אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן קיד
א) אם רוצה הלוקח לסלק. הש"ך ס"ק א' הביא מ"ש הסמ"ע דקודם שומא יכול הלוקח לסלק למלוה דמי שיווי הקרקע אף שאין מסלקו מכל חובו והש"ך כ' דלקמן סי' קט"ו הוכיח דאין יכול לסלקו עד שיתן לו כל חובו ותמהו על הש"ך דלקמן הא איירי באומר המלוה לדידי שוה כל חובי והסמ"ע הא איירי באין המלוה רוצה לקבלו רק כפי השומא ועיין נחה"מ כ' להלכה דאין המלוה צריך לומר לדידי שוה כ"מ רק כיון דאין מסולק מכל החוב יכול לומר אני ריצה להחזיק הקרקע ע"כ אך מ"מ המעיין בש"ך סי' ע"ב ס"ק ק"ד וגם מהת"ח שהביא שם וכן לקמן סי' קט"ולא משמע כן כונתו וצ"ע ועיין שע"מ הביא דר"ה חולק על הרא"ש וס"ל דלעולם יוכל הלוקח להוסיף ועיין מ"ש באה"ע סי' ק':
ב) אבל אם הלוקח רוצה להוסיף מעט אין שומעין לו. התומים תמה דהא המחבר ס"ל בסי' ק"ג דאף ללוקח שומא הדרא ולק"מ דשם איירי דמסולק מכל החוב דהא כתבו דהרמב"ם יליף דין זה מהך דתרי אפדני ומפרש דכבר טרף ושם איירי במסלק לו כל חובו:
ג) אם המלוה אומר אקבל הקרקע בכל חובי והלוקח אומר לא כי אלא ישומו אותה אין שומעין ללוקח. התומים תמה דמאי קמ"ל דהא לעיל בסעיף ו' מבואר יותר דאף אם אין המלוה מקבלו בכל חובו וגם הלוקח מוסיף אין שומעין לו והתומים בתחילה מפרש כגון שהלוקח קנה ב' שדות מהלוה וטוען ישומו לו שאין המלוה מפסיד בזה דחה שיחסר יקח משדה השני' ואז אתן לו כל חובו ונ"מ ללוה שאם כן יוכל לגבות מהמוכר כל האלף דאל"כ לא יתנו לו טירפא רק בה' מאה והתומים צ"ל דאזיל בשיטת ר"ה ולא כהריטב"א שהביא הנתה"מ דאם הלוקח מסלקו במעות לעולם כותבין הטירפא בכל האלף עיין שע"מ והנה לפי דרך התומים הי' נראה דנ"מ שמכר הלוה שני שדות לשני לקוחות ובא לטרוף מאחרון ואומר ישומו ומה שיחסר לו יטרוף מראשון והדין דהיכי דמלוה מסולק יכול הלוקח לסלקו וקמ"ל דמ"מ כיון דיש פסידא ללוה אין שומעין לו אכן זה דוחק למה הוצרך הרא"ש לטעם פסידא דלוה תיפוק לי' מטעם פסידא דלוקח ראשון וקצרתי. עיין עוד בתומים כ' לתרץ מה שהקשה במאי דאמרינן בב"מ דב"ח גובה השבח ומסלק ללוקח בדמים ופריך הניחא למ"ד אי אית לי' זוזי ללוקח לא מצי מסלק לי' אלא למ"ד מצי מסלק לי' יאמר הלוקח חן לי נרבי דארעא שיעור שבחי ע"כ והקשה התומים הא יורש ודאי דמצי מסלק ומ"מ גובה ב"ח כל השבח ומסלקו בדמים ותי' דלרמב"ח דהדין דלא מצי מסלק לי' רק ביורש מטעם שומא הדר אין קושיא דיאמר הב לי קרקע שיעור שבחי דשומא לא הדר רק מטעם ישר וטוב ואין זה ישר וטוב להיות שותף ע"כ. והנה זה צ"ע דהא בסעיף ו' דהלוקח רוצה להוסיף דאין שומעין כ' התומים דהשדה ברשות ב"ת ומה דיכול הלוקח לסלקו בנותן כל החוב דאומר לדידי שוה יותר מהחוב עיין תומים ס"ק א' וא"כ דהשדה ברשות הב"ח איך יוכל לומר הב לי שיעור שבחי ועיין מ"ש לעיל סי' ק"ט ויען כי אני נבוך בכל דינים אלו והמקור בש"ס הוא מיעוט קצרתי: