אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן צ › סעיף ז

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן צ · סעיף ז

סעיף א

ס"ק ו

האשה שכתבה כל נכסי' לאחד בין קרוב בין רחוק קודם שתנש'. וכתבו תוספ' והרא"ש דאף ע"ג דלא גלתה דעתה דכונתה להבריח כיון שעומדת לינש' או נשאת בסמוך אומדנ' דמוכח הוא דכונתה להבריח ע"ש פ' האשה שנפלו דף ע"ט ובשטה מקובצת כתב בשם הריטב"א ז"ל ודין מברחת כל שנתנה אחר שידוכין אבל קודם לכן צריכה לפרש עכ"ל ע"ש ועיי' מ"ש בסימן ל"ח סק"ב.

ס"ק ז

אע"פ שאם תתאלמן או תתגרש תבטל המתנה הוא שטת הרמב"ם דס"ל דמברחת קונה המקבל קנין גמור והמקבל אוכל פירות ואם מתה בחיי בעל זכה הלוקח אלא שאם תתאלמן אי תתגרש תבטל המתנה ונראה דטעמי' כמ"ש בשטה בשם הר"ר ישעי' מטארני ז"ל קרעי' רב נחמן לשטרי' פי' שבטל ואמר לא קנה שלא נתכוו' אלא להבריח ולא להקנות קנין גמור ותחזיר הנכסים לאמה ונראה לי דוקא היכ' דאינסב' ואיגרשה הוי מתנתה בטילה והדרי לה נכסי' כדאמרינן לא שביק אינש נפשי' ויהיב לאחריני אבל היכ' דמתה בחיי בעלה נתקיימה מתנתה ובעודה תחת בעלה נמי הבת אוכלת פירות דהאי אומדנ' לא עבדינן לי' אלא היכ' דאיגרשה דלית לה מידי אבל היכ' דיתב' תחת בעלה באית לה מזוני ואית לה פרנסה מבעלה דהא במקצת נכסים מתנתה מיהא קיימת דכיון דשייר' לעצמה סמכה בהאי שיורא כ"ש היכי דקיימת תחת בעלה ע"כ ע"ש. ולפ"ז הא דפריך בש"ס שם ואי לא קנינהו לוקח לקנינהו בעל לאו אמברחת הוא דמקשה דהא מברחת בכולי' קני לוקח ואוכל הפירות ומשום דליכ' אומדנ' לבטל כל שיושבת תחת בעלה ואית לה מזוני אלא אמברחת במקצת וכותבת מהיום ולכשארצה וכמבואר בר"ן לשיטת הרמב"ם וע"ש. אכן מלשון רש"י ז"ל מבואר דמפרש ואי לא קנינהו לוקח לקנינהו בעל דלשמואל בכותבת בכולן דאמר לא קני כיון דלא קני מאי הברחה איכ' קנינהו בעל ויאכל פירות ויירשנה אם תמות תחתיו ע"ש משמע דס"ל דאין בו שום קנין למקבל. ולענ"ד בטעמ' דרש"י אע"ג דכל זמן שיושבת תחת בעלה ליכ' אומדנ' דלא שביק אינש נפשיה כיון דאית לה מזוני מבעלה וכמ"ש בשטה בשם הר"י טראני מ"מ כיון דחזינן דאפילו בנותנת מקצתן כל דגלי' אדעת' לאברוחי לא קנה וכמבואר פרק מי שמת דף ק"נ ע"ש בתוס' אלא דבכולן אע"ג דלא גלי' דעתה דלאנסובי הוא אמרינן מחמת אומדנ' דלהבריח מתכונ' אבל כל דגלי' דעת' דלאנסובי קא בעי' הוי גלוי דעת דהברח' ולא קנה אפי' במקצתן וא"כ אנן הכי קאמרינן בכותבת כולן דלא שבקה נפשה אם תתגרש וא"כ אינו אלא לאברוחי מבעלה וכיון דמוכח דאיכוונה לאברוחי א"כ אפילו במקצתן נמי אין כאן מתנה וא"כ מ"ש הר"י טראני בטעמו דהיכ' דיתבה תותי בעלה ואית לה מזוני הוי מקצת נכסי' דסמכה נפשה בהאי שיורא ה"נ סמכה נפשה אמזוני ופרנסה דאית לה מבעלה תו לא שייך הכין דאנן הכי קאמרינן כיון דע"כ להברחה קא מכוונה שהרי לא שיירה מידי לכשתתגרש ולא שביק אינש נפשי' וא"כ ע"כ להברחה נתכונה וכל להברח' אע"ג שיש לה על מה לסמוך ואף שיש לה אלף זוז ויהבה למקבל עשרה זוז אמרינן כיון דגלי' דעתה דאברוחי היא לאו כלום הוא ומש"ה אפילו מתה בחיי בעלה אע"ג דלית כאן האי אומדנ' דלא שבקה נפשה אפ"ה אין המקבל זוכה משום דכל דאתברר לנא דעיקר כונתה להבריח אין המתנה כלום. ובזה יתיישב על נכון דברי רש"י שם וז"ל הא בכולה כי אמר שמואל לא קני בכותבת לו כל נכסי כיון דלא שיירה מידי לנפשה לכשתגרש אנן סהדי דלא גמרה ומקני עכ"ל ומדכתב אם תתגרש משמע שאם תמות בחיי בעלה לא שייך אומדנ' זו מתנתה קיימת וכן לפירות זוכה המקבל מדכתב דלא שיירה מידי לנפשה אם תגרש משמע דלפירות בעודה תחת בעלה זוכה המקבל ואילו אח"כ כתב רש"י ז"ל ואי לא קנינהו לוקח כו' לקנינהו בעל ויאכל פירות ויירשנה אם תמות בחייו מבואר מזה דאין המקבל זוכה בכלום. ולפי מ"ש ניח' דבאמת דהאי אומדנ' דלא שיירה מידי לנפשה לא שייך אלא לכשתגר' דבעודה תחת בעלה יש לה על מה לסמוך במזוני ופרנסה ואם תמות היא בחיי בעלה אינה צריכ' לכלום אלא עיקר הוכחת האומדנ' הוא ממאי דלא שיירה לנפשה לכשתגרש ומוכח' מילת' דלהברח' נתכונה וכיון דלהברחה נתכונ' אין המתנ' כלים אפילו בזמן שיש לה על מה לסמוך דלא גרע ממתנה במקצת היכ' דגלי' אדעתה דלהברח' מיכוונ' והכא הך אומדנ' הוי גילוי דעת אלא דבמתנה במקצת אי לא גלי' אדעתה אמרינן דלא נתכונה להברח' כלל אא"כ גלי' דעתה דלאנסובי קא בעי' ואז אפי' שיירה לנפשה אלף אלפי' דינרים ויש לה על מה לסמוך כל להברחי לאו כלום הוא ודו"ק.

ס"ק ח

אין הבעל אוכל פירותי' ודעת הרמב"ם ז"ל דמקבל אוכל פירות ומשום דס"ל דהמתנה מהני לגמרי רק לכשתתאלמן או תתגרש תבטל המתנה משום דאיכ' אומדנ' דלא שביק נפשה אבל כל זמן שיושבת תחת בעלה אית לה מזוני ופרנסה וליכ' אומדנ' הוי' מתנה וכמ"ש בס"ק שלפני זה. ודעת הרא"ש והטור ג"כ דהמקבל אוכל פירות כל זמן שיושבת תחת בעלה אלא שיש בידה לחזור ממתנתה כל זמן שתרצה לחזור וכל מברחת הכי דנין דכונתה להבריח מבעלה ולכשתרצי לחזור בה תוכל לחזור ויכולה היא להחזיק' לעצמה ולמכרן לאחרים או ליתן במתנה אלא דכל זמן שאינה חוזרת אוכל המקבל הפירות וכן אם מתה בחיי הבעל זוכה המקבל מתנה כ"ז שלא חזרה. ושטת רש"י ז"ל מבואר לעיל דאין המקבל זוכה כלל ואינו אוכל פירות אלא דאפ"ה גם הבעל אינו אוכל פירות משום דעשאוהו כנכסים שאין ידועים. וז"ל הרא"ה בחידושיו והכי לן המברחת כיון דלא קני להו לוקח ולא זכי בהאי מתנתא לקנינהו בעל ולבתר דלידע בהו ליפוק להו מיד המקבל למיכל פירי מהשת' ואילך אבל פירי דאכיל עד השתא לא קשי' לן דאמרו לא מפיק מיני' דה"ל נכסים שאין ידועין ואלו אנן לא מהדרינן אלא עשאום כנכסים שאין ידועי' לומר אע"פ שהן ידועין עשאום כאלו הם אין ידועים והיינו כדפריש' דאנן לא מקשינן אלא מהשת' ואילך אמאי לא מפיק נכסי מיני' למיכל פירי ומהדרינין עשאום כנכסים שאין ידועים דכי היכי דחזינין לר' שמעון דבנכסים שאין ידועים דלא תקון רבנן בהו פירי ואלו זבנתנהו הרי הן מכורין ה"ה נמי להני כיון דגלי דעת' קודם שנשאת דלא בעי' דזכה בהו בעל לא זכה בהן אפי' אחר שידע בהן עכ"ל ע"ש וב"ש ס"ק ל"א כתב ז"ל ונראה דאם חזרה נעשה מיד נכסי מלוג ואם מכרה אח"כ כאילו מכרה נ"מ אלא א"כ חזרה ומכרה ולא ידע הבעל אז מכירתה קיימת עכ"ל הנה מדברי הרא"ה הנ"ל מבוא' ההפך דאפילו נודע אח"כ לבעל כיון דגל' דעתה קודם שנשאת דלא בעי' דזכי בהו בעל לא זכה בהן. ובפסקי הרא"ש פ' מי שמת ז"ל אמי' דמר זוטר' בר טובי' כתבתינהו לנכסי למר זוטר' דבעי' לאנסובי לרב זביד ואינסב' ואיגרש' אתאי לקמי' דרב ביבי בר אביי אמר משום אנסובי הוא והא אינסב' א"ל רב הונא ברי' דר"י כו' אפילו למ"ד מברחת קני ה"מ היכ' דלא גלי' דעת' הכא הא גלי' דעת' רשב"ם גרם אבל הכא גלי' דעתה משום אינסבי והא אינסובי ואיגרש' משמע הא לא איגרשה לא היה מחזירה לה ולפ"ז הא דאמר מברחת לא קנה היינו דוקא לאחר שתתאלמן או תתגרש אבל כל זמן שהיא תחת בעלה לא יחזירם לה אבל לפי הספרים דגרסי הכ' גלי' דעת' ותו לא לא נצטרך לומר כן וכן מוכח בכתובות דף ע"ט דלא קנינהו לוקח כלל ואפי' בעודה תחת בעלה דפריך ואי לא קנינהו לוקח לקנינהו בעל ואי קנינהו לוקח בעודה תחת בעלה א"כ דין הוא דלא קנינהו בעל עכ"ל. ובפסקיו פרק האשה שנפלו מבואר דלוקח אוכל פירות וצ"ל דהא דאוכל פירות לאו משום קנין דאית לי' בגווה אלא דהאשה שהבריחה נכסים ניחא לה בהכי שיאכל המקבל הפירות וכמ"ש הרא"ש שם כדי שיטרח המקבל בקרקע דלא טרח בחנם ע"ש. וכיון דאינו משום קנין מש"ה יכולה לחזור בו בכל עת שתרצה וליתנן לבעל או לאחר אלא דאחולי אחלתי' למקבל בכל שעה ושעה ומה שאכל אכל ומש"ה פריך כיון דלא קנינהו לוקח לקנינהו בעל אלא דאכתי צריך ביאור לפי שיטת הרא"ש פ' האשה שנפלו דאם מתה האשה בחיי הבעל קנה הלוקח וע"כ מתורת הקנאה זכה בו וכדי להבריח מבעלה רוצה היא שיזכה המקבל בירושתה וא"כ תקשי אם בירושתה זוכה המקבל בתורת קנין א"כ היכי יכולה לחזור וליתן לאחר דודאי כיון שנותנתן לאחר תו לא יזכה המקבל בירושתה כשתמות ואם נאמר דבתנאי אם לא תחזור הקנתה בתור' קנין להמקבל מעכשיו לכשתמות ונמצ' אם לא חזרה ומתה קנה למפרע ומ"מ יכולה לחזור דהוי כאילו כתבה מהיום ולכשארצה א"כ בפירי נמי יזכה המקבל בתורת קנין מהיום ולכשארצה ואם תרצה תחזור בה אבל כל עוד שלא חזרה קנה לוקח וא"כ תו לא פריך מידי בש"ס אי לא קנינהו ליקח ליקנינהו בעל דהא שפיר קנה לוקח כל זמן שלא חזרה ואמאי נימא דירושתה זוכה המקבל בתורת קנין בתנאי דמהיום ולכשארצה או אם לא אחזור בי ולפירות לא יזכה כלל רק בתורת מחילה כל שעה וצ"ע:

ולכן נראה לענ"ד דכי היכי דזוכ' המקבל בירושתה וע"כ מתור' הקנאה מעכשיו ואפ"ה יכולה לחזור בה וליתנן לאחר ותו לא ירית המקבל משום דה"ל כאילו כתבה מהיום אם לא אחזור בי א"כ גם בפירות זוכה מתורת הקנאה ומשום דכל מברחת כונתה להבריח מבעלה ושיזכה המקבל לגמרי מעכשיו במתנתה ולכשתרצה ולכך יכולה לחזור והא דפריך בש"ס ואי לא קנינהו לוקח לקנינהו בעל היינו אחר שחזרה דאז לא זכה הלוקח לקנינהו בעל ומשני עשאום כנכסים שאין ידועי' והיינו אפי' אחר חזרה וכמ"ש הרא"ה כיון דקודם נשואין גלי דעתה דלא בעי' דלזכי בעל דאלו מה שהי' פירות בידי לוקח קודם חזרה זה הוי ממש נכסים שאין ידועי' כיון דעדיין לא חזרה אלא אפי' אחר חזרה עשאום כנכסים שאין ידועי' וא"כ ס"ל להרא"ש ג"כ כדעת הרא"ה דאפי' אחר חזר' אין לבעל פירות דעשאום כנכסים שאין ידועי' (ואל יקשה בעיניך מ"ש הרא"ש דלהכי פירות של לוקח דלא יטרח בחנם בקרקע דכוונתו לאחר שחזרה בה וא"כ המתנה בטלה למפרע והי' לו למקבל להחזיר הפירות שאכל עד היום לאשה, לכך כתב דנימא לה לדידה כי היכי דלטרח בארעא:) והא דלא גרים בפ' מי שמת והא אינסבא ואיגרשה אלא אינסבא בלחוד דאפי' עודה תחתיו יכולה לחזור בה דה"ל כאילו כתבה מהיום ולכשארצה ודוק.

ס"ק ט

מהיום ולכשארצה כתב הטור וז"ל וכיון שנתנה כל נכסי' או מקצתן וכתבה לו מהיום ולכשארצה כו' אע"פ שהמתנה תלוי' עד שתרצה ועדיין לא נגמרה אין הבעל אוכל הפירות אלא המקבל ואם תרצה ליתנם או למוכר' לאחר הרשות בידה אבל כל זמן שלא תמכור או תתנם לאחר אוכל המקבל הפירות ואם מתה בחיי הבעל תשאר למקבל מת הבעל בחיי' תחזור לידה ואפי' מתה אחר מות הבעל מיד קודם שחזרה בה כתב הרמ"ה שישאר למקבל וא"א הרא"ש ז"ל כתב שתחזיר ליורשי' עכ"ל וב"ש ס"ק ל"ג כתב ז"ל ונ"ל לדעת הרא"ש אם מת הבעל ומתה היא אח"כ ולא חזרה בפירוש יורש המקבל שהרי לא חזרה וע"כ לא כתב הרא"ש דהנכסים חוזרי' ליורשי' אלא בנותנת כל נכסים ואז אומדנא דמוכח הוא דכונתה לחזור אחר מיתתו אבל בכה"ג דנתנה מקצת נכסים דליכא אומדנא דמוכח אלא התנאי הי' דתוכל לחזור אז אם לא חזרה למה לא יזכה המקב' ותימא בזה על הטור שכתב דהרא"ש חולק בזה על הרמ"ה וס"ל דאין יור' המקבל ואיני יודע מנ"ל עכ"ל ונראה דס"ל להטור דבמתנה במקצת אע"ג דכל דלא גלי' דעתה דלאנסובי קא בעי' לאו הברחה היא וזוכה המקבל מ"מ אם כותבת לו מהיום ולכשארצה חשיב כמו גלי' דעתה דלאנסובי ואית לה כל דין מברחת וכי היכי דמברחת כל נכסי' ומת הבעל בטל המתנה ה"ה בנותנת לו מהיום ולכשארצה אפי' במתנה במקצת דאומדנא היא דלאברוחי קא מיכונה הואיל ושינתה במתנתה וכתבה מהיום ולכשארצה וראי' לזה מדברי הר"ן פ' האשה שנפלו שהקשו בכותב' מהיו' ולכשארצה נהי דהוי כנכסים שאין ידועין שהוא סובר שתאמ' הן התינח לאכיל' פירות אבל לירוש' אמאי לא יירש אות' דאפי' בנכסים שאין ידועין הבע' יורש אותה והרמב"ם כתב שאע"פ שלא קנה המקבל עד שתרצה אין הבעל אוכל פירות ואם מתה אינו יורשה ואפשר שהביאו לומר כן דכיון דאמרי' הרוצה שתבריח נכסי' מבעלה כיצד היא עושה כותבת שטר פסים לאחר ובתר הכי אמר רצה מצחק בה עד שתכתוב לו מהיום ולכשארצה משמע דכי היכי דבשטר פסים נעקרה ירושתה ה"נ בכותב' מהיום ולכשארצה אבל הדבר תמה למה ואפשר דנהי דבנכסים שאין ידועין הבעל יורשם התם הוא דלא גלי' דעתה כלל להקנותן לאחר אבל זו גלי' דעתה הרי היא כמזכה יורשי' על יד מקבל מתנה זה שהרי כל עצמה אינה כותבת כן אלא בשבילן עכ"ל ומדכתב שכל עצמה אינה כותבת כן אלא בשביל היורשים מוכח דזה מקרי מברחת דאי תימא דכל שכותבת מקצתן מהיום ולכשארצה הוי כמו שאר מתנות א"כ היכי מוכח דמזכה אותן ליורשי' אע"כ דזה שהתנתה עליו מהיו' ולכשארצ' הוי אומדנא דמברחת ומש"ה שפיר כתב הטור דאם מת הבעל בחיי' תחזור ומהך הוכחה דהר"ן שמעינן לה ג"כ דכי היכי דבשטר פסים אית לה דינא דמברחת לרשב"ג ואם מת הבעל תחזור לידה ה"ה בכותבת מהיום ולכשארצה דה"ל דינא דמברחת. ובהכי ניחא נמי מ"ש הטור גבי מהיום ולכשתרצה שאם תמכו' או תתנם לאחר הרשות בידה והרא"ש לא כתב כן אלא גבי כותבת כולן ומברחת ע"ש בסוגיין אלא דלפי מ"ש במקצתן מהיום ולכשארצה חשיב כמו גלוי דעת דלאנסובי והוי לה מברחת ממש דאמרינין שאינה רוצה לסמוך על העדים בגלוי דעת בע"פ שמא ילכו למד"ה או ימותו העדים לכך כותבת כן בשטר ודוק

ס"ק י

ואם מתה אינו יורשה כבר כתבנו בס"ק הקודם בשם הר"ן אליבי' דהרמב"ם דס"ל דאם מתה אינו יורש' משום דה"ל כמזכה היורשי' על יד המקבל הזה ע"ש אמנם רש"י ז"ל כתב בסוגיין ואי לא קנינהו לוקח לקנינהו בעל כו' ויאכל פירות ויירשנה אם תמות תחתיו עכ"ל ומשני על זה עשאום כנכסים שאין ידועי' לבעל והא תינח לפירות אבל לירושה עדיין קשה יירשנה בעלה דהא גם בנכסים שאין ידועין הבעל יורשה וא"ל דס"ל לרש"י כמ"ש הר"ן דה"ל כמזכה ליורשי' ע"י המקבל דא"כ לא הוי קשי' לקנינהו בעל לענין ירושה אלא לפירות בלחוד ורש"י לא כתב כן ואי תימא דלא ס"ל לרש"י דהוי כמזכה ליורשי' והוי קשה ולקנינהו בעל גם לירושה כמ"ש רש"י בהדיא מה הועיל בתירוצו עשאום כנכסים שאין ידועי' כיון דבעל ירית גם בנכסים שאין ידועי' ואפשר דס"ל לרש"י דגם ירושה אין לו לבעל בנכסים שאין ידועי' (הגה"ה וזה דוחק דרש"י ז"ל כתב בגמ' ד"ל ר' שמעון חולק יש נכסים שמכרה קיים ויש נכסים שמכרה בטל עכ"ל ואילו לירושה לא מחלק ומוכח דאפי' אין ידועי' הבעל יורשם). אמנם נראה לפי מה שמבואר בטור וש"ע ח"מ סימן רנ"ב דמצוה לקיים דברי המת והוא שהושלש לשום כך ע"ש ועיין בתוס' מי שמת דף קמ"ט וא"כ ה"נ במברחת כיון שנותנת למקבל לשום כך שיתן ליורשי' הרי מצוה לקיים דברי המת וצריך הבעל שהוא היורש לקיים דברי' וליתן ליורשי' כיון שהושלש לשם כך דמצוה לקדה"מ חיילא על היורשין וכיון דבעל יורש הוי עליו לקיים דברי המת אלא כיון דמכח תקנת אושא בעל לוקח הוי לא שייך גבי' מצוה לקיים דה"מ להכי פריך ולקננינהו בעל ויאכל פירות ויירשנה אם תמות תחתיו כיון דכבר לוקח הוא משעה שנשאת תו לא מיחייב לקיים דברי' ומשני עשאו' כנכסים שאין ידועי' ובנכסים שאין ידועי' אין הבעל אוכל פירות ואם מכרה או נתנה אין הבעל מוציא מיד הלקוחות והשתא ליתא לתקנת אושא כיון דלית לי' לבעל קנין פירות וכמו שיבואר בס"ק שאח"ז וכמ"ש לעיל סימן פ"ד סק"א וא"כ אינו אלא יורש בנכסים שאין ידועים וצריך לקיים דברי המת וזו האשה שנתנה להמקבל להברחה לשם יורשיה נתנה והוי לי' הושלש לשם כך ומצוה לקדה"מ ומש"ה אין הבעל יורשה וה"ה גבי מתנת במקצת מהיום ולכשארצה אין צריך לומר כמ"ש הר"ן לשיטת שזכה המקבל בשביל היורשי' דא"כ לא הוי פריך מידי לענין ירושה וכנ"ל אלא הטעם הוא כיון שכותבת מהיום ולכשארצה גלי' דעתה דלהברחה מיכונא ויש לה דין מברחת גמור וכמ"ש הר"ן דכל עצמה אינה כותבת כן אלא בשבי' יורשי' ולהכי הוי מקשה דליקנינהו בעל לפירי ולירושה וה"ל לוקח מתקנת אושא ולא שייך גבי' מצוה לקדה"מ ולכך משני עשאום כנכסים שאין ידועי' ותו לית לי' פירי וכיון שכן לא שייך גבי' תקנת אושא ולא הוי לוקח אלא יורש בעלמא ומצוה לקדה"מ כיון שהושלש לשם כך וה"ל כההוא דכתובות דף ס"ט תנו שקל לבני כו' ע"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה