אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן טו
ה' אישות אייר התר"סט שאלה אשה אחת שדרה עם איש אחר בעיר פיליפולי עידן ועדנין כאיש ואשה וילדה לו ילדה אחת ואח"ז האיש הרחיק נדוד מהעיר והיא ובתה עמה הלכו לעיר רוסגוק ובעבר זמן באת לפני ב"ד בוכה ומבכה שיכתבו איגרת למקום רחוק אשר בעלה יושב שם שישלח לה ולבתה פרנסתן או שיפטרנה בגט כשר. הב"ד שאלו ממנה איה הכתובה? והיא השיבה שקרעה בעלה ע"י כעס. ואיה איפה היו הקידושין? איני יודעת שם הכפר. ומי היו העדים? איני מכירן. הב"ד עם שראו חולשת דבריה כתבו אל האיש מכתב כדברי האשה. האיש לא השיב מאומה לב"ד רק איש א' מאוהביו שלשם כתב למעלת הב"ד כי האיש טוען שמעולם לא היתה אשתו רק היא דרה עמו כפלגש ולא היו לו בה לא כתובה ולא קידושין מ"מ הב"ד יחקרו הדבר ואם יראו כי האמת בפי האשה הוא ישתדל בכל המועיל ליקח גט מידו ולשולחו אל האשה. ביני ביני האיש עקר רגלו משם וילך אל ארץ ועקבותיו לא נודעו. אחר עבר זמן ארוך באת האשה לפני ב"ד שהיא חפצה להנשא לאיש וטוענת שמה שאמרה מקודם לפני הב"ד שהיתה נשואה עם אותו האיש שקר נסכה ותדבר כזבים והאמת עם בעלה כי מעולם לא היה לה עמו כתובה וקידושין כדרך כל הארץ רק בעבור שהם חפצים לשבת יחדיו כאיש ואשה והיו מתביישים אם לא היו אומרים שהם איש ואשה ולכן היתה אומרת לכל הנכנסים ויוצאין לביתה שהיא נשואה כדרך כל הארץ משא"כ האמת ושיש לה בפיליבי כמו ד' וחמשה אנשים היודעים בבירור כי מעולם לא היו לה קידושין גם מה שבאת לפני ב"ד ואמרה שהיא אשתו ושיכופו אותו למזונות היה מפני סיבה כי אם יאמר להם שהיא פלגש לא ידרשו ממנו מזונות ובכן היא חפצה להפטר מהאיש הזה בלא כלום וללכת להנשא לאיש אחר ומגזמת כי אם לא יתירו לה ב"ד תטול חייה מהעולם ב"מ או תעשה דבר אחר כי היא יושבת בחוסר ובכפן ואין לה על מי לסמך ושכמ"ה.
תשובה האשה הזאת קשורה בכבלי העיגון ואין פוטר אותה והרי היא א"א גמורה לפי דברי הרמב"ם פ"א מה' א"ב והביאו הטור בא"הע סי' י"ט ופסקו מרן בש"ע איש ואשה שבאו ממד"הי היא אומרת זה בעלי והוא אומר זו אשתי אם הוחזקה בעיר ל"י שהיא אשתו הורגין עליה ושורש דבר נמצא בקידושין ד"פ ע"א הורגין וסוקלין וחונקין על החזקות וע' ח"מ סק"ג. והאשה הזאת הוחזקה בעיר פיליבי ימים ושנים לא"א והגם דהך איתתא נותנת אמתלא טובה ורחבה על אומרה שהיה בעלה בעבור כי היתה בושה מהעם לישב עמו בלתי כתובה וקידושין האמתלא הזאת היא קלושה וחלושה ושפלה הנינה כי כל מי שנותן אמתלא באמרו שעד עתה היה עושה איסור אינה אמתלא וכמ"ש השבו"י ח"ג סי' ק"ט ה"ד ה' פתחי תשובה שם סק"ג וחוט השני סי' טו"ב חת"ס סי' ע"ז שדי חמד כללים מע' הא' אות ז"ן.
וה"ן אמתלא הזאת שהיתה יושבת אצלו כפלגש הוא שהיו עושין איסור תורה לפי דעת הרמב"ם והרא"ש והטור ומרן ברסי' כ"ן ואפי' שיש מפרשים דברי הרמ"בם בפנים אחרות מידי ספק לא יצאנו וה"ז כנדון ה' שבו"י בעצמו שהוחזקו בעיר לאח ולאחות כדי לשכב שניהם יחד ולעשות כחפצם.
והן לו יהי שהאמתלא הזאת היתה מצד עצמה ראויה לאמרה ואם בריאה עכ"ז לנו לדעת בכ"הג אי מהני.
דהנה אמת נכון הדבר ששורש תועלת האמתלא להתיר קמה וגם נצבה מההיא דכתובות דכ"א באשה שאמרה א"א אני ואחר ימים קדשה עצמה והעמידו חכמים קידושיה בנתינת טעם דמה שאמרה בתחילה א"א אני היה בעבור שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים ומכאן דנו חכמים דכל היכא דיש אמתלא לעקר הדברים הראשונים מהמנינן הדברים האחרונים ומיהו ה"ד היכא דהנדונות דומות להך דהכא דהוי אמירה נגד אמירה דהיא אמרה א"א אני והיא חוזרת ואומרת דלא היתה א"א אך כל היכא דאיכא חזקה שהוחזק הדבר מכח מעשה שעשתה התם לא מהני אומדנא וכמ"ש הרמ"בן והביאו הטור ביו"ד סי' קפ"ה דהוחזקה נדה בשכנותיה בעבור שלבשה בגדי נדות לא מהני אמתלא וכתב מרן ב"י שכ"ד הרשב"א ורמב"ם והר"ן ז"ל וכ"פ בש"הט וכן הסכימו האחרונים והגם שהטור תמה ע"ד הרמב"ן שם דוכי עדיף הוחזקה נדה בשכנותיה מאמרה בפי' טהורה אני שנאמנת מלבד דהרב"י כתב שם דהרש"בא הרגיש בזה וכתב דעל ידי מעשה גרע טפי י"ש וגם נוכל לומר דהטו' ז"ל לא היה כונתו לחלוק עליו בפירוש אלא שתמה עליו וכמו שכ"ר להכנ"הג שם שכ"כ להדייא משם מוהרי"קו.
עוד י"ל דאפי' אם נאמר שהטור חולק וכמו שסובר הגאון שואל ומשיב ע' שד"ח חלק הכללים מע' האלף אות ס"ט, לא חלק אלא היכא דאיכא חדא לגריעותא או שאמרה היא שהיא טמאה או שלבשה בגדי נדות ועי"ז הבינו שכנותיה שהיא נדה ואיפשר שטעו אבל אי איכא הכא תרתי שהיא אמרה שהיא נדה וגם לבשה בגדי נדות איפשר דבכי האי יודה הטור ז"ל ובנ"ד איכא תרתי לריעותא ישבו יחד כאיש ואשה והיא גם היא אמרה בעלי הוא.
ואף גם זאת חזינא למוהרימ"ט בראשון סי' קמ"ט על כהן שהיה חותם עצמו בשטרות בשם כהן והיה עושה כל מעשיו כמשפט הכהנים ושוב אח"ז נשא גרושה ואומר שאינו כהן ונתן אמתלא לדבריו שרצה ליטול את השם וכתב לדחות אמתלא זאת מתלת טעמי אחת מהנה מהך דכשהוחזק הדבר ע"י מעשה לא מהני אמתלא וכדברי הרמב"ן והחזיק דבריו מהש"ס (ועוד לו בחא"הע סי' א') ושוב כתב וז"ל ועוד אילו לא היה כאן אלא מעשה שראינוהו שעלה לדוכן וכו' זהו דינו של הרמב"ן אבל הכא חזקה גדולה איכא דהוחזק טפי מל"י ול"מ אמתלא כלל ודבר זה מתורתו של הרמב"ן לא למדנו שתלמוד ערוך בידינו סוקלין ושורפין על החזקה וכו' ובגמרא מייתי מעשה באשה אחת שבאת לירוש' ובנה מורכב על כתפה וכו' וממילא עסקינן דהיה לה אמתלא שגדלתו והיה לה לבן ואעפ"כ סקלוה וכן מקלל אביו ואמו קטלינן ליה הלא יכול אביו להצילו ולומר לא עשיתי אלא חוטרא לידה ומדקטלינן ליה אלמא כל מילתא דאיתחזק לן לא מהני בה אמתלא יש"ב ורמזו הכנ"הג בא"הע סי' י"ט סק"ה גם בסק"ב כתב משם ה' באר שבע ז"ל דאמתלא לא מהני אפי' במקום חזקה שאין בו מעשה י"ש ואפי' מוהר"ם איסארלאש ז"ל בתשו' סי' ב' דצדד לומר דהא דסוקלין על החזקות היינו כשאין נותנין אמתלא מ"מ לא עמד דעתו בזה ותכף ומיד חזר בו ואמר דטעמא דש"ס דלא מהני אמתלא היינו משום דבלא דבור דידהו החזקה באה להם מאחרים ובהא ל"מ אמתלא וזו היתה תחילת כונתו וכמו שיראה הרואה בתחי' דבריו ונעוץ סופן בתחילתן באופן דכל דהאמתלא היא באה לסתר החזקה לכ"ע מגן שוייא וממילא רווחא דאין זה ענין למה שהביא ה' פ"ת בסי' מ"ו סק"ב משם תשו' ה' פנ"י סי' א' דמלבד מה שחלק עליו ה' חמדת שלמה ה"ד שם עוד בה דהתם מיירי שהיא אמרה מבעלי נתעברתי מבלתי היות שם שום חזקה שהיה בעלה עש"ה.
אשובה אר'אה דברי מוהרימ"ט ז"ל שם דהאמיץ הך חזקה דשאר בשר דהיינו ההיא דתינוק ותינוקת שנתגדלו בתוך הבית וכו' דנסקלין זע"ז יותר מההיא חזקה דהוחזקה נדה בשכנותיה הגם דהך חזקה היא באה ג"ך מכח מעשה דראה אותם מתגדלין זע"ז ונראה טעמו דל"ד לחזקת נדה דבאה מחמת שראוה לובשת בגדים דריעא דאיפשר דלא היו לה בגדים אחרים וגם אינה חזקה דשלשים יום רק חזקה כל שהיא ההפוכה כמו רגע מבגדי טהרה לבגדי נדות הרי הוחזקה בשכנותיה משא"כ חזקה דשאר בשר דהיא בשלשים יום וגם היא מפורסמת לכל לא תלינן בשום דבר והיא אמתני ותקיפא וכאשר דבר בקדשו מוהרימ"ט ואמר דאין זה דינו של הרמב"ן.
ובזה נקיים אנחנו ממה שחילק מור"ם בתשו' הנז' והסכים עמו הש"ך ביוד סי' קפ"ה וע' שיבת ציון סי' ע"ד דאף לדעת הרמ"בן שכתב דלא מהני ליה טענת אמתלא נגד חזקה הבאה ע"י מעשה מ"מ אם כשנשמע האמתלא נבין שלא איפשר לה מבלי אותו מעשה ולא היתה יכולה לעשות באופן אחר אז האמתלא מהני אפי' נגד חזקה עי"ד וא"כ היה איפשר לדון מינה לנ"ד דהגם שהיתה עושה מעשה לשבת עמו ולטייל עמו כאשה ובעלה ולומר לאחרים שהיא אישה לא היה איפשר לה מבלי זה דאם לא היתה אומרת שהיא בעלה היו מבינים שהיא זונה וחרפה היא לו וע' שדי חמד שם אות נ"ד שכתב דאף אם היחוד נחשב מעשה מהני אמתלא כיון שלפי האמתלא, היו מוכרחים להתיחד ועע"ש שכתב דענין זה במחלוקת. הוא שנוי בין הרמב"ם להראב"ד.
אולם עפ"ד מוהרימ"ט ז"ל דהפריד החזקות וכתב דחזקה כי האי דשאר בשר הוי ענין אחר וחזקה אלימתא, בכי האי כל מין אמתלא תשאנה רוח.
הגם הלום אילו לא היה כאן שהוחזק הדבר בעיר פיליבי שהם איש ואשה רק ביאתה לב"ד לחלות פניהם שיכתבו למקום הבעל שישלח לה מזונות או שיפטרנה בגט ושוב היא באה בטענה שאינו אמת שהיא אשתו בכתובה וקידושין רק עשתה כן כדי להוציא ממנו ממון בעד מזונותיה דאל"ה לא היו ב"ד מזדקקין לכפות להאיש שישלח לה מזונות עכ"ז לא היה ברור הדבר דאמתלא מהני והדבר במחלוקת הוא שנוי.
הביטה וראה לה' פ"ת סי' מ"ז סק"ב שהביא משם הגאון בס' הפלאה דכתב דהא דמהני אמתלא באומרת א"א אני דוקא באומרת כן חוץ לב"ד אבל אם אמרה בב"ד אינה חוזרת ומגדת באמתלא והג' רעק"א בתשו' סו"סי פ"ה חלק עליו י"ש ובמה שרמז עוד ה' פ"ת שם ובס' שדי חמד שה אות נ"א שערך מחלוקת בזה.
יהיה מה שיהיה לא היה הדבר פשוט כ"כ דתהני לה אמתלא כ"ש עתה דיש לנו לנגד עינינו חזקה אלימתא דימים שיש בהם ירחים ישבה בסתר אהלה ויפרו וירבו וילדה בת דברור דשום אמתלא לא מהנייא והרי היא עצורה בכבלי העיגון עד תקבל ספר כריתות מבעלה או יתברר אם אינו עדיין בחיים.
אולם אשכחנא לה תע'לה בעידנא בתוך דבריה שאמרה שיש לה עדים בפיליבי ארבעה או ה' אנשים היודעים שלא היתה תחתיו רק בדרך אמה וחשוקה ופלגש ולא בתורת אישות כדת.
ואם יתברר הדבר ע"פ עדים כשרים דאמת היה הדבר הזה יש לבקש לה מנוח אשר ייטב לה דכיון דאיכא אינשי דידעי להך מילתא החזקא ריעא ואז היא נאמנת אע"ג דלאו כ"ע ידעי להא מילתא וכמו שכ"כ להדייא הטו"ז ביו"ד סי' קפ"ה סק"ב דה"ז דומה למוסר מודעה על גט ומתנה דאע"ג דעושה מעשה גדול אח"ך כיון שגילה דעתו תחילה שאין במעשה ההוא ממש לא אזלינן בתר המעשה וכתב עוד וז"ל ונראה נמי בהא דקידושין דסוקלין ושורפין על החזקות ומעשה באשה א' שבאה לירוש' ותינוק מורכב לה על כתפה וכו' התם נמי אם היתה אומרת בתחילה בשעת ביאתה לירושלם שאין זה בנה בפני ב' עדים אלא שהיא תגדל אותו ותחזיקנו בחזקת בנה בפני רבים דודאי לא היו סוקלין אותה שאין בה חזקה כלל כיון שסתרה אותה תחילה ואפי' אמרה אח"ך בפי' שזה בנה כיון שבטלה תחילה מה שתאמר אח"ך יעוש"ב גם בדברי ה' שבו"י ח"ג סי' ק"ט שהביא ה' פ"ת בסי' י"ט סק"ב מבואר דאי איכא ב' עדים לסתר החזקה מהני ויעו' בס' שדי חמד שם אות נ"ה וע"ע בס' חת"ס אה"ע סי' ל"ב ה"ד ה' פ"ת בא"הע סי' י"ג סקי"ח דנראה דעתו כהטו"ז.
והיה בהני'ח יסוד זה שלחנו לבד"הץ של עיר פיליבי שיקראו לפניהם את האנשים האלה אשר נקבו בשמות מפי האשה ויקבלו עדותם מה יודעים מדין עיסק ביש.
אך לדאבון נפש כי יגענו ולא הונח לה כי האנשים הנז' באו והגידו ככל אשר שמענו שגם הם שמעו מפיה ומפי אמה בהיותם שם האיש והאשה הנז' כי הם נשואים זה עם זה בכתו' וקידושין כמשפט הבנות ולא אחד בהם שידע שהיו דרים יחד כפלגש וחשוקה.
אלא שבתוך קרב לבם היו חוששין אם האמת כדבריה אך לא יוכלו לידע האמת כמות שהיא באופן שחזרה חנה לשחרוריתה והרי היא בחזקת א"א גמורה ככל אשר דברנו בראשית מאמר וה' ינחנו בדרך אמת.
בתר דנא חקרנו ודרשנו עוד על הענין מן הערים הקרובות וזו עלתה בידינו (א) הרב המו"ץ נר"ו מעיר אנדריאנופולי שלח אלינו בכתב קב"ע משני אחים מיודעיו ומכיריו של האיש שבאו לפני ב"ד זה שלא בפני זה ובהפסק ח' ימים בין זה לזה והגידו כי זה שנים רבות האיש היה רודף אחר האשה לקחתה לו לאשה והם השיבו כי זה מן הנמנע ליכנס בקשר הקידושין מבלי היות לו מכתב תעודה כי הוא פנוי ומה גם כי היה נודע להם שהיה, לו אשה ברומאניאה והניחה באלמנות חיות גם המיר דתו ונשא אשה נכרית ואחר ימים אמר להם כי בפאזארגיק נכנס עמה בברית הנישואין בחופה וקידושין אך לא האמינוהו והם מעידים כי מלבד כי לא ראו שום מעשה קידושין אדרבא הם בטוחים וברור להם כ"כ שלא היו קידושין ביניהם זת"ד העדות שנתקבל באנדריאנופולי לפני הרב מו"ץ נר"ו (ב) ועד האשכנזים של רוסלוק קבלו עדות מב' אנשים והם מעידים כי יודעים שהאשה הח' לא היתה נשואה כדת עם האיש הזה הוא בקש לעשות נישואין כשרים עם האשה אך אנשי הועד לא הסכימו עמו יען הוא היה מומר וחי עם אשה נכרית (ג) מעלת הגרמן רבין נר"ו קבל עדוייות מב' אנשים אחרים אב ובנו זה שלא בפני זה האב העיד שהאיש הזה היה מומר והיה נשוי אשה נכרית ובקש ליכנס בברית הנישואין עם זאת האשה ואנשי הועד לא הרשוהו יום אחד הלך הלכו האיש והאשה לט' פאזארגיק ושבו ב"ב ואמרו שכבר סדרו קידושין ביניהם כפי הדין, אחר ימים מועטים האיש דבר עמו כי אינו אמת שקדשה רק הלכו לטייל ולרמות את העם שכבר קדשה, והבן העיד כי הבעל הנז' פירש שיחותיו לפני ארבעה או ה' אשכנזים שלא סדר קידושין והדבר ידוע בין כל מכירי האיש הדרים אז בפיליבי.
והנה אם באים אנו לדון את המגידים הנז' בתורת עדות עיניך תראנה דהעדוייות אשר נתקבלו באנדיריני ורוסגוק הבל המה ואין בם מועיל דמה שמעידים כי ברור להם שלא היו קידושין ביניהם השכל מכחישם דמאן לימא לן שלא נמצאו האיש והאשה יחד במקום אחד בהחבא עם ב' עדים לפניהם וקדשה. וכל כי האי אמרו חכמים אין לא ראינו ראיה.
ואם יהיה לנו דבר המועיל מהעדוייות אשר נתקבלו לפני הגראן רבין יהיה מן העד הראשון שהעיד שאחר ימים מועטים הגיד לו האיש לאמר כי לא היו קידושין בעולם וסתם ימים מועטים הנה הנם תוך ל"י דאל"ה היל"ל אחר חדש ימים וכיון דתוך ל"י שאמר שקדש גילה דעתו שלא היו כאן קידושין נמצא דלא הוחזקה לא"א דאנן ל"י בעינן וכמ"ש מרן בסי' י"ט וע' יד"א הג"הטו ס"ק ו"ז ויהיה מן העדות השני עדות הבן כי הבעל פירש שיחותיו לפני ד' או ה' אנשים שלא סדר קידושין וסתמא דמילתא משמע אחר סמוך מביאתם מפאזארגיק ומה גם דצרף עם הדברים שהדבר היה ידוע בין כל מכיריו שבפליבי.
אך לבי נפקי לסמך על העדים האלה כי מלבד שהם פסולים מחמת קורבה מכח היותם אב ובנו ול"מ אפי' לעד אחד לפי מאי דקי"ל נמצא א' מהם ק"ופ עדותן בטלה אף גם זאת כי אחד האב ואחד הבן הם מחללי שבתות בפרהסייא הנשים לשות בצק והם בוערים את הבערה ביום שב"ק על פת לחם כי הם אופים פת לעיני כל העם ואיך נסמך עליהם להתיר איסור ערוה.
האמנם אם לא נבא אל הענין מתורת עדוייות רק נשים פנינו ודעתינו להנלקט מכל המגידים הנז"ל יתברר לנו בירור גמור דהחזקה שמחמתה אנו אוסרים את האשה הנז' אינה ברורה כ"כ דאיכא אינשי טובא דידעי שאינה נשואה עמו כדרך כל הארץ ושהיו מתנהגים זע"ז בדרך חשוקה ופלגש והם המה יודעיו ומכיריו אשר כתרוהו ונלוו אליו, וכיון דהחזקה איננה בריאה ונקיה מן ערעור והא קחזינן רעיו ואוהביו דמחזיקים אותה שאינה אשתו, לפ"ז אין מקום עוד לאסרה מכח החזקה לא נשאר רק מה שהיא באה לפני ב"ד והגידה שהאיש הזה הוא בעלה ושיכתבו אליו ויכופו אותו שישלח לה ולבתה מזונות או שיפטרנה בגט. הנה מלבד חולשת דבריה שהיא לא ידעה להשיב איה איפה הכתובה? ואיה מקום הקידושי'? ומי המה העדים? שכל הדברים האלה לוקחין לב הדיינים לנטות מדבריה ולהאמין כי שקר בפיה עוד בה דכבר היא נותנת אמתלא לזה כי היתה מוכרחת לומר כן בפני הב"ד שאם היתה אומרת שהיא פלגש לא יחייבוהו למזונות ובקשה להוציא ממון מהבעל. לאיי דדבר זה במחלוקת הוא שנוי אי מהני אמתלא להכחיש דבר הנאמר לפני ב"ד וכמש"ל בד"ה וגם מ"מ רוב הפוסקים ס"ל דמהני האמתלא ובנד"ז דבעיקר האמירה לפני ב"ד ניכרת ונראית כי שפתותיה שפתי שקר איפשר דלכ"ע מהני האמתלא. מצורף לזה דבמאי דאנן קיימין אין כאן איסור א"א דאוריתא ברור וכאשר אבאר.
דהנה המורם מכל העדים הנז' שהאיש הנז' מאז ומקדם היה היה רע מעללים שנשא אשה ברומאניאה והניחה באלמנות חייות וגם המיר דתו ונשא אשה נכרית ולא ראינו בו דבר שחזר בתשובה וא"כ הרי לפנינו מומר נשוי אשה ישראלית מבלי ראות אם קדשה לו כדת של תורה או לאו רק שבאים אנו לדון מכח חזקה.
והנה במקום שברור לנו שקדש מומר אשה ישראלית ככל קידושי ישראל עם שביבמות דמ"ז אמרו דקידושיו קידושין מ"מ אינו מוסכם דבר זה להיות קידושיו כקידושי ישראל ממש דמלבד דהטור בסי' מ"ד הביא דעת הי"א דהרי הוא פנוי ואין קידושיו קידושין ומוהרשד"ם בא"הע סי' יוד הסביר פנים לסברה זו שלא תהיה נגד הש"ס וכתב דאע"ג דהטור כתב עליו דלא נהירא מ"מ אינה סברה בטלה וכההיא דב"ש במקום ב"ה אינה משנה וחזינן ג"ך דאיכא מהגאונים דקיימי בשיטה זו וכמ"ש הר"ר שמעון ב"ר שלמה בתשו' הובאה בתשו' הרא"ם ח"ב סי' ל"א וז"ל וכבר כתב ע"ז ר' יונה דמאיסטרו בתשובה שהשיב על אלו דאפי' נידונם כמומרים לחלל שבת בפרהסייא או לע"א כשרים הם לשליחות ואיתנהו בתורת קידושין וגטין וכו' ובטל דעת הגאונים ז"ל שכתבו דמומר לכ"הת ולחלל שבת בפרהסייא שאין חוששין לקידושין ולא הסכים עמהם אחד מהגאונים האחרונים ושכולם פסקו שקידושיו קידושין וכו' מ"מ הרי דיש מהגאונים דקיימי בשיטה זו.
בר מן דין דעמ"ש בש"ס וקידושיו קידושין וגם הרמב"ם בפ"ד מה' אישות כתב הרי אלו קידושין גמורין נחלקו הפוס' דהרב"י כתב משם בעל העיטור דממ"ש בש"ס קידושיו קידושין ולא קאמר דחוששין לקידושיו משמע דמדאורייתא תפסי בה קידושין וכ"ר בהגה"מר דיבמות סי' תשכ"ו כפי מה שה"ד הפמ"א ח"ב ס' פ"ב (חפשתי שם ולא מצאתי מאומה) והתשב"ץ בח"ג סי' מ"ז וע' דינא דחיי חלק עשין דכ"ב אך מוה"רי מינץ בסי' י"ב רמזו הכנ"הג בהגה"בי סקי"ד כתב דר"ח ור' טוביה ורי"אז ור' חיים בנו וצירף עמהם דעת הגאונים כולהו ס"ל דקידושי מומר הוו מדרבנן.
ומוהרשד"ם שם אחר שהביא שכ"ד ר' שמשון ה"ד המרדכי בפ' החולץ (גם פה לא מצאתי מאומה) שכתב דהוי רק חומרא דמדרבנן אזר חייל לומר דגם הרמ"בם והסמ"ג דנקטי בלישנייהו דהרי אלו קידושין גמו' וצריכה גט אין ר"ל דהוו קידושין גמורין ודאין מן התורה עד שהבא עליה יתחייב סקילה כנערה או חנק כא"א אלא קידושי ספק מן התורה עי"ד וכן ס"ל לה' פ"מ בח"ב סי' ל"ח וכמ"ש ה' גט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק נמצא דאי מצד אחד מצינו דרוב הפוס' הם האומרים דקידושיו קידושין ומיעוטא דמיעוטא הם הסוברים דאין קידושיו קידושין וחזינן דסברא זאת בטלוה הגאוני' וכמ"ש הכנ"הג בסקי"ד משם הפוס' דאין לעשות מעשה כוותייהו וע' פ"ת סי' מ"ד סק"ט מ"ש משם הנו"ב מצד אחר מצאנו ראינו דרובא הם הסוברים דקידושין חיילי מדרבנן ואפי' לס' האומרים דהם מ"הת הם קידושי ספק באופן דאפילו אם יהיה דבנ"ד היו קידושין היא א"א מדרבנן לרוב הפוסקים וספק א"א מ"הת למיעוט הפוס'.
ותו איכא דאפילו אם החזקה היתה ברורה שלא היה בה פקפוק רק כל העם מקצה מחזיקין אותה כאיש ואשה מפני מראית העין דלעיני כל העם הם מתנהגין כאיש ואשה ואיכא למימר דמסתמא נתקדשו זה לזה בקידושין גמורין ובאנו לההיא דמרן בש"ע סי' י"ט וכמ"ש בתחילת דברינו מ"מ עתה דהוברר הדבר דהאיש הזה הוא רע מעללים ואשתו הראשונה הניחה באלמנות חייות ואח"ך בא ונתלוה עם האשה הזאת איפשר ומקום יש לומר דבכ"הג לא מהנייא החזקה מאחר דהוא רועה זונות והניח אשתו הראשונה באלמנות חייות מי זה אמר דהיא אשתו והוא בעלה כדינה ש"ת וע"כ לא אמרו הפוסקים דמומר שקדש קידושיו קידושין אלא דוקא היכא דראינו לו שקדש ממש כדין וכדת אבל מחמת שראינו אותם מתנהגים כאיש ואשה שנאמר דמסתמא עשו כל הצורך שסדרו קידושין וכתבו כתובה על זה מי זה אמר דעד אלה אמרו חכמים דנחשבה כאשתו ממש.
ובחפ'שון יצאתי לראות בדברי הפוס' הנמצא כזה וכמעט שעברתי תשו' ה' משפט צדק ח"ג סי' ח' נראה לי דהדבר מפורש שם כדברינו דהתם קאי במומר שחזר לדת יאודית וקדש אשה ואח"ך חזר לסורו וגרש את אשתו בגירושין גמורין כדמ"וי ואחר שגרשה הלך בפני עדים ישראלים ונתיחד עמה אם נאמר דמחמת היחוד תצטרך לגט אחר וכדינא דקי"ל בא"הע סי' קמ"ט המגרש את אשתו וחזר ובעלה בפני עדים וכו' דצריכה ממנו גט ב' משום חזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז ומסתמא לשם קידושין בעל) והמומר הלך לאיי הים ולא נודע מקומו איו ע"ז אחר שהאריך הרב שם והביא דברי הפוס' הנז' הסוברי' דקידושי מומר הוו קידושין מטעם דאע"פ שחטא ישראל הוא ובעבור זה יהיה מקום להחמיר בנ"ד סיים וכתב וז"ל הא לאו מילתא היא דאי אמרינן כן היינו היכא שקדשה בפנינו קידושין גמורין אבל למיהב להו דרגא ולומר דכשנתיחדו אחר הגירושין דלהוי דינייהו כישראלית דאין בועלין בעילת זינות רק בעילת אישות מאן לימא לן והבו דלא להוסיף עלה על הכל דאינהו בועלין בת אל נכר עכו"ם וכו' לא שייך כלל לומר אין אדם עושה בב"ז היכא דיצא מן הכלל בכל עברות שבתורה ואף כי אותו המומר היה פרוץ וכו' יש"ב כי ממנו נקח לנ"ד דמה התם אילו היה ישראל גמור הוה אמרינן דצריכה גט ב' והרי היא א"א מדאורייתא מטעם חזקה ומ"מ היכא דהוי מומר ל"א הכי ואינה צריכה הימנו גט משום דאין כאן חזקה דאין אדם עושה בב"ז ה"ה הכא ל"א דכיון דמתנהגין כאיש ואשה הרי היא אשתו בכתובה וקידושין אלא כל שאנו מכירין רוע מעלליו אמרינן אינה אשתו רק כונתם לשבת יחדיו להתעלס באהבים כנלע"ד והסכימו עמי חברי יושבי בית הועד.
ואח"ז מצאתי להכנ"הג בא"הע סי' קמ"ט הגה"בי שכתב דבא מעשה לפניו במומר שנשא בגיותו בת ישראל שהמירה ג"ך ושהו יחד שנים או ג' שנים ולבסוף חזרה היא לדת האמת וקדשה אחר והתירה הרב לשני דודאי הוא והיא לא נתכונו לשם קידושים בהזדווגם יחד בגיותם עי"ד והובא בבא"הט שם סק"ג ודון מינה לנ"ד אע"ג דהרב מיירי כששניהם מומרים לא שנא ודוק.
ועל פי זה עשינו מעשה להתירה לאשה הנז' מאטילדה גולדינבירג להנשא לכל מי שתחפץ בלתי גט אפי' לכהן כיון דלא נתגרשה מאיתו ואין לאסרה משום זונה אע"פ שנאמר שמה שחיו יחד היה דרך זינות דמומר אינו עושה אותה זונה וכמ"ש הפ"ת בסי' ו' סק"ז משם הגאון חת"ס ומ"ור ה' ב"ד בא"הע סי' ג' רק שתמתין ץ' יום שהם ימי הבחנה ואם שגינו את"מ וה' הטוב יכפר בגבורות ישע ימינו.
נאום הצעיר דוד אברהם פיפאנו ס"ט