אבני החושן חלק א· רבי שלמה רייזנר
חו"מ · סימן טו
א) מקדימין. עיין קצה"ח דאם אחד נתתייב ש"ד וחבירו חייב לו שבועת היסת מחויב מקודם לשבע זה שנחחייב ש"ד כיון דיורדין לנכסיו עיי"ש וראי' שלו אינה מוכרחת גם לא אבין דהא אם חייב זה לזה היסת ודאי דכל אחד יכול לומר השבע אתה וזה שמתעצם שחבירו ישבע צריך לשבע מקודם וכן מצאתי בפתחי תשו' סי' צ"ג בשם תשו' כליא מסכת ואם שניהם תובעין אז הדין כתשו' שבו"י שהביא כאן הקצה"ח דמטילין גורל וא"כ גם ביש לאחד ש"ד למה לא יוכל לומר אני תופס שבועתי עד שתשבע אתה ומהנראה דהקצה"ח לשיטתו אזיל לקמן סי' פ"ז כ' דבנתחייב היסת כיון דאין ב"ד יורדין לנכסיו אם תפס שכנגדו מוציאין מידו וה"ה הכא אין יכול לתפוס שבועתו עד שישבע היסת דהא אף אם לא ירצה לשבע היסת מ"מ מחויב הוא לשבע הש"ד דהא יורדין לנכסיו אבל לפי מ"ש התומים והנתה"מ שם דיכול לתפוס ה"נ יכול לתפוס שבועתו ומדברי הריטב"א שהביא השע"מ סי' כ"ד משמע קצת כהקצה"ח אך י"ל דלא כ' כן לדינא כמבואר שם ובתשו' שבו"י מביא ראי' לדבריו מאותו ש"ס עצמו ולא רציתי להאריך ועיין בנתה"מ סי' ע"ב ס"ק מ' ומ"ש שם והנתה"מ שם ג"כ פשיט בעיניו דמטילין גורל ואך השע"מ סי' כ"ד חידש שאותו שנתבע בתחילה נשבע תחילה וזה מה שאמרו נזקקין לתובע תחילה ופשוט דאין לחדש פירוש חדש שלא שערו הקדמונים: