אור ברסלב

אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן ט

סימן ח

קידושין שלהי אדר א' התר"סח בענין אשת כהן שברחה מבית בעלה עם ערל א' ובעלה חושב עליה שזנתה.

בראשית החורף הזה בא לפנינו ב"ד המרכזי של בולגארייא פלוני אלמוני הכהן מעיר וידין קובל ומתרעם על אשתו שנשאת לו בקיץ שעבר והיא עומדת ג"ך לפנינו, כי ברחה מביתו עם ערל א על בלי הגיד לו כי בורחת היא והלך אחריה ומצאה בעיר אחרת במקום תחנת מסלת הברזל עם הערל ודבר עמה על מה עשתה ככה והגידה לו כי כעסתה חמותה אבל טהורה היא, ויהי כי באו אל המלון ומשרתת המלון אשר איננה ישראלית אמרה להם מדוע באו פעם אחרת כי מעט קודם יצאו משם ליסע לארץ אחרת האשה הנז' עם האיש אז ענה האיש ואמר לה כי שגגה היא כי הם לא באו מעולם למלון הזה והיא הראתה להם פנקס המלון כי איש פ' ערל עמד שם מקודם בחדר פ' עם האשה הזאת ליסע לביינה ובפאסאפורט כתוב שם האיש ושם האשה בשם גייות והחריש הבעל עד בואם לבידין ועתה טוען כי חשודה היא בעיניו שאחר שעשתה זאת לישב עם ערל א' בחור בודאי שזנתה ברצון וחפץ לגרשה ובלבו טינא כי כבר מקודם הנישואין היו אוהבים זה עם זה ומה גם שהנשים אמרו לו שלא נמצאת בתולה. וגם הוא טוען שזבין ממנה מים עכורים שריחן קשה וכיוצא.

והאשה משיבה כי מרוב קטט ומריבה שהיה לה עם חמותה ואנשי ביתה גרם שהתחילו ההפרשייות בינה ובין בעלה והגידה דבר זה פעם ופעמים לאביה ואמה אשר היו בחרץ אחרת ולא קבל מהם תשובה (ואח"ך נודע כי מאנשי בעלה החביאו המכתבים וכמו שהודו גם הם) החליטה בעצמה לילך לביינה כי שם ישבה אשה א' דודתו של בעלה מחכימת פתי וכונתה היתה לקרא שם לבעלה שייעצנו דודתו שיצא מבית קרוביו וילך לגור בבית אחרת עם אשתו ויען שלא היה לה כתב פאסאפורט חלתה פני הערל הזה שהיה בעיר אביה והוא אהוב אחיה שישתדל להוציא לה מכתב תעודה והוא ענה כי זה א"א אבל יש לו פאסאפורט אחד מוכן כתוב על שמו ושם אחותו ובגודל אהבתו עם אחיה יעשה עמה חסד שיבא ויקחנה וילכו שניהם יחדיו לציינה וכן עשה והיא טוענת כי מעולם לא עמדו במקום א כמשפט היחוד כי בהיותה בספינה ישבה היא לבדה בחדר א' כדי שלא יכירנה שום אדם ויעכבנה מלכת וגם במלון לא יש בו בו זמן הרבה וישבה שם בחדר כואבת בשיניה מפני טורח הדרך וכיוצא והגוי היה טורח לילך ולהביא לה תרופות ובשעה שקראה בעלה מן תחנת הברזל לבא עמה תכף נתרצית כששאלה מאתו שתקח בית בפני עצמו לדור.

ומה שטוען כי לא מצאה בתולה שקר ענה כי דמים בדמים נגעו בהשפעה. ועל מה שזבין ממנה מים עכורים היא מבקשת תרופה ובעודה תחתיו חלתה ובודאי תתרפא.

ואנן בדידן אחר שחקרנו ודרשנו על הענין בהיותם לפנינו הבעל ואשתו וכל הקרובים למען דעת שאמת זאת עלתה הסכמתינו דהנה אמת שהאשה הנז' לא עשתה כשורה לברח בהחבא עם איש זר ובפרט עכו"ם כי אין זה מדרך בנ"י הכשרות והצנועות מ"מ לא מצאנו בזה כדאי לאוסרה בעלה כלל כלל לא וכאשר נבאר בקיצור דהנה מאחר שנתברר כי האשה הנז' היתה סובלת חירופין וגדופין מבני ביתו של בעלה עד שהתחילו הקטטות בינה ובין בעלה וכבר כתבה לאביה ואמה שיבאו ויוציאוה מהבית הזה ולא קבלה מהם תשו' והיא לא ידעה כי אנשי בעלה החביאו הכתבים רק הבינה שאביה וקרוביה אינם רוצים להטפל בדין זה אז חשבה לילך אצל דודת בעלה למען תקראהו לרגלה והיא אמתלא אמתני ותקיפה על בריחתה ואין כאן פתח וסדק להכניסה בכלל מורדת ואדרבא בכה"ג הוא לחייב לזונה וכמתבאר מדברי מרן ומור"ם א"הע סו"סי ע לא נשאר בלתי מה שהלכה עם הערל הלא אין כאן עדי יחוד ומאן לימא לן דנתיחדה עמו דמה שהלכה איתו אין זה נקרא יחוד כיון דכל אורך הדרך הוא על ידי ספינות ועגלות דיש בני אדם רבים והיא גם היא אמרה שבספינה ישבה לבדה בחדר א' ומה שמעידה הגויה משרתת המלון דישבו בחדר א' היא והגוי מלבד דלא העידו דישבו שם בדרך יחוד אפי' אם תאמר כן הלא היא א"י ואינה נאמנת להחמיר ואפי' במסל"ת וכמ"ש מור"ם בסי' ז' ס"ב ואפי' היתה ישראלית כל זמן שהיא מכחשת ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ואפי' היתה שותקת הלא קי"ל אין אוסרים על היחוד אפי' נסתרו יחד ע"ד ערוה אא"כ מעידה על הטומאה וכמבו' זה בש"ע סי' קע"ח ס"ו וע"ש סט"ו והגם דאנן קיימינן באשת כהן וכ' מור"ם בסי' ז' סי"א דאם נתיחדה לשם זנות יש להחמיר מיהו עכ"פ בעינן נתיחדה לשם זנות ור"ל דראוה מדברת מקודם דברי תפלות וזנות ונתיחדה וכמ"ש בב"ש שם והכא אפי' אם נאמין לדברי הגויה ואפי' שלא שמענו מפיה ואפי' נתיחדו כדרך יחוד בעלמא לא אמרה כ"א דהוייא ע"א וגויה והאשה מכחשת דבודאי הגמור דאין מקום לאסרה.

ואם מפאת שאומר שא"ל הנשים שאיננה בתולה מלבד שכחשו בפניו יענה במה שאומר שאמרו לו דמשמע דהוא אינו בקי בזה והוא דבר שקר וכזב דהלא מברכתא חביטא ליה והוא בן כ"ה שנה ובעצמו הודה שהוא בנערותו היה רועה זונות עוד בה דגם לפי דבריו כל ששתק ולא טען תכף לביאתו שוב אינו נאמן כמ"ש מרן סוס"י ס"ח.

ומטע"ז גופיה אדחייא ליה טענתיה במה שאמר שזבין ממנה מים עכורים דטענה זו הי"ל לטוענה תכף ומיד ואם נאמר שדבריו אמת בהכרח לומר שנחלית אח"ך וכמו שכ"ן האמת דהא רחצו יום או יומים לפני הנישואין כלה וחמותה באמבטי אחד והו"ל לידע וא"כ עליו מוטל לרפאתה וכדברי הש"ע סי' ע"ט באופן דמשום צד אין מקום לגרשה והם דברים פשוטים ולא היה צריך הכת'וב לאמרו.

אולם הוצרכתי לזה על כי בימים ההם הן חזון נפרץ שלח אלינו בעל האשה הנז' מגלה עפה והיא כתובה פנים ואחור ממעלת הרב חיים שמואל שור נר"ו אבד"ק באקערעשט והגלילות שעמד על פתגם דנא ודן את הדין דהבעל רשאי לגרש את אשתו המרשעת הנ"ל בע"כ ואם א"א לו לעשות זאת והב"ד יראו כי אין ידו משגת להוציא דבר זה לפועל אזי יתירו לו ק"ר וכ', ובאמת בטננו כאובות חדשים יבקע ותמהנו מרא'ות איך יצא מתחת ידו דבר כזה מלבד כי לא היה לו להשיב לכת אחת מבלי שמוע טענות שכנגדו וכמ"ש רמ"א בח"המ סי' טו"ב ס"ה ויעו' בכנ"הג שם הג"הט סקי"ט ובאחרו' שם.

עוד בה דאם היה הענין דכל מין אהבה מקלקלת את השורה ורצה לסמך עצמו אכת המתי' שהובאו בכנ"הג שם ומה גם דכפי דבריו הובא לפניו הנדון בגב"ע וע"פ עשה מעשה מ"מ משורת דרך ארץ היה לסדר הפסק ולשלחו אצלינו וז"ל מרן הקדוש בתשו' שבס' אבקת רוכל סי' קנ"ח ועתה אני אומר שיש להפליא על מה שנהגו מקרוב להשיב לכל שואל ע"ד ר"וש כאילו היו הבעלי דינים בעיר שאין בה ב"ד וכאילו שתי הכתות בררו להחכם ההוא לדיין וכבר ידוע מ"ש הרא"ש והריב"ש שלא להשיב כי אם ליושב על המשפט כאשר יסתפק בדבר וכן ראוי לצאת בעקבותיהם וכו' ובזה כל העם על מקומו יבא בשלום עכ"ל ויעו' בחש"ש שם סי' י"ז הג"הט ס"ק ט"ז וע' לה' בני אברהם בחח"המ סוס"י ס"א שהתלונן על מוהר"ש תובב וכתב וז"ל איך שיהיה אמינא דאין ראוי לכתב למקומות אחרים מפי הבע"ד ואם אין נראה למעכ"ת מה שדנו זוהיא דרך ישרה שיכתב החכם למי שדן את הדין ויגלה אליו דעתו ולא ליתן פסק דין ביד שכנגדו ולא ירבו מחלקות בישראל וכו' עי"ד ובס' מטה לחם הנ"מ סי' ח' כי גלוי וידוע לפניו כי יש שופטים גם בארץ בולגארי'ה היודעים לפתח יד בתשו' וגם בנו דבר ה' והיה מרויח בזה כי היינו מודיעים לו כי נשען על משענת הקנה הרצוץ כי לא הציעו האמת לפניו כאשר יגידו האותייות אשר תבאנה להלאה ולא למסר ביד הבעל דבר שמדמה לו כי בידו כלי נשק ובעבור זה הב"ד מוכרחים להשיב לו דברים בלתי נאותים.

א פתח דבריו הוא החל בדברים האלה להיות לאות ולראיה מאתי הח"מ איך שבא לפני אברך א' ספרדי' מ"ק וידין שמו ר' שלמה בן נסים הכהן וגב"ע בידו כדת' וכהלכה מב"ד דק"ק הנ"ל וז"ל איך שאשתו וכו' אין ספק שמ"כת לא ראה המע"בד היוצא מתחת ידינו אשר בשם ב"ד המרכזי בבולגארייא יכנה כי שם כתוב רק ההחלטה ולא שום טענה ממה שטענו לפנינו האשה ובעלה עודם מדברים זה בפני זה ועינו ראה רק הפרטכל מאנשי הועד של וידין אשר בשם גב"ע יכנהו כ"תר ועל האמת אין כאן לא גב"ע ולא ב"ד רק כל מה שעבר בין אנשי הועד והבעל כי קראוהו לשלום ועמד הוא בפניהם מבלעדי האשה ומה שדברו על לבו כתבוהו בפרטכל כנהוג בין העיירות האלה אך לא הוגבה שום עדות ולא היה שם שום ב"ד כי אם אנשים מבני ישראל מנהיגי העיר וכנעניה נכבדי ארץ אשר אין להם משפטי הדיינים הכזה יהיה גב"ע אשר בשם יקרא גב"ע כדת וכהלכה מב"ד דק' הנ"ל ושראוי לקבע פסק עליו אתמהה! ואיה איפה העד? מה שמו ומה המה הדברים אשר העיד לפני הב"ד? (ב) כ"ע וז"ל הגב"ע איך שאשתו פב"פ אשר לקח בימי" אירוסיה לא ראה בה סימני טהרה ושאלה אותו מ"ת לא אהיה בתולה בשעת נישואין וכו' ואחר הנישואין ראה שדעתה קלה אליה הזהיר אותה באזהרה גדולה פ"א ב' וג' שלא תלך בעצמה לטייל וכו' דברים אלו אינן כתובים בפרטכל אשר עשו בב"ד הנקרא בלשונו גב"ע כי הוא מוצע לפנינו בחותם הכללי ובחתימת ידיהם ממש וגם בהיות האיש לפננו ב"ד לא דבר כדברים האלה זאת אות על הדת כי העתיקו לפני כבודו פרטכל כוזב.

ואף אם אמת היה הדבר הזה מה יתן ומה יוסף ואם באים אנו לומר דזה הוי קנוי הלא אין זה שום קנוי למשפטי התנאים הנצרכים לקנוי וכנודע.

ג כ"ע דכשהאשה ראתה אותם מרחק קבלה ת"ומי עגלה ורצתה לברח עם הערל וצעק הבעל לבעל העגלה שיתן לו ך' פראנק ועמד ונתן הבעל ידו עליה והערל ברח מעצמו' לא היו דברים כאלה בפרטקל הנ"ל.

ד בעודה מספר מה שאירע לבעל עם משרתת המלון כ"ע וכשבאו לשם אמרה משרתת האוטיל להאשה מ"מ חזרת א"ע עם אשתך וכששמע זאת הבעל אמר להאשה איך תאמרי שהאשה היתה עם בעלה, אני לפ הייתי' פה וכששמע זאת הבעל אמר לאשה והביטה אליו ואמרה שהיא ובעלה היו ישנים בבית נומ' 17 ושם יש רק מטה אחת עד שעה אחת אחר חצות לילה ואז הקיצותים כדי שילכו למסלת הברזל והביטו בפנקס וראו שנרשם הערל ואשתו וכו' בפרטכל אינו כתוב שום רמז מזה רק שם כתוב שתמהה משרתת המלון למה באו עוד הפעם בחשבה שהם היו האיש והאשה שישבו מקודם אך לא הוזכר שם שישנו במטה א' וכ"כ זמן וגם בדברו לפננו אמר שהמשרתת אמרה לו כבר שבתם ובס' הזכרונות של המלון נתאמת שבחדר נו' 17 היו נמצאים האשה עם הגוי ולא פורש במה ובאיזה אופן היו נמצאים, הנה הראיתיך בעיניך כמה דברים מזוייפים יש בפרטכל המוצע לפניו אשר בשם גב"ע יכנהו כ"תר כי לא ראיתי כהנה בפרטקל הבא לפנינו כת"וח מועד הכללי של בידין אשר שלחוהו אלינו.

ואם מעט אוסיפה לך עוד כהנה וכהנה דברי שקר וכזב אשר באו תוך ההעתק של כת"ר וזאת אומרת ולשוני תהגה כי שינו לפני כת"ר המעשהי האמנם אף אם נניח שכל מה שהציעו לפני מעלת הרב הנז' הוא אמ"וץ עכ"ז לא אחשך פי להגיד כי ישר המשפט שלנו ואין מקום לגרשה אפי' לפי דבריו וכאשר אבאר בהעי"ב ואבא ע"פ סדר קונגריסו.

תחילת דבר הביא לנו ההיא דהרשב"א סי' אלף רל"ז דכל שידענו שהקטטה מצאה קן בין האיש והאשה ידים מוכיחות שמתעולל עליה לגרשה ואמרינן דשקר ענה בה במה שאומר שמאמין לדברי העד שאומר שנטמאה והובא ברמ"א סי' קע"ח ס"ט ובנד"ז לא היה לו שום קטט עמה.

לזה אומר דמלבד מה שנתברר אצלינו כי על ידי הריב שהיה לה עם חמותה נתגלגלו הדברים עם בעלה עד שבאו לידי דברים שאמר לה מכל מה שבעולם אני מתחרט ומבית אבי ואמי איני מתחרט וכיוצא עוד בה דאפי' נאמר דשלום בינו לבינה מה ענין נ"ד לההיא דהרשב"א דמי הוא זה שהגיד לאיש הלזה דנטמאה אשתו כדי שנאמר שהוא מאמינו ורשאי לגרשה הלא אפי' לפי דבריו ולפי מה שהציע לפני כ"תר שמשרתת המלון אמר לו שישנו על מטה אחת הלא אין זה עדי טומאה ע' סי' קע"ח סט"ז וסי' ך' בהגה ונו"ב מ"ב סי' י"א ובס' ידי דוד סי' ק"ו דקי"א הביא משם רש"ל ומור"ם דבעינן שכיבה הראויה להערה ולכן בנ"ד דלא אמר העד שראה אותם דבוקים בקירוב בשר אע"פ שאמר שראה אותם זע"ז ל"מ י"ש וא"כ לא הוי בנד"ז רק עד כיעור דבזה ע"א מגן שוייא אפי' שיהיה איש כשר וכמ"ש מור"ם בסי' י"א ס"ב ואף נאמנות אינו מועיל וכמ"ש הב"ש שם וכ"ש שהעד א"י וכ"ש שלא באת לפנינו ואם תבא אין כאן מסל"ת וכבר לימים אשר הן חליפות באלול התרס"ז אנכי עשיתי אר'ש רחבה בענין זה ושם כתבתי דכשהעד א"י אפי' בעד טומאה אינו נאמן ואפי' מאמינו ודברי הרשב"א בח"א סי' קי"ח הנה הנם היפך תשובתו דסי' ארמיט ור"ן ומיוחסות סי' קל"ג והבאתי דברי כל האחרונים בזה.

ובהאמנת העד גופיה כמה דייות נשתפכו באופן הנאמנות ע' בהגה סי' קט"ו והנו"ב ה"ד הפ"ת בסי' ז' סק"ז כתב בתו"ד כיון דהאשה אומרת טהורה אני כותי אפי' מסל"ת בהכחשה לאו כלום הוא וכאילו אינו, ותו איכא דבזה"ז דאיכא חרגמ"ה או שבו' אינו יכו"ל שמאמין לדברי העד יש"ב דעל כל סוג וסוג הבאתי חבל נביאים ואיני מוצא מקום להעתיקם.

ומינה אתה דן לנ"ד גם אם היה עד טומאה כ"ש דליכא הכא אפי' עד כיעור וכדאמרן.

עוד כתב כת"ר ובנד"ז יש ידים מוכיחות שכן הוא כמ"ש הדלוג רב והבריחה והיה יחוד ממש עד אחר חצות' לילה בחדר מיוחד סגור בהאוטיל וזה מוכיח שנתיחדו לשם זנות כי סתם גוי לא גרע מנואף דודאי פרוץ בעריות וכו' ואפי' לדברי הרא"ש בנסתרה עם הגוי שאינה נאסרת" שם מיירי בארת ישראל אבל באשת כהן אין כאן חקירה דודאי אסורה לבעלה הכהן כמבו' בש"הג בשם בה"ג וכו' וע' תשו' הרשב"א סי' תקנ"ז דאם הבעל אומר שראה' באשתו דברים המראים לזנות דיכול לגרשה וכו' דברים הללו אין להם מקום לנ"ד דהדלוג רב לא נודע ממי הוא ולא בא על שמה והיא מכחשת ואומרת דלא ידעה דבר מהדלוג רב ואין לנו מופת חותך להיפך.

וע"ע הבריחה כבר נתנה אמתלא טובה אמתני ותקיפא כי היא לא ברחה ממנו רק לבית דודתו להתיעץ עמה מה לעשות, וע"ע היחוד אף אם היה כאן עדי יחוד כדחזי הלא קי"ל אין אוסרין על היחוד וכמש"ל וע"ע דבר משה חא"הע סי' כ"ג חיים ושלום ח"א סי' י"א שכתבו להתיר בכיוצא בזה, ומה שחדש דבנתיחדה עם העכו"ם נתיחדה לשם זנות מקרי משום דסתם גויים פרוצים בעדיות מדברי מור"ם בסי' ז' אין נראה כן דבנתיחדה עם העכו"ם חילק בין נתיחדה סתם לנתיחדה לשם זנות מבואר דלא כדבריו ויעו' ב"ש סקל"ד ומ"ש משם בה"ג אין כל חדש דכבר פלפל בזה בתשו' מוהרי"קו סי' ק"ם והובא בב"ש שם וכמה פירושים נאמרו בדבריו והעלו האחרו' להלכה דבעינן נתיחדו לשם זנות והיינו שדברו דברי תפלות מקודם וכמש"ל וז"ל הפ"ת בסי' קט"ו ס"ק ט"ו משם הגאון בית מאיר וגם במה שהוציא הצ"ץ שם להחמיר בכהן יותר מבישראל האריך הוא ז"ל לסתר דבריו ומסיק לכן לע"ד אין בית מיחוש באשת כהן לענין הוצאת אשה מבעלה במקום ספק יותר מבישראל ומ"ש בכתו' די"ו אבל מה אעשה היינו לכתחי' מצינו סלסול בכהנים ולא לענין הוצאת אשה מבעלה וכו' ע"ש.

ודברי הרשב"א בסי' תקנ"ז מאי בעו הכא דאיזה דברים ראה בעיניו באשתו המראים לזנות דאף ההסגר עם הערל לא ראה בעיניו וכבר רש"ל בסי' ל"ג ומוהרמ"פ סי' י"ג והמ"ץ ח"ב סי' ס' ה"ד מוה"ר אג"ן בס' צל הכסף ח"ב סי' י"א דלח פירשו תשו' הרשב"א שראה בה הבעל דברים מכוערים ביותר כההיא דרוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר וגם קלא דל"פ וכריסה בין שיניה י"ש ובס' ישמח לב א"הע סי' ב' ד"ב ע"ד ויוסף עוד מע' הר"הפו נר"ו לדבר וז"ל ולפמ"ש בהג"א' ובמרדכי פ"ב דכתו' בעובדא דאשה שהלכה עם ב' יאודים ואנסה האחד ואסרה ר"ש דמשום שעברה ע"ד ונתיחדה אבדה מגו שלה וחיישינן לרצון ואף לשיטת ראבי"ה החולק כתב שם בטעמו משום דנשי לאו דינא גמירי וסברי דאין איסור ביחודה ויודה בזה שהרהינה את עצמה מדעתה ת"י עכו"ם לכ"ע חוששין לרצון ולכן בהאי עובדא דמייתי' במשנה דעדוייות שהבעל מאמין לדברי העדים שזנתה נאסרה עליו בזנות משום דשמא נתרצת וי"ל ע"ז הילכו שנים יחדיו איש ואשה זרה בלתי אם ילכדו וכו' דין זה דהמרדכי הן' לו הובא בהגה סי' קע"ח ושם יש בירור על היחוד ע"פ עדים או על פיה אבל בנד"ז אין כאן עדים על היחוד ואף אם נאמין למשרתת המלון איננה אלא עכו"ם ובכה"ג לכ"ע מותרת ע' פ"ת סי' קע"ח סקי"ב ומ"ש על המשנה דעדוייות לא ידעתי הבינהו דהתם בשיד עכו"ם תקיפא ע"ש ברע"ב פ"ח מ"ג.

תו מהדר אשרייותא דגירושין בע"כ וכתב וז"ל וע' במוהרי"ק שורש ק"ם במי שעשה מעשה רשע אף שלא היו עדים ע"ז בשעת עשייה פסול כיון שדבר זה ידוע לכל הוא פרהסייא א"כ בנ"ד ידוע לכל שברחה עם הערל ואפי' שלא היו עדים די" ס' מוהרי"קו אינו מצוי אצלי לראות הדברים בשרשן אך לפי מה שהעתיק הרב"י בסי' ז' קאי באשת כהן שהלכה לבית העכו"ם ואמרה להמיר דתה וכו' ובודאי דזה מקרי דבר מפורסם ואינו ענין לנ"ד כי מי ידע שברחה עם הערל רק הבעל ולפי מה שנתברר לפנינו כי היה לה טעם נכון על הבריחה אין כאן מעשה רשע כלל:

מול סו'ף סיים וכתב כי תלי"ת יש לו להראות מכל הפוסקי ראשונים ואחרו' שהדין ברור כשמש שהבעל רשאי לגרש אשתו ואם אינה מקבלת יתירו לו ק"ר ושכן הסכים הגאון המפור' בעולם כמוה"ר בנימן אריה הכהן וואיש נר"ו אבד"ק טשערנוויץ".

מי יתן ויראנו איה איפה הפוס' המתירין.

ואנחנו לא נדע איך הוצע לפני הגאון הנז' המעשה וגם לא ידעתיו מעולם יהי מכירו ברוך מולם תמהי עליו דמאחר שלפ"ד מותר לגרשה בע"כ לדידן בני ספרד אין אנו צריכין לק"ר דאין לנו חרגמ"ה רק שבועה ובנקל יש להתירה, אבל האמת לדעתי עצור הוא בחבלי האיסור מחמת שבועתו ואין פוטר אותו.

ואם עובר על שבועתו ונשא עונו. ואם ישמע לדברי חכמים יחזירה על כנו. תחת כנפיו ומעונו.

זהו הנלע"ד קטן לפי קטנו. דוד ב' אברהם פיפאנו.

תוכן העניינים

אבני האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה