אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן יג
קידושין שבט התר"סט שאלה מעיר קארנאבאט, פ' קדש אשה ואינו חפץ בה וקראנוהו לפנינו וכה היו דבריו.
יום שב"ק כ"וך לחדש פ' דברתי עם אחי הנערה פ' אשר עמה הייתי משודך לגמר השידוכין ולקחתי ממנו חוזה במד סך המדודין ואמתי יהיה זמן הפרעון, ובלילה נכנסו לביתי יחד עם העדים אשר עמהם היה ג"ך אחי הנערה וביני ביני האח קרא לאחותו והיא באה וקרבתי אצלה והוצאתי מחיקי דינר אחד ובפני כל הנמצאים שם נתתיו בידה באמרי לה דודו איסטו טילו איסטו דאנדו פור קידושין והיא קבלה הדינר אך אני הייתי במצב השכרות.
ואחר ימים בראותי כי קרובי ובפרט זקני שנתגדלתי בביתו אינם מתרצים ואנכי לא שאלתי מאיתם רשות מקודם חזרתי בי ואיני חפץ בה, אחר דבריו קראנו לארבעה עדים אחד אל אחד אשר רק אחד מהם הוא קרוב וכולם ענו ואמרו כי השידוכין נעשו בפניהם והם ראו כשהוציא הבחור הדינר מחיקו ונתנו לה באמרו "דודו! איסטו טי לו איסטו דאנדו פור קידושין'" והיא בתחי' מאנה לקבלו באמרה אני איני יכולה לקבל טרם תשאל רשות מקרוביך והוא ענה זהו ענין שלי ואחר זאת הסכימה לקבל הדינר בקידושין והבחור לא היה במצב השכרות, ובכן יורינו מורינו מה יהיה משפט הנערה כי המקדש אומר דבשום אופן לא תהיה ארוסתו ושכמ"ה.
תשובה טרם נדע להיכן הדין נוטה דרשנו בכתב מאנשי עיר השאלה שיגידו לנו אם העדות נתקבל לפני הבחור והנערה, ואיך היו אופן השידוכין אם היו בקנין ושבועה או בריצוי דברים והם השיבונו כי העדות נתקבל שלא בפניהם, וגם מנהג העיר כי רובם ככולם עושין השידוכין בקנין ושבועה ואלו השידוכין נעשו בריצוי דברים מבלי קנין ומבלי שום שבועה רק כי הבחור לקח שטר חייוב מאחי הנערה שחייב לתת לה כשיקח את אחותו סך פ' ונעשו הדברים ביניהם מבלי היות איש זר בנתיים, ועתה הנה אביע לכם רוחי כי אנכי הראה בקידושין הנ"ל שברי שברים שבר על שבר והנערה פטורה בלא כלום והרי היא מותרת לכל ואודיע דברי אתכם.
מודעת זאת ס' הריב"ש ז"ל ופסקה מרן בסי' ז"ך ס"ה דהאומר לאשה כשנתן לה הכסף הריני נותנו לך בתורת קידושין דהוי כאומר לי אלא דמוהריב"ל בח"א סי' י"ח הביא משם רבני פרווינצייא רבים ונכבדים דס"ל דאין כאן קידושין ויש מהאחרונים שרצו לעשות שלום ביניהם דגם הריב"ש לא אמר אלא כשאמר בתורת קידושין אך לא כשאמר לקידושין ויש שכתבו דבכל אופן פליגי ומ"מ למעשה נטו להחמיר.
יעו' כנ"הג ס"ק ז"ך וס"ק ל"ז, יד"א ס"ק מ"ו, בא"מח ח"א סי' י"ד שער אשר א"הע סי' ל' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך צל הכסף ח"א סי' ט' שערי רחמים סי' כ"ג ומ"מ אע"פ שכתבו להחמיר לא נמנעו מלעשותו סניף גדול וכמו שתראה למוהרח"ש סי י"ט ויתר הפוסקים ז"ל (ויעויין באסיפתי לסי' ז"ך).
תו איכא פלוגתא אחריתי בין מהרשד"ם ומוהרי"א באומר קי טילו דו' אי דמי להריני דהריב"ש דמוהרשד"ם מדמי לי להריני ומוהרי"א כתב דגרע מהריני דהריב"ש עו' כנ"הג הגה"בי ס"ק ס"ב ויד"א ס"ק ס"ח ובכן בנ"ד דאמר איסטו טילו איסטו דאנדו פור קידושין' תלוי במחלוקת מוהר"שדם ומוהרי"א ודעי' ואיכא הכא ס"ס ספק אם הלכה כמוהרשד"ם דדמי להריני דהרי"בש דלמא הלכה כמוהרי"א דאין כאן קידושין כלל ואת"ל דהלכה כמוהרשד"ם דלמא אעיקרא אין הלכה כהריב"ש רק כס' החולקים עליו דלשון הריני נותן לך גרע וגרע דאין כאן הוכחה למקדש ולמתקדשת ולא לשון קידושין שתקנו חז"ל והוי ס"ס המתהפך וכמובן, מצורף לזה דגם הריב"ש לא קאמר דהוו קידו' גמו' רק ספק וכסברת מ"ד הכי בדעת הרי"בש ובהצטרף ספק אחר גם הרי"בש לא קאמר וכמו שכן מצאתי לה' אשדת הפסגה בא"הע סי' ו' דמ"ח ע"ד דעשה ס"ס זה בעצמו לבטל הקידושי' דנ"ד יעוש.
איברא דחזינן למו"הד מוה"ר בס' שער אשר שם ד"ץ ע"ד דתמ'ה יקרא על ה' אשדת הפסגה בסו"סי זה דמלבד דגם כי נודה לדבריו דכך היא ס' מוהרשד"ם ומוהרי"א מ"מ כל הפוס' קיימי נגדם וכמו שאסף וקבץ מקודם שם ומיעוט נגד רוב לא חשיב ספק, עוד בה דגם מוהרשד"ם גופיה כתב בתשו' אחרות דלשון ב"ו לו דו הו"ל כמו הריני וכו' וכן מוהרי"א קסתר אנפשיה בההיא דסי' רצ"א א"כ תו לא פש לן שום סברא מאיזה פוסק שסובר בודאי דלא חשיב לשון ב"ו לו דו או סי לי דו כמו הריני כדי לעשות ס"ס להקל ע"כ ועם שראיתי לה' עבודת השם בא"הע סי' י"ד דק"ב דהאריך בזה לומר דס' מוהר"יא אינה יחידאה ומצא רעים אהובים לסברתו ה"ה מוהר"ם קאבאלייר"ו הובאה תשובתו בס' דברי ריבות סי' ח' ומורה א' הוב"ד בתשו' מוהר"מ די בוטון סי' כ"ג יעו"ש, מ"מ לא נכחד דכפי מה שאסף וקבץ מו"הר מוהרא"ק שם רובא דרובא הוא דקיימי לעומת ס' מוהר"יא דלשון טי לו דו דמי להריני דהריב"ש וא"כ איך נוכל לעשות ס"ס מאחר דבספק האחד רובא קיימי לאיסור וידוע דכל ס"ס בעינן שיהיה שקול.
ואחשבה לרפאת שבר זה כשנובין ונדון דכפי המתבאר מתשו' מוהריב"ל ח"א סי' י"ח במחלו' שנחלקו רבני פרויינצייא עם הריב"ש דרבני פרווינצייא היו רבים ונכבדים גם הגאון מו"הר בס' צל הכסף שם דמ"ח ע"ד הביא חבל נביאים שתפסו סברא זו דרבני פרווינצייא ליסוד ועיקר עד שגם הוא עצמו היה רוצה לעשות מעשה כמוהם שסיים וכתב וז"ל מאחר עלות דכל גדולי עולם ראשונים ואחרונים עומדין על תלם אחד לדון ולהקל להתירה בלא גט אפשר דהיינו יכולים להקל בנ"ד אלא דנ"ד שנייא היא וכו' י"ש, ואם כנים אנחנו בזה דבספק האחד יש איתנו רבים ונכבדים להקל הגם שבספק האחר דהיינו בלשון טילודו איכא מנייהו פורתא דהקלו ורבים קיימי לאיסורא מ"מ לית לן בה ושקול מקרי וכמו שכן השמיענו החק"ל בחיו"ד סי' קכ"ו והסכים לזה הגאון מו"הר בס' שער אשר חא"הע סי' מ"ז דקי"ז ובכן שפיר איכא הכא בנ"ד ס"ס לפוטרה בלא גט.
ועל כי אשר נודע לנו מאנשי עיר השאלה דמה שאומר הבחור על הנערה שם משודכת היינו שנגמר ביניהם השידוך בריצוי דברים לא ע"י קנין ושבועה כמנהג כל אנשי הקהל נקיים אנחנו מפקפוק אחר שהיה בנ"ד דכבר נודע המבוכה שיש בין הראשונים אם מה שהיו משודכין מקודם משלים חסרון הקידושין, יעו' כנ"הג הג"הט ס"ק מ"ב והגה"בי ס"ק י"ד, יד"א הגה"בי ס"ק ע"ח מוהרש"ג בתשו' צל הכסף ח"ב אה"ע סי' ז"ך דצ"ז ע"ד, אולם מוה"ר מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף ח"א סי' ח' שם אחר שהאריך בזה מדמ"ח ע"ד ואילך בדברי הפוס' ראשונים ואחרונים רח'ב רח'ב אסיק דאין מי שיחמיר בענין זה לבד מוהריב"ל ואף לדעתו אינו אלא חששא בעלמא ולכן יש להקל כשהשידו' אינם בקנין גמור ושבועה או דאיכא תרתי לריעותא וכו' יש"ב נפלאות מתורתו וכן העלה מו"הר מוהרא"ק בס' שע"א סי' ל"א ויעו' בס' עבודת השם סי' י"ד דק"א ובסי' טו.
ואם עד אלה לבך יהגה אימה דסוף כל סוף מידי פקפוק לא יצאנו דיש מן הפוס' חוששין שלא להתיר א"א בס"ס לכה נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם דהקידושין האלו לא הוו קידושין גמו' מ"הת לכל הפוס' רק במחלוקת הם שנויים ואיכא טובא דס"ל דאינם אלא מדרבנן.
וכל דאין כאן איסור א"א מדאורייתא לכ"ע יש להתיר אפי' בחדא ספקא וכ"ש בס"ס והוא דכפי מה שהעידו העדים הוא דבתחילה מאנה לקבל כסף קידושיה באמרה איני יכולה לקבל בלתי שתשאל רשות מקרוביך והוא ענה זה ישאר עלי ואח"ז הסכימו לקבל הדינר בקידושין באופן דהיא גלתה דעתה שאין רצונה להתקדש בלתי שיסכימו קרוביו והו"ל כהתנית דכל דלא הסכימו קרוביו היא לא תתקדש נמצא דאפילו אם היו קידושיה קידושי' גמו' כלשון המסודר מרז"ל היו קידושין על תנאי וכל שלא נתקיים התנאי הדין נותן דהקידושין בטלין.
ואע"ג דאי אתינן עלה מחמת התנאי חסר מכאן משפטי התנאים וקי"ל דהתנאי בטל והמעשה קיים וכמ"ש בא"הע ריסי ח"ל מ"מ היא גופא לאו הלכתא פסיקתא היא ומידי פלוגתא לא נפקא ואינה מקודשת ודאית וכמו שכן השמיענו גדול אדונינו ה' צל הכסף בח"א סו"סי ט' על נדון שלו שהעיד העד שאמר להנערה שהיתה משודכת לאחר ה"ז בקידו' ומיד אמר איש אחר העומד מנגד. קומו לה דישה איל אוטרו נובייו' וענה המקדש אנסי קי סיאה. והנערה השיבה אנסי קי סיאה ובכלל טענת ביטו'לין שמצא הרב לנ"ד כתב וז"ל עוד אחרת יש בנ"ד שהרי תנאי התנו קודם הקידושין קומו לה דישארה איל אוטרו נובייו ולא נתקיים התנאי ומעשה הקידושין בטל ואע"ג דלא כפל התנאי ואנן תנאי כפול בעינן כמ"ש כל הפוס' בטור וב"י אה"ע סי' ח"ל מ"מ כבר כתב ה"ה בפ"ו דאישות והביאו ב"י בסי' ח"ל דהרי"ף והר"מבן והרשב"א ס"ל דאין הלכה כר"מ ומן הדין לא בעינן תנאי כפול לא בגיטין וקידושי' ולא בד"מ וכו' ולדעתם אם לא כפל התנאי ולא נתקיים אין מחזיקין אותה לא במקודשת ולא באינה מקודשת והולכים בה להחמיר מדברי חכמים והרשב"א בסי' קפ"ו כתב דכן הסכימו רבותייו גם ר"יו כתב דהרמ"ה וקצת פוס' ס"ל דבאיסו' ל"ב תנאי כפול (וה' אמרות טהורות בסי' זה כתב שכן דעת רשב"ם והר"זה וריא"ז ושכן הסכים הרמ"ע) נמצא דלדעת הגדולים הללו שהם עמודי ההוראה ה"ה הרי"ף והרמ"בן הרשב"א ורבותיו והרמ"ה קידושין הללו אינם אלא מדרבנן ואין כאן איסור תורה כלל ובאיסו' דרבנן אין גם אחד מהפוס' שיחמיר שלא להתיר בס"ס בפלוגתא דרבוואתא א"ד ז"ל ודון מינה ואוקי באתר'ץ לנ"ד דהיא גלתה דעתה שאינה מתקדשת בלתי רשות מקרוביו והו"ל כהתנית וכל שקרוביו לא הסכימו אין כאן קידושין מ"הת לסברת הני פוס' דס"ל דלא בעינן תנאי כפול וכנז' והיא ספק מקודשת מדרבנן וכיון דאיכא הכא חדא ספקא יש לנו להקל כ"ש בהיות דאיכא הכא ס"ס.
ושפתי לא אכלא להגיד דבעיקר נדון מוה"ר צל הכסף ז"ל יש לי לדון בהוראתו ואחר השתטחי תחת עפרות זהב לו במאי דרצה לומר בנ"ד דהוו קידושי' מדרבנן לס' קצת מרבוואתא אנא דאמרי לא כן אבי הנה אמת דאיכא פוס' טובא דס"ל דלית הלכתא כר"מ ורק דמצד חומרא הוא דבעינן בקידושין וגטין משפטי התנאים וכאשר אסף וקבץ מני"ר גדולי הראשונים דקיימי בשיטה זאת מ"מ ה"ד לענין כפל ולענין הן קודם ללאו אבל למאי דבעי ר"מ תנאי קודם למעשה בזה ליכא מחלוקת ואליבא דכ"ע קי"ל דבכל דוכתא בעינן תנאי קודם למעשה דהכי סתם לן תנא בב"מ דצ"ד וכמ"ש הרמב"ן בחידו' לקידו' לדס"א וה"ד ה"המ שם וכ"כ הר"ן בקידושין פ' האומר בפשיטו' ולא מצינו חולקים בזה.
ומעתה בנדון הרב קדם המעשה לתנאי דאע"ג דבלשונו בא דתנאי התנו קודם הקידושי', קומו לה דישארה איל נובייו המעיין בלשון השאלה בעיניו יראה דלא היה קודם הקידושין רק אחר קבלת הדינר מיד המקדש שהרי העד הוא המעיד בז"הל אי לי דישי לייו אלה מוגאגה נה איסטו פור קידושין כפי איסטאבה איל פאפיליקו סיראדו, אי איל לואיגו דישו חיים קמחי קומו לה דישה איל אוטרו נובייו אי דישי לייו אנסי קי סיאה, גם הנערה דברה כן לפני ב"ד מי דישו נה קידושין די איסטי נובייו אי דישו ח"ק נון איס אנסי סי נון קומו לה דישארה איל אוטרו נולביו אי דישי לייו אנסי קי סיאה דיספואיס סופי קי אביאה אין איל פאפיליקו און דוקאדו.
נמצא דבין העד ובין הנערה יעידון יגידון כי אחר לקיחת הכסף מידו הוא שהתנית ולא היה לה לקבל רק שתעשה התנאי תחילה ובכ"ג מקרי מעשה קודם לתנאי וכמתבאר מדברי הרמב"ם פ"ו מה"א ה"ד שכתב אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי ואמר אם תתני לי ר' זוז תהיי מקודשת ואם לא תתני לא תהיי מקודשת הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואח"ך התנה וכו' וכ"ש לפי דברי החולקים דהאמירה לבד מקרי מעשה אפי' בלתי נתינה וכמבו' בטור וב"י ז"ל ר"סי וז"ל וכיון דלכ"ע בעינן תנאי קודם למעשה וכל שקדם המעשה לתנאי התנאי בטל והמעשה קיים א"כ בנדון שלו דהנערה קבלה קידושין ולא זרקתם מידה ואח"ך עשו התנאי הו"ל מעשה קודם לתנאי דלכ"ע המעשה קיים והרי היא מקודשת מ"הת ופליאה נשגבה על גאון שכמותו דכל רז לא אנס ליה שלא שת לבו לזאת וצ"ע, אולם בנ"ד דהיא מאנה לקבל הקידושי' באמרה איני יכולה לקבל טרם שתשאל רשות מקרוביך ואחר שהסכים לדבריה ואמר לה שזה ענין שלו הסכימה לקבל הדינר ברור הדבר דזה מקרי תנאי קודם למעשה דכל שלא נתקיים התנאי המעשה בטל ואין כאן קידושין, לא נשאר רק בעבור הכפל א"כ שפיר שייך פה ס' הראשונים דבכפל ובהן קודם ללאו לא קי"ל כר"מ ואינה מקודשת אלא לחומ' מדרבנן וכל שיש כאן ספק אזלינן לקולא וככל האמור לעילא מן כל.
וכשאני לעצמי עלה על דעתי לומר דבין בנדון מו"הר הנז' ובין בנדון שלפנינו לכ"ע הקידושין בטלין ומבוטלין מדאורייתא ומדרבנן ולא שייך כאן הך דינא דתנאי כפול ומשפטי התנאים דע"כ לא נאמרו משפטי התנאים אלא דוקא בשעשה הדבר בלשון תנאי דהיינו אם יהיה כך או אם לא יהיה כך אבל כל שלא באו לכלל תנאי אלא בדברים המגלים דעתם וכונת המקדש או המתקדשת בכה"ג לא בעינן שום אחד ממשפטי התנאים דאין כאן תנאי כדי שיצטרכו לנו התנאים ועד בשחק נאמן דדבר זה קיימתיהו מסברא ומצאתי כן להר"ן ז"ל בחידו' על הרי"ף פ' האומר על משנה דכסבור הייתי שהיא כהנת וכו' דהקשה דאין כאן מקומה ותירץ בתירוץ הא' דתני לה הכא בתר מילתיה דר"מ לאשמועינן דאפי' ר"מ דבעי תנאי כפול ה"מ כשהתנו דהואיל והתנו ולא כפלו יש במשמעותו שבכל ענין יהיה המעשה קים אבל מי שגילה דעתו דעל דעת כך הוא עושה הרי הוא כאילו התנה וכפל יעו"ש ותאזרני שמחה דסברא זאת קדים אמרה אחד מהראשונים ומה גם דהכנ"הג בס"ק ח"י הביא שכ"ד ר"י ג"ך אך שמחה זו לא נתקיימה כמו רגע בראותי להכנ"הג גופיה שם בסי' ח"ל הגה"בי סקי"ז שהביא דברי הר"ן הנ"ל ושהעתיקם מוהרי"בל ומר ניהו תמה עליו דהר"ן ה'ן נסתר מחמתו' למ"ש בפ' מי שאחזו ונדחק ליישב ולבסוף הביא משם ה' מעשה חייא בסי' ח' דכתב דגילוי דעת בקידושין הוי ספק מקודשת י"ש, וחזינא ליה לה' מעשה חייא שם דנ"ד הוא בכה"ג דנ"ד שהגילוי דעת היה שיתרצו קרוביה והטעוה וכתב הרב ז"ל דאעיקרא הר"ן נסתפק בזה במה שתירץ ב' תירוצים וכיון דחסרו משפטי התנאים היא ספק מקודשת ע"שה ועם שה' אמרות טהורות בסי' ח"ל האריך הרחיב ליישב דעת הר"ן כדי להצילו ממה שהקשו עליו מיניה וביה והעלה דדעת הר"ן דכל דאיכא גילוי דעת ברור אין אנו צריכין למשפטי התנאים וכמבו' בדבריו באורך יהיה איך שיהיה מידי ספקא לא נפקא ובפרט למה שראית אח"ך בשיטת קידושין לא נודע שמה על ד"ח ע"א בד"ד ע"א מהספר דמפשט פשיט"ל דמאן דבעי תנאי כפול בקידו' כ"ש בגילוי דעת דבעי דג"ד גריע מת"כ עש"ה ואין אנחנו יכולין לומר בבירור ובהחלט כי אינה מקודשת.
כלל אלא הרי היא ספק מקודשת.
ומ"מ באמצעות הדברים האלה נולד לנו לנ"ד ס"ס אחר כי הוא זה ספק אי היכא דאיכא גילוי דעת בעינן תנאי כפול וכו' דלמא הלכתא אזלא כס' הר"ן בתירוצא קמא דגילוי דעת אינו תנאי כי היכי דנבעי משפטי התנאים וכיון דגלתה דלא יהיו קידושין רק ברצון קרוביו והם אינם רוצים אין כאן קידושין ואת"ל דהלכתא אזלא דגם גילוי דעת הוי כתנאי ובעינן משפטי התנאים היינו למאן דפסק כר"מ דבכל מילי בעינן תנאי כפול והן קודם ללאו ודלמא הלכתא אזלא כס' האומרים דלא קי"ל כר"מ ומדינא לא בעינן ת"כ בשום דוכתא רק דמשום חומרא מחמרינן בקידו' וגיטין ואינן אלא מדרבנן ומתהפך שפיר ספק אי בקידושין וגטין בעינן מדינא ת"כ או אינו אלא מצד חומ' דרבנן וא"תל דגם בהנך בעינן ת"כ מ"הת דלמא גילוי דעת לא מקרי תנאי כי היכי דנבעי ת"כ והתנאי קיים ואינה מקודשת, ואע"ג דבכל צדדי הספק לגבי הצד האחד הרי היא מקודשת מספק מ"מ ס"ס מקרי וכההיא דהריננאס.
וכנודע (וכבר כתבנו בזה באורך בכללי ס"ס שלנו) וזהו אף אם לשון הקידושין היה כהוגן וכתח"זל כ"ש בהצטרף אליו הס"ס הראשון שאמרנו בתחילת דברינו שיש לנו על לשון הקידושין דפשיטא ודאי דיכולין אנו להתיר את הנערה הנז' לעלמא בשופי ואין מכלים.
ותו איכא הכא בנ"ד תרי ריעותי אחריני אשר כח בהם להחליש כח הקידושין הנז' וארמזם בקצרה.
האחת דבתוך ד' העדים שבאו להעיד בפני ב"ד היה בהם אחד אשר הוא קרוב ככתוב בשאלה וקי"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ואף שלא נתברר אם היה קורבה הפוסלת מדאורייתא דאיפשר דהיא קורבת אישות סוף כל סוף מידי פלוגתא לא נפקא ואיכא ס"ס להחמיר וכמו שהאריך בזה גדול הדור האחרון ה' עבודת השם בסי' י"ד דק"ד ע"ד וע' בהגהותי שם זאת שנית דהקב"ע היתה שלא בפני המקדש והמתקדשת ואיכא טובא דס"ל דלא מהני כי אם לחזר ולהעיד וכל שלא באו לחזר ולהעיד עוד הפעם הוייא ספק מקודשת ומה גם לס' איזה פוסקים דס"ל דאפי' אם יבאו להעיד אינם נאמנין וכמבואר מחלוקת זה בארוכה בפוסקים וגם בזה עמד ה' עבודת השם בסי' י"ד ד"ק וע' להר"הג מוהר"א אשכנזי ז"ל בתשו' כי באה בס' ישמח לב חא"הע סי' י"ב דכ"ח ע"ד דצרף סברא זו להתיר בנ"ד ע"ע וכבר אנן בענייותין במקו"א הארכנו על ב' סוגים הנ"ל (ע' בתשובה שהשבתי בחדש כסלו התרס"ו ובאסיפתי לא"הע לסי' מ"ב) ובכן מאחר עלות דאיכא הכא בנ"ד כמה פלוגתי דרבוואתא אי מפאת הלשון דקאמר, איסטו טי טי לו איסטו דאנדו פור קידושין דאיכא הכא תרי פלוגתי חדא בלשון הריני נותן לך זה בקידושין אי מהני וחדא אי לשון טי לו דו דומה להריני דהריב"ש ואי מפאת דכפי העדים הנערה גלתה דעתה שאינה מקבלת קידושין אם לא שישאל רשות מקודם מקרוביו ואיכא הכא עוד תרי פלוגתי אחריני אי דומה זה לתנאי ואי בעינן תנאי כפול, ואי מצד קבלת העדות דלא נתקבל ע"פי הדין דהיה שלא בפני המקדש והמתקדשת וחד מנייהו פסול לעדות, אשתכח דיכילנן למעבד כמה ספקי וספקי דספקי פשיטא ודאי דהנערה הנז' היא מותרת לעלמא בלי גט כלל ותהיה מותרת לכהן ולכל גבר די תצבייא.
כפי אשר הצעתי ולקטתי היום מפום רבנן מספריהם כאשר הקורא תשבע בטנו ואם שגיתי ההי"ב ויפרש עלי עננו. העבר הנרצע לעבודת קונו.
דוד ב' אברהם פיפאנו.