אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן עא · סעיף ב
ס"ק ה
מי שהלך למדה"י בפ' נערה דף מ"ח אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מי שנשתטה בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר א"ל רבינא לרב אשי מ"ש מהא דתני' מי שהלך למדה"י ואשתו תובעת מזונות ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר א"ל ולא שאני לך בין יוצא לדעת ויוצא שלא לדעת מאי דבר אחר רב חסדא אמר תכשיט רב יוסף אמר צדקה מ"ד תכשיט כ"ש צדקה ומ"ד צדקה אבל תכשיט יהבינן לה כי היכי דלא תינוול ע"ש:
והנה דעת הרמב"ם בהלך למדה"י דאין זנין בניו ובנותיו ביותר משש אפי' אמיד ומשום דס"ל דאין יורדין לנכסיו שלא בפניו לצדקה ובנשתטה כתב בסוף ה"ל נחלות דזנין בניו ובנותיו כשהוא אמיד וצדקה נמי יהבינין מנכסים משום דאמרי' מסתמא ניחא לי' למיהב צדקה מנכסים ומבואר מדברי הרמב"ם דבפניו נחתינן לנכסים אצדקה ושלא בפניו לא נחתינן ולכאורה תקשי ממ"נ אי שייך שיעבוד נכסי גבי צדקה כדעת הר"ן פ' נערה א"כ ה"ה שלא בפניו כמו בשאר חוב שהוא דאורייתא ואי נימא דצדקה אינו אלא מצוה בעלמא א"כ בפניו נמי אמאי נחתינן לנכסי' ועיין בס' קצה"ח סימן ר"ץ סק"ג שם הארכנו בזה ובסוגיא דהכא ע"ש:
וראיתי בס' לחם משנה פ' י"ב מאישות שהקשה לשטת הרמב"ם בהנן למדה"י דאין זנין בניו ובנותיו אפי' באמיד א"כ קשה למ"ד ולא דבר אחר היינו צדקה דכיון דאמר דאין זנין בניו ובנותיו אפי' באמד כ"ש צדקה דאטו גריעי בניו ובנותיו מאינש דעלמא ותו קשה מאי דאמרו שם מ"ד תכשיט כ"ש צדקה דלא. דמה כ"ש שייך הכא דהא דבר האמור שם בפירוש הוא דהא תני ולא בניו ובנותיו וא"כ אין לומר כ"ש בדבר האמור שם בפירוש וע"ש:
ולענ"ד נראה לפמ"ש רש"י בכתובות דף ק"ז ז"ל צדקה אין ב"ד פוסקין צדקה לעניים מנכסיו בזמן ששאר בני העיר פוסקין עליהן צדקה עכ"ל והיכא דקצבו בני העיר ודאי כופין וכמ"ש תוס' דף מ"ט ד"ה אכפיי' רבא משום דרשאין בני העיר להסיע על קיציתן ע"ש. וא"כ מהא דקתני ולא בני וובנותיו אכתי אינו מוכח צדקה דלא. משום דאיכא למימר בניו ובנותיו אע"פ שהוא אמיד אין יורדין לנכסיו דאין כופין על הצדקה אבל צדקה בזמן ששאר בני העיר פוסקין עליהן כיון דרשאין להסיע על קיצותן וכופין עלי' כמ"ש תוס' הא דפוסקין גם על מי שהלך למדה"י לכך הוצרך להשמיענו ולא לדבר אחר היינו צדקה ומש"ה נמי שייך למימר למ"ד תכשיט כ"ש צדקה היינו בזמן ששאר בני העיר פוסקין עליהן דזה אינו מוכח מהא דולא בניו ובנותיו וכמ"ש וזה נכון ושטת הר"ן דבאמיד זנין בניו ובנותיו אפי' הלך למדה"י וברייתא דתני' מי שהלך למדה"י אין זנין בניו ובנותיו מיירי בלא אמיד ואפ"ה בנשתטה זנין משום דאמרינן מסתמא ניחא לי' כיון דרוב בני אדם זנין בניהם אפי' לא אמידי ע"ש:
וקשי' לי נהי דאילו ידע הוי ניחא לי כיון דסוף סוף השתא מיהו לא ידע כיון דנשתטה ולית לי' דעת ה"ל יאוש שלא מדעת דקי"ל דלא הוי יאוש ע"ש פ' אלו מציאות דף כ"ב ובתוס' שם ובהגהת אשרי והגהת מרדכי כתבו דאם אדם נותן לאכול לחבירו משל חבירו אע"פ שיודע שחבירו יתרצה אסור לאכלו דקי"ל כאביי דיאוש שלא מדעת לא קני ע"ש וא"כ היכי זנין בניו ובנותיו משום דמסתמא ניחא לי' כיון דהשתא מיהו לא ידע וצ"ע:
ואפשר דבניו ובנותיו כיון דמצוה היא וגבי ניחותא דמצוה שפיר מהני אע"ג דהשתא לא ידע וכמ"ש הב"י ביו"ד סי' של"א ע"ש וכן העלה שם בט"ז ע"ש:
אמנם למ"ד דבר אחר היינו תכשיט קשי' כיון דאינו אלא משום ניחותא דידי' הא עכשיו מיהו לא ידע והוי יאוש שלא מדעת, וע"ש פ' אלו מציאות (כב, ב) גבי באגי דיתמי דהוי יאוש שלא מדעת כיון דהשתא קטנים נינהו ואם כן ה"ה נשתטה או נתחרש:
ואפשר לפמ"ש תוס' (מח, א) ד"ה תכשיט וז"ל והא דאמר פ' המדיר (ד' ע"א) פוסקין קישוטין לאשה היינו כל זמן שהוא עמה שלא תתגנה עליו עכ"ל, ובנשתטה נמי כתב בשטמ"ק דאין לו דעת להתאות לה לכך אין האשה מתקשטת משלו עכ"ל, אם כן מ"ד דבר אחר היינו תכשיט ע"כ ס"ל כיון דהיא אשתו אינו רוצה שתינוול אפי' בנשתטה וכיון דשייך תכשיט בנשתטה א"כ מגיע לה תכשיט מדינא וכמו בשאר נשים דפוסקין קשוטין: