אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן טז

סימן טו

סעיף א

ס"ק א

שבעל כותית דרך אישות והוא דעת הרמב"ם וס"ל כלישנא קמא דרבא דלא תתחתן בגיותן וגם פסק כר' שמעון דכל האומות בכלל: וכתב הב"י ז"ל הרמב"ם פסק בהא כר' שמעון דאמרינן ס"פ האומר דף ס"ח נכרית דולדה כמוה מנ"ל א"ר יוחנן משום רשב"י דאמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי כו' ההוא בשבעה אומות כתיב שאר אומות מנ"ל אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירים הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן מ"ט כו' ומדחזינן דסתמא דתלמודא כר"ש אלמא הלכת' כוותיה וכיון דדרשינן טעמא דקרא אית לן למימר דלא אסרה תורה להתחתן משום כי יסיר אלא בגיותן דבני הסרה נינהו אבל בגירותן דלאו בני הסרה נינהו לא והא דאמרינן בפ' הערל דף ע' בגיותן לית להו חתנות נתגיירו אי' להו חתנות אליבי' דרבנן קאמר אבל לר"ש הוי איפכא דלא תתחתן אלא בגיותן דוקא ואפי' תימא דאליבי' דכ"ע אמר הכי לא קי"ל כמסקנא דרבא אלא כדהוה ס"ד מעיקרא דלא נאמר לא תתחתן אלא בגיותן דוקא משום דסוגיין דתלמודא סבר הכי דבקידושין ס"פ האומר קאמר נכרית דולדה כמוה מנ"ל אמר קרא לא תתחתן ע"ש. וכבר כתבו בתו' שם ד"ה אמר קרא לא תתחתן דמסיפה דקרא דריש דכתיב בתך לא תתן לבנו ע"ש: ונראה כיון דהרמב"ם פסק כר' שמעון דס"ל כי יסיר לרבות כל המסירין ואי נימא דלא תתחתן קאי בגירותן תו לא מצינו למימר לרבות כל המסירין דא"כ לא משכחת גר שראוי לבא בישראל. ולשטת תו' צריך לומר דלא תתחתן לא קאי אלא על שבע' אומו' ובגירותן וסיפ' דקר' בתך לא תתן לבנו דזה מיירי בגיותן ובזה הוא דרבי לר"ש כל המסירין והרמב"ם ס"ל דכולהו קראי מיירי בחד גווני ולא תתחתן ובתך לא תתן לבנו מיירי בגיותן ושפיר מתרבי כל המסירין: ובשער המלך ז"ל פ' האומר דף ס"ח דאמרינן התם הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא ופי' רש"י ז"ל וה"נ דריש טעמא דחיתון משום כי יסיר ולא איצטרך קרא לפרושי טעמא ואייתר לן כי יסיר לרבות כל המסירין והר"ן ז"ל פי' בפי' ההלכות הסוגיא באופן אחר וכ' ז"ל דדריש טעמא דקרא כו' וה"נ דריש טעמא דקרא דכיון דטעמא דלא תתחתן משום כי יסיר הוא גמור מיני' כל המסירין מאחרי המקום עכ"ל ומוהר"ש יפה פ' בראשית הקשה על רש"י ז"ל אמאי לא פי' כפי' הר"ן דמשמ' הכי ריהט' דסוגיא טפי וע"ש בזה פלפול ארוך: ונראה דהתם בסוגיא פ' האומ' ולדה כמותה מנלן כו' דאמר קרא כי יסימן את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה ע"ש. ופי' רש"י ואין בנך הבא מכותית קרוי בנך מרלא כתיב נמי כי תסיר את בנך וע"ש דמפרש להאי בנך דהיינו בן בתך וכיון דפירושא דקרא כי יסיר את בנך היינו בן בתך ומשו' דבתר אימי' שדינן לי' וה"ל ישראל גמו' והוא יסור אותי ולא קאי על בתו לא תקח לבנך דבזה ליכא טעמא דהסרה וא"כ מנ"ל נכרית בשאר אומות לזה הוכרח רש"י לפרש דמיתורא קא דריש לרבות שאר המסירים ובזה אתרבי נמי נכרית דאיכא הסרה בשעה ראשונה וכמ"ש הר"ן ס"פ האומר ז"ל מדלא כתיב כי תסיר את בנך דמשמע נמי דקפיד נמי בבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לה מבנך אלמא בן הכותי אינו קרוי בנך אלא בנה והלכך בנה ליכא משום הסרה וכל האיסור בשעה ראשונה נעשה שהוא מוציא זרעו מכנפי שכינה אבל אחר שנולד אין הסרתו כלום שכותי גמו' הוא עכ"ל וע"ש. וזאת ההסרה אינו נכתב בקרא וגבי נכרית ליכא טעמא דקרא כיון דלא כתיב בתורה רק כי יסיר את בנך ומש"ה הוכרח לפרש מיתורא דקרא לרבות כל המסירון ובזה אתרבי נמי נכרית אע"ג דאין בזה משום הסרת בנו דהולד כמותה אית בי' משום הסרה דהיינו הסרת זרעו משעה ראשונה וכמ"ש הר"ן דזה לא נכתב בקרא: ובשער המלך שם כתב שהכריחו לרש"י לפרש כן מכח ההיא דאמרו פרק המקבל דף קט"ו דהיכא דמפרש טעמא דקרא אפי' ר"י מודה דדריש טעמא דקרא וא"כ מאי פריך הכא בגמרא הניחא לר"ש אלא לרבנן כו' הא אפי' רבנן מודי הכא דדרשינן טעמ' דקרא ואדרבה על הר"ן יש לתמוה מה יענה לקושיא זו ע"ש ולפי מ"ש בשטת רש"י ניחא נמי דפריך הניחא לר"ש ומשום דאע"ג דמפרש טעמא בקרא אינו אלא בבתך לא תתן לבנו אבל בבתו לא תקח לבנך ליכא טעמא בקרא ומשום דבנכרית ליכא משום הסרה דבבנו ובתו גופיי' ליכא משום הסרה וכמ"ש בחידושי ריטב"א דבנו ובתו שגדלו בתורה ובמצות קשים הם לפרוש ואינן ניסתין וליכא למיח' אלא לקטנים ע"ש וא"כ שפיר מקשי נכרית מנלן הניחא לר"ש דס"ל היכא דאית יתורא ילפינן לרבות כל המסירין ואתרבי נמי נכרית בשאר אומות ומשום הסתת זרעו בשעת מעשה אבל לרבנן מאי אי' למימר: ובזה ניחא ליישב קושיות תו' ביבמות דף ט"ז ד"ה קסבר כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ז"ל וא"ת בשלמא מעבד הוי ממזר דבעבד איכא לאו אלא מכותי אמאי הוי ממזר ב"ד של שם גזרו ומדאוריית' ביאת היתר הוא ע"ש ולפי מ"ש דבנכרי ועבד הבא על בת ישראל גם לרבנן דלא דרשו טעמא דקרא מודו רבנן היכא דמפורש טעמא ומש"ה בבתך לא תתן לבנו דמפורש טעמא בקרא משום כי יסיר את בנך והוא בן בתך דהוי כבנך א"כ ה"ה שאר אומות המסירין אבל נכרית דלא מפורש טעמא בקרא דהא אינו מפורש רק כי יסיר את בנך ובנכרית לא שייך כי יסיר את בנך כיון דה"ל כותי גמור ומש"ה בנכרית אינו

אלא מגזירת ב"ד של שם: והר"ן בחידושיו פ' בן סורר ומורה דף ע"ד גבי אסתר פרהסיא הוי ז"ל ואע"ג דישראל הבא על הכותית איכא כרת כו' מכל מקום בכותי הבא על בת ישראל לא שמענו שיהי' בה כרת ודין הוא דישראלית הנבעלת לכותי בנה נמשך אחרי' ויהי' ישראל אבל ישראל הבא על הכותית הולד נמשך אחרי' ויהי' כותי וקורא אני בו ובעל בת אל נכר ע"ש: ולפי מ"ש נרא' דאדרב' נבעל' לכותי דאוריית' משום כי יסיר את בנך דהוא בן בתו דהוי כבנו והוא אפי' בשאר אומות כיון דמפרש טעמא בקרא ואפי' לרבנן נמי וכמ"ש: ובפ"ב דע"ז דף ל"ו ועל בנותיהן משום דבר אחר בנותיהן דאורייתא היא דכתיב לא תתחתן בם דאורייתא שבעה אומות אבל שאר אומות לא ואתי אינהו וגזור אפי' בשאר אומות ולרשב"י דאמר כי יסיר את בנך מאחרי לרבות כל המסירות מאי אי' למימר אלא דאורייתא אישות בדרך חתנות ואתו אינהו גזור אפי' דרך זנות נמי בב"ד של שם גזרו דכתיב ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף אלא דאורייתא עכו"ם הבא על בת ישראל דמשכה בתרי' אבל ישראל הבא על נכרית לא ואתו אינהו וגזור אפי' ישראל הבא על הנכרית ישראל הבא על הנכרית הלכה למשה מסיני דאמר מר קנאין פוגעין בו א"ל דאורייתא בפרהסיא וכמעשה שהי' ואתו אינהו וגזור אפי' בצנעא ע"ש בסוגיא ומבואר דנכרי הבא על בת ישראל דאורייתא ואפי' בצנעא דאלו בפרהסיא א"כ הבא על הנכרית נמי והיא גופה קשיא בהא דאמרו אלא דאורייתא עכו"ם הבא על בת ישראל דמשכה בתרה דכיון דקראי דכתיבי לא תתחתן בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך לרבנן לא מיירי אלא בשבעה אומות ושאר אומות מנ"ל: ולפי מ"ש ניחא דהיכא דמפרש טעמא גם לרבנן דרשי טעמא דקרא וכיון דגבי בתך לא תתן לבנו כתיב כי יסור את בנך והיינו בן בתך א"כ ה"ה בשאר אומות דה"ל נמי בכלל כי יסור אבל גבי בתו לא תקח לבנך דלא מפרש טעמא דקרא אלא הטעם הוא מבחוץ שיסיר זרעו בשעה ראשונה וכמ"ש הר"ן והיכא דלא מפרש טעמא בקרא אין דורשין טעמא דקרא לרבנן: ובש"ס דקאמר אלא דאורייתא עכו"ם הבא על בת ישראל דמשכה בתרי'. ולפי מ"ש בריטב"א כי יסיר אינו אלא בקטנים ומשום דבנו ובתו שגדלו בתורה ומצות קשים לפרוש א"כ צריך לומר דהך דמשכה בתרי' קאי על זרעה וכדמפורש בקרא כי יסיר את בנך דקאי על בן בתו. וזה אינו מפור' אלא בבתך לא תקח לבנו אבל בבתו לא תקח לבנך אינו מפורש טעמא בקרא לכן אין לרבות שאר אומות המסירין לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא היכא דאינו מפורש טעמא: ובתוס' קידושין דף ע"ה ד"ה ור' ישמעאל סבר לה כר"ע ז"ל וא"ת היכא אשכחן דקסבר ר"ע נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כו' בשלמ' עבד אית בי' לאו דלא יהי' קדש אלא נכרי היכן מצינו לאו בביאתו ב"ד של שם גזרו עליו וכדכתיב הוציאוה ותשרף ואין סברא לומר דעש' מיה' אית ביה מהאי קרא דהוציאוה ותשרף וכדר' ישבב דאמר מן הכל הי' עושה ר"ע ממזר ואפי' חייבי עשה אין סברא לומר כן דכר' ישבב קאמר מאחר שאינו מפורש ואי משום דכתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך היינו אזהרה לתפיסת קידושין אבל אזהרה לביאתו לא שמעינן עכ"ל: ואיני מבין דבריהם בענ"ד דמ"ש דעשה מיהא אית בי' מהאי קרא דהוציאוה ותשרף דהא אדרבה עונש שמענו דבני נח אין נענשין אלא על חייבי לאוין ואם הי' עונשה בשריפה ע"כ מחייבי לאוין הוא גם מ"ש ואי משום דכתיב בתך לא תתן לבנו ההיא אזהרה לתפיסת קידושין דנראה דהתם אזהרה לביאה וכמ"ש תוס' שם בע"ז ד"ה לא תתחתן בם ז"ל אסיפא דקרא קסמיך דכתיב ובתו לא תקח לבנך דאלו לאו דלא תתחתן מיירי בגיורת ע"ש הרי דהוא אזהרה לביאה וצ"ע: ובתוס' קידושין דף ס"ח ד"ה אמר קרא לא תתחתן בם ע"ש שכתבו לא תתחתן ולא תקח הוי כמו תרי קראי חד לכתחלה וחד לדיעבד ע"ש סוף דבריהם ואע"ג דלא תתחתן מיירי בגירות הני מילי בתר דידענ' מסקנא דילפינן דלא תפסי קידושין מקרא אחריני ע"ש ומבואר דלמסקנא דילפינן דלא תפסי קידושין מקרא אחריני א"כ לא תקח אזהרה לביאה וטפי ה"ל לתוס' לומר דאי משום דכתיב בתך לא תקח לבנו ההיא בשבעה אומות ומנ"ל בשאר אומות וצ"ע: ובפרק אלמנה לכ"ג דף ס"ט במשנה העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע כיצד בת ישראל לכהן כו' והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה הימנו בן הרי זה עבד כו' ממזר פוסל ומאכיל כיצד בת ישראל לכהן כו' והלכה הבת ונשאת לעבד או לכותי וילדה הימנו בן הרי זה ממזר ובתוספת ד"ה ונשאת לעבד ז"ל תימא דלא קתני ונכבשה עם העבד כדקתני ונכבשה עם השפחה דנישואין לא שייכי בה עכ"ל ע"ש: ונראה לפי מ"ש תו' ביבמות דף ט"ז ד"ה קסבר כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ז"ל וא"ת בשלמא מעבד הוי ממזר דבעבד איכא לאו אלא מכותי אמאי הוה ממזר ב"ד של שם גזרו ומדאוריית' ביאת היתר הוא כו' א"נ מכותי לא הוי ממזר אלא מדרבנן ובכל מקום מזכיר כותי אגב עבד כמו שמזכיר חלוצה אגב גרושה בכל מקום ע"ש ובמשנתינו דרוצה להשמיענו ממזר דאורייתא דפוסל ומאכיל להכי תני ונשאת דכה"ג בכותי הוי חייבי לאוין וכדעת הרמב"ם דדרך חיתון דוקא הוא דאסור מן התורה ואפי' בשבעה אומות ונקט נמי גבי עבד לשון נשאת אגב כותי דבזה הוי ממז' דאורייתא דהא לדעת הרמב"ם ביאת עבד אינו אסור מן התורה וכמו כן שפחה מדרבנן ולשטתו צריך לומר הא דקאמר כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר הכל הוא מדרבנן דביאת עבד מדרבנן וביאת נכרי כל שאינו דרך חיתון נמי אינו אלא מדרבנן ובמשנתינו דרוצה לומר רבותא בממזר דאורייתא נקט ונשאת לעבד או לכותי דלכותי הוי דאורייתא דרך נישואין ועבד אינו אלא אגב כותי וכמו דנקטו כותי אגב עבד כן לשטת הרמב"ם הוא להיפך נקט עבד אגב כותי דבכותי הוא דאורייתא וכיון דלא נקט עבד רק אגב כותי צריך לומר ונשאת דגבי כותי ליכא איסור תור' רק דרך חיתון: ובפ"ק דקידושין דף כ"א איבעי' להו כהן מהו ביפת תואר חידוש הוא ל"ש כהן ל"ש ישראל או דלמא שאני כהנים הואיל וריבה בהן הכתוב מצו' יתירות רב אומר מותר ושמואל אומר אסור בביאה ראשונה דכ"ע ל"פ דשרי דלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר כי פליגי בביאה שני' רב אמר מותר הואיל ואשתרי אשתרי ושמואל אמר אסור דה"ל גיורת ולכהן לא חזיא: ולפי מ"ש תו' דנכרית בצנעא מותר מן התורה מאי חידושי' דיפ"ת ובריטב"א כתב משום דמדינא כותית שהיא כיוצא בזו שהיא במלחמה מקום פרהסיא אסור' לישראל מן התור' ע"ש: ולפי מ"ש הרמב"ם בה"ל מלכים שלא ילחצנה במלחמה שלא יבא עלי' בתוך המחנה משום והי' מחניך קדוש אלא יכניסה למקום פנוי ואח"כ יבעול ע"ש א"כ אינו פרהסיא ובחידושי פני יושוע הרגיש בזה וכתב דאי' חידוש אפי' בביאה שני' כיון שנשאה דרך אישות ועי"ל דהחידוש הוא דאפי' אשת איש הותרה אע"ג דאי' עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו ע"ש וליתי' לפי מ"ש הרמב"ם פ"ח מה"ל מלכים ז"ל אין אשת יפת תואר מותר' אלא בשעת שבי' בין בתולה בין אשת איש שאין אישות לגוי ע"ש: ומשמע מדברי הרמב"ם דאין אישות לגוי כלל והך עשה דודבק באשתו אינו אלא לבני נח ולא בישראל וכ"כ הרשב"א בחידושיו שם דאין אישות לגוי כלל ואפי' איסור עשה ליכא לישראל ע"ש, ולכן נראה עיקר כמ"ש הפני יושוע בתי' קמא דהחידוש הוא כיון שנשאה דרך אישות וא"כ מוכרחין דברי הרמב"ם דכל שהוא דרך חיתון אפי' בשאר אומות אסור וס"ל כר' שמעון לרבות כל המסירין: מיהו נראה לפי מ"ש רש"י פ' כי תצא ושבית שביו לרבות הכנעני' שבתוכו ע"ש והוא משבעה אומות דזה ודאי אסור מן התורה דכתיב לא תתחתן בם והוא החידוש דשרי יפ"ת אפי' מכנענים שהוא משבעה אומות: וניחא בזה ליישב קושיות תו' על מ"ש רש"י בקידושין דלא הותר יפ"ת אפי' ביאה ראשונה עד אחר כל המעשים דא"כ אמאי קרי לה בשר תמותות כיון שנתגיירה ע"ש: ולפי מ"ש דהותר יפ"ת אפי' משבעה אומות דגם לאחר גירות אסורין לפי דעת הפוסקים כלישנא בתרא דרבא דלא תתחתן לאחר גירות הוא שפיר קרי לה בשר תמותות ודוק: וראיתי בס' יראים סימן ש"ב ז"ל צוה הקב"ה שבוי' שאינה משבעה אומות שיעשה לה דין הכתוב בפרשה ולקחת שלא ישתמש בה מעשה שפחות ע"ש: ונפלאתי דהא גם בשבעה אומות שייך דין יפ"ת כל שהיא תוך שאר אומות ואינו בדין לא תחי' כל נשמה והוא בספרי ושבית שביו לרבות הכנענים שבתוכו וכמ"ש רש"י בחומש ועמ"ש בסימן ד' ס"ק י"ג:

ס"ק ב

ויש חולקין בזה כתב הב"ש ז"ל פלוגתא זו תליא בפלוגתא שכתבתי ריש סימן ד' להרמב"ם קי"ל כדאמר רבא מעיקר' בגיותן אית להו חתנות כו' גם לרמב"ם משמע דלא לקי אלא בבעל דרך אשות ולא בחיתון לבד ולא בביאה לבד ולשאר פוסקים חייב בשבעה אומות בביאה בלא חיתון משום לא תקח ובגירותן חייב משום לא תתחתן מיד בשעת הקידושין אפילו לא בעל ע"ש וריטב"א בחידושיו לקידושין דף ע"ח ז"ל וגבי ישראל בנתינה דכתיב לא תתחתן בם ודרשינן לי' בגירותן דאית להו חתנות ותפסי בהו קידושין אף הוא אינו אזהר' שלא

לקדש ואם קידש ולא בעל אינו לוקה ובעל ולא קידש לוקה שאין אזהרת הכתוב אלא שלא לבעול אותה אפי' אחר שנתגיירה דתפסי בה קידושין ואית בהו חתנות דהוי ס"ד דתיהוי כגיורת דכשירה בישראל תדע דהא קרא בין בגירותן בין בגיותן כתיב ואלו בגיותן דלא תפסי בהו קידושין פשיטא מלתא שאם קידש ולא בעל אינו לוקה כשם שאין לוקה בעריות דלא תפסי קידושין וכיון דכן ה"ה בגירותן שאינו לוקה משום קידושין דאזהרה דלא תתחתן שוה היא בגיותן ובגירותן והיינו דתנן בכל דוכתי' ממזרת ונתינה לישראל בכל הלוקין ולא שנינין בהו הנושא כמו ששנינו המחזיר גרושתו ולא שנינו הבא על גרושתו משו' דבהא בעינן קידושין והחזרה בביאה ובהני סגי בביאה לחוד כדאמרן וכו' והרי זה מבואר יפה וזו שטתו של רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל: ובע"ז דף ל"ז בנותיהן דאוריית' דכתי' לא תתחתן בם דאוריית' שבעה אומו' ואתו אינהו וגזור אפי' שאר אומו' ולרשב"י דאמר כי יסיר כו' לרבו' כל המסירות מא"ל אלא דאורייתא אישות דרך חתנות ואתו אינהו וגזור אפי' דרך זנות ומשמע דבעל אינו לוקה אלא דרך חתנות נראה דהיינו לרשב"י דמרבה כל המסירות ולדידי' לא קאי לא תתחתן בגירותן דא"כ היו כל הגרים אסורים ולרשב"י ע"כ לא תתחתן אינו אלא בגיותן ועמ"ש סק"א וא"כ בעל אינו לוקה אלא דרך אישות וחתנו' אבל לחכמים דלא מרבי שאר אומות וקאי לא תתחתן בגירותן א"כ פירושא דקרא שלא לבעול אותה אפי' היכא דאית בהו חתנות דהיינו אחר גירותן וכמ"ש הריטב"א: ובחידושי פני יושוע ר"פ אלו נערות כתב בפשיטות דבגירותן לא שייך לאו דלא תתחתן אלא כשבא עלי' דרך אישות וע"ש ז"ל משום דבע"ז מסיק הש"ס דאפי' בגיותן לא שייך לאו דלא תתחתן אלא כשבא עלי' דרך אישות משא"כ כשבא עלי' דרך זנות לא שייך לאו דלא תתחתן וא"כ מכ"ש דבגירותן שייך לחלק בכך ע"ש: ולפנינו שטת הריטב"א דלא תתחתן אינה אזהרה אלא שלא לבעול אותה אפי' אחר שנתגיירה דתפסי בה קידושין ואית בה חתנות אלא דאי נימא דלא תתחתן מיירי בגיותן א"כ ע"כ לא תתחתן היינו דרך אישות אבל אי נימא דמיירי בגירותן פירוש' דקר' שלא לבעול אותה אפי' אחר שנתגיירה שהיא בת חתנות וכמ"ש: מיהו כבר כתב הריטב"א בחידושיו לקידושין דף ס"ח ז"ל אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירין אין להקשות א"כ יהא אסור להתחתן בשאר אומות אפי' בגירותן דהא קרא דלעיל לא תתחתן בגירותן הוא ואיכא למימר דלא תתחתן כלל הוא בין בגיות בין בגירות דבשבעה אומות אסר רחמנא חתנות אפי' בגירותן אבל קרא דכי יסיר דאתי לרבות שאר אומות לא מיירי אלא בגיותן דאלו בגירותן שרי וכ"ת מאי פסקא דאגיותן בלחוד קאי הא לא קשיא דכיון דנתגיירו פשיטא מלתא דשוב אין מסירין ובגיותן משמע כי יסיר עכ"ל ע"ש: ולפ"ז שוב ליכ' לתרוצי כמ"ש דלרשב"י הוא דבעי דרך חתנות כיון דמיירי בגיותן ע"כ לרשב"י דאל"כ היכי שרי כל הגרי' משא"כ לרבנן וכמ"ש לעיל דהא גם לרשב"י קרא דכי יסיר אינו אלא בגיותן וא"כ היכי קאמר אלא דאורייתא אישות דרך חתנות כיון דכי יסיר לא מיירי כלל דרך חתנות: ולכן נראה מזה כדעת הרמב"ם דלא תתחתן בגיותן וא"כ לא תתחתן וכי יסיר מיירי הכל בגיותן ושפיר קאמר מדאורייתא דרך חתנות וכיון דסתמא דש"ס אמרו מדאורייתא דרך חתנות לכן פסק הרמב"ם כלישנא קמא דרבא דמיירי הכל בגיותן וזה ראי' ברורה לדברי הרמב"ם ודו"ק: והדרישה והב"ח וב"ש שכתבו בפשיטות דלא לקי בגירותן כי אם דרך קידושין וגם דלוקה על קידושין גרידא לא הי' לפניהם דברי הריטב"א בשם הרמב"ן הנ"ל: אמנם מצאתי כדבריהם בס' יראים סימן ר"א ז"ל כי מתגיירי אית להו חתנות דמשעת קידושין קאי בלאו על ז' אומות שנתגיירו דמשעת קידושין קרינן בי' לא תתחתן אבל בגיותן לא עבר עליי' עד שיבעול דהא לאו בני קידושין נינהו עכ"ל והרי זה כדבריהם:

ס"ק ג

חייב עלי' מדרבנן כתב הב"ש ז"ל ואם יש לה בעל איכא איסורא דאורייתא היינו עשה ודבק באשתו תו' קידושין דף כ"א עכ"ל. ובתו' סנהדרין דף נ"ב ד"ה פרט לאשת אחרים ז"ל והיינו עכו"ם וקמ"ל דאין אישות לעכו"ם אע"ג דאין מיתה ואזהרה איסורא מיהא איכא מדאיצטריך למשרי יפ"ת דדרשינן ספ"ק דקידושין אשת אפי' אשת איש עכ"ל: והרמב"ם פ"ח מה"ל מלכים ז"ל אין אשת יפ"ת מותרת אלא בשעת שביה בין בתולה בין אשת איש שאין אישו' לגוי ע"ש ומשמע דס"ל דאין אישות לגוי כלל וכ"כ הרשב"א בחידושיו דף כ"א דאין אישות לגוי כלל ואפי' איסור עשה ליכא ולדעת הרמב"ם והרשב"א הך עשה דודבק באשתו אינו אלא לבני נח אבל לישראל ליתי' להאי עשה ואימע' מדכתיב איש אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת אחרים וכמ"ש רש"י בסנהדרין דף נ"ג ז"ל לאשת אחרים אשמעינן דאין קידושין לעכו"ם ומהכא תיפוק לי' בכל דוכתי: וראיתי בס' שער המלך הקש' לדע' הרמב"ם דליכ' עשה דודבק באשתו גבי ישראל רק בבני נח מהא דמקשה בסנהדרין דף נ"ט בהא דאמרו ליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור ופריך והרי יפ"ת דלישראל מותר כו' ומשני התם משום דלאו בני כיבוש נינהו והשתא אם אית' דלישראל בגוי מות' אפי' באש' איש אכתי תיקשי הרי אשת איש גוי' דלבני נח אסור' ולישרא' שרי וליכא למימר כיון דלישראל נמי אסור באשת איש ישראל לא חשיבא כי האי מי איכא מידי כו' כיון דלישראל במינן אסורין דא"כ מאי פריך מיפ"ת הא יפ"ת נמי ישראל בישראל אסור ע"ש. וכבר הקשה קושיא זו בחידושי הר"ן ע"ש. ונראה ליישב לפי מ"ש בחידושי הר"ן שם דאעפ"י שהישראל אינו חייב באשת איש גוי' שגזירת הכתוב לפטור את הישראל משום דכתיב אשת רעהו אבל בבן נח לא נאמר רעהו אבל היא חייבת כמו אם נבעלה לבן נח ע"ש וכיון דהיא חייבת אסור נמי לישראל הביאה משום לפני עור לא תתן מכשול וכהאי דאמרו מנין שלא יושיט אבר מן החי לבן נח משום דכתיב לפני עור לא תתן מכשול וא"כ נהי דאיסור עשה דודבק באשתו ליכא בישראל אבל כיון דאיהי מוזהרת עובר הבא עלי' משום לפני עור דהוא איסור דאורייתא ותו לא הוי מי איכא מידי כיון דלישראל נמי אסור משום לפני עור ומשום איסורא דספי לה לגוי'. ובזה ניחא הא דאמרו בגמ' גבי יפ"ת אשת אפי' אשת איש. ומה נ"מ באש' איש כיון דלישראל ליכא הך עשה דודבק באשתו ולפי מ"ש כיון דלדידי' הוי איסור לדידי' נמי אסור משום לפני עור ומש"ה מרבי אפילו אשת איש ועמ"ש סק"א

סעיף ב

ס"ק ד

הרי עונשו מפורש בדברי הקב' כתב בח"מ ז"ל משמ' דעונש דקרא לא קאי רק על דבר שהוא אסור מן התורה כגון דרך אישות או פרהסיא אבל לא בצנעא ולשון כי חלל יהודה משמע ג"כ פרהסיא. וב"ש כתב בשם דרישה וב"ח אפי' בעל בצנעא מכל מקום כיון דלא קיבל דינו אז עונשו מפורש בקבלה ע"ש. ובחידושי הר"ן פרק הנשרפין דף פ"ב ז"ל ב"ד של חשמונאי גזרו הבא על הכותית משום נשג"א וא"ת והרי אמרו קנאין פוגעין בו והיא הלכה למשה מסיני וכיון שכן למאי איצטריך ב"ד של חשמונאי ובפרק אין מעמידין אמרינן שאין קנאין פוגעין אלא בפרהסיא ואתו אינהו וגזור אפילו בצנעא ומעתה אף הכרת האמור בקבלה כמו כן אינו אלא בפרהסיא שאם הי' הכרת אף בצנעא למה הוצרכו ב"ד של חשמונאי לגזור על הכותית הרי יש בו כרת אלא שמכל מקום יש לתמוה מה ענין לחלק הכרת בין צנעא לפרהסיא ואפשר שהכרת מפני חילול השם וחילול ליתי' אלא בפרהסיא או אפשר לומר שכמו כן יש כרת בצנעא כמו בפרהסיא אלא שמפני שבדיני אדם אין עונשין לו כלום מאחר שהקנאין אין פוגעין בו אלא בפרהסיא גזרו ב"ד של חשמונאי שיהי' מלקין אותו ד' מלקיו' משום נשג"א כדי להרחיק את אדם מן העבירה שיש בני אדם רשעים שאין עומדין בעצמם בשביל כרת המסור לשמים ובשביל המלקות יתרחק מן האיסור ומעתה אפי' בפרהסיא הועילה גזירתם כשלא פגעו בו קנאין ומאי דאמרינן בע"ז שלא היתה גזירתם אלא בצנעא כו' דאלו בפרהסיא לא ימסור אדם לעבירה זו שאם יבא קנאי אחד שיהרגנו אלא עיקר גזירתם היתה בצנעא וה"ה בפרהסיא היכא דלא הוי בי' קנאי עכ"ל. ולפי"ז איסור כותית מן התורה אפי' בצנעא כיון דהיא הלכה למשה מסיני שיהא קנאין פוגעין ואין חילוק בין צנעא לפרהסיא וכמו כן עונש כרת האמור' בקבלה ג"כ אפי' בצנעא וב"ד של חשמונאי למלקות הוא דגזור וכמ"ש הר"ן ועמ"ש בסימן ז' ס"ק י"א:

סעיף ג

ס"ק ה

שפחה שהוטבלה לשום עבדות אסורה לבן חורין ושטת הרמב"ם דאינו אלא מדרבנן ומכין אותו מכות מרדות וס"ל דאזהרה דלא יהי' קדשה קאי על הבא על הפנוי' ומש"ה ס"ל הבא על קדשה בת ישראל לוקין כ"כ הרב המגיד ותרגום אונקלוס מפרש לאו דלא תהי' קדשה קאי על שפחה. וכתב ב"ש ז"ל מיהו יש להביא ראי' לדעת התרגום מש"ס פ' החולץ דאמר שם נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אפי' למ"ד אין ממזר בחייבי לאוין נכרי ועבד שאני ש"מ למ"ד יש ממזר בחייבי לאוין שפיר דהולד ממזר ולא מצינו שום לאו רק לא יהי' קדש ולא תהי' קדשה עכ"ל. ובתו' יבמות דף ט"ז ד"ה קסבר כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ז"ל וא"ת בשלמא מעבד הוי ממזר דבעבד איכא לאו אלא מכותי

אמאי הוי ממזר ב"ד של שם גזרו ומדאורייתא ביאת היתר הוא וי"ל אע"ג דביאתה היתר הוא מדאורייתא בצנעא מכל מקום כיון דלא תפסי בה קידושין הוי ממזר כמו בעבד ע"ש. ולפי דבריהם תיקשי דהיכי אמרו פ' החולץ נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר אפי' למ"ד אין ממזר מחייבי לאוין נכרי ועבד שאני כיון דלא תפסי בהו קידושין ע"ש הא אפי' למ"ד יש ממזר מחייבי לאוין נמי אינו אלא משום דלא תפסי בה קידושין כיון דבנכרי ליכא לאו. ולפי מ"ש בסק"א דנכרי הבא על בת ישראל איתי' בלאו דבתך לא תקח לבנו ומשום כי יסיר דאפי' בשאר אומות נמי דאפי' לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא היכא דמפורש טעמא בקרא ודאי דרשינן ע"ש ניחא שפיר דאיכא לאו בנכרי הבא על בת ישראל. עוד תירצו בתו' יבמות דף ט"ז ד"ה קסבר כותי ועבד ז"ל אי נמי כותי לא הוי ממזר אלא מדרבנן ובכל מקום מזכיר כותי אגב עבד כמו שמזכיר חלוצה אגב גרושה בכל דוכתי והראשון עיקר עכ"ל. ולפי שטת הרמב"ם דס"ל עבד מדרבנן וגם בכותי ס"ל כל שאינו דרך אישות ליכא איסור תורה א"כ תרווייהו דרבנן ועמ"ש בסק"א. ובשער המלך ראיתי בזה פלפול עצו' וע"ש שהקשה מהא דתנן פ' המגרש דף פ"ה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך כו' לעבד ולנכרי הרי זה גט כשר משום דלאו שיורא הוא דבלא"ה אסירי ולא תפסי בהו קידושין והשתא אם איתי' דלעבד מותרת לינשא מן התורה הא מדאורייתא גט בטל הוא כיון דאי לא הוי משייר היתה מותרת לינשא לו והאי משום איסור אישות שבה אסורה לינשא והרי חייבי לאוין דמדאורייתא אסורי לינשא להם ואפ"ה חשיב שיורא משום טעמא דכיון דחייבי לאוין תפסי קידושין ולהא לא תפסי מחמת איסור אישות שבה כ"ש בעבד דחשיב שיורא כיון דישראל לעבד מותרת להנשא ולהאי אסורה משום איסור אישות שבה וכ"ת הרי קתני לנכרי ולעבד ונכרי נמי אין איסורו אלא מד"ס דב"ד של שם גזרו עליו הא ודאי לא קשיא דדרך אישות מיהא אסורה מן התורה מקרא דלא תתחתן ונראה לומר דאע"ג דמן התורה ישראלית לעבד שרי אפ"ה כיון דחכמים אסרו לא חשיב שיורא ונמצא גט כשר מן התורה דכיון דמה שהקפידה התורה הוא שיהא דבר הכורת בינו לבינה והשתא מיהא מכח גזירת רז"ל הרי הוא דבר הכורת בינו לבינה שפי' דמי וזה נראה מוכרח ממאי דבעי התם חוץ מזנותיך מהו בנישואין הא לא שייר או דלמא שייר בביאה א"ל תניתוה לאבא ולאביך במאי אילימ' בנישואין אבא ואביך בני נישואין נינהו אלא לאו בזנות כו' והשתא קשה למאי דס"ד השתא דאלא לאבא ולאביך דקאמר שלא תבעלי בזנות הוא דקאמר א"כ כי קתני נמי לעבד ולנכרי בזנות הוא קאמ' דאי בנישואין עבד ונכרי בני נישואין נינהו כדפריך אאבא ואביך וכיון שכן קשה דהיכי קתני דהגט כשר הא מדאוריית' ישראל לגוי' דרך זנות משרי שרי וא"כ ה"ל שיור בגט אלא משמע ודאי כיון דמדרבנן אסירא א"כ השתא מיהא לית בי' שיורא והגט כשר דבר תורה כנ"ל נכון ועיין בס' מחנה אפרים הל' קנין משיכה ותמצא מעין האמורין עכ"ל. וכמו כן כתב בשעה"מ פ"ו מגירושין ע"ש שהעלה דכל היכא דמדרבנן אסירא מחמת תנאי כל ימי' תו לא חשיב דבר הכורת בינו לבינה ע"ש ז"ל ויש לי ראי' ברורה לזה מאותה ששנינו פ' המגרש דף פ"ה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך כו' לעבד ולנכרי הרי זה גט כשר והשת' קשה לדעת רבינו ז"ל דס"ל דישראלית לעבד אינו אלא מדרבנן וכמ"ש הרדב"ז בתשובה סימן קפ"ח תיקשי לן דהיכי קתני מתני' הרי זה גט הא מדאורייתא גט בטל הוא דשיורא הוי כיון דאי לא הוי משייר לעבד היתה מותרת לינשא להם דרך אישות והאי משום איסור אישות שבה אסורה להנשא לו מדאורייתא והרי בחייבי לאוין דמדאורייתא אסורה להנשא להם שלא מחמת תנאי ואפ"ה חשיב שיורא כיון דחייבי לאוי תפסי קידושין ולהאי לא תפסי קידושין מחמת אישות שבה קל וחומר הדברים בעבד דחשיב שיורא כיון דישראלית לעבד מותרת להנשא לו דבר תורה ולהאי אסורא מחמת אישות שבה אע"כ לומר דמן התורה ישראלי' לעבד שרי ואפ"ה כיון דחכמי' אסרו לא חשיב שיורא ונמצא גט כשר מן התורה דמה שהקפידה התור' הוא דבכל עת וזמן נתינת הגט שיהי' דבר כורת בינו לבינה והשתא מיהא לעת כזאת כורת בינו לבינה הוא מכח גזירת חז"ל ע"ש. והנה מ"ש דשיורא הוי כיון דאי לא משייר לעבד היתה מותרת להנשא להם דרך אישות כו' ונפלאתי בדבריו דודאי אפי' לדעת הרמב"ם דישראלי' לעב' אינו אסו' אלא מדרבנן אבל קידושי לא תפסי וכמבוא' בש"ס בהרבה מקומות דנכרי ועבד לאו בני קידושין נינהו וא"כ דרך אישות בעבד לישראלי' ליכא אלא ביאת זנות הוא דמותר מן התור' בעבד לדע' הרמב"ם גם מ"ש ליישב כיון דחכמי' אסרו תו לא חשיב שיורא קשה וכי עדיפא דרבנן מאיסור תורה דהא באלמנה וגרושה חשיב שיורא אע"ג דאסור מן התורה אלא כיון דתפסי קידושין בחייבי לאוין וע"י שיור' דשייר לא תפסי בה קידושי אלמנה וגרושה הוי שיורא ועיקר תליא בתפיסת קידושין וגבי עבד ונכרי ליכא תורת קידושין. ובתוס' דף פ"ה ד"ה חוץ מתרומתיך ז"ל פי' בקו' שאם תנשאי לכהן לא תאכל בתרומה ואין נראה לר"י דבלא"ה לא אכלה בתרומה דגרושה מתחללת בביאת כהן ואפי' קדשה ונשאה ולא בא עלי' דמשתמרת לביאה פסולה היא אע"ג דמהני מה ששייר שתהא אסורה לאכול מן התורה מכל מקום נראה דוחק לפרש כן עכ"ל ומבואר דאי לאו דוחק לפרש כן הוי לי' שיור מה ששייר שתהא אסורה לאכול מן התורה ומבואר דאזלינן בתר דאורייתא ולכן נראה לענ"ד דעיקר שיורא דגט אינו אלא כששייר מעניני אישות דוקא ובכל הנך בעיין שם חוץ מהפרת נדריך מהו בנישואין הא לא שייר או דלמא אישה יקימנו ואישה יפירנה ע"ש וה"ל מעניני אישות ובהא דבעי לה חוץ מזנותיך פירש"י או דלמא הא שייר בביאה ז"ל הא שייר בביאה בעלמא וצד אישות קרינא בה עכ"ל ומבואר דאי לא הוי בביאה צד אישות ודאי לא הוי שיורא ולכן לאבא ולאביך דלאו בני קידושין נינהו גם זנות דידהו לית בי' משום צד אישות כיון דלאו בני אישות נינהו וכמו כן לעבד ולנכרי כיון דלאו בני קידושין נינהו נמי זנו' דידהו אין בהם משו' צד אישו' וקידושין כלל ובאלמנה וגרושה דבני קידושין נינהו גם ביאה דידהו הוי בי' משום צד אישות. ורש"י שכתב גבי לאבא ולאביך דבלא"ה אסורה וקיימא היינו נמי מה"ט כיון דאסורה וקיימא לאישות ה"ל ביאה דידהו זנות גרידא ולית בי' משום צד אישות וכן מוכח לשון המשנה פ' המגרש הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך לעבד ולעכו"ם ולכל מי שאין עליו קידושין כשר הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כו' ולכל מי שיש עליו קידושין אפי' בעבירה פסול הרי דעיקר תליא בתפיסת קידושין ולאו משום דאסורה וקיימא אלא עיקרא תליא בשיורא דאישות ולכל מי שאין עליו קידושין ליכא שיורא דאישות ואפי' זנות דידהו נמי לא חשיב צד אישות וגבי מי שיש עליו קידושין חשיב שיורא דאישות ואפי' זנות גרידא חשיב שיורא דאישות דביאה חשיב צד אישות וכמ"ש:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה