אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן צב › סעיף ד

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן צב · סעיף ד

סעיף ג

ס"ק י

הוסיף להתנות גם על הפירות שאמר לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן כתב ב"ש ז"ל אינו אוכל פירות בחייה ומכרה קיים דהא אמר דו"ד אין לי בנכסייך אלא כשאומר דו"ד אין לי בפירות נכסייך אז מכרה בטל כ"כ תוס' דף נ' פ' נערה ועיין ב"י וב"ח מיהו בתוס' ב"ק דף פ"ח איתא אף בכותב דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן מכרה בטל עכ"ל וע"ש במ"ש בסתירת דברי התוס' ולענ"ד נראה דהא דכתבו התוס' בב"ק ליישב קושייתם לרבי יוחנן דס"ל קנין פירות כקנין הגוף למה ליה לתקנת אושא ותירצו דצריכי' לתקנת אושא היכ' דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן ע"ש ובכתובות דף נ' כתבו דצריך תק"א היכא דכתב לה דו"ד אין לי בפירות נכסייך דאם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן א"כ מכרה קיים עכ"ל ונראה דהא ודאי דינא הוא דכי כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך הרי סילק עצמו מן המכירה שיהא מכירה קיים אלא דהתו' בב"ק ס"ל דאע"ג דמסלק נפשיה שיהיה מכרה קיים אפ"ה בתר תקנת אושא שתקנו האשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ושתהא ירושתו קיימת ולא תוכל האשה להפקיע ירושתו ע"י מכירה ושיהיה דינו כלוקח ראשון גם סילוק לא מהני ומשום דשיטת תוס' דקי"ל כרשב"ג דאמר אם מתה יירשנה וכמ"ש בטור בשם ר"ת והר"י ע"ש בסימן ס"ט ובסימן זה:

ונראה דטעמייהו משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולכך אע"ג דסילק נפשיה בעודה ארוסה ואמר דו"ד אין לי בנכסייך אפ"ה אם מתה יירשנה משום דירושה דרבנן וגם תקנת אושא דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ובחידושי הרא"ה ז"ל הביא שטת ר"ח דקי"ל כרשב"ג וז"ל ואיכא מ"ד דהיינו טעמא דר"ח דקסבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ואע"ג דבדאורייתא תנאו קיים הכא תנאו בטל כדאמרי' לעיל אליב' דר' יהודה וליתי' דלעיל נמי אמרינן אפי' לר' יודא דלא אמרי' האי טעמא אלא בכתובה משום דלכל יש כתובה אבל לא לפירות וירושה ודאי כפירות דכל היכא דאיכא ירושה איכא פירות עכ"ל וע"ש וכ"כ הרמב"ן דירושה כפירות דלא שכיח אמנם בתוס' ב"ב פרק חזקת דף מ"ט ד"ה וכדרב כהנא הקשו בהא דרב ס"ל דמירושה אינו יכול לסלק ומ"ש מפירות וז"ל וי"ל דשאני ירושה דנפלה קמיה דבעל דיורשי האשה כנכרים הם באותה ירושה לגבי בעל אבל הכא מנכסי מלוג יכול להסתלק שישארו ביד מי שהן עכשיו דהיינו ביד האשה ועוד מצינו לומר דלא עשו חיזוק אלא בדבר שיש לו שורש מן התורה אבל בדבר דליכא כותיה בדאוריית' לא עביד רבנן חיזוק א"נ פירות דלא שכיחי לא עביד כדאמרי' ריש אע"פ לכל יש כתובה ולא לכל יש פירות דלא שכיחי כמו ירושה דאין לך אשה שאין לה נכסי צאן ברזל שיורש הבעל דאפילו במשיאים יתומה תנן לא יפחתו לה מחמשים זוז הלכך ירושת צאן ברזל שכיח ולא פלוג רבנן בירושת הבעל דכל ירושות אין יכול להתנות אבל פירות דלא שכיחי דאיכא טובא דלית להו נכסי מלוג לא עשו חיזוק ע"כ וע"ש:

ובספר נתיבות משפט דף קס"ט הסיג על מ"ש רבינו ישעיה ז"ל מה ששאל השואל בלותה ואכלה ועמדה ונשאת הבעל יורש או לוקח הוי דהיינו דוקא בנכסי מלוג נסתפק אבל בנכסי צאן ברזל פשיטא דלוקח הוי וזכה מיד בגופן דהא קיימו באחריותן וע"ש שהשיגו ומוהרי"ק סימן י"ח סבירא ליה ג"כ כדעת רבינו ישעי' עיין שם ובנתיבות משפט השיג גם עליו וגם בתשו' מהרי"ן לב סימן ע"ב ח"א מפקפק על דברי רבינו ישעי' ז"ל ובשו"ת מנחת יעקב סימן ב' ג"כ כ' שדעתו כדעת בעל נתיבות משפט וז"ל שם וכן נ"ל פשוט מדברי הטור ר"ס צ"ו וכן הרמב"ם ושאר פוסקים שכתבו וז"ל הבעל יורש את אשתו בין נכסי מלוג בין נכסי צ"ב הרי דגם בנכסי צ"ב מקרי יורש לפעמים עכ"ל א"כ לפ"ז תקנת אושא דהבעל יורש את אשתו אפי' במכרה ושיוציא מיד הלוקח אם מתה שייכא גם בנכסי צ"ב וא"כ כיון דירושה שכיחא דאין לך אשה שאין לה נכסי צ"ב והוא נמי בכלל תקנת אושא וחכמים עשו חיזוק דבריהם יותר משל תורה וה"ה נמי בנ"מ לא מהני סילוק דלא פלוג וכמ"ש תוס' לענין ירושה ולכך אע"ג דמתנה ואומר דו"ד אין לי בנכסייך אפ"ה אם מכרה ונתנה ומתה הבעל מוציא מיד הלוקח ומשום תקנת אושא וסילוקו לא מהני דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וירושה שכיחא דכל הנשים יש להן נצ"ב משא"כ פירות דלא שכיחי ואע"ג דגם בנכסי צ"ב יש לו פירות וא"כ נימא דגם פירות שכיחי דאין לך אשה שאין לה נצ"ב כבר כתבנו לעיל סק"ז דפירי דאכיל בעל בנצ"ב לאו מתקנת חכמים תחת פרקונה אכיל להו דהא בנכסי צ"ב אכיל אפי' פירי דפירי ואי הוי מן התקנה הא אמרי' פירי דפירי לא תקינו לי' רבנן אלא מדינא אכיל משום דאחריותו עליו אבל בירושה הוא בנצ"ב יורש כמו בנ"מ ובשניהם התקינו באושא שיהי' לו דין יורש ודין לוקח דטבא לי' עבדו לי' היכא דאינהו אפסדו אנפשייהו הוי לוקח וביובל הוא יורש לטובתו ושוין בזה נצ"ב כמו נ"מ ומש"ה לא פלוג ולא מהני תנאו לסלק עצמו ממכירה אפי' בנ"מ ואם מכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלוקח אע"ג שסילק עצמו משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה זה הנלענ"ד בשיטת תוס' ב"ק דף פ"ח:

(וצ"ע דלפ"ז אמאי נקטו תו' דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן דבנכסייך לחוד סבי דאי לאו תקנת אושא היתה מוכרת וקיים כמתני' דריש הכותב ועכשיו לאחר תקנת אושא לא מהני סילוק דחכמים עשו חיזוק ועוד ק' לי אפילו בלא הך סברא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ה"ל לתו' לאוקמי תקנת אושא בכותב לה דו"ד אין לי בנכסייך לחוד כיון דקי"ל יד בעל השטר על התחתונה לכך יכול הבעל לומר לא נסתלקתי רק בחייך שתהי' המכירה קיימת בדיעבד ולא אוציא בחיי' ולפירות אבל מתקנת אושא לא נסתלקתי ואם מתה מוציא מיד הלקוחות וגם לדיד דקי"ל כתקנת אושא קשי' לי במאי דפסקו הפוסקים בכותב לה דו"ד אין לי בנכסייך אם מכרה או נתנה קיים ומשמע אפילו מתה אינו מוציא מיד הלוקח ואמאי נימא דלא סילק נפשיה אלא בחיי' ולפירות דיד בעה"ש על התחתונה ועיין בש"מ שכתב בשם רש"י והריטב"א ושאר קדמונים דרב אשי לא פליג אדאביי דהכא יד בעל השטר על התחתונה כיון דזכות הבעל ברור. אלא דרב אשי מפרש דמגופיה דלישנא נמי מוכח שפיר ע"ש באורך ולא עת האסף עתה יצ"ט. אח"ז ראיתי בס' בית מאיר שהרגיש בקושייתי האחרונה וע"ש שהביא בשם הגאון בעל פ"י דהכא הוי כמו שובר דיד בעל השובר על העליונה כיון דמוחזק ונעלמו מעיני הגאונים גם שניהם דברי השטה בשם רש"י והריטב"א דרב אשי לא פליג אדאביי והכא לא דמי לשובר כיון דהחוב ברור וליכא ריעותא בלשון השטר ע"ש באריכות. ועוד נלענ"ד דאפילו לרב אשי דדייק בלישנא נמי שייך לומר בנכסייך ולא לאחר מיתה וכיון דלא סיל' נפשיה לאחר מיתה הרי נשאר בתקפו ולא הפסיד מתקנת אושא ואפשר ליישב לפמ"ש מארן ז"ל לעיל סימן נ' סקי"א ובקצה"ח סימן ק"ג דעיקר תקנת אושא הי' לדעת רש"י שיהי' קנין פירות דבעל כקנין הגוף נמצא כיון שמכרה ואיני יכול להוציא בחיי' לפירות כיון שסילק עצמו גם כשמתה אינו יכול להוצי' מיד הלקוחות שכבר הפסיד קנין פירו' שלו אמנם בדברי התו' א"א ליישב כן שהרי דעתם דתקנת אושא איני תלוי בפירות מדתירצו דאיירי בכותב לה דו"ד אין לי בפירותיך וכמ"ש מארן ז"ל שם אלא דנראה דתו' לא ס"ל כרש"י והריטב"א אלא דרב אשי פליג אדאביי וס"ל דהכא לא אמרי' יד בעה"ש עה"ת וס"ל דדמי' לשובר וכמ"ש בש"מ בשם יש מי שסובר כן ע"ש וא"כ לדידהו לק"מ.) ושיטת תוס' פ' נערה דף נ' דכתבו באומר דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן דמכרה קיים וכן הוא שיטת התוס' ביבמות דף ל"ו ד"ה דאי ע"ש נראה דהוא כתירוץ הראשון בתוס' ב"ב שם דשאני ירושה דנפלה קמי' דבעל דיורשי האשה כנכרי' הם באותה ירושה לגבי הבעל כו' וא"כ במכרה ונתנה דזוכה הלוקח ונשארו ביד מי שהן עכשיו דהיינו ביד האשה כמו שהן עכשיו ביד האשה למכירה ונתינה מש"ה מהני סילוק דו"ד א"ל בנכסייך לענין שאם מכרה ונתנה קיים ואפי' מתה אינה מוציא מיד הלוקח ולא עשו חיזוק אלא אם לא מכרה ומתה דנפלה ירושה קמי' דבעל דיורשי האשה כנכרי' חשיבי לאותה ירושה ודו"ק היטב.

ס"ק יא

אבל מוכרי' הפירות ולוקחי' בהן קרקע ואוכל פריתיו זה היא דעת הרמב"ם פכ"ג מאישות והרא"ש כת' מדקאמר בדשיירא משמע דהדבר תלוי בה ואם תרצה תשייר אבל אין הבעל יכול לכופה ליקח בהן קרקע ע"ש וכ"כ הר"ן ע"ש. וליישב דברי הרמב"ם מש"ס דילן דאמרי' בדשיירא נראה לענ"ד דהנה האומר דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן סילק עצמו בתיבת בפירותיהן שלא יאכל הוא הפירות אבל יהיו נשארי' ביד האשה והם שלה כשאר נכסים ובמה שאמר בנכסייך סילק עצמו שתהא היא יכולה למכור נכסים ולא יוציאם הוא מיד הלקוחות וכיון שסילק עצמו מפירותי' והרי הם שלה ובכלל נכסיה כבר סילק עצמו שתהא יכולה למכור בנכסים לפ"ז ראוי מן הדין שתמכור פירותי' בלי שום מוחה שהרי במה שאמר ובפירותיהן נעשו נכסי האשה ובמה שאמר בנכסייך כבר התיר לה המכיר' בכל נכסים ואולי דעת הרמב"ם דאפי' לכתחלה יכולה למכור וליתן וא"כ הי' מהראוי שתוכל למכור וליתן ולכלות הפירות אלא אחר שנתבאר לעיל סעיף ב' דבסילוק סתם מנכסים אין כונתו אלא לנכסים שבאה כבר לידה אבל לא לנכסים שיבואו לידה אא"כ פירש בהדיא וכמו שפסק רמ"א בשם מוהרי"ק א"כ הפירות שלא באו עדיין לעול' אינ' בכלל נכסייך ולא נסתל' מהן שתהי מוכרת' (ואע"ג שפיר' בהדי' ואמ' בפירותיך אין בזה סילו' למכירה רק סילוק מאכיל' שלא יאכל הוא ויהיו שלה כשאר נ"מ שלה דיד בעה"ש על התחתונה וכיון שהם כשאר נכסים ובכלל סילוק בנכסייך לא באו כיון שלא היו בעולם בשעת סילוק א"כ אינה רשאה למוכרם כמו אותן נכסים שנפלו לה משנשאת כמ"ש רמ"א לעיל סעיף ב' ע"ש) וצריכה היא לשמור הפירות וליקח בהן קרקע שיאכל הבעל פירות דלא גרע מאלו נפלו לה נכסים משנשאת מש"ה ס"ל להרמב"ם דמוכרי' הפירות ולוקחי' בהם קרקע והבעל אוכל פירותי' אמנם במשנתנו דאכתי לא הוו דנין כרבותינו שנמנו ולא כתקנת אושא אלא היו דנין בנכסים שנפלו כשהיא ארוסה וניסת מכירתה קיימת אפי' בלא סילוק וכקושית התו' והרא"ש וע"כ צ"ל כפי' הרמב"ן והרא"ש דסילוק מועיל לנכסים שנפלו משנשאת דה"ה כאילו פירש כן וכמ"ש הב"ש סק"י ועמ"ש לעיל סק"ח וכיון דבמתני' נכללו בפי' נכסייך נכסים שיפלו משנשאת א"כ ה"ה פירותי' הוו בכלל סילוק נכסייך דהא ה"ל כאילו פירש בהדי' לנכסים שיבואו לידה וכמו שמוכר' נכסים שנפלו לה משנשאת כך היא רשאה למכור פירותי' וכולם בכלל סילוק בנכסייך הן ומש"ה שפיר קאמר הש"ס בדשיירא דבידה למכור שהרי הסילוק הוא לנכסים שיבואו משום דנכסים שהיו בידה בשעת אירוסין לא בעי' סילוק מדינא דמתני' כמ"ש אבל לדידן השתא דאפי' נכסים שנפלו לה קודם שניסת קי"ל דמכרה בטל א"כ אין סילוק מנכסייך כולל רק נכסים שהיו לה ולא מה שעתיד להיות לה וא"כ גם פירותי' אינם נכללי' בכלל נכסייך ונשארו כשאר נ"מ שלה לכך יפה פסק הרמב"ם שלא תמכור הפירות ותאכלם אלא מוכרין הפירות ולוקחין בהן קרקע והבעל אוכל פירות כדין נכסים שנפלו לה משניסת ודו"ק כי נכון הוא.

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה