אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן יג › סעיף יד

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן יג · סעיף יד

סעיף יב

ס"ק יד

זה שאמרו בגרושה. כתב הרא"ש פ' החולץ ז"ל והיכא דקים לן דמעוברת היא תנשא אלמא תנן לא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו ומסיק משום דסתם מעוברת למניקה קיימא ודלמא מעברא ומיעכר חלבה וקטלא לי' ומתוך זה הי' אומר ר' שמשון גרוש' מניקת וגרושה מעוברת מותרת להנשא דלא משעבדא להניק עכ"ל ועיין בהגהת אשר"י פ' אעפ"י דס"ל ואעפ"י שאם מכירה כופה ב"ד להניקו מכל מקום אין שעבוד עלי' כל זמן שלא כפו אותה בב"ד ומותרת לינשא ולא דמי לאלמנה מינקה שחייבת להניק את בנה עכ"ל ומזה למדו קצתן דה"ה בצמקו דדי' בחיי בעלה דגם אלמנ' מעוברת מותר לישא כיון דלאו למניקה קיימא וכמו דמתיר ר"ש גרושה מעוברת משום דלאו למניקה קיימא: מיהו נראה דעכ"פ צריכה להמתין שלשה חדשים דהבחנה ואע"ג דהוכר עוברה כיון דאפי' הפילה צריכה להמתין ימי הבחנה ובתשובת הרא"ש כלל נ"ג ראובן בא על נערה ונתעבר' והודו שניהם שממנו נתעבר' ואח"כ נתקדשה לשמעון ונראה לב"ד שתנשא לראובן כיון שהיתה מעוברת ממנו והם מסופקים אם צריכה להמתין ג' חדשים כיון שנתן לה שמעון גט או דלמא כיון שידוע שהיתה מעוברת מראובן כו' תשובה כו' וכשמגרשה שמעון צריכה להמתין שלשה חדשים קודם שתנשא לראובן אעפ"י שהיתה מעוברת מראובן לא פלוג חכמים בענין הבחנה אפי' קטנה זקינה ואיילנות ואפי' שלח לה בעלה גט ממד"ה כולן צריכות להמתין שלשה חדשים עכ"ל:

ס"ק טו

דהא אי בעי' לא תניק לי' כלל ובתשובת נ"ב ז"ל הנה זה לי שנים רבו' הקשיתי על שטת ר"ש הזקן שחולה הטעם בשעבוד ומתוך כך מתיר גרושה והרי לב"ש שום אשה אינה משועבדת להניק כלל וכדאי' כתוב' דף נ"ט והרי בדף ס על מה דפליגי ר' מאיר ור' יוסי במניקה שמת בעלה הרי זו לא תתארס ולא תנשא עד כ"ד חודש ור"י אומר שמנה עשר חודש א"ר נתן בר יוסף הן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה שב"ש אומרים כ"ד חודש וב"ה אומרים שמנה עשר חודש ודוחק לומר דב"ש אומרים כ"ד חודש היינו לענין זמן היניקה כו' שהרי על שניקה שמת בעלה קאמר הן הן דברי ב"ש ועוד דא"כ ה"ל לר"נ בר יוסף לומר הן הן דברי ב"ש על משנה דגיטין דף ע"ה כמה היא מניקתו ב' שנים ר"י אומר ח"י חודש ה"ל למימר התם הן הן דברי ב"ש אלא ודאי דגם ב"ש וב"ה במניקה שמת בעלה פליגי וא"כ קשה לב"ש למה אסורה לינש' והא לא משעבדא לי' כלל כו' ומתוך קושיא זו הוכחתי דע"כ לא התיר ר"ש הזקן אלא בגרושה דאיכא אב אבל באלמנה דליכא אב מודה ר"ש הזקן שאין חילוק בין משעבדא ללא משעבדא עכ"ל: ועיין שטה מקובצת שם בדף ס' ז"ל ואפשר דר' נתן ורשב"ג בפירושא דב"ש וב"ש וב"ה פליגי דודאי ר"מ ור"י פליגי לענין נישואין דר' מאיר קאמר בהדיא לא תיארס ולא תנשא עד כ"ד חודש ור"י סובר עד י"ח חודש ומיהו בדברי ב"ש וב"ה איכ' לפרושי דהכי קאמרי ב"ש כ"ד חודש פי' שיעור היניקה כ"ד חודש ומיהו אין צריך להמתין מהלנשא כי אם כ"א חודש וב"ה סברי שיעור היניק' י"ח חוד' מיהו אינה צריכ' להמתין מלהנש' אלא עד ט"ו חודש אי נמי איכ' לפרושי דב"ש וב"ה בשיעור הנישואין נמי פליגי ר' נתן סבר כי היכ' דפליגי ר"מ ור"י בשיעור הנישואין וכדתני להדי' הרי זו לא תנש' כו' ה"נ פליגי ב"ש וב"ה דהן הן דברי ב"ש הן הן דברי ב"ה ורשב"ג סובר דב"ש וב"ה בשיעור היניקה פליגי ולדברי האומר כ"ד חודש מותרת לינשא בכ"א חודש ולדברי האומר י"ח חודש מותרת לינשא בט"ו חודש מהא דא"ל אביי לאריסימן דבעי ליארס בט"ו חודש מדר' מאיר ור"י הלכה כר"י היינו לומר דשיעור היניקה אינו אלא י"ח חודש ועיק' סמיכותי' מדמר עוקב' דאמ' לי התיר ר' חנינא ליש' לאחר ט"ו חודש עכ"ל. ומבואר דלרשב"ג ודאי עיקר פלוגתי' דב"ש וב"ה אינו אלא בשיעור יניקה וסבר דלנישואין בצרי לה שלשה חדשים לכל חד כדאית לי' ור' נתן נמי מודה דעיקר פלוגת' דב"ש וב"ה בשיעור יניקה אלא דר' נתן לא סביר' לי' הך פחת דג' חדשי' וס"ל דכי היכ' דפליגי בשיעו' יניקה ה"נ לענין נישואין ולדברי ב"ש כ"ד חודש והיינו לדידן דאלמנה משעבדא ולב"ה י"ח חודש. והא דאמר אביי לאריס' דבעי ליארס מהאי דר' מאיר ור' יהודא דהלכ' כר"י ומנלן דסובר ר' יהודא שיעור יניקה י"ח חודש ודלמא הוא לבתר שיעורא דעכירת חלבה וה"ל שיעור יניקה כ"א חודש כיון דר"י לענין נישואין קאמר משום דבהדיא מצינו לר' יהודה שיעור יניקה י"ח חודש בפ' מי שאחזו דף ע"ה דר' מאיר ס"ל ע"מ שתניקי את בני היינו שתי שנים ור"י ס"ל י"ח חודש ע"ש

ס"ק טז

לא תניק לי' כלל ואפי' בשכר כתב ב"ש ז"ל הנה באלמנה נמי משכח' לה דאינה חייבת להניק היינו כשהיא עשירה או היכ' דאין לה מזונת ולפי"ז י"ל גם אלמנה מותרת להנשא כו' וכן פסק בתשובת אמונת שמואל ויסוד בנין שלו שסמך על הר"ש הזקן דס"ל גרושה מותרת להנש' משום דאין חייבת להניק אבל אין נ"ל להקל דהא לא כתבו הפוסקים היתר זה אלא בגרושה ולא באלמנה וע"כ הטעם משום דגרושה לעול' היא פטורה להניק א"כ אינה בכלל מניקה אבל אלמנה דלפעמים חייבת אז היא בכלל מניקה כו' ולכאורה יש להביא ראי' מש"ס אפי' אלמנה עשירה אסורה דהא בי ר"ג התירו חז"ל משום דהם מפורסמי' ובודאי בי ר"ג עשירים היו ומכל מקום מחמת עושרם אסורין וא"ל דמיירי אלמנה מאחר ובאה לינשא לר"ג מש"ה צריך שם הטעם בי ר"ג מפורסמי' דהא רש"י פי' שם כשהי' שם בר"ג אלמנ' מניקה משמע שהי' נשי ר"ג עכ"ל. והנה לכאורה כיון דמש"ס לאו ראי' דאי' למימר אלמנ' מאחר וכמ"ש ב"ש ונשאת לר"ג ומדברי רש"י נמי לאו ראי' דאפשר דרש"י אינו סובר כשטת ר"ש הזקן אבל לשטת ר"ש הזקן אי' למימר דכשם שגרושה מותרת משום דלא משעבדא ה"נ אלמנה עשירה לא משעבדא והש"ס מיירי מאלמנ' מאחר ונשאת לר"ג מיהו נראה דברי רש"י מוכרחין והוא דכתב הרא"ש בתשובה כלל נ"ג ז"ל ומה שהתי' ר"נ לדבי ר"ג היינו אם אחת מדבי ר"ג שכרה מינקת כו' אבל אם איש א' מדבי ר"ג נתן עיניו במניקת דעלמא לישאנה ושכר מינקת לבנה בזה לא התיר ר"נ וטעם נכון יש לחלק כי כשהאשה היא מדבי ר"ג אם ימות הוא מדבי ר"ג לא הדרא בה המניקת אבל אם א' נשא מינקת דעלמא לא תירא כל כך המינקת כיון שהילד אינו מדבי ר"ג ואולי תחזור בה דאי לא תימ' הכי הפקעת תקנת חכמים כל אשה מינקת תבק' לא' מדבי ר"ג שישכיר לה מינקת אלא ודאי רב נחמן לא התיר אלא לנשים מניקות של ר"ג עכ"ל ולזה הוכרח רש"י לפרש כשהי' בהם בדבי ר"ג אלמנה מינקת וא"כ ראיית הב"ש נכונה. ובעיקר דברי אמונת שמואל שהעלה דבעשירה דלא משתעבדא ה"ל דין גרושה דמותרת לדעת ר"ש הזקן ולענ"ד דביניקה אין חילוק בין עשירה לעניה ומשום דכל זמן שהבעל חי והכניסה לו כדי לקנות שפחה או לשכור שפחה וכמבואר בש"ע סימן פ' סעיף ט' היא אומרת ראוי הוא לקנו' או לשכור שפחה ע"ש. וכיון דפטורה ממלאכות וה"ה מיניקה לא משעבדא לי' אבל כשמת בעל ומחויבין היורשין להחזיר לאלמנה כל נכסי' ונדוני' שלה ואפי' אם עדיין לא גבתה אינו אלא חוב ביד היורשין וא"כ כל זמן שניזונת ודאי מחייבה במעשה ידי' ליורשי' והנקה בכלל מעשה ידיה. ובר"פ אלמנה ניזונת בהא דתנן אלמנה ניזונת מנכסי יתומים מעשה ידי' שלהן איבעי' להו ניזונת תנן או הניזונת תנן ניזונת תנן וכאנשי גליל ולא סגי דלא יהבי לה או דלמא הניזונת תנן וכאנשי יהודא ואי בעו לא יהבי לה ומסקי' ניזונת תנן וכתבו תו' דהכי פירושא ניזונת תנן וכאנשי גליל שהיא ניזונת על כרחין של יתומים והלכך מעשה ידי' שלהן אבל לאנשי יהוד' שמדעתם ניזונת ויכולין לסלקה אין מעשה ידי' שלהן או הניזונת תנן וכאנשי יהודה דאפי' לאנשי יהודה דאי בעו לא יהבי לה אפ"ה מעשה ידי' שלהן ע"ש וכיון דמסקי' ניזונת תנן ממילא מבואר דלאנשי יהודא כיון דיכולין לסלקה אין מעשה ידי' ליורשין וא"כ תיקשי לרב דס"ל כאנשי יהודה בפרק נערה דף נ"ד ולדידי' אלמנה לא משעבדא ליורשין להנקה ורב ושמואל דאמרו תרווייהו צריכה להמתין כ"ד חודש פ' אע"פ דף ס'. ונראה דרב ס"ל דהניזונית תנן וכ"כ בחידושי מוהרי"ט ע"ש לשטת רש"י ז"ל דלהכי מבעי' לי' אי ניזונית תנן קשיא לרב ע"ש גם בחידושי פני יושוע כתב ר"פ אלמנה ניזונית ע"ש בשטת רש"י דבהא גופה פליגי רב ושמואל אי ניזונית תנן או הניזונות תנן ע"ש והא דפשיט שם מדשמואל דהניזונת תנן וכאנשי יהודא ושמואל גופי' ס"ל הלכה כאנשי גליל כבר כתב בשטה מקובצת שם דהוי ס"ד דשמואל חזר בו עד דדחי לי' ע"ש וכיון דרב ס"ל דהניזונית תנן א"כ ממילא משעבד' אפילו לאנשי יהודא. אלא דלפי"ז לדידן דקי"ל כשמואל וכאנשי גליל ונזונית תנן וא"כ לאנשי יהודא אין מעשה ידי' ליורשין ועכשיו דנהיגין כאנשי יהודא ומשום דיכולין לתקן כל ב"ד במקומן שהיתומים יכולין לסלקה בכל עת שירצו וכמבואר בסימן צ"ב סעיף ג' ע"ש וא"כ עכשיו אין מעשה ידי' ליורשין וכבר כתב הב"ח בסימן צ"ה דהיכא דיש תקנה לעשות כאנשי יהודא אין מעשה ידי' שלהן וכן כתב הב"ש בסימן צ"ה ע"ש וא"כ האידנ' דלא משעבד' להנקה אפי' עניה ולא משכחת עכשיו איסור מינקת לדברי שו"ת אמונת שמואל ע"ש בתשובה הנ"ל תשובת הגאון מוהר"ש לוצאטו שכתב ליישב מה שהקשה ר"ת על ר"ש הזקן ז"ל ועוד דאלמנה לא משתעבד' מכי תבעה כתובה או להנשא וע"ש שכתב דשאני אלמנה דבדידה תלי' הפקעת השעבוד ומשום שלא תניק תובעת כתובתה וכן מ"ש הרא"ש טענה אחרת נגד השר שתאמר איני ניזונית ואינה עושה גם זה בדידה תלי' מלת' משא"כ במגורשת עכ"ל ע"ש ולפי מ"ש א"כ האידנ' כל האלמנות דינה כמגורשת דעכשיו אין מעשה ידי' ליורשין. ואין לומר כיון דמדינ' קי"ל כאנשי גליל ומעשה ידי' ליורשין ומשעבד' להנקה ומה"ט מניקה אסורה לינשא מש"ה אפי' עכשיו מינקת אסירה דכל דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו אע"ג דהטעם בטל האיסור במקומו דכיון דגם כשהי' הדבר באיסור היו העשירות מותר' לינש' לדברי שו"ת הנ"ל משום דלא משעבדא ועכשיו כולן דין עשירות להם לא שייך בזה משום דבר שנאסר במנין. מיהו לפי מה שמבואר לפנינו בסימן צ"ה סק"א דגם האידנא מעשה ידי' ליורשין ודלא כב"ש ע"ש א"כ א"ש דגם האידנא עניות אסורות לינשא. שוב ראיתי בס' הפלאה להרב הגאון בעה"מ שם בחידושיו הקשה לדעת הר"ש הזקן דהיכא דלא משעבדא לית בה דין מינקת דא"כ לרב דס"ל כאנשי יהודא דלעולם לא משעבדא להנקה לפי מ"ש תו' ר"פ אלמנה ניזונת והיכי קאמר רב צריכ' להמתין כ"ד חודש ובחידושי הגאון הנ"ל לש"ע סימן צ"ג כתב ליישב לפי מ"ש הב"ח סימן צ"ג דכל היכ' דאסורה לינש' מחמתו יש לה מזונת בע"כ ולכן אסורה לינשא כדי שיוכרחו היורשין ליתן לה מזונת ומעשה ידי' שלהן דהיינו הנקה ע"ש. ואינו נראה דכיון דדעת הר"ש הזקן הסיבה דאסרו מינקת היינו משום דמשעבדא לי' להנקה ומש"ה התי' בגרושה ואיך יהי' מן המסובב סיבה דכיון דלאנשי יהודא לא משעבדא להנקה למה יאסרו אותה לינשא. אלא דקושיא מעיקר'

ליתי דלרב דס"ל כאנשי יהוד' ס"ל דגרסי במשנתינו הניזונית וכמ"ש. גם ראיתי שם בס' הפלאה בחידושיו פ' מציאת האשה מעין הדברים שכתבנו בהני דר"ג דאע"ג דעשירים היו משום דגבי יורשין לא מהני הנדוניא כיון דחייבין להחזיר תיכף אחר מות אביהם וכיון דאסורה לינשא תתבע את הנדוניא מיורשין וע"ש. ואינו צריך לזה שתתבע את הנדוניא דגם אם לא תתבע הנדוניא כיון דאחר מות בעלה הגיע זמן פרעון הנדוניא ה"ל כמו שאר חוב שיש לה ביד היורשין וא"כ מעשה ידי' ליורשין ודברי המחבר הנ"ל אינו מוכרח דמ"ש כיון דאסרוה לינשא תתבע את הנדוניא מיורשין ומעשה ידי' ליורשין ע"ש דאדרבה אי תיאסר אות' לינשא לא תתבע את היורשין בכדי שלא יהי' מעשה ידי' ליורשין ואז תהיה מותרת לינשא ואחר הנישואין תתבע את היורשין הנדוניא אלא דלאו בתביעה תליא מלתא ומשום דדוקא לגבי בעל כשהוא חי לא משעבדא ליה ליניקה כיון דבעל אוכל פירות מדינא בנכסי אשתו ויש לה נדוניא גדולה מש"ה פטורה מהנקה אבל כשמת בעלה דיורשין מחויבין להחזיר אין לה דין עשירה לגבי יורשין כיון דהמה מחויבין מדינא להחזיר לה גם כשתניח את הנדוניא ביד היורשין לא מהני לה מידי כיון דאינו אלא כמו חוב ביד היורשין שהגיע זמנו לפרוע וזה פשוט וברור עוד שם כתב בס' הנ"ל בכוונת ב"ש שהקשה מהנך דר"ג דעשירים וכתב לפרש שבעליהן עשירים היו ועולה עמו ואינה יורדת אפילו לאחר מיתה ע"ש. ולענ"ד נראה דלא אמרו עולה עמו ואינה יורדת אלא במה שבינה לבין בעלה כמו קבורה דעל הבעל לקובר' צריך לקוברה לפי כבודו דעולה עמו אפי' לאחר מיתה וכן במזונת אלמנה כיון דהוא חוב על הבעל ובתנאי כתובה נשתעבד מחיים אלא דזמן פרעון לאחר מותו וכמ"ש הרב המגיד בפי"ח מהל' אישות ע"ש ומש"ה גם לאחר מותו כיון דחוב מזונות על הבעל צריכין ליתן לה מזונו' לפי כבוד הבעל וכמ"ש בש"ע סימן צ"ד דאם כבוד בעלה גדול נותנין לה מזונ' וכסות לפי כבודו אבל מעש' ידי' דליורשין תקנו לא שייך לומר גבי יורשין בעלייתו של בעל ובמה שאביהם עשיר ואע"ג דיורשין למזונות במקום בעל ועמ"ש בסימן צ"ה סק"א היינו לענין מזונת שמחויבים אבל אם הבעל עני אע"ג דיורשין עשירין הוי אינם צריכין ליתן מזונות לפי כבוד עשרם דבזה לאו בעל נינהו וה"נ לענין מעשה ידי' דיורשין לא מפסדי במה שבעל עשיר הי' אלא דכל שניזונית מיורשין תקנת חכמים שמעשה ידי' ליורשין ואע"ג דב"ש כתב בסימן צ"ה סק"ב ז"ל מעשה ידי' שלהן עיין סימן פ' בענין מלאכות שלה תליא הכל בעושרו וכן אם היא פטור' לעשות מלאכה לבעלה פטורה לעשות ליורשין ע"ש ואינו מוכרת די"ל דגבי בעלה אמרי' בעלייתו של בעל וכן אפי' לאחר מות בעל מה שמגי' מן הבעל ונג' הבעל דהיינו מזונת שחייב בעלה ואמרינן דנותנין לה מזונת לפי כבוד עושרו בחייו אבל מה שתיקנו חכמים ליורשין שיהי' מעשה ידי' שלהן עבור מזונת לית בהו משום עלייתו של בעל ועשירות שלה אינו מועיל לגבי יורשין כיון דאחר מות בעלה מחויבין לסלק לה הכל ואינו אלא כמו חוב וכמ"ש זה הנראה לענ"ד ודו"ק:

ס"ק יז

ומשמע מדבריו דה"ה לגרושה כתב בסמ"ג עשין נ' ז"ל הרב ר"ש מפאלאיזא הי' אומר דגרושה מניקה מותרת לינשא בתוך זמן הזה מפני שאנו אומרים בפ' אעפ"י נתגרשה אינו כופה להניק ולא הודה לו ר"ת לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה כופה להניק וגם בשאלתות פוסק דל"ש גרושה ול"ש אלמנה עכ"ל. ולכאורה משמע דלא פליג ר"ת אלא במכירה וכן הבין מוהר"י מינץ ע"ש אבל מדברי תו' והרא"ש מבואר דר"ת ס"ל דאין חילוק כלל בין אלמנה לגרושה וכמ"ש תו' בשם ר"ת דאלמנה נמי אינה משועבד' כשאומרת איני ניזנת ואיני עושה או כשרוצית לינשא ע"ש ובאלמנה ודאי אפי' אינה מכירה דהא אפי' מעוברת אסורה מה"ט דלמניקה קיימא ואע"ג דאינה מכירה לעולם וא"כ ה"ה גרושה אפי' אינה מכירה וגם בסיום דברי הסמ"ג שכתב וגם בשאלתות פוסק דל"ש גרושה ל"ש אלמנה מבואר דגרושה ואלמנה שוין ובאלמנה ודאי אפי' אינה מכירה לא תנשא עד כ"ד חודש ולפי מ"ש מוהרש"א בטעמא דר"ת דאוסר בגרושה אע"ג דלא משעבדא דגזר אטו מכירה ע"ש אפשר לפרש בכוונת ר"ת שהובא בסמ"ג דלא הודה לו לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה כופין אותה להניק גזרינן אינה מכירה אטו מכירה והר"ר שמשון נראה דסובר דבגרושה אפי' מכיר' אע"ג דכופין אותה להניק משום סכנת הולד כיון דלאו בתורת שעבוד הוא מותרת לינשא וכמ"ש בהגהת אשר"י ע"ש א"כ לא שייך למיגזר אטו מכירה כיון דמכירה נמי לא מיתסרה. אך קשה דאי נימא דגזרינן אטו מכירה א"כ היכי לא שרי רב נחמן להני דבי ר"ג כיון דבי ר"ג נמי כל שמכירה אסור וכמ"ש הרב המגיד פרק י"א מגירושין ז"ל וכתב הרשב"א בתשוב' דאפי' לר"ג כל זמן שהניקתו האם עד שמכירה לא תנשא אלא כופין אותו ומניקתו מפני סכנת הולד עכ"ל. ואין לומר דשאני דבי ר"ג דלא גזרינן בהו הא אטו הא משום דענינם נודע ומפורסם וכמו שיבואר לפנינו בשם הריב"ש דהתם היינו שענינם נודע ומפורסם בנתנתו למינקת אבל זה שיתפרסם אם הולד מכיר' או לא דבזה צריך בדיקה אם מכירה ולא יתכן בזה פרסום וא"כ אפי' נתנתו למינקת נגזור אטו מכירה. ונראה לפי מ"ש בשטה מקובצת ז"ל ואם הי' מכירה פי' המורה שאינו רוצה לינק מאשה אחרת ע"ש. ולפי"ז כיון דהא דנתנתו למינקת בהני דבי ר"ג עיקר ההיתר הוא משום דידוע ומפורסם ענינם וכמ"ש הריב"ש בסימן תס"ב ז"ל ואף אם נאמר דאי' לדרב נחמן דשרי לבני ר"ג היינו משום דהני דבי ר"ג היו מפורסמים באלמות והי' ענינם נודע לכל ישראל ואין לגזור בהו אטו אחריני' וה"ל כמת עכ"ל וכיון דנודע ומפורסם ענינם שנתנו למניקה אחרת תו לא הוי מכירה כיון דקיבל הולד מינקת אחרת ובאשה דעלמא אפי' נתנו למניק' אחרת וה"ל אינה מכירה כיון דאין הענין נודע שנתנתה למניקה אחרת וגזרינן הא אטו הא. מיהו מדברי הרא"ש משמע דלא מיחלף נתנתו למינקת אטו אינה נותנה למינקת משום דמינכר בין נתנה למניקה ע"ש שכתב דבנתנה למניקה הטעם דאסור משום דחיישינן דלמא הדרא בה ובגומלתו נמי מינכ' אלא משום דגזרינן שמא תמהר לגומלו קודם הזמ' אבל לא גזרינן הא אטו הא ע"ש. ודברינו נכונים למ"ש הריב"ש דשפיר גזרינן הא אטו הא ובדבי ר"ג משום דענינם מפורסם א"כ ניחא דלא גזרינן אטו מכירה אע"ג דמכירה אין בו משום פרסום כיון דצריך בדיקה מיהו כיון דנודע שנתנו למניקה ה"ל ידוע שאינה מכירה וכמ"ש. אמנם בשטה מקובצת כתב על פי' המורה ז"ל ואינו נ"ל דא"כ אמאי בעי עד כמה ופליגי אמוראי בשיעורא כל שנראה שאינה רוצה לינק מאש' אחרת אזי נכוף אותה ועוד האי דאותבי' בדרא דנשי מה צורך בבדיקה נרא' אם יונק מאשה אחרת מש"ה נראה לי שאעפ"י שהוא יונק אם הוא מכיר את אמו כופין אותה שכיון שהוא מכירה אם תניחנ' תיקש' לו פריש' אמו ומסתכן כו' ואלו כפי' המורה כיון שלא הי' יונק מאשה אחרת מה לו לומר הוי קא מסוי לאפה אלא ודאי יונק הי' מהם ואפ"ה מפני שהי' מכיר את אמו כפו אותה והלשון מוכיח דקאמר אם הי' מכירה ולא קאמר אם לא הי' יונק אלא ממנה ר' ישעי' מטראני ז"ל עכ"ל. ולפי"ז הדרא קושיין לדוכת' דגם בדבי ר"ג ונתנתו למניקה נגזור אטו מכירה:

ס"ק יח

דדוקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה. והוא דעת הרשב"א להתיר בגרוש' כיון דלא משעבדא ואין איסור בגרושה אלא בהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה. ומשמע מדברי הרשב"א דאם הניקתו אחר שנתגרשה עד שהכירה כיון דבתחלה לא משעבדא כלל ה"ל כאשה דעלמא שהניקה עד שהכירה דאין כופין אותה ודוקא שהניקתו קודם שנתגרשה דאז הי' משעבד' לי' להניק והניק' מתוך שעבוד' עד שהכיר' ומש"ה אפי' נתגרש' אחר שהכירה כיון דכבר משעבדא והכירה הי' מתוך שעבודה הוא דכופין אותו אבל אם הניקתו אחר שנתגרשה עד שהכירה כיון דמעולם לא משעבד' אינה נכנסת בשעבוד במה שמכירה. וניחא בזה הא דכ' הרמ"א סימן פ"ב ז"ל וי"א דאפי' אשה אחרת שהניקה ולד עד שמכירה כופין אותה ומניקתו בשכר מפני סכנת הולד ע"ש ולכאורה ליכא מאן דפליג בהדיא בזה. ולפי מ"ש מוכח מדברי הרשב"א דבאשה דעלמא אין כופין אלא דוקא במכירה מתוך שעבודה:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה