אור ברסלב
אבני האפוד סימן יז

אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן יז

סימן טז

לזאגארה העתיקה כתובות שבט התר"עא שאלה בחור אחד ששמו רפאל ושם אביו משה והכי קרו ליה רפאל משה. ומימי קטנותו לקחו איש אחר לביתו ושמו אברהם אסא ויהי לו לבן וזנו ופרנסו מפתו אכל ומכוסו שתה וימת אברהם והנער הזה נתגדל בבית כאילו הוא בנו ממש.

הן עתה שהגיע לפרק הנוש'א תובעת האלמנה שיסב שמו רפאל בן אברהם וככינוי משפחתו אסא ובזה יהיה זכרון לשם בעלה המנוח הנז' ושכן יכתבו בכתובה ויקראוהו לס"ת ואנשי הקהל מאנו לקחת דברי האלמנה ושואלין ודורשין מאתנו ב"ד אי יכולים לעשות כן ומיחלים תשובתנו.

תשובה הנה אמת שמצינו בתורתנו בני'ם מתייחסים למי שאינם אבותם כגון לבן בן נחור והוא היה בן בתואל וכן ושם בת אשר סרח ויש בנוסחאות תרגום אנקלוס ושום איתת בת אשר שרח וכמ"ש הרמ"בן ז"ל בביאורו ע"הת ס' פינחס דסרח היתה בת אשת אשר שהביאה אשתו מבעלה הראשון ונקראת על שם בת אשר.

אך טובא איכא לחלק מהנך דלבן בן נחור מלבד מ"ש הרמ"בן בביאורו דכך היה ניכר בעיני הכל בעבור מעלתו כי הוא נכבד מאביו.

אף גם זאת התם שאני דנקרא על שם זקנו ובני בנים הרי הם כבנים (ומה שהביא ה' מוה"ראי במכתביו סי' קל"ח ממפיבושת בן שאול והו"ד ג"ך בס' גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק נ"א.

גם אם האמת היה כן היינו הך דנקרא ע"ש זקנו מטע"ז דב"ב הרי הן כבנים אך לא ראיתי כהנה בכתובים דבשמואל ב' סי' ט' וסי' א"ך נזכר מפיבושת בן יהונתן בן שאול ובן שאול קאי על יהונתן והוא פשוט ודברי ה' מוהר"אי צ"ע) וכן ההיא דבת אשר לענין אחר מתנייא והוא לענין יחוס נחלה שגם אביה היה ממטה אשר וכמ"ש הרמ"בן שם.

וכמה נדחק הרמ"בן לומר דשמה היתה בת אשר לא שהכתוב ר"ל דהיתה בתו של אשר ויעו' בתוס' ע"הת שם שכתבו דלשון התרגום רחוק וגם אינהו מפרשי דשמה היתה כך ובאמת לא נמצא נוסח זה בשום תרגום אנקלוס שבידינו.

גם התוס' בפסחים דנ"ד ע"א אמרו דלא מצינו בכל התורה שיקרא לבן אשתו בנו וזה דלא כהתרגום הנז'.

מש"אכ איש זר דעלמא הגם שהוא גדלו בביתו והאכילו והשקהו וא"זל כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מע"הכ כאילו ילדו מ"מ לא מצינו שיקרא בנו לקס"ת וכיוצא שיקראוהו בשם בן פ'.

וע' לה' קהלת יעקב בקונט' לשון בנ"א אות ע"ג שכתב משם ה' בני אהרן סו"סי פ"ה שכתב דאין קורין בן רק למי שהוא בנו ממש עי"ד.

איברא דמצינו למו"הרם ב"ב ז"ל בתשובה והובאה תשובתו בתשו' דשייכי לס' משפטים סי' מ"ח על ר' ואשתו שכתבו שטר לבן אשתו וכתוב בו ותנו לבננו והשיב דלישנא מעלייא הוא דהמגדל יתום וכו' ואם ר' כתב לחמותו אמי פב"פ לא מרענא לשטרא דכיון דשמה פב"פ אם נכתב אמי מה בכך דילמא משום דמרחמא ליה כאם (ונעלם דבר מהכנ"הג בח"המ סי' מ"ב הג"הט ס"ק ע"ה שפקפק על הסמ"ע שכתב דה"ה לגבי חמותו יעו"ש) ועוד כיון דהמגדל יתום וכו' נקרא בנו אז גם היתום ראוי לקרות לאלוף נעוריו רבי וכו'.

ועוד דהבעל כאשתו וקרינא ביה לא יומתו אבות על בנים ע"כ ופסקה מור"ם בח"המ סו"סי מ"ב בסתמא יעו"ש וכפ"ז ש"ד לכתב בכתובה בן אברהם יען שגדלו בתוך ביתו ויהי לו כבן.

אך מלבד דנדון הרב הנה הוא בבן אשתו דוקא ולא לכל יתום דעלמא וכמו שסיים וכתב ועוד דהבעל כאשתו וקרינא ביה לא יומתו אבות ע"ב ומן התימה על מור"ם דנקט את דינו בכל יתום.

עוד בה דאפי' תימא דמוה"רמ בנ"ד ריוחא אשכח וא"הן דלכל יתום אמרו אפי' שאינו בן אשתו מ"מ ל"ד לנ"ד דזה הוי שטר שבין בנו לאביו ושם ניכר בשמות ברורים מי הוא הנותן ומי הוא המקבל רק שבאין אנו להרע השטר ולקרותו מזוייף בעבור שכתוב בו תיבת בנו או אביו ע"ז כתב מוה"רם דאין כאן בית מיחוש דרגילי אינשי למקרי למי שגדלו אביו או בנו וכיון שאנו רואים שכתוב בו פב"פ נתחייב לפ"בפ בנו ברור הדבר דאיהו ניהו ולא מרעינן ליה בעבור שכתוב בנו אבל בכתובה דהיא נכתבת בינו לבין אשתו או בשטר שיתן לאיש זר כשיכתבו בו שם אביו המגדלו הוא יאמר כי איננו יען שם אביו הוא פ' מאחר דאיכא ריעותא בשם עצמו דהוא בן משה ובשטר כתוב בן אברהם.

וכבר מצינו חשש זו בעצמו בכתובה על כיוצא בזה בתשו' הר"אש ס"טו סי' ה' שנשאל על גר שנתגדל ורוצה ליקח אשה אם יוכל לקרות לעצמו איזה שם שירצה כגון פב"פ עם כינוייו ויכתב כך בכתובה אי מחזי כשקרא או"ל והשיב שאותה כתובה כמי שאינה דכיון שלא הוחזק בעיר באותו שם עד היום הזה ונמצא משהה את אשתו בלי כתובה וכו' וכתובה זו כמאן דליתא דמייא ואין לחתום עליה עכ"ל ה"ן אם נכתב בכתובה בן אברהם הלא כ"ע ידעי דשם אביו משה והוא יאמר אין זאת אשתי.

אולם אנכי הרואה מלאך ה' נצב לקראתי בדרך הוא הקדוש הגאון חתם סופר בחא"הע סי' ע"ז דנראה מדבריו דברים המנגדין לזה ה"ד ה' פ"ת בא"הע סי' י"ט סק"ג שנשאל על איש אחד שדר בכפר עם אשתו ובניו כולם מוחזקין בחזקת בניו וחתמו עצמם על שם אביהם בן אליה וכך עולים לס"ת ועתה קם בנו הגדול הנקרא אברהם בן אליה ונשא אחות אביו אליה בחופה וקידושין וכאשר קרא הרב לאביו ושאל אותו על המעשה הרע הזה השיב שזה אברהם אינו בנו אלא חרגו בן אשתו א"ל הרב הישמע שהחורג יחתם בעצמו בשם בעל אמו ויעלה כן לס"ת וגם בכתובה יכתב אברהם בן אליה והשיב אליו שאשתו תשיב ע"ז והיא אמרה שבהיותה פנויה הרתה לזנונים וילדה זה הבן וכדי להסתיר בשתה החזיקו כבן אבל האמת אינו בן בעלה כלל.

והשיב דלכאורה מה שחתם עצמו בן אליה ראיה גדולה היא שהחזיקו בנו ממש ואף דבח"מ סו"סי מ"ב איתא מי שמגדל יתום וכו' ואין לומר דדוקא בשטר שבין זה לזה אבל בשטר לעלמא לא דלמה לו לחתם כן במה שבינו לאחרים ז"א דיש לנו ראיה מוכרחת דאפי' בכה"ג ארחא דמילתא הכי הוא מדכתב בפ' פינחס ושם בת אשר וכו' אך הכנ"הג בח"מ שם מחלק דמוהר"ם לא אמר שיקרא בן אשתו בנו אלא באין לו בנים אבל ביש לו בנים לא וכו' ולפ"ז בנ"ד שיש לו בנים ואפ"ה נכתב זה על שם בן אליה ובכמה כתבים ושטרות א"כ ראיה גדולה היא שהחזיקו בבנו ממש א"ד כפי מה שהעתיק אותם ה' פ"ת ז"ל מבואר מדבריו היפך כונתינו.

דהנה אמת דמ"ש בשאלה שתמה הרב היתכן שהחורג יחתם בעצמו בשם בעל אמו ויעלה כן לס"ת וגם בכתובה יכתב אברהם בן אליה? הוא מסייע שיש בו ממש לדידן וגדולה מזאת דאפי' בבן אשתו שרגיל כן תמה כ"ש לאיש זר.

אכן הגאון חת"ס הוא מנגד גמור לסברתינו הן בעיקר החילוק דלא ס"ל לחלק בין ההיא דמוהר"מ לבעלמא והן בעיקר הדין דהוא פסק בסכינא חריפא דאם אין לו בנים שפיר כתב בן אליה רק דלגבי נ"ד דהיה לו בנים לא הוכשר בעיניו ולפי דעתו בנ"ד דאין לו בנים אין כאן בית מיחוש, אכן לפי דעתי המעט בתר דמחוינא קדה מול כסא כבוד הג' חת"ס ז"ל אנא דאמרי דשפיר מחלקינן בין ההיא דמוהר"מ לעלמא ומה שנסתייע עצמו מדברי הת"א מההיא דסרח בת אשר כבר כתבתי דכל הראשונים דחאוה ונסחא זאת לא נמצאת בשום מקום ומי יודע איזה תלמיד טועה כתבה ואף לפי גירסא זאת אין ראיה משם דלענין נחלת הארץ איתמר וכנז' ותו איכא לחלק ולומר דגם הרב הנז' יודה דלכתחילה אין לכתב כן בכתובה, אך בנ"ד שכבר בא הענין לפניו הכתובה כתובה וחתומה והיו רוצין לאסר את האשה אשר לקח וכדי שלא להוציא את האשה מתחת ידו היה יכול הדוחה לדחות ולומר דאינו בנו ממש רק שהדרך הוא לכתב כן ובפרט שהוא בן אשתו ולסמך עצמם אההיא דמוהר"מ לכן ריוחא אשכח לנ"ד דכיון דיש לו בנים לא הי"ל לכתב בן אליה אם לא שהוא בנו אבל לכתחילה גם הוא יודה שאין לכתב כן כלל כיון דאיכא איסורא להשהות אשתו בלי כתובה וכתובה כזו שפלה הננ"ה כיון דאין שם הבעל ברור, הביטה וראה לה' פתחי תשו' סי' רי"ז מיו"ד סקי"א שהביא משם הגאון שאלת יעבץ בח"א סי' קס"ה דהמגדל יתום או בנו של אדם אחר וקוראו בנו והלא קורא לו אבי שנדרו זה מזה בשם בן ואב בסתם או שנתנו מתנה זה לזה בלי זכרן שם העצם ספקא הוי ואזלינן לחומרא דהיינו בנדרים נאסרין זע"ז ובממון חומרא לתובע וכו' עי"ד לנו לעינים ומעוז ומחסה לסברתנו דבכתובה אין לכתב בן אברהם דממ"ן אי חשבינן ליה איסורא דאין להשהות האשה בלי כתובה א"כ יש לנו לילך לחומרא ולומר דלא נכתב שם הבעל פה והבעל איננו בן אברהם רק בן משה ואם נלך אחר הממון שהוא חייובי הכתובה חומרא לתובע וקולא לנתבע ואין אנחנו יכולין לכוף לשום דבר, וע' שדי חמד חלק הכללים מע' הב' אות ג"ן הספרים שציין בבן אשתו אי מקרי בנו ואמ"א ואחז"ר ראיתי עוד לו בקונט' פאת השדה חלק הכללים מע' הבית אות ס"א שהאריך הרחיב בתשו' מוהר"ם הלזו וישרן סמיכין עלוהי רבני האחרונים באו"ר לך לא ראה כי כעת אין לי פנאי העוד לנו תקלה אחרת אם נכתב בן אברהם שאם האיש הזה יבא לגרש את אשתו איזה שם נכתב בגט רפאל בן משה הלא אינו בעלה של זאת שהכתובה לפנינו ושם כתוב רפאל בן אברהם ואם נכתב רפאל בן אברהם אין לך פיסול גדול מזה דעל האמת הוא רפאל בן משה והו"ל שינה שמו ושמה דפסול וגדולה מזו כתב מוהרא"י במכתביו סי' קפ"ד דאם כתב שם אבי אמו של המגרש דפסו' אע"ג דבני בנים הרי הן כבנים וכמ"ש הרב"י סי' קכ"ט כ"ש הכא, ואם נרצה לסלק חששות כאלו ונאמר דנמתין לו ל' יום ויחזיק עצמו בשם רפאל בן אברהם וכל שהוחזק שמו בעיר כותבין ע"פ מה שהוחזק וכנודע הא ודאי בדותא הוא דע"כ לא אזלינן בתר חזקה אלא בשם שלו לא בשם אביו וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל י"ז סי' י"ג על מי שהיה שמו יוסף בן שמעון והחליף שמו בשם יוסף בן שמואל ולאחר ימים גירש את אשתו בשם זה ופסל הרא"ש את הגט דאף אם יוכל אדם לשנות את שמו אך שם אביו היאך יכול לשנות והרואים הגט הכתוב בו יוסף ב' שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון, ופסקה מרן בסי' קכ"ט סע"י יו"ד ומבואר בדברי הר"אש דאף שהוחזק שמו ל"י ויותר ל"מ וכ"כ מוהרא"י בפ"וך ס' ק"לח להדייא ויעו' ג"פ ס"ק מ"ט ואף הרדב"ז בח"א סי' שע"ו לא כתב להתיר רק היכא דהכל מכירין אותו בשם השני ולא בשם הא' וגם בנ"ד חשבו כאילו לא שינה שמו כלל משום דלא נכתב שמו אבל היכא דנכתב שם אביו בשם השינוי גם הרדב"ז יודה דלא מהני ליה החזקה.

וע' לה' פ"ת בס"ק כ"ד שכתב משם ה בית דוד (אשכנזי) שהתמרמר על ה' גט מקושר (אשכנזי) שר"ל דגם לשם אביו מהני החזקה ומר הוא דקאמר דאין לזוז מדברי הרא"ש ומוהרא"י וגם הרדב"ז לא קאמר אלא בצירוף הרבה טעמים יעו"ש ובר מן דין הרי כתב ה' ג"פ בס"ק ג"ן דאף למ"ד דמהני חזקה לשם אביו היינו היכא דמת אביו אבל אם אביו בחיים דאז לכ"ע לא מהני.

קושטא קאי דחזינא למוה"ר מוהרי"ד ז"ל בס' ב"ד חאה"ע סי' מ' דכתב להדייא דבשעת כתיבת הכתובה לא חיישינן על המת שיבא לגרש דהתם קאי על פנויה שזנתה וילדה בן ונתגדל ובא לישא אשה דכתבינן בכתובה במקום שם האב אבי אמו וכתב וז"ל ואין לומר דיש לחוש דשמא בא לגרשה ויכתבו בגט שם אבי אמו והוא פסול וכו' דודאי לא חיישינן להכי דאם איתא א"כ כשקורין לס"ת היה לנו לחוש לזה וכו' אלא ודאי דכשבא לגרש אין משגיחין בגט לכתב בו השם שכתוב בכתובה וכו' עי"ד שם הרי דהרב לא חייש להך חששא דשמא יבא לגרש רק אנחנו דנין באשר הוא שם ולכשנבא לענין הגט נחכם וגם אתה תדין לנ"ד דהן עתה נעשה נא רצון האלמנה לכתב בן אברהם דהוא שם בעלה וכשיבא לידי גירושין נראה איך נעשה.

אולם כשאני לעצמי מעוך וכתות יש לי מקום ללו'ן בדברי הרב"ד דהגם דגדול כבודו מ"מ תורה היא וללמד אני צריך כי לדעתי הוא כסא וסמוכות שלו תמ'הין ראשונה יסע מה שהביא מדברי ה' המפה והלבוש בא"ח סי' קל"ט לענין עלייה לס"ת שכתב דאסופי ושתוקי קורין אותו בשם אבי אמו ואם איתא דחיישינן לגט הלא בגט הוא פסול שם אבי אמו אע"ג דבני בנים הרי הן כבנים וכמ"ש הרב"י בסי' קכ"ט ולמה לא חששו להא אלא ודאי דליכא למיחש להכי.

ואנא דאמרי דמלבד דעל עיקר ראייתו דעליית ס"ת כבר צווח ככרוכייא ע"ז ה' טו"ז שם וכתב דלא נכון לעשות כן מה"ט דשמא יבא לגרש את אשתו ויכתב אנא פב"פ שהוא אבי אמו ובאמת אין נקרא בנו כי למשפחותם לבית אבותם כתיב ונמצא הגט פסול עי"ד ונעלם דבר מעיני הרב לפי שעה, עוד בה דמה שהביא מדברי הרב"י אין דין זה ברור.

ומריש הוה אמינא דע"כ לא כתבו הפוסקים דאם כתב שם אבי אביו או שם אבי אמו דפסול אלא דוקא היכא דיש לו אב ידוע וניכר בשמו דאז איכא למיחש לרואים שיאמרו אין זה האיש שגרש דכ"ע ידעי דשם אביו הוא פ' ושם אבי המגרש הנכתב בגט הוא אחר, אבל היכא דהוא אסופי או שתוקי דאין ידוע שם אביו מי זה אמר שאם יכתבו שם אבי אמו דהוא פסול ובפרט דכבר הוחזק שמו כן בקריאת ס"ת דבכי האי פשיטא ודאי דיהנה החזקה מטע"ז בעצמו דאינו ניכר שם אביו לשנאמר דלא תהני ליה החזקה בשם אביו וכההוא דכתב הרא"ש בכלל י"ז ורמזנוה לעיל וכמעט שעברתי בדברי ה' בנין ציון שהביא ה' שדי חמד במע' גט סי' ג' אות י"א ראיתי לו שרצה לחלק כן בתשובת הרא"ש הנז' ושו"ר שכ"כ להדייא ה' גט מקושר בסי' ד"ן או"ג דקמ"ד ע"ד ויעו' שדי חמד סי' ג' אות ה', ולפי זה ערביך ערבא צריך דמנ"ל בבן פנויה שאינו ניכר שם אביו והוחזק לקרותו בס"ת בשם אבי אמו בגט שיהיה פסול.

ברם הדרי בי דחזינא ליה למרן בא"הע סי' קכ"ט סוס"ט שכתב דבשתוקי או אסופי אין כותבין בגט אלא שמותיהם בלבד, והסכמת האחרונים לכתב בן אברהם אבינו ע' דב"מ א"הע סי' ס"א ולא אחד בהם שיאמר שיכתבו בשם אבי אמו וכבר הטו"ז בסי' לק"ט הנ"ל כתב להדייא דפסול כמו בעלמא.

ולכן אמרתי דרך זו אלך דבעיקר הדין שלא לכתב שם אבי אביו בגט לאו הלכתא פסיקתא היא דהנה אמת שהרב"י בסי' קכ"ט הביא משמיה דמוהר"אי בכתביו סי' קל"ח שאם כתב תחת שם האב שם אבי אמו או שם אבי אביו דפסול הגם דבני בנים הרי הן כבנים מפני הטעות, אך על הדבר הזה נידון בהשג יד מה' ג"פ בס"ק לי דאדרבא מוהר"אי סי' קל"ח צדד להתיר רק דבסי' קפ"ד משמע כדברי הרב והצ"ע, ומוהרי"ן בגט מקושר שם כתב דלפום דינא כן הוא הדין להתיר ושכ"כ ה' המכת"ם ושדברי הב"י צ"ע עי"ד וכ"כ ה' בית שמואל בסקי"ט בשם מוהרש"ל.

ואיפשר דה' הלבוש ומורם קיימי בהך שיטתא דאם כתב בגט שם אבי אביו או אבי אמו כשר ומשו"ה בא"ח סי' לק"ט לא חשו לזה.

ואע"ג דהפוסקים המתירין הנז' לא כ"כ אלא באבי אביו אך לא באבי אמו איפשר דה"ה באבי אמו למאן דס"ל דבני בנים הרי הם כבנים נאמר גם לבני בנות, אך דא עקא שראיתי להא"ר בסי' לק"ט סק"ד שירד להציל למור"ם מהשגת ה' טו"ז באמרו דכיון דהרב צריך לחקר אחר שם אביו בחקירה יודע עי"ד ומכותלי דבריו ניכר דחילק ידע בין אבי אביו לאבי אמו ובסו"ד הביא מדברי מורם בתשו' סי' מ"א דפסל גם באבי אביו י"ש אשר לפ"ז לא נוכל לומר דמור"ם והלבוש דעתם להתיר, ברם אנכי הרואה בתשו' מור"ם בשרשה שנרגש בזה וכתב וז"ל ובאמת שאני מפקפק בדבר הזה (לקרא למומר לס"ת בשם אבי אביו) כי מאחר שקוראין אותו לס"ת על שם אבי אביו היאך יכתבו בגט על שם אביו הלא כל האחרונים לא הביאו לראיה לכתיבת גטין רק מקריאת ס"ת וכו' ואיך מצאנו ידינו ורגלינו בב"המ שאיך יעלה לס"ת בשם אבי אביו ויפסל הגט אם נכתב כן ולכן נראה דמ"ש הסה"ח ומוהרא"י לקראו בשם אבי אביו ל"ד לדינא כתבו אלא לעצה טובה וכו' וא"כ כל שאין הבן חושש לזה אינו מעכב ויכול לעלות לס"ת בשם שירצה ולכן בגטין שיש לחוש לשינוי השם הניחו הדבר על דינו וכתבו שיש לכתב שם אביו שהוא העיקר ע"כ הרי דהרב ז"ל חש בראשו הקפידה הזאת דגט ונדחק ליישב מ"ש איזה פוסקים דיעלה על שם אבי אביו.

זאת שנית הביא ראיה לדינו הרב"ד ז"ל ממ"ש ה' הלבוש בא"הע סי' ס"ו לענין כתובה דאם היא אסופית או שתוקית דלא ידעינן למכתב שם אביה כותבין שם אמה כדי להודיע ג"ך שהיא פגומה ואסורה לכהונה ואין כותבין בת א"א דלא ליטו למטעי לומר שהיא גי'ורת ונרגש הרב ז"ל דאי איתא דחיישינן לגט למ"ל טעם זה תיפוק ליה שאם יכתבו בת א"א יבאו לטעות בגט ולכתב בת א"א ואע"ג דלאו שיקרא הוא מ"מ יאמרו הרואין דלא נתגרשה זו אלא גייורת דעלמא אלא ודאי דלא חיישינן לשמא יבא לגרש א"ד ונפלאתי עליו הפלא ופלא דהא הרב הלבוש בעצמו בסי' קכ"ט כתב דאסופי ושתוקי כותבין בן א"א ותמה עליו הג"פ בס"ק מ"ח דמה ענין אב המון גויים לאסופי ושתוקי י"ש נקוט מיהא דה' הלבוש גופיה ס"ל דכותבין בן א"א והכי אסיק להלכה ה' משבצות זהב בא"ח סי' לק"ט וא"כ עדיין ק' למה אין כותבין בכתובה בת א"א מאחר דגם בגט כותבין כן ולכן הוצרך ליתן טעם אחר דהיינו משום שידע העם שהיא פגומה וליכא למטעי בגט דאף אם יכתבו שם אמה לית לן בה וכמ"ש הג"פ בס"ק נ"א.

והבאתי את השלישית הביא ראיה הרב"ד ז"ל מתשו' הרא"ש סט"ו סי' ד' הנז' דלמה תלי טעמא משום הפסד כתובה ת"ל דחיישינן שמא יבא לגרש ויכתבו בגט שם זה.

ואהמ"ר גם זאת אינה ראיה דהרא"ש לא רצה לבקש טעם רחק דשמא יבא לגרש באשר יש לו טעם נכון המזומן לפניו כעת דהכתובה עצמה אינה שוה למאומה סו"ד שדברי הרב"ד ז"ל צל"ע וכבר ראיתי לה חיים ושלום ח"ב סי' ס"ח שהשיג על הרב"ד רק מההיא דטו"ז (ומכותלי דבריו ניכר שלא ראה תשו' הרב"ד במקומה) ואסיק מר דבבן פנויה בין בכתובה בין בגט לא יכתב כי אם שמו לבד יעו"ש.

הגם הלום ראיתי לה' שדי חמד בסי' ג' אות י"א שרמז לה' פתח הדביר ולה' יפה ללב בסי' לק"ט שהאריכו בזה, ולדאבון נפש אין הספרים תחת ידי הד"ר הוא לנ"ד דכיון דאיכא למיחש לשמא יבא לגרש בשם זה והגט הוא פסול לכן אין לכתב בכתובה שם אברהם רק שם אביו כי זה משה.

תו אשכחנא ריעותא אחריתי שאם נכתב בן אברהם חיישינן לאיסור ערוה דשמא ימות בלי בנים ואחיו מן האב שהם אחים יאמרו שהם אחים מן האם שהרי אלה בני משה וזה בן אברהם והבת היא בת משה ויבאו לידי איסור ערות דודתו כי ע"פ החששות האלה הן ותולדותיהן כיוצא בהן ראוי למחות שלא לכתב בכתובה כ"א רפאל בן משה ולא בן אברהם ואם כתבו כן בכתובה הרי היא פסולה וצריך להחליפה באחרת אך לעשון רצון האלמנה יכולין לכתב כינוי המשפחה באופן זה רפאל דידיע אסא בן משה דהא כנוי משפחה לא כתבינן בגט ויכול אדם לכנות עצמו בכינוי משפחה שירצה ובניו אחריו יתנהגו כמעשהו עמנו הנלע"כ דבר הלמד מעניינו, והוא הצעיר.

דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט.

תוכן העניינים

אבני האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה