אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן יד
ה' אישות ניסן התרס"ט מעשה היה בעיר וידין ראובן ואשתו שהושוו ביניהם להתגרש זה מזה אך הגירושין לא היה ברצון שניהם כפי אשר נשמע בעיר רק שהיא ע"כ הודית לקבל ספר כריתותיה ובעבור זה ראשי הועד של אותה העיר נתקבצו ביום 30 מארץ 1808 וקראו לפניהם הבעל והאשה. והיא גלתה דעתה כי ע"כ שלא מרצונה חתמה המכתב לקבל את הגט כי אים וגזם אותה בעלה. הבעל טען שברור לו שאשתו זנתה עם שכנה, כי ליל פ' כחצות הלילה נכנס לביתו ומצא לשכנו ערום כדרך ששוכב על המטה סמוך למטת אשתו ממש וברור לו כי זמה עשה ובאותו הלילה הכה אותה מכת אכזרי. האשה ענתה כי היא לא עשתה דבר והאיש הזה נמצא בביתו יען השכירו לו חדר אחר לפנים מחדרם אשר אין דרך לצאת כי אם דרך שם והוא יצא לעשות צרכיו וגם האיש הנחשד נקרא לעיני הועד וטוען ואומר כי לא קרב אליה מעולם.
וביני ביני אך יצא יצא לפני הועד מכתב אחד כת"וח מיד הנחשד מיום 20 מארץ הנ"ל והכי כתיב בגוויה (מועתק מלשון לעז) אני מתחייב לפ' (בעל האשה הנז') כי בהיותי נושא אשה מחצית המדודין שאקח אתן לו, וגם אני מרשה אותו שישכב עם אשתי כאיש ואשה, רק ב' או ג' פעמים ובפירוש אומר לזנות עמה ונתחייבתי ע"ז בעבור כי בליל 15 מארץ תפס אותי עם אשתו ובראותי כי אני גורם להם גירושין בעבור מה שעשיתי כי אני ואשתו תעינו בזה וכו' ע"כ וכאשר יצא המכתב הזה בפני הועד שאלו ממנו מדוע חתם המכתב הלזה ויען ויאמר כי אז דעתו בל עמו על שהעלילו עליו שבא עליה והרי הוא מוכן לישבע כי הכל שקר וכזב אך מאחר שבא הדבר לידי כך הוא לא יניח להאשה הנז' שתהא יושבת גלמודה בירכתי ביתה אנכי אשאנה לאשה ואם לא תאבה האשה ללכת אחרי אנכי אפרע לה סך פ' שנתחייבתי בכ"י ביום שהעלילו עלי על זה. איך שיהיה הועד להטיל שלום בין האיש והאשה לא הצליחו והלכו לעיר רוסגוק ונתגרשו האשה ובעלה זה מזה בגט קשר. ואחר עבר זמן לא כביר נשאת האשה עם הנחשד וראש הועד הוא היה המטפל ומסדר הקידושין.
הן עתה בא לפנינו צווח ככרוכייא כי אין לו חפץ באשת זנונים כ' האמת יודע בנפשו שהוא בא עליה כמה פעמים בהיותה תחת בעלה והיא אסורה לו ומה שנשאה היה בע"כ שאיימו עליו להרגו אם לא ישאנה וזו היתה ג"ך הסיבה אשר כחש לפני ב"ד של בידין לומר שלא בא עליה. האשה משיבה כי שקר נסכה ואינה יודעת כלום מהמכתב הזה שעשו בין בעלה הראשון ובין בעלה השני ואיפשר כי עיניו נשא באשה אחרת ומבקש תואנם והיא רוצה לשבת תחתיו עוד כל ימי חייה. ולכן ישאלוני משפטי צדק מה שו"הד נותן ושכ"מה.
תשובה שאגתי מנהמת לבי איך עדת ישראל המצויינת בקדושתה ובטהרתה אשר בלעם נשא את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו היתה כזונה ובאה לידי חרפה כזאת להיות אשה מזנה תחת בעלה ואיהו בקרי להתנות עם הנואף שהוא הבעל השני לשכב עם אשתו הראשונה כדרך כל הארץ ואיכא הכא שתיים רעות לאו דלא יוכל בעלה הראשון ואיסור כרת דא"א מי שמע כזאת ומי ראה כאלה? והאנשים הפרנסים ראשי הועד דבידין אשר בשם בית דין יקראו שהרשו לשני ליקח אותה לאשה הם רועי בקר כי אפילו שלא היו רואים המכתב שעשו הבעל והבועל לא היה ראוי להרשות הנישואין האלה יען כבר עמדו לפניהם האיש והאשה והנחשד אודות הדבר הרע הזה, ובשגם לא נתברר הדבר על נכון מ"מ מידי חשש לא יצאנו כ"ש בראותם המכתב כתב מרי'רי שעשו הבעל והבועל ביניהם ובודאי היה להם להלום אותם בכשיל וכלפות שלא להכניסם בברית הנישואין ולא לחשבו כאין ולהתיר האיסור הוי רועי ישראל! ההי"ב.
ואבא היום לענין הדין הנה אם היו באים לשאל לפני ב"ד הראוי אי מתירין אותה להנשא לאיש הזה מאחר דלא היה כאן בירור מקודם על המעשה הרע פשיטא ודאי דלא היו יכולין להתיר להם להנשא זה עם זה בעבור הקול שיצא בעיר וכבר עמדו לפני ועד הקהלה ונמשך הקול יום או יומים ולא נפסק הקול שנתברר ששקר היה הקול הראשון אדרבא להיפך יצאו מלפני הועד כל אחד ואחד בשלו והלכו ונתגרשו זה מזה ועל זה לבד היתה אסורה לכתחילה להנשא לו לאיש הנחשד.
ודין זה הוא מקור נפתח ביבמות דכ"ה ע"ב וכפי המבואר שם בסוגייא הוא דלסברת רב איכא ג' סוגים בנטען, אם באו עדי טומאה אז אפי' יש לה בנים ואפי' אם נשאת תצא.
ואם לא באו עדי טומאה רק קול בעלמא אם לא יש לה בנים אפי' נשאת תצא אך אם יש לה בנים אם נשאת לא תצא, ומיהו אם לאחר שגרשה בעלה נשאת לאחר ואח"ך יצאה מהב' אם נשאת לא תצא אך לכתחי' לא תנשא אע"ג דאתא אחר ואפסקיה לקלא וזהו דוקא לתירוץ א' לדעת רב אך לתירוץ הב' בעד רב הוא דכל שאין עדים רק קול בעלמא ואין לה בנים אם נשאת לא תצא ובזה פליג עליו רבי וס"ל דלעולם תצא אפי' בקלא בעלמא ואיפסיקא הלכתא כרבי בקלא דל"פ וכרב בקלא דפסיק דאז בלא עדים לא מהני יעו' סוגייא בדוכתה ובפוס' בא"הע סי' י"א הצד השוה שבהן דלענין להנשא לכתחי' לאיש הנחשד אפי' בקול בעלמא בלתי עדים ואפי' נשאת לאחר בנתיים וגרשה לכתחי' לא תנשא וכ"כ בהדייא ר' המאירי בחידושיו על הסוגייא דכן הלכה ובדכ"ג ע"ג כתב דכל היכא דאיכא קלא דל"פ אסור לכנס לכתחילה אפי' לא היו שם עדי כיעור כלל ועוד לו שם בדכ"ד ע"א מן הספר (ופירוש קלא דל"פ היינו שיצא קול אחר על קול הראשון שהוא שקר וכמו שפיר"שי בש"ס ויעוין לה' בית יאודה חא"הע סי' י"ט) וכ"כ הרשב"א באלפיו סי' תקצ"ו דנחשד בא"א ונפטר בעל האשה ובקש הנחשד לקחתה דלכתחי' לא יכנס ואח"ז מצאתי בתשו' הגאונים שבס' ש"ץ ש"ב סי' ט' תשובת רב סעדייא גאון שכתב וז"ל כללו של דבר אין כופין את הנטען להוציא אלא בקלא דל"פ ובדבר מכוער וכו' אבל קודם שישאנה אפי' בחשש קל ובקלא דפסיק מונעין אותו מלישא אותה וכו' עי"ד.
איברא דהרב"י בסי' י"א הביא בשם מ"כ על אשה שחשדה בעלה ר' מש' ונתגרשה מראובן מרצונו דלכתחי' מותרת להנשא לו וקיהיב טעמא דבש"ס איתמר כשהוציאה הבעל דהיינו שהוציאה משום ש"ר וצריך שיאמר בשעת גירושין דמשום ש"ר הוא מוציאה הא לאו הכי מותרת וחתים עלה יעקב ב"ר מאיר ע"כ וא"כ בנ"ד דבשעת גירושין לא נדברו יחד מענין הרשעות רק הלכו לפני ב"ד של רוסגוק ואמרו להם רבותינו הנה אנחנו באים להתגרש זה מזה ברצון שנינו א"כ מותרת לינשא לנחשד אפי' לכתחי' לפי דעת המ"כ הנ"ל.
אך מלבד דתשובה זאת היא מגומגמת מצד עצמה בכתבה ולשונה וכמו שיראה הרואה וכאשר כ"כ מוהרל"ח בהשגותיו עוד בה דרבינו סעדיא גאון הרשב"א וה' המאירי קיימי להדייא להיפך ומי יודע מי בעל דברים ואי הוי בר סמכא וגם מור"ם בד"מ השיגו וכתב דאי איכא קלא ממש אפי' אם נתאלמנה אסורה ע"ע, ואין לדקדק מדברי מרן בש"ע שכתב אם הוציאה בעלה בדבר מכוער כזה ה"ז לא תנשא לנטען דמשמע דוקא כל דאיכא עדי דבר מכוער לא תנשא לכתחי' אבל בקול בעלמא מתירין אותה לכתחי' דהא ליתא דמרן בא לאשמועינן דאפי' בעדי דבר מכוער אם נשאת ויש לה בנים לא תצא אבל היכא דאין כאן אלא קול בעלמא לא השמיענו כזאת אם יכול לישאנה לכתחי' אם אין, ובכן נשאר לנו במקומנו ג' מהראשונים מפורסמים אצלינו ר' סעדיה גאון והרשב"א ור' המאירי ומור"ם גדול האחרונים עמהם דס"ל דאפי' בקול בעלמא ואפי' אם לא הוצאה בעלה מחמת זה רק שנתגרשה ברצון שניהם מבלי עלות על שפתם בעת הגירושין דמשום הש"ר הוא מוציאה או שנתאלמנה דעכ"ז לא תנשא לנחשד לכתחילה.
הגם הלום ראיתי להר"אש בתשו' כלל ל"ב סי' טו"ב הביא משם מוה"רם שכתב וז"ל היכא דליכא לא עדי טומאה ולא עדי דבר מכוער איכא לפלוגי דאי איכא קלא לכתחי' לא יכנס אבל בקלא דפסיק אפי' לכתחי' נמי יכנס ע"כ.
אלא דק"ט עמ"ש הרא"ש שם בתר הכי בסי' י"ח על לאה שנכנסה בבית ר' לשרתו ויצא קול שנתיחדה עמו אם יכולה לדור בבית בעה"ב ולשרתו כאשר בתחילה וכתב וז"ל נ"ל שמותרת להיות עמה בבית דמה שיצא עליה קול שנתיחדה בעודה א"א לא נאסרה עליו אחר שגרשה בעלה בשביל אותו קול דאף על בעלה לא היתה נאסרת בשביל אותו קול וכו' וכיון דלא נאסרה לבעל אף לבועל אינה נאסרת וכו' י"ש ומשטחייות דבריו משמע דלכתחילה מותר לכונסה כל היכא דלא הוברר הדבר רק ע"י קול ואיך היה הדבר הזה דהרא"ש יחלק על מוה"רם רבו ואף גם זאת לא יעלה על שפתיו דברי רבו שהביאה קודם תשובה זו והעלימם מן העין אולם אחר הישוב קצת בדברי הר"אש ובינותי בספרים ראיתי שאין כאן דבר סת"ר והוא שראיתי להכנ"הג בהגה"בי ס"ק מ"ב שכתב דהר"אש קאי בשיטת הרמ"בם פ"ב מה' א"ב שכתב דמי שנטען על הערוה לא ידור עמה במבוי ולא יראה באותה שכונה וכו' וטעמא הוי דשמא יבא עליה וכפ"ז הרא"ש דנשאל על האשה הזאת אם יכולה לדור עמו ולשרתו כתב דכפי הדין מותרת כיון דלא בא לקחתה לו לאשה והחשש הוא שמא יבא עליה ואף אם יבוא עליה לא נאסרה לו, אבל אם בא לקחתה לו לאשה גם הוא מודה דאינו יכול לכנסה לכתחילה דהא עיקר הענין הוא לבא עליה ובודאי דלכתחי' לא דמחזיק הלעז ודוק כי נכון הוא.
וע' מים החיים במי גבאים סי' ה' ד"מ ע"ב ד"ה הרי י"ש והנכון כמ"ש אמור מעתה בנד"ז שלפנינו לא היה ראוי להתיר לנחשד שישאנה לכתחי' האף אמנם דלפי הנראה מהשאלה לא היה כאן שום קול מאנשי העיר ואין רואה בה שום דבר כיעור רק ראיית בעלה בדבר מכוער שראה את הנחשד ערום באישון לילה ואפלה סמוך למטתה וממנו נתפשט הקול וכל שהקול נמשך ע"י ראיית הבעל במחלוקת הוא שנוי אי מהני אפילו בקלא דל"פ וכמבואר בטור בסי' י"א, אין זה מעלה ארוכה דע"כ לא נחלקו אלא להוציאה מתחת בעלה על ידי זה וכמו שיעו"ש אבל כל שכבר הוציאה אפי' שתהיה מרצונה יודו כ"ע דמהני ראייתו לשלא יוכל הנטען לישא אותה לכתחילה ויעו' להכנ"הג הג"הטו ס"ק טו"ב שכתב כיוצא בזה.
וכפי מה שספרו לנו וגם בסיפור תוכן העמידה אשר ישבו לפני ראשי הקהל הלא הוא כתוב לפנינו לא בא בפניהם שהיה שום קטטה מקודם ביניהם כדי שנכניס אותם בסוג דאי איכא אויבים ל"ח לקלא ובאנו לההיא דהרב המאירי בחידושיו דאם יש קטטה בין איש ואשה אמרינן הם הוציאו את הקול וכמו שהאריך בזה ה' ידי דוד בסי' ק"ו, דנקיים אנחנו מזה בנ"ד דלא דברו מקטטה כלל ואף אם לא יהיה מה שהעליל עליה שהיה שם זנות מ"מ מידי קול לא יצאנו, מה גם דהאיש והאשה לא כחשו לומר שלא ישב אדם שם בסתר אהלה באותו הלילה רק דהם טענו שעבר דרך שם לעשות צרכיו שלא היה עוד מקום לילך והשם היודע.
ובכן המתירים לישא אותה הנחשד לכתחי' לא טוב עשו.
וצא ולמד מ"ש ה' חיים ושלום ח"ב סי' ט"ו על רינון בעלמא מבלי היות שם שום כיעור ורוצים להנשא ז"לז וכתב דהן קדם יקבלו עליהם האיש והאשה כל חומרות התורה איך לא עשו עברה בהיותה א"א ואחר שיקבלו חומרות התורה ינשאו זל"ז עי"ד.
ובהביטי בלשון השאלה המוצגת לפנינו אשכחנא פתחא אחרינא לאסר לנחשד לקחת את האשה הלזו לאשה ואפי' המ"כ שהביא הר"בי יודה לזה. דשם כתוב שיצא לפני ראשי הועד כתב מפורש וחתום בחתימת ידי הנחשד בעודם עדיין נשואין הבעל הראשון עם הנחשדת, ה'ן אומר וז"ל וגם אני מרשה אותו (לבעל האשה שהיתה עדיין תחתיו) לשכב עם אשתי כאיש ואשה רק ב' וג' פעמים וכו' ונתחייבתי ע"ז בעבור כי בליל 15 מארץ תפס אותי עם אשתו ובראותי כי אני גורם להם גירושין בעבור מה שעשיתי כי אני ואשתו תעינו בזה וכו' נמצא כי הנחשד הודה שבא עליה בהיותה תחת בעלה ואפי' כי ע"פי דבריו אינו נאמן להוציאה מתחת בעלה מ"מ כל שכבר הוציאה בעלה אפי' ברצון שניהם אסור הוא לקחתה דשוייא אנפשיה ח"דא וכמו שבא הדבר מפורש בהרב ב"ש סי' י"א סק"ג דאם באמת בא עליה אסורה לו אע"ג דליכא עדים והוא מקור נפתח מהמ"כ הנ"ל שהביא הרב"י ומדברי התוס' פ"ק דכתובות ד"ט ומתשו' הר"אש הנ"ל שכתב וז"ל וזה הדין אם אומר שלא בא עליה אבל יש להזהירו ולומר לו הוי יודע שאם באת עליה אסורה דלגבי דידיה הוי כעדים אע"פ שלא נאסרה על הבעלה בידיעתו וכו' יעו"ש והיד"א בסי' י"א הגה"בי סקל"ז הביא משם מוהריט"ץ בסי' ק"ל דכל שיודע הבועל שבא עליה היא אסורה לו ובס"ק ל"ח הלביש זה בדברי מור"ם בהגה ובמ"ב ס"ק כ"ו כתב שכ"ד הג"ור בס' גן המלך סימן גם ה' חיד"א ז"ל בשיורי ברכה סי' זה כ"כ והוסיף לומר שכ"ד הריטב"א בחידושיו ומפ'רש קאתי דברי מור"ם בהגה לפי הנוסח דהגידו רבנן בלישניה דה"ה אם לא נאסרה לבעלה בשבילו דהיינו באופן זה שהוא ידע שבא עליה אך הבעל לא ידע עי"ד ונעלם ממנו דכבר קדמו היד"א במ"ק בפירוש זה באופן דכולהו רבוואתא קיימי בחדא שיטתא לענין הלכתא דכל שהוא יודע שבא עליה ואסרה לבעלה אף דע"פ הדין אינה אסורה לו דליכא עדים מ"מ לגבי דידיה אסורה דשוייא אח"דא.
וחזה הוית לאחד מח"ור זמננו הרב שמעון פסח ז"ל בכ"י דאחר שרמז הפוסקי' הנז"ל ודברי מוהרי"א בס' עין זוכר אות הנון סי' ט"ו וכתב שכן עשו מעשה ואסרוה לבועל סיים וכתב עוד וז"ל ומ"מ מידי פלוגתא לא נפקא דהרב כנסת יחזקאל וה' בני דוד ס"ל דאינה נאסרת על הבועל כל שלא נאסרה לבעלה ישראל אם נאנסה וכמ"ש היד"א במ"ק הגה"בי אות ל"ח א"ד ז"ל ואהמיר הרחיק עלינו את את השוין ולא כן אנכי עמדי הגם שאין ס' כנס"י ובני דוד שרמז תחת ידי דכפי מה שהביא דבריהם מני"ר הוא דאינהו מיירו היכא דהיא נאנסה ואינו ענין לזה דהרבנים הנז' אסרו היכא דהוא טוען שבא עליה ברצונה דאז אילו היה יודע הבעל וכגון שהיו כאן עדים אז היתה אסורה לו מן הדין וכן מדוקדק לשון המ"כ שסיים וז"ל וכל היכח דלגברא אסירא אילו היה יודע בעל לבועל נמי אסירא מן התורה ע"כ לא כן היכא דהיתה אנוסה דאז אפי היו כאן עדים לא היתה אסורה לבעלה דאונס בישראל משרא שרי ולכן מותרת אף לבועל ובזה דוקא חולקין הב"ד והכנס"י וק"ל נמצא דכעת לא מצינו מאן דסבר להיפך וכולם כאחד עונים ואומרים דכל שהוא אומר שבא עליה אסורה לו דמשים עצמה עליו חתיכת איסור.
אך דא עקא שראיתי להכנ"הג ז"ל בהג"הטו סק"ד שכתב וז"ל נחשד שאמר שבא על אשתו בעודה א"א אינו נאמן וכ"ש אם נתן אמתלא לדבריו וחזר בו תומת ישרים סי' ל"ג בשם מוה"רי טייאטאצאק ז"ל עכ"ד ותימא על כל הפוסקים הנז' שלא הזכירו דבריו דחולק עליהם להדייא וכאשר נשאתי עיני בדברי הרב בשרשן ראיתי שנתן טעם שאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן כלל שבא על א"א עי"ד ושם אתה רואה דנחלק בזה עם מוהר"ח עובדיה ז"ל שכפה את הנטען להוציאה מתחת ידו מד' טעמים ואחת מהנה היה בעבור הודאתו של בועל ומוהרי"ט חלק עליו בזה וכתב שהסכימו עמו מחכמי שלוניקי עי"ע, ואיכא לאתמוהי עליו טובא שלא זכר דברי הר"אש בתשו' הנ"ל דכתב בהדייא דאסורה היא לו אם יאמר שבא עליה הגם דבאמירתו' משוי אנפשיה רשיעא.
ואע"ג דיש לחלק דבנדון הרא"ש גם אם יאמר שבא עליה אינו משים עצמו רשע בזה דהתם קאי באשה שהלך בעלה למד"הי ונשמע עליו שמת והלכה ונשאת לאיש אחר ונתגרשה ממנו ואח"ך בא בעלה דבכגו"ד אם אמר יאמר אני באתי עליה אינו משים עצמו רשע דלפי דעתו מותרת היתה לו משא"כ בנדון ה' תומת ישרים מ"מ מהראיה דהביאו התוספו' והראש מדוד ולפי דעתם לא היה אדם יודע בדבר שאביו בא עליה מינה נפקא דכל שנודע שבא עליה מפי עצמו אסורה היא לו אע"ג דהוא אינו נאמן דאין אדם מע"ר מ"מ אסורה היא לו מסוג דשוייא אנפשיה חד"א.
קושטא קאי דצריכין אנו למידע היכי לדיינו דייני להך מילתא בכה"ג דאם נאמינהו נלכד בשם רשע וקי"ל אדם קרוב אצל עצמו ופסול לעדות ואינו נאמן לשים עצמו רשע, ומצד אחר אם לא נאמיההו נלכד ברשת האיסור דשוייא אנפשיה חד"א ונמצא דאנחנו מאכילין אותו דבר איסור ולאיזה צד נלך וחפשתי ומצאתי לה' נמקי יוסף בפ"ד דיבמות גבי ההיא דאיתא התם מעשה באחד שבא לפני ר"י וא"ל נתגיירתי ביני לבין עצמי וא"ל נאמן אתה לפסל את עצמך וכתב וז"ל וא"ת והא אין אדם מע"ר וי"ל וכו' א"ן דהכא ל"ד לפסל אלא לשוויי נפשיה תתיכה דאיסורא להאסר בבת ישראל ולכל חומרי גיות ע"כ ורמזו ה' פחד יצחק במערכה זו ורמז עוד להכנ"הג בכללים נפרדים אות כ"א שכתב משם מוהרלנ"ח סי' קי"ז דאין אומרים אין אדם משים עצמו רשע בדבר שאם לא נאמין אותו יעשה איסור וכו' וסיים ה' פחד"י שם וכתב העולה מזה דאף המשים עצמו בדבורו רשע נאמן היכא דמתכוין לטובה ע"כ וע"ע להכנ"הג בח"מ סי' ל"ד הגה"בי ס"ד משם מוהר"ם מלמד דנאמן היכא דהענין הוא שלא לעשות איסור וכ"כ הרב צבי אשכנזי ז"ל בסי' ג.
איכו השתא דברי ה' מוה"רי טאייטצק ז"ל מופרכין מתרי אנפי אי מההיא דהתוס' והרא"ש גבי דוד ובת שבע ואי מההיא דנהמקי ודעי' דבכה"ג ל"א אין אדם מע"ר כיון דאם לא נאמינהו יעשה איסור מכאן ולהבא ועפ"ז נראה דאהמ"ר כדחזי לרוב גדלו אין לנו לחוש לדבריו נגד הראשונים והנחשד דנ"ד נאמן לומר שבא עליה בעודה א"א ואסורה היא לו לכתחילה.
ואמינא מלתא דאיפשר דע"כ ל"ק מוה"רי טאייטצק דאינו נאמן רק כשאמר הדבר הזה בעודה תחתיו ולכן אינו נאמן דשמא עיניו נתן באחרת ורוצה להפטר ממנה אבל אם האמירה היתה קודם שלקחה לאשה איפשר דנאמן ובזה נתפשטו כל הקמטין דאין קושייא מדברי הראשונים הנ"ל וגם מתרצא קושיין על מה שהאחרונים הנז' לא הזכירוהו.
אך הא מילתא דחיק ואתי מרחיק דהעיקר חסר מהספר והי"ל למוהרי"ט לילך בדרך זו ולא מטעם דאין אדם מע"ר וכו' אולם עכ"ז אנא דאמרי דבנ"ד גם מוהרי"ט ז"ל יודה דנאמן ולא שייך כאן לומר אין אדם מע"ר דל"א הכי אלא כשאין מעשיו מוכיחין דעשה רשעה כי אם ע"פ דבורו אכן כל שמעשיו מוכיחין לא נאמר בזה אין אדם מע"ר וכמ"ש הכנ"הג בח"מ סי' ל"ד הגה"בי ס"ק ס"ג משם מוהר"ם מלמד בתשו' כ"י והכא מעשיו מוכיחין לזה והראיה שנתחייב לתת לבעל האשה מחצית המדודין שיקח וגם הרשה אותו לשכב עם אשתו עד ב' וג' פעמים ואין לך רשע גדול מזה ומי שם פה לומר אין אדם מע"ר בנדון כזה דאפי' נאמר שמשקר במה שאומר שבא עליה כדי שלא להחזיקו ברשע הלא הוא רשע מורשע לפנינו במה שמרשהו לשכב עם אשתו וכיון שעכ"פ רשע הוא למה לן לחלק ביניהם שלא להאמינו על מה שעבר כיון שהריעותא לפנינו וז"ל הרב חכם צבי שם בסי' ג' עד כאן ל"א אין אדם מע"ר אלא במקום שאין אנו יודעין שום דבר רע ולא ריעותא כההיא דמודה שהאכילתו דבר שאינו מעושר אבל כשיש ריעותא לפנינו כגון פנויה או ארוסה שעברה דאע"ג דכשאומרת לכשר נבעלתי וכו' אפ"ה כשאומרת שנבעלה לפסול לה וכו' הולד ס' ממזר ול"א דאין אדם מע"ר ואינה נאמנת לומר שנבעלה לאחר שאינו כשר וכו' וא"כ תרצה לומר מדע"כ עבדא איסורא זוטא נאמנת לומר דעבדא איסורא רבא וכו' י"ש ודון מינה לנ"ד.
אשתכח השתא דבנ"ד דהודה בפיו ובמכתביו שבא עליה בעודה א"א והאמת יורה דרכו כמ"ש בודאי שאסורה היא לו אליבא דכ"ע ואין מי שיפקפק בזה וכי תאמר בלבבך דהודאה שהודה הבועל בנ"ד שבא עליה כאפס וכאין נחשב שהודאתו היתה חוץ לב"ד וכשבא לב"ד כחש, קום קרא תוכן דברי ראשי הועד שכששאלו ממנו מדוע חתם המכתב הזה השיב כי אז דעתו בל עמו על שהעלילו עליו שבא עליה והרי הוא מוכן לישבע כי הכל שקר ודבר כזב נמצא דבבואו לפני ראשי הועד עקר להודאתו והעיקר חסר ואין כאן הודאה לשנוכל לאסרה עליו.
הא ליתא דכל כמה דהודאתו יוצאה בחתימת ידו והוא לא כחש לומר שהחתימה מזוייפת רק אמר שבעת ההיא דעתו בל עמו אין זה אלא דברים בעלמא.
הגע עצמך לו הוציא אחד על חברו כ"י כתוב וחתום שחייב לו מנה והוא אומר שחתימתו אמתית אך בשעה שחתם לא היה בדעתו היועיל לו טענה זו להפטר הלא אפילו בטוען שחתימתו אמת רק שטוען אמנה היתה חתימתו או שאר טענות וכמ"ש המבי"ט בח"ב סי' ע"ג איכא כמה מהפוסקים דס"ל דאינו נאמן וכמ"ש מרן ב"י סי' ס"ט ואפי' לס' בע"הת והטור ומרן ז"ל דפסקו דנאמן בהיסת היינו במגו דאי בעי הוה טעין פרעתי הא אם הוי במקום דאינו נאמן לטעון פרעתי לא מפטר בשבועת היסת משום דליכא מגו וכמבו' כל זה בח"המ סי' ס"ט וא"כ בכ"הג דנ"ד דליכא שום מגו ודאי דחתימת ידו תעיד על מה שאמר שהוא אמת והודאתו הוייא הודאה ופוק חזי בתשו' ה' שיבת ציון סי' ע"ד על אשה שאחר שהודית שזנתה חזרה ואמרה כי מחמת טירוף דעתה הודית וכתב דאינה נאמנת כי מי יאמין לדבריה שהיה לה טירוף הדעת וכו' י"ש וכ"ש דכד הוינן בה ונשים עין השגחתינו על מה שדבר לפני ב"ד מכותלי דבריו ניכר שהאמת שהיה לו עסק עמה שסיים ואמר שמאחר שבא הדבר לידי כך הוא לא יניח להאשה שתהא יושבת גלמודה בירכתי ביתה והוא ישאנה וכו' ואם האמת שהכל שקר ולא קרב אליה מהו הרחמנות הזה ומה יזיק לו אם תהא יושבת גלמודה וכו' מצורף לזה שבא לידי מכתב אחד מאחי האשה הנחשדת שכתב להנחשד בהיותה האשה תחת בעלה שהנם הולכים לרוסגוק לקבל ספר גירושיה מיד בעלה ובודאי שלא יחזור הוא ממה שנדר לה לקחתה לו לאשה ועל דעת זה הם הולכים להתגרש שכל זה מורה בבירור שגדלה האהבה ביניהם טרם הגירושין והודאתו היא על דבר אמת ואסורה היא לו ע"פ הודאתו וככל האמור.
ובלכתך בדרך הזה אתה תדין דלא מבעייא שאסורה היתה לו לכתחילה לקחתה אלא דגם עתה שכבר לקחה מאחר דהוא מודה דבא עליה בהיותה תחת בעלה ואסורה לבעל ואסורה לבועל מדאורייתא שוייא אנפשיה חתיכה דאיסורה וחייב להוציאה וכמ"ש מרן בסי' קט"ו ס"ז על מי שראה אשתו שזנתה דה"ז חייב להוציאה ואסור לו לבא עליה ואע"ג דבז"הז דאיכא חרגמ"ה או שבועה אינו נאמן ע"ז וכמ"ש מור"ם בסי' קע"ח משם הגה"מי פכ"ד יש לחלק מתרי טעמי.
חדא לפי שיטת הרב נו"ב במ"ב סי' י"א ה"ד ה' פ"ת בס' ס"ח סק"ב ובסי' קע"ח סקי"ט שכתב בדעת רמ"א דע"כ לא כתב שאינו נאמן בז"הז אלא דוקא היכא דהוא עצמו לא ראה רק ששמע מפי אחר והוא סומך עליו אבל כל שהוא בעצמו ראה שזנתה יוציא אפי בז"הז עי"ד ונ"ד עדיף מראה הוא שזנתה דהתם איפשר שטעה בראייתו אבל הכא איהו ניהו בעל המעשה.
זאת שנית דאף לדעת האומרים דאפי' בראה הוא בעצמו שזנתה עכ"ז אינו נאמן וכמו שנראה מפשטייות דברי הר"מ מינבול והר"ר יוסף המובאים בהגה"מיי היינו טעמא דחיישינן שמא עיניו נתן באחרת משא"כ בגוונא דנ"ד דבעת שהודה שבא עליה אשר מחמת זה אנו אוסרים אותה לו עדיין לא היו נשואין זע"ז ובינו ובין בעלה עשו החוזה המר והנמהר הזה דלא שייך לומר עיניו נתן באחרת ובזה כ"ע יודו דנאמן.
ואם כנים אנחנו בזה הנחשד דנ"ד קלקלתו תקנתו דעל ידי הודאתו שעשה מעשה רשע יצא זכאי בדינו במה שחפץ לגרשה כי מעתה ע"פ הדין חייב לגרשה אך אם הוא אינו חפץ לגרשה אין אנחנו יכולין לכופו יען דבדין זה דכתב מרן דחייב להוציאה נחלקו הפוסקים אי כייפינן ליה או חייב לצאת י"ש ואיכא טובא מהפוסקים דס"ל דאין כופין דכל שהענין אינו ברור לב"ד על ידי עדים וחזקה אין כופין אותו מטעם דשוייא אנפשיה חד"א יעו' בכנ"הג סי' קט"ו הגה"טו ס"ק כ"ט יד"א ס"ק ל"ה ובפתחי תשו' שם ס"ק ל"ז ולכתחילה אין אנחנו יכולין לכופו כי היכי דלא להוי גט מעושה ודוק.
וזאת מן המודי'עית כי בהיותם לפנינו האיש והאשה דברנו על לב שניהם ולקחנו מעות מיד הבעל ונתננו להאשה ונסדר הגט ברצון שניהם אלקים יעזרנו עדכ"ש בגבורות ישע ימינו.
נאום הצעיר. דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט