אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן נח

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן נח

סימן נז

א) וי"א דאחר דחייב השליח לשלם לא יכול המלוה לעכבם אלא אם טוען שהשליח נתנם לו ג"כ על חוב אתר וכן מי שהפקיד. עיין ש"ך סוף ס"ק ח' דכיון דהנתפס נתחייב בהודאתו ואם יודה לדבריו יפטור אז יוכל לתפוס משמע מדבריו דאם יש עדים דהמשלח מסר בפירוש על החוב שבשטר אינו יכול לתפוס והנחה"מ ס"ק ג' כ' דאף ביש עדים מ"מ כיון דמסר להמלוה על חוב אחר זכה המלוה בתפיסתו וכן בס"ק ד' כ' על הש"ך בלשון תימה דא"כ אם יש עדים וכו' עיי"ש ואישתמט להנחה"מ דברי הדרישה והב"ח שכתבו בפירוש דאם יש עדים שאמר לו המשלח שיתן על חוב שבשטר דפשיט דצריך להחזיר ובודאי שלא ראה דבריהם שהרי לא הביאם ואם הי' רואה אותם לא הי' כותב בפשיטות נגד דעתם ומה שכ' הנתה"מ דדברי הריטב"א מסתברים דיכול המלוה לומר מה לי להיזקך אני תופס שעבוד שלי ורק הא די"א דאין יכול לתפוס שיהי' השליח נפסד הוא רק מטעם דאין גובה ממטלטלין המשועבדים והוא משכון אצל השומר לאחריות שעליו או משום כיון דמשלם קנה למפרע אבל כיון שאמר שמסרם על תוב אחר הודאת בע"ד מהני שאינו נקרא משועבדים וא"כ יכול לומר מה לי להיזקך ע"כ לפענ"ד אינו מהסברא דיהי' נאמן לטעון כן ועיין מ"ש לעיל סי' כ"ג וכ"ה דאין הבע"ד יכול לטעון שהדיין פסק להיפך מהדין וטעה בשיקול הדעת שהי' הדיין חייב לשלם ואני זכיתי בו עיי"ש וה"נ למה יהי' נאמן שנתן לו באופן שיהי' חייב לשלם וגם מ"ש דהוא כמו שליש והשליש נאמן דאח"כ אמר לו על תיב אחר כמו שנאמן דהי' אח"כ תנאים אחרים עיי"ש הנה מה שלישית מסר בידו והרי נתן לו עבור שיביא לו השטר ואינו רק שומר שלו. ואף שאין בידי לדחות בסברא דברי הנתה"מ מ"מ כיון דהדרישה והב"ח והש"ך כולם פה אחד אומרים דביש עדים אין יכול לתפוס ודאי אין לזוז מדבריהם ומה שכ' הנתה"מ שכן תמה ג"כ התומים עיינתי שם וראיתי שכ' דנראה לו שיש מחלוקת בזה ואדרבה כ' דלהסוברים דוקא אם טוען שהשליח נתן לו על חוב אתר נאמן אם יש עדים אין יכול לתפוס רק הסוברים דאף בסתם סגי לדידהו אף ביש עדים יכול לתפוס והמעיין יראה דגם זה אינו מוכרח עיי"ש:

ב) אבל אם תפסו מיד המפקיד. עיין קצה"ח ס"ק ב' ונתה"מ ס"ק ד' בסופו דאם תופסו ואומר שגוף הפקדון שלו יכול לתפוס עיי"ש והנה אף שכן הוא מהסברא והדין מ"מ צ"ע בעיני לפי מה דקיי"ל דיש תקנת השוק: אף בקונה מגנב שאינו מפורסם א"כ ה"נ למה יהי' גרע הנפקד מאלו הי' קונה אותו ובפרט לפי מ"ש הנתה"מ דאח"כ כשמשלם נקנה לו למפרע כמו כל שומר ששילם או משום דנקנה לו לשעבוד אחריות א"כ הוי לוקח ושייך בו תקנת השוק וצ"ע ונראה כמ"ש ועיין השמטה:

ג) אבל אם לא הזכיר שיקח השטר. הש"ך ס"ק י' הביא דברי המבי"ט דאם השליח הוא בשכר והמלוה הוא עכו"ם חייב והש"ך סיים וצ"ע וכן התומים כ' דדברי המבי"ט צ"ע דאיך נוציא מכח אומדנא כי האי ואני לא אבין דמה בין זה להא דסי' קפ"ה גבי סירסור שנתן הכלי לבקרו בלא עדים חייב וכ' הסמ"ע שם ס"ק כ"ד הטעם כיון שהוא בשכר חייב בענין הקרוב לאונס והוא מדברי הרשב"א ואף שראיתי בש"מ בכתובות (ד' פ"ה) בשם הריטב"א דחולק ע"ז הוא מטעם דכ' שם דדרך ליתן לבקר בלא עדים אבל כאן ודאי די"ל דהוי פשיעה הקרוב לאונס בעכו"ם והכל מודים דחייב:

ד) ובאו פו"פ והעידו שפרעו בטל השטר. הנתה"מ ס"ק ו' הביא דברי הסמ"ע שכ' בסי' למ"ד דאף אם ידוע שיש עליו עוד חוב אצלו מ"מ נאמן הלוה שאותו חוב פרע אח"כ (באמת אין מבואר בסמ"ע שטוען שפרע אח"כ ויותר י"ל כונת הסמ"ע שטוען שאותו חוב כבר פרע אבל אם ידיע שבעת שפרע הי' לו עוד חוב מודה הסמ"ע דאין הלוה נאמן דבזה בודאי טענת סיטראי הוי טענה מעלייתא) והנה הסמ"ע כ' שם דכן כ' בפרישה ולדברי הפרישה שם לא זכינו אכן ראיתי דהמ"ל חולק עליו וכ' דלפי דקיי"ל דהברירה ביד המלוה לקבל על איזה חוב שירצה אין הלוה נאמן (והנה נראה ג"כ שפי' דברי הסמ"ע דידוע שאז עדיין הי' חייב לו) והנה מהסברא ודאי דדברי המ"ל נכונים דאל"כ לקחה מדת הדין דמי שיש עליו שתי שטרות ביד חבירו יפרענו בשוק לפני עדים ויודע שאין השטר בידו בשוק ואח"כ ילך עמו לביתו ויקח מידו השטר ויהי' נאמן אח"כ שפרע גם שטר השני ולמה לא נימא דמסתמא לא רצה המלוה להחזיק בידו השטר. ומ"ש הנתה"מ דדומה לאומר שטר פרוע יש לך בידי דהתם הודה ששטר פרוע בידו ומ"מ ודאי אף שם אם הי' אומר שני שטרות יש לי עליך ואחד פרוע ג"כ נאמן אח"כ לומר דאת הפרוע כבר החזיר כיון דתיכף אמר שיש לו שני שטרות ודברי הנתה"מ צ"ע בזה ומה שהביא הנתה"מ ראי' מרש"י כתובות דהיתומים נאמנים לומר מה שמכרת לכתובה מכרת ומזונות נתננו לך לפענ"ד אין זה ראי' כלל דהתם בעת המכירה ג"כ נאמנים היתומים לומר דנתנו לה מזונות וא"כ אין ידוע כלל דיש עליהם שני חובות ומ"ש הנחה"מ ז"ל ל"מ מלוה ע"פ ידוע דחזקה דלא שביק מלוה בשטר ופרע ע"פ וא"כ ודאי על השטר פרע דבריו תמוהים דהרי ביד המלוה הברירה וא"כ ודאי לא שביק מלוה ע"פ וקיבל על השטר ומ"ש דכן כ' הרא"ש עיין בס"ק שאח"ז דכתבתי דלא עלה כן כלל על דעת הרא"ש ואדרבה מדברי הרא"ש שכתב דלולי דחזקה דלא שביק מלוה בשטר ופרע ע"פ משמע דהיכי דידוע שיש עליו שני חובות סיטראי בעצמה טענה מעלייתא היא עיין ס"ק שאח"ז ותבין וכן מדברי הב"ח ג"כ משמע קצת דהיכי דיש לו עליו שני חובות לא נתבטל השטר:

ה) בטל השטר. והנה זה פשוט דאף אם המלוה טוען שהי' לו עוד שטר והחזיר לו אינו נאמן (כ"ז דאין ידוע דהי' לו עוד שטר או עכ"פ מלוה ע"פ לפמ"ש בס"ק הקודם) דאם לא כן לעולם יהי' המלוה נאמן במיגו ועיין ש"ך ס"ק י"ג אך הנתה"מ הקשה מדברי הרא"ש דכ' הטעם דאין נאמן לטעון סיטראי דחזקה דלא שביק מלוה בשטר ופרע ע"פ ולפ"ז אם טוען המלוה שגם על החוב שקיבל הי' לו שטר והחזיר לו סיטראי בעצמה הוי טענה ונאמן ותי' הנתה"מ דודאי אי פרע בעדים מודה הרא"ש שאין טענת סיטראי טענה כלל דכיון דהי' ודאי פרעון אין להניח הודאי משום ספק שמא הי' לו עוד שטר רק בפרע לו שלא בעדים לא מיקרי ודאי פרעון קשה לי' להרא"ש למה הוצרכו בש"ס לטעם מיגו ע"ז כ' דחזקה דלא שביק עיי"ש. והנה אם נפרש דברי הרא"ש כן ודאי הוא תימה וכמ"ש בס"ק הקודם דאיך שייך חזקה לגבי לוה והברירה ביד המלוה לקבל על איזה חוב שירצה וגם מ"ש הנתה"מ דהרא"ש קאי בפרע בלא עדים נראה דלא עיין רק בדברי הרא"ש בכתובות (ד' פ"ה) אבל בשבועות כ' הרא"ש להדיא דלכן אינו נאמן משום דלא שבק הלוה מלוה בשטר וכו' ולכן נראה בכונת הרא"ש דהנה זה פשוט דאין החוטף נאמן לומר דידי חטפתי וא"כ ה"נ פשוט דאינו נאמן לומר חוב יש לי עליך וע"כ אני תופס ממך ורק כאן הרי לא תפס ובעצמו פרע לו ואי דהפרעון הי' על המלוה בשטר ואיך ס"ד דיהי' נאמן המלוה שיש לו עוד חוב אך הרי הלוה לא הזכיר כלל השטר וא"כ ודאי נתן על מלוה ע"פ שהי' חייב לו חוץ מהשטר ועיין תומים ס"ק ב' בשם מהר"ם גבי חיוב השליח דכ' וז"ל דיכול המלוה לומר כיון דנתת סתם ולא הזכרת השטר מסתמא על חוב ע"פ נתת וה"נ כן הוא ע"ז כ' הרא"ש דעל הלוה ודאי אין לומר שנתן על מלוה ע"פ מדלא הזכיר השטר דאדרבה הלוה לא שביק מלוה בשטר ופרע ע"פ ואיך נאמר דודאי עוד חייב מלוה ע"פ מדלא הזכיר השטר דהא ודאי אף אם יהי' שני חובות יקשה עליו למה לא הזכיר השטר דהא לא שביק מלוה בשטר ובודאי על השטר פרע ואם דלא הזכיר ע"כ הוי כהזכיר וא"כ המלוה שטוען שיש לו עוד חוב הוי כתופס ואינו נאמן לומר שהי' לו חוב זה נראה ברור בכונת הרא"ש אף שהתומים הביאו הנתה"מ ס"ק ח' לא ירד לזה נראה דמן השמים הניחו לי מקום להתגדר בו תה"ל וא"כ לא קשה קושיית הנתה"מ דא"כ אם המלוה טוען דהי' לו עליו שני שטרות יהי' נאמן דז"א דהרי הרא"ש לא הוצרך לזה רק בטוען שהי' לו מלוה ע"פ ויש ראי' מדלא הזכיר השטר הוצרך לטעם חזקה אבל בטוען שהי' לו שני שטרות פשוט דאין שום ריעותא מדלא הזכיר ודאי עוד חייב דהרי אף שטר אחד לא הזכיר אף דפרע בודאי על שטר אף לפי דברי המלוה, שוב מצאתי בתומים בסוף הסימן שכ' ג"כ כדברי בזה דבשני שטרות אין כלל ריעותא ללוה ותה"ל כי כונתי לדעתו ודוק כי דברי באמת וצדק ועיין ס"ק שאח"ז מ"ש עוד בזה:

ו) דלא מגבינן בי'. הסמ"ע ס"ק י"ב הביא דברי תשו' הרא"ש דאם החוב שבשטר הוא בא בהרשאה: והממון שהודה שקיבל בא מכח עצמו לא בטל השטר ע"כ והנה לפי מ"ש בפירוש דברי הרא"ש בס"ק הקודם כיון דחזקה דנתן על השטר אין יכול לתפוס על חוב שאינו מבורר כמו תופס שאין יכול לטעון דידי חטפתי וה"נ איך יכול המורשה לחפוס על חוב של עצמו שאינו מבורר ועיינתי בתשו' הרא"ש ושם לא הי' כלל עדים שקיבל ורק הי' כתב הודאה וכן הסמ"ע כ' והממון שהודה שקיבל משמע שלא הי' רק הודאה ושם המעשה הי' שהבעל בא בהרשאת אשתו לתבוע מאתי' עזבון אביהם שהי' מגיע לה והם הוציאו שטר הודאה שהודה הבעל שקיבל מהם כו"כ וטען הבעל שזה הי' מגיע לו עיי"ש. והנה חוץ מזה דלא הי' שום חפיסה אף גם אולי איירי שם דאפשר שהוא קיבל מהם קודם שהי' לו הרשאה ממנה ובזה לא שייך דהוי תופס על חוב שאין מבורר וא"כ דין זה פשוט. ואך מסתימת לשון הסמ"ע משמע ודאי דאף אם יש עדים וכבר הי' ידוע שיש לו הרשאה מ"מ יכול לתפוס וזה ודאי דצ"ע ובנתה"מ ראיתי שמחלק דבהזכיר לו השטר חייב להחזיר את הממון להלוה ובלא הזכיר משמע דיכול לתפוס וזה ודאי קשה לכאורה הרי חזקה דעל השטר נתן כמ"ש הרא"ש ואך בדוחק נראה ליישב לפי מה שכ' הנתה"מ דלכן אם יחזיר השטר יוכל המלוה לתבוע אף דהלוה אומר הרי פרעתי לשלוחך משום דיכול המלוה לומר למה פרעת ולא לקחת השטר וידעת שיוכל להביא לי השטר ולומר שלא נתת לו והוא סברא נכונה א"כ י"ל דמה"ט נמי השליח יכול לתפוס דכבר כתבתי בשם הרא"ש דיש רעותא מה שלא הזכיר השטר ורק דחזקה דלא שביק וכו' אבל כאן הריעותא יותר גדולה דאיך פרע להשליח ולא הזכיר השטר דהא אף בהזכיר איכא קצת ריעותא מדפרע ולא לקח כ"ש בלא הזכיר השטר כלל ומ"מ דוחק הוא וכבר כתבתי דאין מתשובת הרא"ש ראי'. שוב ראיתי בשע"מ שכ' כמו שכתבתי דאין מתשו'

הרא"שראי' דשם הי' כתב הודאה קודם שקיבל הרשאה מאשתו רק הוא כתבו מטעם דאין המלוה יוכל לתבעו כיון שנתן לשליחו ובזה כבר כתבתי דסברת הנה"מ נראה נכונה וצ"ע:

ז) אבל בפני ע"א לא אמרינן דאיתרע שטרא. והתוס' כתבו דבפני ע"א הוי מחייב שבועה ואיל"מ רק הש"ך הקשה דקודם הפרעון אין כאן שבועה דאורייתא ומתרץ דאה"נ דהתוס' איירי לאחר הפרעון והקצה"ח הקשה דהפוכי מטרתא למה לי ולק"מ דהא העד צריך להעיד שנית אחר הפרעון שחייב לו ועיין סי' ע"א אכן הש"ך מסיק דהסוברין דבסיטראי לא נתבטל השטר ומהני תפיסה וא"כ ע"כ דפטור המלוה אחר הפרעון וא"כ צריך לומר דאף בע"א איתרע שטרא דכן מוכרת בדברי הר"ן דהוא סובר דמהני תפיסה וכאן כ' דהוי מחויב שבועה ואיל"מ וע"כ אף קודם הפרעון הוי המלוה מחויב שבועה ואיל"מ כן תוכן דברי הש"ך והנתה"מ כ' דאם פקח הלוה מגביהו קרקע דבקרקע לא מהני תפיסה ואח"כ חוזר ותובעו על פי העד ויהי' מחויב שבועה ואיל"מ ואף דאין בקרקע חיוב שבועה ואיל"מ מ"מ הא טענתייהו על פרעון הראשון דהוי מעות ואינו נאמן על טענת סיטראי שלא יצטרך להחזיר פרעון השני רק במיגו דלהד"ם ואם הי' טוען להד"ם הי' צריך לשבע והוי מחויב שואיל"מ ע"כ ותמוהין דבריו דהרי הוא הולך להשיטה הסוברת דטענת סיטראי לא הוי טענה גרועה כ"כ שיקרעו השטר דלא יהני תפיסה וא"כ ע"כ בתפס א"צ מיגו דלהד"ם דאל"כ איך יהני תפיסה בשני עדים ופשוט וחוץ מזה אין דבריו מובנים דאם טענותיהם הוא על פרעון הראשון א"כ א"צ להחזיר הקרקע ומה בין קרקע למטלטלין:

ח) אם יש עדים שפרע לו דמי השור. הנתה"מ סוף ס"ק י"ג כ' דבאם ראו עדים שפרעו ואח"כ הוציא המלוה שטר על זה הלוה אף דאפשר דשטר הזה נכתב אח"כ מ"מ איתרע שטרא וראייתו מסי' פ"א דמבואר שם דאם הודה המלוה לפניהם שקיבל מעות יכולין לכתוב שובר ודין שובר הוא שיכתבו בלא זמן וא"כ מה לי שובר בלא זמן מה לי עדים שאין יודעין הזמן עיי"ש ולפענ"ד לא נראה כן והרי כבר כתבתי בס"ק ה' דמדברי הרא"ש משמע דלכן סיטראי הוא טענה גרוע משום דיש חזקה דפרע על השטר אבל בלא"ה איתרע טענת הלוה דהו"ל להזכיר השטר ובשני שטרות וטוען המלוה שהחזיר לו שטר אחד טעם אחר איכא משום דאף לדברי המלוה למה לא הזכיר השטר אבל כאן דהמלוה טוען דשטר זה נכתב אח"כ ואין שום ריעותא להמלוה ולהלוה יש ריעותא דלא הזכיר השטר א"כ טענת סיטראי הוי טענה מעלייתא ומה שהביא מסי' פ"א נראה דודאי לא דמי דלפי דברי הנתה"מ יקשה באמת למה יכולין לכתוב שובר והרי מבואר בש"ך סי' נ"ד ס"ק ט' דביודעין זמן השטר וכתבו שיבר בלא זמן השובר פסול ואף דבאין יודעין זמן השטר יכולין לכתוב שובר בלא זמן הוא משום כיון דהמלוה ציוה לכתוב שובר יודע שיכתבו בלא זמן ויזהר מלהלות וא"כ שם בסי' פ"א דלא ציוה כלל לכתוב שובר ואין שייך דיודע שיכתבו שובר בלא זמן איך יכתבו שובר וע"כ צ"ל דאה"נ שם איירי ביודעין זמנו של השטר ויכתבו שובר בזמן או שיכתבו מאיזה שטר פרע ואם נאמר דסתימת לשון המחבר משמע באין יודעין זמן השטר איירי ע"כ עליך לומר כיון דהדין כך שיכתבו בהודה הוי כמצוה לכתוב שובר בלא זמן אבל כאן דלא איירי בהודה רק שראו שנתן מעות מי הרשה אותם לכתוב שובר מסתמא אם יש לו שטר יחזיר לו ואם הוא מלוה ע"פ לא אסיק כלל אדעת מלוה שהלוה יבא לפניהם שיכתבו לו וא"כ אדם הפורע לפני עדים ודאי אינו נזהר שלא ילוה לו עוד וא"כ כה"ג ודאי דומה למה שכ' הש"ך דשובר בלא זמן פסול ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה