אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן מח

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן מח

סימן מז

א) שטר שנכחב על הלואה אחת ונפרע אין יכול לחזור וללות בו. הסמ"ע כ' דמ"מ לענין ב"ח מהני והש"ך השיג עליו והתומים האריך בפלפול נעים כדרכו ליישב דברי הסמ"ע ועיקר הסברא דלמה הוי שטר לענין בני חורין כ' כיון דמסר לו השטר בינו לבין עצמו הודאת בע"ד כמאה עדים דמי לענין ב"ח וכמו מסירה בעדים וכמו כח"י דמודה הש"ך דמהני ובדרך זה הלך הנתה"מ אכן לדינא לפי הנראה לעני בדעת כמוני הוא רחיק מאוד דל"מ להרא"ש וסייעתו בטעם דסומכין על עדי חתימה אחר דקיי"ל ע"מ כרתי הוא משום דמסתמא הי' ע"מ ואף דכותבין שטר ללוה בלא מלוה היינו דאמרינן מסתמא ימסור לו לפני ע"מ אבל בידעינן דלא הי' ע"מ הי' הדין לפוסלו ואף דלקמן סי' ס"ה כתבתי דאף להרא"ש מהני במסר לו בינו לב"ע כמו שכ' דמאן דיזיף בצינעה יזיף הוא לשיטתו דפסק כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו מתקנת חכמים לכן א"צ אח"כ ע"מ שכבר זכו לו וכתבתי שס דלהרא"ש גם משום משש דימסור בצינעה תקנו שיזכו לו עדיו בחתומיו עיי"ש וא"כ כאן ודאי אין לו דין שטר דהא בהלואה ראשונה דזכו לו עדיו בחתומיו כבר נמחל ועדי מסירה לא הי' א"כ הוי נמסר לו שטר מזויף שאין לו דין שטר כלל ובמה נשתעבדו לו הב"ח אך אף לשיטת הר"ן דא"צ עדי מסירה משום דאנן ע"מ אנן נראה ג"כ פשוט דלא שייך כן רק בהלואה ראשונה דהרי הא דאמר אנן ע"מ אנן הוא רק משום דעדי חתימה מעידין שהי' השטר ביד הלוה וכיון שאנחנו רואין אותו ביד המלוה הרי ידעינן שבא לידו מהלוה וזה לא שייך בהלואה שני' דשמא אחר שפרע לא הי' ביד הלוה כלל ומנא ידעינן דלוה שנית ואין ראיית השטר מעיד ע"ז אף אם ראינו שהחזירו בפרעון הראשון מ"מ אין השטר בעצמו מעיד ואי לא תימא הכי לא משכחת כלל נמחל שעבודו לפי מה דפסק הרמ"א דאם מוסר לו לפני עדים חוזר ולוה בו וא"כ נאמר דאף באינו מוסר לפני עדים נהי' אנן ע"מ וע"כ דאנחנו לאו עדי מסירה אנן רק בהלואה ראשונה וראיתי כי הנחה"מ הרגיש בזה וכ' דבאמת הוי אמרינן דמהני מסירה רק משום חשש דשמא שמעו הלקוחות הפרעון ועל הלואה שני' לית לי' קלא ודבריו תמוהים בעיני דא"כ לא מטעם נמחל שעבודו הוא רק משום פסידא דלקוחות או נפרש כן כונת נמחל שעבודו ולמ"ד ע"ח כרתי יהי' הפירוש כפשוטו וגם בעיקר סברתו שהולך לשיטתו בסי' מ"ג השגתי שם דמה לי הלואה ראשונה או שני' עיי"ש כי לא רציתי לכפול שנית וכבר כתבתי דלא שייך אנן ע"מ אנן דלאו אנן סהדי דלא פרע דכל שער לפרעון עומד ורק מכח חזקה דשטרך בידי' מאי בעי אמרינן דלא פרע אבל אם באמת פרע לאו אנן סהדי דחזר ולוה בו ומי שדעתו רחבה יפרש יותר כי לפע"ד ברור דהוי כאין עליו עדים כלל ובפרט כי אף דינו דהרמ"א דבמסר לפני עדים מהני אנחנו מצערים להבינו ואיך נוסיף עליו והרי כתבו התוס' גיטין (ד' ד') דעדים שחתמו על הנייר ואח"ככ' השטר

על חתימתן למעלה לא הוי שטר כלל ובמאי עדיף שטר זה שנמחל כבר שעבודו לכן ודאי דעיקר כהש"ך:

ב) אין יכול לחזור וללות בו. הקצה"ח ס"ק א' כ' דאם הלוה נתן לו כתיבה ומסירה יכול לחזור וללות בו והביא דברי הש"ך בסי' נ"ה שפי' דמה שכ' הרא"ש גבי השליש שטרו וזה הפירוש ניחא טפי דבקניית אותיות צריך כתיבה ומסירה ופי' הש"ך דר"ל דצריך לכתוב קני לך איהו וכל שעבודי' וכאן כבר נמחל שעבודי' ואין כאן שעבוד והקצה"ח כ' דזה דוחק בדברי הרא"ש ורק כל שטר אף שנפרע יש שעבוד בשטר והלוה קנה השעבוד ולכן בכתיבה ומסירה מהני והביא ראי' משטר מכר דיכול להקנותו לאחר בכומ"ס אף דלא שייך בו שעבוד דכבר עביד דידי' ע"כ. והנה מ"ש בפירוש דברי הרא"ש להצילו מפירוש הדחוק שפי' הש"ך כל מעיין יראה שפרושו דוחק יותר דמה לו להרא"ש כאן לפרש דכומ"ם מהני ומה הי' חסר לו אם הי' אומר דנמחל שעבודו ואם רוצה לחדש דין דאף בנמחל שעבודו מהני כתיבה ומסירה הי' לו להשמיענו זה גבי שטר שלוה בו ופרט במקום עיקר הדין דנמחל שעבודו וגם יותר תימה דהרי דין זה דנמחל שעבודו משמע שהוא דין פשוט בש"ם לית בי' פלוגתא ולפי דבריו להסובר דאותיות נקנין במסירה ליתא לכך דינא דהשעבוד עדיין יש בהשטר ומהני מסירתו ועיין מ"ש בסי' נ"ה גם מ"ש דבשטר מכר יש לו שעבוד לעשותו לא אבין ואדרבה משם ראי' דלא כדבריו דהא אמרינן שם דשטר ראי' אינו נקנה בכתיבה ומסירה וא"כ אי ש"ד אין השט"ח רק לראי' ואיך נקנה אח"כ אך ודאי צ"ל דבשטר קנין יש בו שעבוד ושעבודו קיים כ"ז שהוא ביד הלוקח וגם מ"ש הקצה"ח דאף להש"ך יקשה לפי שיטת התוס' דלמ"ד מסירה מהני א"צ אף אמירת קני לך איהו וכל שעבודי' וא"כ הרי הש"ך כתב דצריך לכתוב קני לך וכו' משמע דאם לא בעי כתיבה מהני א"כ קשה מההוא ערבא עיי"ש פשוט דז"א דלהש"ך ודאי אף למ"ד דא"צ כתיבה לא מהני דאף דלא בעי אף אמירה היינו משום דהשעבוד הוא בהשטר אבל בנמחל השעבוד איך יהני המסירה וזה פשוט. ומ"ש הקצה"ח בסיף דבריו לדחות ראיות הש"ך שהביא מההיא טרבא דאמרינן דהוי נמחל שעבודו משמע דלא גבי אף מב"ח ודחה הקצה"ח דהתם דליכא שעבוד נכסים בהשטר לענין משעבדי לא הוי כגבוי ולכן לא מהני מיגו דהוי מיגו להוציא דבריו תמוהים דגם הש"ך מה"ט אתו עלה דאין זה שטר והוי מיגו להוציא כמבואר בש"ס ובזה דחה הש"ך דברי הסמ"ע דכ' דנמחל שעבודו מהני לב"ת וא"צ כלל למיגו והרי שם כיון דליכא מיגו לא גבה ומאי ענין מיגו שכ' הקצה"ח וטעות פלטה קילמוסו. ועיין מ"ש ס"ס נ"ה:

ג) שנמחל שעבודו. הש"ך הסכים להסמ"ע דבכת"י לא שייך נמחל שעבודו והקצה"ח השיג דמה חילוק בין שטר לכת"י וגם הש"ך כ' דכת"י אחר לא מהני לכ"ט ובנמחל שעבודו הוי ככת"י אחר עיי"ש והנה כונת הש"ך כפשוטו דכת"י לאו מטעם שעבוד קונה דאין שעבוד בכת"י ורק מסירתו ראי' לכן אין שייך נמחל שעבודו ומה שהקשה מכת"י אתר אין דומה דהש"ך בסי' מ' איירי באין עליו חתימה שלו ויכול לכפור לכן אין זה שטר חיוב אבל הודאת בע"ד בכת"י נגמר ע"י מסירה: מ"ש הש"ך בס"ק ת' צ"ע ואף שהנה"מ דחק לתרצו אין מובן ולא רציתי להאריך בזה:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה