אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן צו · סעיף יא
ס"ק ו
ואם קדמה ותפסה מעות. והוא בר"ן פ' הכותב גבי אי פיקח הוא מייתי לה לידי שבועה דאוריית' דהוי כמו גזל דרבנן וע"ש ובספרי קצה"ח סימן פ"ז סקי"ג הקשיתי במ"ש הר"ן בשם הרמב"ן לחלק בין תפס מעות לתפס מטלטלין ומשום דמטלטלין צריך שומא אבל תפס מעות אין צריך שומא דהא כתובה דינה בקרקע וא"כ היכא מצי תפסה מעות דהא גופייהו לא מיקניין לה דבשלמא בע"ח דינו בזוזי א"כ גופייהו מיקניין לי' אבל שם בפ' הכותב דאיירי בכתובה דדינה בקרקע וגוף המעות לא מיקניין לה וה"ל מעו' כמו מטלטלין דאינו אלא משכון ואמאי אין מוציאין מידה וע"ש שהנחנו הדבר בצ"ע, וכעת נראה לענ"ד ליישב והוא דכיון דחזינין דאע"ג דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפילו מיני' אפ"ה בתפס מחיים מהני במטלטלין נמי ואפילו לכתובה מוכח מזה דבתר דתפסה מהני תפיסתה להכניס גם מטלטלין תחת השיעבוד וכל מה שנכנס תחת השיעבוד יכול אדם לגבותן לעצמו אלא דבמידי דצריך שומא לא מצי למיעבד דינא לנפשי' כיון דצריך ב"ד לשומא ולהורדת נכסים ומש"ה כמטלטלין דבעי' שומא אף שתפסה לא הועילה אלא לשיעבוד ולא לגוביינא לכן מוציאין מידה אבל תפסה מעות דאין צריך שומא כיון שהועילה בתפיסתה שנכנסו תחת השיעבוד וכל שמשועבד לה וא"צ שומא יכולה לגבותן לעצמה שיהיו נקנין לה גוף המעות וזה נכון. ועיין בר"ן פ' אלמנה ניזונת שכת' וז"ל וכ"ת אי תפיסה לאחר מיתה היא היכי מהני לכתובה נרא' לי דכי אמרי' לכתובה מפקינין מינה דוקא במטלטלין דמ"מ מיחסרא גוביינא אבל במעות לא שכבר נפרעה עכ"ל וע"ש מזה נמי מבואר דמעות לפי שהיא כבר נפרעה מהני לה תפיסתה ואע"ג דדינה בקרקע מ"מ אם תפסה מעות מהני לה לפרעון. ובס' בית מאיר הקשה על הש"ע וכתב דהרמב"ן והר"ן לא כתבו אלא לדינא דגמ' דאז מטלטלי לא משתעבדי לכתובה ומשום הכי לא מהני תפסה מטלטלין דה"ל כאילו תפס' מטלטלי דיתמי בזמן התלמוד דפשיטא דמפקינין מיני' ע"ש ואינו קושי' דתפיסה מחיים הוי מהני גם בזמן התלמוד דהא התם מיירי משבועת ע"א וכבר תנא לי' התם הבא ליפרע מנכסי יתומים וע"כ שבועת ע"א מיירי מחיים דבעל ומחיים מהני תפיסה למטלטלי אף לדינא דגמ' אלא ע"כ דס"ל להרמב"ן דתפיסת מטלטלין כיון דגופייהו לא מיקניין לה כופין אותה שתשבע ודו"ק