אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן לב
סעיף א
ס"ק א
או על החרס והוא דבר שיכול להזדייף וכתב הר"ן דוקא כשאין חותמין עליו עדים אבל אם היו חתומים עליו עדי' חיישינן שמא יבא לסמוך על ע"ח והעתיקו הב"ש ע"ש. ותמהני בזה דנראה מוכח להדיא בש"ס דבקידושין כשר אפי' במזוייף מתוכו כל שיש עדי מסירה. והא פ"ק דגיטין דף י' שם אלא כי קתני מלתא דליתא בקידושין מלתא דאיתא בקידושין לא תני וע"ש ברש"י ד"ה ה"ג ז"ל אלא כי קתני מלתא דליתי' בקידושין כמ"ש וערכאות נמי ליתא בקידושין היכא דאיכא עדי מסירה ישראל דבגט ושחרור הוא דגזרי דלמא אתי למסמך עלי' ומצרכינן לי' גיטא אחרינא אבל בקידושין כיון דמדאורייתא מקודשת משו' עדי מסירה אי אמרת אינה מקודשת שריית אשת איש לעלמא ע"ש וכ"כ תוס' שם ד"ה כי קתני מלתא דליתא בקידושין וכו' וכן ערכאות כיון דאיכא עדי מסירה ישראל כשר בקידושין אעפ"י שחותמין כותי' דליכא למיחש דלמא אתי למסמך עלי' דלא אתי לידה תקלה במה שסבורה להיות מקודשת דהא לא שכיח דתקבל קידושין מאחר כיון שסבורה להיות מקודשת והרי מבואר דגבי קידושין אפי' במזויף מתוכו דהיינו ערכאו' אפ"ה כל שיש עדי מסירה ישראל כשר וא"כ ודאי ה"ה בשאר מזויף מתוכו כשר ע"י עדי מסירה. והרמב"ן בחידושיו שם ז"ל וערכאות ליכא בקידושין היכא דאיכא עדי מסירה ישראל כו' אבל בקידושין כיון דמדאורייתא מקודשת משום עדי מסירה אי אמרת אינה מקודשת שרינן אשת איש לעלמא וא"ת ונימא כי היכ' דהכא גט פסול הוא וקידושי אחר תופסין בה אף ה"נ קידושין פסולים הם ואם בא אחר וקידשה חוששין לקידושי שניהם להחמיר ולאו מלתא כיון דהכא מן הדין כשר אלא שחוששין משום מזויף מתוכו א"נ דגזרינן מובהקים אטו שאין מובהקים לא גזור אלא בגיטי נשים משום דלא סמכו עלה בלא עדי מסירה ואתי למשרי אשת איש לעלמא אבל הכא דאי אתי למסמך עלה באינו מובהקים גופי' או בלא עדי מסירה אין אתה מתיר האיסור אלא אוסר את המותר אע"ג דאיכא למיגזר אטו שאינו מובהקים דלמא סמכי עלה בלא עדי מסירה ואם בא אחר וקידשה יאמרו שאינה מקודשת אין חוששין לכל זה וזה פי' לפי' רש"י ועוד שאין גוזרין בקידושין גזירות האלו שהרי אין גוזרין בו שעדי הקידושין אין חותמין אלא זה בפני זה גזירה משום כלכם כו' וטעמא משום דלא שכיח כל הני מילי בקידושין אלא בגיטי נשים שפעמים שהוא כותב גיטי בערכאות משום קטטה או לקלקלה או שחששו שלא תהא כל א' וא' הולכת ותולה עצמה ביד כותי ומפקעת עצמה מיד בעלה אבל בקידושין אין אדם כותב קידושין בערכאות ועוד דקידושין כיון דאיכא קידושי כסף וביאה קידושי שטר לא שכיח כולי האי ולא גזר רבנן בה עכ"ל. וא"כ לפי טעמא שכתב הרמב"ן דערכאות בקידושין לא שכיחי ומש"ה לא גזרינן בקידושין א"כ איכא למימר דבחרס שהוא דבר שיכול להזדייף גזרינן בקידושין נמי אפי' איכא עדי מסירה. אמנם מפי' רש"י ותוס' מבואר להדיא דלעולם לא חיישינן במזויף מתוכו לקידושין וכל דאיכא עדי מסירה כשר בקידושין לגמרי וגם לפי טעמא בתרא דהרמב"ן דבקידושי שטר לא שכיחי ולא גזרינן בי' א"כ ה"ה במזויף מתוכו מחמת שיכול להזדייף ודברי הר"ן צ"ע ועוד אני תמה בדברי הר"ן דהא כתב הר"ן בפ"ב דגיטין דבדבר שיכול להזדייף חיישינן דלמא אתי למיסמך עלה ע"ש וכ"כ במרדכי ובהגהת אשר"י שם. וא"כ אמאי פסלי בקידושין בדבר שיכול להזדייף ע"י עדי מסירה וצ"ע:
ס"ק ב
לשם האשה המתקדשת כתב הריטב"א ז"ל ולענין שמו ושמה איכא מ"ד כיון דהוי' ליציאה אתקיש בעינן שמו ושמה דשמו ושמה בגט לאו מתקנת ר"ג היא אלא מדאורייתא דבעינן ספר כריתות שיהי' מוכח מתוכו שהוא עושה כריתות וכיון שכן אף בקידושין כן ומדלא מדכרינן בשום דוכתי' כו'. משמע טפי כסברא דמקצת רבוותא ז"ל דלא בעי בשטר קידושין שמו ושמה מוכיח מתוכו דבגט גופי' מדרבנן הוא מתקנת ר"ג דומיא דשם עירו ושם עירה ואפי' יהא בגט מדאורייתא התם דכתיב ספר כריתות אבל בשטר קידושין כיון שמוכיח לנו למי מקדש ומי הוא המקדש בהכי סגי ולא בעי מוכח מתוכו והיינו דלא אדכר בהא דהכא ולא בשום דוכתי בתך פלוני מקודשת לפ' עכ"ל. ונראה דאפי' נימא דשמו ושמה מעכב בשטר קידושין כמו בגט ובעינן מוכח מתוכו היינו דוקא במיחד בפירוש ואומר בתך פלוני מקודש' לי ובזה בעינן שיהי' מוכיח מתוך השטר וצריך לכתוב נמי בשטר בתך פלוני כי היכא דלהוי מוכח מתוכו שמקדש לפלונ' אבל אם עיקר הקידושין אינו אלא בתך סתם דכולן בכלל ואחת מהן מקודשת דלא בעינן קידושין המסורין לביאה וכהאי דקידושין דף נ"ג א"כ ה"ה כשכותב כן בשטר בתך מקודשת לי הוי קידושין וכולן צריכין גט ולזה ה"ל מוכח דאחת מהן מקודשת וכמו בקידושי' כסף כשאומר סתם בתך מקודשת:
ס"ק ג
כמו בגט בריטב"א פ"ק דקידושין דף ה' ז"ל וכל היכא שאינו כתוב בגט ודין אעפ"י שאמר כן בשעת נתינת הגט לא מהני דמילי דצריכה לגיטא צריך שיהיה כתובין דאי לא בדבורא בעלמא מגרש לה ולא הוי גיטא וכן הדין במקדש בשטר דבעינן לשון בעל ולכתוב ודין ולי ואי לא אע"ג דאמ' לי' בדיבורא בעלמא לא מהני שכל זמן שאינו כתוב בו אין בו תורת שטר עכ"ל. ועיין בפ' האיש מקדש דף מ"ח גבי התקדשי לי בשטר ר' מאיר אומר אינה מקודשת כו' וחכ"א שמין את הנייר ומוקי פלוגתי' בשטר שאין עליו עדים ר"מ סבר עדי חתימה כרתי וחכמים סברי שמין את הנייר ע"ש והיינו דר"מ סובר דלאו דעת' להתקדש בפרוטו' הנייר אלא במאי דכתיבה בה וחכ"א שמין את הנייר דדעתה נמי אנייר ע"ש פי' רש"י ולכאורה קשה כיון דצריך ליכתוב בשטר קידושין ודין וטעמא דבעי ודין היינו דלא נימא בדיבורא בעלמא מקדשה ושטרא לראי' ועיין בגיטין דף פ"ה ובנדרים דף ה' וא"כ ע"כ אינו מקדשה בתורת כסף דאי בתורת כסף א"כ שטרא לראי' והוא כותב ודין דלא להוי לראי' אלא שמקדש אותה בשטר זה. מיהו נראה דהא דכותב ודין היינו דלהוי האי שטרא שטר הקנאה דלא נימא שהוא לראי' ובדיבורא בעלמא מקדשה להכי כותב ודין שבשטר זה הוא מקדשה והוא שטר הקנא' אבל אכתי יכול להיות שמקדש' בתרווייהו בתורת שטר ובתורת כסף ושניהם להקנאה ואכתי איכא למידק דכל כה"ג היכא דמקדש' בתרווייהו ושניה' להקנאה אם קנין אחד פסול הוי לי' כמקדש במלוה ופרוטה דאם דעתה אתרווייהו אינה מקודשת ומקדש במלוה ופרוטה דמקודשת אינו אלא משום דדעתה אינו אלא אפרוטה שהוא בעין ולא אמלוה שאינה בעין וכמ"ש בסימן כ"ח ס"ק ל"ח ע"ש והכא דדעתה נמי אנייר אבל דעתה נמי אשטר וכיון דשטר פסול ומקדשה בשניה' לא הוי קידושין כלל וע"ש בסימן כ"ח ס"ק ל"ח שכתבנו דהוא דומה לקני את וחמור:
ס"ק ד
ואינו כותבו אלא לדעתה פ"ק דקידושין ט' כתבו לשמה ושלא לדעתה רבא ורבינא אמרי מקודשת רב פפא ורב שרביא אמר אינה מקודשת ע"ש. וקשיא לי לפי שטת רש"י ובעל המאור דהא דמהני שטר ולא הוי מפי כתבם דהיינו משום דנעשה מדעת המתחייב וה"ל מפי כתבו ולא מפי כתבם והובא בס' קצה"ח סימן כ"ח סק"ו ע"ש. וא"כ תיפוק לי' דפסול כל שנכתב שלא מדעת האשה דה"ל מפי כתבם כיון שנכתב שלא מדעת המתחייב. ואפשר דמיירי שהכתיבה לבד הי' שלא לדעת האשה אבל החתימה הי' לדעת ולפי"ז בנחתם שלא לדעת האשה
לא הוי ספק קידושין אלא ודאי אינה מקודשת ומשום דה"ל מפי כתבם אלא דבקידושין דף מ"ח דמוקי פלוגתי' דר"מ וחכמים בנכתב לשמה ושלא לדעתה ובפלוגתא דרב פפא ורב שרביא והתם ע"כ מיירי מנחתם שלא לדעתה דהא בכתיבה סובר ר' מאיר דאפי' מצאו באשפה כשר כדאי' רפ"ק דגיטין וכיון דמיירי בחתימה מוכח דפלוגתא דרב פפא ורבינא אפי' בחתימה מיירי וקשה דתיפוק לי' כל שנחתם שלא לדעת אשה ה"ל מפי כתבם וצ"ע:
ס"ק ה
שמין את הנייר ז"ל ב"ש כ' הב"י בלשון אפשר אפי' אם קידש בתורת שטר והשטר פסול מכל מקום מקודשת אם הנייר שוה פרוטה ובאמת מבוא' כן בש"ס דף מ"ח שוב ראיתי בבד"ה שכתב בעצמו כן עכ"ל. מקור הדין שם דף מ"ח התקדשי לי בשטר זה ר' מאיר אומר אינה מקודשת ור"א אומר מקודשת וחכ"א שמין את הנייר אם יש בו שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כו' אמר רב נחמן בר יצחק הב"ע כגון שקידשה בשטר שאין עליו עדים ור' מאיר לטעמי' דאמר עדי חתימה כרתי ור"א לטעמי' דאמר עדי מסירה כרתי ורבנן מספקא לי' אי כר' מאיר או כר"א הלכך שמין את הנייר אם יש בו שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אבע"א כגון שכתבו שלא לשמה כו' ואבע"א דכ"ע אית להו דריש לקיש והכא במ"ע שכתבו לשמה ושלא לדעתה ובפלוגתא דרבא ורבינא כו' ולכולהו אוקמתי' מקדש אותה בשטר פסול ואפ"ה שמין את הנייר ומבואר דאפי' קדשה בתורת שטר ונמצא השטר פסול אפ"ה אם הנייר שו"פ אמרינן דעתי' נמי אנייר שהוא בתורת כסף. אמנם נראה לפי מ"ש בשטת תו' רי"ד לפרש בהא דאמר כגון שקידשה בשטר ושאין עליו עדים ז"ל ראיתי למפר' א' שפי' בשט"ח שיש לו על אחרים ואין עליו עדים אלא שהלוה מסרו למלוה בפני עדי מסירה עכ"ל וא"כ כיון דמיירי שקידשה בשט"ח שיש על אחרים ומקדשה בתורת כסף בזה הוא דאמרי חכמים שמין את הנייר ומשום דהיכא דמקדשה בתור' כסף ודאי שמין את הנייר אבל היכא דמקדשה בתורת שטר ארוסין ונמצא פסול איכא למימר דאין שמין את הנייר כיון שאינה מקדשה כלל בתורת כסף וא"כ להך אוקמתי' דרב נחמן בר יצחק אינו מוכח כלל לומר אם מקדש' בשטר פסול דדעתי' אנייר. אלא שראיתי בתו' רי"ד שהשיג על המפרש הנ"ז ולענ"ד דברי המפרש נכונים וכמו שיבואר וז"ל ולא יתכן זה הפי' כלל שאם יש לו למלוה עדי מסירה שמסר לו הלוה השטר בפניהן והודה לו שהוא חייב לו מה צריך ר' מאיר לעדי חתימה הרי פיו כמאה עדים ולא אמר ר' מאיר עדי חתימה כרתי אלא בגט ובשטר אירוסין דלא מהני עדות פיו ולא בשט"ח אלא ודאי בשטר אירוסין מיירי כדפי' המורה עכ"ל. ודברי המפרש נכונים דודאי כי היכי דפליגי בגט ובשטר אירוסין ה"נ פליגי בשטרי חוב וכמבואר בש"ס פ' המגרש דף פ"ו אמר ר' יהוד' אמר רב הלכה כר' אליעזר בגיטין כי אמרי תו קמי' דשמואל אמר אף בשטרות ופריך ורב סבר בשטרות לא הא קתני וגובה מנכסים משועבדים ר' אליעזר תרתי אמר כו' וכן בבבא בתרא דף קס"ט ואע"ג דהיכא דמודה שהוא חייב ומסרו לו בפני עדים נראה שהוא חייב לשלם דכיון דמסרו לו בפני עדים לא שייך משטה אני בך ועיין ש"ך ח"מ סימן מ' מכל מקום אינו שטר ולא הוי אלא מלוה ע"פ כיון דעידי חתימה כרתי ואינו גובה ממשעבדי וכיון דאינו אלא מלוה ע"פ לא מקניא אלא במעמ"ש אבל בכתיבה ומסירה אינו נקנה ואינה קונה האשה שט"ח זה כלל אלא דוקא לר"א דאמר עדי מסירה כרתי דה"ל שטר ממש וגובה ממשעבדי ונקנה לאשה בכתיב' ומסיר'. ועוד דלא מיירי כלל שהודה החייב אלא שמחייב עצמו אעפ"י שאינו חייב בשט"ח וכמבואר בטור וש"ע ח"מ סימן מ' ומש"ה לר"מ דאמר עדי חתימה כרתי אינו מתחייב בשטר שאין עליו עדים וא"ש דברי המפרש ועלה כהוגן דהיינו שמקדשה בשט"ח שיש לו על אחרים ובכתיבה ומסיר' וכברייתא דלעיל וכיון דאין עליו עדים לא הוי שטר ולא נקנה בכתיבה ומסירה ולר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי נתחייב הלוה בשטר ונקנה השטר בכתיב' ומסירה ועמ"ש בקצה"ח סימן ס"ו סק"ז. אך קשה לפי"ז היכא שמין את הנייר דהא הנייר של לוה הוא וכמ"ש הר"ן פ' האיש מקדש ואין שמין את הנייר אלא משום שהוא ביד המלוה בתורת משכון וכמבואר בפוסקים ועמ"ש בסימן כ"ח סק"ב וא"כ לחכמים דסברי דבגוף השט"ח לא מקדשה ומשום דס"ל עדי חתימה כרתי וכיון דלוה לא נתחייב כלל ליכא תורת משכון דמנה אין כאן משכון אין כאן וכמבואר באשר"י פ"ק דקידושין דלא מהני משכון לחיוב אם גופו לא נתחיי' ולפי מ"ש דמיירי בחיוב חדש א"כ לא נתחייב כלל וכיון דמנה אין כאן משכון אין כאן ואיך שמין את הנייר כיון דנייר של לוה הוא ומשכון אין כאן כיון דמנה אין כאן. ונראה דהא דאמרו חכמי' שמין את הנייר אם יש בו שו"פ מקודשת היינו מקודשת מספק דכיון דחכמים מספקא להו אי כר' מאיר אי כרבי אליעזר הלכך אם יש בושו"פ מקודשת מספק ואם לאו אינה מקודשת דבשט"ח גמור נמי אינה מקודשת משום דחכמים ס"ל דלא סמכה דעתה שמא ימחול וכדברי חכמים דר' מאיר לעיל בקידשה בשטר חוב דשמין את הנייר. ובזה ניחא הא דאמרו בש"ס ורבנן מספקא לי' דהא שפיר מצינו למימר דחכמים סברי כר' מאיר דעדי חתימה כרתי ומש"ה אינה מקודשת אלא בנייר אם יש בו שו"פ ור' מאיר סובר אין דעת האשה על הנייר וכדסבר לעיל בברייתא ור' אליעזר ס"ל דאפי' אין בנייר שו"פ מקודשת דעדי מסירה כרתי ועמ"ש תו' בזה בסוגיין. ולפי מ"ש ניחא דאי נימא דס"ל לחכמים לפשיטות כר' מאיר דעדי חתימ' כרתי א"כ אמאי שמין את הנייר דהא הנייר של לוה ותור' משכון לית בי' דהיכא דלא נתחייב א"כ מנה אין כאן משכון אין כאן אע"כ טעמא דשמין את הנייר משום דמספקא להו דשמא עדי חתימ' כרתי וא"כ מקודשת מספק דשמא עדי מסירה כרתי ויש עליו תורת משכון אך קשה לפי דברי המפרש נימא איפכא דחכמים ס"ל לפשיטות כר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי וטעמא דחכמים דשמין את הנייר כדלעיל דלא סמכה דעתה שמא ימחול ור' אליעזר ס"ל אפי' אין בנייר שו"פ מקודשת משום דס"ל סמכה דעתה דלא שביק דידי ומחיל לאחריני וכדלעיל אליבי' דר' מאיר. ולכן נראה דרב נחמן בר יצחק ס"ל דהא דפליגי לעיל ר' מאיר וחכמים כאוקמיתא דלעיל בדרבי ורבנן אותיות נקנה במסירה או כדרב פפא ע"ש בסוגיא וכ"ע ס"ל דסמכה דעתה דלא שביק דידי וכו' וא"נ הכא טעמא דחכמים דאמרי שמין את הנייר היינו משום דספיקי מספקא להו אי כר' אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי וא"כ שפיר נתחייב וקונה השט"ח בתורת משכון כדר' יצחק ויכול לקדש בו אשה וכיון דהנייר ברשות בא לידו מן הלוה ודאי מהני תפיסה ואם לאו אינה מקודשת דאע"ג דספיקא אי כר' אליעזר כיון דתפיסה שלא ברשות לא מהני ואם תפס מפקינן מיני' לשטת תו' והרא"ש בתפיסה שלא ברשות ולא הוי ממונו כלל אלא ממון לוה וכדמוכח בסוגיא דתקפו כהן פ"ק דמציעא דף ז' מהא דספיקות נכנסין לדיר להתעש' ואי אמרת תקפו כהן אין מוציאין מידו נמצא פוטר ממונו בממון של כהן ע"ש ומוכח דכיון דלא מהני תפיסה ה"ל ממון בעלים ממש לכל דבר אבל היכא דאיכא בנייר שו"פ הוי תפס ברשות וה"ל ממונו גמור ומש"ה מקודשת ודו"ק ועמ"ש אחי הרב המובהק בקו' הספיקות כלל א' סימן ח' אלא דהיא גופ' תיקשי דלמה צריך רב נחמן ב"י לאוקמה בשטר שאין עליו עדים ובשט"ח ומש"ה צ"ל אליב' דחכמים דספוקי מספקא להו אי כר"א אי כר' מאיר טפי ה"ל לאוקמה בשטר אירוסין ואין עליו עדים דר' מאיר לטעמי' ותו לא צריך לומר אליבי' דחכמים דספוקי מספקא להו אי כר' מאיר אי כר' אליעזר אלא דס"ל לגמרי כר' מאיר דע"ח כרתי ומש"ה שמין את הנייר. ולכן נראה דרב נחמן בר יצחק ס"ל דהיכא שמקדשה בשטר אירוסין ונמצא פסול לא מהני שומת הנייר בזה כיון דאינו מקדשה כלל בתורת כסף רק בתורת שטר ומש"ה צריך לאוקמה בתורת כסף ובשט"ח דה"ל תורת כסף ומש"ה צריך לומר אליבי' דחכמים ספוקי מספקא וכמ"ש ובתר הכי דמפרש פלוגתייהו בשטר אירוסין וסבר דמהני שומת הנייר אפי' היכא דמקדשה בתורת שטר תו לא מסיק טעמי' דחכמים משום ספוקי מספקא אלא דמצינו לומר דחכמים פשיטא להו דפסול השטר ואפ"ה מהני שומת הנייר ודו"ק וכיון דלרב נחמן מוכח דס"ל דאין שמין הנייר היכא שמקדשה בתורת שטר ונמצא פסול אלא דוקא היכא שמקדשה בתורת כסף והייינו בשט"ח א"כ בקידשה בשטר אירוסין ונמצא פסול מידי ספיקא לא נפקא כיון דלר' נחמן בר יצחק אין שמין בזה הנייר ודו"ק:
ס"ק ו
או על איסורי הנאה עמ"ש בזה בסימן כ"ח ס"ק ס':
ס"ק ז
כתב בכתב ידו בנימוקי יוסף פד"א הביא בזה
מחלוקת מי אמרינן דכשם דכתב בכת"י כשר בגט ה"ה בקידושין או דוקא בגט גלי קרא וכתב לה אבל בקידושין יש לומר אין דבר שבערוה פחות משנים ע"ש ולא אתברר דהא בקידושין יליף שטר אירוסין מגט דאתקש הוי' ליציאה ואפשר דדוקא בגירושין סגי בכ"י משו' דבבעל לחודא סגי ונותן אפי' בע"כ ומש"ה כשכותב בכת"י ה"ל כשני' אבל בקידושין דלאו בדידי' לחוד תליא אלא בעינן נמי דעת האשה לא סגי בכת"י:
ס"ק ח
ע"מ שהנייר שלי אינ' מקודש' הנה דין זה צל"ע דהא בפ' הזרוע דף קל"ג תניא כהן שמכר פרה לישראל ואמר חוץ מן המתנות שלו ופריך עלה והתניא כהן שמכר לישראל ואמר על מנת שהמתנות שלי כו' ומשני על מנת שאני ע"ש ומבואר דעל מנת שהמתנו' שלי לאו שיורא אלא דרך תנאי ומש"ה לא מהני דה"ל מתנה עמ"ש בתורה דרשות ליתן לכל כהן שירצה וכמ"ש הרא"ש שם וע"ש וא"כ ה"נ באומר על מנת שהנייר שלי לאו שיורא הוא אלא דרך תנאי. וע"ש ברא"ש שכתב דע"מ שהמתנו' שלי הוי תנאי ולא שיור ולא ס"ל כסוגיא דפ' המוכר את הבית דשם משמע דע"מ שהמתנות שלי הוי שיור ע"ש פ' הזרוע וכן פסק בטור וש"ע י"ד במתנות דס"ל תנאי ולא שיור ע"ש וא"כ קשה כיון דה"ל תנאי וכל תנאי ומעש' בדבר א' המעש' קיים והתנאי בטל וכמו בגט שאומר ע"מ שתחזיר לי הנייר אם אומ' מעכשיו התנאי קיים אבל אם אינו אומר מעכשיו התנאי בטל והמעשה קיים אפילו לא החזירה הנייר וה"נ באומר ע"מ שהנייר שלי דלא הוי כמו ע"מ שתחזי' הנייר דהוה מעכשיו והחזרה הוא אח"כ אבל ע"מ שהנייר שלי הרי הוא מעכשיו הנייר שלו וה"ל תנאי ומעשה בדבר אחד וא"כ המעש' קיים והתנאי בטל ומקודשת ולמה כתב הרמ"א בע"מ שהנייר שלי דאינה מקודשת אלא דמידי ספיקא לא נפקא לפי מ"ש הרמב"ן לחלק בין אומר על מנת שתתן דתנאי הוי לאומר על מנת שהיא שלי דהוי שיור והובא בב"י בח"מ סימן ר"ט ע"ש שכתב שכן הסכים רב האי גאון ע"ש וא"כ הכא באומ' ע"מ שהנייר שלי ה"ל שיורא ואינה מקודשת דאותיות פורחות באויר וכמו באומר חוץ אבל דעת הרמב"ם ובעל המאור בפ' הזרוע ורא"ש וטור וש"ע כולם הסכימו דתנאי הוי אפי' באומר ע"מ שהוא שלי וא"כ כל דרך תנאי כה"ג תנאי בטל דה"ל תנאי ומעשה בדבר א' כיון דאומר שיהי' שלי מעכשיו ואינו אלא כאומר הנני נותן לך ע"מ שלא יהי' שלך דה"ל תנאי ומעשה בדבר אחד וכמ"ש הרא"ש פ"ק דקידושין גבי ע"מ שלא יהי' לרבך רשות בו דאין קנין לעבד בלא רבו וע"ש שכתב ז"ל ומשום דיד עבד כיד רבו והוי כמו נותן מתנה לחבירו ואומר על מנת שלא יהי' שלך דקנה דכל תנאי שסותר המעש' לא הוי תנאי ע"ש. ובד"מ כתב הר"ן פ"ק דקידושין דאינה מקודשת עכ"ל ובדקנו בדברי הר"ן ולא מצאנו מזה וזה אשר כתב הר"ן פ"ק דקידושין גבי שטר מנלן ז"ל דהא ודאי צריך שיתן לה השטר דהא דכוותה בגט הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת כדאי' פ' המביא תניין דף כ' עכ"ל והרי לא כתבה באומר על מנת אלא באומר והניי' שלי דזה ודאי שיורא וה"ל אותיות פורחות באויר אבל דרך תנאי היכא שסותר המעשה ודאי תנאי בטל וצ"ע ולכן נראה לענ"ד באומר ע"מ שהניי' שלי מידי ספיקא לא נפקא וה"ל ספק מקודשת דלדעת רב האי גאון ה"ל שיורא ואינה מקודשת ולדעת הנך פוסקים שזכרנו הוי תנאי והמעשה קיים והתנאי בטל כיון שהם בדבר אחד: