אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן יא
קידושין סיון התרס"ח שאלה באה לפנינו הנערה הבתו' זינבול בת אליעזר הלוי תו' פיליבי טוענת על הבחור גיליבי רחמים ב' שבתי תוש' סאמאקוב כי היה חושק בה מימי נעוריה ובהיותה בסאמאקוב קדשה בפני העדים אברהם יאודה הלוי וקאקום לוי שנתן לה זהוב אחד ושאל מאברהם הנז' נוסח הברכה והוא המקדש, אמר לה הרי את מקודשת ועוד דברים אשר אין בזכרונה כעת וכבר כל העם אשר בשער סאמאקוב ופיליבי יודעים כי היא מקודשת לו והן עתה רחק ממנה ושנאה והיא חפצה שיקחנה לו לאשה, והבחור מכחישה על פניה ואומר שמעולם לא קדשה רק כי הוא היה חושק בה והולך ושב בביתה כדרך הבחורים ויום אחד אמרו לו תן לה נאפוליאון אחד שתדע שהיא משודכתיך ונתן לה בתורת מתנה ולא אמר לה כלום ומעולם לא נתן לה בתורת קידושין כי לא היה דעתו לקדשה, ועל זה שלח שלחנו לסאמאקוב ששם היה המעשה שיקבלו העדות שלא בפני שניהם על פי רשותם שלא היו יכולין לילך שם ושם נמצאים העדים וישלחו לנו העדוייות וכן עשו וזהו טופס העדוייות העדות הא' אברהם יאודה הלוי העיד וז"ל לייו דיקלארו דילאנטרי וכו' קי מיינטריס איל אנייו 1905 גיליבי רחמים ב' שבתי ביניאה מאס איספיסו אנדי זימבול לוי וכו' לה קואלה מוראבה אין מי קאזה און דיאה די אלחאד סי פריזינטו איל סודיגו סי' אין מי קאזה אי מי פרופוזו די דארלי קידושין, לייו אין דימוסטראנדולי טודאס לאס קונסיגואינסאס די איסטו איל אינסיסטיאה אה סו דיסיזייון, איסטונסיס קון קונטינטים די טודאס דוס פארטיס דילאנטרי דימי אי קאקום לוי, גיליבי שבתי אין לוגאר די אנילייו לידייו און נאפוליאון די אורו אין דיזיינדולי לו סיגואינטי, הרי את מקודשת לי בדינה זאת כדמ"וי. וחתם העד על הדברים האלה.
העד הב' קאקום לוי העיד וז"ן, לי'ו דיקלארו דילאנטרי וכו' קי לייו גונטו קון גיליבי שבתי קומו אמיגוס איבאמוס סיימסרי אנדי זימבול לוי וכו' פור פאסאר לה אורה, און דיאה די אלחאד איסטאנדו אי אברהם יאודה הלוי איסטי אולטימו פרופוזו אה גיליבי שבתי די דאר אה זימבול לוי בינטי פראנקוס די אורו אי אילייה סי אינגאנייארה קי סירה סו איספוזו, איסטי אולטימו סין ריפוזאר קיטו און נאפוליאון אי לי דייו מה לייו נון סינטי קי גיליבי שבתי דישו דינגון מודו די פאלאבראס אה זימבול וחתם העד הב' ג"ך על זה וע"פ העדוייות האלה חל עלינו חובת ביאו'ר מה יהיה משפט הנערה הזאת אם צריכה גט או נקרא לנערה דרור מבלתי גט והרי היא מותרת לכל אדם.
תשובה תחילת דבר צריכין אנו לידע אילו לא היה כאן מאמר הנערה רק העדוייות לבד אי הוו קידושין לגבי המקדש כדי לכופו שיקחנה לו או יפטרנה בגט ואת"ל דלגבי דידיה לא הוו קידושין אי לגבי האשה שאמרה שנתקדשה חייל בה איסורא לעלמא ע"פ דבורה או יש לנו מקום לפוטרה דאיהי אקידושין הללו קסמכת ואעיקרא הן בטלין, גם על מה שאומרת שנתפשט הקול בב' עיירות שהיא מקודשת להבחור הנז'.
ואומר דאם באנו לבטל העדויות מכח דלא עשו הדיינין ד"וח דאע"ג דהעדים אמרו דביום ראשון מהשבוע היה המעשה מ"מ לא נחקרו העדים בכמה בחדש באיזו שעה וכו' הא מילתא לית בה מששא דכבר הסכימו האחרונים דאפי' דנאמר דבעינן ד"וח אם באנו לומר שבשביל שלא חקרו ודרשו העדים אין לחוש לקידושין חיישינן לדברי האומ' שא"ץ ד"וח בדיני גטין וקידושין כמ"ש הכנ"הג בסי' מ"ב הגה"בי סק"ן וח"ן וכן הסכימו האחרונים יעו' באסיפתי על סימן זה הנה הבאתי אמבוהא דרבנן דסברי הכי.
אולם אחת היא וגדולה שהמקדש כופר ואומר שמעולם לא קדשה ואפי' לא היה כאן עד המסייעו רק ע"א המעיד שקדשה והוא כופר לא היה מהני לכלום דמלבד דרובא דרבוואתא הסכימו דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ואפי' באומר שנעשו הקידושין בפניו ובפני חברו אף לדעת המחמי' והנם מועטים מ"מ ה"ד כששניהם מודים לא כשהאחד מכחיש וכמ"ש בטוש"ע וב"י ואחרונים בסי' מ"ב וע' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך שהאריך הרחיב בפרט זה כללותיו ופרטיו וכבר מופת דורינו מו"הר בס' צל הכסף ח"א סי' ח' אחר שהאריך בזה כתב וז"ל כל כי האי מלתא דכל הפוס' ראשונים ואחרונים כולם פה אחד פסקו דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ולא נמצא מי שהחמיר בדבר זולת הך ס' יחידאה דמוהר"ם פאדוואה ואף סברת זאת בפלוגתא מתנייא דלפי הח"מ איתיה בחזרה מסי' ל"ב לסי' ל"ו לא אאמין ששום מורה יחוש לסברא זו שהיא נגד התורה כולה והרב"ד בא"הע סי' כ"א וה' צרור הכסף ס' ו' נראה מדבריהם שלא חשו כלל לקידושי ע"א בהכחשת האשה עכ"ד וע"ע פני יצחק ח"ה סי' ט', דברי שמואל סי' ד' דקכ"ו ע"ד ומ"ש בזה בחידושי שם, כ"ש הכא בנ"ד דאיכא עד אחר כנגדו המכחישו ואומר כי לא היו כאן קידושין הן בעיקר הנתינה והן באמירה וכאשר נבאר.
ואדברה נא על דברי העד הב' כי דבריו אינם מפורשים מה היתה כונתו באמרו קי אברהם לוי לי פרופוזו אה גיליבי רחמים די דאר אה זינבול לוי בינמי פראנקוס די אורו אי אילייה סי אינגאנייארה קי סירה סו איספוזה דפירוש הדברים בל"הק הן הנה שאברהם לוי (הוא העד הא') הציע לפני גיליבי שיתן לזינבול ך' פ"ר זהב והיא תתאנה שתהיה משודכתו, דבלשנן לעז ארוסה שהיא בקידושין נקראת איספוזה ומשודכת שהוא בקנין לבד בלתי כסף קידושין נקראת איספוזה ובכן נחזי אנן מה היתה כונת העד באמרו סי אינגאנייארה קי סירה סו איספוזה אם הכונה שתתאנה הנערה שהיא משודכתו בלי קידושין אין לה מובן דבשלמא אם היה אומר לה תקנה בק"ס מהנערה הנז' לפנים שתתאנה שהיא משודכתיך ניחא שכן הוא הדרך לעשות קשר השידוכין ע"י קנין בלקיחת סודר אבל לתת לה מעות שיחתזק קשר השידוכין לא זו הדרך הדרך ואיך תתאנה היא כל שאין דרך לעשות כן ובהכרח לומר שכונת העדות שאמרו לו תן סך פ' וכונתך לא תהיה לקידושין כי אם לדורון בעלמא אך היא תתאנה עי"ז שתהיה ארוסתיך ופירוש זה בדבריו יכון מאוד כי הדרך הוא לתת לה כסף לקידושין ואם כנים אנחנו בזה הגם ששני העדים יביעו וידברו שנתן לה הבחור כסף אמנם לדברי העד הראשון הוא לקידושין ממש אכן לדברי העד הב' הוא שהנער כיון לשחק עמה לתת לה כסף בתורת מתנה והיא תתאנה שהיא לקידושין וקידושי' כה"ג לאו כלום ננהו, דאע"ג דנחלקו הפוס' בנתן לה קידושין והוא נתכון לשחק ולא דבר מאומה בעת הקידושי' שכונתו לשחק רק בלבו היה כן אם יועילו הקידושי' או לאו דאיכא מאן דס"ל דהקידושי' אינם מועילים ואיכא מאן דס"ל דדברים שבלב אינם דברים ומחלוקת זה היינו בשהקדושין היו בפני ע"א אבל כל שהיו בפני ב' עדים לכ"ע לא מהני כל שאומר שכונתו היה לשחק וכמבואר כל זה בח"מ סי' מ"ב ס"ק ד' ב"ש סק"ו יד"א הגה"בי סק"יד מ"מ ע"כ לא נחלקו אלא היכא דהיה בסתם אבל כל שהעדים יודעים בפירוש דכונת אחד מהם לשחק אליבא דכ"ע הקידושין אינם מועילים כלל והב"ש גופיה דהוא המחמיר דשענת השטאה ל"מ אפי' נגד ע"א כתב שם דהיכא דאומר בפירוש בעת הקידושין שכונתו לצחק ולהשטות מהני לשלא יועילו הקידושי' ונגרר אחריו השמ"ץ בסי' א' וה"ן כל שהעד אמר לו בפירוש מקודם שעיקר הנתינה היה תהיה לאנותה אם האמת כדבריו הו"ל כאומר בשעת הקידושין דעל סמך אותם הדברים שעברו ביניהם נתן וכ"כ היד"א שם בס"קו להדייא משם ה' דברי יוסף דע"כ ל"ק מוה"רם דכל שאומר בלבי היה לשחק הוו דברים שבלב אלא בנ"ד אבל כל שהעד בעצמו מעיד שלא היתה כונתם לקידושין רק לחוכא ואטלולא אף מוה"רם יודה דאין להצריכה גט יע"וש ויעו' בת"הד סי' רי"ב דהוא תנא דמסייע להו בהדייא ואע"ג דהיא לא ידעה דברש מזה וקבלתם בתורת קידושי' גמורים מאי איכפת לן בזה דכונת שניהם בעינן וע' למוהרימ"ט בחידו' לקידושין ה"ד הכנ"הג בסי' ז"ך הגה"בי סק"ג שכתב דבאומר לה לישני דהוו ידים שאינן מוכיחות אפי' אמרה האשה בלבי היה להתקדש לו לא מהני יעו"ש.
ומעתה הביטה וראה כמה הכחשות איכא בין העדים הנז' גופייהו מלבד הכחשת בעל דבר. אחת דכפי העד הראשון הבחור היה חוזר לקדשה והוא היה יועצו שלא לקדשה דכפי זו אף אם לא היה אומר כלום המקדש בעת קידושיה רק שנתן לה בשתיקה היה מקום לומר דמהני מצד דין היה מדבר עמה עע"ק לס' הפוס' דלא בעו עמה ממש וכפי העד הב' הוא דהבחו' לא היה חפץ לקדשה רק העד הא' הציע לפניו שיתן לה כסף ויאנה אותה שהיא תסבר שמתקדשת לו ובדעתו שלא יהיו קידושין ובודאי דכל כי האי בנתינתו לא די בלתי אמירת ה"א מקודשת וכו'.
זאת שנית דכפי העד הראשון נתקדשה בקידושין גמו' וברצון שניהם וכפי העד הב' אין כאן רצון שניהם ואין כאן קידושין.
והבאתי את השלישית דכפי העד הראשון הוא מעיד שאמר לה הרי את מקודשת וכו' כל לשון הצריך לקידושי' והעד הב' הוא מעיד שלא שמע כלל שום דבר ואין לך הכחשה גדולה מזאת וכמ"ש מוהרימ"ט ז"ל בחא"הע סי' ל"ח על ב' עדים שהאחד העיד שכשנתן לה הקידושין אמרה הן והאחד מעיד שלא דברה דבר כתב הרב דהוי הכחשה בגופה של עדות וכ"ת זה שמע וזה לא שמע זה כיון לבו וזה לא כיון לבו אף אתה אמר לו שמא השיבה לא ולא כיון לבו ואין בקידושי' אלא ע"א וכו' וממ"ן חד מנייהו משקר ובהדי סהדי שקרי למה לי וכ"כ עוד בח"א סי' קל"ח על עד שאמר טומאלו פור קידושין והב' העיד שאמר טומאלו פור קידושין פארה מי חשיב לה הרב הכחשה וכתב דאין לומר דלא מקרייא הכחשה דאיפשר דלא שמע דאין לנו לומר כן שענין הקידושי' תלויין בלשון ומתקבלין בגזומים ואייומים ודייקי שפיר וכו' י"ש והגם דמדברי מוהרשד"ם בסי' צ"ט מתבאר דחולק אתשו' מוהרימ"ט דבע"א אומר שאמר לי וע"א אומר שלא שמע לי כתב הרב דלא מקרי הכחשה דאיפשר דזה שמע וזה לא שמע וע' ישמח לב סי' י"א דכ"ד מה שהאריך בזה להקשות אדברי מוהרימ"ט ז"ל י"ש ובסי' י"ב דכ"ו ובסו"סי י"ד ובס' שערי רחמים א"הע סי' ביך דל"ח וסי' כ"ג דמ"ג.
מ"מ אנא דאמרי דבכה"ג דנ"ד לכ"ע מקרי הכחשה ול"ד לנדון הרבנים הנ"זל דבשלמא בנדון הרבנים הנז' דאיכא דבור אלא דזה מעיד שדבר כן וזה מעיד שלא שמע כן אמנם מעיד ששמע מקצת דברים איכא למימר דלא מקרי הכחשה דזה שמע הכל וזה לא שמע הכל וכן היכא דהתשובה היא קצרה הן או לאו איכא למימר דזה שמע וזה לא שמע אכן בכה"ג דנדון שלנו דהדברים ארוכים דהאחד אומר שדבר כל כך הרי את מקודשת לי בדינה זאת כדמ"וי והאחד אומר שלא שמע שדבר עמה ג"כ שום דבר אין לך הכחשה גדולה מזאת דכולי האי שדבר כל הדברים האלה א"א שלא שמע אם לא כולן מקצתן ובאמרו שלא שמע הו"ל כאומר בהדייא שלא דבר כלל וע' דברי ריבות סי' ח' ט' בנדון שהאחד העיד שא"ל הוו עלי עדים איך נתתי לה הטבעת לשם קידושין והאחר העיד שלא שמע לשון קידושין כלל רק שראה נתינת הטבעת ולא יותר קחשבי לה מוה"רם קאבאליירו והרב המחבר לעדות מוכחש זה מזה יעו"ש איברא דדברי מרן הקדוש בתשו' מנגדין לזה דבסי' י"א מדיני קידושין דכ"ו ע"ד על מורה א' שרצה להתיר הנערה ואחר מהטעמים הוא שהעד האחד אינו מעיד ש"אל בשעת נתונת הטבעת כלום כתב וז"ל וגם לטעם הב' י"ל כיון שאינו אומר בפי' שלא אמר לה כלום בודאי רק שלא שמע הרי אינו מכחישו לגמרי שלא שמעתי אינה ראיה ושמא אמר הדברים בחשאי והיה זה העד רחוק ולא שמע וכבר הוכחתי דכל מאי דאיפשר לפרושי סהדותייהו דלא לכחשו אהדדי מפרשינן וכ"ש דלא סיימו מלתא קמי האי מרבנן כהוייתן דהך סהדא אסהיד דא"ל אני נותן וכו' י"ש הרי בהדייא היפך דברינו דאפי' באומר שלא שמע כלל והיו הדברים ארוכין עכ"ז מקיים הרב העדות וס"ל דאינו הכחשה מאחר דאיפשר לפרש דבריו דאמר בחשאי אולם מלבד דדברי הרב ז"ל צ"ע ממ"ש בסוף ההגה"מר דסנהדרין על לא ראיתי אינה ראיה בשם בעל העיטור וכמ"ש בהגה שם לא ידעתי אל מי מקדושים עוד בה דאיפשר לומר דגם הרב לא היה סומך על טע"ז אילו היה לבדו ועיקר סמיכתו הוא עמ"ש בתר הכי דהעד העיד שא"ל אני נותן לך זה לאשתי ולא הוי כלא שמעתי שא"ל שום דבר כלל.
ואפי' תימא דזה לא מקרי הכחשה הרי לפניך שתי הכחשות הראשונות ומאחר עלות דאיכא הכא שתיים כנגד שתיים ואחת יוצא זנב דאיפשר דגם זאת השלישית חשיבא הכחשה והנם תלויות בגופו של עדות אין לך עדות מוכחש גדול מזה ולא אהני כלל ואין כאן ריח קידושין.
ואנכי הרואה עוד ריעותא אחרת באלו הקידושין אף בעדות הראשון שאומר שהיו קידושין וחזי לאיצטרופי עם הרעותות הנ"ל להפיל ארצה הקידושין ולהכחידם מן הארץ והוא בלשון האמירה שהעיד שאמר לה המקדש הרי את מקו"ל בדינה זאת דאין לו מובן דהגם דבמושכל ראשון נראה דהוא טעות הניכר וכונתו לומר בדינר זה מ"מ מצינו כיוצא בזה דחשו לה רבנן בתראי שא נא עיניך וראה להרב חיים רומאנו בתשו' כי באה בס' ישמח לב א"הע סי' ז' על עד שהעיד שא"ל המקדש בזה"ל הרי את מקדשת ופקפק הרב דלשון זה משמע כאילו עשאו שליח לקדש איזו אשה לאיזו אדם מאחר שלא גילה דעתו למי ולמי וא"כ לפי דבריו אין כאן חשש קידושין וסמך שתי ידיו עליו הר"המ שם בסי' ח' וכתב שם בדי"ז וז"ל גם לדברי העד האחר שאמר מקדשת ומילה זאת מתפרשת לכמה פירושים שונים והגם דאנן סהדי בכונת הבחור המקדש שרצה לקדשה לעצמו ומקדשת שאמר היינו מקודשת אלא שלא ידע להוציא המילה מחמת חמורות דאית ביה מ"מ אין אנו הולכים אחר האומדנא והכונה דבעינן בקידושין פיו ולבו שוין ודבר זה פשוט הוא מאד בספרי הפוס' ומכללם במוהרשד"ם סי' י"א וכו' ע"כ ומו"הר מוהרש"א בס' דברי שמואל סי' ד' דקכ"ו ע"ד הביאו לסייוע לנ"ד ומינה אתה דן לנ"ד, ואם כשאמר לה הרי את מקודשת לי ולא אמר בזה איכא רבים מהפוס' דס"ל דאין כאן קידושין וכמבו' בכנ"הג ויד"א אה"ע סי' ז"ך ועד אחרן בס' פני יצחק ח"ה א"הע סי' ט' שהאריך בזה יע"וש ובס' מטה לחם הנ"מ סי' ט"ו וסי' י"ט דל"ח ומידי ספקא לא נפקא כ"ש היכא דהכניס בתוך דבריו דברים משוללי ההבנה ולפחות נחשיבהו כאילו לא אמר בזה.
והגם שאילו היה בעבור ריעותא זאת לא הייתי סומך להתיר מ"מ הריעותות הללו תהינה חוברות אשה אל אחותה אלו הן הנצר'פין.
האמנם כי גואל אנכי להמקדש שיוצא בדימוס בטענתו כי מעולם לא קדשה היינו לגבי דידיה מיהו לגבי הנערה שהיא אומרת שנתקדשה לאיש הזה לפום ריהטא נראה דהיא קשורה בקשר אמיץ עם הבחור הנז' לפי דבריה ואין פותר אותה להנשא לעלמא מבלי גט והיא משנה מפורשת בקידושין דס"ה היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסקוה הטוש"ע בא"הע סי' מ"ח דכל שהיא אומרת כן שנתקדשה לפני פ"ופ מבקשין ממנו שיכתב לה גט להתירה לעלמא הלא"ה אסורה והטעם דשוייא אנפשה חתיכה דאיסורא דהרי היא אומרת שהיא מקודשת.
והנה באומרת נתקדשתי לפני פ"ופ ובאים אותם העדים ומכחישים אותה על פניה באמרם לא נתקדשת נחלקו הפוס' אם היא אסורה לעלמא דמוהרשד"ם בא"הע סי' ט' כתב דעכ"ז היא אסורה להנשא בלי גט דשא"חדא וכתב הכנ"הג בסי' מ"ח הגה"בי סק"א דכן מבואר מדברי מוהרש"ך ח"ג סי' צ"ה ובהג"הטו סק"ט כתב משם מוהר"ם די בוטון סי' ז"ן דהכריח מתשו' הרשב"א דסל"ה גם היד"א בהג"הטו סק"ג הביא משם ה' בני דוד שהכריח כן מתשו' הרשב"א דהיא נאמנת, ולעומת זה הפוס' הנז' הביאו משם מוהריב"ל בח"ג סי' פ"ה וש"פ שכתבו דבכגו"ד שמא אינה צריכה גט והמשנ"ל פ"ט מה' אישות דין ט"ו אחר שהביא ס' מוהריב"ל הנז' והכריח מדברי הרשב"א וריא"ז דס"ל דשוייא אנפשה חד"א אפי נגד עדים ובקש לצרף עמהם ס' מוהר"אי במכתביו סי' רכ"ו בפ"ג מה' יבום דין י"ג כתב להיפך וסובר דמוהר"אי חולק אהרש"בא וה' פ"ת סק"ב הביא משם הרשב"ץ ח"ב סי' רע"ט שכתב להדייא דהיא אינה נאמנת לגבי העדים (והתם קאי בגדולה מזאת אפי' שהמקדש מודה) וכתב משם השע"המ דבקש לזווגם דיש לחלק היכא דבאים עדים אחרים להכחישם דהתם היא נאמנת להיכא דמכחישין אותה העדים עצמם שהיא אומרת שנתקדשה בפניהם ושוב הביא משם הנו"ב סי' נ"ח וה"ד שם בסי' מ"ב סקי"ו דס"ל דאפי' נגד העדים עצמם היא נאמנת יש"ב וע"ע חק"ל סי' פ"ד דקע"ט ע"ד מ"ש ע"ד מוהריב"ל ומוהרשד"ם ורמז למ"ש הוא עצמו בחק"ל יו"ד ח"א סי' ה' ולפ"ז אילו היו כאן הב' עדים אומרים שלא היו כאן קידושין והיא מכחישתם היה מקום להקל ולומר שלא תהיה צריכה גט דיש כאן ס"ס ספק אם היכא דהעדים מכחישין אותה היא אסורה כדעת מוהרש"דם ודעי' דלמא הלכה כהרשב"ץ ודעי' דבהכחשת העדים היא מותרת ואת"ל דהלכה כהאוסרים דלמא הלכתא כהאומרים דלא אסרו אלא היכא דבאים עדים אחרים ומכחישין אותה לא היכא דבאים העדים עצמן' ומתהפך שפיר, ס' דהיכא דמכחישים אותה אותם העדים עצמם אן כאן איסו' לכ"ע ואף את"ל דאפי' בזה נחלקו דלמא אעיקרא הלכתא כהרש"בץ ודעי' דהיכא דמכחישים אותה עדים לא נאמר זה והיתה מותרת אך דא עקא דהכא אין מכחישין אותה שניהם אלא דוקא האחד ואדרבא יש אתה עד אחד המסייע לדבריה ובהא לית לן פתח היתר דהיא אומרת כדברי העד וע' נדון כזה ממש בחת"ס סי' ק"ד והובא בפ"ת סי' מ"ב סק"ה במקדש המכחיש לע"א דהוא אסור בקרובותיה מטעם הודאתו יעו"ש אולם תרתי אני בלבי למצא מקום לפוטרה לשוק בלי גט ומצאתי דאחר העיון יש מקום לומר דנ"ד ל"ד למתני' דהיא אומרת קדשתני ואפי' החולקים ואומרים דאם באו והכחישוה דהיא נאמנת הכא יודו דע"כ ל"א דהיא נאמנת אפי' נגד העדים אלא דוקא היכא דאיכא הכחשה בינה ובין העדים בגוף המעשה דהיא אומרת נתקדשתי והם אומרים לא קבלת קידושין דאז היא נאמנת דנאמן אדם ע"ע יותר מק' עדים לענין לשוויי נפשיה חתיכת איסור משא"כ בגוונא דנ"ד דהיא אומרת נתקדשתי וקבלתי זהוב הקידושי' בפני פ"ופ ושום אחד מהעדים אינו מכחישה לומר לא קבלה ואליבא דתרוייהו מה שהיא אומרת שקבלה קידושין הוא אמת רק דהאחד אומר דהיו הקידושין ליצחק נמצא דאן כאן הכחשה רק ריעותא בקידושין אשר היא לא ידעה והגם שיש הכחשה אחרת בינו ובין האשה היא אומרת דא"ל ה"א מקודשת והעד הב' אומר שלא שמע כלום עכ"ז כיון דאפי' נודה לדבריה אינו מעלה ומוריד דאם אמת הדבר אשר דבר העד שהיו הקידושי' בתורת צחק אין כאן קידושין וכפ"ז לא שייך לומר כאן שאח"דא דהיא אינה יודעת שהיו בתורת שחוק וכל שנתברר שהקידושין לא היו עולין ע"פ הדין אינה אסורה כי היא אינה באה אלא מכחם וכל שבטלה הסיבה בטל המסובב.
ובכן כיון דסמי מכאן הודאתה לא נשאר בלתי העדאת העדים אשר הם מוכחשים זה מזה דלא אהנו לכלום.
וכמעט שעברתי ושוטטו עיני בדברי הפוס' מצאתי הדבר מפורש בב"ש סי' מ"ב סק"ו דעמ"ש מור"ם דיש מחמירין במקדש בע"א אם שניהם מודים אבל אם אחד מכחיש העד אין לחוש כתב משם הב"ח וז"ל והב"ח מחלק וכתב אם אחד מכחיש ואומר שלא היו קידושין כלל אז זה שאמר כדברי העד שהיו קידושין צריך לחוש אבל אם אחד מכחיש ואומר שהיו קידושין אלא שכונתו לצחק אז אף הב' א"ץ לחוש י"ש ועם שס' ב"ח כעת אינו תחת ידי לראות הדברים בשרשן דבריו מבוארין שכיון למ"ש ובס' אפי רברבי דפוס אחד מצאתי שהגיה בדברי הב"ש במקום הב"ח הח"מ וגם שם דבריו הן הן כמ"ש אני עני והטעם דכל שהריעותא היא בעיקר הקידושין עצמם במקום דהיא אינה יכולה להכחיש אין הודאתה משוי לה חתיכת איסור.
והגם שהב"ש חלק שם אדברי הב"ח היינו דלפי דעתו טענת השטאה שטוען הבעל אינה טענה כל שלא פירש כן לעדים בשעת הקידושין ודברים שבלב אינן דברים משא"כ בנ"ד דלא שייך זה דכבר כתבנו דע"פ דברי העד שאמר לה תן לה כסף שתתאנה היא נתן לה הקידושין וכמש"ל.
וקושטא קאי וכן הדין נותן דכל שעיקר הקידושין בטלין הם גם הודאתה כמי שאינה דהא עיקר טעמא דהיא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך דאסור בקרובותיו הוא מטעם דשוייא אנפשה חתיכה דאיסורא ובעיקר דין זה מצינו דאם מאי דשוייא אנפשה חתיכה דאיסורא היה מחמת טעות כל שנתברר הטעות האיסור חוזר למקומו ומותר צא נא וראה נא בפ"ק דע"ז דאיתא התם הנשאל לחכם ואסר אל ישאל לחכם ויתיר ובטעמא דמלתא כתב הר"ן שם משם הראב"ד והרמב"ם והרש"בא דכיון דאסרו הראשון שוייא אנפשיה חד"א ושוב אין לו היתר ואפי' התירו הב' אינו מותר ומיהו ה"ד בטעה בשיקול הדעת אבל אם טעה בד"מ חוזר ומטהר ומתיר יעו"ש וטעמא הוי דעיקר איסור שאחד"א הוי מטעם נדר וכל שטעה בד"מ הו"ל נדרי טעות ע' מה שהאריך בזה בס' יאודה יעלה חיו"ד סי' א' ועפ"ז העלה שם דחכם שהורה לאסר מכח שהעידו ב' עדים לפניו שכך היה המעשה ושוב נתברר דשקר ענו בודאי דיכול לחזר בו יעו"ש ומינה אתה דן לנ"ד דכיון דמה שאמרה שנתקדשה היה בעבור שסברה שהקידושין היו מועילין לפום דינא כל שנתברר לנו שהקידושין מצד עצמן כלא היו גם היא תפטר ואין כאן איסור בשביל הודאתה דסמי מכאן ענין הודאתה שהיא לא ידעה ענין הצחק נשאר לנו שני עדים הכחישין זה את זה וכיון שעדותן כאין וכמש"ל באורך גם היא מותרת ואינה צריכה גט, והרי דינה של ריבה זו מפורש בש"ע א"הע סי' מ"ו ס"ג ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה אם אמר שמעולם לא היו בה ספק קידושין תנשא לכתחילה.
אלא דאם באים אנו לדון ולסמך נ"ד לדין זה דמרן נכנסנו במבוכה אחרת דאמת דכן הוא פסק מרן וכמבואר לעין כל חוזה, אך מידי מחלוקת לא פלטינן דהאיכא הראב"ד והרמב"ן והרשב"א הביאם ה"ה פ"ט מה' אישות דין ל"א דס"ל דכל שהיא אינה מכחשת אותם ומסופקת בדבר לא תנשא לכתחי' ולדעת הרמב"ם כפי מ"ש ה"ה בדעתו אם היא אינה יודעת אפי' אם נשאת תצא דסלק עדים מכאן הרי היא חושבת לעצמה בס' מקודשת והח"מ בסק"ב תמה על מרן שלא הביא דעתם להחמיר לכתחילה.
גם הב"ש בסק"ה הביא דעתם וע' חכם צבי ס' קל"ה שנגרר אחריהם (ועמ"ש בחידו' על סי' זה) וכבר ידוע מ"ש האחרונים אי באיס"ור ערוה אזלינן אחר פסק מרן להקל דרבים מהם סברי דלא אזלינן בתר דעת מרן יעו' משא"מ אה"ע ח"א סי' ה' חיים ושלום סי' ב"ך, והיכא דרוב הפוס' קיימי להחמיר לכ"ע לא אזלינן בתר דעת מרן יעוין שער אשר א"הע סי' כ"ט, פני יצחק ח"ד סי' ט'.
ברם נלע"ד לומר דבנד"ז גם הראב"ד ודעימיה מודו דע"כ לא כתבו דלא תנשא לכתחילה אלא בכגון דהעדים מכחישים זה את זה ואין שום אחד מבעלי דבר מכחיש אותם דהמקדש אינו לפנינו והאשה אינה יודעת אז אמרינן סמי מכאן העדים ותשב האשה בספק מקודשת בלכתחי' אבל כל היכא דאיכא מבעלי דבר מכחיש נגד העדים וכגון בנד"ז דנגד העד האומר נתקדשה הנה לעומתו המקדש צווח ואומר דלא היו כאן קידושין ואז עדותו כמאן דליתיה בכה"ג לכ"ע ל"א שתהיה היא אסורה ומנא אמינא לה מההיא דכתב הב"ש סי' מ"ב סק"ו והבאתי לשונו לעיל דהיכא דבא ע"א והעיד על הקידושין וא' מהמתקדשים מכחיש דפסק מו"רם דאין לחוש כתב הרב משם הב"ח דאם הב' מודה לדברי העד ואומר שהיו שם קידושין צריך לחוש דמשמע מינה דוקא באומר שהיו שם קדושין הא שותק א"ץ לחוש וקשה דאמאי לו הא לו יהי כב' עדים אחד אומר נתקדשה ואחד אומר לא נתקדשה דלס' הפוס' הנז' לא תנשא לכתחילה והיאך נקיט הב"ש הך דינא כהלכתא פסיקתא אלא ודאי דכל דאיכא הכחשת בע"ד אלימא טפי מהיכא דהעדים מכחישין זה את זה לומר ע"א בהכחשה לאו כלום הוא הגם דאחד מבעלי דבר שותק ובהביטי בספרי הפוס' מצאתי הדבר מפו' במו"רם יו"ד סי' קכ"ז ס"א דהכחשת בעל דבר אלימא מהכחשת העדים ז"אז וז"ל שם אם אין הבעלים מכחישין אותו אע"פ שמכחישו אחר לא מהני מאחר שהבעלים שם ושותקין וכו' יעו"ש.
ושוב אחר החיפוש מצאתי לה' קרית מלך רב בח"א דמ"ה על דין זה בעצמו שכתב וז"ל אך ק' דאיך נאמר דאם ע"א אומר מקודשת וע"א אומר אינה מקודשת והיא שותקת דתצא או לא תנשא לכתחילה הא הוי ע"א בהכחשה ולאו כלום הוא וכו' ולזה איפשר לומר דע"כ ל"א הכי אלא כשהב"ד מכחישו אבל כשהבע"ד מסופק וע"א מכחיש לעד אחר ל"א ע"א בהכחשה לאו כלום הוא והביא ראיה לדבריו ולא זכר דברי מור"ם הנז' יעו"ש הרי שלך לפניך כאשר כתבתי ותאזרני שמחה, ולא אכחד דאיכא מהפוס' דס"ל דהכחשת בע"ד גריעא מהכחשת העד וכאשר עמד בזה ה' שער המלך בפ"ט מה' אישות ד"ן ויעו' עבודת השם א"הע ר"סי ז"ך.
מ"מ אנן קיימינן לשיטת הראב"ד ודעימיה ועינינו לו ראו בהראב"ד ודעי' דס"ל דהכחשת בע"ד אלימא דהא היכא דאיכא עד נגד עד והאשה מכחשת כתבו להדי'א דתנשא לכתחילה ואם האשה שותקת אסרו ש"מ דס"ל דהכחשת בע"ד אלימא ולפ"ז עיניך הרואות כמה רברבתא מסייעי לס' הב"ש והב"מ שכתבנו דכל שהמקדש מכחיש את העד הגם שהאשה שותקת אין לחוש כלל וא"כ בנד"ז דהיא אינה יכולה לומר בודאי שהזהוב אשר נתן בידה לא היה לשחק כי מהיכן היא יודעת נמצא דכל לגבי דידה היא בספק אתייא הכחשת המקדש ומפיק יתה מידי איסורא ולכ"ע תנשא לכתחילה ולנערה לא תעשה דבר כריתות.
תו מהדרנא אשרייותא דהך בתולתא לפוטרה בלא כלום דהגם שהיא אומרת שנתקדשה עכ"ז לא תהיה צריכה גט מטעם אחר דדייקנא בדבורא דידה ולא אשכחנא לישנא דקידושין המועיל דבשלמא אם היא היתה אומרת נתקדשתי בפני פ"ופ ולא היתה מדברת עוד שפיר אמרינן דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא, יען שאין אתנו יודע לשון ונוסח הקידושין ומסתמא אמרינן דהיו כדין אבל בנד"ז דזאת אומרת שאמר לה הרי את מקודשת ועוד דברים אשר אין בזכרונה כעת ואם היה בא לפנינו ע"א ואומר כדברים האלה יותר היה נוטה הדעת לומר שאין כאן קידושין יהיה מטעם דחסר תיבת לי ורבים הם הפוסקים האומרים דלא מהני ואפי' לס' מיעוט הפוס' המחמי' כל היכא דאיכא ריעותא אחרת גם הם יודו דלא מהני והאיכא דלא אמר תיבת בזה ואיכא מהפוסקים דס"ל דאפי' בדיעבד ל"מ כל שלא היתה בזה וכמו שרשמתי אותם לעיל, ומי יודע מה אמרה לה עוד בדברים אשר אינה נזכרת, נמצא דאף שנאמין לדבריה אעיקרא לשון הקידושין רעוע ואין כאן קידושין ואיך נאמר שוייא אנפשה חד"א במידי דאנן סהדי דאף לפי דבריה אין כאן איסור ואם היא אמרה כן מחוסר ידיעה הלא לן יאות להוציאה משגגתה ולא לאסרה אכ"ע באופן דלפי כל הטעמים האמורים בהצמדם יחד אם חכם לבך תשלחנה חפשי לנערה הנז' מהבחור הנז' מבלי שנצריכה ספר כריתות אע"פ שאין כאן שום עיגון ושום דבר המעכב כ"ש אם יבא הדבר שהבחור הנז' מאן ימאן לגרשה בגט.
עתה אקום לחזות בטענת הנערה הנז' שטענה שהקול נשמע בשתי עיירות גדולות סאמאקוב ופיליבי שהיא מקודשת אי יש לחוש לטענה זאת להצריכה גט.
הנה האיש אשר ישוטטו עיניו בטו"שע סי' מ"ו ובאחרונים שם במשפטי התנאים הנצרכים לחוש לקול עיניו ישר יחזו דליתנהו במאי דקמן ובפרט דפיליבי לא זו העיר שנתקדשה שם ובעינן שיאמרו נתקדשה בעיר זו ולא בעיר אחרת, ומה שאמרה שנתפשט הקול בסאמאקוב זה אינו אמת דהרי אנשי הועד מעיר סאמאקוב נתנו ביד הבחו' מכתב תעודה אשר איננו קשור עם שום נערה לא בדרך שידוכין ולא בדרך אירוסין וכאשר כתבנו אליהם שיעשו הקב"ע התנצלו עצמם על מה שנתנו המכתב הנז' באמרם כי לא היו יודעין דבר מזה ועל הכל דמהעיר הנז' שלחו אלינו העדוייות ומפיליבי שלחו לנו שנעמד על הדין וכאשר ידעו דנפטרה בלא גט יאמרו קמו רבנן עלה דמלתא ול"ו ידעו ול"ו יבינו דאין כאן קידושין ופטרוה בלא כלום וכמ"ש ה' חק"ל א"הע סוס"י ך' ויעו' בס' ישמח לב א"הע סו"סי י"א ובהסכמת הר"הג מוהר"א אשכנזי ז"ל שם סוס"י י"ב ובס' שערי רחמים א"הע סוס"י כ"ב.
ולמוד'עי אני צריך כי גם שהרבתי דברים וטעמים נכוחים לפטר את הנערה הנז' בלי גט מליצי רעי לא אבו לפוטרה בלא כלום כי לא רצו לעמד על הענין יפה יפה והם אמרו דמאחר דאין כאן מקום עיגון וחומר ערוה לנגד עיננו הטוב טוב שיפטרנה בגט ובאמת היה לבי נקפי בדבר הזה דלמה נפסלנה לכהונה וכבר ידוע מ"ש הכנ"הג בסי' ז"ך הג"הטו ס"ק כ"ג והיד"א שם ס"ק ט"ז דבמקום דאינה צריכה גט אין נותנין גט לרווחא דמלתא שלא לפוסלה לכהונה וכ"כ הבאמ"ח ח"א אה"ע סו"סי י"ד ומו"הר בס' שע"א אה"ע סי' כ"ט והביא שם משם רש"ל בתשו' סי כ"ה שכתב דכיון דהאי איתתא שרייא בלא גט המחמיר בגט עונו ישא שפסלה מן הכהונה וכו' י"ש, וע' באסיפתי לסי' ז"ך שרמזתי אמבוהא דפוס' דכתבו הכי י"ש, אך לא רציתי לעבר ע"ד חברי ונענעתי להם ראשי ודברנו על לב המקדש וסדרנו הגט שלא בפניה והן היתה כזאת בספרי הפוס' שעשו כן רבני קושטא יע"א וכמובא בס' מחנ"א ה' אישות סי' ד' שכתב וז"ל אלא שרבני עירנו הצריכוה גט מהיות טוב ולא חששו לעיין בדינה אם היתה צריכה גט ואיפשר שאם היו חוקרין בדבר היו פוטרין אותה בלא גט יעו"ש ובס' עבודת השם א"הע סי' ט"ו דקי"ז ע"ב.
ומה גם למה שהבאתי אני הדל בחידו' לא"הע סי' י"ג משם ה' המאירי בפסקיו ליבמות דל"א ע"ג מהספר וז"ל דנתי הוראה למעשה באשה שיצא עליה קול של קידושין ונשתדכה לאחר וכשהגיע הזמן רננו קצת בני אדם עד שהוזקקנו לחקר הדבר ולא מצאנו בו שורש אלא שמחמת חששה שמא יתגלה הענין ויבא לידי מכשל הזקקנו לגט לרווחא דמלתא שלא לשום צורך ודנתי בה שא"ץ להמתין ג"ח והרבה מגדולי הדור נסמכו ב"ה עמי והעידו שכך ראו מעשה לרבותיהם אלא שקצתם חלקו עלי וכו' ואין הדברים נראין ע"כ מצינו אילן גדול לסמך עליו לתת גט לרווחא דמלתא.
איכו השתא שכבר נסדר הגט ונכתב ונחתם כהלכתו אם האשה איננה חפצה לקבלו יכולין אנחנו ליתנו לה בע"כ דמלבד דעיקר הענין הוא לטובתה ולקיים דברי מרן בסי' מ"ח שכתב דמבקשין ממנו שיתן לה גט עוד בה דאפי' תימא דמן הדין היתה צריכה לגט דהקידושין היו קידושין עכ"ז יכול המקדש לגרשה בע"כ ל"מ לדידן דאין אנחנו אוסרין לגרש אשה בע"כ רק משום השבועה שנשבע לה בעת הקידושין והכא לא נשבע שום שבועה דבודאי יכול לגרשה אלא אפי' אם נחוש לחרגמ"ה הלא ידוע כמה ספקות איתנהו השתא בחרגמ"ה ומה גם דבארוסה לא גזר וקרי כאן האשה מתגרשת לרצונה ושלא לרצונה ע' לה' בני אברהם סי' מ"א דצ"ד דהתיר ע"י ס"ס ואם אינה רוצה לקבל גט תשב עד שתלבין ראשה והנער מותר לישא אחרת וכמו שכן ראיתי הדבר מפורש בתשובת נחלת שבעה סי' י"ט שכ"כ יעו"ש זהו אשר לקטתי היום בחמלת ה' עלי אבינו שבשמים שוכן במעונו.
ירצה כקרבן אשה יקריב אותו לרצונו. נאום הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו