אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן י
שלהי אדר ב' התר"סח ע"ע אשת כהן הנ"ל.
הודעתי ה'ן כתיב כאן כי הענין הנ"ל מתחילתו ועד סופו העתקתיהו ושלחתיהו ליד ה' חיים שמואל שזר נר"ו וביני בני קבלנו טופס קב"ע שעשו אנשי הועד של בידין אחר שפסקנו את הדין, בפני הבעל אבל לא בפני האשה שלא היתה בעיר והוא כת"וח מיום 30 דיקימברי 1907 שהוא ט' שבט למב"י ושם כתוב שהעד הא' העיד ששמע מפי משרתת המלון על אשת ש' הכהן הנ"ל שישבה עם הערל בחדר פ' כמו ה' שעות ושהחדר היתה סגורה במפתח והמשרתת חרפה וגדפה אותה וקראה זונה והוא וחברו ראו כי בחדר לא היה רק מטה א' והיתה מבולבלת ושהאשה ספרה להם שישבה בספינה בחדר א' עם הערל וגם במלון ושהיתה הולכת לבית דודתו של בעלה והיא בורחת דוקא מפני חמותה וכדברים האלה העיד גם העד הב' וזהוא טופס העדוייות הנצב לפני ה' חש"ש נר"ו אשר לא ידענוהו מקודם.
שוב אח"ך קבלתי עוד הפעם מכתב מהרב חש"ש נר"ו מיום ו' אדר ב'. מחזיק דבריו הראשונים ברעש וברוגז ובדברים בלתי נאותים ואשית עצות בנפשי כי טרם אענה דברי המכתב הנ"ל אשימה עיני על הקב"ע ובמה שאכתב עליו יסתרו דברי ה' הפוס' הנ"ל.
ואומר דאף לפי דברי הקב"ע הלזו אתתא דא שרייא לבעלה ואין כח בידו מצד הדין לגרשה בע"כ ע"פ כל מה שכתבתי בפסק הקודם במילות קצרות וכאשר יראה המעיין.
אולם ההכרח לא יגונה ואצטרך להרחיב הדברים עוד מעט בעה"ית, הביטה וראה דבקב"ע הללו חזינא ביה תלתא ריעותי אשר בכל אחת יש די להפיל ארצה העדות הנ"ל וכ"ש בהצמדם יחד, א' דהקב"ע היתה שלא בפני האשה וקי"ל אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וכמ"ש מרן בח"המ סי' כ"ח, ב' דהב' עדים הללו באים מכח אחד וה"ל עד מפי' עד ג' דהעד הראשון אשר מפיה יצאו הדברים איננה ישראלית ועדותה מגן שוייא, וראה החילותי תת לפניך הריעותא הראשונה.
ומלבד מה שכתבתי בזה בתשובה חשון התרס"ו ושם אספתי דברי האחרונים כי בהסכמה עלו דלאסר אשה על בעלה בעינן קב"ע בפניה ושאם קבלוהו שלא בפניה רבים מהפוס' ס"ל דל"מ עוד הוסיפה לך פה שמענה ואתה דע לך. קדמה אל אר'ש אני אביא מ"ש ה' כנ"הג בסי' כ"ח הג"הט ס"ק ע"ב דקבלת עדות שלא בפני בע"ד הוי מדרבנן ומקלינן בספקו וכ"כ משם כמה פוסקים (אשר רובם אינן מצויין אצלי) וה' חשק שלמה בס"ק מ"ג הביא ע"ז פוסקים דסל"ה ותמה על מוהר"י באסאן בסי' עפ' שכתב בפשיטו' דהוי דאורייתא, ושוב הביא משם ה' נאמן שמואל בדק"ה ע"ד שהביא משם הרשב"א (בחדשות סי' שע"ו) שכתב דהוי דאורייתא גם ה' קהלת יעקב בתוס' דרבנן סי' מ"ב רמז הפוס' הנ"ל ולתשו' הרשב"א סי' שע"ו דס"ל דהוי מדאורייתא, ואנא קחוינא דמדברי הר"מ פ"ג מה"ע היא יש לדקדק דס"ל בדעת הרמ"בם דדעתו דהוי מדאורייתא דעל דברי הרמב"ם שם שכתב וז"ל גם בד"מ אין מקבלין עדות אלא בפני בע"ד כתב וז"ל מדקדוק דברי רבינו שכתב גם בד"מ משמע שבד"מ נמי אם קבלו עדות שלא בפני בע"ד לא עשו כלום כמו בד"ן ע"כ וכ"כ הרדב"ז בח"ד סי' ד"ן וגם אנן נאמר כמו שבד"ן קב"ע בפני בע"ד הוי מדאורייתא וזה פשוט ה"ן בדיני ממונות יהיה מדאורייתא דאם באת לחלק ביניהם נחלק גם להיכא דעברו וקבלו דבד"מ יהנה בדעבד אלא ודאי דשוין הם לכל מילי ואם כנים אנחנו בזה הרי נמצא רעים אהובים לס' מוה"רי באסאן לשני גדולי הראשונים הרמ"בם והרש"בא, אך מדברי מרן הקדוש בבד"ה ח"מ סי' כ"ח נראה דמה שדקדקנו מדבריו אינו אמת דבב"י שם אחר שהביא דברי ראב"ן שכתב דבדיע אם קבלו עדות שלא בפני בע"ד דנין על פיו והכריע הדבר ממה שמקבלין עדות של"ב היכא דאיכא אונס כתב הרב"י לסתר דבריו דטענת ראב"ן אינה טענה דהא מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא והם אמרו דהיכא דאיכא אונס מקבלין והיכא דליכא אונס וקבלו אפי' דיעבד לאו כלום הוא ומבואר דדעתו הוא בהחלט דענין זה הוי מדרבנן ואחר הדברים האלה בבד"ה הביא דברי הרמ"בם וכתב כמ"ש בכ"מ והשתא אי איתא דדקדוקינו הוא אמת הלא זה הדבר סותר דברי עצמו אלא ודאי דכונתו דלאו להשוותם לגמרי רק לומר דגם בד"מ אפי בדיעבד אין הקבלה של"ב מועילה אבל שניין דא מן דא דזה מדאורייתא וזה מדרבנן, וע' פתחי תשובה א"הע סי' י"א סקטו"ב שכתב משם רע"קא שהביא משם הרשב"א בחידושיו לב"ק דעיקר קב"ע בפניו בממון הוא רק מדרבנן, ואין תח"י לא זה ולא אותו לראות הדברים בשרשן. גם בס' ירים משה סי' כ"ח הג"הט ס"ק כ"ו רמז בזה איזה ספרים אשר אינם תחת ידי ומ"מ המובן מדבריהם דמידי פלוגתא לא נפקא.
וכאשר יהיה האופן לקבל עדות על האשה לאוסרה על בעלה. מצינו להרא"ש בתשו' כמ"ו סי' ד' שנתרעם על הב"ד שעשו שלא כהוגן שקבלו העדות שלא בפני האשה ושלא בפני בעלה שיבא בעל השור ויעמד על שורו ושאפי' בדיעבד ל"מ והיה טעמו דפוסק כרע"ק דשלהי יבמות דכד"ן דמייא וכמו דב"דן בעינן ד"וח ולקבל בפני בע"ד כמו כן הכא יעו"ש ופסקו מור"ם בא"הע סי' י"א ס"ד וכפי דבריו דמדמה אותו לד"ן מוכח דהחייוב לקבלו בפניה הוי מדאורייתא כד"ן, וכן מצאתי להדייא לג' הרועים ג' רבני קראקא ומור"ם מכללם הוב"ד בתשו' מור"ם סי' י"ב שאחר שהביאו דברי הר"אש כתבו וז"ל גם לענין קב"ע של"ב הוי דינו כד"ן ושם פשיטא דל"מ עדות של"ב דכתיב והועד בבעליו יבא בעל השור וכו' וראיה מפ"ב דסנהדרין עבדא דינאי מלכא קטל נפש א"ל שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם ונדונהו שלחו ליה עבדך קטל נפשא ושדריה שלחו ליה תא אנת נמי להכא והועד בבעליו אמרה תורה ואי הוי עדות של"ב כשר בדיעבד בד"ן לא הוו אמרי לינאי תא אנת דהא איכא עשה דשום תשים עליך מלך וכו' וא"כ מדשלחו אחרי ינאי בודאי ש"מ דמן התורה בעי בפניו ואפי' בדיעבד פסול וכו' וכ"ש שכאן הוא כד"ן ופסול לגמרי וכו' דהא אמרו שלהי יבמות לענין ד"וח דלמשרי א"א לעלמא כד"ן דמייא ול"ד אלא ה"ה כל שאר עדות אשה כתשו' הרא"ש וכ"כ הר"ן ספ"ק דסנהדרין וההג"מיי דאישות וההג"מר דיבמות וא"כ מאחר שדמי לד"ן לענין ד"וח ה"ה לענין שלא בפניו דל"מ לכ"ע א"ד ז"ל והסכים עמו מוהר"א מנוח שם סי' ט"ו נמצא דאיכא הכא רבים ונכבדים דסברי דבעדות לאסר אשה על בעלה בעינן בפניו והוא מ"הת דכד"ן דמו ומלבד הר"ן והגה"מיי והמרדכי שהביאו הנך רבנן גם שאר הראשונים דס"ל דבדיני אישות בעינן ד"וח כד"ן לדדהו ה"ה דבעינן קב"ע בפני האשה והוייא מדאורייתא וכדבר האמור.
איברא דחזינן להרדב"ז בחדשות ח"א סי' ע' שכתב דעדי קידושין מקבלין שלא בפני בע"ד ויהיב טעמא למילתיה דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא כ"ע בעלי דבר ננהו ושכ"מ מתשו' הרשב"א והריב"ש ושכ"כ הרב המאירי בהדייא דמקבלין עדות שלא בפני בע"ד לאפרושי מאיסורא כגון עדים שנתקדשה פלונית י"ש ולאסר אשה לבעלה לפום ריהטא נראה דהוי מלתא דאיסורא שעי"ז אנו מפרישין את הבעל מאיסור וכ"ע בעלי דבר ננהו ושפיר דמי לקבל עדות שלא בפני האשה, האמנם במעט קט אתה תראה דאינו דומה כלל זל"ז דלענין קידושין שפיר אמרינן דמקבלין עדות שלא בפני האשה כיון דאין אנחנו חבין בדמה דאף אם נחליט הדבר שהיא מקודשת אין שום פגם עליה ואין אנחנו מוציאין אותה מחזקת כשרות שלה רק שכל א' וא' פורש מלקחתה וזה מקרי אפרושי מאיסורא וכ"ע בעלי דבר ננהו דלכ"ע אסורה אבל לאסר אשה לבעלה דעל ידי קב"ע שלנו אנחנו מוצאין אותה מחזקת כשרות שלה אין אנחנו רשאין לחוב בדמה על יסוד שהוא לאפרושי לבעלה דוקא מאיסור ודברים הללו באו בפירוש בדברי מוה"רי אדרבי סי' ד' משם הרד"בז בתשובה דאחר שהביא דעת ה' המאירי הנ"ל סיים וכתב וז"ל וכתב החכם הנז' (הרד"בז) דטעמא משום דכ"ע בעלי דבר ננהו לאפרושי מאיסורא והעיד שכן הוא דעת הרב הכולל מוה"רי בי רב וגם ס' מוה"רש ן' וילייסיד אלא שהם הפריזו על מדותיהם לקבל עדות שלא בפני בע"ד לאסר אשה על בעלה ואני וחברי חלקנו עליהם בזה אבל בעדים שנתקדשה פ' דהוי לאפרושי מאיסורא לא חלק אדם מעולם ע"כ הרי להדייא דיש חילוק רב היכא דאנחנו פוגעין בחזקת אדם כשר להוציאו מחזקתו דאז אע"ג דהוי לאפרושי מאיסורא אין אנחנו רשאין לקבל עדות של"ב.
וכן מצינו להר"הג מוהר"חש ז"ל בא"הע סי' י"ט דק"לב ע"ג דהגם דאיהו קאי בשיטת האומרים דעדות קידושין מהנייא אף שלא בפני בע"ד הביא דברי הר"אש בתשו' הנ"ל דכתב דלאסר אשה על בעלה הכל מודים דבעינן דו"ח וק"בע בפני בע"ד וסיים וכתב דמוהרד"בז הודה גם בזה וכתב דלאסר אשה על בעלה ולהוציאה מתחתיו אין מקבלין שלא בפני בע"ד ע"כ וכבר בדברי קדשו של רד"בז בההיא דסי' ע' כתוב למ'ר משם הר"שבא דההיא דאין בודקין עדי נשים בד"וח היינו קודם שנשאת אבל אם נשאת צריכה ד"וח ושכ"ן מדברי הרמ"בן בשלהי יבמות ע"כ מבואר דהפוס' דס"ל דבדיני אישות בעינן ד"וח דכד"ן דמיין היינו לאחר שנשאת דאתה בא להוציאה מתחת בעלה או להתירה לעלמא ושוב מצאתי דברי הרד"בז שרמז מוהר"חש כי באו בארוכה בתשו' ח"ד ויהיו נקראים דברי דוד בסי' נ"ד בהצותו עם מוה"רי ב"ר (כפי מה שהבנתי מדבריו שם) וז"ל ומ"ש החכם דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד בד"מ מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא וכ"ש בעדי נשים ומוכח לה מדברי הרש"בא פ' הגוזל.
מארי דאברהם מארי דהאי שמעתתא מסיק לה בצ"ע ואיהו עביד עובדא לאפוקי אתתא מתותי בעלה ולעשות בניה ממזרים אין זה כ"א רוח אחרת וכו' ותו איכא למחסר האי סהדותא משום דהוי למיסר אתתא בתר דנשאת ודמי לד"ן וכו' ויבא בעל השור וכו' וכ"כ הרש"בא בפ' הגוזל והר"אש בתשו' וכו' הרי לך מפורש דמשום דאתא למיסר אתתא על בעלה יצאו עדותם מכלל עדי נשים ואתו לכלל ד"ן ובעינן בפני בע"ד וד"וח ואפי' בדיעבד בטלה וכו' וז"ל המאירי ומקבלין עדות שלא בפני בע"ד לאפרושי מאיסו' כגון שנתקדשה פ' משמע אבל אם נשאת אין מקבלין דאי ל"ה לשמעינן ריבותא טפי וכו' ומה שהוכיח מתשו' הרש"בא התם לא הוי אלא להתיר אשה לעלמא ולא לאסר אשה לבעלה את"ד יש"ב.
וכזאת וכזאת כתב מוהר"שך בח"ד סי' נ"ג ה"ד המח"נא סי' ב"ך אות י"ט דהא דאמרינן דבענין איסור כ"ע בעלי דבר ננהו ה"ד באשה העומדת בחזקת פנויה אבל אשה שנתקדשה ונאסרה לכל העולם ובא מערער ואמר שכבר נתקדשה לו כל אפייא שוין שצריך שיקובל לפני האשה ולפני האיש יעו"ש והובא גם בי"דא סי' מ"ב הגה"בי ס"ק ע"ו הרי לך דכל דהוי להוציא אשה מתחת בעלה לכ"ע צריך לקבל העדות בפניה ולס' הפוס' הנז' אם קבלוהו שלא בפניה הרי הוא בטל ומבוטל וע' ס"ת סי' י"א ס"ק טו"ב שהביא משם ה' נו"ב בסי' ע"ב דעל קב"ע שנעשה שלא בפני הבעל ושלא בפני האשה בקש לקיימו בהך דהרב המאירי דכל שהוא להפרישו מאיסור ש"ד וכשבא לקיימו על שנתקבל שלא בפני האשה כתב דשלחו לה הדיינים ולא באה דאז מותר לקבל שלא בפניה י"ש מבואר דלגבי האשה לא די בטעם הראשון שהוא לאפרושי מאיסורא ודוק.
ולא אכחד דאיכא הכא תרי מרבנן דפקיע שמייהו מוהר"י בי רב ומוהר"ש ן וילייסיד הזכירם הרדב"ז דס"ל דאף לאסר אשה על בעלה מקבלין עדות שלא בפני האשה כל שאינו בעיר מ"מ רבים לוחמים עליהם כאשר עיניך תחזנה משרים מן הרשום לעילא מן כל וע"ע כנ"הג א"הע סי' מ"ב הגה"בי ס"ק פ"ז ויד"א שם ס"ק ע"ז, ולענין דינא נראה דאין לעשות מעשה כדבריהם דמלבד דאיכא רובא דסברי דלאסר אשה על בעלה צריך לקבל העדות בפני האשה דבהא לאו כ"ע בעלי דבר ננהו ודינא הוי לילך אחר הרוב עוד בה דאפי' תימא דאיכא הכא מחלוקת שקול מ"מ הדין נוטה כס' המחמירים יען דאית לן ספקא בעיקר העדות אי כ"ע בע"ד ננהו או לא וכדי לפסק הדין הזה צריך לדעת אי עיקר קב"ע בפני בעל דבר בנדונות כאלו הוי מדאורייתא או מדרבנן דמשם תצא תורה להקל ולהחמיר ומוכרחים אנו לידע אי עדות נשים כד"ן דמיין או כד"מ, דבכל הני לא נפקא מפלוגתא דאיכא טובא דסברי דכד"ן דמיין ואיכא דסברי דכד"מ דמיין וגם איכא מרבוואתא דסברי דגם בד"מ החייוב לקבל העדות בפני בע"ד הוא מדאורייתא וא"כ יש לנו לעשות ס"ס באופן זה ספק אי עדות נשים דמייא לד"ן ואז לכ"ע חייוב קב"ע בפני בע"ד הוא מדאורייתא ואזלינן בספקו להחמיר או כד"מ ושם איכא רבנן דס"ל דהוי מדרבנן ואזלינן להקל ואת"ל דכד"מ דמיין דלמא הלכה כהאומרים דגם בד"מ קב"ע בפני בע"ד הוא מדאורייתא ועדיין אית לן למיזל לחומרא ואין אנחנו יכולין לאסר אשה לבעלה וכן העלה רב פוסק א' כי הוב"ד בס' שערי רחמים ח"ב הנד"מ סי' י"ב דג"ן.
ואם יהיה האופן דבשעת הזיווג נשבע החתן לאשתו שלא לגרשה בע"כ ושלא לישא אשה אחרת עליה (וכמאי דקמן) וע"פ מה שאנחנו אוסרין אותה לבעלה מחייבין אנחנו לאשה שתקבל ספר כריתות ע"כ נמצא שאנו מתירין את הבעל לעבר על שבועתו ומאחר דהוא מחלוקת הפוס' איך נוכל לעשות מעשה להתיר לו שבועתו מאחר דלכל דעות הפוס' האחרים אין כאן עדות ודינא הוי להחמיר בכל ספק שבועה וכנודע.
ומאחר עלו'ת כל האמור אתה תדין דהקב"ע שעשו אנשי הועד מבלי היות האשה לפניהם ולא עשו אופן המועיל לפחות לשלח אחריה ולהודיעה שאם לא תבא יקבלו העדות של"ב מגן שוייא ואין בו מועיל ולרוב הפוסקים אפי' אם יחזרו העדים ויעידו בפניה לא מהני ואפי' אם נאמר כהסכמת האחרונים דמהני לחזר ולהעיד בפניו וכאשר כתבתי בתשו' הנ"ל עכ"ז למאי דאנן קיימין לא הועלנו כלום כיון דשניהם באים מכח אחד והו"ל עד מפי עד דלא התירו אלא במקום עיגון ולא בשאר עדוייות וכמ"ש המרדכי והביאו הרב"י בסי' כ"ח מחו' י"ג ואפי' עדים מפי עדים ואפי' באיסור לא מהני עד מפי עד ורמ"ש הכנ"הג הגהב"י ס"ק קי"ב וקי"ג וכ"כ מו"רם בתשו' שם וז"ל כ"ש לאסר אשה על בעלה דחמיר טפי שאין פסולי עדות נאמנים ע"ז ולא עד מפי עד וכו' וע' חש"ש ס"ק ס"ד, מט"ש ס"ק ב"ן. ירים משה ס"קל ול"א, מה גם דאיכא הכא ריעותא ג' דהעד הראשון הוא עכו"ם וכבר כתבנו בדברות ראשונות דעדות עכו"ם אפי' במסל"ת לא מהני לא להקל ולא להחמיר והארכנו בזה בתשובה באלול התרס"ז וכאשר רמזנו בדברינו הנז'.
הוא הדבר אשר דברנו דאתתא דא בחזקת בעלה היא עומדת ואין אנחנו יכולין לאסרה ע"פ העדוייות הנ"ל ולכופה שתתגרש בע"כ.
ומעתה הגיע עת להלך צעי'ר למדב'ר על המכתב הב' אשר קבלתי מיד הרב חש"ש נר"ו הנ"ל כי בקראי לא מצאתי שום דבר חדש הוא המס'ביר להחזירני מהוראתי. הוא יחל להושיע את עצמו וז"ל מ"ש כי לא הי"ל להשיב על כת א' מבלי שמוע טענות שכנגדו אוי' לאזנים שכך שומעות ולעינים שכך רואות שרב מובהק יאמר דין זה אחרי שראה בעיניו מ"ש שהבעל הביא לפני' גב"ע נכתב כדת תו"הק אשר לשמע אוזן דאבה נפשנו' מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לאמר שאין לנו רשיון ע"פ דת תור"הק לאמר בזה הפסק הראוי וכיאות ע"פ" דת תוה"ק וידוע דעת המאירי הובא בש"מ פ' הגוזל בתרא' שבענין איסור מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וכ"ד הרדב"ז בתשו' וע' שו"ת הרמ"ז סי' י"ח לענין עדות שנתקבל שלא בפני בודק א' שמועיל העדות אף שלא היה בפניו ואפי' לכתחי' יאה ויאה למעבד הכי דלאפרושי מאיסורא מקבלין' עדות שלא בפני בע"ד וי"ל אריכות בזה אך אין הזמן מספיק עכ"ל" וכאשר ירדף הקו'רא בדבריו בלבבו יבין דסמך עצמו על הגב"ע ויען דנרגש דמפו' יוצא מתוך דברי הגב"ע שהאשה לא היתה שם וכיון שנתקבל של"ב אין כאן עדות נזדיין עצמו בדברי המאירי וכו' ולפי מ"ש דלענין לאסר אשה על בעלה לא אמרו ה' המאירי וכמ"ש להדייא הרדב"ז ורבים.
אשר איתו עדיין הגב"ע כמי שאינו וזוהי שקשה עליו דרמז להרדב"ז והעלים עין ממ"ש דלאסר אשה על בעלה לא קאמר ה' המאירי בעבור כי לא נאה לו.
ומה שהביא מדברי הרמ"ז דמקבלין העדות שלא בפני הבודק תשו' הרמ"ז אינם מ"א ולדידי חזי לי דהרב קאי לאסר הבשר דאף שלא יהיה הבודק לפנינו יכולין אנחנו לקבל עדות לאסר הבשר כדי שכל א' יפריש עצמו מן האיסור אבל לא לפסל את הבודק דאין חבין לאדם שלא בפניו ולהדייא כ' הכנה"ג בח"מ סי' כ"ח הגה"בי ס"ק ס"ח משם רש"ל ומור"ם דלפסל איש מחזקת כשרותו אפי' בדיעבד ל"מ קב"ע של"ב י"ש וא"א דהרמ"ז יחלק על שני המאורות הנ"ל ואם יחלק אין הלכה כדבריו (ומי שיש אצלו תשובות הרמ"ז ישים עיניו בו וידע הדבר על בורייו) ואחז"ר ראיתי להרב המפורסם אחד חח"ם ז"ל בס' דברי חכמים סי' ע"ט שהאריך להוכיח מפי רבנן קמאי ובתראי דאין לקבל עדות של"ב לאסר אשה לבעלה ולפסל האיש מחזקת כשרות והביא תשו' הרמ"ז הנ"ל וכתב משם הגאון ש"ומ דכבר חלקו עליו רבני דורו ושגם איהו גופיה היה ת"ח שאמר דבריו לאחר מעשה ושהיה בדיעבד ומני"ר זו הלכה העלה דהוי ספק איסור תורה ואזלינן לחומרא ואף בדיעבד אינו כשר יש"ב, וכיון דהגב"ע היה שלא בפני האשה אין כאן קב"ע כדי להשיב ואפי' היתה הקבלת עדות כדת וכהלכה לא היה לו להשיב לכת אחת מאחר שהוא לחוב להאשה וע"כ לא כתב מוהרשד"ם בחיו"ד סי' קנ"ג דלאפרושי מאיסו' מותר להשיב לכת אחת אלא דוקא שהנשאל רוצה להפריש עצמו מאיסור מבלי שיגיע נזק לשכנגדו אבל כל היכא דעל ידי הפרשת האיסור לזה יגיע נזק לשכנגדו וכגון הכא דהנשאל בא בכח פסקו לכוף לאשתו לגרשה בע"כ בזה לא אמרו אדם מעולם שיהיה נכון להשיב ואף בההיא דמוהרש"דם אתה תראה לס' פחד יצחק בערך אין משיבין בד"מ כתב דהריב"ש בסי' ה' חולק ע"ז בפירוש וס"ל דל"ד בד"מ אלא אפי' באיסור והיתר י"ש וגם כי לפי דעתי לפי מה שחילקתי אין כאן מחלוקת דהריב"ש קאי בדין שבין בחור ובתולה בענין קידושין דבזה גם הרשד"ם יודה (וע"ש בהתנצלות שנתן הרי"בש על מה שהשיב שלא העתיק השאלה כדי שלא יקח השואל ראיה מדבריו) ועדיין תלונתי קיימת דלא הי"ל להשיב ולפחות הי"ל לשלח מכתבו אלינו וע"ע בס' נחלת שבעה ח"ב סי' י"ט ובס' באר מ"ח ח"א אה"ע סי' י"ו וקח עמך.
זאת שנית בא בהשג יד עלי וז"ל ומ"ש עמ"ש שהבעל הביא לפני גב"ע כדתוה"ק מב"ד דק' וידין ותמה" על זה כי בעיירות האלה לא נמצא שום ב"ד כי אם אנשים מבנ"י מנהיגי העם וכנעניה נכבדי ארץ אשר אין להם משפטי הדיינים הכזה יהיה גב"ע וכו? אני תמה יותר על כת"ר חוב'ר חב'ר שלא ידע מ"ש בכנ"הג הגה"בי אות קפ"ג ובתשו' מוהרי"ט ח"מ סי' מ"ו דלקב"ע" סגי בג' הדייוטות ומרן הרב"י הביא בשם ר"י דאם לא קבלו העדות לדון כ"א לשלחו להרבנים מותר לקבל אפי' של"ב ואפי' הדיוטות מותרים לקבל העדות והנה בנ"ד כפי הגב"ע שהוצע לפני ניכר שהב"ד המה ת"ח ובפרט" על א' מהם שמעתי שהוא ת"ח גדול ואם אחד מהג' הוא גמיר וסביר סגי כן הסכמת כל הפוס' וכו' את"ד, ואילו היה יודע ה' הפוס' מה היתה כונתי באמרי דאין להם משפטי הדיינים לא היה כותב זה והם דברי סתר אשר לא רציתי לפרסמם והבלעתיו בנעימה והמשכיל ידום, ואין אנחנו צריכים להטפל אי בעינן מומחים או סגי בג' הדיוטות ויעו' בתשו' שערי רחמים ח"ב שם דנ"ד ע"א שכתב דלכ"ע לאסר אשה על בעלה בעינן שלשתן מומחים י"ש אך במ"ש משם הב"י דכל שהקב"ע עשוי לשלחו לעיר אחרת בזה הותר לקבלו גם שלא בפני בע"ד אנכי לא ידעתי אנא דבר בקדשו כן הרב"י והעבודה נלאתי לבקש ביתה וסף ועיני לא'ה רכות לבקש הדברים האלה ולא מצאתים וזה לא שמענו כיוצא בזה שמענו דכל שהוא לשלחו לעיר אחרת סגי בג' הדיוטות והם דברי מור"ם בח"המ סי' ג' וע' כר"ש בסי' נ"א והובא בחש"ש סי' כ"ח ס"ק אבל לקבל העדות שלא בפניו לא שמעתי ויש טעם נכון לחלק ביניהם וכמובן, ומ"ש דהאחד שבהם הוא ת"ח גדול אני מכירו יותר ממנו כי עמד לפני פעמים הרבה ואין לי צורך לדבר על שום אדם אך זו בלבד ההכרח אלצני להעתיק פה מ"ש ה' נאמן שמואל בסי' ע"ה וזל"ל ובר מן דין מאחר דבהני לית בהו אלא חד דגמיר ובקב"ע נראה שעלתה הסכמת כל הפוס' דבעינן שלשתם בקיאים בה' עדות ואע"ג דמוהרח"ש בסי' י"ט נראה דלא פסיקא ליה מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ומוקמינן האיש על חזקתו ואין העדות שנתקבל לפניהם עדות זולת לשלא יוכלו לחזר ולהגיד ועוד דאפי' הראש שבהם מעשיו מוכיחין דלא גמיר ולא סביר ממה שקבלו העדות שלא בפני בע"ד ולכ"ע אינו עדות כלל כדי להוציא אדם מכשרותו וכו' את"ד והיו לטוטפות בין עיניך למאי דקמן.
איכו השתא אפי' אם נאמר דבעלמא יכולין העדים הנז' לחזר ולהעיד בפני ב"ד כדי להציל מפקפוק זה דק"בע של"ב עכ"ז במאי דקמן לא מהני ולא מידי כיון דאפי' אם יבאו העדים הנז' לפנינו המה יעידון יגידון מה ששמעו מפי העכ"ום ומגן שוייא.
אפי' אם היתה ישראלית כיון דהוי עד מפי עד וכ"ש שהיא גויה עצמה אינה נאמנת להחמיר אפי' במס"לת וא"כ מה לנו להטפל אם הם עדי טומאה או אם הם עדי כיעור כיון דאעיקרא אין כאן עדות וע"פז ה'ן נס'תר מ"ש עוד הרב הפוסק נר"ו וז"ל והנה גם האשה לא הכחישה בעת שא"ל הפונדקית בפני ב' עדים ובעלה שהיתה סגורה עם הערל בחדר א' שבע שעות אשר היה רק מטה א' והמטה לא היתה סדורה כי היו שוכבים שמה כמו איש ואשתו וכו' ואם כי הבאתי בהפסק המקומות האמתיים עכ"ז אביא עוד מן החדש הנה ידוע דיחוד א"א הוי ד"מ ע' ת"הד סי' רמ"ב וב"ש סק"ך ואין לך יחוד יותר מזה ופשיטא דחשיבא עוברת ע"ד לכל הדעות ואף שאין כאן בירור רק על סתירה אחת מ"מ בכ"הג שהיה בינה ובין הערל הנחשד טיליגראם בודאי גם הרמ"א בסי' קט"ו מודה דב"פא נעשית עוברת ע"ד ובזה בודאי לא גזר רג"מה ויכול לגרשה בע"כ וע' בב"ש סי' ד' סק"ח דמוכח משם דאם ראו דברי מכוערים אבדה חזקת כשרות שלה ואני שואל את כת"ר האם יש דבר מכוער יותר מהנ"ל א"ד נרו'" ואתה תחזה דמלבד דנעשה עצמו ממעלומי עין על כל מה שהשגתיהו בדברות ראשונות אי מצד כי העד הוא עכ"ום ואינו נאמן ואפי בע"א ישראל אינו יכו"ל שמאמינו כבי תרי כיון דאין לבו גס ביה וגם היכא דאיכא שבועה אינו יכו"ל שמאמינו וגם עדי טומאה כדבעי ליכא הכא ותשובה תולה בכל הני מילי עוד בה דבמה שרוצה לחדש דבר מעתה ולהכניסה בכלל עע"ד ולומר ג"ך דהתראה לא בעי גם זה הבל ואין בו מועיל ולא נעלם מאיתנו ענין זה בשבתנו לדון בתחילה ולא חששנו לה ורמזנוהו בפרטכול במילות קצרות.
אך לברר הענין ולצאת מידי חשש הנ"ל מוכרחים אנו להעתיק דברי הפוס' הנאמרים בזה ומאליו יפלו ארצה דבריו.
מרן בסי' קט"ו כתב דהעוברת עד"מ ויאודית בכל אחת מאלו תצא בלא כתובה אם יש עדים שהתרה בה תחילה ועברה על התראתו ואם אין עדים תשבע שהיא כדבריה ואם רצה לקיים אותה אח"ך אין כופין אותו להוציאה מ"מ מצוה עליו שיוציאנה וכתב מו"רם ואינה יכולה לעכב על ידו שיגרשנה ויוכל לגרשה בע"כ ואין בזה משום חרג"מה ובסו"ד כתב אשה הרגילה להתיחד עם העכ"ום נקראת עע"ד.
ומפשטייות דברי מו"רם נראה דבא להשמיענו דיש לה דין עוברת ע"ד אבל אה"ן דהתנאים הנצרכים לע"עד דהיינו עדים והתראה בעי ג"ך הכא אמנם המעין בדברי הת"הד סי' רמ"ב בשרשן דמשם חפר אוכל מו"רם מבואר דלא בעי התראה דשם כתוב וז"ל נראה דהך אתתא דנ"ד נהי נמי דאינה נאסרת על בעלה מ"מ עע"ד מקרא הואיל ונתיחדה מרצונה כמה פעמים בין הגויים וכו' דיחוד א"א דאורייתא היא וכו' כ"ש הנסתרת עם הגויים דשטופי זמה הם וכו' ואפי' אם לא הוי נסתרת ומתיחדת מרצונה אלא שגרמה כמה פעמים על ידי הקפותיה ובלבוליה שנחבשה בין העכו"ם וכו' ראוי להחשיבה כמזיד להתיחד וכו' והואיל וחשיבא עע"ד מצוה לגרשה וכו' דבכ"הג לא תקן רגמ"ה אלא דלענין להפסיד כתובתה בעי התראה וכו' ע"כ וממ"ש דלהפסיד כתובתה הוא דבעי התראה מוכח להדייא דלענין שיהיה מצוה על הבעל לגרשה לא בעי התראה ואזלא הא כההיא דכתב מוהרמ"פ סי' י"ג וה"ד היד"א בהג"הט ס"ק כ"ד דענין מצוה לגרשה אינו תלוי בהתראה וכ"כ להדייא הגאון רע"קא בתשו' והביאו הפ"ת בסק"יד דהת"הד ומוהר"מפ אמרו דבר אחד דלענין גירושין לא תלייא בהתראה וע"ע שערי רחמים א"הע סי' א' ד"ב ע"א אלא דאכתי ק' בדברי הת"הד דכיון דיחוד א"א דאורייתא ובלי התרה סגי לגרשה בע"כ משום מצוה למה הצריך שתהיה רגילה להתיחד בין הגויים וכמ"ש פעמים שלש נתיחדה כמה פעמים הלא בפ"א די אך כונת הת"הד להשמיענו דא"עג דיחוד א"א הוי דאורייתא וביחוד פ"א אפי' בלי התראה די לשיחול עליו מצוה לגרשה מיהו ה"ד היכא דליכא סיבה ותלייה.
על היחוד אבל היכא דאיכא סיבה ואמתלא על היחוד וכגון במאי דקאי הרב דהיא יכולה לומר דבעבור מ"ומ נתיחדה לא נאסרה אם לא על ידי כמה פעמים וסהדי במרומים כי חילוק זה קיימתיהו מסברא ושו"ר דהנה זה בא בדברי הב"ש סק"ך שכתב וז"ל ומבואר בת"הד דאפי' יחוד פ"א אחר ההתראה הוי עוברת עד"מ (היינו להפסיד כתובתה דבל"אה ל"ב התראה) אלא אם מחמת מ"ומ שלא נתיחד אז דוקא כשרגילה לעשות כן אזי עוברת עד"מ ולא בפ"א ע"כ וע' פ"ת סק"י.
לפ"ז בנ"ד הגם דנימא דנתיחדה עם העכ"ום וביחוד אף בפ"א מקרי עוברת ע"ד לענין דליכא חרג"מה לגרשה מ"מ כיון דבעמדה לפנינו נתנה אמתלא לדבריה דמה שהלכה עם העכ"ום היינו כדי לילך אצל דודת בעלה והיא לא היתה יכולה לילך מבלעדו כי לא היה לה מכתב תעודה כל כי האי כיון דאיכא תלייה בעינן רגילה וכל דאינה רגילה אין כאן מצוה לגרשה ושפיר חייל עליה חרג"מה.
ובר מן דין מתרי טעמי אחריני לא מצינן למיתי בנ"ד מהך דמו"רם דבעוברת ע"ד איכא מצוה לגרשה אפי' בלי התראה תיתי חדא דכתב הדב"מ ח"ג סי' יו"ד דבזמננו שכותבין בכתובה שבועה שלא לגרשה בע"כ מעתה עוברת עד"מ ויהודית הו"ל כזמן התלמוד להפסיד כתובתה וכי היכי דבזמן ההוא לא הפסידה כתובתה אלא בהתראה ה"ה עתה כדי לגרשה בע"כ זולת בעדי טומאה וכ"ו ולו יהיה ס' בדבר הו"ל ס' שבועה להחמיר יעו"ש וגאון עוזינו מו"הר מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף ח"ב סי' י"א דל"ו ע"א סמך ראשו ורובו עליו וכתב דה' מוהר"י ישראל בתשו' כי באה בס' רוח חיים סי' קט"ו הביא מסייעים לסברתו לה' נחפה בכסף ולה' חס"ל יעו"ש וכ"כ מוהרי"ץ אשכנזי נר"ו בתשו' כי באה בס' צל הכסף שם סי' י"ב דמ"ב ע"א דלא כהרב מוהר"ש מאטאלון ז"ל בס' עבודת השם סי' כ"ו ז"ך וסי' כ"ט דקנ"ח. וכ"כ הרב הפוס' בתשו' שערי רחמים ח"ב הנד"מ סי' י"ב.
ועל השנו'ת דעל דברי מרן הנ"ל שכתב דמצוה עליו שיוציאנה ועליו הסבו דברי מו"רם בהגה שכתב דיכול לגרשה בע"כ ואין בזה משום חרג"מה כתב הבא"הג וז"ל פירוש כשיש עדים וכ"כ היד"א בהג"הט ס"ק כ"ב משם ה' בית יעקב סי' קכ"ג וכן הסכימו האחרונים וכמו שיבא עתה בסמוך אלא דה' המבי"ט בח"ג סי' קכ"ו כתב דאפי' אין עדים בדבר רק כיון שהוא יודע שהיא עע"ד מצוה להוציאה וה"ד הכנה"ג בהג"הט סקי"ג בלי שום חולק ועליו ישאגו כפירים דדבריו תמוהים עד שרבני האחרו' דחאוה מהלכה דמלבד דה' מוהרש"ם בתשו' כי באה בס' צל הכסף סי' יו"ד דל"ד ע"א תמה על ראייתו ודק ואשכח דמו"רם בתש"ו סי' י"ב פליג עליו הלא גם הגאון מו"הר המח' שם בסי' י"א סתר כל ראיותיו ואסף איש טהור רבים מהראשונים דס"ל דלאחר תקנת רג"מה אף אם אומר הבעל שראה באשתו שזנתה אינו יכול להוציאה בע"כ וכתב דס' המבי"ט היא ס' יחידאה ודחו' מכל הפוס' ואין לנו לתפס סברתו אפי' לסניף בעלמא וכיון דביש עדים לכ"ע רשאי לקיימה א"כ באין עדים נחתינן דרגא דאפי' מצוה ליכה ואינו יכול לגרשה בע"כ אחר חרג"מה כ"ש במקום דאיכא שבועה יעו"ש בדל"ח ע"ג ול"ט ע"א ושכן כתב ה' נדיב לב בח"ב סי' י"ד וכ"כ ה' מוהרש"מ סי' יו"ד דל"ב עכג"ד ומוהר"יץ אשכנזי שם בסי' י"ב והר"הג מוה"רי אלישר שם בסי' י"ג וכן העלה ה' שערי רחמים א"הע סי' א' ובד"ה ע"ג הביא משם הדרישה דפירש דברי רמ"א בשיש ב' עדים אבל לא בע"א.
ואפי' לפי דברי מוהרא"ח בתשו' נדיב לב סי' ט"ו ה"ד בס' צל הכסף דל"ח ע"ד דאזיל בשיטת ה' המבי"ט וגם לדעת מוהרש"ם בס' עבודת השם סי' כ"ט מדקנ"ט ואילך דהאריך לקיים דברי המבי"ט ולחלק על מו"הר חנ"ן (שם שכתב בדקס"ב ע"א דמה שקיים דברי המבי"ט היינו לצרפו לסניף בעלמא) הלא כבר כתב הדב"מ שם דאף לדברי המב"יט ה"ד היכא שהוא יודע בודאי שעברה ע"ד לא באומדנא שעברה יע"וש וכל הראיות שהביא ה' עבודת השם שם לקיים דברי המבי"ט היינו בודאי ראה יעו"ש.
ומעתה הדור אתם ראו במה כחנו גדול להתיר לבעל דנ"ד את שבועתו שנשבע שלא לגרש את אשתו בע"כ מאחר דליכא לא עדים ולא התראה ולא אפי' ע"א שיעיד לפננו שנתיחדה ועברה ע"ד ואפי' בעלה אינו יכול לומר שראה בודאי רק הוא סומך על מה ששמע מהגויה שנתיחדה ואומד בדעתו שזנתה אין זה כי אם רוע לב.
ומ"ש הרב הפוס' נר"ו בתו"ד דהאשה לא הכחישה בעת שא"ל הפונדקית בפני עדים שישבה עם הערל בחדר א' שבע שעות אף אם אמת היה הדבר הזה דהיא הודית שנתיחדה עם העכו"ם יחוד ממש בלתי סיבה עכ"ז הודאתה אינה מזקת וכמ"ש ה' עבודת השם א"הע סי' כ"ו על אשה שהודית ששמשתו נדה ממש דהיא אינה נאמנת כה"ג דהא קי"ל אין אדם משים עצמו רשע ואינו נעשה חשוד ע"פ עצמו כ"א ע"פ עדים דוקא וכיון שכן אין לבעל מקום פטור מהשבועה שנשבע בעת הנישואין שלא לגרשה בע"כ וכל שמפיה אנו חיין אינו נאמן בכה"ג לפטר הבעל משבועתו ואין אדם מע"ר י"ש שהאריך וכתב דאין לו מצוה לגרשה כ"א כל שהוא בעדים דוקא.
מה גם דבעמדה האשה לפנינו ספרה כן מעצמה דישבה עם הערל בחדר א' אך לא בדלתות סגורות כי היא היתה כואבת בשיניה ולא שכבה על המטה ולא הפשיטה בגדיה מעליה רק המתינה עד עת בא זמן הנסיעה ומי יכול להכחישה בדבר הזה והיא נתנה אמתלא על מה שישבה עם הגוי הן בספינה הן בחדר דמה היה לה לעשות כי הוא היה המוליכה בפאסאפורט שלה לבית דודת בעלה וגם להעדים הנז' ספרה דהיא היתה בורחת לבית דודה בעבור רעת חמותב ומה מקום להחשיבה בכלל עע"ד בכה"ג בפ"א גם מה שהביא משם הב"ש דכשראה בה דבר מכוער אבדה חזקת כשרות שלה ונשאל נשאל דוד מפי כבודו האם יש דבר מכוער יותר מזה? גם אני אשאלך והודיעני מי היו האנשים האלה אשר ראו בה דבר מכוער שנאמר דאבדה חזקת כשרות שלה הלא המעידים לא היו שם והם מעידים מה ששמעו מפי הגויה ומה שראו שם מטה אחת מבולבלת מי ראה ששכבו שניהם על מטה זו ואם באים אנו לדון בעבור דבר מכוער הלא תראה מה שהסכימו האחרונים ועד אחרן הר"הג מוהר"חפ ז"ל בס' חיים ושלום ח"א בדכ"ה שכתב דסוגיין דעלמא והכי דייני רבני עירנו דור אחר דור שלא לאסר אשה לבעלה כי אם דוקא בעדי טומאה או בעדים בקינוי וסתירה הא לא"ה בכל מיני עדי כיעור אנחנו עושים מעשה להתיר י"ש והו"ד בס' צל הכסף סי' י"א שם.
סו"ד איני רואה כאן כ"א קול דברים מבלי היות פה דבר ברור המכריע אותנו להתיר לבעלה לגרשה בע"כ ולעבר על שבועתו.
ותבט עיני עוד לה' הפוס' שכתב וז"ל וע' לש"ב הג' ישועות יעקב מעשה רב כי עובדא הוה בימי א"ז" הח"ץ שהורה גבר חכם בעוז כדעת הרא"ם וא"ז חלק עליו וסתר דינו אחר מעשה וכפה את הבעל שיתן לאשתו מזונותיה' בשלימות אבל סיים שם אם טוען מאיסה עלי ויש לו טעם מבורר אף שאין הדין נותן לגרשה בע"כ מ"מ יכול" למנוע ממנה מזונות עד שתקבל ג"פ והנה הבעל קפץ ונשבע דאפילו אם יבא אליהו ויאמר שטהורה היא לא' יתן אומן ומאיסה עליו וכו' ע"כ' הנה ס' ישועות יעקב אינו מצוי אצלי אבל ראיתי בס' פ"ת סי' ע"ז סק"ב שהביא דברי ה' ישועות יעקב הנ"ל דנדונו היה באשה שעברה ע"ד ולא הי"ל עדות ברורה אלא שהיו רגלים לדבר קצת וכתב דיכול למנוע ממנה שכ"ו כדעת הרא"ם י"ש גם הר"הג ישא ברכה בתשו' צל הכסף סי' י"ג דמ"ה ה"ד וכתב עליו דבהכרח צ"ל דנדונו היה דהאשה מכחשת ועפ"ז כיון דהיה רגלים לדבר פסק הכי דאלת"ה כל האנשים שרוצין לגרש נשותיהם יטענו שעברו ע"ד א"ו דהיה עדות אבל לא היה עדות ברורה וראה הדיין שנאמנו דבריו בזה הסכים לפוטרו מש"כ והביא מרבני אשכנז ה' ג"מ וטיב גטין ומשכנות יעקב דפקפקו ע"ז עי"ש הרי דהא מיהא בעינן עדות ורגל"ד רק דאע"ג דלא יהיה העדות מבורר כיון דאיכא רגל"ד די ובנ"ד ליכא שמץ עדות בדבר הזה כי אם השנאה שהיה להם מתחילה שנתגלגלו ע"י אם הבעל חמותה, וז"ל ה' שערי רחמים בסו"סי א' ואם אמר יאמר הבעל כי לפי האמת מאיסא עליה אפי' לדינא דגמרא ל"מ כמ"ש הר"אם בתשו' מים עמוקים ח"ב סי' א' והרב המפור' בס' חו"ש דבכגו"ד מיכף הוו כייפי ליה ושם בסי' ב' העלה דחייב במזונות והסכים עמו ה' מוהר"א אשכנזי שם וכ"כ ה' ישמח לב בא"הע סי' ב' ושם נאמר ג"ך הסכמת שני אדונים ה' מוהרא"א וה' מוהר"י אתישר י"ש וע"ע בס' שערי רחמים ח"ב הנד"מ בסי' י"ב דנ"ה ע"א דח"ור ירו' ב"ד רבא כתבו כן דחייב במזונות.
ואפן בסוף דברי ה' הפוס' נר"ו דאחר שכתב כי הוא מאותם המקיימים ידרך ענוים במשפט כי א"א להיות חותך הדין לאמתו אלא דוקא אם אוחז במדת ענוה סיים וכתב וז"ל אבל אני הגבר ראיתי שכת"ה ברכת מתיר' אסורים אמר ע"כ אמרתי לא עת לחשות ובקצי'רת האו'מר אם הבעל רוצה דוקא לגרשה ידוע דבעוברת ע"ד לא תקן' רגמ"ה וכו' וכל מי שדן דין אמת לא יאמר להיפך וכו' ולא אטפל בדברים של מה בכך רק זו אומר שאם הוא בירך עלי ברכת מתיר אסורים לא זו בלבד שנלכד ברשת ברכה לבטלה אף גם זו כי נפל בפח דברי הריב"ש סי' ש"ע ופסקה מרן הקדוש ביוד סי' רכ"ח ס"ך דמי שנשבע ע"ד חברו בשביל טובה שעשה לו אין מתירין לו אלא מדעתו ואע"ג דאם התירוהו מותר למ"ד הב"ד שנזקק לכך ראוי ליסרו ולהוכיחו יע"ש מה גם דאין אתנו יודע מי הוא המתיר את האיסור דגם כת"ר שרי לן עורבא ומתיר לבעל לעבר על שבועתו ולגרשה בע"כ וע' בהסכמת רבני ירו' אשר בס' שערי רחמים שם מ"ש משם רבנים הקודמים דאזהרה שמענו שלא לאסר אשה על בעלה כ"א ע"פ ב' עדי טומאה וכל מאי דמצינן להפך בזכות האשה ולפרש הדברים באופן שלא זנתה אפי' ע"פ מיעוט פוס' ואפי' סברה זרה החייוב מוטל על הדיין להפך בזכותה י"ש.
ובהיותי בזה אשתומם כשעא חדא במה שראיתי להגאון מו"הר מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף סו"סי י"א למאי דקאי מר דסיים וכתב וז"ל ואם יעלה בלב איש להתיר לבעל שבועתו ע"פ מ"ש ה' הפוס' דהוי התרה לד"מ דאם התירוהו מותר כבר ביארתי דדבריו אינם נכונים ושאם התירוהו אינו מותר וכיון שכן המתי' הם בני נדוי כמ"ש מר"ן בסי' רכ"ח ס"ו וכו' א"ד ואשתומם ופלצות אחזתני ולא ידעתי מאיזה מקור חצב הדברים האלה דאילו מרן והריב"ש לא כתבו אלא דראוי ליסרו ולהוכיחו והיינו בדברים אבל לומר דבני נדוי הם לא ידעתי? והרב מוהרש"מ בס' עבודת השם סי' כ"ט דקס"ט עג"ד ירד להשיגו על אלה הדברים בפנים אחרים ולא גילה לנו אנא מצא שהם בני נדוי ומי יתן ידעתי קנצי למילין בהא נחתינן ובהא סלקינן דאשה זו היא מותרת לבעלה אפי' אם היה כ"ג ואין לו רשות לגרשה בע"כ ואם נושא אשה אחרת עליה שלא מדעתה עבריינא יתקרי ואם רוצה להציל עצמו ממנה יפייסנה במתן דמים עד שתתפייס ותקבל ג"פ מדעתה ורצונה ואז יקח לאשר תיטב בעיניו וה' יצילנו משגיאות.
מנחת עני הקריב את קרבנו, הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט.