אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן מה
א) העדים חותמין למטה בשטר. הקצה"ח ס"ק א' הביא דברי התוס' גיטין (ד' ד') דבתחמו העדים למטה ואח"כ כתב השטר למעלה על חתימתן פסול דהא לא חתמו על השטר כלל והקשה מגט מקושר דהעדים חותמין על כל שורה קודם שנכתב סוף הגט וא"כ אין מעידין על סוף הגט וכן קשה להסוברין דכותב אני פב"פ לויתי מנה שאין כשר רק מחמת חתימתו שהזכיר שמו והרי הי' חתימתו קודם השטר ע"כ. והנה מה שהקשה מכת"י פשוט דלק"מ דודאי אין חילוק בעד המעיד בין כשמעיד בזה הלשון אני מעיד שזה חייב לזה או שאומר בהיפך וא"כ מאי נ"מ אם התחיל אני פב"פ לויתי או אני הח"מ לויתי וחותם אח"כ אבל חתימת העדים קודם כתיבת השטר הרי לא העידו כלל וזה פשוט אך גם בגט מקושר לק"מ כיון דכן היתה תקנת חכמים שיכתוב קודם הסוף הוי כהתחיל לומר אני מעיד דמה שנכתב אח"כ הי' ע"י ציווי הבעל ורק הקושיא שמא אח"כ חזר הבעל והסופר בעצמו כתבו זה קשה בלא"ה אף בלא דברי התוס' הנ"ל וע"כ כיון שהזמין הסופר והעדים לא חיישינן שמא חזר אח"כ ופשוט:
ב) יתרגמו להם הקוראין. הש"ך כ' דאף הרמב"ם מודה דאם מתרגמין להם מהני ולא כ' שיבינו הלשון רק אחר שיתרגמו להם וכן משמע בהג"א שכ' וז"ל והוא שיודעין הלשון שמבינים מה שקורין לפניהם דאל"כ מה מהני מה שקורין לפניהם עכ"ל וכונת הש"ך שהביא מהג"א דע"כ הא שכ' בתחילה שיודעין ע"כ דלאו דוקא שיודעין מעצמן דא"כ מה דייק וכ' דאל"כ מה מהני קורין הא יועיל אם יתרגמו להם אלא ע"כ מ"ש יודעין היינו אחר שיתרגמו להם ולולי דבריו נראה כי ודאי פשע הג"א לא משמע כן וכונתו הוא דהא נראה טעם הפוסקים דלא מהני מה שיתרגמו משום דמצינו בש"ס ראש ב"ד קורין לפניו והוא חותם ולמה צריך קריאה לפניו יאמר לפניו ענין השטר מה כתוב בו וע"כ דלא הקילו חכמים רק בקורא דהוא חשש רחוק שיוכל לקרות לפניו מה שאין כתוב בו לפי שודאי אם יקרא דבר שאין כתוב יגמגם בקריאה ויוכל לדקדק אחריו ויהי' נתפס בשקרן לכן לא חיישינן שיטעהו כאומר לפניו ענין השטר דיכול להטעותו וא"כ דברי הג"א יתפרשו בפשוט דדוקא שיודעין ומבינים מה שקורין לפניהם דאל"כ מה מהני קורין כיון דיכול לקרות לפניו תשרק לפעם בלי גמגום ויפרש לו כמו שירצה וא"כ לא הוי רק כהודיע לו ענין השטר דלא מהני כן נראה לפענ"ד כונת הג"א: ג) וכן נ"ל עיקר דשנים קורין מהני. הש"ך ס"ק ד' הביא דברי רי"ו שכ' וז"ל ורב אלפס פסק כרשב"ג וכ"כ הרמב"ם כי לא סמכינן על אחרים או על אחד שירא ממנו אלא כשיודע לקרותו ודייק הש"ך מזה דאף שנים קורין לא מהני ולא כהרמ"א והש"ך פירש מ"ש רי"ו כשיודע לקרותו היינו שיקרא בעצמו ולכן הש"ך עצמו תמה על מ"ש רי"ו או על אחד שירא ממני דהא זה מהני לכ"ע עיי"ש במוסגר והנה חוץ מזה לשון שיודע לא משמע כן דהי' לו לומר אלא שיקרא בעצמו ולי נראה פשוט דדעת רי"ו הוא דיעה שלישית וסובר דשנים קורין מהני רק דסובר דלא מהני קורין רק כשיודע בעצמו לקרות דאז לא הוי עד מפי עד רק גילוי מילתא הוא וזה שכתב כשיודע לקרותו אז מהני קורין לפניו ושפיר כ' דאף במי שירא ממנו דמהני קריאה לפניו היינו ביודע בעצמו אז מירתת ממנו שלא יתפוס בשקרן וא"כ אדרבה דעת הרי"ו דשנים מהני:
ד) וקרעו להם נייר חלק. הנתה"מ ס"ק א' תמה למה השמיטו הפוסקים דברי הירושלמי שהביאו התוס' גיטין דפריך הא כתב ראשונה הוא פירוש דאין השטר יכול להתקיים בחותמיו ומשני כשהרחיב להם הקרעים ובודאי דאין לך יכול להזדייף יותר מזה דכל אחד יכול ליקח הקרעים לעשות מהם שטר ע"כ ותימה בעיני דמאי יכול להזדייף שייך כאן דכי יכולין לקיים ע"י קרעים אלו ובודאי אם ירצו לקיים צריך שיהי' להעדים סימן מובהק בגט ונראה דהנחה"מ פירש מאי דפריך והרי כתב ראשונה הוא היינו דיכול להזדייף ואנכי לא אדע דא"כ להמחבר וכל הפוסקים דפוסלין בשטר ורק בגט כשר והרי בגט לא מיגרע מה דיכול להזדייף וגם אין מקום לקושייתו דהירושלמי קאי לרבנן אבל למאי דקיי"ל כרשב"ג דרק בגט כשר אין כאן קושיא אכן כונת הירושלמי דאין השטר מוכת מתוכו וע"ז מתרץ כשהרחיב ולפי דקיי"ל כר"א דלא בעינן מוכת מתוכו לא בעינן הרחיב לכן השמיטו זה:
ה) אי מכונו אשטר. הש"ך ס"ק י"א מפרש דברי הש"ע כפשוטו דאף אם בשעה שחתמו לא ידעו מה כתוב בשטר וסמכו על המלוה מ"מ אי מכונו כשר והשיג על הסמ"ע והתומים הקשה מגיטין דבפ"א גבי האי שטרא פרסאה דמסרי' באפי סהדי ישראל כשר לב"ת וכן בפ"ב דחתמו בו ישראל גובה ממשעבדי פריך והא לא ידעו למיקרי ומאי פריך הרי אף דלא קראו וסמכו על המלוה כשר והנה מפ"ב אין קושיא כלל דשם לא איירי שהעדים לפנינו כמ"ש התומים ס"ק ת' וא"כ איך נדע אי מכונו אשטרא רק קושיית הש"ס דמסתמא ישראל אין יודעין כתב פרסי ומשני דידעו וה"ה אפשר כיון דחתמו אף מסתמא אמרינן דידעו ואך מפ"א לכאורה הוא קושיא אך נראה דבאמת צריך להבין דברי הש"ך מאי מהני מאי דמכונו אשטר הרי בשעה שחתמו לא ידעו ומאי דין שטר יש לו וכי נעשה שטר למפרע וכמ"ש הבעה"ת בשם גאון וכמו שהקשה הדרישה ועוד הרי שער שיוכל להזדייף פסול כ"ש כאן שהי' יכול לעשות תיכף שטר של מנה לאלף ואיך מהני חתימתו אך באמת זה לק"מ דהרי נכתב מדעת הלוה ונתחייב הלוה בכל הכתוב בו כמו שנתבאר בסעיף ד' אך יש לחוש כיון דהעדים אין יודעין א"כ לא הוציאו קול ובזה מהני אי מכונו אשטר וא"כ מיושב קושיית התומים מפ"א דגיטין דבשלמא כאן דחתמו העדים עליו ויודעין מ"ש בו מהני להיות חיוב אבל שם בגיטין דלא חתמו כלל פריך הא לא ידעו למיקרי היינו דמנא ידעו דזה הוא השטר שנמסר לפניהם ואף דהי' יכול לתרץ דיש להם סימן מובהק בשטר אך יותר משני בדידעו ודו"ק: ו) והתחילו העדים באמצע שיטה פסול אם יתחמו זה אחר זה. הסמ"ע ס"ק כ"א כ' הטעם דיכול לכתוב שטר בזו השיטה שחתמו ויהי' שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת וקשה לי דאף אם יחתמו זה אחר זה למה כשר הא יכול לחתוך השיטה עם עד אחד ויכתוב בחצי שיטה שלפניו שטר ומסתמא אחר העד בשמאל יש ג"כ חלק דמעולם לא שמענו דאין יכולין להניח חלק אתר חתימתן בשמאל ואז יחתום עד אחר השני באותו שיטה וא"כ נוציא כל הממון ע"י עד השני. שוב מצאתי שהתומים ס"ק י"ב הקשה כעין קושיא זו ובתי' שלו מתורץ גם קושיא זו עיי"ש:
ז) דשמא הי' שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת והי' חלק מלמעלה וכתב עליו שטר זה. הש"ך ס"ק כ"א השיג על הסמ"ע שכ' דיש להעדים לדקדק שלא יניחו חלק למעלה מחתימתן בראש השטר וכ' הש"ך דבש"ס ופוסקים אמרינן סתמא שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר אף דהניחו גליון מלמעלה וע"כ דלא חיישינן שמא יחתוך השטר ויכתוב על הגליון מלמעלה דאם יחחוך לא יניח שום גליון מהצד לחתימתן ויהי' ניכר הזיוף דהרי ודאי העדים מדקדקי שלא להניח חלק בין השטר לחתימתן ע"כ ותימה בעיני דכי אין יכול לזייף רק אם יחתוך עיקר השטר הנכתב בזו השיטה הרי יכול לזייף על הגליון למעלה כדומה שיכתוב עליו שלוה בהם פלוני כך וכך וביום פ' וכו' וישאר גם עיקר השטר וכה"ג למידין גם מחצי שיטה שלפני' ומה שהקשה הש"ך דסתמא אמרו שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר משמע אף דהניח גליון לא אדע סרך קושיא דל"מ להסוברים דגליון מהצד אין השטר נפסל בכך כמ"ש הש"ך ס"ק י"ט כיון דעדיין יכול לחחכן א"כ ה"נ אם הניח גליון למעלה כשר מה"ט ולהסוברים שם דפסול השטר י"ל דזה דסתמו הוא משום דזה בכלל שאמרו שלא יניחו שני שיטות לפני חתימתן והרי גם הדין שאם השטר מסיים באמצע שיטה יכולין לחתום זה אחר זה אף שיטה אחת אסור להניח גם הרי לא קתני כלל דאסור להניח שיטה באמצע השטר דזה ודאי הוא בכלל וה"נ בכלל זה להניח גליון למעלה מחתימתן באופן דיוכל לזייף ודו"ק כי ברור הוא ופשוט:
ח) שטר שהיו עדיו מרובים ונמצא א' מהם קרוב א"פ תתקיים העדות בשאר. הבה"ג כ' דדוקא אם הראשונים נמצאו פסולין אז השטר כשר דאמרינן לשם מילוי חתמו אבל באחרונים בטלה כולה והרמב"ן תמה עליו דבגיטין (ד' י"ח) אמרינן אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אמר ר' יוחנן שנים משים עדים והשאר משום תנאי ר"ל אמר כולם משום עדים מאי בינייהו א"ב שנמצא אחד מהם קא"פ לר"י כשר ולר"ל פסולין ואח"כ אמרינן שם אי חתים בתחילה קא"פ אמרי לה כשר תנאי הוא ואמרי לה פסול אתו לאחלופי בשטרות דעלמא ע"כ וא"כ אדרבה משמע דהאחרונים ודאי כשרים והראשונים יש פלוגתא דהא אמר מחתים בתחילה אמרי לה וכו' וע"כ מה דאמר א"ב נמצא קו"פ דלר"י כשר היינו שחתם בסוף אז כשר והש"ך ס"ק כ"ג האריך בזה, והנה אף שאיני כדאי לדבר במקום גדולים אשר אין דעתי משיג להבין פשטי דבריהם אכן תורה הוא לכן לא אמנע מלהציג אשר הורוני מדעי לגבי ואדברה כי לפענ"ד נראה שאין כאן קושיא כלל והוא שי הא ע"כ הבה"ג איירי שבא שטר לפנינו ותחום בו פסול ואין ידוע אם נצטרפו ביחד לשם עדות או לא וזה שכתב דהראשונים למילוי חתמו ותלינן שלא לשם עדות חתמו אבל אח"כ למה חתמו וע"כ לשם עדות והא דלא אמרינן שמא אמר לרבים כולכם חתומו ולא לשם עדות חתם תנן משום תנאי דאין דרך ולא שכיח שיצוה לחתום יותר מן העדים אך ודאי אם יבואו העדים ויאמרו דרק לתנאי חתמו כשר כיון דשוב אין ספק ופשוט וא"כ שם בגיטין דלא הי' שום ספק אי נצטרפו רק עתה הם באין לחתום ומהדין צריכין כולם לחתום רק הקרוב או פסול יחתום לקיים תנאי שהתנה הבעל ובודאי אם הדין שבאם ישבו יחד יצטרפו ויתבטל עדותן מסתמא נאמר להם שלא ישבו יחד אך אף אם ישבו יחד אם לא יכונו רק לשם תנאי לא יתבטל עדות כולם ובזה לא שייך חשש של הבה"ג דא לא לשם עדות למה חתמו דהא צריכין הם לחתום בע"כ כיון דאמר כולכם חתומו וא"כ בזה פשיט דאף באחרונים כשר ואין זה ענין כלל לדברי בה"ג ורק יש חשש להיפך דהוא יחתום באחרונה והוא כשר באמת ואח"כ כשיביא גט זה לפנינו ולא נדע שהי' משום תנאי של הבעל ונפסול אותו בחנם לזה יש תקנה שלא לסמוך על הגט רק יתנו לה כתב מב"ד שנתגרשה וכדומה וזה שכתב המרדכי בשם ראבי"ה הביאו הש"ך דהקרוב יכתוב בפירוש שהתם לשם תנאי והש"ך כ' דזה דוחק ואמת לפי הבנת הש"ך דכונת המרדכי דלענין הכשר הגט צריכין לכתוב בפירוש שפיר תמה דהוא דוחק ויותר הי' לו להקשות דאם כתב בפירוש לשם תנאי למה אמרו בש"ס אי חתם בתחילה אמרי לה פסול למה הוא פסול כיון דכתוב בפירוש דלשם תנאי הוא אכן כונת המרדכי דיכתוב עליו שהוא משום תנאי כדי שלא לפוסלו אח"כ בחנם לכן אם נרצה שיהי' הגט בידה לראי' יכתוב בפירוש לשם תנאי חתם וה"ה אם ירצה יעשה תקון אחר כמ"ש אבל כשר הוא בכל ענין ולק"מ על הבה"ג ואח"כ הא דאמר בש"ם אי חתום בתחילה אמרי לה פסול בזה ודאי ע"כ נפרש כפירוש הג' של הש"ך דלא איירי אם חתם בשורות הראשונות או האחרונות וקאמר דאין ראוי שיחתום הקרוב קודם הכשרים ואם חתם אמרי לה שהוא פסול דמאן דחזי דהוא חותם עצמו קודם לכל העדים יסברו שהוא עד ואתו לאחלופי שיאמרו שטר כשר בקרובים ולא כמ"ש הש"ך דמ"מ צריך דוקא שהקרוב יחתום אח"כ בשורות הראשונות כמ"ש בה"ג ולפי מ"ש אף דחותם בשורות האחרונות כשר כיון דאנחנו מצווין אותו לחתום בשביל תנאי וכמ"ש והפליאה בעיני על בעלי תריסין שלא כתבו כמ"ש כי הוא ברור לדעתי ועיין בדברי הטור דתמהו עליו דכאן משמע דפוסק כבה"ג ובאה"ע סי' ק"כ כ' דלא יחתום בתחילה והמעיין יראה כמ"ש דשם פוסל בחתם קודם הכשרים וכאן בבא שטר לפנינו דאינו ענין לשם כלל פוסק כבה"ג וזה נכון וברור:
והנה הנחה"מ מתרץ שיטת הבה"ג דהא דאמר שם לשם תנאי כשר היינו שחותם עצמו אחר הנתינה שכבר בא ליד האשה לפמ"ש באה"ע דאף אחר שבא ליד האשה ונשאת מהני שיחתמו עצמם לפי מה דקיי"ל דאינך משום תנאי. ולפי דבריו הא דאמר אי חתים בתחילה אמרי לה פסול וע"כ איירי קודם הנתינה דאח"כ ודאי כשר וא"כ אין מקום להכשיר ובדוחק יש לומר דמשום אמרי לה כשר נקט בתחילה והיינו דאם יחתום בשורות האחרונות לכ"ע פסול ורק בתחילה בשורה הראשונה אמרי לה כשר אף קודם הנתינה והדוחק מבואר אך יותר תימה בעיני דהנה הקשיתי בחי' לאה"ע דלמה לא קאמר הך איכא בינייהו בין ר"י לריש לקיש דלמ"ד משום עדים צריכין כולם לחתום קודם הנתינה ולמ"ד משום תנאי יכול לחתום אף אח"כ ורק בפשוט דה"ה דהי' יכול לומר הך א"ב ונקט חדא ואך להנחה"מ הדרא הקושיא לדוכתא דהרי אף להך איכא בינייהו דקאמר דנמצא קא"פ ולמ"ד משום תנאי ע"כ היינו דיחתום עצמו אחר הנתינה ולמ"ד משום עדים בלא"ה פסול כיון דחתם עצמו אחר נתינה אף אם אין ביניהם קרוב א"פ וא"כ כיון דצריכין לבוא לחילוק זה ואיירי בהכי למה נקט כלל נמצא קא"פ יותר הי' לו לומר א"ב דחתם אח"כ ודו"ק: ט) אע"פ. הש"ך ס"ק כ"ג הביא דברי הריב"ש שכ' דאינו נפסל רק בחתמו יחד אבל חתמו זה שלא בפני זה תולין שהפסול חתם עצמו אחר שכבר נכשר השטר וכ' הש"ך דאין סברא לחלק בזה ותמהו התומים ונתה"מ דהא דין זה הוא מוכרח דאם חתמו עצמן זה שלא בפני זה הא לא נצטרפו כלל ותי' הנחה"מ דבגט ושטר אין העדות נגמר עד מסירת הגט ובשעת מסירה כבר נצטרפו אף שחתמו זה שלא בפני זה (וחה"ל כי כונתי לדעתו הרמה בחידושי וכתבתי בזה לתרץ קושיית הפ"י דהקשה לפי מ"ש הש"ך סי' ל"ו ס"ק ט"ז דאם הזמין שנים לעדות ולא בירר איזה שנים בנמצא א' קא"פ עדותן בטילה והקשה דא"כ באמר כולכם כשר נמצא קא"פ למ"ד משום תנאי וכ"ש בלא אמר כולכם כשר לכ"ע ונהי דלא נתכוין רק לשנים מ"מ הרי לא בירר עדיו ולפי הנ"ל י"ל דלא קאמר הש"ך רק בעדים התלוי בראי' דמ"מ כולן ראו ונצטרפו אבל בגט דעיקר העדות בשעת חתימה ומסירה א"כ אם לא יחתמו הפסולין הוי כאלו לא ראו וצ"ע בגיטין ד' ל"ב) ומ"מ קשה למה דחה דברי הריב"ש הא י"ל אולי לא חתמו רק אחר המסירה: י) אא"כ ב' האחרונים הם כשרים. עיין נתה"מ בענין מ"ש הש"ך דאף באמצעים פסול כ' הנתה"מ דמ"מ אם בא שטר לפנינו ואמצעים פסולין ודאי דכשר דאין סברא דלא יוכלו הכשרים לחתום למילוי וא"כ האחרונים חתמו לעדות והקרובים והראשונים מלאוהו ע"כ והנה בש"ס ופוסקים לא הזכירו רק יכול למלאות בקרובים והנה בזה י"ל דכשרים שלא ראו ההלואה ודאי אסורין לחתום ונקט קרובים שלא היו בהלואה ובפרט לפי מ"ש הש"ך דמקיימין השטר מכל תרי היכי דליכא ריעותא וא"כ בלא ראו איך יחתמו ואך לפ"ז אם הקרובים באמצע הוי כמו בסוף דע"כ הראשונים ראו הלואה והם עדים ורק לדעת הטור דאין מקיימין רק מעדים של מטה אפשר דאף בכשרים יכול למלאות וצ"ע:
יא) אם הכשרים זוכרין העדות יכולין להעיד בע"פ. הסמ"ע הקשה הא כבר נפסל העדות ותי' דהרא"ש לשיטתו דאין בטל העדות רק ברחי' והגדה וזה שחתמו עצמן לא חשיב הגדה לענן שלא יוכלו להגיד בע"פ והש"ך ס"ק כ"ד הקשה עליו דהא עדות שבשטר הוי כנתקרה עדותן בב"ד ושוב לא מהני הגדה אח"כ רק הרא"ש איירי בלא ראו כאחד ע"כ ועיינתי בתשו' הרא"ש ושם נראה כי הי' המעשה בצואה שהי' בה ב' עדים ואחד מהם הי' קרוב רק אחד שמע הצואה בחוץ ומ"מ פסק דאותו ששמע מבחוץ מצטרף עם עד החתום הכשר להעיד בע"פ והרי הי' ראי' כאחת ומ"מ לא נפסל בחתם עם הכשר ולפענ"ד נראה דאף דהגדה שבשטר הוי כנחקרה זה רק בשטר כשר אבל כאן דהשטר פסול לא הוי כנחקרה ממילא אין כאן הגדה דאין עליו דין שטר ושפיר כ' הסמ"ע. שוב מצאתי סברא זו בנתה"מ סי' נ"א ובזה נתיישב ג"כ מה שהקשה השע"מ דלמה פסלינן השטר בנמצא קרוב א"פ הא כיון דהלוה ציוהו לחתום הוי כנאמן עלי אבא והקרוב בעצמו יתכשר ולפי הנ"ל ניחא דעדות הקרוב דלא הי' רק בשטר וכיון דהשטר בעצמו אינו שטר לא העיד כלל ולא האמינו אך בלא"ה אין זה אפי' סרך קושיא דלא אמרינן נאמן עלי אבא מהני רק לענין לחייבו על פיו שיהי' לו נאמנים אבל דבר שצריך עדות לקיום הדבר איך יתנה עמ"ש בתורה לעשותו עד דאין מהני כאן אף אי נדע דאומר אמת גם י"ל דאיך ידעינן שקיבל עליו אדרבה הרי ציוה למסור לו שטר פסול ולא קיבל שום חיוב:
יב) אבל אם מלאוהו למחר וליומא אחרא פסול התומים הקשה דהרי מדברי רבינו יונה מדייק כן דאם תאמר דלעולם יכול למלאותו א"כ איך משכחת שיפסול ימלאוהו עכשיו אבל המחבר דכ' בסעיף הקודם דאם בא לפני ב"ד שוב אינו יכול למלאותו א"כ אין כאן ראי' כלל וא"כ מנ"ל הך דינא דלמחר פסול ותי' התומים דדין זה מוכרת בלא ראי' דודאי אם פסול הוא שוב אם מלאוהו למחר הו"ל מוקדם ורק ר"י והרא"ש דסוברין עדיו בתחומיו זכין לו וכשהי' אצל העדים הי' כשר דאז לא שייך דהי' יכול לזייף ולכן כיון דאינו נפסל עד בואו ליד המלוה יכול להכשירו לכן הוצרך לראי' אבל הש"ע דלא סבר עדיו בתחומיו זכין לו דין זה פשוט דפסול ע"כ ולפענ"ד לא נהירא דאף למ"ד עדיו בחתומיו זכין היינו כשבא ליד הלוה זכין לו עדיו למפרע דהא בעינן דוקא מטי לידו אבל לא דתל השעבוד ביד העדים וא"כ בבא לידו בפיסול איך שייך דזוכה למפרע ועור אף בשטר הקנאה לא הוי כנחקרה עדותן עד שמסרוהו ליד המלוה כמ"ש הרי"ף ועיין נתה"מ סי' מ"ו ושטר שאינו ראוי למוסרו הוי מפ"כ ועוד הא הך דין דעדיו בחתומיו זכין לו הוא רק מתקנת חכמים שלא יהא מוקדם ואין זכין לו רק מסוף היום וא"כ בבא לידו ביום שנכתב לא זכו לו כלל וכדאמרינן כתב לזה ומסר לזה למי שמסר קנה ולפי דבריו אף ר"י לא הוצרך לראי' ואך הי' נראה כיון דזה הכל מדברי ר"י כמ"ש הש"ך ס"ק כ"ו דסעיף זה קאי על הי"א של סעיף הקודם דצריך מדעת הלוה וביום שנכתב ולדבריו ודאי אף אם מלאוהו אחר שבא לב"ד כשר והש"ע דכ' לעיל דדוקא קודם בואו לב"ד הוא סובר דלעולם כשר כיון דיכול למלאות ולדידי' ביאה לב"ד פוסלתו אך אמת דמלשון הרא"ש משמע דהסכים לר"י דדוקא מדעת הלוה ודוקא ביום שנכתב ומ"מ כתב דדוקא קודם שבא לב"ד אכן נראה דיש ליישב בפשוט דשפיר נשמע דביום דלמחר פסול דהרי צריך להבין למה יפסול בזה שבא לב"ד דנאמר דעי"כ שוב אין לו תקנה וכי ב"ד פוסלי שטרות אינהו וע"כ צ"ל דכ"ז שלא מלאוהו אין לו דין שטר ולכן בבא לב"ד פסלוהו דאל"כ לא יעמיד תקנת חז"ל אבל אם הי' לו דין שטר מאי מזיק אם בא לב"ד שטר שאין עליו שם פסול וא"כ ממילא נשמע דאם לא מלאוהו עד למחר פסול דהו"ל מוקדם:
יג) וכן אם הי' השטר ב' שיטין אלא שאין שיטה הראשונה מתחלת בראש הקלף חיישינן שמא סיימו השטר באמצע שיטה והניחו הנשאר חלק וגם שיטה שתחתי' ותהך וזייף בשיטה ומחצה וכו'. הסמ"ע והש"ך ס"ק כ"ט תמה ע"ז דאיך חיישינן שמא סיימו עדים שטר באמצע שיטה והניחו חצי שיטה חלק כיון דאסור להו לעשות כן ולכן דחה הש"ך דין זה מהלכה ואני תמה על עצמי דאף דמה שכ' הרמ"א שמא סיימו השטר באמצע שיטה אין מובן כמ"ש הש"ך אכן דין זה הוא מוכרת מהש"ס דהרי מבואר בגמר' דשני גיטין ושני שטרות זה בצד זה את שהעדים נקראין עמו כשר והשני פסול וא"כ הגע עצמך הרי העדים מניחין שיטה אחת קודם חתימתן וא"כ העדים אשר הם חתומין תחת השטר הימיני ואין כשר רק הימיני ועל השמאלי לא חתמו כלל וא"כ אם יחתוך שטר הימיני ויזייף השיטה שהניחו ריוח יתכשר שטר השמאלי שלא חתמו עליו כלל ושוב נראה לפרש כן דברי הרמ"א אף שהוא דוחק קצת בלשון מ"מ יש לפרש כונתו דהא אין איסור להניח גליון מהשמאל להשטר אם רק שורות השטר שוין וא"כ יכול לחתוך כל השטר ויזייף חצי שיטה על הגליון והשיטה שהניחו דמסתמא העדים הם בראש השיטה השלימה ומ"ש סיימו באמצע השיטה אין הכונה שהניחו חצי שיטה מהשיטות שלפני' רק כל השטר הוא רק מחצי רוחב הנייר וסיים באמצע הנייר ואין לפרש כלל דתחילת חתימת העדים מתחלת נגד חצי השיטה דא"כ בלח"ה פסול דהניחו חצי שיטה לפני חתימתן ויכול לזייף רק הם תחילתן תחת ראש שיטה השלימה וא"כ ודאי יש לחוש שמא חתך כל השטר ואותה חצי שיטה הוא מהגליון השמאלי ודין זה הוא ברור ואמת אין בו פקפוק:
יד) שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. קשה לי לפי דברי הש"ך סוף הסי' דחושש שמא זייף עד אחד א"כ איך כשר שטר ועדיו על המחק שמא הי' השטר על הנייר ועדיו על המחק והי' כתוב בין עד לעד אנחנו עדים חתמנו על המחק והשטר על הנייר ותתך עד השני עם השיטה של אנחנו סהדי וזייף שטר אחר שמחקו כולו וחתם עליו עד אחד קודם עד הראשון וא"כ כל השטר הוא ע"י עד החתום בתחילה והעד השני לא הי' על שטר זה וצ"ע:
טו) ואם יש בין חתימת העד לשני ריוח כשיעור כתיבת אנחנא סהדי חתמנו על המחק והשטר על הנייר פסול. הש"ך ס"ק ל"ב הקשה לשיטת הריב"ם דמחק ב' פעמים אף בלא נכתב עליו ניכר א"כ אין לחוש שמא הי' כתוב שם דהי' ניכר דנמחק ב' פעמים והתומים הקשה ביותר דאף להשיטה דאינו ניכר רק בנכתב עליו הרי יכולין הב"ד לכתוב עליו ולדידי לק"מ ויפה כ' התומים דיש לחוש שמא כתיבה זו אנחנא סהדי וכו' הי' על נייר וא"כ גם זה לא נמחק רק פעם אחת ומה שדחה התומים דבר זה דאיך יכולין העדים לכתוב אנחנא סהדי וכו' על הנייר והרי יכול למחוק השטר וימחוק גם אנחנא סהדי וימלאוהו שם בקרובים ויזייף שטר והתוס' לא כתבו כן דיכול לכתוב אנחנא סהדי על הנייר רק לשיטת ר"ת דקרובים באמצע פסול ע"כ ולדעתי ודאי זה דוחק לומר דכתבו כן לשיטת ר"ת אך נראה דשטר ועדיו על המחק ודאי פסול אם מלאוהו בקרובים מה"ט דחיישינן שמא מתק אנחנו סהדי שהי' כתוב שם ומלאו בקרובים ועיין לקמן ס"ק י"ת:
טו) ריוח כשיעור כתיבת אנחנא סהדי וכו' פסול. התומים העלה דבר חדש דהא דאחרינן הכא דביש ריוח פסול היינו כשהעדים חתומים זה תחת זה אבל כשהם מתומים זה אחר זה וביניהם ריוח אין לחוש דודאי העדים לא עשו כן דיחתמו על המחק והשטר על הנייר ובאמצע יכתבו בין עד לעד אנחנא סהדי דהרי יכול לחתוך השטר לשנים בארכו וימחוק השני שטרות ויזייף שני שטרות לפי מה דקיי"ל שני עדים בשני שטרות מצטרפין ואנכי לא אבין דא"כ לעולם למה לא ניחוש שמא יש תחת ידו עוד שטר על הנייר ועדיו על מתק והי' כתוב בין עד לעד אנחנא סהדי ויחתוך מה שלמטה ויזייף למעלה ויהי' לו שני שטרות בכל שטר ע"א והרי התומים בעצמו כ' בסמוך דלשיטת הרמב"ן יש לחוש שמא הי' לו שטר כת"י הלוה שאינו מדקדק אם נמחק שני פעמים אף דשם ג"כ אין לו שטר השני וע"כ דחיישינן שמא יש לו עוד כת"י וכדומה וע"כ צ"ל דשני שטרות דכל שטר ועד הוא על המחק אין מצטרפין א"כ אף באם יכתוב באמצע והעדים זה אחר זה אין שום חשש ואף דמביא שהתוס' כתבו לכאורה כן המעיין שם יראה דכל הענין מגומגם ואין ללמוד מדברי התוס' אלו שאין להם מובן ולכן לא הבאתי דבריהם. שוב מצאתי בס' מקצוע בתורה ס"ס מ"ד כ' כדברי דשני שטרות על מחק אינן מצטרפין ומפרש שם דברי התוס' באופן אתר ולא עיינתי בטוב איך מפרש דבריהם ונראה להביא ראי' לדברי מדברי התוס' שהקשו לשיטת הרשב"ם דאף בלא כתוב עליו ניכר אם מחק ב' פעמים למה לו לכתוב אנחנו סהדי יניח אותו המקום פנוי ע"כ ועיין לקמן ס"ק שאח"ז דע"כ אין העדים מצמצמין ואם יניח שיטה לפנוי ע"כ יניח עוד שיטה משום דאין יכול לצמצם ועוד דע"כ כונת התוס' דיניח ב' שיטין דאם לא יניח רק שיטה פנוי ועי"ז כשר שטר על הנייר ועדיו על המחק א"כ איך נפסול שטר ועדיו על המחק אם בין עד לעד פנויה שיטה שמא הניח עד השני ריוח משום דאינו מצמצם וע"כ כונת התוס' דיניח ב' שיטין וא"כ יכול לעשות שני שטרות על מחק וע"כ דשני שטרות אין מצטרפין על המחק ויש עוד לדבר לזה אך מ"מ במה שכתבתי יש ליישב קושיית התוס' על רשב"ם דיותר טוב לכתוב אנחנו סהדי דאם לא נכתוב רק נניח פנוי וא"כ בשטר ועדיו על המחק אם יהי' פנוי שיטה ג"כ יש לפוסלו דשמא הניח שהי' השטר על הנייר ושמא נפסולו בחנם דאין העד מצמצם ולהכשירו ג"כ אי אפשר דשמא צמצם עצמו ולא הניח רק שיעור לכתוב אנחנו סהדי ויען כי יש להאריך בזה ולא נפניתי קצרתי:
יז) כשיעור כתיבת אנחנא וכו' פסול. התומים תמה דהתוס' סתרו עצמן תוך כ"ד דבתחילה כתבו דשיעור כתיבת אנחנו סהדי מחזיק ב' שיטין ואח"כ כתבו דיש לחוש שמא הי' בין עד לעד ולי נראה פשוט דודאי בל"ז דוחק לומר דכתיבת אנחנו סהדי מחזיק ב' שיטין רק כונת התוס' הוא דכמו בין עדים לשטר אי אפשר לצמצם שיחתום העד סמוך לכתב ה"נ עד השני אין יכול לצמצם ולכתוב סמוך לכתיבת אנחנו סהדי וממילא יהי' ב' שיטין אבל כשחתמו זה אחר זה פשוט דסגי אף בחצי שיטה:
יח) והוא שיכתוב כן בין עד לעד. עיין ש"ך ס"ק ל"ג דלכן לא מהני שיכתבו כן לפני חתימתן דחיישינן שמא ימחקנו וישאר השיטה הזאת פנוי ולא יהי' ניכר ע"ש עיין מ"ש בס"ק ט"ו קושיית התומים וכתבתי לתרץ אכן כאן יש להקשות קושיא זו דהרי יכולין הב"ד לכתוב עליו וגם על קושיית התוס' שהבאתי בס"ק ט"ז קשה קושיא זו וצריך לבוא לתי' התומים עיי"ש ס"ק כ' אך בעצמו כ' דדוחק הוא: