וא"כ בנתאחר הנתינה יום אחד דתו ליכא חשש כלל דאי משום לקוחות הרי ע"מ מפקי לקלא שלא נמסר ביום הכתיבה ואמרי' לה אייתי ראיה ואי משום זנות נמי קטלינן לה אזנות של יום הכתיבה דהא בריר לן שלא נתגרשה באותו יום וחתימתו לא היה בפסול וודאי דיש להקל בזה ויתיישב בזה מה שהקשה הרמב"ן למאן דפוסל בנתאחרה הנתינה דא"כ ליתני במתני' נכתב ונחתם ביום ונמסר בלילה ולפמ"ש ניחא דהיכא דלא נתאחר אלא יום אחד ודאי כשר דתו ליכא לא חשש פירי ולא חשש זנות כיון דידע סהדי דלא נמסר ביום הכתיבה והא דנכתב ביום ונחתם בלילה דפסול אינו אלא משום דחתימתו בפסול היתה שמא ימסרנו בצינעא לחפות עליה וזה לא שייך בנמסר יום אחד אחר החתימה וכנ"ל אבל נתאחר יותר מיום אחד שפיר איכא למימר דפסול משום חיפוי דבת אחותו ואע"ג דמסר לה בפני עד"מ כיון שהוא שלא ע"י שליח לא מפקי לקלא יום המסירה ממש אלא שלא נמסר באותו יום ולגבי פירי שפיר אמרינן אייתי ראיה אבל גבי זנות לא קטלינן לה מספיקא ודו"ק. ובפ"ק דמציעא גבי מצא גט אשה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה דפריך וניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' הניחא למ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה שפיר אלא למ"ד משעת נתינה מאי א"ל ומסיק דאמרי' לה אייתי ראיה אימת כו' ומשום דנפילה קלא אית ליה וכמ"ש בשטה מקובצת שם וידעו לקוחות לומר לה אייתי ראיה ולכאורה קשה כיון דגט פסול הוא היאך יהבינן לה ואף דיאמרו לה אייתי ראיה מ"מ גיטא גופא פסול הוא כיון דחיישינן לכתב בניסן ולא נתנו עד תשרי ובב"ש סימן קמ"ג סק"ב כתב ז"ל ולכאורה נראה דאינו נותנו לה הבעל אלא נותן לה ע"י שליח כיון דנתאחר בין כתיבה לנתינה ואפשר דהואיל ולפי דבריו גירש כבר אע"ג דהוא אינו נאמן על העבר מ"מ לא חיישינן כה"ג משום האיחור דאפשר דגירש אותה ביום הכתיבה עכ"ל. והנה לפמ"ש לעיל בדברי הרא"ש שכתב בתירוץ השני דאם נתאחר הנתינה פסול משום דאתי למיטרף לקוחות שלא כדין פירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה ולא כתב הטעם משום שמא יחפה כיון דקי"ל כר' יוחנן והוא משום דאחר שנכתב ונחתם הגט כדינו תו ליכא תקנתא לגבי זנות דגם אם אנו פוסלין אכתי יכול למוסרו לה בצינעא בלא עד"מ כדי לחפות עליה לכך כתב דעיקר טעם פסולו בנתאחר הנתינה אינו אלא משום פירי ומש"ה בש"ס דפריך וניחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ולא פריך וליחוש משום זנות ומשום דנתאחרה הנתינה אין פסולו אלא משום לקוחות בלחוד א"כ שפיר משני דאמרי' לה אייתי ראיה משום דנפל קלא אית ליה וכה"ג אפי' מוקדם כשר דכל שכתוב על גבו דלא למיטרף בי' מזמנו הראשון אפילו בשאר שטרות דמוקדם פסול כה"ג כשר דדוקא כשבא בפסולו לפני ב"ד וכמבואר בש"ך סימן מ"ג וכן בגט כה"ג כשר כמבואר לעיל סעיף ג' וכיון דגט שנפל קלא אית לי' כשהוחזר לב"ד ה"ל כאילו נכתב על גבו דלא למטרף ביה מזמן ראשון כיון דקלא אית ליה וידעי לקוחו' ויאמרו לה אייתי ראיה ובודאי לא תטרוף מזמן ראשון הכתוב בו. ומיהו אפי' לפי מ"ש לעיל דבנתאחרת הנתינה פסול גם משום חשש דבת אחותו מ"מ לא קשה אמאי לא פריך הש"ס גבי מצא גט ניחוש שמא יחפה על בת אחותו משום דאע"ג דלא נחזור לה הגט אי אפשר למיקטלה שהרי לא יצאנו מידי ספק כיון שהגט לפנינו מזמן הקדום ונהי דנפל אתרע מ"מ מספיקא לא קטלינן לה ולכך פריך ניחוש לפסידא דלקוחות ולא נחזיר לידה ומשני דאמרי' לה אייתי ראיה ליכא פסידא ללקוחות והא דלא מיפסל אפילו על להבא משום זנות דהא ה"ל כגט שאין בו זמן היינו משום דכיון דהבעל אומר שנתן לה ביום הכתיבה נהי דלא מהימן למפרע מ"מ כיון דלקוחות לא מפסדי דאמרי לה אייתו ראיה לענין פסול זנות הבעל נאמן להבא שהוא גט כשר כיון דבידו לגרשה ומיהו יותר מסתבר כדאמרן אליביה דהרא"ש דפסול דנתאחרה הנתינה אינו אלא משום פסידא דלקוחות ולא משום זנות ומטעמא דכתיבנא ודו"ק:
סעיף ז
ס"ק ט
וכן אם כתוב בו היום גירשתי כשר בפ' גט פשוט דף קע"ג אבא שאול אומר אם כתוב בו גירשתי' היום כשר ואיכא למידק תינח למ"ד משום בת אחותו דתו לא מצי לחפות עלי' דאם זינתה ותוציא גט זה בב"ד אמרי' מדכתב בו היום יומא דנפק בבי דינא משמע והיום הוא שנתגרשה וקטלינן אזנות שלפני יום זה אלא למ"ד משום פרי והיינו שלא תפסיד פירי דמשעת חתימה עד שעת נתינה וכמ"ש התוס' והרשב"א והר"ן וא"כ הכא כשכתוב בו היום תפסיד פירות שמיום החתימה עד יום הנתינה דהיום משמע ההוא יומא דנפיק בבי דינא ואמרי' דהיום נתגרשה. ונראה דהתם בפ' ג"פ א' ההוא שטרא דנפק בבי דינא דרב הונא דהוי כתיב בי' אני פב"פ לויתי ממך מנה אמר רב הונא ממך ואפי' מריש גלותא ואפי' משבור מלכא א"ל רב חסדא לרבה פוק ועיין בה דלאורתא בעי מינך רב הונא נפק דק ואשכח גט שאין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב בו גרשתיך היום כשר אלמא היום ההוא יומא דנפק בי' משמע ה"נ מינך האי גברא דנפיק מתותי ידי' משמע א"ל אביי דלמא אבא שאול כר' אליעזר ס"ל דאמר עדי מסירה כרתי אבל הכא ניחוש לנפילה ופירשב"ם דלר' אליעזר לא חיישינן כלל לזמן דעדי מסירה הם יעידו על הזנות ועל הפירות והא דבעי היום אינו אלא להיות מוכח מתוכו ע"ש והרמב"ן כתב ז"ל ואינו נכון שתקנה שתקנו בו משום פירות או משום בת אחותו אין עדי מסירה מועיל בכך דשמא לא יהיו זכורין לעולם וכ"ש לדברי האומר לא הכשיר ר' אליעזר אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא ועוד שיש גיטין בעידי חתימה בלבד ולפיכך תקנו זמן בכולהו אלא הכי קאמר מעיקרא ממך ואפי' מריש גלות' וכיון דלא פיר' לא שיעבוד עצמו לשום אדם בעולם ושטרא כמאן דניתי' דמי והדר פשיט רבה ואמר מדאמרי' בגיטין גרשתיך היום כשר אלמא מההוא יומא דנפיק בי' משמע ולא אמרי' כולהו יומי משמע ולאו כרות גיטא הוא וה"נ מהאי גברא דנפיק מתותי ידי' בב"ד משמע כו' א"ל אביי דלמא לעולם גבי גט לאו מהאי דנפיק מידה משמע אלא מההוא יומא דמסרה ניהלה ודאי משמע וא"ת א"כ אין זה כריתות דאין מוכח מתוכו אימת הגיע גט לידה אבא שאול כר' אליעזר ס"ל ועדי מסירה יבואו ויעידו ולא בעי ר' אליעזר מוכח מתוכו וכו' ועוד אבל הכא ניחוש לנפילה כו' עכ"ל ע"ש בחידושי הרמב"ן. וא"כ אי נימא כרב הונא וכאביי דהיום לא אמרי' מההוא יומא דנפיק בי' מתותי ידה בב"ד משמע ואינו מוכח מתוכו ולא הוי גט כריתות אלא משום דס"ל כר' אליעזר דלא בעי' מוכח מתוכו א"כ בכה"ג לא מפסיד הבעל פירי משעת חתימה כיון דעדי חתימה אין מועיל בזה כלום דכיון דאינו מוכח מתוכו עדי חתימה כמאן דליתנהו דמי ואית לי פירי עד שעת נתינה מש"ה בכתוב בו היום כשר כיון דאינו אלא ע"י עד"מ ועד"ח לא מהני כלל כיון שאינו מוכח מתוכו ולפירי דמשעת נתינה ליכא חששא כלל דהא יכולה להביא גיטה לב"ד וכמ"ש תוס' בגיטין לפיכך יש לומר דריש לקיש דס"ל טעמא משום פירות כי היכי דלא תקשי לי' מהך דאבא שאול ס"ל כרב הונא לאביי וא"כ ה"ל אינו מוכח מתוכו ויש לבעל פירות עד שעת נתינה ולדידן דקי"ל כרבה דמינך מהאי גברא דנפיק מתותי ידי' משמע וכמבואר בטוש"ע ח"מ סימן נ' היינו משום דקי"ל כר' יוחנן דאמר משום בת אחותו ולזנות ודאי לא חיישי' דהיום ההוא יומא דנפיק מתותי ידה משמע וקטלינן לה אזנות אלפני היום הזה וכמ"ש לעיל. ויתיישב בזה מה שהקשה בחי' פני יושוע בהא דאמרי' ר' יוחנן ס"ל יש לבעל פירי עד שעת נתינה מנא לי' לר' יוחנן הך סברא הא כיון דלר' שמעון ודאי אין לבעל פירות משעת כתיבה וא"כ דלמא רבנן לא פליגי עלי' בזה והא מדסברי נכתב ביום ונחתם בלילה פסול היינו משום בת אחותו ע"ש ולפמ"ש יש לומר דמוכך מהך ברייתא דאבא שאול דיש לבעל פירי עד שעת נתינה דאל"כ גרשתי' היום אמאי כשר כיון דלדידן ממך מהאי גברא דנפיק מתותי' ידי' משמע וא"כ היום נמי ההוא יומא דנפיק בבי' דינא משמ' ולמ"ד עדי חתימה כרתי ובעי' מוכח מתוכו א"כ אמאי כשר הא ע"פ הגט מפסדת האשה פירי דמשעת כתיבה עד שעת נתינה (הג"הה ואין לומר דכיון דמדעתה נכתב לא גרע מגט מאוחר לדעת הראב"ד כדלקמן סעיף ט' דאין כאן חשש פירות כמ"ש ב"ש ס"ק ט"ו משום דהא מחלה לו הפירות דשאני התם דידעה דקאי בניסן וכתב זמני' בתשרי שלאחריו ודאי דאסיק אדעתה ומחלה לפירי עד תשרי משא"כ הכא דכתבתו היום וסברי דמשמע יומא דקאי בי' והוא יום הכתיבה ובאמת לאחר זמן כשתבא לב"ד לא נדין אלא היום שבאה לב"ד ותפסיד שלא כדין פירי מיום הכתיבה עד יום שבאה לב"ד דאל"כ בלא זמן נמי נימא דידעה ומחלה לפירי עד שעת נתינה שתוכל לבוא לב"ד כמ"ש תוס' ואמאי תקנו זמן כלל אלא ע"כ דלא אסיק אדעתה למחול אלא כשנכתב בפירוש זמן מאוחר משא"כ בלא זמן או כשנכתב היום לא ידעה דמחלה וז"ב) ע"כ לדידן אמרינן יש לבעל פירות עד שעת נתינה ואינה מפסדת כלום ולענין פירי דאחר נתינה ליכא חשש כלל דתוכל להביא גיטה לב"ד וכמ"ש תוס' ודו"ק:
סעיף ח
ס"ק י
כתב בו זמן וחתך ממנו הזמן דעת הרמב"ם ז"ל להכשיר מדפריך משלשה גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר מה הועילו חכמים בתקנתן ומשני אהני דלכתחלה לא תנשא והדר פריך גזי' לזמן ויהבי' ניהלה מאי משמ' דבגזיי' לזמן אפי' לכתחלה כשר ודעת הרשב"א דפסול שהרי אין בו זמן ולכתחלה לא תנשא והא דפריך גז' לזמן מאי היינו משום דבגט שאין בו זמן כיון דלכתחלה לא תנשא לא יחתמו העדי' ושפיר אהני במאי דלכתחלה לא תנשא אבל גזי' לזמן מאי הועילו וע"ש וכבר כתבנו לעיל סעיף ד' דמהאי טעמא גופיה מכשיר הרמב"ם גזיי' לזמן כיון דליתיה בתקנתא לענין זנות דגם אם נפסול אותו לכתחלה אכתי יכול לחפות עליה כיון שנחתם בהכשר וכשמוסרו לה תו לא קטלינן לה על ידי גט זה וע"ש אלא דפריך גזי' לזמן מאי ר"ל מה הועילו חכמים בגוף התקנה לכתוב זמן בגט ושלא יחתמו עדים בגט בלא זמן דאכתי לעולם יכול לגוז הזמן לזה משני לרמאי לא חיישינין ואי אתרמי דגזיי' לזמן כשר לכתחלה כיון דליתיה בתקנתא וטעמא דהרשב"א והר"ן דפסלי בגזי' לזמן אף על גב דליתיה בתקנתא וליכא למימר דעדי מסירה ימנעו מליתנו בפניהם דאם כן כי פריך גזיי' לזמן מאי לישני דלכתחלה לא תנשא וימנעו עדי מסירה מלמסור בפניהם אלא ע"כ צ"ל משום חיפוי דבת אחותו עביד דמסיר לה בצינעא ואין תקנה ע"י עדי מסיר' וצריך לומר דהרשב"א והר"ן סברי כיון דכבר תקנו חכמים לפסול גט שאין בו זמן לא פלוג וגזזי' לזמן נמי דינא דאין בו זמן אית לי' ופסול:
ובחידושי הרשב"א כתב על דברי הרמב"ם ז"ל ותמיהא לי דמאי איכא בין לא כתב בו זמן ובין כתב בו זמן וגזי' אטו העברת קולמס בקלף מכשירו ועוד מאן לימא לן דבאותו קרע זמן היה כתוב בו דלמא קרע היה מעיקרו עכ"ל ולפמ"ש ניחא דאין בו זמן תקנו דלא תנשא בו לכתחלה ולמנוע העדים שלא יחתמו בו לכתחלה כדי שלא יבא לחפות עליה אבל אם כבר חתומים בו עדים ודאי שהיה כתוב בו זמן ותו ליתי' בתקנתא ומה שהיה בידם לתקן תקנו ומה דאי אפשר בתקנה הניחו כמו שהיה ומ"ש הרשב"א מאן לימא לן דבאותו קרע היה בו זמן אפשר לומר דכיון דאין העדים רשאין לחתום בלא זמן מוקמינן להו בחזקת כשרות דודאי כדין עשו והיה שם זמן
סעיף ט
ס"ק יא
גט שזמנו מאוחר כשר לגרש בו בתוס' הקשו על גט מאוחר ניחוש משום פירות שתפסיד האשה וכתבו שכדין מפסדת הפירות לפי שאין הגט חל עד זמן הכתוב בו ודעת הראב"ד דבגט חל לאלתר אלא שיש לבעל פירות עד הזמן הכתוב בגט וז"ל בראב"ד בהשגות פ"א מגירושין כתב הראב"ד ז"ל טעה במאוחר דכשר להנשא בו ולא תימא לזמן הגט אלא כדקיימא בב"ד בגיטה או שנתנו לה בעדים ולא הזכיר לה איחור הזמן מותרת לינשא מיד לפי שאינו יכול לקלקלה ואומר אני שאוכל פירותיה עד אותו הזמן ואינה גובה כתובתה עד אותו הזמן שלכך איחרה וכמי שהתנה עמה הוא וכל הפוסל גט מאוחר מפריז כו' דאי היה פסול עד שהשיב רבי את רבי חנינא בן גמליאל משטר מאוחר ומתרץ או כותבין שובר ישיב עליו מגט שאינו יכול לתרץ אלא ש"מ לדברי הכל כשר עכ"ל והרא"ש כתב על דברי הראב"ד דמכשיר גט מאוחר ובעל אוכל פירות עד הזמן הכתוב בו וז"ל ודבריו אינם מבוארים כיון שהבעל מצוה לכתוב את הגט ומגרש את האשה בע"כ למה תפסיד האשה פירותיה אם הבעל ציוה לאחר הזמן אלא כך יש ליישב דבריו להכשיר הגט אם נכתב הזמן מאוחר מדעת האשה אז מחלה האשה פירותיה לבעל עד הזמן הכתוב בגט והגט כשר כדי' שטר מאוחר דכשר ואם נכתב שלא מדעת האשה תראה האשה גיטה בב"ד ויכתבו לה הב"ד שהיום נתגרשה וזכתה האשה בפירותיה עד שיביא הבעל ראיה שמדעתה נכתב הזמן מאוחר בגט עכ"ל. וקשיא לי טובא במ"ש הרא"ש לפרש דברי הראב"ד דמיירי דוקא מדעת האשה דאינו מבואר כן בדברי הראב"ד שהרי סתמא כתב דאוכל פירותיה עד זמן הכתוב בשטר ולולא דברי הרא"ש ז"ל הייתי אומר דפירותי' שאוכל עד הזמן הכתוב בשט' היינו משום דהוי כאלו התנה עליה וכמ"ש הראב"ד שלכך איחרו וכמי שהתנה עמה הוא היינו כאילו אמר ע"מ שאוכל פירות עד הזמן ההוא ושלא תגבה כתובתה עד היום ההוא וממילא אם באה לתבוע הפירות או הכתובה אחר הגט קודם הזמן הכתוב בו אין הגט חל כלל כיון דאדעתא דהכי יהבי' ניהלה שיהי' לו דין פירות עד אותו זמן ושלא תגבה כתובה עד הזמן ההוא ואם לאו יהיה הגט בטל וא"כ אין זה גט בע"כ דאם אין האשה רוצה בקיום התנאי ותרצה לתבוע פירות וכתובה תיכף אחר הגט אין הגט כלום וכה"ג אם נותן לה גט בע"כ ע"מ שתתן לו מאתים זוז אם נתנה מגורשת ואם לא תחפוץ בגט לא תתן ולא תתגרש וא"כ אין זה כופה אותה בקיום התנאי וא"כ מה לי התנה ע"מ שתתן לי מאתים זוז או ע"מ שתמחול לי פירות עד אותו הזמן וסרה תלונת הרא"ש מעל הראב"ד ודברי הרא"ש צ"ע ואפשר דטעמא דהרא"ש דאי משום תנאי היה צריך לכפול תנאו וזה שאיחרו אין בו כפילת התנאי וא"כ ע"כ אינו אלא משום מחילת האש' ומש"ה צריך להיות האיחור מדעתה דוקא:
ובזה אפשר ליישב מה שהקש' הראב"ד על מי שפוסל גט מאוחר דעד שהשיב רבי לר' חנינא בן גמליאל משטר מאוחר ישיב לו מגט מאוחר כו' ע"ש משום דאיכא למימר מאן דפוסל גט מאוחר היינו משום פירות שלא תפסיד האשה עד הזמן ההוא ואע"ג דכל שאיחרו ה"ל כאילו התנה שיהיו הפירות שלו עד אותו הזמן כיון דלא כפלי' לתנאי' המעשה והתנאי בטל אלא ר"ח בן גמליאל דפליג פרק האומר אדר' מאיר וס"ל דלא בעינן כפילת התנאי כלל ותנאי בני גד וב"ר הוצרך הדבר לאומרו ע"ש בסוגי' פ' האומר א"כ לדידיה מאוח' כשר דליכא חשש הפסד פירות דכל שאיחרו ה"ל כאילו התנה שיהיה לו הפירות עד אותו הזמן ולכך לא היה רבי יכול להשיבו מגט מאוחר והשיב לו משטר מאוחר:
מיהו בדעת הראב"ד נראה דמכח תנאי קאתי עלה וא"כ אפי' שלא מדעת האשה מהני דאם אינה רוצה בקיום התנאי ותרצה לתבוע הפירות והכתובה קודם הזמן יהיה הגט בטל דאדעתא דהכי גירשה ואע"ג דלא כפליה לתנאי' כבר כתבו הראשנים דגילוי דעת מהני טפי מתנאי דלא כפלי' וכמ"ש תוס' והר"ן פ' האומר וזה שאיחר זמנו ה"ל גילוי דעת ומש"ה חשיב כאלו התנה:
וז"ל הריב"ש סימן קי"ז ומה שפסל הרמב"ם ז"ל גט מאוחרי נראה טעמו לפי שתפסיד האשה פירי משעת נתינת הגט עד הזמן הכתוב בגט אע"ג דר"י דקי"ל כותי' לא חייש לפירות היינו משו' דס"ל דיש לבעל פירו' עד שעת נתינה אבל במאוחר או תצטרך להביא עדי' על שעת נתינה או תפסיד עד הזמן הכתוב בו עכ"ל:
ולפי מ"ש תוס' בסוגיין ד"ה קסבר יש לבעל פירו' עד שעת נתינה דליכא חשש פירי דיכולה להביא גט לב"ד וא"כ במאוחר נמי יכולה להביא גיטה לב"ד ואפשר דפעמי' שיאחר הגט בלא דעת האשה ולא ידעה מהאיחור וסמכה על הזמן ותפסיד שלא כדין (הגה"ה אמנם לדעת רש"י ז"ל דס"ל לר' יוחנן לעולם אינ' גובה פירו' עד שתביא ראיה אימת מטי גיטא לידה קשה טובא דאף אם לא היה מאוחר תצטרך להביא ע"מ ולא תוכל לסמוך על הזמן דלעולם אמרינן לה אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך שמא היום נתגרשת א"כ אינה מפסדת מאוחר כלום דבלא ע"מ גם בגט שאינו מאוחר גובה פירי אלא מיום שמראה גיטה בב"ד וה"ה במאוחר ואם תביא ע"מ יועיל לה גם במאוחרי לכאור' מוכח מזה דס"ל להרמב"ם כדעת תוס' בזה אמנם לפמ"ש מארן ז"ל לעיל סק"ה דלדידן דקי"ל כר"י ואסור להשהות הגט בין חתימה לנתינה משום שמא יחפה ומוקמינן לגט בחזקת כשרו' שלא נתאחר בין חתימה לנתינה ולא אמרי' לה אייתי ראיה אימת מטי גיטא לידך וכמבואר לעיל א"כ א"ש דבמאוחר מפסדת כשלא תביא ע"מ):
ועיין בתוס' שם ד"ה קסבר יש לבעל פירו' שכתבו שיכולה להביא גיטה לב"ד או לעדים ויכתבו לה שמאותו יום נתגרש' ע"ש וק' לי בזה דהא כבר כתבו תוס' בכמה מקומו' דשטר שנעש' שלא מדעת המתחייב ה"ל מפי כתבם ופסול וכמ"ש תוס' פ' חזקת דף מ' ותוס' פ"ב דכתובו' גבי כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עלי' אפי' לאחר כמה שנים א"כ הכא דוקא ב"ד מהני שיכתבו לה שמאותו יום נתגרשה אבל עדים לא מהני כתיבתן דה"ל מפי כתבם וצ"ע ועיי' ב"י ובלח"מ פ"א מגירושין שהקשו לשיטת הראב"ד דמכשיר מאוחר דנהי דמשום פירי ליכא למיחש דה"ל כמי שהתנ' שיש לו פירות עד הזמן הכתוב בו דלכך איחרו אכתי ניחוש שמא יחפה על בת אחותו כשתזנה יתן לה גט מאוחר בזמן הרבה וכן הקשה הר"ן דכשתוציא גיט' וזמנו מאוחר תאמר שכבר נתגרש' משני' רבות וזמן לית בי' דהא חזינן גיטא בידה ועדיין לא הגיע זמנו ועמ"ש ב"י ולח"מ בזה ולענ"ד נראה ליישב לפמ"ש תוס' בסוגיין בהא דשמא יחפה על ב"א דאמרי לא מוקמינן לה בחזקת א"א ולומר דהשתא היא דנתגרשה משום דהרי היא גרושה לפנינו ועוד דאדרבה העמיד' בחזק' צדקת ע"ש וכבר כתבנו לעיל דהנך תרי טעמא חדא נינהו וע"ש וכיון דבמאוחר ה"ל כאילו התנה שיהיה לו דין איש עם אשתו לענין פירות וכתובה עד הזמן הכתוב בגט שלכך איחרו וכמ"ש הראב"ד א"כ אם זינתה קודם שנתן לה הגט אין כאן חזקה דגרושה לפנינו ואדרבה עדיין א"א היא שהרי לא נתקיים תנאו לענין פירו' וכתובה דכיון שזינת' כבר הפסיד' כתוב' ותנאי כתובה שהרי אין לה פרקונא ואין לבעל פירו' ואין זה קיום התנאי וכההוא דאמרו פ' האומנין דף ע"ז האי מאן דאגר אגירא לדוולא ואתי מטרא הוי פסידא דפועלים ה"נ כיון שזינתה ואין לה כתובה וגם אין לו פירות ה"ל לא נתקיים התנאי דאפי' בהתנ' ע"מ שתתן לי מאתים זוז אם אמרה שנותנת לו מאתים זוז במתנה שלא בקיום התנאי ה"ל כאלו לא נתקיים כמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן פ' מי שאחזו ע"ש ומש"ה כשזינתה מוקמינן בחזקת א"א בשעה שזינתה וכ"ת הרי גרושה לפנינו דהא כיון שזינתה עדיין אינה גרושה כלל אפי' עכשיו דהא לכך איחרו דה"ל כאלו התנה שלא תהי' תובעתו לא פירו' ולא כתובה עד הזמן הכתוב בגט וכשזינתה בלא זה אין בה לא דין פירות ולא דין כתובה וה"ל כלא נתקיים התנאי ועדיין היא א"א וא"כ קטלינן מחמת חזקת א"א ואמרי' השתא היא שקיבלה הגט ואינ' גרוש' כלל דהא זינתה קודם הגט וה"ל כאלו לא נתקיים התנאי ודו"ק: