אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן ד › סעיף כז

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן ד · סעיף כז

סעיף כו

ס"ק כ

והוי בנו ליורשו. והוא בנימוקי יוסף בפ' אלמנה כתב בתה"ד סימן שנ"ב פ"א היה שתוקי ולא היה לו זרע והי' לו בית ונטה למות וצוה במתנת שכ"מ לתת הבית לאמו וכשמת בא ראובן והחזיק בבית כדין מחזיק בנכסי הגר כחו של מי יפה של ראובן מחמת חזקה שהחזיק או של האם מחמת הצוואה של שכ"מ. תשובה יראה דחולקין הבית שוה בשוה כמו שאבא' ונרא' דהאי שתוקי דין גר ממש יש לו ולא מיבעיא היכא דבדקי לאימי' ולא ידעינן ממאן נתעברה דודאי אינו נוחל ומנחיל דלא ידע' אבוה מאן הוא אלא אפי' אמרה מפלוני נתעברתי מוכח בסוגיא פ"ק דכתובות דאע"ג דקי"ל כר' גמליאל וכאבא שאול פ' בתרא דקידושין דהיה קורא לשתוקי בדוקי והיכא דאמרה לכשר נבעלתי נאמנת על הולד אפילו ברוב פסולים היינו מטעם דאשה בודקת ומזנה כו' אבל לענין ירושה להאמינ' מפלוני נתעברתי וירש אותו פ' או ממשפחתו יורש אותו דהתם לא שייך טעמא דבודקת ומזנה ודאי לא מיהמנינן לה אא"כ מודה שממנו נתעברה דפריך התם אילימא דמשתקין אותו מנכסי אביו פשיטא מי ידעינן אבוה מנו כו' וכן מוכח בפ' אלמנ' לכ"ג באשר"י דמייתי הנך ג' גווני דפ' עשרה יוחסין דמפרש פלוגתא דרב ושמואל בארוס' שבא עלי' וגוונא מציעא דשתוקי דקאמ' שמואל היינו לענין ירושה ומשמע התם מדברי האשר"י דאפי' אי בדקינן לאש' ואמר' דמארוס' נתעבר' משתקין אותו מנכסיו כו' וא"כ אי אפשר שיהי' נוחל ומנחיל והרי הוא כגר גמור ובגר פליגי רבוותא אי מהני צוואת שכ"מ דידי' עכ"ל ע"ש ופסק הרמ"א כדבריו בח"מ סימן רנ"ו. ובקצה"ח שם סק"א תמהתי בדברי הת"ה דנהי דאינה נאמנת לומר מפ' נתעברתי לירש אותו ומשפחתו אבל בזה ודאי נאמנת לומר מכשר נבעלתי ומשום דחזקה בודקת ומזנה וכיון דנאמנ' לומר מישראל נתעבר' הרי הוא ישראל גמור ובישראל אע"ג דמשפחתו אינו ידוע לנו וכגון שבא מארץ רחוקה ודאי אי' במתנת שכ"מ כיון דאיתי' בירושה ואין לך אדם בישראל שאין לו גואלים אע"ג שאינם ידועים. וע"ש: וכעת עוד אני תמה בדברי התה"ד במ"ש ראי' מדברי הרא"ש דהיכא דבדקינן לאשה ואמרה דמארוס נתעברה משתקין אותו מנכסיו כו' וז"ל הרא"ש אתמר הבא על ארוסתו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי הך פלוגתא מפרש לה בתלתא עניני בפ' בתרא דקידושין בלישנ' קמא מפרש רב אמר הולד ממזר ומותר בממזרת דס"ל ספיקן בודאן מותר כו' ועוד שם לשון אחר דקאמר לעולם לא תיפוך וממזר דקאמר רב לאו דמותר בממזרת אלא דאסור בבת ישראל ושמואל אמר משתקין אותו מנכסיו ואע"ג דתפס ולעולם אסור בבת ישראל ומר אמר חדא ולא פליגי ובשלא בדקו את אמו מיירי שמואל דאי בדקו נאמנת לומר לכשר נבעלתי דשמואל פסק פ"ק דכתובות הלכה כר"ג דאמר נאמנת כו' ועוד שם לשון שלישי דמפרש מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו כו' ע"ש. וא"כ הך לישנא מציעא מיירי בלא בדיק' ומש"ה אסור בבת ישראל ומה"ט נמי משתקין אותו מנכסיו כיון דלא נבדקה ורוב פסולין אצלה בארוס אבל היכא דנבדקה אימי' ואומר' מארוס אע"ג דליתי' לארוס קמן מותר הולד בבת ישראל ומשום דחזקה בודקת ומזנה ולארוס נבעלה וממילא נמי יורש אותו. וכן מבואר להדיא בנימוקי יוסף ס"פ אלמנה לכ"ג דבפנוי' אינ' נאמנת לומר מפ' הכשר נבעל' ליורשו כיון לומר מכשר אחר נבעלה אבל בארוס היכא דבדקו לאימי' ומהימנא דלארוס נבעלה משום חזקה דבודקת וכיון דליכא כשר אחר אלא הארוס נאמנת גם ליורשו וע"ש. וא"כ ה"ה בפנוי' נהי דאינה נאמנ' לומר מפלוני הכשר כיון דיש לומר מכשר אחר נבעל' עכ"פ בזה נאמנת שהיא לכשר נבעלה והוא ישראל כיון דליכא כשר אחר כי אם ישראל א"כ ממילא ישראל הוא ויש לו יורשין אלא דלא ידעינן מאן נינהו והרי הוא בתורת מתנת שכ"מ. ועוד דמדברי תה"ד משמע דאפי' בארוס מחלק בין דין ירושה לדין ממזר וס"ל דוקא לענין להכשיר הולד נאמנת ולא לענין ירושה וא"כ לענין ירושה אמרינן דלאו מארוס הוא ואע"ג דליכא כשר אחר אלא הארוס אפי' הכי לא סמכינן על חזקה דבודק' אלא להכשי' הולד ולא לירושה. ומש"ה גם בפנוי' אמרינן דלאו מישראל נתעברה אלא מכותי אע"ג דליכא כשר אלא ישראל וכמ"ש אפ"ה לענין ירושה לא מהני חזק' דבודקת. אבל הרמ"א דפסק כאן גבי ארוס כדברי הנימוקי יוסף דבארוס מהימנא ליורשו כיון דליכא כשר אחר וסמכינן על חזקה דבודקת אפי' לירושה א"כ ודאי לכשר נבעלה וליכא כשר אחר כי אם ישראל והרי יש לו יורשין וכמ"ש וצ"ע.

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה