אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן קיא · סעיף ז
ס"ק ד
והשער יחלקו לפי ערך שתי הכתובו' כתב ב"ש ז"ל ואם הניח בכור אינו נוטל פי שנים בכתוב' ב"ד של אמו אלא רואים כאלו חלקו כל נכסי אביהם בין כל האחים ונוטל חלק בכורתו ש"ג פ' נערה עכ"ל וז"ל ש"ג אם האחין ובני האשה שכתובתה מרובה היה א' מהם בכור לאביו אינו נוטל חלק בכורה בנכסי אמו שכתובת' מרוב' אלא רואין כאלו חלקו כל בני אביו כל הנכסים שהניח אביהן בשוה ונוטל זה חלק הבכורה כחלק אחד מן האחין כמבואר בקונטרס הראיות וכן נמצא בתלמוד ארץ ישראל עכ"ל. ומשמע מזה דכתוב' א דכרין אינו מבטל חלק הבכורה ואם של א' כתובתה מרובה ושל אחר כתובתה מועטת ויש בכור בין בני המועטת נוטל חלק בכורתו כפי ערך כל הנכסים בין כל האחים בשוה דהתורה אמרה לא יוכל לבכר את בן האהובה ואם יבכר עובר בלאו וכמ"ש הרמב"ן בהשגותיו על ס' המצות להרמב"ם ע"ש וז"ל מצוה י"ב שנמנענו בהנחילנו הבנים מהעביר הבכורה מן הבן הגדול אל יתר אחיו אבל ננחיל אותו פי שנים כמשפט הבכורה והוא אמרו יתעלה לא יוכל לבכר כו' ובגמ' פ' יש נוחלין דף ק"ל אמרו לא יוכל לבכר מה ת"ל לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה יכול אף זה כן ח"ל לא יוכל לבכר ואל תחשוב שלא יהיה זה מניעה אלא דין מדיני הנחלות שילמדנו הכתוב שאין האב יכול להעביר הירושה ממנו ועל כרחו יירש פי שנים אבל באמת מניעה היא שאם אמר האב במותו איש פ' בני בכורי לא יירש פי שנים או שאמר יקח הבכור כפשוט בשוה עבר על לאו הזה כו' ומפני מניעה שמנעתו התורה לעשות כן דינו בו כמתנה ע"מ שכתוב בתורה שלא יתקיים דברו ומ"מ עבר אהרמנ' דרחמנ' עכ"ל ע"ש והבאתי דבריו בס' קצה"ח סימן רפ"א סק"א וא"כ ודאי תקנת חז"ל לא היה נגד דין התורה שאסרו בלאו ובספר בית מאיר ראיתי דתלי ליה להאי דינא בהך איבעי' דאיבעי' פ' יש נוחלין דף קל"א בבריא היאך ועלתה בתיקו וכתב שם הרמב"ן בחידושיו שכך פירשוהו משום דקא מפיק לה בלשון ירתון דאי אמרת בלשון דהאי לישנא מהני בשום דוכתא תקינו רבנן כעין דאוריית' אע"פ שהוא דבר שלבל"ע והוא בריא אלא אי אמרת רבנן כיון דלשון ירתון לא מהני בשום מקום איך תקנו רבנן לשון הבאי שאינו כלום ואין לו עיקר אלא ירושת תורה אלא ודאי ר' יוחנן בן ברוקה היא ומעתה אין אנו יודעין אם אמרה בבריא ותנאי ב"ד לדבר שלבל"ע בלחוד הוא או דלמא לא אמרינן בבריא והכא משום תנאי ב"ד הוא כי היכי דמהני לדבר שלבל"ע עכ"ל הרמב"ן ובזה תליא האיבעייא הנ"ל דאי אמרין בבריא נמי אמר ולא תקנו אלא לענין דשלבל"ע אבל מה שאינו מועיל מעצמות לשון ירתון לא תקנו א"כ בבכור דקי"ל שם דאף ר"י בן ברוקא מודה שאינו יכול להעביר נחלתו בלשון ירושה דכתיב לא יוכל לבכר ממילא הוא נוטל חלק בכורות כו' ולא מהני לבני כת שאין הבכור ביניהם מה דאמר אינון ירתון משא"כ אי אמרי בבריא לא אמר ומ"מ מהני ירתון בכח תנאי ב"ד כמו כן מסתמא נמי מועיל שאין הבכור שמאם זו נוטל חלק בכורה מכתובת אם כת האחרת ולהכי סלקה בירושלמי בלא פשיטות כמו דלא אפשיטא בעי' דבריא וע"ש. ואמנם לפמ"ש בשם הרמב"ן דעובר בלאו גבי בכור א"כ אפי' נימא דבבריא לא אמר ואפי' לרבנן דס"ל דמשום דוכתא לא מהני להעביר נחלה מבן לבן בפחות ויתר והכא דוקא משום תנאי ב"ד הוא דמהני וכדאי' שם פ' י"נ דף קל"א היינו דוקא בחלק פשוט ומשום דאפי' לרבנן איסורא מיהא ליכא וגם לריב"ב דבבריא לא אמר מ"מ איסורא ליכא אלא דלא אהני מעשיו ובתנאי ב"ד מהני מתקנת חכמים אבל בבכור דאיסורא עביד כשהוא מעביר חלק בכורה ועובר על לאו א"כ האיך תיקנו חכמים שיכתוב לה כתובת ב"ד ויעביר נחלה מבכור ולעבו' בלאו ואע"ג דבלא כתב לה נמי חייב לה מתנאי ב"ד מ"מ הם שתקנו שיכתוב לה כתובת ב"ד הא אינו רשאי ועובר בלאו אע"ג דלא אהני מעשיו כלל אלא ע"כ דלא הי' כלל תקנת כתובת ב"ד גבי חלק בכורה וזה נראה לי ברור ודו"ק ובשו"ת רשב"ץ סימן ק"ן כתב ז"ל ראובן מת והיו לו שתי נשים והיו לו בנים מהשניי' ונתן נכסיו במתנת שכ"מ והשני' באה לגבות כתובתה מפני שהיא קודמת למתנת שכ"מ וכו' ונשאל הר' יצחק בר ששת ז"ל בזה והשיב דכתובת בנין דכרין קודמת למתנת שכ"מ וכתובת השני' קודמ' לכתובת ב"ד אלא שנסתפק אם דין כתובת ב"ד כשאין בני' לשני' אלא שהיא באה לגבות כתובתה כמו שהיא כשיש לה בנים או לא ורצה לעמוד על דעת' וכתבתי לו זה במאי דבדק לן בכתובת בנין דכרין כו' ומעתה אף אנו מצינו למימר דאפי' היכ' דליכא בנים לשני' בני ראשונה כי זכו בנכסי מכח תנאי ב"ד זכו בהו ולא מכח ירושת אביהם ונפקא מיני' למאי דאמרן אי נמי לענינים אחרי' כגון ירושת בכור וכו' וסוף דבריו ז"ל ועוד שאם תאמר כן א"כ אפילו באשה אחת יש לנו לומר דאיתי' לתנאי ב"ד דמ"ש ומתנת שכ"מ לא חיילא במי שמתה אשתו בחייו והניחה בנים ותהי' ירושתם קודמת למתנת שכ"מ ואין הבכור נוטל פי שנים וזו לא שמענו מעולם ולא מסתבר כלל עכ"ל מבואר מדבריו דהיכ' דאיתא לכתובת בנין דכרין כגון זו בני' ולזו בני' פקע ירושת הבכור לגמרי והוא נגד הירושלמי שהביא בש"ג והוא בירושלמי פ' מי שהי' נשוי הי' שם בכור אם אמר הבכור נוטל פי שנים מהו נוטל פי שנים בבתו או בכל הכתות ע"ש ומדברי רשב"ץ נראה בפשיטות דאין הבכור נוטל פי שנים כלל בכתובת בנין דכרין איברא העיקר נראה כמ"ש דלגבי חלק בכורה לא תקנו כלל כתובת בנין דכרין משום דעובר בלאו כשהוא כותב לה תנאי ב"ד במקום בכור שהרי אם הי' רוצה להתנות עלי' בשעת נשואין שלא יקחו בני' כתובת ב"ד היה תנאו קיים וכמ"ש בטור ורמ"א סעיף ט"ז א"כ ה"ל כאלו הוא רוצה בתנאי כתובת ב"ד להעביר חלק בכורה וא"כ עובר בלאו דלא יוכל לבכר אלא ודאי דכתובת ב"ד אינה מגרע כח הבכור כלל ודוק