אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן נג
א) מי שיש לו שטר. עיין בס' שע"מ דהביא דהרדב"ז כ' בשם הרמב"ם דמי שיש לו שטר בדיני ישראל יכול לכוף את הלוה שיתן לו שטר בערכאות כדי שיהא יותר בטוח ע"כ. והנה לכאורה בתוס' פ' החובל לא משמע כן דכתבו דאין האשה חייבת לעשות להנחבל קיומים שלא תמחול אך נראה דיש לחלק בין לוה לניזק דהרי גדולה מזה כתבו הע"ש והב"ח דמלוה יכול לכוף הלוה שהלוה ע"פ לעשות לו אח"כ מלוה בשטר עיין לקמן סי' ע"ג בסמ"ע וש"ך ועיין שם בטו"ז והרי זה ודאי יותר ריעותא להלוה לשעבד נכסיו שלא יוכל למוכרם וע"כ דהוא מטעם לא שדי אינש זוזי בכדי ודעתו הי' על כל קיומים שאפשר אך קצח צ"ע דהא לקמן סי' ס' כ' דאם כתב השטר על שם אחר והתנה עם הלוה שבעת שירצה יחזירם על שמו חייב ליתן לו שטר על שמו משמע דאם לא התנה אינו יכול לכופו לעשות לו אף דבזה יהי' בטוח יותר ויש לחלק אך זה ודאי נראה דהוצאות הערכאות אינם על הלוה אף דממלוה ע"פ לעשות שטר לדברי הע"ש והב"ח ודאי דהוי שכר הסופר על הלוה כמו בכ"מ אבל הוצאות ערכאות לא הי' דעתו:
ב) ואמר עשה לי שנים מחמשים חמשים וכו' אלא מרצון הלוה. הש"ך ס"ק ב' הקשה דאף מרצון הלוה ניחוש שמא חייב גם לאחרים ונותן לו ב' שטרות שיגבה ב' חלקים כשאין לו לפרוע עיי"ש ולפי מ"ש לעיל סי' מ"ג דהיכי דדיעבד אם גבה גבה ולא יהי' גזל בידו לא חיישינן לקנוניא וא"כ ה"נ הרי אם גבה גבה. שוב מצאתי בתומים סי' ק"ד מתרץ כן תה"ל: