אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן טו
סעיף א
ס"ק א
ואותן שהן מדרבנן קידושין תופסין. כתב בח"מ ז"ל הרב רמ"א נסתפק בד"מ בערוה דרבנן אם קידש אחד את הערוה לו מדרבנן ואח"כ קידשה עוד אח' אם צריכה גט משני וספק זה יש להסתפק ג"כ בחייבי לאוין דקי"ל קידושין תופסין אם קידשה השני אם צריכה מדרבנן גט ע"ש. וב"ש כתב עלה ז"ל ולא ראיתי שם ספק בדבריו אלא משמע דס"ל בפשיטות דתופסין קידושין של שניהם גם כתב בח"מ דוקא כשהיא על השני לאו ערוה כלל אבל אם היתה ערוה לשני כמו לראשון לא תפסי קידושין של השני מיהו בסימן מ"ב הבי' הב"י בשם מ"כ אם קידש א' לפני פסולי עדות דרבנן ובא א' וקידש ג"כ לפני פסולי עדות דרבנן קידושי שניהם תופסין בה וכן פסק שם הב"י חזה נשמע ה"ה אם קידושי שניים ערוה דרבנן תופסין קידושי שניהם כל
שלא גמרו קידושי הראשון אפי' מדרבנן תופסין קידושי שניה' והט"ז הביא ראיה ממ"ש בסימן מ"ד אם קידש חייבי לאוין הרי הם קידושין גמורים משמע דאין תופסין עוד בה קידושין של אחר מיהו ע"כ תופסין קידושי של אחר דאל"כ סותר למ"ש בספרו ב"י בסימן מ"ב הנ"ל עכ"ל. ולפנינו בד"מ כמ"ש בח"מ ז"ל ול"נ דרבינו דקדק בלשונו לומר שאין בני קידושין ר"ל שאין קידושין תופסין בהם כמו באחרים ואף בדבר שהוא מדרבנן אם בא אחר וקידשה צריכ' ממנו גט הרי לך שאינן בני קידושין כמו נשים אחרות כנ"ל ליישב דברי רבינו אבל צ"ע על עיקר הדין אם אמת הוא דאם קידש איסור דרבנן ובא אחר וקידשה אם צריכ' גט מן השני מאחר דאין קידושין דאורייתא אפשר דלא החמירו בו רבנן וצ"ע דהא אפי' בחייבי לאוין קידושין תופסין ולא מצינו דאם קידשה אחר דצריכה הגט משני כ"ש באיסורי דרבנן ולכן הדבר צ"ע עכ"ל. ומדברי ב"ש נראה שלא הי' לפניו בד"מ מ"ש אבל צ"ע. ובעיקר הדין נראה דודאי גם בחייבי לאוין אין קידושין שני כלום כיון דכבר תפסי קידושין ראשון וכ"ש קידושי שניו' מד"ס דתפסי קידושי ראשון ותו אין תופסין קידושי שני ומ"ש ב"ש דע"כ תפסי קידושי אחר דאל"כ סותר למ"ש בספרו ב"י בסימן מ"ב הנ"ל. נראה דוקא בקידש לפני פסולי עדו' דרבנן דהרי מדרבנן קידושי הראשון פסולי' ולהכי מדרבנן תפסי קידושי שני אבל באיסורי דרבנן כמו שניות מדברי סופרים קידושיו תופסין אפי' מדרבנן דהא לא עשאו חכמים את השניות כמו עריות ודוקא חייבי כריתות ב"ד הוא דלא תפסי אבל כל שאינו מחייבי כריתות קידושי תפסי וא"כ שניות מד"ס אפי' מדרבנן קידושיו קידושין אבל פסולי עדות מדבריהם הרי מדרבנן ה"ל כמקדש בלא עדים מש"ה תפסי קידושי שני ודעת הרי"ף הובא בב"י סימן מ"ב במקדש לפני פסולי עדות דרבנן דלא הוי קידושין כלל ומשום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ע"ש. ואלו בקידש ערוה דרבנן לא פליג הרי"ף ומשום דבזה לא שייך כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דגם לדעת חכמים הוי קידושין דלא גרע מחייבי לאוין וכיון דאינו מחייבי כריתו' וחייבי מיתו' ב"ד קידושין תופסין אלא במקדש לפני פסולי עדות דרבנן בזה הוא דלא הוי קידושין מדרבנן שפסלו עדותן וה"ל כמקדש בלא עדים. ולפ"ז נראה דוקא בקידש לפני פסולי עדות דרבנן ואח"כ קידש בפני עדי' כשרי' בזה הוא דאי' למימר דתפסי קידושי שני כיון דמדרבנן קידושי ראשון הוי כמקדש בלא עדים אבל אם קידש השני ג"כ לפני פסולי עדות דרבנן נרא' דממ"נ לא הוי קידושי שני כלום דאי אזלת בתר דאורייתא א"כ קידושי ראשון תפסי ולא תפסי קידושין של שני ואי אזלת בתר דבריהם א"כ קידושי שני נמי מדבריהם לאו קידושין. אלא דב"י בסימן מ"ב כתב בשם מ"כ על מעשה שהי' באשה שנתקדשה לראובן בפני עדים שהם קרובים ואח"כ הלכה ונתקדשה לשמעון בפני עדי קרובים ופסקו החכמי' שאלו ואלו אינם קידושין והתירוה לעלמא והלכה ונשאת לאחר ואח"כ עמד א' וערער על הוראת החכמים לפי שהקרובי' היו ע"י אישו' והם פסולי עדו' דרבנן וצריכה גט והקידושין שניהם שניים חלים אעפ"י שהעדים היו קרובים כיון שהקידושין הראשונים לא היו בעדים כשרים והחכמים דחו דבריו והסכים הר' יהודה בן הרא"ש על ידם מפני שרבים חולקין עליו וסוברים שקורבת אישות הוא מן התורה ועוד שהרי"ף כתב בתשובה שהמקדש בפסולי עדות דרבנן אין חוששין לקידושיו עכ"ל ול"נ לסמוך על זה היכא דכבר נשאת אבל אם לא נשאת עדיין הדין עם החולק להצריכה גט משניהם כדברי הרמב"ם ז"ל עכ"ל. וטעמא לא ידענא דהא כיון דקידושי שניים ג"כ היו בפני קרובי דרבנן א"כ ממ"נ לא תפסי קידושי שניים וכמ"ש וצ"ע: