אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן מו

סימן מה

סעיף א

ס"ק א

לפ' בעיר זו. פ' המגרש דף פ"ט ת"ר בעולה אין חוששין לה נשואה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה. שלא לפ' אין חוששין לה בעיר אחרת אין חוששין לה ופרש"י שלא לפ' יצא עליה קול שמקודשת היום אבל לא הזכירו שמו לומר לפ' אלא נתקדשה סתם אין חוששין לה. בעיר אחרת יצא קול פ' מתקדשת היום במקום פ' וע"ש: וכתב הב"י ז"ל ואיני יודע למה הרמב"ם בפ"ט מאישו' השמיט זה ולא הצריך שיאמרו נתקדשה לפ' היום כאן ע"ש. ובריב"ש סימן ק"ע כ' דהגי' בהרמב"ם נתקדשה פ' לפ' אלא דאין צ"ל היכן היו הקידושין כי מכלל דבריהם נשמע שנתקדשה במקום שהנירות דולקות כ"כ בכסף משנה ע"ש: ואכתי תיקשי למה השמיט הדין שאמרו בברייתא בעיר אחרת היינו שאמר בפירוש שנתקדשה במקום פ' אין חוששין: ולכן נראה דלפי מה שפירשו בשיטות הא דבעינן לפ' וכן בעיר הזאת הכל הוא כדי להגביל את הקול שיהי' בדבר מפורש ולא בדבר סתום וע"ש: וקשיא לן בגוה בהא דאמרי בעולה אין חוששין ותיפוק לי' שלא הגבילו הקול שלא אמרו נבעל' לפ' בעיר הזאת ובעול' סתם משמע שלא הזכירו למי נבעלה ורש"י מפרש לה דלא חיישינן לה לכ"ג ותוס' פי' דבעולה סתם היא ביאת זנות ונפסלה לכהונה ע"ש וכיון שלא הזכירו למי נבעלה הוי קול שלא בהגבלה דאפי' בקידושין כה"ג אין חוששין: ולכן נראה דעיקר החשש דחושפין לקולא אינו אלא דלא תנשא לכתחלה עד שתקבל גט מן המקדש שעליו יצא הקול אבל בדיעבד לא אסרינן עלה

אגבר' מחמ' קלא ומש"ה באמר מקודשת לפ' חיישינן לקלא ואמרינן שלא תנש' לאיש עד שתקבל גט מאותו פ' אבל אם הקול יצא שלא לפ' אלא מקודשת סתם דכה"ג לית' בתקנתא וה"ל כדעבד ולא אסרינן לכ"ע והיינו נמי טעמא בעיר אחרת אין חוששין לה והיינו שמזכירין שמו לומר מקודשת לראובן אלא שלא הזכירו שם העיר ואמרו מקודשת לראובן בעיר אחרת דכה"ג נמי ליתי' בתקנתי' ולא אסרינן לה במקום דליתי' בתקנה אבל אם אמרו מקודשת לראובן בעיר אחרת והזכירו שם העיר דהיינו שאמרו לראובן בעיר פ' כה"ג נמי חיישינן לה כיון דאפשר בתקנה ואע"ג דלא היו הקידושין בעיר שדרין בה. ומש"ה השמיט הרמב"ם הך דינא דבעיר אחרת דכיון שכתב דבעינן שיאמרו נתקדשה פ' לפ' היינו ודאי שידעו זו הוא פ' ואם אמרו בעי' אחרת ולא הזכירו שם העיר מאי מהני שם פ' כיון דכמה ראובן איכא בעולם ואם יחדו שמו של פ' שהוא מעיר פ' כה"ג נמי חיישינן אלא בעיר אחרת דתני אין חוששין היינו שלא הזכירו שם העיר דהוי שלא לפ' כן נראה בשט' הרמב"ם: והא דתני שם נשואה חוששין לה ארוסה אין חוששין פרש"י נשוא' יצא על פנוי' קול שהיא נשואה זה ימים וכו' ארוסה יצא עלי' קול שהיא ארוסה זה ימים כו' ע"ש: והרשב"א בחידושיו כתב בשם רש"י נשואה שיצא עלי' קול שנשואה זה ימים כו' ארוסה כלומר אפי' אמרו עכשיו נתקדשה אלא שאמרו סתם ולא אמרו לפ' אין חוששין לה עד שיאמרו עכשיו נתקדשה ונראה שדחקו לפרש כן משום דכבר תני נשואה אין חוששין שוב לא הי' צריך לומר ארוסה אין חוששין וקשיא לי דא"כ כל הני אמוראי דבסמוך דאמרי לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהי' נרות דולקות ואומרי' פ' נתקדשה היום הוי להו לסיומי נתקדשה היום לפ' דהא עיקרא דקלא באומרים לפ' אלא ודאי משמע דלא קפדינן בין היכא דאמרי סתם להיכא דאמרי לפ' ועוד דהא קתני בהדיא בברייתא של פ' אין חוששין לה כלומר אפי' אמרי ארוסה של פ' אין חוששין לה ואפי' לספרים דגרסי שלא לפ' כלומר אם אמרו נתקדשה סתם ולא אמרו לפ' אין חוששין לה מכל מקום ארוסה שאמרו אי אפשר כפרש"י דאכתי תרתי למה לי היינו ארוסה היינו שלא לפ' אלא שהגירסא זו אינה מחוורת מן הטענה שכתבתי א"כ ה"ל לאמוראי לסיומי ואומרים פ' נתקדשה היום לפ' והפי' הנכון דנשואה וארוסה אין חוששין מפני שאין שם אלא קול הברה בעלמא ואין חוששין עד שיהיו נרות דולקות כו' וארוסה לרבותא נקטה כלומר אין צריך לומר דנשואה אין חוששין לה שקול גדול יש לנשואה ורבים מרגישי' בדבר וכדאמרינן בעלמא כל הנשואות יש לה קול וזו הואיל ולא ראינו נרות דולקת חזקה קלא דשיקרא אבל ארוסה שאין קול כל כך לארוסה הוי אמינא דחוששין לה קמ"ל דלא עכ"ל: ובפי' רש"י שלפנינו מבואר דמפרש לה נמי ארוס' על דרך שפי' בנשוא': ומבואר מדברי הרשב"א דס"ל דאפי' שלא לפלוני נמי חוששין לה וקשיא לן בגוה דא"כ אסרינן לה אגברא דהא יצא קול נתקדשה סתם ולית לי' תקנתא כלל וצ"ע: ולולי פי' רש"י והרשב"א נראה לפרש הא דארוסה אין חוששין לה לפמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סימן י"ב על ראובן ששידך רבק' ושלח לה סבלונות ושאלו בני העיר למוליכי סבלונו' למי אתם מוליכי' אלו הסבלונו' אמרו לרבק' מאורסת ראובן. ויצא עלי' קול בעיר שהיא ארוסתו יראה דאין כאן קול להצריכה גט כו' ואי משום קול של מוליכי הסבלונת לאו קול הוא להצריכה גט שכן דרך העולם לקרות למשודכ' ארוסה וע"ש וא"כ הא דתני ארוסה אין חוששין נראה לפרש היינו שיצא עלי' קול שהיא ארוסה ובזה אין חוששין כמ"ש הרא"ש עד שיצא קול נתקדשה:

ס"ק ב

כגון שבאו עדים שתלו בהן. בטור ז"ל וכתב הרמ"ה דוקא שנתברר בודאי ששקר הי' כגון אותן שתלה בהן הקידושין שנתקדש בפניהם אמרו להד"ם אבל אם לא נתברר ששקר היה אלא באמתלא וצד ספק אעפ"י שנתברר שהי' אמתלא מעיקרא אינה מבטלת הקול כיון שלא יצא עם הקול ממש עכ"ל. ובריב"ש סימן ק"ע ז"ל והרמ"ה ז"ל כתב דאפי' למ"ד לא מבטלינן קלא ה"מ היכא דלא אשתכח ריעותא דמבטלא לי' לקלא לגמרי אלא כגון אמתלא וכיוצא בה דצד ספק הוא ומספיקא לא מבטלינן קלא דחיישינן ללעז אבל היכא דאתברר דשקרא הוא מפומא דהנך דאזלי למד"ה דתלי בהו עיקר קלא דאתו ואמרו להד"מ א"נ בפחות בש"פ קדיש א"נ על תנאי קדיש ואנן ידעינן דלא אקיים תנאה דכ"ע מבטלין קלא דלא תהא אלא עדות גמורה כי אתברר דשקרא הוא מי לא מבטלין לה לגמרי דיקא נמי דתני והלכו למד"ה טעמא דהלכו הא לא הלכו סמכינן עלה ודוקא דאמרי דבר ברור דמבטלי לגמרי ע"כ ובנדון זה הרי העידו עדים בדבר ברור עכ"ל: ונראה מדברי הריב"ש בשם הרמ"ה דהיכא דנתברר ששקר הי' לכ"ע מבטלין קלא וא"כ הא דפליגי בש"ס אי מבטלין קלא א"כ למ"ד מבטלין קלא אפי' נתברר אח"כ באמתלא נמי מבטלין קלא ולפי"ז גם הטו' מ"ש בשם הרמ"ה דוקא שנתברר בודאי ששקר הי' ס"ל דלא מבטלין קלא ומדברי הב"י משמע דהטור ס"ל כמ"ד מבטלין קלא ומשום דכן ס"ל להרא"ש בתשובה דמבטלין קלא ע"ש בב"י וא"כ משמע להיפך דלמ"ד לא מבטלין קלא בשום אופן לא מבטלי לקלא אפי' נתברר בודאי ששקר הי' אלא דמ"ד מבטלי קלא בנתברר בודאי ששקר הי' אבל ע"י אמתלא וצד ספק אפי' למ"ד מבטלין קלא כה"ג אין מבטלין. וכן נראה מדברי תוס' דף פ"ט פר' המגרש ד"ה מבטלין קלא או לא מבטל נראה כפי' שני שבקונטריס כגון שחזרו פלוני ופ' ממד"ה ואמרו להד"מ כו' ומבואר דעיקר פלוגתא דמבטלין קלא היינו בנתברר ששקר הי' וכן מוכרח לענ"ד מהא דאמרו שם שלחו ליה מבי רב ושמואל ילמדינו רבינו יצא עלי' קול מראשון ובא אחר וקידש' קידושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו. מאי והעמידו דבר על בוריו אילימ' דאי מגליא מלת' דקידושי קמא לאו קידושי מעליא היא ומבטלין קלא והא נהרדעא אתרי דשמואל ולא מבטלי קלא ע"ש ומאי קושיא נימא העמידו על בוריו דאי אשתכח בבירור דקידושי קמא לאו קידושי ובהנך גוונא שכתב הריב"ש כגון דאמרי להד"מ או בפחות מש"פ או על תנאי ולא נתקיי' אלא משמע דמ"ד לא מבטלין קלא בשום אופן לא מבטלין ואפי' אתברר דשיקרא לא מבטלין והטור שכתב בשם הרמ"ה דמבטלין כשנתברר דשיקרא ס"ל כמ"ד מבטלין קלא ודברי הריב"ש צ"ע: והרמ"א שכתב וי"א דבזמן הזה אין מבטלין קלא משמע דאפי' באו עדים ואמרו להד"מ נמי לא מבטלין קלא דהא קאי אדסמיך כגון שבאו עדים כו' ואמרו להד"מ:

ס"ק ג

וי"א דבזמן הזה אין מבטלין קלא והיינו משו' דבגמ' אמרינן דאתרוותא נינהו בסורא מבטלין קלא בנהרדעא לא מבטלין קלא וחוששין למקומות דלא מבטלין קלא: וברא"ש כתב ז"ל וראיתי בפי' רבינו חננאל שכתב אתרוותא נינהו בסורא מיקרי ואמרי הלכך מבטלין קלא בנהרדעא לא מיקרי ואמרי הלכך לא מבטלי קלא משמע שאינה מחלוקת של אמוראי אלא בחילוק המקומות הדבר תלוי יש מקום שבקל מוציאין קול ושם מבטלין ובמקום שאין מוציאין קול בקל מסתמא אם יצא קול יש בו ממש ואין מבטלין אותו עכ"ל ע"ש. מיהו מדברי תוס' משמע דפליגי ע"ש ד"ה ובנהרדעא ז"ל ואע"ג דהני בי רב דשלחו לשמואל הם תלמידי דרב ובסורא מבטלי קלא מכל מקום לא הוי מורה להו דלא כנפשי' עכ"ל ולפי מ"ש הרא"ש בשם ר"ח דלא פליגי ובסורא גם לשמואל מבטלי קלא כיון דבקל מוציאין קול ומשמע דס"ל לתוס' דפליגי ומש"ה חוששין למקומות דשמא גם אנו מאותן מקומו' דס"ל לא מבטלין קלא:

ס"ק ד

מקדש ראשון

שקידשה בקול בפ' המגר' דף פ"ט לא מצאו דבר על בוריו מהו א"ר הונ' מגרש ראשון ונו' שני אבל מגר' שני ונוש' ראשון לא מ"ט אתי למימ' מחזיר גרושתו מן האירוסין וכתב הרשב"א בחידושיו ז"ל וא"ת ולרב הונא מאי אריא כי לא מצאו דבר על בוריו מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא דהא ס"ל לרב הונ' אשת איש שפשט' ידה וקיבל' קידושי מאחר שלא בפני בעל' מקודש' לשני וא"כ לגרש שני ונושא ראשון א"א דדלמא חלו קידושי שני ונמצא ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין י"ל דלא מצאו דבר על בוריו איצטרכ' לי' סד"א כיון דלא מצאו דבר על בוריו מותרת לשניהם כרב שישא ברי' דרב אידי דאיכא למימר קידושי קמא קידושי טעות הוי ואין זה מחזיר גרושתו ועוד דס"ס היא דשמא לא קידשה ראשון ואין זה מחזיר גרושתו ואת"ל קידשה ראשון שמא לא גירשה ולא חלו קידושי שני כלל ומש"ה תהא מותרת אף לראשון קמ"ל אבל מצאו דבר על בוריו לא צריכה למימר דודאי מגרש ראשון ונושא שני אבל איפכא לא עכ"ל: וביאור הדברים דכיון דרב הונא ס"ל אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר אפי' שלא בפניו נמי מקודשת ומש"ה קשיא לי' דלמא צריך רב הונא לטעמא דאתי למימ' מחזיר גרושתו מן האירוסין הא פשיטא דה"ל מחזיר גרושתו ודאי דהא אם קדשה ראשון ודאי גירשה דהא פשטה ידה וקיבלה קידושין משני וכי מגרשה שני ה"ל ראשון מחזיר גרושתו ודאי לזה תירץ דה"ל ספק ספיקא דשמא לא קידשה ראשון ואת"ל קידשה שמא לא גירש וקמ"ל רב הונא דאפ"ה אסורה משום גזירה דיאמרו מחזיר גרושתו אע"ג דמדינא לא הוי מחזיר גרושתו בודאי וכיון דמשום גזירה דרבנן לא שייך בזה ספק ספיקא: וראיתי בב"ש שכתב עפ"י דברי הרשב"א דאפשר לומר אם כנס ראשון דאין צריך לגרש כיון דספק ספיקא הוא ע"ש והרשב"א לא כתבו להך דס"ס אלא אם לא יאמר רב הונא טעמא דיאמרו מחזיר גרושתו אבל בתר דאמר רב הונא משו' גזירה דיאמרו מחזיר גרושתו תו לא שייך ספק ספיקא דאפי' אם באמת לא גירשה ראשון אפ"ה אסורה משום גזירה דיאמרו העולם מחזיר גרושתו הוא ותדע דהא לדידן דס"ל דלא כרב הונא ואם פשטה ידה וקיבל בקידושין שלא בפניו אסורה לשני ולא חיישינן לגירש ראשון אלא היכא דפשטה וקיבלה קידושין בפניו דחזקה אין אשה מעיז' בפני בעלה דוקא וכן פסק בטור וש"ע סימן י"ז סעיף ב' ע"ש וא"כ תו ליכא חשש כלל לומר שמא גירש ראשון ואפ"ה כל שמגרש שני ונושא ראשון גזרו רבנן דאתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין וא"כ תו לא מהני תורת ספק ספיקא וזה פשוט: אלא דבעיקר דברי הרשב"א קשיא לן במ"ש דהוי ספק ספיקא דהא לא אמרינן ספק ספיקא אלא היכא דשני הספיקות שקולין ואפי' ספק א' שקול וס' אחד אינו שקול תו לא הוי ספק ספיקא וכמבואר מדברי תוספות בסוגיא דפתח פתוח גבי ספק ספיקא דאונס ורצון דלא הוי שקולין ומשום דרובא ברצון וע"ש וא"כ ה"נ ספק דשמא לא גיר' אינו ספק שקול כיון דס"ל לרב הונא אפי' שלא בפניו חזקה אינה מעיזה ובודאי גירשה בעלה וא"כ היכא מצטרף לס"ס וצ"ע ועמ"ש בק' ש"ש ש"ב פ"ד

ס"ק ה

ואסורה לכהן משום קול הגירושין פ' המגרש דף פ"ח במתני' יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ע"ש והיינו קול מגורשת דאסורה לכהן ע"ש: ואיכא למידק לפי מ"ש הרמב"ם פט"ז מהל' סנהדרין ז"ל אין צריך שני עדים אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בעד א' יוחזק כיצד אמר עד א' חלב כליות הוא זה כלאי הכרם הפירות אלו גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו הרי זה לוקה אעפ"י שעיקר האיסור בעד אחד עכ"ל כיון דע"א נאמן לומר גרושה או זונה אשה זו אלמא ס"ל דגרושה או זונה הוי לי' דין איסורין וע"א נאמן בו וא"כ ודאי דה"ה עד מפי עד נאמן בו דבכל איסורין דע"א נאמן עד מפי עד נאמן וא"כ הא דתנן קול מגורשת הרי זו מגורשת דהא קלא לא הוי עד שישמעו עדים מפי עדים כשרים ובזה מדינא תהא אסורה לכהן כיון דבכל מקום דע"א נאמן באיסורין ה"ה בעד מפי עד ואפי' קרוב או פסול נאמן באיסורין ואפי' חוץ לב"ד נאמן ע"א באיסורין כמבואר אצלינו בש"ש ש"ז פי"א ע"ש. והנה לפי מ"ש בתו' ברי"ד קידושין פ' האומר דף ס"ו גבי אשתו זינת' בע"א רבא אמר אין דבר שבערו' פחות משנים וז"ל ובמעיד על אשה שנשבית או שהיא חללה לפוסלה לכהונה הוי דבר שבערוה וכדמוכח בשמעתין עכ"ל א"כ ניחא דכיון דלפוסל' לכהונ' ה"ל דבר שבערו' א"כ עד מפי עד בדבר שבערוה לאו כלום הוא אבל לפי דעת הרמב"ם דלפוסל' לכהונ' חשיב איסור ולא דבר שבערוה א"כ עד מפי עד נמי מהימן באיסורין א"כ היכא תני לה במשנ' משום קלא תיפוק לי' משום דע"א נאמן באיסורין ועמ"ש בש"ש שמעתא ז' פי"ג: ואפשר דאפי' לדעת הרמב"ם אין עד אחד נאמן לומר זו אשה גרושה או זונה אלא קודם שנשאת לכהן ובא להעיד דאסורה לכהן אבל כל שנשאת כבר לכהן ובא ע"א להעיד גרושה או זונה להוציאה מבעלה בזה ה"ל דבר שבערוה להוציאה מבעלה וכמ"ש בקו' ש"ש ש"א פ"י ע"ש: ובזה ניחא הא דפריך בגמ' שם ואסרינן לה אגברא והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן לה ופי' רש"י קס"ד דהכי קאמר אשת כהן שיצא עלי' קול פ' נתגרשה היום הרי זו מגורשת ואסורה לישב עוד תחתיו ע"ש ומסיק דהכי קאמר יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת מ"ט קול ושוברו עמו ע"ש: וכתב הרשב"א ז"ל איכא דקשיא להו ודלמא הכי קאמר שאם היתה בחזקת אלמנה ומותרת לכהן ויצא עלי' קול שהיא גרושה ואוסרין אותה לינשא עכ"ל. ולפי מ"ש ניחא דע"כ מיירי בתר נישואין דאי קודם נישואין מאי אריא משום קלא תיפוק לי' כיון דקלא לא הוי אלא עדים מפי עדי' אסורה לכהן מדינא כדין איסורין דעד מפי עד מהני בי' וע"כ בתר נשואין דתו לא מפקינן לה משום ע"א נאמן באיסורין וכן בעד מפי עד דה"ל כדבר שבערוה וכמ"ש וא"כ פריך שפיר והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן לה ולזה מוקי לה דהכי קאמר יצא קול מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת דה"ל קול ושוברו עמו ובזה אפי' לכהן אינה אסורה אלא משום קלא וצא מדינא ולית בזה משום ע"א נאמן באיסורין כיון דליכא קלא אלא שנתגרשה מפלוני ולא ידוע אם נתקדשה לפ' אלא ע"י, קלא ואינה אסורה לכך אלא משום קלא ודו"ק:

ס"ק ו

או אפי' אחר אירוסין בפ' המגרש דפריך ואסרינן לה אגברא והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן והקשו בתו' ולוקמה בתר אירוסין דחיישינן לרב אשי שם דף פ"ט ע"ש וכן הקשה הרשב"א בחידושיו: ונראה דלפי מ"ש רש"י שם בטעמא דרב אשי דס"ל הא בתר אירוסין חיישינן דס"ל דבתר אירוסין חיישינן ומגרש ראשון ונושא שני אבל דבתר נישואין אם אתה מצריכה גט נמצאת אוסרה על זה דמחזקת לקלא ונמצא זה בועל אשת איש וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל כו' ע"ש והלכתא לא חיישינן אפי' בתר אירוסין שלא תתגנה על בעלה ע"ש פי' רש"י וא"כ התם דקס"ד מגורשת היינו קול מגורשת למיסרא אכהן פריך שפיר והא אמר רב אשי קלא דבתר נישואין כו' ולא מצי לשנויי בתר אירוסין דטעמא בתר אירוסין דחיישינן לרב אשי היינו משום דמגרש ראשון ונושא שני ולכהן הרי אסורה היא לו ולית לי' תקנתא א"כ אירוסין ונשואין שוין ולא אסרינן אגברא וק"ל: **(פה כליתי להדפיס הש"ע אה"ע בפנים. יען נחסר הבאור על איזה סימנים. ולא נשלם על כל החלק ראשון מש"ע כאשר היה עם לבב אא"ז מו"ר הגאון ז"ל. כי לקח אותו אלקים טרם הגמרו. ולזאת הנמצא עוד לפני העליתי על הדפוס כאשר הוא. למען לא יחסר דבר מדברי אא"ז מו"ר ז"ל בחלק זה:)**

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה