אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן יא › סעיף א

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן יא · סעיף א

סימן יא

ס"ק א

הרי היא אסורה כתב ב"ש ז"ל ומבוא' ברמב"ם אפי' אם העיכוב הוא ממנו דהוא לא הי' רוצה להשקותה מכל מקום אסורה היא לו והטעם משום דאחר קינוי וסתירה היא אסורה לבעל ולבועל ואין תקנה אלא ע"י בדיקת המים וכו' א"כ ממילא היא אסורה כיון דאינ' יכול' להתבר' אם היא טהור' ואפשר הב"ד יכולין לכופו שישקה אותה כדי לברר הספק מכל מקום אם לא השקה אותה אסורה לו ולנחשד עכ"ל ע"ש. ובמשנה למלך פ"ב מסוטה כתב ז"ל ומהאי דפ' האשה רבה שכתבתי לעיל יתבאר לך ביטול דברי ב"ש ומשם יתבאר לך דאפי' אם הוא רוצה לחזור ולהשקותה אינו יכול להשקותה עוד ודוק בתוספות שם עכ"ל. והוא בפ' האשה רבה דף צ"ה אלא אמר ר' יוחנן סוטה ומקשה סוטה למאן אלימא לבעל בא עלי' בעל אסרה עלי' לבועל מאי ארי' בא עליה אפי' נתן לה גט ואפי' אמר אין אני משקה אותה ובתו' ד"ה אילימא בסוטה לבעל פי' כשבא עלי' בעל אסורה לבועל לעולם ששוב אין מים בודקין אותה מאי ארי' בא עלי' כו' או אמר אין אני משקה אותה שוב אינו יכול להשקותה ואסור' לבועל לעולם ותימא לרבינו יצחק דמנלן כשאומר איני רוצ' להשקות' דשוב איני יכול להשקות' ואומר ר"י שיש להוכיח קצת דמכי אמר איני משק' קתני במתני' בסוטה דף כ"ג בהדי הנהו דמנחותיהן נשרפות שאין ראויין עוד לשתות עכ"ל. ומבואר דאפי' חוזר ורוצה להשקותה אינו יכול וא"כ איך שייך כפי' לכופו שישקה אותו כיון דאינו יכול שוב להשקותה ולא מהני השתי' אמנם בעיקר ראיית התוס' מהאי דתני בהדי הנך דמנחותיהן נשרפות קשה לי דהתם ודאי המנחו' נשרפו אפי' נימ' דיכול לחזו' ולהשקות' ומשום דס"ל דיחוי וכדאמר ר' יוחנן בסנהדרין דף מ"ז ובהוריות דף י"א זבחים דף י"ב אכל חלב והפריש קרבן ועבד ע"א וחזר בו הואיל ונדחה ידחה ע"ש ואע"ג דהתם נמי בידו לחזור אפ"ה ה"ל דיחוי וא"כ בזה נמי שאמר אינו משקה ה"ל דיחוי אע"ג דחזל בו אח"כ ורוצה להשקות' ואם חזר בו קודם שהפריש' המנחה נימא דיכול לחזור ולהשקותה אע"ג דאנן לא ס"ל הך דר' יוחנן באכל חלב ועבד ע"א והיינו משום דס"ל בעלי חיים אין נדחין ע"ש ביומא דף ס"ד אבל מנחות איתנהו בדיחוי ובתוס' סוכה דף ל"ג ד"ה נקטם מערב י"ט דהך דזבחים דף ל"ד דתנן גבי קיבל הכשר נתן לפסול יחזיר לכשר ופריך בגמ' ליהוי דיחוי ומשני רב אשי כל שבידו לא הוי דיחוי ובזבחים דף נ"ט דהואיל ונדחה ידחה אעפ"י שבידו לתקן וצריך לחלק בדברים ע"ש וא"כ אפשר דהך דאומר איני משק' דמי להך דר"א דכל שבידו לאו דיחוי וא"כ שפיר ראי' מהך דמנחותיהן נשרפות ובתוס' זבחים דף ל"ד ד"ה כל שבידו לא הוי דיחוי ע"ש ז"ל וגבי כיסוי הדם דקרי לי' דיחוי כשכסהו הרוח ונתגלה כיון דאין מצוה לבטל הדיחוי לא חשיב בידו ולא דמי להכא דמצוה לאוספו והפריש קרבן והמיר דלעיל דף י"ב אין זה קרוי בידו כיון דאין דעתו לחזו' עכ"ל. וא"כ הך דאינו משקה כיון דמצוה להשקותה ולבטל הדיחוי חשיב בידו כהאי דזבחים דף ל"ד: אולם כיון דעיקר המנחת סוטה של האשה היא והאשה היא הבעלים וכמ"ש רש"י בסוטה דף י"ט ע"ש. ואע"ג דמשל בעל באה מנחת סוטה אבל המנחת סוטה קרבן אשה היא והבעל הוא המביא משלו וכיון דקרבן אשה היא נראה דהוי דיחוי מכי אמר איני רוצה להשקותה ואע"ג דבידו לחזור ולהשקותה כיון דקרבן דידה היא והאשה אין בידה שיחזור הבעל וחשיב לאו בידה וה"ל דיחוי ומש"ה המנחה נשרפת וצ"ע:

ס"ק ב

וה"ה אם נאסרה לבעלה בשבילו אסור' לו כתב הרב המגיה במשנה למלך ז"ל עיין בתשובת מוהר"א ששון סימן קצ"ז שנסתפק בבועל שני אם נאסרה לו כיון שכבר היתה אסורה ועומדת ועיין מה שהשיגו עליו בס' שבות יעקב ח"א סימן צ"ד ובס' שער אפרים בקו' אחרון ועיין בפ' ארוסה דף כ"ה דאלמנה לכ"ג כו' מקני להו לאוסרן לבעל כבועל אלמא אפי' היכא דאסורה וקיימא עליו אסורה לבועל עכ"ל: ולענ"ד נראה דהתם באלמנה לכ"ג ושם נמי תני ממזרת ונתינה לישראל דאמרו בש"ס דמקנין לאוסרה לבועל ע"ש התם כיון דאיסור סוטה חייל לבועל חייל נמי לבעל אע"ג דאסור' וקיימא משום אלמנה לכ"ג או משום ממזרת ונתינה חייל ע"י כולל מגו דחייל איסור סוטה לבועל חייל נמי לבעל וא"כ שפיר חשיב ונטמאה ונטמא' א' לבעל וא' לבועל דע"י קינוי תאסר לבועל וממילא תיאסר משום איסור סוטהלבעלע"י כולל דבועל אבל בבועל שני לא שייך כולל כיון דהאי איסור סוטה כבר הי' על הבעל ע"י בועל ראשון וכיון דלא מצי חייל על הבעל אינו חל נמי על הבועל. ובסוטה דף כ"ו ע"י כל עריות מקנין פשיטא מהו דתימא נטמאה נטמאה שני פעמים א' לבעל וא' לבועל היכא דקא מיתסרא בהאי זנות אבל הא הואיל ואסורה וקיימא אימא לא קמ"ל ובתוס' שם ז"ל תימא הא שמעינן לה מאלמנה לכ"ג דאסורה וקיימא לבעל ואפ"ה איצטרך קרא דכי תשטה אשתו למעוטי הא לאו הכי הוי שותה עכ"ל, ונראה דבפ' גיד הנשה דף ק"א מאן האי תנא דאיסור כולל באיסור חמור ובתוס' פד"א דף ל"ג ד"ה אמר ר' יוסי הבער' ללאו יצא' ושם מבואר מדבריה' דהיכא דתרווייהו לאוי חייל שפיר בכולל וע"ש שהקשו האיך חייל איסור אחות אשה באיסור כולל אאיסור אשת איש דחמירא מיני' ותירצו דאיסור אשת איש קיל דיש לה היתר בחיי אוסרה ע"ש וניחא דתנן ע"י כל העריות מקנין דכל העריות בכללן נמי אותן עריות שאין להם היתר בחיי אוסרין וסד"א א' לבעל וא' לבועל ובזה לא חייל לבועל ע"י כולל דבעל דאיסור קל לא חייל על איסור חמור ע"י כולל אבל באלמנה לכ"ג שפיר צריך קרא דכי תשטה אשתו הא לאו הכי היתה שותה דחייל לבעל ע"י כולל דבועל וכמ"ש דתרווייהו לאוי נינהו ועיין במ"ש הרב המגיד פי"א מגירושין בשם הרשב"א דאפי' סוטה קאי עלי' בלאו דאמרינן בסוטה בא עלי' בדרך לוקה ומשום דספק עשה הכתוב כודאי וע"ש וכ"כ תוס' ביבמות דף פ"ה ד"ה ולר' מתיא בן חרש ז"ל ועוד דלא מרגלא לי' דהשתא איכא תרי לאוי ע"ש ומבואר דספק סוטה נמי חשיב לאו וא"כ שפיר חייל לבעל לאו דסוטה ע"י כולל דבועל אבל בעריות ס"ד דלא חייל כיון דליכא איסורא לבועל וע"י כולל דבעל לא חייל לבועל משום דאיסור סוטה דבלאו הוי קל על חמור והוה עריות שאין להם היתר בחיי אוסרן: עוד שם בסוטה דף הנ"ל נכרי מקנין על ידו פשיטא מהו דתימא ונטמאה ונטמאה א' לבעל וא' לבועל היכא דקא מתסרא בהאי זנות אבל הא הואיל ואסורה וקיימא אימא לא קמ"ל והקשו בתוס' ז"ל תימא מאי קמ"ל רב הונא והא

מתני' היא ע"י כל עריות מקנין ע"ש: ולפי מ"ש יש ליישב דבכל העריות נהי דאין איסור חל על הבועל אפילו ע"י כולל דבעל ומשום דהוי קל על חמור ולא מהני בזה כולל אבל איסור מיהא רכוב דכל מקום דאין איסור חל על איסור אמנם איסור רכיב עלי' ולא הותר לו אלא שאין עונשין על השני כיון דאין אחע"א וכדאיתא ביבמות דף ל"ב נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים א"כ מיחסר לבעל כיון דגם לבועל אי' איסור סוטה דהא איסור רכיב עלי' אבל גבי נכרי דליכא שום איסור על הנכרי וקמ"ל אע"ג דליכא שום איסור על הבועל חייל על הבעל משום דהא דלא קאי הבועל באיסור אינו מעכב איסור על הבעל וחייל על הבעל אפי' הבועל נכרי אבל בבועל שני דליכא שום איסור עכשיו על הבעל מן בעילת השני דהא בלא"ה קאי באיסור סוטה מבועל ראשון מעכב איסורא נמי לבועל שני וכדברי מוהר"א ששון ולא שייך בזה נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים כיון דאינו איסור חדש אלא איסור סוטה וכבר אסורה וקיימא משום איסור סוטה מבועל ראשון ודו"ק:

ס"ק ג

דבר מכוער בתשובת מוהר"מ לובלין סימן פ' העלה בשטת הרמב"ם דס"ל דהך ברייתא דרבי דתני הואיל ומכוער הדבר תצא דמבעל נמי קאמר כו' וכדי שלא יקשה עליו כל הקושיות שהקשו המפרשים על פירש"י והשאילתות דאין אשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה וגם אמרינן דלקלא דלבתר נישואין לא חיישינן לזה חילק הרמב"ם דהיינו להוציא אותה מבעלה בב"ד אבל מכל מקום בעדי כיעור אם רצה להוציא כמו בעוברת על דת משה ויהודית ע"ש שכתב כן בשם הסמ"ג ובשם הגהת מיימוני עוד כתב ז"ל נראה דלענין קושטא דדינא אין לנו לפסוק כדברי השאלתות כלל שהרי כל המפרשים וזולתו פירשו כל שטות ההלכה אבועל דוקא אבל מבעל לא מפקינן בשום ענין אלא בעדי טומאה ממש ואפי' רש"י ז"ל אע"ג דכתב ז"ל ואבע"א רבי היא דמפיק אשה מבעלה בקול כל דהו ובשביל כך כתבו המפרשי' בשם רש"י שהוא מפרש תצא מבעל מכל מקו' אינו מוכרח כל כך דיש לדחוק ולומר דרש"י בועל בעל קרי לה דאח' שיצא' מבעל' הראשון ונשאת לבועל הבועל קרוי בעלה עכ"ל וע"ש: ולשון רש"י אינו סובל כפירושו ע"ש ז"ל רוכל יוצא ומצא זה אשתו שהיא חוגרת בסינר וכמו כן ברוק למעלה מצא בעל רוק ע"ש ומדכתב רש"י הבעל ראה ומצא משמע להדיא שהדברי' נוגעים לבעל ועיקר כדברי המפרשי' בשטת רש"י ונרא' דרש"י מפרש כפי' ר"ת בפי' השאילתות דהבעל ראה הדבר מכוער ומש"ה פי' רש"י הבעל ראה ומצא דבר מכוער דאם הי' עדים בדבר מכוער ה"ל כראוה שזינתה ותצא גם לרבנן מיהו לדינא עיקר כדברי מוהר"מ לובלין כיון דכן דעת הסמ"ג והגהת מיימוני ע"ש וכן מצאתי בעיטור בדיני מרד ז"ל ודוקא בעל מפיק בעדי דבר מכוער אבל בי דינא לא מפקא אלא בעדי טומאה ע"ש וא"כ אינו אלא לבעל דאם רצה להוציא מוציא אבל ב"ד לא מפקי אלא בעדי טומאה:

ס"ק ד

או שפסק הקול בסוגי' שם יבמו' דף כ"ד הלכתא כוותי' דרב והלכת' כוותי' דרבי קשי' הלכת' אהלכתא לא קשי' הא בקלא דפסק הא בקלא דלא פסק. קלא דלא פסק וליכ' עדים כרבי קלא דפסק ואיכא עדים כרב וראיתי בעיטור בדיני מרד ז"ל ירושלמי פ' המדיר ר' אליעזר בשם ר"ח ראוה חוגרת בסינר ורוכל יוצא מתוך ביתה כעורה הדבר ותצא רוק ע"ג מטתה כו' שניהן יוצאין ממקום אפל כעור הדבר ותצא וכולן אם הביאה ראי' לדבריה נאמנת מעשה בא לפני רבי ואמר מה בכך בעון קומי אפי' ראוה פיו על פי' אמר רבי בזה כעור הדבר ותצא הא דאמרינן בגמרא דילן רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא לא תיקשי לך דרבי אדרבי אוקמינה האי בקלא דלא פסק והאי דירושלמי דאמר רבי מה בכך בקלא דפס' הוא ע"כ. ומדבריו נרא' דרבי נמי מוד' בקלא דלא פסק ובש"ס דילן דאמרו הלכתא כוותי' דרב בקלא דפסק משמ' דרב גופיה ס"ל דאפי' בקלא דלא פסק לא חיישי' וכמו כן אליבי' דרבי ס"ל אפי' בקלא דפסק אלא דהלכתא כוותי' דרבי בקלא דלא פסק: ובתוס' שם ד"ה הא בקלא דפסק ז"ל מיהו רב גופי' ס"ל ל"ש קלא דפסק ול"ש קלא דלא פסק עכ"ל ומשמע דה"ה לרבי אין חילוק בין קלא דפסימן ללא פסיק ולעולם חייש לקלא: ואפשר דוקא אליבי' דרב הוא דכתבו כן ומשום דרב אוקי למתני' בעדים דוקא א"כ מוכח דקלא לעול' לא מהני אפי' קלא דלא פסק מדלא אוקי בלא עדים ובקלא דלא פסיק אבל אליבי' דרבי שפיר מצינו למימר דהיינו דוקא בקלא דלא פסיק והא דאמר הלכת' כרב בקלא דפסיק אע"ג דגם רבי מודה בזה משום דלא מצינו בהדי' לרבי דס"ל כן לחלק בכך. ולפ"ז מ"ש בחלקת מחוקק סק"ה ז"ל ובריית' דמחלק בין יש לו בנים לאין לו בנים. אפשר דאיירי בקלא דפסק רק דלית הלכת' כוותיה דרבי בזה ע"ש ולפי מ"ש גם רבי מודה בקלא דפסיק ואע"ג דלר"א בשם ר"ח משמע דחייש אפי' בקל' דפסיק מדפליג רבי עלי' בקל' דפסיק וא"כ אפשר דכר"א משמי' דר"ח אתי כיון דבש"ס דילן לא הובא הך דר"א בשם ר"ח משמע דכרבי הוא דאוקמ' וכדאמר רב הני מתנייתא רבי הוא וקושטא דמלתא דגם רבי מודה בקלא דפסיק וכמ"ש בשם העיטור:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה