אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן מה

סימן מד

סעיף א

ס"ק א

מקום שנהגו לשלח סבלונות. ולשטת רש"י חוששין דקידש' בסבלונות הללו ומש"ה בעינן עדים בשעת שלוח הסבלונות ולשטת תוס' חוששין דכבר נתקדשה ואפי' אין עדים בשעת השליח חוששין. ע"ש מיהו בעדים עכ"פ בעינן משלוח הסבלונות. ונ"מ בעידי הכמנה דלקידושין ממש לא מהני עדי הכמנה: והר"ן כתב דנ"מ דלפי' רש"י שהוא חושש לסבלונות עצמן לקידושין דוק' בשנותן לה בפני עדים שהמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ואפי' שניהם מודים ולפי' הרי"ף כל ששלח סבלונות בודאי אפי' בלא עדים חוששין לקידושין שקדמו ע"ש. ומדכתב ששלח בודאי משמע ע"פ עדים והיינו עידי הכמנה וכמ"ש אבל לקידושין לא מהני עדות בידיעה אחורי הגדר. ובח"מ כתב במ"ש הרמ"א אע"פ שלא שלח סבלונות בעדים דהיינו ע"פ הודאתם ומגו לא מהני משום דהוי מגו נגד המנהג ע"ש: עוד שם בר"ן ז"ל ולדברי האומר דקטנה שנתקדש' שלא לדעת אבי' אם נתרצה אביה בפירוש חיישינן וכמ"ש למעל' אפי' בקטנה נמי חיישינן לסבלונות אם נתרצה בהם אבי' ולא עוד אלא אפי' בקטנה שאין לה אב כל ששדכה בחיי האב אע"פ שלא שלח סבלונות עד לאחר מיתת האב לפי' הרי"ף חוששין שמא קיבל אבי' קידושין אבל לדעת רש"י שאינו חושש אלא שמא הסבלונת בעצמן קידושין הכא כיון שאין לה אב במיאן סגי לה עכ"ל: ונראה הא דחיישינן ביש לה אב אפי' לפרש"י דוקא אם נתרצה בשעת שלוח הסבלונת וכגון שהי' במעמד האב ועי' ב"ש ס"ק י"ז אבל אם לא הי' האב בשע' שילוח הסבלונ' אפי' נתרצה האב אח"כ תו לא חיישינן לסבלונת כיון דעיקר חשש סבלונת באתרא דמקדשי והדר מסבלי בקפידא תליא מילתא משום דחוששין שמא הדרא בה ולכן מקדשי והדר מסבלי וכמ"ש הרשב"א והר"ן ומוהרי"ק שורש קע"א ע"ש דמקדשי והדר מסבלי שלא בהקפדה אין חוששין ע"ש. ובקטנה ע"כ שלא בהקפד' היא כיון דכל זמן שלא נתרצה האב אין כאן קידושין ויכולה הדרא בה דלא חיילי קידושין אלא משעת ריצוי ואילך לדעת הרמב"ם והמרדכי וראבי' וראב"ן וכן פסק רמ"א סימן ל"ז סעיף י"א ואפי' לדעת הש"ע דכי נתרצה האב ה"ל קידושין למפרע ועיין ב"ש סימן ל"ז ס"ק י"ח מכל מקום קודם שנתרצה בין היא בין אבי' יכולין לעכב וכמ"ש בש"ע בסימן ל"ז סעיף י"א וא"כ כל זמן שלא נתרצה הרי מצית הדרא בי' וא"כ ע"כ שלא

בהקפדה שלח וכל שלא בהקפדה אין חוששין לקידושין. וא"כ נראה דלשטת רש"י בקטנה אפי' יש לה אב אין חוששין לסבלונ' אא"כ הי' שלוח הסבלונת במעמד האב. אבל לפי' הרי"ף חוששין בקטנה שיש לה אב אפי' לא היה האב בשעת שלוח הסבלונת כיון דמקדשי והדר מסבלי בהקפד' א"כ חוששין שמא כבר קיבל האב קידושין בעד בתו הקט' דאע"ג דבעלמא בקטנה שנתקדש' שלא לדעת אבי' אין חוששין שמא כבר נתרצה האב הכא כיון דמקפדי בשילוח הסבלונות שמא הדרא בה א"כ ע"כ כבר נתקדשה ומש"ה חוששין שמא כבר קיבל האב קידושין ודו"ק: ועיין ב"ש שכתב הדינים שבין פי' רש"י ובין פי' תו' ז"ל ואם היו סבלונות שאולים לרש"י לא חיישינן ולתוס' חיישינן שמא קידש כבר ע"ש ולפמ"ש בש"ע סימן כ"ח בשואל חפץ מחבירו והודיעו שרוצה לקדש בו אשה מקודשת ואם לאו הרי זה ספק מקודשת והוא מדברי הרא"ש בפ"ק דקידושין דאמרינן דגמר בלבו למיתיב לי' באותו ענין יועיל לקידושין והיינו במתנה ע"מ להחזיר ע"ש וא"כ אפילו לפי' רש"י חוששין בשאולין ואפי' המשאיל אינו יודע וסבר דקידשה כבר מידי ספיקא לא נפקא דהא אם לא הודיעו נמי הוי עכ"פ ספק מקודש'. עוד שם בב"ש ואם שלח לקטנה אחר מות אבי' לדעת תוס' חוששין דכבר נתקדשה ע"י אבי' ולרש"י ליכא חשש אלא מיאון ע"ש: אמנם נראה דהא דחוששין בסבלונת ונאסרו היא והוא בקרובי' היינו בשותקת בשעת קבלת הסבלונת דאמרינן דהוא עכשיו לשום קידושין לפי' רש"י או כבר נתקדשה לפי' הרי"ף ותוס' אבל אם בשעת שלוח הסבלונ' לידה אמרה לא בעינא לשום קידושין לפי' רש"י או לפי' תוס' אמרה לא נתקדשתי מעולם ודאי לא נאסרה בקרוביו כיון שמיחתה בו גם אמרה לא נתקדשתי מעולם תו ליכא שום חשש בסבלונ' וכ"כ הריטב"א בסוגיא דסבלונת ז"ל ומיהו דכ"ע אם לא נתרצית לקבל הסבלונת שוב אין חוששין לה כלל והוי כאומרת לא נתקדשתי אבל לאחר קיבלה אותן אעפ"י ששניהם מודים דליכא קידושין לא סמכינן עלי' כיון שיש רגלים לדבר לחוש וצריכה גט עכ"ל וזה ודאי אפי' קיבלה הסבלונת כל שאומרת בשעת מעשה לא נתקדשתי מעולם וגם עתה איני רוצה לקידושין דתו ליכא חשש ואין החשש בסבלונת אלא כשקיבלה בשתיקה: ולפי"ז נראה דהני מילי בגדולה אבל בקטנה דלא אמרינן שתיק' כהודא' דאפי' הודאתה לא מהני וכמ"ש מוהרי"ק בשורש פ"א דאפילו לדעת הרמב"ם דנאסרת בפיתוי קטנה אבל הודאתה לא מהני בי' דאין הודאת קטן כלום ולא מהני בי' הודאת בע"ד כמאה עדים כדפריך תלמוד' בכל דוכתי קטן מידי ממש' אית בי' ע"ש וא"כ לפי' תו' נמי דחייש' בסבלונו' לקידושין הקודמים היינו דוקא בגדולה כל שקיבלה בשתיקה ה"ל כמודה דכבר נתקדשה אבל בקטנה כיון דאפי' מודית שכבר נתקדשה ע"י אבי' לא מהני בה הודאה דקטן מידי ממשא אית בי' א"כ לא נאסרה בקרוביו על ידי קבלת הסבלוות ואין המשלח נאמן לחוב לקטנ' והא דכתב הר"ן בקטנה שאין לה אב חוששין לפי' הרי"ף אפשר דהיינו דוקא למשלח הסבלונות לפי שהיא כמודה דכבר נתקדש' אבל הקטנה לא נאסרה בזה ואכתי צ"ע: עוד בב"ש בשם מוהרי"ט דאם האשה שולחה לו סבלונת לפי' רש"י ליכא חשש ולתו' יש חשש ע"ש. ונראה לפי מ"ש בש"ע סימן כ"ז סעיף י"ט דצריך חקירת חכם מי נקרא אדם שאינו חשוב להתירה בלא גט וא"כ לכאורה לפי' רש"י נמי ניחוש לקידושין כל שלא נחקר אם הוא אדם חשוב דקידושין סתם נותן הוא וצ"ל לפי"ז לפי' רש"י אפי' באדם חשוב אין לחוש היכא דאשה שולחה אליו וגם בזה צ"ע: והריב"ש בסימן תע"ט כתב דאם אבי החתן שלח סבלונת לפי' רש"י אין חשש דאפילו אומר האב בפי' שהוא נותן לשום קידושין בנו אין חוששין למה דקי"ל כרבינא דלא חיישינן דילמא שליח שוין כו' אבל לדעת רי"ף ורמב"ם ז"ל שאין חשש סבלונת מחמת עצמן אלא שהם ראי' שקדמו להם קידושין אפש' אף אם לא נתנם החתן בעצמו לשליח הם ראי' שכבר קדמו להם קידושין עכ"ל. ולא ידעתי היאך נאמן האב על בנו דכבר קידשה ומה לו לבן בשלוח הסבלונת דאב כיון דהבן צווח לא קדשתי' מעולם ואין האב נאמן לומר קדשתי לבני אלא נאמן לומר קדשתי בתי ולא על בנו ואולי מטע' זה כ' הריב"ש בלשון אפשר אלמא דאפי' לרי"ף ורמב"ם לא פסיקא לי' לסבלונת בשילו' האב והב"ש כתב ואם אבי החתן שלח לתו' יש חשש שמא בנו כבר קידש אותה ולפי' רש"י ליכא חשש ריב"ש עכ"ל, והרי לפנינו לשון הריב"ש דלא כתב אלא בלשון אפשר. ויותר נראה דאפי' לרי"ף ורמב"ם ותוס' אין חשש כל שלא שלח החתן בעצמו ודוקא כשהחתן שלח והיא קיבלה סתם בזה אפי' שניהם מודי' שמעו' לא הי' קידושין לא מהימנו אבל מה איכפת לי' להחתן מה שאחר שולח שבלונת עבורו וה"ה אביו אינו נאמן יותר מאחר וכמ"ש נראה דאין להחמיר בחשש סבלונת. עוד שם בב"ש ואם שלח בשבת לפי' רש"י ליכא חשש דאין, מקדשין בשבת כ"כ מוהרי"ק שורש קע"א ע"ש. ונראה דלדעת המרדכי הובא בב"י או"ח סימן תקכ"ו דגם מתנה אסור ליתן בשבת ע"ש וכ"כ הריטב"א בכתובת פ"ק גבי אתפסוה מטלטלין לכתובה דפירוש מבעוד יום דאלו בשבת אסור דהוי כקונה קטן בשבת ואסור אפי' לדבר מצו' אא"כ השעה דחזקה ע"ש וא"כ מה לי קידשה או נתנה במתנה איסורא דעביד עביד בין בקידושין בין במתנה וא"כ שפיר יש לחוש לקידושין לפי' רש"י אפי' בשבת. ובמיני מאכל ומשקה לצורך שבת ויו"ט דשרי ליתן עיין מגן אברהם סימן ש"ו כבר כתבו קצת פוסקים דאין חשש סבלונת במיני מאכל ומשקה וכמ"ש מוהרי"ט חלק אה"ע סימן כ"ח דיש מי שאמר בטעם קפידת הסבלונת דחייש עלה שמא תפסידם ובמיני מאכל ומשקה לא רגילי אינשי למיקפד עליהן לא חיישינן לה וע"ש. וכן משמע מדברי מוהרי"ק שורש קע"א. ואכתי נ"מ בבגדים שהם לצורך י"ט ושבת דשרי ליתנם בשבת וי"ט ולקידושין אסור:

ס"ק ב

אע"פ שרוב אנשי העיר אין משלחין בפ' האיש מקדש דף נ' אמר רב פפא באתרא דמקדשו והדר מסבלי חיישינן מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי מיעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא קמ"ל. והוא גרסת רש"י ור"ח גרס לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קא משמע לן ע"ש בתו': וכתב הריטב"א ז"ל ואי קשיא לך והא קי"ל כרבנן דלא חיישינן למיעוטא אפי' לחומרא איכא למימר דהתם הוא ברובא דבחיוב וטבע שאינו תלוי ברצון כגון האי דקטן וקטנה שחולצין ומתיבמין ולא חיישינן לסריס ואיילנות דהוי מיעוטא וכהאי דאמרינן דרוב נשים מעוברת יולדת ומיעוט מפילות אבל ברוב התלוי במנהג שאינו חיוב וכל אדם שרוצה יכול לנהוג כמנהג המועט חוששין למיעוט לחומרא כיון שהדבר תלוי בדעת פעמים שאדם נוהג כמנהג המועט עכ"ל: וקשה דהא בהאי פלוגתא דפליגי רב ושמואל ר"פ המוכר פירות במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ורובא לרדיא זבני וסבר רב דהולכין בממון אחר הרוב ושמואל אמר אין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש ורובא לרדיא נמי אינו בחיוב וטבע אלא ברצון ואפ"ה אזלינן בתר רובא לרב ולשמואל נמי מהני לי' רובא אלא משום דאין הולכין בממון אחר הרוב: מיהו הרמב"ן כתב בס' המלחמות בזה ז"ל אבל הטעם לשאלה זו שאין רוב זה דומה לפלוגתא דר' מאיר וחכמים דהתם רוב חיוב וטבע הוא ואי אפשר אלא כן אבל כאן אינו אלא מנהג ופעמים הדבר שאדם נוהג כמנהג המועט לפיכך במקום איסור אשת איש החמירו לחוש עכ"ל: ומדבריו נראה דאפי' רוב דתליא ברצון ולא בחיוב וטבע נמי רובא הוי אלא כיון דלא עדיפא כרובא דעלמא דהוי בחיוב וטבע מש"ה החמירו באשת איש: ובתוס' סנהדרין דף ג' ד"ה מה נפשות דחמירי כו'. וי"ל דרובא לרדיא לאו רוב חשוב הוא ומש"ה אמר שמואל דאין הולכין בו אחר הרוב עכ"ל ונראה שכיונו לזה דמש"ה לאו רוב גמור הוא משום דאינו בחיובא וטבע אלא תליא ברצון ומש"ה אית ליה לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב אבל ברובא דעלמא דהוי בחיוב וטבע מודה שמואל דהולכין בממון אחר הרוב ועמ"ש בקו' שב שמעתא ש"ו פ"ו.

ס"ק ג

ששלח לה סתם. ז"ל ב"ש כתב בתשובת מוהרי"ק שורש ק"ע ובתשו' מוהר"ם לובלין סימן פ"ב דוקא כשאומר בלשון חובה אז חיישינן לקידושין

משמע אם שולח סתם ולא אמר כלום אין חוששין לפי"ז אם אמר לדורון או לסבלונות אין חוששין אפי' אם דיבר לשון חיבה עכ"ל. והמעיין בתשובת מוהרי"ק נראה מבואר להיפך וז"ל שם בסימן ק"ע ועוד נרא' לענ"ד דע"כ לא חיישינן לסבלונות לרש"י שהם עצמם קידושין אלא היכא שהוא נותן סתם או שאומר משום אהבה וחיבה וכיוצא בזה דמשמע קצת לשון קידושין אבל כשהוא נותן לה בלשון דורון בלבד בהא מודה רש"י שאין לחוש שיתן אותו לשום קידושין דבשלמא כשנותן סתם איכא למימר דאשידוכין קא סמיך שכבר פייסה שתתקדש לו ומש"ה לא פי' וכ"ש כשאומר בלשון אהבה וחיבה או כיוצא בו אבל כשהוא נותן בלשון דורון בעלמא גלי אדעתי' דלאו לקידושין ניתנו אלא לדורון בעלמא עכ"ל. ומבואר להדיא דנותן סתם נמי חוששין לסבלונת ולא אתי לאפוקי אלא היכא דאומר בלשון דורון בפירוש. וע"ש במוהרי"ק שכתב ז"ל ועוד נראה לענ"ד שלכאורה יש לדקדק כן מלשון רבינו מאיר שהרי כתב בתשובה ז"ל אם יש עדים ששידך ונתרצית כו' עד הי' מדבר עמה על עסקי גיטין וקידושין ולא פי' כו' ומיהו נראה הני מילי כשנותן לה בשתיקה ולא דיבור מאומה אבל היכא שדיבר שנתן לה מאהבה וחיבה יש בלשון הזה לשון סבלונת וקי"ל חוששין לסבלונת עכ"ל. ומדקאמר אבל היכא שדיבר שנותן לה מאהבה וחיבה שיש בלשון הזה לשון סבלונת ומשמע דוקא בלשון אהבה וחבה וכיוצא הוא דאי' למיחש לסבלונת הא בלשון דורון בעלמא לא דאי אמרת שכל הקולות כשרים בסבלונת מה לו לומר כיון שנותן לה לאהבה כו' ה"ל למימר כיון שדיבר ולא שתק יש לחוש לסבלונת ועוד מאי יש בלשון הזה לשון סבלונ' אם איתי' שהם נאמרים בכל לשון אלא ודאי פשיט' לכל מבין דס"ל לרבינו מאיר דבעינן שיאמר לשון דמשמע איזה קורבה ואהבה ולא סגי בלשון דורון ומתנה בעלמא עכ"ל מהרי"ק וע"ש ואולי לזה כיון הב"ש בשם מוהרי"ק דס"ל דבעינן דוקא לשון אהבה אבל סתם לא מהני: אמנם כיון דמוהרי"ק בתחלה כתב להדיא דסתם מהני איך יסתור דבריו אח"כ ובתחלה כתב דסתמא מהני אלא דוקא בלשון דורון הוא דלא מהני דה"ל כמגלה דעתו שאינו חפץ לקדשה וכמו שהביא ראיה לזה מהא דאמרינן רפ"ק דקדושין דף ו' גבי מיועדת לי מהו דאפי' עסוקין באותו ענין דמהני שתיקה אבל האי למלאכה קאמר ע"ש. ומבואר דסת' מהני לחשש קידושין בסבלונת ולא חזר מוהרי"ק מדבריו ואדרבה רוצה להוכיח דבריו מדברי רבינו מאיר אלא דעיקרא דמלתא סתמא לשם אהבה וחיבה אבל אם שולח פרוטה או שאר דברים שאינן דרך סבלונת בזה סתמן לאו לקידושין ניתנו אלא סבלונת שדרך החתן לשלוח לכלה לשום אהבה וחבה בזה יש בו חשש קידושין ושאר דברים שאין סתמן לשום אהבה וחבה אין בזה חשש קידושין אלא כשאומר בפירוש לאהבה וחיבה אז אפי' בשאר דברים חזרו להיות דין סבלונת וכן להיפך בסבלונת שסתמו לשום אהבה וחבה אם אומר בפירוש לשון דורון יצאו מסתם סבלונת ותו אין בו חשש קידושין דעיקר חשש קידושין אינו אלא באותן סבלונת שסתמן לשום אהבה וחיבה וה"ל כמו קידושין ובשאר דברים שאין סתמן לשום אהבה וחיבה אין חוששין לקידושין וכן בשאר דברים אם אומר בפירוש לשום אהבה וחיבה חוששין לקידושין ואפי' בסבלונת שסתמן לשום אהבה אם אומר בפירוש לדורון מגלה דעתו שאינו לשום קידושין דלעול' אין חוששין בסבלונת לקידושין אלא באומר לשום אהבה וחבה או בסבלונת שסתמן לשום אהבה וחיבה וכמו שנתבאר וזה ברור: ומ"ש הב"ש בשם מוהר"ם לובלין. המעיין שם נראה דשם כתבו ע"ד אשר שלח אחר השידוכין תרנגולת לכפרה עי"כ וכתב על זה דשילוח תרנגולת לכפרה אין בו לשון סבלונת ולא לשון חיבה והיכא דלא אמר לשון חיבה ודאי אין חוששין וכמ"ש מוהרי"ק שורש ק"ע וכמו שהוכיח מדברי מוהר"ם עכ"ל והתם ודאי כיון דתרנגולת לכפרה אין דרך לשלוח לשום סבלונת ובשאר דברים כל שאומר בלשון חיבה ואהבה ה"ל סבלונת אבל לא אמר בלשון חיבה בשאר דברים ודאי אין בו משום סבלונח וכמ"ש. ובמשנה למלך פ"ט מאישות הביא תשובת מוהרי"ק שכתב דע"כ לא פליג אשאר גאוני' דאמרי דאין לחוש שיהיו הסבלונת עצמן קידושין אלא היכא שהוא נותן סתם או שאמר משום אהבה וחבה אבל כשהוא נותן בלשון דורון בלבד מודה רש"י שאין לחוש שיתן אותן לשום קידושין וכתב דיש לדקדק כן מלשון מוהר"ם ע"ש ובדברי הרב הגדילו התערובות וכל מאי דאייתי מדברי מוהר"ם אינו ענין כלל לפי' רש"י דמוהר"ם כשכתב דבלשון אהבה וחיבה דיש בזה בלשון סבלונת קאי לפי' הגאונים דחששא דסבלונת הוא משום קידושין שקדמו אבל לרש"י ז"ל לא שייך חששא דסבלונת כיון שפי' משום אהבה וחיבה ולפום מאי דקאמר הרב תחלה אין בלשון אהבה וחיב' לשון קידושין ולרש"י לא הוי כלום וא"כ מוהרי"ק דקאי לפי' רש"י מה לי שיהא לשון דורון שוה ללשון אהבה וחבה או לא ולרש"י בכל גווני לאו כלום הוא ואי אפי' לפי' הגאונים דחששא משו' קידושין שקדמו כל שלשון הסבלונת אינו מורה דרך אישות אלא דרך דורון בעלמא לא חיישינן אין כאן מקום דברים הללו אלא לעיל דמיישב נדון דידי' למ"ד דהחשש' הוא משו' קידושין שקדמו הי' לו להזכיר זה עכ"ל: אמנם דברי מוהרי"ק נכונים והוא דלשון אהבה וחיבה אפי' נימא דלא הוי קידושין ממש מכל מקום סבלונת מיהא הוי והיינו דעיקר סבלונת הוא מה שדרך החתן לשלוח לכלה לשום אהבה וחבה וכמו שיבואר לקמן אבל אם אין דרך לשלוח כזה חתן לכלה כמו שאר דברים אין בזה משום סבלונת אבל באומר לשום אהבה וחיבה הכא הוי דינא דסבלונת ואח"כ כתב מוהר"ם דלשון אהבה וחיב' היא גופה לשון קידושין כמו אהובתי. וא"כ לפי' רש"י הוא החילוק בין אומר לשום אהבה וחיבה והיינו בשאר דברים שאין דרך לשלוח חתן לכלה. ומה שעלה על דעת משנה למלך לומר דמוהרי"ק כתבו לפי שטת הגאוני' דחיישינן לקידושין שקדמו ודאי ליתי' דהא דמוהרי"ק כתב שם להיפך דהא דלא חיישינן בשולח לשום דורון בעלמא היינו לפי פרש"י אבל פי' הגאונים דחיישינן לקידושין שקדמו אפי' נותן לשום דורון:

ס"ק ד

וכ"ש אם אמר ששולח לשום דורון בעלמא. כבר נתבאר בסק"ג דפי' סבלונת מה שדרך לשלוח חתן לכלה אבל שאר דברים שאין מדרך לשלוח לכלה אין חוששין וכמ"ש רש"י במשנתינו שם ז"ל דורנו' שדרך החתן לשלוח לכלה ע"ש ומשמע הא שאר דברים לא. ולפי' רש"י דהטעם דחוששין לסבלונת שהם עצמם קידושין לא חיישינן להו אלא בדברים שדרך החתן לשלוח לכלה שהוא סתמא לשום אהבה וחיבה בזה הוא דחוששין שמא נתן לקידושין. ולפי' תו' חוששין לקידושין שקדמו היינו נמי משום דמקדשי והדר מסבלי תליא בקפידא וכתב הרא"ם טעמא דקפידא דשמא תחזור בה ואתי לידי כיסופא ולהכי מקדשי והדר מסבלי ע"ש ולא שייך קפידא זו אלא בדורנות שדרך לשלוח חתן לכלה ובזה כי הדרא בה אתי לידי כיסופא אבל שאר דברים שאין דרך לשלוח חת' לכלה גם כי תחזור בה לא אתי לידי כיסופא והיכא שאומר בהדיא לשום אהבה וחבה אפי' בשאר דברים אתי לידי כיסופא כשהדרה בה ונעשה בזה דין סבלונת בין לפי' רש"י ובין לפי' תוס' והגאונים ומש"ה כתב במרדכי דכי אמר לשום אהבה וחיבה ה"ל לשון סבלונת אע"ג דנראה שם מדברי מרדכי דס"ל כפי' תוס' אלא משום דגם לפי' תוס' תליא בלשון סבלונת כל שאומר לשום אהב' וחיבה דבזה אפי' בשאר דברים אתי לידי כיסופא כשהדרה בה ומש"ה חוששין לסבלונת בזה לקידושין שקדמו. מיהו היכא דשלח סבלונת שדרך לשלוח חתן לכלה ואומר בהדיא לשום דורון בעלמא בזה נ"מ בין פי' רש"י ובין פי' תוס' דלרש"י כיון דאומר בהדיא לשום דורון תו ליכא חששא דלקידושין ניתנו כיון דאומר לדורון אבל לפי' תו' דחוששין לקידושין שקדמו באתרא דמקדשי והדר מסבלי ומשום קפידא דלא ליתי' לידי כיסופא ובזה נמי כיון ששולח מה שדרך לשולח לכלה והדרה בה אתי לידי כיסופא וחוששן לקידושין שקדמו:

ס"ק ה

אבל בלא שידוכין ליכא למיחש לכ"ע כ"כ הרשב"א והר"ן דאפילו לפי' חו' אין חוששין בלא שידוכין דאל"כ כל מי שיתן מתנה לפלו' ניחוש לקידושין ע"ש וב"ש כתב דמדברי תו' מוכח דאפי' לא שידך נמי וכן מדייק בתשובת מוהרי"ן לב ובתשובת מוהרשד"ם ע"ש. והיינו מדכתבו תו' דרש"י לשיטתו פי' שידך ומשמע דלשטתם לא בעינן שידך ע"ש וכן נראה מוכח להדיא מתשובת מוהר"ם רוטנבורק הובא במרדכי ספ"ב דקידושין בראובן שקידש את לאה כו' ע"ש דמיירי בלא שידך וכתב עלה דאם אמר לשום אהבה וחיבה דיש בלשון זה לשון סבלונת ע"ש ומאי ענין סבלונת כיון דלא שידך אלא משמע דלפי' תו' אפי' בלא שידך וע"ש. וכ"כ בתשובת מיימוני סימן ד' להל' אישות ז"ל בראובן שקידש את לאה ולא שידך ומסיק עלה דין סבלונת ע"ש ומ"ש שהרשב"א והר"ן

דאל"כ אין לך מתן מתנה לפנוי' לפי מ"ש לעיל דאפי' לפי' תו' אין חוששין בסבלונת אלא במה שדרך לשלוח חתן לכלה אבל בשאר דברים לא ואין דרך ליתן מתנה לפנוי' מה שדרך לשלוח חתן לכלה ואם נותן לה מה שדרך לשלוח מחתן לכלם בזה הוי דין סבלונת ואפי' לא שידך

ס"ק ו

ששלח מיד אחר הקידושין יום או יומים. במוהרי"ק הטעם משו' דאם אי' דקידש אותה אחר השידוכין קלא אית למלתא דלא נשכח הדבר עדיין לפרש"י דהסבלונו' בעצמן קידושין ליכא חשש כיון דלא נתן בעצמו הסבלונות אלא ע"י שליח ואם איתא דלקדושין נתכוונה הי' מקדשו בעצמו דמצוה בו יותר מבשלוחו: וב"ש כתב ז"ל ולכאורה קשה איך מיישב הסוגיא דשלח ע"י שליח דחיישינן לפי' רש"י דקידשה בסבלונת ע"ש. והוא מבואר במוהרי"ק סימן קע"א שם שהאריך נגד הכותב ז"ל שהרי מנהגינו בסבלונת כמנהג מתני' דקתני אע"פ ששלח סבלונת כו' הרי לך אע"פ שאין באין לה כדרך המתקדשת ואפי' הכי מקודשת מספק ע"כ ומה הועיל באריכות זה ומה עזר ללא כח ממתני' דשלח לה סבלונת דפשיטא ופשיטא כשאינו בעיר שדרך לקדש ע"י שליח ובהדיא שנינו האיש מקדש בו ובשלוחו והאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה במקום פ' ומשניות אחרות שמה דודאי אם אינו רוצה לטרוח ללכת שם דרך הוא לשלוח שליח אבל כשהם במעמד אחד למה לא תקבלנו יתן לידה ולמה לא תקבלנו חידי מי הוא שיטעה לדמותם אהדדי עכ"ל ומבואר דלא אמר מוהרי"ק דאין חוששין ע"י שליח אלא כשהם במעמד אחד דודאי מצוה בו יותר מבשלוחו אבל אם אינם במעמד א' ואינו רוצה לטרוח ללכת עד מקומה ודאי שלוחו כמותו גם לענין סבלונת והיינו משנתינו דשלח סבלונת ומהתימה על הב"ש שירד לחלק בחילוקים אחרים זה שלא עלה ע"ד מוהרי"ק:

ס"ק ז

ואפי' שלח לה אח"כ ג"כ. דין זה כתוב בתשובת הרשב"א אבל מדברי מוהרי"ק משמע להיפך כמ"ש בח"מ ובב"ש וטעמא דהרשב"א משום דמה ששולח מיד אחר השידוכין אין חשש קידושין דאם איתי' דקידש אחר השידוכין הי' קול כיון דלא נתיישן א"כ איש זה מסבל בלא קידושין מש"ה אף מה ששולח אח"ז אין בו חשש ע"ש: והנה נראה לדברי מוהרי"ק דאע"ג דחזינן להאי גברא דמסבל פעם אחת קודם הקידושין לא נפיק מכלל רובא מהא דאמרינן ר"פ המוכ' פירות גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר הרי זה מקח טעו' ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך ופריך וליחזי אי גברא דזבין לנכסת' לנכסתא לרדיא לרדיא ומשני בגברא דזבין להכי ולהכי ע"ש ומבואר דאע"ג דהאי גברא זבין להכי ולהכי לא נפקא מכלל רובא דעלמא אלא א"כ ידוע דהאי גברא עובד אדמה ורובא דידי' לרדיא אי טבח ורובא דידי' לשחיטה אבל אם הוא גברא דזבין להכי ולהכי לא נפיק מכלל רובא דעלמא וא"כ בהאי גברא נמי דמסבל פעם אחת קודם קידושין עדיין לא נפיק מכלל רובא דעלמא דאתרא דנהגו מקדשין ואח"כ מסבלין ולא נפיק מכלל רובא דעלמא אא"כ מוחזק לן בהאי גברא דנפיק מכלל רובא דעלמא וכגון שהי' טפח קבוע אבל אם האי גברא שקול כגון שהי' עובד אדמה וגם טבח וזבין להכי ולהכי אזלינן בתר רובא דעלמא וה"נ בזה האיש דסיבל פעם אחת קודם קדושין עדיין לא נפיק מכלל רובא דעלמא ושם בפ' המוכר פירות דף צ"ג מר אזיל בתר רובי דאינשי ומר אזיל בתר רובא דזריעה ומבואר דאע"ג דלוקחין רובא לאכילה אפ"ה כל שהפשתן רובו נלקח לזריעה אזלינן בתר רוב הפשתן וע"ש וא"כ מכ"ש הכא דניזל בתר רובא דסבלונת שרובן אחר קידושין ואע"ג דהאי גברא פעם מסבל קודם קידושין אינו יוצא מכלל רובא אא"כ ידעינן ומוחזק בהאי גברא כמה פעמים דמסבל ואח"כ מקדש ואי לא לא נפיק מכלל רובא: והרשב"א בתשובה שם ז"ל בראובן ששידך בתו לשמעון כו' ונתן המשדך סבלונות להכלה ואח"כ הי' שולח בכל יום סבלונת ואח"כ המיר דתו המשדך והיא נשאת לאיש אחר ועכשיו טען המשדך שבתורת קידושין נתן לה הסבלונת והשיב דעו' כו' כיון שמנהג המקום לשלוח סבלונת ואח"כ מקדשין כו' שהרי אין מנהג המקום ואפי' למיעוט האנשים להמתין ולשלוח הסבלונת אחר הקידושין ועוד אני אומר אפי' הי' מקומכם מקום שמקצת בני המקום מקדשין ואח"כ שולחין הסבלונת במעשה איש זה לא נחוש מפני שכבר אמרתי לכם שאין הסבלונת בעצמם קידושין וכן אין לחוש שמא זה שנתן סבלונת כבר קודש שהרי עכשיו שידך בפנינו ואם מפני סבלונת ששלח אח"כ אין זה ראי' שכבר קידש שהרי איש זה כבר ראינוהו שנתן מתחלה סבלונת קודם קידושין א"כ אין סבלונת לעולם ראי' על שכב' קידש ולפיכך אין חוששין לדבריו כלל וכ"ש לזו שכבר נשאת עכ"ל וע"ש. ונראה דהרשב"א לא קאמר אלא בעובדא דידי' דרובא מסבלי ואח"כ מקדשי וכמ"ש הרשב"א ואפי' הי' מקום שמקצת בני המקום מקדשין ואח"כ מסבלין וניחוש למיעוטא לזה קאמר הרשב"א במעשה איש זה אין לחוש כיון דחזינן להאי דמסבל ואח"כ מקדש וא"כ אין אנו חוששין בו למעוט' דהא מעשיו נמי מוכחין כרובא דמסבלי ואח"כ מקדשי אבל היכא דרובא מקדשי ואח"כ מסבלי דאזלינן בתר רובא וא"כ אפי' חזינן בהאי גברא פעם אחת דמסבל ואח"כ מקדש לא נפיק מכלל רובא עד דמוחזק לן בהאי גברא ע"י פעמים הרבה דמסבל והדר מקדש אז הוא דנפיק מכלל רובא אבל בפעם אחת לא נפיק מכלל רובא וכדמוכח מהאי דר"פ המוכר פירות וכמ"ש ודו"ק: והרמ"א שסתם משמע מדבריו דלעולם לא חיישינן לסבלונת כל ששלח פעם אחת קודם קידושין ולפי מ"ש הרשב"א בתשובה סימן אלף ק"ס לא קאמ' אלא היכ' דרוב' מסבלי ואח"כ מקדשי אלא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי ובזה ששלח פעם אחת קודם קידושין מוכח דהוא נמי כמו רובא דמסבלי והדר מקדשי אבל ברובא מקדשי והדר מסבלי לא מהני מה ששלח סבלונת פעם אחת קוד' קידושין וכמ"ש ודו"ק:

ס"ק ח

אם שלח בעדים. הטעם דבשעת חלות קידושין לא בעינן עדים וכדאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה וה"נ אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו וה"ל כאלו ראינו הנתינה ממש אבל דעת הר"י והר"א ממיץ דאפי' ליכא עדים כלל לא בשילו' ולא בנתי' היכא דמנהג פשוט לשלוח אחר השידוכין טבעת ומנעלים דשוב הוי אנן סהדי דודאי שלח לה לשום קידושין והוי עדות כמו רקדו בפניה וע"ש בת"ה סימן ר"ז ונראה דשטה זו אזלא בשטת הרא"ה הובא בריב"ש סימן קצ"ג בקידש בפחות מש"פ ודר עמה כדרך איש ואשתו ולא הי' עדי יחוד דה"ל כמו עדי יחוד ע"ש וה"נ אע"ג דבשעת קידושין ליכא עדים כלל כיון ששידך וידוע מנהג המקום לשלוח טבעת ומנעלים ה"ל עדים ממש וא"כ לפי מ"ש הריב"ש שם דחלקו על הרא"ה כל האחרונים א"כ ה"נ כל שלא הי' עדים בשעת שילוח סבלונות אין לחוש:

ס"ק ט

רק אחר מקבל להם אין חוששין והוא מדברי מוהרי"ק. ובת"ה סימן ר"ז כתב בשם א"ז דסבלונות יש לחוש אפי' קיבלה אשה אחרת דדלמא שליח שוי' כיון שכבר קיבל הקנין על הקנס וכ"ש אם קיבל אבי' דיש לחוש לפי' רש"י. וע"ש בת"ה שכתב דאפי' קטנה קיבלה סבלונות יש לחוש לפי' ר"ח שכבר נתקדשה ע"ש. וכבר כתבנו חזה בסק"א דבקטנ' אפי' לפי' ר"ח אין חוששין כיון דליכא הודאה מן האשה דהודאת קטנה לאו כלום הוא ואין המשודך נאמן בשליח סבלונות לשוי' אשת איש ואפי' בגדולה נמי מחמת הודאה ע"ש:

ס"ק י

שעש' איסור כתב הב"ש ז"ל ה"ה אם נשא אשה אח"כ מוכח דלא קידש את זו דאל"כ הי' עובר על חרם ר"ג' תשובת ש"י סימן כ"ח ע"ש. והתשובה שם העתק מכ"י הגאון מוהר"י מרפורק ז"ל שהיתה כתובה בסוף ס' א"ז שלו כו' ושם כתב רבו זקנו זצ"ל בשם רבינו שמחה זצ"ל דלפי' ר"ח כששניהם מודים כששלחו הסבלונות שלא הי' צד קידושין בדבר שאז אינה צריכה גט א"כ כפי אלו הדברים נ"ל היכא שנשא המשודך אחרת יש לנו לומר דעתו בודאי שלא קידש כי הי' עובר על

רגמ"ה ז"ל והי' רשע ואפשר אפי' הי' אומר בפירוש קדשתי' לא הי' נאמן דאין אדם משים עצמו רשע לכן נ"ל היכא שנשא המשודך אשה אחרת שעדיף משניהם מודים שלא קידשה כו' עד נראה בכל מקום שנשלחו הסבלונות ונשא המשודך אחרת דליכא בית מיחוש משום צד קידושין ולא בעי גיטא עכ"ל ע"ש: והיינו דוקא לפי' ר"ח הוא דנאמן לומר שלא קידש אבל לפי' רש"י אין המשודך נאמן לומר שלא קידשה וכמבואר בת"ה סימן ר"ז שכתב ז"ל הועתק מתשוב' א"ז גדול וכתב דלפי פי' ר"ח אם אומר שלא קידש כבר מהימן ולא חיישינן לסבלונות אבל לפי' רש"י אפי' אמר שלא שלחם לשום קידושין לא מהימן וע"ש. ומש"ה כתב דלפי' ר"ח דבאומרים שלא הי' צד קידושין דנאמנין וא"כ כשנשא אחרת כיון דלא עבר על חרם רגמ"ה הרי הוא כאומר לא קידש אבל לפי פי' רש"י כיון דאפי' אומר שלא שלחם לשום קידושין אינו נאמן א"כ ה"ה נשא אחר' אינו נאמן וכבר פוסק הרמ"א דאינו נאמן ואפי' נשבע שלא קידש אינו נאמן א"כ השתא שבועה דחמירא אינו נאמן מכ"ש ע"י חרם דאינו נאמן וכן אפי' נשאת תצא ברובא מקדשי והדר מסבלי ולא אמרינן דלא עבר' באיסור אשת איש א"כ נשא אחרת נמי לא מהני ומשום דאינו נאמן לא הוא ולא היא לומר שלא קידשו ואפי' על שבועה או שאר איסורי דחמירא וז"ב. מיהו היכא דשידך ונשא אשה אחרת ואח"כ שלח למשודכת סבלונות בזה נראה אפי' לפי' רש"י אין לחוש ששלח לשום קידושין כיון דכבר נשא אחרת לא עבר בחר' רגמ"ה וכמ"ש מוהרי"ק בשלח בשבת דכיון דאין מקדשין בשבת ודאי לא עביד איסורא אבל אם בשעת שילוח הי' בהיתר תו לא מהימני אח"כ בשו' אופן אפי' נשבע או שאר איסו' לא מהימני ומשו' דכבר דנין אותו במקודשת אבל אם בשעת שילוח הסבלונות הי' איסו' ע"י קידושין אמרינן דלא עבד איסורא ולא קידשה ואע"ג דגם בשידך ונשא אחרת עבר על חרם קדמוני' במה שחזר משידוכין איסורא דעבד עבד אבל להוסיף באיסורו במה שיחזור ויקדש אשה על אשה ולעבור על חרם רגמ"ה לא אמרי' ואמרינן שלא שלח לשו' קידושין:

ס"ק יא

והחתן אינו אומר ששלח לשום קידושין. וכתב בת"ה דהאידנא שנהגו לקדש תחת החופ' ומברכין ברכת אירוסין לא חיישינן לסבלונת וע"ש ועיין ב"ש. ועוד נראה להקל האידנא בסבלונת לפי מה שנוהגין בתנאי' לכתוב הקנס לא יפטו' החרם וגם יש חרם הקהילות במי שחוזר ואין לא היתר אלא בהתרת הרב' אנשים או שיפטרו זה את זה ועיין בהגהת מרדכי דיבמות ועיין ב"ש סימן נ"א, וכיון דאם נשבעו זה לזה שישאו זה את זו אין חוששין לסבלונת דלא חיישי דלמא הדרא בה ולא מקפדה וסומכין על השבועה וכמ"ש ב"ש סק"א ה"נ סומכין על החרם דלא ליהדרא בה:

ס"ק יב

חוששין לכתובה ומשמע דאינו אלא חשש וכמו חוששין לסבלונ' ובריטב"א פי' האיש מקדש כתב שטת הרמב"ן דלכתובה לא חיישינן כלל וע"ש שכתב דכמה זימנין דכתבי כתובה עד דלא גמרי קידושין אלא אדלעיל קאי היכא דכולהו מסבלי והדר מקדשי דלא חיישינן לסבלונת ואמרינן השתא דהוחזק שטר כתובה חיישינן לסבלונת ע"ש: וקש' מהא דכתבו תו' פ"ק דמציעא דף ז' גבי מצא שטר כתובה בזמן שהבעל מודה יחזיר וכתבו שם ז"ל דלא חיישינן לקנוניא וליכא למיחש לשמא כתב בניסן ולא נשא עד תשרי דמנה ומאתים נשתעבדו מן האירוסין אף בלא כתובה דאירוסין קלא אית לי' ולקודם אירוסין ליכא למיחש דכתב לה עכ"ל ומבואר מדבריהם דלא חיישינן דלמא כתב לה קודם אירוסין אפי' במקום שנפל ואיתרע דחיישינן כל חשש דאיכא למיחש וכיון דלא חיישינן כלל לכתוב כתובה קודם אירוסין וא"כ אמאי לא חיישינן בכתובה לקידושין ואפי' לדעת הש"ע דחוששין לכתובה אינו אלא חשש ולפי מ"ש תוס' פ"ק דמציעא דלא כתב קודם אירוסין א"כ ה"ל למימר בכתובה דה"ל קידושי ודאי וצ"ע:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה