אור ברסלב
אבני החושן חלק א חו"מ › סימן כ

אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר

חו"מ · סימן כ

סימן יח

א) והביא עדים. בס' שע"מ כ' דאם עדים העידו ונתחייב לשלם והנתבע טען א"י ואח"כ הוזמו עדיו דאין יכול לחזור ולהוציא כיון דשילם ע"י עדים והי' סבור שנתחייב הפקיר המעות ומדמה זה לשור הנסקל שהוזמו עדיו שכל הקודם זוכה בו ע"כ ודבריו דברי תימה דאין לך גזל יותר מזה והרי באיסורא אתי לידי' והרי כ"ז שהי' המטות ברשותו לא מהני יאוש ואף באבידה שהוא ברשותו ולא ידע בו אין מועיל יאוש כמ"ש הרמב"ן הביאו הנתה"מ סי' רס"ב וא"כ כשבא לידו מרשות הנתבע נתחייב בהשבה וגם בשור הנסקל שהוזמו עדיו כתבו דלאו משום הפקר הוא דהא הפקר בטעות לא הוי הפקר ורק משום יאוש נגעו בו עיין לקמן סי' ת"ו בקצה"ח והנתה"מ כ' דלכן הוי הפקר משום דאבוד ממנו ומכל אדם וכ"ז לא שייך כאן וגם תימה דכי עדיף זה מדיין שטעה ויש אח"כ גדול שמחזירו דחוזר ומוציא ולא אמרינן כבר נחייאש. שוב ראיתי שהשע"מ לקמן הרגיש בזה וחילק שם איזה חילוק וכ"ז אינו נכון ודו"ק. שוב ראיתי כן בפ"ת:

ב) ואמר אין לי עדים וכו' אע"פ שמצא אח"כ אינו כלום והיינו דכבר פסלם. ועיין תומים דמ"מ לענין דבר אחר לא פסלם ויכול להוציא על ידן חוב אחר והנתה"מ כ' דזה דמי לב' שטרות שביטל שני את הראשון ואמר שם דנ"מ לאוריעו סהדי ולענ"ד אין זה דומה לשם דשם ע"ה אומר דחתמו בשטר הראשון בשקר אבל כאן הא לא אמר כלל רק שאין לו עדים ולקמן סי' קמ"ז כתבתי ראי' מהא דעשה סימן וטוען תלם אחד עשיתי אף דהעדים העידו דהכל שלו מ"מ מוציא ע"י אותן העדים ולא אמרינן דפסלן גם שם גבי ב' שטרות בכתובות (ד' מ"ד) כ' הריטב"א דאף אם אותן העדים חתומים בשטר השני מ"מ גובה בשטר השני וא"כ ודאי דהנכון כאן לדינא כהתומים אף כי עדיין צ"ע לברר ההלכה בטוב אך עכ"פ נראה שאין כל הדברים שווין ואין להוסיף על הך דב' שטרות כן נראה לפענ"ד:

נ) ואצ"ל אם אמר קרבו איש פלוני ופלוני והעידוני הב"ת כ' דלכן חלקו לשני בבות דכאן אף אמתלא לא מהני והאורים הביא דבריו והשיג עליו מדברי רי"ו בתומת ישרים שכ' שם באשה שתבעה לאחד שלקח מאחיו בנכסים מועטין שלא הי' לאחיו רשות למכור והשיב ולא קנה כלל רק הוא שדה שלו והב"ד רצו לברר הדברים ואח"כ נודע לו שאף אם יטעון שלקח מאחיו לא יפסיד דהוציא שטר שלקח מאחיו וכ' הראב"ד שאם ב"ד רואין שנעשה משגגה ופתיות לב מה שטען להד"ם לא הפסיד שטרו הרי דלא כהב"ת ע"כ והנה לא ראיתי השגה משם דהא הראב"ד כ' דהב"ד רואין והוא סבר דיפסיד אם יטעון שלקח והרי ודאי דהרבה פעמים לא יוכל לחזור כאומר לא לויתי דהוי כאומר לא פרעתי דלמה טען תחילה טענה אחרת ועיין קצה"ת סי' פ' והב"ח הרי לא איירי ברואין הב"ד אמתלא שלו וא"כ לא דמי לדינו של הראב"ד אך בודאי לדינא דברי הב"ח צ"ע דאין ראייתו מוכרעת ומאין הוציא הטור דין זה דבמוציא מאפונדתו לא מהני אמתלא והרי נותן טעם למה שלא הוציא מיד ולכן ודאי נראה דאם נותן אמתלא הניכרת ודאי מהני וזה יש ללמוד מדברי הראב"ד דצריך אמתלא ניכרת ועיין סי' מ"ז:

ד) אבל יורש שהי' קטן ואמר אין לי ראי' וכו'. עיין שע"מ דה"ה לוקח שבא ב"ת לגבות ממנו דגם הוא אינו יודע במילי דמוכר ופשוט והקשה דהתוס' ב"ק (ד' ח') ד"ה דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדי ב"ח הקשה מאי נ"מ הא כל מה שיטעון ראובן טוענין ללוקח ותירצו כגון שאמר הלוקח אין לי ראי' ששוב אין יכול להביאן והקשה השע"מ דהרי בלוקח לא אמרינן דהפסיד בשביל שאמר אין לי ראי' ע"כ ולא ראה שכבר הקשה כן הש"מ ותי' דאיירי שהלוקח טען שהי' אצל הפרעון כשפרע לו המוכר ואין לו ראי' דודאי לא יוכל להביא עדים שראו שפרע המוכר שהרי טען שהוא בעצמו הי' אצל הפרעון המוכר יכול להביאם עיי"ש ואך עוד הקשה השע"מ דהרי כיון שאמר הלוקח אין לי ראי' שוב פסל העדים וא"כ אף אם המוכר יביא העדים מאי יהני לו שלא יטרוף הב"ח השדה והרי זה דומה ללוה שכופר והערב מודה שגובין מהערב והוא לכאורה קושיא גדולה ובפרט לאיכא דאמרי דאף שלא באחריות דאין להמוכר שום נ"מ למה לא יגבה מהלוקח ונראה לחלק דשם באם יגבה מהערב הא לא יוכל הלוה לתבוע את המלוה שפרע שני פעמים לכן הוי הערב כאיש אחר אבל כאן דהב"ח יגבה הנכסים בשביל המוכר וכיון דהמוכר יביא עדים שכבר פרע יוכל לתבעו שגבה שני פעמים ועיין לקמן סי' ע' בש"ך ס"ק ט"ו דאף אם יש להמלוה נאמנות כבי תרי אם לא יטעון המלוה סיטראי אינו יכול לגבות דילך הלוה ויגבה ממנו מה ששילם כראשונה בפני העדים והפוכי מטרתא למה וה"נ יתבענו המוכר שגבה ב' פעמים והוי אפוכי מטרתא:

תוכן העניינים

אבני החושן חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה