אור ברסלב
אבני האפוד סימן טז

אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן טז

סימן טו

ה' קידושין מנחם התרס"ט שאלה עמדו לפני ראובן מצד אחד ושמעון מורשה בעד אחותו רחל מצד אחר, אודות כי ראובן היה משודך עם רחל ויהי לימים נהיתה ונחלתה בחולי השגעון. קרוביה שפטו בדעתם כי החולי היה מחמת שאמרו לה שחתנה המשודך לא יאבה לקחתה. ובעבור זה כדי להפיס דעתה עשו אופנים שיקדשנה הבחור משודכתה בקידו' גמורין והועילו במעשיהם כי הבחורה קדשה. אך לעת עתה הבחו' חזר בו ואינו חפץ לקחתה כי היא עדיין משוגעת והוא האומר כי גם בשעת הקידושין היתה משועממת והראיה כי תכף ללקיחת טבעת הקידושי' ממנו זרקו מידה. ואחיה טוען כי בעת הקידושין עם כי לא היתה שפויה בדעתה כדרך כל הארץ לא היה כאן שטות רק שהיתה קצת חולנית ממרה שחורה וזריקת טבעת הקידושי' היה לאחר עבר זמן מה והרי היא מקודשת לו לגמרי וימתין עד שתתרפא וכדי לברר הענין הוזמנו לב"ד העדים שהוזמנו בעת הקידושין והנם ג' ונעשה קב"ע וז"ן (מועתק מלשון לעז לל"הק) חנוך העד הא' לאחר האייום וסגיזום העיד בתוע"ג כי יום הששי מימות החורף שעבר היה הולך לשוק פגע בו שמעון אחי הנערה וקראהו לצרפו למנין לקידושי' והלך הוא עם פלוא וחצרן. וצוו אותם שיכנסו אחד אחד נכנסו וראו להנערה שוכבת על מטתה אמר לה אחיה קום. והראה לנו הטבעת אם היה של זהב. הבחור לקח הטבעת ונתנתו להנערה ודבר לה דברים ואינו זוכר מה דיבר והיא קבלתו והיה זה בשעה עשתי עשרה קודם חצות היום א"ד שאלנו ממנו אם ראה שהנערה זרקה הטבעת? ואם היתה משופה בדעתה? והשיב כי לא ראה זריקת הטבעת ושהנערה היתה קצת מצרה מצד עצמה פלוא העד הב' העיד לאחר האייום והגיזום כי יום הששי מימות החורף שעבר שלש או ארבע שעות אחר חצות היום בא חצרון (הוא העד השלישי) אצלו וחלה פניו שילך לצרף מנין לקידושי נערה אחת שהיא חולה הרבה והיה ראוי להיות הקידושי' ביום א' משבוע הבא ורוצין לקדשה עכשיו הלך ונכנס הביתה ואחי המשודכת הוציא טבעת והראהו לו אם היה של זהב ונתנו להבחור, הנערה היתה שוכבת הקימוה ולבשוה והיא היתה שוחקת ולפעמים דמעתה על לחייה. שאלו להבחור אם הוא חפץ בה וענה הן ועינו ראה כי הבחור לקח הטבעת ונתנו לידה אך לא ראה אם קבלתו ואם זרקו מידה. חצרון העד הג' לאחר האייום והגיזום העיד כי יום הששי קודם פורים שעבר מצאו אחי הנערה וקראו הביתה נכנס וראה להנערה שהייתה חולה ואחי הנערה הראה הטבעת ושאל להבחור אם חפץ בנערה וענה הן לקח הטבעת ונתנתו להנערה ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת מ"וי ואחרי כן נתנו לנו מיני מתיקה ואמרנו בס"ט והיה זה כשלש שעות לאחר חצות היום ע"כ והקיפה לנו הידיעה שהטבעת היה מושאל מאת קרובת האשה בידיעתה שהוא לקדש בו את הנערה הנז'.

ובכן ישאלוני משפטי צדק מה יהיה משפט הנערה אם חלו הקידושין וצריכה גט אם אין? וזאת מן המודיעית כי הנערה הנז' איננה בקו הבריאות ואינה לפנינו לבדקה וכפי מה שאומרים קרוביה כי כעת אינה משופה בדעתה לגמרי לקבל גט אם יצטרך.

תשובה כל שיח טרם יהיה בעדות הקידושין נתנה ראש להחששות שיש בנדון זה חוץ מהעדוייות ולא ראיתי בהם דבר גבורות להפיל ארצה חומת הקידושין דלמאי ניחוש לה אי משום שהטבעת איננו מהמקדש רק הוא שאול ובמקדש בטבעת שאולה נחלקו הפוסקים אם הוו קידושין אף בהודיע למשאיל וכמ"ש בא"הע סי' כ"ח סי"ט ובכנ"הג שם הגה"בי ס"ק כ"ח ולסברת הרב"ד בא"הע סי' ב"ך וה"ד היד"א שם הגה"בי ס"ק מ"ו צריך להודיע ג"ך לאשה שהוא שאול הא לאו מילתא היא.

וכאשר הארכתי אני הדל בכסלו התרס"ו והעלתי בתשו' דכיון דאיכא ס"ס להחמיר, מקדש בטבעת שאולה ע"מ לקדש בו את האשה הרי היא מקודשת גמורה יעו"ש והכא בנ"ד בעלת הטבעת היא היתה המטפלת להביא הדבר לידי גמר בביתה ובחומותיה ונתנה הטבעת בכונה מכוונת לקדש בו את האשה והרי היא מקודשת.

גם מה שטוען המקדש שהנערה זרקה טבעת הקידושין תכף לקבלתה וזה מורה ובא שאינה חפצה בקידושין.

אילו היה הדבר אמת ודאי דלא הוו קידושין וכמ"ש מרן בסי' ל' ס"ז א"ל התקדשי לי בדינר זה נטלתו וזרקתו בפניו וכו' אינה מקודשת והיא סוגייא בדוכתה בקידושין ס' ע"ב.

אך המקדש הזה הנהו מוכחש מהעדים שהעידו בפירוש שלא ראו שום זריקה בפניהם ומה יועילו דבריו נגד העדים המכחישים אותו וככה"ג לא ראינו הוי ראיה ואף שאחי הנערה הודה לדבריו דאחר עבר איזה זמן זרקה הטבעת מידה אפי אם יוכיח ע"פ עדים דדבר זה אמת מגן שוייא וכמ"ש הגאון חכם צבי בסי' קט"ו ה"ד היד"א הג"הטו ס"ק דהא דמהני זריקה ה"ד כשזרקו תוך כדי דיבור אבל לא לאחר כדי דבור ע"ע וכ"כ ה' שמש צדקה בחא"הע סי' א' (וע' לה' פ"ת סק"ג שה"ד ה' ח"ץ ורמז עוד ספרים בזה אשר אינם איתי במחיצתי לראות בד"ק) וכדבריהם מצאתי שכתב להדייא בשיטת קידושין לא נודע למי על הסוגייא הנ"ל וז"ל ודוקא כשזרקתו מיד בנטילתה ע"כ וכ"כ בס' שערי רחמים ח"א חאה"ע סי' כ"ב דט"ל ע"ב מדנפשיה בפשיטות ולא בא בפיו דשל כת הקודמין היא וע' עולת איש חא"הע סי' א'.

ונסע המדב'רה בעיקר העדוייות אשר הם יסוד מספיק וחומה נשגבה אם לקיים הקידושין או להפילן ארצה.

דהנה אמת דעדות העד הג' הוא חצרון מתה'נה ומשלים ויש בעדותו כל הצורך להועיל ולחזק הקידושין, אולם שאר העדוייות לכאורה אין כח בהם לחשב האשה הזאת למקודשת ונפן ונעל לעדות חנוך העד הראשון הוא המעיד שהמקדש נתן הטבעת ביד הנערה ודבר עמה דברים אך אינו זוכר מה המה הדברים ולפום ריהטא עדות זה הבל ואין בו מועיל דכיון דלא ידענו מה דבר היאך נחשב הקידושין קיימים דאיפשר דבר עמה דברים שאינם מועילים לקדושין וכמו שבא הדבר הזה מפורש בס' דברי יוסף סי' ט"ו בעד שאמר שראה נתינת הטבעת ביד האשה אך אינו זוכר מה שאמר רק שמע מילת לך כתב הרב דעדות זה הוא בטל מעיקרו דכיון שאינו זוכר מה אמר דלמא קדשה בשליחות לאחר או הרי לך במתנה קאמר וכו' וכל שלא העיד העד בבירור ששמע מפי המקדש לשון שמוכח מי הוא המקדש ומי היא המתקדשת לאו עדות הוא כלל וכו' ובסי' טו"ב כתב עוד דכל א' מהעדים צריך שיעיד על דבר שלם אבל אם העיד על חצי דבר אינו כלום ומאחר שכן כיון דלוי אינו זוכר מה אמר לו הגם שראה נתינת הטבעת אין כאן דבר ולא חצי דבר עי"ד.

והגם דסוג זה כשהעד הב' אומר איני זוכר של כת הקודמין היא זו ובמחלוקת הוא שנוי ע' כנ"הג א"הע סי' מ"ב הגה"בי ס"ק כ"ד שהביא משם התו"י סי' קפ"ו דאקרי הכחשה ומר קפליג עליה דאיני זוכר לא הוי הכחשה גם רבני דורו של ה' דברי יוסף חלקו עליו, מ"מ אינו אלא לענין אי חשיבא הכחשה אי לאו מיהו גם להנהו רבוואתא דלא קחשבי הכחשה באמרו איני זוכר דנמצא א' מעיד בכל וחברו במקצת מ"מ יחד כולם ענו ואמרו דעדות זו אינה עדות גמורה וממילא מגן שוייא וכמאן דליתיה דמייא והו"ל מקדש בע"א דלרובא דרבוואתא אין קידושיו קידושין וכאשר דברתי בזה זה קרוב לעשרים שנה בהגהותי לס' עבודת סשם א"הע סי' ט"ו דקט"ו ע"א, וגם למה שהבאתי שם משם ה' ישמח לב בסי' י"א בנדון שאחד מעיד ששמע תיבת לי והאחר אומר שלא שמע תיבת לי דאסיק להלכה דמלבד דלא חשיב עדות מוכחשת עוד בה דחזי לאיצטרופי אל העד הראשון י"ש בדכ"ג ע"ג ובדברי ה' מוהר"א אשכנזי שם בדכ"ו ע"ג, בנד"ז מודה דלא חזי לאיצטרופי דהתם שאני דגם העד הב' מעיד ששמע הרי את מקודשת רק שלא שמע מילת לי ולכן קאמר דאלו הן הנצר'פין אבל בכה"ג דנ"ד דאינו זוכר שום דבר ממה שדבר גם הרב יודה דאינן מצטרפין ועדותו מגן שוייא, וע' בס' דברי שמואל בסי' ב' דקי"ט ע"ד שהבין מדברי ה' שמ"ץ בא"הע סי' א' (שהוא מהחולקים על ה' דברי יוסף) דס"ל דבאומר העד האחד איני זוכר והאחד אומר לשון קידושין המועיל דלא מקרי הכחשה ואין העדות בטלה לגמרי ואדרבא מקיים את דבריו ואין לפטר את הנערה בלי גט וכו' י"ש.

והמסתכל בעין יפה בדברי ה' שמ"ץ בעיניו יראה דמ"ש הרב ולא נתבטל העדות כונתו דלא נאמר דגם העד הב' אין בו מועיל רק יתחשב כע"א ולחוש לס' הפוס' דמקדש בע"א חוששין לקידושיו אבל לא בא לומר דהוא יצטרף עם העד האחר לשיחשב לב' עדים וגם בזה בסוף הפסק הד'ר הוא וכמו שיראה הרואה וק"ל.

ואל תשיבני ממה שהשבתי אני הדל בכסלו התרס"ו אודות ב' עדים שהאחד העיד שהמקדש אמר לשון המועיל בקידושין והשני העיד שהמקדש נתן לה הטבעת ואמר הברכה והעלתי דשפיר מהני דכיון דהעד האחד אמר שאמר הנוסח על נכון מסתמא גם העד הב' על נוסח הזה הוא עדותו י"ש ותאמר דה"ה הכא נמי כיון דחצרן העיד שאמר הנוסח כדבעי מסתמא גם חנוך שאמר שדבר המקדש דברים ואינו זוכר אנן נאמר דהוא הנוסח המועיל דשנא ושנא דהתם הוא מעיד שאמר הברכה ותלינן בטעותו שהוא ע"ה ולא ידע לרשום הדברים בזכרונו, משא"כ בנד"ז כי הוא אמר שאמר דברים ומי יודע אם לא היו דברים המזיקין שנתן לו הטבעת וא"ל לפקדון או למתנה או לאשה אחרת והחילוק הוא פשוט.

אך אי קשייא הא קשייא מתשו' מוהר"א אב"ן המובאת בתשו' מרן מוהרי"קא בדיני קדושין סי' יוד והבאתיה שם ראיה לדברי הלא היא אודות ב' עדים שהאחד מעיד שאמר לו אני נותן לך זה לאשתי והאחד העיד שאמר לה הרי את מקו"ל וכתב הרב שם בדכ"ד ע"ד דשפיר מהני אע"פ שנראה כמכחישים זה את זה בחקירות יש לנו לומר שכיון שיצחק העיד שאמר לה הרי את מקו"ל אבשלום נמי הכי בעי למימר אלא דטעה ולא ידע לכוין הדברים בל"הק וכל מאי דאיפשר לן לפרושי סהדותייהו כי היכי דלא לתכחשו אהדדי מפרשינן ותלינן אטעותא וכדברים האלה באו בתשו' מרן מוהריק"א שם בדכ"ז ע"ב ואתה דן ק"ו השתא היכא דהעד האחד מציע הדברים לפנינו ואנו רואים שאינם מועילים לקידושין עכ"ז כל שיש עד אחר לפנינו המעיד בנו שדבר המקדש הנוסח המועיל תלינן בטעות העד האחר ואמרינן דכונתו להעיד על הנוסח המועיל שדבר האחר כ"ש היכא דאומר שאינו זוכר מה שדבר המקדש ויש לנו עד אחר המעיד בלשון המועיל דיש לנו לתלות שהדברים שדבר המקדש ואינו זוכר העד היינו הדברים שדבר חברו אשר ה'ן בם מועיל ומן התימא על כל רבני איטאלייא מוה"רי אירגאז וה' שמ"ץ וכנותהון דנחלקו בענין זה ולא אחד בהם שנסתייע או נרגש מתשו' ב' המאורות הנ"ל מוהר"א ב"ן ומוהריק"א, ובדוחק נראה לחלק דשאני היכא שמספר העד מה שדבר המקדש להיכא דאינו מספר רק שאומר שדבר ואינו זוכר מה דבר דבשלמא היכא דמספר לפנינו מה שדבר יש לנו פתחן פה ליישבם ולזווגם יחד בשנעיין הדברים אם הן מזיקות או בלתי מועילות וכל שאנחנו רואים שהן בלתי מזיקות וכנדון מוהר"א אב"ן ומוהרי"קא אז נצרפם יחד ונאמר שזה לא ידע לכוין הלשון והוא רצה להעיד מה שהעיד חברו אכן כל שאינו מספר העד לפנינו מה דבר האיש המקדש אנחנו נחשש שמא דבר דברים שמלבד שאינן מועילות אדרבא מזיקות אל העניין ולכן נחשבהו כאפס ותהו ולא יעלה לצירוף כנ"ל ליישב בדוחק, איך שיהיה הנה הדין המוצע לפננו הנהו לגמרי כנדון רבני איטאלייא שהאחד אומר שאינו זוכר וכבר הסכימו המה הגבורים דאף אם לא יחשב להכחשה מ"מ איהו גופיה לא יחשב לעדות כלל וא"כ עדות חנוך דנ"ד יעלה בתהו ויאבד כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה.

והיה אם לא תאמין לקול האות הראשון ותקשיח לבך לומר דמההיא דמוהר"א ב"ן ומוהריק"א יש לדון דכל שהאחד אינו מכחיש להעד רק אומר שאינו זוכר ואיכא הכא עד אחר המעיד שהמקדש דבר כהוגן וכשורה מצרפין אנחנו להעדים יחד ונאמר דמה שאינו זוכר היינו שדבר הדבר הנאותים כמו העד האחר ומה שחילקנו בענייותין בין היכא דאינו זוכר למספר דברים אחרים לא תאבה לו ולא תשמע אליו.

ריוחא אשכחנא בנ"ד באשר יש פקפוק.

אחר כי רב הוא ואשר כח בו גם לבטל כל העדוייות אפי' אם יהיו כהוגן וכתח"זל. דכשנביט בעין חודר בדברי העדים נמצא שהם מכחישים זה את זה בזמן שחנוך העד הראשון העיד שהמעשה היה ביום הששי שעה אחת טרם חצות היום ופלוא וחצרן הב' עדים אחרים אומרים שהמעשה היה שלש או ארבע שעות אחר חצות היום באופן דאיכא הכחשה ביניהם בזמן שהוא מהחקירות והוא בזמן מפורסם וניכר לכל בין אנשי הגבול הזה דהיינו חצות היום כי לא טעו אינשי וה"ז דומה למ"ש הרמ"בם ספ"ב מה' עדות דאם ע"א אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר כהנץ החמה עדותן בטלה אע"פ שהוא שעה אחת שהדבר ניכר לכל ע"ע וכ"ש הכא דאיכא בינייהו ג' או ד' שעות וכיון דהוכחשו בחקירות עדותן בטלה דאפי' תימא דעדי קידושין א"ץ ד"וח וכדברי מור"ם בסי' מ"ב בשם הרשב"א ודלא כהחולקים מ"מ טעמא דידהו הוי דמדמינן להו לדיני ממונות וכמ"ש הריב"ש סי' רס"ו ולו יהיה דיני ממונות דלא בעו ד"וח עכ"ז אם הוכחשו העדים בד"וח עדותן בטלה דאין זה נכון והכתוב אומר והנה אמת נכון הדבר וכמ"ש הטוש"ע בח"המ סי' ל' וכ"כ הכנ"הג בא"הע סי' מ"ב הגה"בי ס"ק ס"ו משם מוהריב"ל ח"ג סי' י"ב דעדי קידושין שהוכחשו בחקירות עדותן בטלה וכ"כ להדייא מוהרשד"ם בא"הע סי' צ"א דכל שאמר האחד בפני קדש ביום ב' והעד השני אמר ביום ה' שאינו כלום דאפי' תימא שעדי קידושי' הושוו לד"מ אם הכחישו זא"ז בח"וד עדותן בטלה ויותר מפורש כתב בא"הע סי' ל"ד (ועפ"ז לא יכולתי להבין דברי ה' שמ"ץ בא"הע סי' א' במ"ש בדעת מוהרשד"ם ע"ז יעו"ש) והכנ"הג בח"המ סי' ל' הגה"טו ס"קי כ"כ משם מו"הראש ומוה"ריח ומוה"רימט ז"ל.

וכתב עוד שם בסק"ט משם מו"הרי בי רב דלא ראה חולק בדעת הר"מבם והטור וה"ני דס"ל דהכחשה בזמן עדותן בטל י"ש ונ"ד מנייהו הוי דאיכא הכחשה גדולה בין העדים על הזמן והאמת אגיד דבהיות לפנינו העד הג' מגיד ומשמיע דהמעשה היה ג' או ד' שעות אחר חצות היום כדי לידע הדבר באמיתות אני עניתי ואמרתי לו כי לפי מה ששמעתי מאחרים הענין היה ביום הששי קודם חצות היום והוא ענה לא אדוני כי הענין היה קרוב לד' שעות אחר חצות היום הנה כאן הכחשה גדולה המקלקלת ומבטל כל העדוייות.

וכי תאמר בלבבך דע"כ לא כתבו הפוסקי' דכל שהוכחשו העדים בחקירות עדותן בטלה אלא דוקא כשיש כאן ב' עדים המכחישין זא"ז ולא נדע דברי מי קיימים אבל בנ"ד שיש כאן ג' עדים והשנים כיונו את הזמן והאחד הוא המכחיש אותם איפשר דבכה"ג נעשה עיקר מהעדים שהם ב' והעד המכחיש נשים דבריו כאין דסמי חדא מקמי תרתי ואין דבריו של אחד במקום ב'.

הא ליתא דמצינו לגדול המורים הרמב"ם דהשמיענו דאין לחלק בין ב' לשלש וז"ל בפ"ב מה' עדות ה"ג היו העדים מרובים שנים מהם כיונו עדותן בד"וח והג' אומר איני יודע תתקיים העדות בשאר ויהרג אבל אם הכחיש את שניהם אפי' בבדיקות עדותן בטלה וע' בכ"מ ובלח"מ שם מבואר דאין לחלק בין ג' לב' אפי' בבדיקות וכ"ש בחקירות דגם בשלשה אמרינן עדותן בטלה ול"א אין דבריו של א' במקום ב' כיון שבאו להעיד יחד כולם.

איברא דחזינא לה' מוהר"י חן ז"ל בתשו' מרן מוהרי"קא בדיני קידושי' סי' י"וד דנ"ד הכי הוה שהיו שם ג' עדים על הקידושין והיתה הכחשה בין ב' עדים לעד הג' ומראש שורי'ם סבר לומר דעדותן בטלה ואינה מקודשת ע"פ דברי הרמ"בם הנז' והחזיק הדבר לומר דאע"פ שפשט דבריו ולשונו נראה שבדיני נפשות מדבר ה"ה בד"מ ושאר דינים והכריע הדבר מכמה אנפי ושוב בדכ"ב ע"א כתב וז"ל נהי דבד"ן ובד"מ היכא שבאו ג' עדים בבת אחת דנזדמנו להעיד ובאו בב"ד והעידו וב' מהם כיונו עדותם והאחד הכחיש אותם נתבטלה עדותם וכו' באיסורין מיהא ל"א הכי אלא אמרינן אין דבריו של אחד במקום ב' וטעמא דמילתא דשאני ד"ן דמהדרינן אזכותא וכו' וד"מ לא נחתינן לנכסי לאפוקי ממונא וכו' אבל דיני גטין וקדושי' וכיו"ב משאר איסורין דאי לאו משום דבר שבערוה ע"א נאמן באיסורין וכו' תרי בהכחשה עדות היא והכחשה לאו כלום הוא ומוהר"א ב"ן שם בדכ"ד כתב גדולה מזאת דגם בד"מ הדין כן דאם היו ג' או יותר אע"פ שהכחיש האחד את הב' בדרישות וחקירות תתקיים העדות בשנים דכלל גדול הוא אין דבריו של אחד במקום ב' וכ"ן דעת מרן שם בתשו' דכ"ו ע"א י"ש ונרמזו בכנ"הג חה"מ סי' ל' הג"הטו סקי"ב.

נמצא כי לפי דברי הרבנים הנז' הכחשת חנוך על הזמן כאפס ותהו נחשבת דהאיכא תרי מגו תלתא ועדות שני עדים הנשארים קיים והנערה היא מקודשת.

האמנם כל קבל דנא מתבאר מדברי מוהרימ"ט ז"ל דאע"ג דאיהו ס"ל דעדי נשים צריכין ד"וח כד"ן וכמ"ש בח"ב חא"הע סי' ל"ח ומ"ג ומוקי דברי הרמ"בן דקאמר דעדי נשים צריכים דו"ח דהיינו בעדי מיתה.

בראשון סי' קל"ח מחלפא שיטתיה והניח דברי הרמ"בן כפשטן אלא דלחלק יצא דאע"ג דאין בודקין עדי נשים בד"וח היינו דלכתחילה אין בודקין אבל אי איתכחוש אפי' בבדיקות עדותן בטלה דכל היכא דאיתכחוש כד"ן חשיבי מה גם היכא דאיתכחוש בחקירות וע"ז סיים וכתב וז"ל ותו עדות רש"א הוייא הכחשה גמו' בגוף הדבר ואע"פ שב' מכחישין אותו ל"א אין דבריו של א' במקום ב' דומייא דנמצא א' מהם ק"ופ וכו' וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מה' עדות היו העדים מרובים וכו' אם הכחיש את שניהן אפי' בבדיקות עדותן בטלה וכו' יעו"ש מוכח להדייא מדבריו דס"ל דגם אי נימא כשיטת האומרים דעדי נשים בקידו' א"ץ ד"וח כל דאיתכחוש ובפרט בחקירות אפי' הם ג' עדותן בטלה וה' חשק שלמה בסי' ל' הג"הטו סק"ה רמז לה' בני משה סי' ל"ה ואין הספר תחת ידי אולם לפי מה שהביא שם נראה דאזיל בשיטת מוהרימ"ט ואף גם זאת שוטטו עיני בס' אדרת אליהו סי' יוד שרמז הרב שם וראיתי אני בד"מ ע"ד שהביא משם שני רבנים שבימיו דאזלי בשיטת מוהרימ"ט ושם בדע"א ע"א ביאר דברי מוהרי"מט כדאמרן רק כי הציל נ"ד מפקפוק זה בעבור כי ההכחשה היתה בגופה של עדות אשר בזה גם מוהרימ"ט יודה דדמי לדין ב' אומ' נתקדשה וח' אומר לא נתקדשה דאין דבריו של א' במקום ב' י"ש וכמדומה לי שאחד מהמורים שזכר שם בשם משה איש האלקים הוא הקדוש מוהר"ם שלטון בע"ס בני משה י"ש.

ובר מן דין דאף לס' האומרים דהכחשת אחד מן העדים לשנים אחרים לא מחשבא הכחשה ועדות השנים קיימת היינו משום דאינהו מחלקי בין ד"מ וגיטין וקידושין לד"ן ומפרשי דברי הרמ"בם דקאי לד"ן ואינהו קיימי לשיטת האומרים דבעדי קידושין לא בעינן ד"וח אך לדברי הפוס' האומרים דאף בדיני קידושין בעו ד"וח דהוקשו לד"ן וכמ"ש הרב"י בח"המ סי' ל' וע' כנ"הג שם הגה"בי סק"ג ובא"הע סי' מ"ב הגה"בי ס"ק מ"ח ון' לסברת הפוסקים האלו כל שיש הכחשה ביניהם אפי' בבדיקות ואפי' שהם מאה עדות כולן בטלה דאין זה נכון וכדברי הרמב"ם הנז' וזה פשוט אין צורך לראיה.

אשתכח השתא דאיכא תרי פלוגתי בדבר מחלוקת אחד בין הפוס' אי עדי גטין וקידו' דמו לד"ן דבעו ד"וח או כד"מ דמיין ולא בעו ד"וח מחלוקת ב' דהגם דנימא דכד"מ דמו ולא בעו ד"וח אם הוכחשו בחקירות ויש כאן ג' עדים אי אמרינן עדות כולן בטלה דמוהר"א ב"ן ומוהרי"קא ומוהר"י חן ס"ל דאפי' הוכחשו בחקירות כל שיש כאן ג' עדים אמרינן אין דבריו של א' במקום ב' ול"ד להיכא דאין כאן רק ב' עדים והוכחשו בחקירות דאז עדותן בטלה, ומוהרימ"ט ודעי' ס"ל דכל שהוכחשו אפי' בבדיקות הגם שהם ג' עדות כולן בטלה דלענין זה כד"ן דמיין וכנז"ל.

איכו השתא עיניך תראנה דבנ"ד דהוכחשו בזמן דהוי אחת משבע חקירות איכא הכא ס"ס להקל ספק דלמא הלכה כמ"ד דבודקין עדי נשים בד"וח כד"ן דאי דינא הכי כל שהוכחשו אפי' בבדיקות ואפי' הם רבים עדותן בטלה ואת"ל דהלכתא אזלא כרוב הפוס' דס"ל דאין בודקין עדי נשים בד"וח מ"מ לו יהי ממון דאין בודקין בד"וח אם בדקו והוכחשו לכ"ע עדותן בטלה ולא תימא דזהו דוקא אם יש כאן ב' עדים ויש הכחשה ביניהם בזמן אבל כל דאיכא הכא ג' או יותר אמרינן דל מהכא האחד האיכא שנים ותתקיים העדות בהם וכסברת מוהר"א אב"ן וכת דיליה דדלמא הלכה כמ"ד דל"ד אם יש כאן רק ב' אלא אפי' ג' וד' דכל דהוכחשו כד"ן דמייא אפי' למ"ד אין בודקין וכס' מוהרימ"ט ודעימיה ומתהפך שפיר ספק אי הלכה כמ"ד דכל שיש כאן הכחשה בין העדים אפי' הן ג' בטלה עדות כולם ואת"ל דהלכה כהאומרים דדוקא בד"ן אמרינן הכי אבל לא בד"מ דהתם דוקא בדאיכא ב' והוכחשו אבל לא בדאיכא יותר מב' דלמא הלכתא כהאומרים דעדי קידושין לד"ן דמיין ובטל כל העדות וחזינן לרבני האחרו' דעבדי כי הך ס"ס באיזה נדון שחל להיות בחשבונם כיוצא בזה לך נא ראה וכיון דאיכא ס"ס שפיר אזלינן לקולא וע' לה' דבר שמואל בא"הע סי' ב' דק"ך ע"ד דכתב בפשיטו' דאפי' היינו יכולים להשוות הב' עם אחד מהעדים לא הוה מהני כיון דהוכחש אחד מהם הוכחשו כולם משוינן להו ועדותן בטלה עי"ד מבלי עלות על שפתיו שזהו מחלוקת הראשונים וכנז"ל.

העוד לנו פתח פתוח להפיל ארצה הקידושי' אפי' אם נרצה לחוש לס' מוהר"י חן ומוהר"א אב"ן ומוהרי"קא ולומר דכל שהן ג' ויש הכחשה בין הב' לאחד דתתקיים העדות בב' הנשארים עכ"ז קידושי' הללו דנ"ד הרי הן בטלין ומבוטלין ולא יהיו חלין כלל.

יען עדות פלוא שהוא העדות הב' אשר הושוה בזמן עם חצרון העד הג' כלא חשיב מטעם דגם הוא לא העיד רק שראה נתינת הטבעת אך אינו מעיד אם דבר המקדש דבר ומה דבר דאז גם אם לא נאמר שדבר עמה דברים המזיקים ונלך להחמיר לכל היותר לא נוכל לומר רק שנתנם בשתיקה אך לא נוכל לצעד הלאה ולומר דאמר לה הנוסח המועיל וכל שנתנם בשתיקה אינו מועיל כלום רק אם היו מדברים מקודם ע"ע קידושיה וכבר ידוע כמה תנאים נצרכים במדבר עע"ק כדי שיחולו הקידושין ולא אחד בהם שיהיה נקי ממחלוקת וקצת מהם הזכרתי באסיפתי לש"ע סי' ז"ך לך נא ראה, ועל הכל כי פלוא העד הב' אומר לנו שלא ראה שקבלה הטבעת רק ראה הנתינה ובכה"ג לא מהני כלום שהרי כתב מור"ם בסי' מ"ב ס"ד דצריכים העדים לראות הנתינה ממש מידו לידה או לרשותה אבל אם לא ראה הנתינה ממש לידה אע"פ ששמעו שאמר התקדשי לי וכו' אינם קידושי' עד שיראו הנתינה ממש והוא מקור נפתח מתשו' הרשב"א הובאה ביתה יוסף וכתב בד"מ שכן הוא דעת מוהר"ם בתשו' דשייכי לס' נשים סי' א' וא"עג דהמרדכי בפ' האומר הביא משם הר"אם דחיישי לקידושין כתב מו"רם בתשובה סי' ל' דראוי לסמך אהרשב"א ומוהר"ם רמזו הכנ"הג בהג"בי ס"ק מ"א, ואין לחלק דהתם שאני דלא ראה הנתינה ואפשר שלא נתן אבל הכא ראו הטבעת וראו שפשט את ידה ונתן לה רק העד אומר שלא ראה אם קבלה ואפשר דבכנה"ג יודו הרשב"א ומוהר"ם.

דהרואה דברי מוהר"ם בשרשן יורה יורה ידין ידין דלא שנא ואנן בעינן שיראו גם הקבלה דהתם קאי בר' שזרק לה קידושי' ללאה לתוך חיקה וכתב וז"ל דקדקתי בכתב העדוייות והנה כתוב בו שהעדים לא ראו אם נפלה הטבעת של קידושי' בחיקה אם לאו וכו' ואפי' אחד מהן אינו אומר שראה שנפלה בחיקה אין כאן אפי' חשש קידושין וכו' ואפי' היא יודעת שנפלה לתוך חיקה בעינן דלהוו סהדי שהגיעו הקידושין לידה דילפינן דבר דבר מממון ואין כאן קידושי תורה אלא עד דחזו תרי סהדי דמטו הקידושין לידה וכו' והיכא דאיכא אפי' חד דראה שהגיעו הקידושין לידה אינה מקודשת אפי' מדרבנן וכו' ועוד אפי' נפל לחיקה דלמא היה חיקה עשוי קטפרס וכו' יש"ב דמבואר מדבריו דבעינן שיעידו שהגיע לידה ממש וע' פתחי תשו' סקי"ג דרבני אשכנז האומרים דכל שעומדים המקדש והמתקדשת וראו הטבעת בידו ושמעו שאמר הא"מל אלא שהעלימו עין בשעת נתינה ומיד ראו הטבעת בידה וכו' דידיעה כזו מהנייא ע"ע דוק בדבריהם דהא מיהא בעינן שיראו הטבעת בידה אחר הקידושי' מה שלא יש בנ"ד דפשיטא ודאי דלא מהני והנה אמת דמוהר"ם כתב דבנ"ד לא היה אפי' אחד שראה משא"כ בנדון שלנו דהאיכא חצרון שראה את הכל מ"מ הא לא תברא דמוהר"ם רווחא אשכח ואה"ן דאם היה רואה האחד לא היה די כיון דאיהו קאי בשיטת האומרים דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו וכמ"ש שם שוב בתר הכי בסי' ב' וכבר האריך בסוג זה ה' דברי יוסף שם וכתב דכל שהאחד לא ראה הנתינה מידו לידה ל"מ ולא מידי ומר הוא דקאמר דתרי טעמי דקיהיב המרדכי משם הר"אם להעמיד הקידושין לא שייכי בנדון שלו וה"ה לנ"ד ודוק.

נמצא דגם עדות פלוא תשאנו רוח לא נשאר רק עדות חצרון הוא העד הג' וכבר הסכימו הפוסקים דהמקדש בע"א אינו כלום כל דאיכא ריעותי אחריני וכמו שהארכתי בזה בחידו' לא"הע סי' מ"ב לך נא ראה.

תו מהדרנא אשרייותא מאנפא אחרינא דכפי דברי העדים שלשתם יחד הם המדברים שהיא היתה חולה והיתה שוכבת על מטתה וידוע ומפורסם שלא היה להנערה הנז' שום חולי הגוף בשום אחד מאבריה רק החולי הזה כי הבחור אומר שהיא משוגעת וקרוביה אומרים כי היא חולה ממרה שחורה אשר גם זה בכלל שטות יחשב ע' שדי חמד מע' אישות סי' ב' דס"א ע"א ובאו"ק ט' דס"ד ע"א יהיה איך שיהיה נכרים הדברים כי לא היתה שפויה בדעתה כדרך כל הארץ וכמו שבא בדברי העד האחד שפעמים היתה שוחקת ופעמים היתה בוכה גם העד הראשון העיד שהיא היתה מצרה גם אחיה הודה ולא בוש שלא היתה משוככת בדעתה לגמרי ומידי ספק לא יצאנו וכבר ידוע מ"ש מור"ם בסי' מ"ד עמ"ש מרן דשוטה ושוטית אין להן קידושין דמי שהוא עתים שוטה ועתים צלול ולא ידענו העת שעומד בדעתו חוששין לקידושין י"ש והנערה הזאת לא יצאה מכלל סוג זה בשום זמן וא"כ אפי' שהיו הקידושין כהוגן וכתחז"ל אינם אלא ספק קדושין דחוששין תנן ולא קידושי' ודאין ובהצטרף עליהן הספקות הנ"ל ודאי דאין כאן קידושין.

אמר מעתה דהנערה הנז' היא פטורה לגמרי ומותרת לעלמא בלי גט מכמה ריעותי דאיתיילידו בהנהו קידושין.

תיתי חדא דלא בא בלשון העדים נוסח האמירה דתנו רבנן שיאמר המקדש לא בעדות חנוך ולא בעדות פלוא. רק בעדות חצרון והוא באחד ולא עלתה לו.

שנית דאיתכחוש בזמן ועדות כולם בטלה כיון דאיתכחוש בחקירות, ואין אנו יכולים לומר סלק את המכחיש כמי שאינו ותתקיים העדות בשאר וכנז"ל.

ג' דאף אם נרצה לסמך אעדות הנשארים אין כאן שני עדי ראייה דפלוא לא ראה הקבלה וחצרון הוא לבדו נשאר ואנן שני עדים בעינן.

ד' דגם לפי עדותם היא היתה עתים שוטה ועתים חלומה ומי יודע באיזה מצב היתה בעת הקבלה, ומאחר דאיכא הכא תלתא דפורענותא ואת רב'ע להרע כח הקידושין ברור ומפורש דהנערה הנז' פטורה לעלמא בלא גט דאין כאן קידושין.

ולנע'מי מודע כי קראתי לפני לרופא והוא יאודי והגיד לפני בתורת עדות גמור כי הוא ורופא אחר גוי בקרו את הנערה ימים או עשור קודם הקידושין ואחר הקידושין איזה ימים לא פעם אחת ולא שתים והחליטו כי היתה שוטית גמורה ויעצו את קרוביה לשלחה בבית המשוגעים גם כי אמר כי הוא חולי המוחזק מקרוביה כי אביה היה שוטה ואחיה מת מחולי השטות רח"ל.

ובכן אמרתי אני אל לבי שישו בני שישו מעי כי לא הייתי מתיר אסורים דאם האמת כן הנה הדין מפורש בש"ע דשוטה ושוטית אין להן קידושין אפי' מדרבנן והרי היא מותרת לגמרי בלי שום ספק.

ועד בשחק נאמן דחתרתי למצא היבשה להתירה בלי גט יען שאם נחמיר בנ"ד להצריכה גט מצינו חומרו קולו.

דעתה הנערה הזאת איננה לפנינו כדי שנדע ונבדקנה אם יודעת לשמר את עצמה וכ"ש אם יודעת לשמר את גטה וכפי מה שאומרים קרוביה הוא שעתים שוטה ועתים חלומה ואם באנו להצריכה גט נכנסנו בסלע המחלוקת אי צריך להשליש את גטה או להמתין עד שתתרפא, וכן לה יעשה כי הארוס הוא בחור גדול בשנים ורוצה לישא אשה ואין אנחנו יכולין למנעו כי עדין לא נשבע שלא ישא אשה אחרת עליה רק נשבע לקדש הנערה וכבר קדשה וכשנתיר לו לישא אחרת ונגזר שכשתתרפא יתן לה גט הרי נתחזקו הקידושין לפני ב"ד ושוב אח"ך אם תתרפא ולא יאבה לתת גט תשאר עגונה כל ימיה.

והשלשת גט אינו מוסכם מכל הפוס' וכנודע.

זאת היתה לי להכריחני להטפל לעקר הקדושין מעיקרן ולפוטרה לעלמא בלא גט וע' כיוצא בזה בס' עולת איש א"הע סוסי' א' ובהסכמת הרב המחבר שם.

וה' יצילנו משגיאות עבד נרצע לעבודת קונו.

הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט.

תוכן העניינים

אבני האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה