אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן נה

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן נה

סימן נד

א) ואם קנו מידו עלי' בב"ד תשוב קנה והוא שלא יהי' אנוס. הש"ך ס"ק א' כ' דוקא אונס דשכיח ולא שכיח וכ"ש לא שכיח כלל והנה לכאורה קשה דהא הרמ"א באה"ע סי' קי"ח גבי נדוניית חתנים דבמתה בתו פטור משום דלא הי' דעתו להתחייב רק שתהנה בתו וכ' דאם נהרגה או נשתמדה חייב כיון דאונס דלא שכיח כלל הוא ולא אסיק אדעתי' א"כ חזינן דבלא שכיח כלל חייב ואפשר דזה הוא דברי מהרש"ך שדחה הש"ך כאן ונראה לחלק הענינים וכבר כתבתי זה בהרבה מקומות בחידושי אה"ט ועיין לעיל סי' כ"א בטעם של הרמ"א שם דהוא משום דלכאורה בכל התלוי בדעת שניהם לא אמרינן אומדנא ולמה אמרינן אומדנא דלא נתתייב רק ע"מ שתהנה בתו וכתבו דהוא אומדנא גדולה ואינו מובן רק הסברתי הדבר דבזה שכתבו התוס' בלקח פרה ומתה דאם הי' יודע ודאי דלא הי' לוקחה אך לא אמרינן אומדנא והוא משום דאם היו רוצין להתנות שאם תמות יהי' ברשות מוכר לא הי' המוכר נתרצה וא"כ ודאי הלוקח לקח אף בלא נתרצה המוכר זה נקרא תלוי בדעת שניהם אכן אם היו שואלין האב אם רוצה ליתן אף אם תמות בתו זה ודאי לא הי' מתרצה זה נקרא אומדנא גדולה דהיינו אם לא הי' החתן מתרצה רק שיתחייב בכל אופן מ"מ הי' האב מעכב ואף אם עי"כ יתבטל השידוך וא"כ ע"כ אמרינן דהחתן יורד ע"ד האב שלא נתחייב רק ע"מ שתהנה בתו וזה ברור והראיתי ע"ז כמה הוכחות בחי' שם ולפ"ז מובן דברי הרמ"א סי' קי"ח שם דבאונס דלא שכיח כלל ודאי אם הי' מתנין והי' החתן אומר שיתחייב האב אף אם תהרג הי' האב מתרנה דאונס דלא שכיח כלל אומר שבודאי לא יהי' ולא יחוש אם יתחייב אף ע"מ כן שוב הדרן לכללא דלא אמרינן אומדנא התלוי בדעת שניהם ולפ"ז ניחא כאן דאונס דלא שכיח כלל מבטל דהרי הכא נתחייב בלי שום ענין שמקבל מהמלוה ורק קנם עצמו בקנס בזה ודאי הנכון כהש"ך דכ"ש אונס דלא עלה על דעתו דעדיף מאונס דשכיח ולא שכיח ואונס רחמנא פטרי' ואך יצא לנו מזה דאם הוא באופן דהמלוה עשה איזה ענין עמו וע"י כן נתחייב ודאי דאונס דלא אסיק אדעתי' לא מהני טענת אונס ודמי להא שכ' הרמ"א באה"ע הנ"ל ועיין ס"ק שאח"ז:

ב) והוא שלא יהי' אנוס. הקצה"ח הביא דברי האגודה שכ' באחד שנדר לעשות דבר עד יום פ' ובסוף זמן הי' אנוס דלא מיקרי אונס כיון שהי' יכול לעשות קודם ולא הי' לו להמתין עד סוף הזמן והביא ראי' מגיטין (ד' ע"ד) גבי בית בבתי ערי תומה שיש רשות להמוכר לפדותו עד שנה והי' הלוקח מטמין עצמו בסוף שנה והתקין הלל הזקן שיהא חולש מעותיו ללישכה וקשה מאי הי' צורך לתקנה כיון דאנוס הוא וע"כ דמה שהי' אונס לבסוף לא הוי אונס ע"כ והקשה הקצה"ח דהרי שם בלישנא קמא דרבא דייק דנתינה בע"כ לא הוי נתינה מדהוצרך הלל לתקן וא"כ הי' התקנה שיועיל נתינה בע"כ וע"ז הרי ודאי אונס הוא ולמה הוצרך לתקן דאין לך אונס יותר מזה דחבירו אינו רוצה לקבל וע"כ דשם לא מהני אונס כיון דכבר נתקיים המקח ואונס רחמנא חייבי' לא אמרינן וא"כ אין ראי' משם והנה הנתה"מ כ' דבית בבתי ע"ח הוי כתנאי במקח אכן תרוצו דחוק ולא רציתי להאריך במה שיש לעיין בדבריו אך נראה דהנה בלא"ה קשה על האגודה מכתובות (ד' ב') מהאי דפסקי' מברא סוף תלתין יומין וקאמר דהוי אונס וכבר הקשה כן הנתה"מ (מה שהקשה הקצה"ח מחלה י"ל דחלה קצת קודם הזמן) אך כמדומה שראיתי בס' מגדול אתד ושכחתי איזה ספר שכ' דכונת האגודה דאם לא הי' אונס עד סוף הזמן הוי אונס דשכיח משום דשכיח הוא שלא יוכל לקיים באותו יום והוי לי' לאסוקי אדעתי' ולהחנות וא"כ לק"מ מהך דפסקי' מברא דשם דפריך הש"ס מינה ש"מ אין אונס בגיטין הוא משום דבס"ד עדיין לא ידע אונס דשכיח שאני והי' סבור דאף אונס דשכיח הוי אונס שפיר פריך ולק"מ ולפ"ז מיושב גם קושיית הקצה"ח דהנה הא דהלוקח אינו רוצה לקבל פשוט דהוי אונס דשכיח וא"כ הי' לו להתנות ולא הוי אונס ושפיר הוצרך הלל לתקן וכן להיפך אם הי' בא לפני ב"ד ולא הי' מטמין עצמו כבר כתבו התוס' דהיו הב"ד כופין אותו ואם אירע הדבר דלא כפוהו הב"ד הוי אונס דלא שכיח כלל וכבר כתבתי בס"ק הקודם דאונס דלא שכיח כלל אינו מבטל המקח ורק האגודה סובר דהא דהטמין עצמו זה הוי אונס דשכיח ולא שכיח וא"כ למה הוצרך לתקן ודייק מכאן דכיון דלא הי' אנוס רק בסוף זה הוי אונס דשכיח והו"ל לאסוקי אדעתי' ודו"ק: ג) שליש שהחזיר שטר למלוה.

עיין מ"ש בזה בסי' שפ"ו:

ד) ואינו גובה. עיין ש"ך ס"ק ה' דיכול לשבע שמגיע לו הכל משמע דא"צ לפרש בשבועה שלא נפרע ועיין סי' מ"ז בנחה"מ ובהגהות א"ב:

ה) אלא מב"ח. הש"ך פירש מ"ש הרא"ש דבאותיות בעי כתיבה ומסירה ר"ל וכאן דנמחל שעבודו אין שייך כתיבה קני לך שעבודי' והקצה"ח לעיל סי' מ"ת כתב דמהני דעדיין שעבודי' בו ועיין מ"ש שם עליו ואך כעת נראה יותר דכאן ודאי לא שייך כתיבה ומסירה לפי מה שנתבאר בסי' ס"ו דצריך המסירה להיות קודם הכתיבה וזה לא שייך כאן דאימתי כתב לו דאחר שעבר הזמן הרי אין הלוה רוצה כלל וחוזר מתנאו ואף דכתבתי שם דיכול לכתוב מקודם ורק אותו הכתיבה לא ימסור קודם כתיבת השטר מ"מ כאן איך מסר קודם וכיון דלא קנה תיכף לא קנה גם אח"כ אף אם מסר הכתיבה ליד שליש וצ"ע בזה:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה