אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן טז › סעיף ב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן טז · סעיף ב

סעיף א

ס"ק ד

הרי עונשו מפורש בדברי הקב' כתב בח"מ ז"ל משמ' דעונש דקרא לא קאי רק על דבר שהוא אסור מן התורה כגון דרך אישות או פרהסיא אבל לא בצנעא ולשון כי חלל יהודה משמע ג"כ פרהסיא. וב"ש כתב בשם דרישה וב"ח אפי' בעל בצנעא מכל מקום כיון דלא קיבל דינו אז עונשו מפורש בקבלה ע"ש. ובחידושי הר"ן פרק הנשרפין דף פ"ב ז"ל ב"ד של חשמונאי גזרו הבא על הכותית משום נשג"א וא"ת והרי אמרו קנאין פוגעין בו והיא הלכה למשה מסיני וכיון שכן למאי איצטריך ב"ד של חשמונאי ובפרק אין מעמידין אמרינן שאין קנאין פוגעין אלא בפרהסיא ואתו אינהו וגזור אפילו בצנעא ומעתה אף הכרת האמור בקבלה כמו כן אינו אלא בפרהסיא שאם הי' הכרת אף בצנעא למה הוצרכו ב"ד של חשמונאי לגזור על הכותית הרי יש בו כרת אלא שמכל מקום יש לתמוה מה ענין לחלק הכרת בין צנעא לפרהסיא ואפשר שהכרת מפני חילול השם וחילול ליתי' אלא בפרהסיא או אפשר לומר שכמו כן יש כרת בצנעא כמו בפרהסיא אלא שמפני שבדיני אדם אין עונשין לו כלום מאחר שהקנאין אין פוגעין בו אלא בפרהסיא גזרו ב"ד של חשמונאי שיהי' מלקין אותו ד' מלקיו' משום נשג"א כדי להרחיק את אדם מן העבירה שיש בני אדם רשעים שאין עומדין בעצמם בשביל כרת המסור לשמים ובשביל המלקות יתרחק מן האיסור ומעתה אפי' בפרהסיא הועילה גזירתם כשלא פגעו בו קנאין ומאי דאמרינן בע"ז שלא היתה גזירתם אלא בצנעא כו' דאלו בפרהסיא לא ימסור אדם לעבירה זו שאם יבא קנאי אחד שיהרגנו אלא עיקר גזירתם היתה בצנעא וה"ה בפרהסיא היכא דלא הוי בי' קנאי עכ"ל. ולפי"ז איסור כותית מן התורה אפי' בצנעא כיון דהיא הלכה למשה מסיני שיהא קנאין פוגעין ואין חילוק בין צנעא לפרהסיא וכמו כן עונש כרת האמור' בקבלה ג"כ אפי' בצנעא וב"ד של חשמונאי למלקות הוא דגזור וכמ"ש הר"ן ועמ"ש בסימן ז' ס"ק י"א:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה