אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן י · סעיף ו
ס"ק ז
אומרים לו הוי יודע שאין אתה מחזירה לעולם ונראה דלשטת רש"י בטעמא שאומרים לו הוי יודע דאז אינו יכול לומר אלו הייתי יודע שהדברים בדאים לא הייתי מגרשה כיון שיידע שאסורה לו לחזור ולא חש להמתין ולבדוק גילה דעתו דלא היתה חביבה עליו ע"ש א"כ ודאי בעינן שיאמרו לו דבר זה בשעת הגט דאם לא יאמרו זה בשעת הגט הרי לא יצאנו מידי קלקול הבעל ויאמר שהיתה חביבה עליו. ולשטת תו' דהקלקול אינו מדינא אלא משום לעז שיוציא הבעל כדי להחזירה וכשיודע שאסור לחזור לא יוציא לעז בחנם ע"ש א"כ אין צריך הודעה זו בשעת הגט אלא ה"ה אחר הגט קודם שיוציא הלעז מודיעין אותו שידע שלא תחזור אליו ומדברי הרמב"ם נראה דס"ל כפי' רש"י שכתב פ"י מגירושין ז"ל לפיכך אומרים לו גמור בלבך לגרשה שלא תחזור לך עולמי' ע"ש ומזה משמע כפי' רש"י דבזה שמודיעין אותו שלא תחזור ולא המתין בזה ודאי גמר בלבו לגרשה. ולהך לישנא דפרוצות נראה נמי דאין צריך הודעה זו דוקא בשעת גירושין דאינו אלא קנסא דקנסו שלא תחזור אליו. וכיון דלפי שטת רש"י והרמב"ם נראה דצריך לומר דוקא בשעת הגט א"כ מהראוי ליזהר בזה לומר הודעה זו בשעת הגט דוקא: