אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן יח
עיגונא אדר התר"עא שאלה זה שנים שהאשה שולטאנה ה"מ בוקא בת, ן' ויניסטי נשאת בפיליבי לאיש מילדי האשכנזים שמו שמואל שפירא ואחר שעברו ימים מספר מהנישואין באו פה סופיאה ויחנו במלון ואחר ג' או ד' ימים אמר הבעל לאשתו כי הוא רוצה ליסע לסלסטרא כי שם ימצא פרנסתו, האשה הפצירה בו ללכת שניהם יחדיו ולא רצה כי אמר לילך שם הוא בתחילה ולמצא מקום תחנה ואח"ז ישלח דברו משם שתלך גם היא ויקח עמו גם קצת כלים ממה שהביאה לנדונייא וילך לו באמרו שאחר זמן מועט ישלח לקחתה, ימים או עשור אחר שהלך לשם כתבה לו אשתו איגרת שלומים וגם הפילה תחינתה לפניו שיקראה לרגלה והוא השיב אמריו כי בעוד שלשת ימים ישלח לה מעות להוצאת הדרך. האשה המתינה כמו עשרה ימים וכשראתה שלא קבלה מבעלה אפי' שתי כותבות חקרא ודרשה ושאלה אשה מעיר סלסטרא על בעלה ויענו לה כי הבעל איננו, כי שם לדרך פעמיו, ומאז ועד עתה זה שלש שנים עקבותיו לא נודעו.
והן עתה נתקבל עדות עליו בפיליבי וז"ן. במותב תלתה כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא הבחור יאודה דוד הלוי ואחר האייום והגיזום כדחזי לפו"ד קם ע"ר והעיד בתוע"ג בז"הל, לייו אין איסטאנדו אין לה סיבדאד סיליסטרה טובי קונוסימיינטו קון שמואל שפירא אי קון סו מוזיר פרימירה, אי דיטו שמואל שפירא ביבייו אין סיליסטרה קומו בלאחו אי סי איזו לייאמר ייאנקו, אי דיספואיס די טיימפו סי פואירון אין לה סיבדאד ייאש (רומאניאה) אי אנטיס קאזי 5 מיזיס. ריסיבי ליטרה די לה סיבדאד ייאש די לה מוזיר פרימירה. די שמואל שפירה אין דיזיינדו קי מורייו שמואל שפירא אין איל אישפיטאל, עוד העיד יאודה בן דוד הלוי הנז' בז"הל אין לה סיבדאד די ייאש ביבייו שמואל שפירא קומו גידייו אי קריאו קי מורייו קומו גידייו אי לה מואירטי די שמואל שפירא לו סאבי לה מאדרי די שמואל שפירא קי מורה אין ייאש. אי אנסי און ביזינו די שמואל שפירא נומבראדו אברהם הכהן מירקאדיר די מאניפאקטורה, אי איל נומברי דיל אישפיטאל איש קארלו פרימו, כל זה העיד בפנינו ה"ר יאודה בן דוד הלוי הנז' ע"ן וע"י וכוח"ש פה העירה דמתקרייא פיליבי יע"א ביום י"ח ל"ח כסלו מ"ש התרע"א לב"ע פ' פ' פ' עוד נתקבל עדות פה סופ'יאה בפנינו וז"ן. במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא אהרן שמואל חאראבון ואחר האייום והגיזום כדחזי לפו"ד קם ע"ר והעיד בתוע"ג וז"ל. לייו פארטיינדו אגורה און אנייו פור פיליבי אה אזירמי באנייוס מי בידו יאודה דוד הלוי אין לה גארה די סופיאה אי מי דישו קי איל מאנסיבו שמואל מארידו די בוקה פואי נפטר אין רומאניאה אי קי סי לו דיגה אה לה מוזיר קי נון גאסטי פארחס קי איל מארידו ל'יא סי מורייו כה"ד ושאלנו לאהרן העד הנז' אם מכיר ובטוח כי על שמואל שפירא בעל האשה הנז' היו דבריו והשיב כי הוא דבר ברור כשמש כי עליו הוא מדבר יען אני ויאודה הנז' היינו מכירים בטיב את שמואל הנז' ואשתו הנז' שנישאו בפיליבי ובאו לסופיאה ובקרו בביתי וגם שמואל הנז' היה אחד ממכיריו ומיודעיו של העד הנ"ז, וזאת מאיתנו להודיע מה שנודע לנו כי האיש יאודה הלוי הנז' העד הראשון מעולם הוא יושב בבית האסורים אודות מעלליו הרעים מגזל וגנבה. ועל האמת באנו על החתום פה ביום שני ששה לח' אדר מ"ש התר"עא ברוב עוז ושלם. פ' פ' פ' ונדרשתי לדעת מה תהיה משפטה ודינה של האשה הזאת כי היא רכה בשנים ואין לה משען ומשענה.
תשובה אשימה עיני על קב"ע הראשון כי לפום ריהטא נראה כי הוא הבל ואין בו מועיל יען עיקר כחו וחילו של העד הראשון הוא על הכתב שקבל מיד אשתו הראשונה של הנעלם שהיא צרתה דדא.
דהגם דנאמר דע"פ כתב כזה דידוע מי כתבו היינו מכשירים אף בלי קייום מ"מ עיקר העדות הוא מהצרה דהיא מחמש נשים שאינן נאמנות להעיד דחזקה דמשקרי בעבור שנאתם וכמו שפסק מרן בסי' טו"ב ס"ד, וכבר עלה בלבי לומר דבכנו"ד דעדות הצרה הוא על ידי מכתב שכתבה להעד קלקלתה תקנתה דכיון דהיא עבדא מעשה לכתב ולחתם כל כי האי לא חיישינן לשקרא וכמו דאיתא בגטין דס"ז דעדים שקרים דבורא אמרי מעשה לא עבדי ופר"שי דבורא אמרי אומר לאחרים לעשות, מעשה שיחתמו שקר או יעידו שקר לא עבדי וה'ן כיון דהצרה עשתה מעשה לשלח מכתב מאחר לאתר וחתמה עליו שהבעל מת כל כי האי לא חיישינן.
אך הא ודאי בורכא שהרי כתבו התוספות שם דדבור שעל ידי כך נגמר הדבר וניתרת האשה לשון חשיב מעשה ולא עבדי ועכ"ז רבותינו ז"ל בהני נשי מחמת שהוחזקה כל כך השנאה חשו לזה אף במקום דבדבורם נעשה מעשה, וכמו שכן ראיתי בפירוש להגאון שואל ומשיב במהדו' ג' ח"א סי' רנ"ח והבאתיהו בחידו' על א"הע סי' טו"ב אות י"ט שחקר חתרה זאת להכשיר פיסו' עדות מ"הת ע"י כתב והדר הוא מכח דברי התוספות הנ"ז ואין לומר דכיון דהאשה הזאת לא באה להעיד על מיתת בעלה רק היא רצתה להגיד מיתתו ליאודה העד הנז' כי הוא אוהב ורע לבעלה שהיו הולכים שניהם יחדיו למה נחוש כי כונתו לקלקלה ולא נאמר דהאמת הוא שבעלה מת הא ליתא דאף דאין כונתו להגיד מיתתו לעולם רק להגיד לרעהו ממיתת אהובו עכ"ז הוא נכנסת בכלל מסל"ת ולא עדיף ממנה דלא עדיף זה מ"מש הרמ"בם בפי"ג מה' גירושין דכל דאומר הגוי אוי לפ' שמת, כמה טובה עשה עמי דזה הוי מס"לת וכבר נודע כי מלכים מדינים בהנהו חמשה נשי היכא דמסיחין לפי תומן אי נאמנין דהכ"נהג בהג"הט ס"ק רמ"ה הביא משם מוהר"ש עטיאה דאף במס"לת אינן נאמנין ושכן דעת הרלנ"ח והרד"ך ויעו' ביד"א בהגה"ט ס"ק ת"ה והברכ"י כתב דהסכמת רוב הפו"ס דל"מ וכ"כ הפ"ת בס"ק כ"ד.
אך אם באים אנו לחתר חתירה ולקיים עדות הצרה הזאת אחשב מטעם אחר שנראה לי דבר ברור ופשוט דע"כ לא כתבו הפוסקים לחוש לעדות הצרה דשמא מכונת לקלקלה אלא דוקא היכא דהיא יודעת בודאי שיש לה צרה.
אבל בכה"ג דנ"ד דלא נתברר בשאלה אם האשה הזאת יודעת שבעלה נשא אשה במקום אחר כי הוא בא בתחבולות לעיר פיליבי והוחזק עצמו לפנוי ונשא אשה זאת ובבואם פה סופיאה הלך מאצלה ומעולם לא הגיד להאשה העגונה שיש לו אשה אחרת כמו כן נאמר כי גם להאשה שהיתה לו לא הגיד לה שנשא אשה אחרת בפיליבי, א"כ למה נלך להחמיר ולומר שהאשה הראשונה ידעה שיש לה צרה ושהמכתב הזה שכתבה להעד הא' היא מכונת לקלקלה זה רחק מהדעת, ולא יהי אלא ספק הרי כל דאיכא ספק בהני נשי אי נאמנות או"ל לפי הרי"ף והרמב"ם אזלינן לקולא וכמ"ש הרב"י גבי בעיית הש"ס דחמותה הבאה לאחר מכאן דנקטי לקולא משום דהוי ס"דר והגם דבדבר הזה רבים לוחמים עליהם וכבר הארכתי בזה בחידו' לס"י י"ז אות מ"ה מ"מ העלתי שם דמידי פלוגתא לא נפקא, ולכל הדברות יש כאן ס"ס ספק אי זו נכנסת בכלל צרה דדלמא לא ידעה ואת"ל דגם לזו צרה יקרא דלמא הלכה כמ"ד דבמסל"ת נאמנת וכ"ש אם נאמר דבספקן יש להקל.
ועוד אחרת היתה לקיים העדות הנז' כשנתבונן בדבר' העד שאחד שהעיד שבא לו מכתב מהאשה הראשונה על מות שמואל הוסיף עוד והעיד שממיתת שמואל יודעת אמו של שמואל וגם שכנו של הנעלם אברהם הכהן, ושהשם של האישפיטל שבו מת הוא פ' דמאין הקיפה לו ידיעה זאת דאם נאמר דכל זה היה כתוב באיגרת שקבל מאשתו הראשונה היה לו להעיד הכל בבת אחת שכן הוא כתוב באיגרת משטא הדברים נראה ברור כי אחר שהעיד שקבל איגרת מאשתו הראשונה העיד עוד כי הוא משער שבעיר יאש חי בתר יהודי וגם הוא יודע שממיתתו יודעים אמו והשכן וגם נודע לו שם האישפיטאל ואין אנחנו אחראין לידע מאין הקיפה לו הידיעה בכל זה רק הוא המעיד שהוא היודע כל זה וא"כ דל מהכא עדות האשה הרי לפנינו עד אחד המעיד שהקיפה לו הידיעה שפו"פ יודעין ממיתת הנעלם וכבר ק"יל דהעד שאמר שמעתי שמת פ' משיאן פיו.
ובפרט אם נשים פנינו להקב"ע שנעשה פה לפנינו שאהרן חאראבון מעיד כי יאודה דוד הלוי אמר לו בפירוש ששמואל בעלה של בוקא מת ברומאניאה כי עפ"ז לא נשאר לנו שום ספק כי הנעלם בעלה של זאת מת ואשה זאת מותרת.
אולם דא עקא כי כפי הנראה וברור הדבר כי העד הראשון שהעיד בפיליבי איהו ניהו אותו האיש שאמר להעד הבא לפנינו כ' שמואל מת והוא באחד, וא"כ גם עדות הראשון והעדות הב' שניהם יחד הבל ואין בם מועיל מאחר שיאום ד' הלוי הלזה הוא ביש רע מעללים כפי מה שאומרים עליו כי מעולם לא עמד בביתו ובית הכלא היא לו בית עולמים בעבור גזל וגנבה וא"כ הוא פסול דאורייתא שאין עדותו כלום וכמ"ש מרן בס"ג דפיסולי עדות דאורייתא פסולין לעדות אשה, ואף למאי דקי"ל בח"מ סי' ל"ד דאף בעברות דאורייתא אינו נפסל לעדות מדאור' רק בעברות שיש בהן מלקות ומי יודע אם האיש הלזה הנז' בשאלה עבר עברות שיש בהן מלקות וכ"ש לפי מ"ש הפ"ת בסקי"ח משם הגאון קה"י דאינו נפסל לעדות אשה רק כשהוא רשע דחמס יעו"ש (ובחידו' לדאה"ע או"ך) מ"מ הלא כתוב בשאלה שהוחזק שהוא גנב וגזלן ובעברות אלו אע"פ שאין נלקין פסולין וכמבו' ברמב"ם פי"ד מה' עדות וא"כ כשל עוזר ונפל עזור דכיון דהעד הלוי הוא פסול גם העד הב' ובא מכחו מגן שוייא.
איברא דכפי דברי העולם הוא שהאיש הזה וחבריו הגם דהוחזקו לגנבים עכ"ז נזהרין מלגנב מישראלים ואינם גונבים רק מא"י א"כ נכנסנו במבוכה אחרת, דידוע שנחלקו הפוסקים מערכה לקראת מערכה אם גזל העכו"ם אסור מן התורה ועובר בלאו או אינו אלא מדרבנן יעו' בטוש"ע ח"מ סי' שע"ח ובאחרונים שם ועד אחרן יעו' בס' שדי חמד חלק הכללים מע' הגימל אות ל"ח.
ועל מדוכה זאת ישב הגאון שואל ומשיב במהדו' ג' ח"א סי' רנ"ח (ככתוב אצלי כי כעת אין בידי הספר הנז') שכתב וז"ל לכאורה כיון דלא הוחזקו כאן בגניבה רק מעכו"ם וכו' אם גניבת העכו"ם אינה מ"הת א"כ פסולין דרבנן כשרים להעיד אמנם מלבד שאין זה מוסכם ושיטת הרמ"בם דגזל העכו"ם מ"הת וכו' אף גם דאינו ידוע לנו שאינם גונבין רק מעכו"ם ובעו"הר שבודאי אינם מקפידים אם הנגנב עכו"ם או ישראל וא"כ הם פסולין מ"הת ואין כאן מקום להכשיר עכ"ד, והלא מראש זה קרוב לשלשים שנה עמדתי ע"ז וקבעתי לו מקום בחידו' לא"הע סי' טו"ב אות כ"א על מי שעשה עברה שנחלקו עליה אי איסורה מדאורייתא או מדרבנן מה דינו של האיש הזה לענין עדות אי פסיל דאורייתא או דרבנן ובתחילה הבאתי דברי מי שגדול מו"הר שער אשר בא"הע סי' ג' שכתב דאין פיסולו אלא מדרבנן ותמהתי עליו מדברי המשנ"ל פ"ו מה' עדות דין ז' והרב"א בתשו' סי' ל"ד והחק"ל ביו"ד ח"א סי' פ"ז ושויתי עזר על גבור מתשו' ה' עדו"בי סי' ח"י והבאתי דברי הגאון שואל ומשיב הנז' ואסו"ד העלתי דהאיש הזה כשר מ"הת מכח ג' ספקות ספק אי הלכה כהפ"מ ודעימיה דבעבר על איסור דרבנן נסתלקה ממנו חזקת כשרות אף, לד"ת או"ד הלכה כהעדו"בי ודעימיה דסברי דחזקת כשרות קיימת עדיין לגבי איסורי תורה.
ואת"ל דהלכתא כהפ"מ ודעי' מ"מ כיון דמידי פלוגתא אם עשה איסור דאורייתא או"ל לא נפקא אין לנו לומר אלא ספקא דאורייתא לחומ' ואז נכנסנו במחלוקת אי חומר הספקות מדאורייתא או מדרבנן דדלמא הלכתא אזלא כמ"ד דהוי מדרבנן ורחמנא שרייה ואת"ל דהלכתא כמ"ד דהוי מדאור' דלמא בנד"ז לכ"ע חומר הספקות מדרבנן כיון דהספק הוי בפלוגתא דרבוואתא ואסופא דמלתא הנה הבאתי שם משם הגאון בע"ס פ"מג בספרו שושנת העמקים בד"ג ע"א שכתב בפירוש דכשעבר עברה ספק איסור תורה כשר לגמרי אף מדרבנן יעו"ש מילתא בטעמא את"ד בקיצור שם ישיב ובהשמטות לא"הע סי' מ"ב הניפותי ידי שנית בענין זה על דברי הגאון פ"מג במה שרצה להכשירו לגמרי.
נקט מיהא דלפי סברא דידן ורבים אשר איתנו הוא דבכגו"ד יש להכשירו מן התורה ואם כנים אנחנו בזה הנה לפניך יסוד חזק לסמוך על עדותו של הלוי הגם שהוחזק לגנב וגזלן אם האמת מה שאומרים שאינם גונבים רק מעכו"ם ולא מישראל.
בשגם אם נרצה לחוש לס' הג' ש"ומ דכל שהוחזק לגנב מנכרי גונב ג"ך מישראל והיה בהניח דיאודה הלוי הזה היה גזלן דאורייתא מ"מ הנחה זו הס'תר עושה להעדות שנתקבל בפני ב"ד של פיליבי שהוא בא להעיד בפני ב"ד ולכן נאמר דעדותו מהבל ימעט בכל אשר דבר כיון שהוא פסול להעיד מדאורייתא אבל במה שהעיד משמו לפנינו אהרן חאראבון עדיין עדותו קיים כיון שמה שאמר לו הלוי בתחנת הברזל של סופיאה כי שמואל בעלה של בוקה נפטר ברומאניאה לא היה רק מסיח לפי תומו והודיעו לאהרן ששמואל מת מבלי שום שאלה דכיון שהיה יודע שגם הוא היה מכירו של שמואל הודיע לו המיתה ואין לך מסל"ת גדול מזה וקי"ל דאפי' פסולין דאורייתא כשרין במסל"ת וכמו שפסק מרן בסי' טו"ב ס"ג והוא דעת הר"יף והרא"ש והרמב"ם.
וכתב הר"ן בתשו' סי' ג' דה"ה לישראל מומר לע"ז ולכל התורה כולה וכמבו' הכל בב"י. ואע"ג דיש שחלקו על הרי"ף וגם אני מצאתי להרב המאירי בחידו' ליבמות דאחר שהביא סב' גדולי הפוסקי' ע"ז כתב דיש לפקפק בדבר עי"ד, מ"מ הסכמת כל האחרונים להכשיר וכיעו' ביד"א מ"ק הגה"בי ס"ק כ"א וכ"ש לפי מ"ש שם בס"ק ב"ך דע"כ לא חלקו על הרי"ף ז"ל אלא במומר לע"ז ולכל התורה כולה אבל בפסולין דאורייתא וכגון עבריין שעובר על השבועה דפסול מדאורייתא אליבא דכ"ע כשר במסל"ת והם דברים פשוטי' שלא ניתנו ליכתב יעו"ש אלא דבזה לישרי לן מר היד"א דמדברי ה' המאירי שם מבואר דבפיסו' דאורייתא הוא שפקפק עכ"ז יהיה איך שיהיה כבר כתבנו דהסכמת גדולי האחרו' להכשיר בפסולי עדות כל שהוא מס"לת וכנז' ולא חילקו בין גזלן לשאר הפיסו' ואדרבא לסברת היד"א כל שאינו מומר לע"ז ולכל התורה כולה לכ"ע כשר, ויעו' לה' פ"ת בס"ק כ"א דגם בפיסו' דאורייתא המ"לת לא בעינן קשר דברים י"ש.
וכי תאמר בלבבך דאין אנחנו יכולין לדון את הלוי הזה במה שדבר לאהרן העד הב' בדין מסל"ת מאחר שסיים בדברו שיאמר לאשתו שלא תוציא עוד הוצאות שבעלה שמואל כבר מת וקי"ל דאפי' במסל"ת אם זוכר בתוך דבריו אשה אין זה נידון במסל"ת וראש המדברים בזה הוא הנ"י בפ' כיצד שכתב להדייא דאפי' להמתי' פסולי עברה דאורייתא במסל"ת אם בתוך דבריו אמר אמרו לאשתו של פ' שאני ראיתי בעלה מת לאו מסל"ת הוי דהא מתכוין להעיד הוא יעו"ש וכן הסכימו רבנן בתראי ואם נמצא להרמב"ם בתשו' דנראה מדבריו דמכשיר אף בכה"ג כבר חילק ידע הכנ"הג בהגה"ט ס"ק ק"ט דלא נאמרו דבריו כי אם בגוי אבל בישראל הפסול בעברה כיון שהוא בקי שהאשה ניתרת במסל"ת בכל דהוא תלינן דמתכוין להעיד ותלה עצמו בדברי מוהריב"ל וע' יד"א שם ס"ק ק"ט דכתב דמוהרח"ש הסכים לחילוק מוהריב"ל בין פסו"ע דאורייתא לגוי מסל"ת דבפסו"ע לכ"ע כל שהזכיר אשה בעדותו לא מהני דמתכוין להתיר הוא ועפ"ז עדותו של אהרן בשם הלוי דנ"ד הבל הבלים הוא.
שמענה ואתה דע לך דאינו ענין דברי הפוס' הללו לכ"ד אלא גם המה יודו ויאמרו דנ"ד לא נפיק ממסל"ת מכמה טעמי, חדא דיש לחלק ולומר דע"כ לא כתבו הפוסקי' דכל שהזכיר אשה בדבריו לאו מסל"ת הוא אלא דוקא באומר אמרו לאשת פ' שאני ראיתי את בעלה מת ולא דבר עוד דהתם אמרינן דכונתו להודיע המיתה ולהתיר את אשתו אבל כל שנ"ט לדבריו דמה שאמר שיאמרו לאשתו היינו דחש במע'יה וחס עליה שלא תוציא עוד הוצאות כדי להביאו אצלו כי כבר מת בכי הא י"ל מתכוין להתיר הוא והכין חזינא למוהר"אא בס' א"ר, בתשו' סי' א' על גוי שאמר בינגו אדיזירסילו אה לה מוזיר קי אה דוד לו מאטארון קי בינגאן אדימאנדאר לוס טריזי גרושיס דיל קאפיטאן שכתב דאע"ג דבתחי' דבריו הזכיר אשה והוא מבקש לאשתו עכ"ז כיון שנראה וניכר שכונת המס"לת לאו לנשואין איתמר ולא להעיד רק יש לסבב כונה אחרת בדבריו דכונתו שתלך להפרע הי"ג גרושים מס"לת הוי אע"פ שהזכיר ובקש את אשת המת גם ה' יד"א בהג"הט ס"ק קפ"א כ"כ משם מוהרמב"ח בתשו' ג"ור ובס' עז"ן סק"ץ וז"ל לא החמירו הפוס' בהזכרת שם אשה אלא כשהתכלית להודיע לאשה מיתת בעלה אבל כשיש הוכחה קצת בדבריו שדעתו לדבר אחר חשבינן ליה מסל"ת וכתב היד"א שחילוק נכון וישר הוא, וכזאת וכזאת כתב עוד בהגה"בי ס"ק קי"א משם הד"ן בא"הע סי' י"א דל"א דכשמעידין ומזכירין אשה נפיק ממס"לת אלא כשאומר דברים שכונתו להתיר אותה אבל אם אמר שנצטער ממיתת פ' באשתו הזכרה כזאת אינה מזקת יעו"ש.
זאת שנית דה' מוהר"א קופינו זל בתשו' כי באה בתשו' מוה"רם די בוטון סי' ב' חילק ידע דע"כ לא כתבו הפוסקים דהזכרת אשה מזקת אלא דוקא היכא שהזכיר אשה בתחילה אבל אם התחיל לדבר לפי תומו ובסו"ד הזכיר אשה לית לן בה עי"ד וכן חילק ידע הכנ"הג שם וכ"כ אחד מראשוני האחרונים ה' מוהר"ש בן חביב בס' אמר שלמה חא"הע סי' ג' ד"ל ע"א, וע' למו"הד מו"הר בס' באר המים סי' ס"ג דס"ד ע"א בגוי שבקש לישראל בחנותו וא"ל ישראל אחר מה תבקש והשיב לו הגוי מאומה ושאלו שנית מה אתה רוצה אותו שמא איזה כתב הבאת והשיב הגוי מת ומלבושיו בספינה והוא יודע כי בלי ידיעה ממנו אין אשתו נשאת והיה חפץ לילך אצלה שתתן לו מתנה בעד הודעתו, שהתיר הרב האשה הזאת והסכים על ידו מוהרד"ק שם בסי' ס"ד דס"ו מטעם דאמרינן סלק דבריו האחרונים כמי שאינם וכיון שהתחי' להסיח לפי תומו לא משגיחינן במה שהזכיר אשה אח"ך עי"ד ואף לפי ס' מוהר"ש גאטינייו ז"ל בס' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' א' דפקפק על ההיתר היינו משום דאמר בפירוש להשיא את אשתו ול"ד לשאלה דהתם מחליקינן בין תחילה וסוף ושכ"כ הפמ"א בח"ב סי' י"ו עי"ד וע' למו"הר בס' שער אשר סי' כ"ו דכ"ה שהסכים גם הוא בחילוק זה וכתב שכן מעשה נעשה וע"ע לו פס' ב"ך דע"א וע"ע למוהר"ש מנשה ז"ל בס' שם משמעון חא"הע סי' יו"ד דמ"ט ע"א דהכריע דגם דעת הפמ"א (אשר עליו סמך מוהרש"ג בפקפוקו) באחרית ימיו פסק כס' מוהר"א קופינו דסמכינן אתחי' דבריו יעו"ש האמנם עדיין איכא לעייוני בשרייותא דהך איתתא דמאחר דפסלנו עדות שנתקבל בפיליבי מהאיש הלוי בעבור כי הנחנו במונח שהוא גזלן דאורייתא ובבואו לב"ד הוי מתכוין להעיד דאין עדותו עדות, והכשרנו עדות אהרן חאראבון משמו בעבור כי כפי מה שהוכחנו הוא כי דבריו לאהרן באו במסל"ת דשפיר מהני א"כ יש לנו לדעת איזה מעשה היה בתחילה דאם הקב"ע מב"ד של פיליבי היה בתחילה ואח"ך דבר עם האיש העד הלזה בדרך מסל"ת נכנסנו במבוכה גדולה.
והן קדם אשים מד'בר במ"ש הכנ"הג בהגה"בי ס"ק מ"ה משם מוהריב"ל בס"ג סי' ע"ו דהיכא שבא לב"ד מתכוין להתיר ומטל, הסיח לפי תומו ליכא ספקא דאמרינן איערומי מערים, וגדולה מזאת כתב בהג"הט ס"ק צ"ח משמיה דמוהריב"ל כ"א סי' ט' דאף אם דבריו עם הראשון לא היו בפני ב"ד רק ע"י תשו' שאלה וליאודי אחר ספר במסל"ת אם אחר שספר לראשון ע"י שאלה ספר לב' במסל"ת לא מהני ע"ע ומשמע דאם אחר שספר במסל"ת לראשון סיפר עם אחר ע"י שאלה ואפי' שדברות שנייות היו שבא לב"ד שזה הוי מתכוין להעיד עכ"ז מהני וכ"כ להדייא הכנ"הג שם הגה"בי ס"ק ע"ג משמו בח"ג סי' ד' וע"ו אך היכא דבפעם הראשון היה מסל"ת ובפעם הב' היה מתכוין להתיר כתב שם בסי' ע"ד דמספקא יש להחמיר.
כן ישבתי דברי הכנה"ג בסעיפיו בעבור כי אין בידי כעת תשו' מוהריב"ל לראות הדברים בשרשן, ועכ"ז לא נתישב אצלי מה שהביא משמו שם בס"ק ע"א דגוי שלא נתכון להתיר אלא להעיד ובא לב"ד ואח"ך מל"ת דיש להסתפק אי חשבינן ליה מל"ת דהא ממ"ש בח"א סי' ט' יוצא במכ"ש דל"מ דשם כתב לפי שהעתיק איהו גופיה דאפי' אם דבריו הראשונים היו רק על ידי שאלה ל"מ מה שהסיח לפ"ת אח"ך ומי שיש בידו תשו' מוהריב"ל ישים עינו עליו.
וכבר ראיתי לה' כר"ש בק"ע דל"ח שהאריך לפלפל בדברי מוהריב"ל הללו ומר הוא דקאמר דספק זה אם בתחילה נתכון להעיד ושוב הסיח לפי תומו אי מהני שפיר מתברר מדברי הרשב"א שכתב דכל שבתחילה היה ע"י שאלה ואח"ך הסיח לפ"ת לא מהני מידי כ"ש אם נתכון תחילה להעיד ושוב הסיח לפ"ת דל"מ והוא הצ"ד צדדין וצדי צדדין לפשט ספקותיו של מוהריב"ל עי"ד וכפי הנראה לא שלטה עינו של הכר"ש בתשו' מוהריב"ל דח"א שהביא הכנה"ג דא"כ היה לו להקשות מדברי עצמו, וא"כ אם הנדון שלפנינו היה כאשר שיערנו דבתחילה העיד בב"ד ואח"ך דבר עם העד ההוא אהרן ל"מ לן עדותו לפי דברי מוהריב"ל ז"ל הנ"ל.
ברם כל היד המרבה לבדק בספרי הפוס' יראה כי הרבה פתחים למקום לצאת ממבוכה זו חדא דכבר כתב מוהרא"ש בתשו' וה"ד מוהרא"א ז"ל בתשו' סי' ו' דכל שיש לנו ספק איזה מהן קדם דאמרינן דמאי דאהני לן קדם ותחילת דבריו היו במסל"ת וסו"ד היו בפני ב"ד או ע"י שאלה דבזה מודה מוהריב"ל דש"ד עי"ד שנית דכשנניח דעתינו בקבלת העדוייות יראה ברור דמה שדבר עם אהרן היה בימות הקיץ בזמן המרחצאות והעדות שנתקבל בב"ד של פיליבי מפי האיש הלוי היה בחדש כסלו משנתנו זאת וא"כ מה שדבר במסל"ת עם האיש חאראבון היה בתחילה ושוב בא להעיד בפני ב"ד וכיון שקדמו דבריו במס"לת אע"פ שא"חך בא להעיד בפני ב"ד עכ"ז מהני וכמש"ל משם מוהרי"בל בח"ג סי' ד' וגדולה מזאת מצאנו לה' כר"ש בק"ע שם שכתב להדייא דכל שהסיח לפ"ת תחילה אע"ג שאח"ז מתכוין להתיר מהני ודיינינן ע"פ דבריו הראשונים ורבים מהאחרונים קיימי כוותיה (ע' מה שציינתי בחידו' לא"הע אות ק"ה) כ"ש היכא שאחר דבריו הראשונים במס"לת בא לב"ד דלא הוי רק מתכוין להעיד והבאתי את השלישית דמונח זה שהנחנו בתחילת דברינו דכיון שבא להעיד בב"ד של פיליבי מתכוין להעיד מקרי הוי הנ'חה שוברת כי קרוב הדבר מאד דהאיש הזה לא בא מעצמו שם רק קראוהו הב"ד לידע ממנו מה שאומרים מפיו, וכתב היד"א בהג"הט ס"ק ע"ב ובהגה"בי ס"ק קכ"ו משם מוהר"ם חיים ז"ל דהא דאמרינן דכשבא לב"ד הוי מתכוין להעיד היינו כשבא מעצמו לב"ד אבל כשקורין אותו ב"ד לשאל ולברר מה שאומרים משמו ומה שיודע בענין לא הוי מתכוין להעיד ובס"ק קכ"ח כ"כ משם הפ"מ בח"ג סי' ל' והפמ"א בח"א ס' קכ"ה, ומוהרש"ג בתשו' צל הכסף ח"ב סי' ב' נמשך אחר דעתם ע"ע ולפ"ז לא שייך כאן פקפופו של מוהריב"ל.
ואם כנים אנחנו בזה ארוח לן דשתי העדוייות הן העדות שנתקבל בפיליבי והן עדות שנתקבל לפנינו מגיני אר'ש מאד להאשה הנ"ל כי שניהם הם במסל"ת. ועל מה שלא בא בדברי העד כי אם שמו וכינוייו ושם עירו אבל לא שם אביו וגם בדברי העד הב' חסר גם כינוייו ואנן במוט'ב תלתא כחדא בעינן.
לא חשחין אנחנא על פתגם דנא מכמה טעמי ובפרט כי כולם מדברים על איש ידוע ביניהם ובכי, הא לא בעינן הזכרת השמות וכמבו' בתשו' הר"ן סי' ג"ל וכן היא הסכמת כל רבני האחרונים. והאורך ללא צורך.
ולמוד'עי אני צריך כי שלחנו מכתב בעיר יאש הן להועד אשר שם שיקראו לפניו לאברהם הכהן שכנו של שמואל הנעלם למען דעת אם יודע דבר ממיתתו. והן להאישפיטאל שאומרים שמת שם ועדיין לא זכינו להיות מבעלי תשובה לגמרי אך הקיפה לנו הידיעה שלא יש כעת שם אישפיטאל הנקרא בשם קארלו הא' ויש שם ועד כללי מכל האישפיטאליס שמתאספין במקום אחד ויודעין שם המקום שמתו שמה ושאלנו מהם ובא המכתב כי באנשים אשר מתו בשנת 1910 למה"ן באלה לא היה איש הנקרא שמואל שפירא.
ואני אמרתי שעכ"ז לא נגרע דבר מכל מה שאמרנו בהיתר האשה הנז', יען ששמואל שפירא הזה היה נקרא ג"ך יאנקו ולפעמים היה מחזיק עצמו לא"י ומי יודע באיזה שם נכתב בפנקס האישפיטאל, גם מה שלא נמצא כעת שם אישפיטאל הנקרא בשם קארלו הראשון אין זו הכחשה ואיפשר שבטעות נודע לו שם האישפיטאל ועבדי אינשי דטעו בהכי ואין כאן הכחשה. שאומרים לא מת ובכן ע"פ כל האמור איתתא דא שרייא להתנסבא לגבר אחרן אם לא יהיה לה זיקת יבום, זהו מה שנלע"ד דבר הלמד מענינו.
ואם יסכימו בזה מבעלי הוראה ישמח הכותב וכטל על עשב רצונו.
נאם הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט.
ולנע'מי מודע כי מעולם לא עלה במחשבתי לסמך על דעתי בענין איסור ערוה כזה והלכתי אחרי מאהבי, חכמי ורבני שלוניקי ארץ מולדתי, וח"ור קושטא רבתי ולא השגתי מהם תשובה מספקת למעשה.
ואחרון חביב דרשתי את פי הגאון אריה ליב ברודא נ"י אבד"ק לבוב והגליל והיתה תשובתו בד' שבט העבר וז"ל עברתי על כל דבריו וראיתי כי שלח ידו בספרי הפסק ועיניו ראו את דבריהם השייכים בענין הלזה אבל אחר כל אלה אנכי לא אוכל להיות מהמנויים להתיר האשה הנ"ל לעלמא ידי מסולקות מזה את"ד, ומובן מאליו כי גם אנכי טמנתי ידי בצלחת ויעצתי אל האשה שתלך לעיר שאומרי' שמת שם בעלה ותבקש עוד איזה עדוייות אשר יוכלו לברר הדבר באר היטב.
והיא האשה שמעה לקולי ותלך לה מעיר לעיר וממדינה למדינה ומה' יצא הדבר כי מצאו על ידי שלוחה בעו"בי אזמיר יע"א ובכח ב"ד יפה כתב לה ספר פיטורין ושלחו ע"י שליח ונתגרשה האשה ע"י שליח בפנינו בחמשי בשבת י"ד לירח סיון משנתינו זאת תער"ב.
ימלא פי תהלתו יתברך כי הצילנו משגיאות, ואין זה דבר חדש כי כבר היה לעולמים. וכמבואר בפוסקים הלא בספרתם ואל שדי יהיה תמיד בעזרתנו שלא יצא תקלה מתחת ידינו אמן.