אור ברסלב

אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן ח

סימן ז

אדר א' התר"סח קידושין שאלה ילדה היא וכהנת קמה וגם נצבה לפני ב"ד וטוענת כי אחר שנשתדכה עם הבחור יעקב ב' יצחק עמד הוא וקדשה בקידושין גמו' לפני עדים כשרים פ"ופ וקבלנו עדותם אחר האיום והגיזום בפני המשודך והמשודכת, האחד העיד כי אחר גמר השידוכין נדברו איש אל רעהו על הקידושין ויעקב הנז' נתן לה טבעת אחד ואמר הברכה בפניו ובפני חברו פ' שאלנו ממנו איזו ברכה אמר והוא ענה שאינו יודע לאומרה בעל פה והב' העיד כי בפניו ובפני חברו הנז' נתן יעקב הנז' למשודכתו הטבעת וא"ל הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל שאלו ממנו הב"ד באיזה יום באיזה חדש בכמה בחדש והוא אמר שהיה בעוד לילה ועל השאר אינו יודע, והמשודך טוען שאמת שנתן לה טבעת ובפניהם אך לא אמר כל אלה הדברים רק שתים או שלש ומה גם שהיה שכור, שאל עוד הב"ד אם הטבעת היה מהמשודך והשיבו כי היה שאול מאחות הנערה על מנת לקדש את הנערה.

ולמוד'עי אנו צריכין כי הב' עדים הללו הם מנערי הזמן המגלחים זקנם והולכים לחנוייותיהם ביום השבת ונושאים ונותנים כמעשיהם בחול באין מעצר, ועל כל האמור ניפוק ונעיין אי חיילי הקידושין וצריכה גט או, כאפס ותהו נחשבו והנערה תפתר בלא כלום.

תשובה זה שנתיים ימים ואת העודף בכסליו התרס"ו עמדתי על קידושין אחרים שהיו בעיר הזאת דומה לנד"ז ממש ושם העלתי דהוו ק"ג אי מטעם העדוייות בגופם של קידושין ואי מטעם דאין לפסל העדים עצמן הללו בעלי רע'תן בעבור שפותחים חנוייותיהם ביום השבת, גם אין לחוש על הטבעת שהיא שאולה וכמבואר שם באורך ומינה אתה דן לנ"ד דהוייא מקודשת גמורה לפום ריהטא ומה לנו להאריך עוד והא תני לא חדא זמנא.

אולם באמת שנו חכמים בלשון המשנה הפך בה והפך בה ובה תחזה.

וממדבר קדמ'ות תיתי חדא דבמאי דפשיטא לן דהעדים הללו פסילי מדאורייתא בעבור שפותחים חנוייותיהם ביום השבת ובעבור זה היה מקום לומר דאינה צריכה גט רק דחתרנו למצא מקום שלא לפוסלן ולהכשיר עדותם טרם כל נקומה ונעלה להבין דבר אי מאי דהוה פשיטא לן עולה לפום דינא, דהנה אמת שהולכים למסחרם ביום השבת ופותחים חנוייותיהם כימות החול באין מכלים מ"מ צריך לדעת מה אומנותם דאם מלאכתם היא שנושאים ונותנים במסחרם הלא אין איסור מקח וממכר כ"א מדבריהם ולא פסילי אלא מדרבנן ובהכרזה ואפי' תימא שכותבים על פנקסם מה שנושאים ונותנים וכתיבה היא מלאכה מאבות מלאכות הלא כל שהכתיבה איננה בכתב אשורית רק בכתיבה אחרת מידי פלוגתא לא נפקא ואיכא מרבוואתא דס"ל דאינה אסורה מדאורייתא ע' מג"א א"ח סי' ש"ם סק"י, פ"מג בחלק א"א שם וכבר האריכו בזה רבני אחרוני זמננו ה' ישמח לב בחא"ח סי' ח' וה' שערי רחמים בחיו"ד סי' כ"ה וערכו מערכה לקראת מערכה בזה ואינהו גופייהו מלכים מדיינים ע"ע ויעו' בס' שדי חמד בחלק הכללים מע' הך' אות קי"א ואפי' תימא שאומנותם הוא אומנות חייט דאיכא תופר ומחתך או איזה אומנות שמלאכתו היא אחת מאבות מלאכות הלא צריך לדעת אם עושים המלאכה הזאת בשבת דאפשר שהולכים לחנות דוקא למכר הבגדים המתוקנים או לעשות איזה מלאכות אחרות אשר אינם אסורות מדאוריתא ודברים הללו ממקום קדוש יהלכו הוא המ"כ שהביא מרן ב"י בסוס"י מ"ב על אותו האיש שקדש בפיסו"ע והתירה ר' חיים הארוך וחלקו עליו חכמי טוליטולא וזל"ל וגם על חילול שבת אם עבר על מוקצה או אפי' על הוצאה בז"הז אין פיסולן אלא מדבריהם וצריך הכרזה וכאן לא הכריזו עליו ומספק אין לנו לפוסלו כי שמא לא חילל שבת אלא בשל דבריהם ואפי' הכריזו עליהם המקדש בפיסו"ע של דבריהם מקודשת ועו' אפי' היו בפיסו"ע דאורייתא אם לא נתקבלו עדות פיסולם בפניהם עדות הפוסלים בטלה וכו' עי"ש הנה מבואר דכדי לפוסלם מדאורייתא צריך שנדע שעשו מלאכה דאורייתא ושנתקבל עדות ע"ז בפניהם איברא דאם נתברר שהם עושים מלאכה דאורייתא בכה"ג א"ץ לקב"ע וכמ"ש הכ"הג בסי' מ"ב הגה"בי ס"ק קע"ט על כיוצא בזה משם מוהר"ם אלבילדה ומוהרמ"אי בתשו' סי' י"ב מ"מ בירור מיהא בעייא דהוא הולך לחנותו וחותך ותופר או איזה מלאכה אחרת מאבות מלאכות וכל שלא נתברר אין לפוסלם אלא מדרבנן וכבר כתב מרן שם בסי' מ"ב דהמקדש בפיסו"ע מדרבנן אם לא רצה לכנס צריכה גט מספק.

קושטא קאי דהך דינא דהמקדש בפיסו"ע דרבנן דצריכה גט אינו מוסכם דהר"בי הביא לנו בשם העיטור שכתב וז"ל י"א דכל הני דפסילי מדרבנן אם קדש בפניהם אפי' ב' מודים לא תפסי קידושין כלל ואינה צריכה הימנו גט ורב אחאי כתב דצריך גט ומסתברא דהדרי וקדשי קידושי תורה ואי לא בעו יהבי גט מספק ע"כ ואין ס' בע"הע תח"י לראות הדברים בשרשן כי כפי מה שהעתיק הר"בי הוא דהסברא הראשונה דלא תפסי קידושי' הזכירה בשם יש אומרים ולפחות תרי משמע ואילו המר' בפ"ג דקידושין שהעתיק דברי בע"הע פתח דבריו היו כתוב בתשו' הגאון ז"ל כל הני דפסילי מדרבנן וכו' אם קדש בפניהם לא תפסי בה קידושין ולא כתב בשם י"א ויהיה יחיד או רבים זה וזם לא הזכירו מי בעל דברים רק הרש"בא במיוחסות סי' קכ"ה הגיד לנו דמר ניהו הרי"ף ז"ל והביא שם תשו' הר"יף בשלימות ושהרב שמואל בן חפני, והה"ג ורב אחאי חולקים עליו וגם הוא הסכימה דעתו לדעתם.

ואנכי מצאתי בש"הג פ' זה בורר שהביא תשו' שאלה ובתו"ד כתב וז"לל מה שאמרת שבפי אז"ל שהמקדש בפיס"וע מדבריהם חוששין לקידושין לאו דברי הכל היא זו שמקצת הגאונים ז"ל כתבו בתשו' כל הני דפסלי רבנן כגון הרועים והמוכסים אם קדש בפניהם אפי' שניהם מודים לא תפסי קידושין כלל ואינה צריכה גט הימנו דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעניהו רבנן לקידושין מיניה וכבר ידעת שבכמה מקומות בתלמוד נמצא רק שהפקיעו הקידושין לגמרי וכו' אלא שיש מגדולי הגאונים ז"ל שהצריכוהו גט כמו שכתבת וראוי לחוש ולהחמיר לדבריהם וכו' ע"כ אתה תראה דמקצת הגאונים קיימי בשיטת הרי"ף וס' החולקים נקטה בשם יש מגדולי הגאונים וכונתו על רב אחא ואמת כן הוא דהחולק האמתי הוא רא"ג דס"ל דמדינא צריכה גט דאילו הפוס' לא כתבו אלא דצריכה גט מספק פוק עיין בדבריהם צא נא וראה נא למוהרש"דם בא"הע סי' יוד שכתב דאפי' החולקים כמו ר"א ושאר הגאונים אינו משום דס"ל דהוו קידו' גמו' אלא חששא לבד.

ולדידי חזי לי דר"א מדינא קאמר ודוק.

והרב מוה"רח מדיני ז"ל בס' אור לי סי' ע' כמה יגיעות יגע למצא ריע טוב לס' הריף ז"ל כדי לחלוק על הנו"ב במ"ק א"הע סי' ע"ו שכתב דס' הריף היא יחידאה ואין לסמך עליו אפי' במקום עגון ובדידיה קטרח למצא עוד חבר וריע ופשפש ולו' מצא יחיד בדורו או ה' בעהעי' או גאון אחר ואילו אנן בדידן אשכחינן רעים אהובים כולם גבורים הגאונים בתשובותיהם ואשרי היודע כמה הם ואחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת היה נראה למצא מקום פתר לנ"ד לפוטרה בלא גט על לא הודע אם הם מחללי שבת באיסור דאורייתא או באיסור דרבנן וכיון שכן יש לעשות ס"ס באופן זה ספק אם החילול שבת שלהם הוא באיסור דרבנן דלמא הם מחללים אותו באיסור דאורייתא ומקדש בפיס"וע דאורייתא אינה צריכה גט וא"תל דהם מחללים אותו באיסור דרבנן דלמא הלכה כהר"יף ודעי' דאף במקדש בפיס"וע דרבנן אי"ץ גט ומתהפך שפיר דלמה הלכה כהאומ' בפיסו"ע דרבנן א"ץ גט וא"תל דהמקדש דהלכה כהחולקים דלמא הם מחללים שבת באיסו' דאורייתא והו"ל פסו' דאורייתא.

ומזקנים אתבונן דהכי חזינא למוהרש"דם בא"הע סי' ל"ג למאי דקאי מר שכתב וז"ל ולמדנו שלדעת הר"יף שהוא ראש הפוס' ולדעת בע"העי וקצת גאונים אחרים שאפי' שאין העדים פסו' אלא מדרבנן הקידושין שנעשו בפניהם אינן קידושין כלל א"כ נמצא שב"נד אלו הקידושין אינם כלום וכו' ומעתה אני אומר שאפי' היו הדברים שכתבתי שקולים הוי הדבר ס"ס שיש להתיר באיסור ערוה וכו' ס' אי קרובי האם פסו' מ"הת או מדרבנן ואפי' את"ל דרבנן שמא הקידושי' בפניהם אינם קידושין כלל דהלכה כהר"יף והנמש' לדעתו כ"ש שכפי האמת אין כאן ספק כיון שיש לנו רובא דרובא קמאי ובתראי הגדולים בחכמה ובמנין דקרובי האם פסולים מן התורה וכו' ומצאתי סייוע לדברי אלה מתשו' הר"י בין הר"אש הובאה בב"י וכו' א"ד ז"ל.

הנך רואה בעיניך דמוהרשד"ם ז"ל פשיט"ל דאיכא טובא דס"ל כס' הר"יף ז"ל עד שעשאו ספק דהא מני"ר הוא המלמדנו להועיל דכל ספק דאין הצדדים שקולים לא מקרי ספק וכמ"ש בא"ח סי' ץ' ובא"הע סי' קנ"ח והארכנו בזה בכללי ס"ס שלנו אשר עלו ובאו בס' יאודה יעלה חיו"ד סי' י"א אות כ"ג לך נא ראה וגם פה הצד השני לא חשבו לספק מחמת דרובא דרבוואתא ס"ל דקרובי האם פסולין מ"הת עכ"ז בספק הראשון לא שת לבו לחשב דהחולקים על הר"יף המה רובא רק מפשט פשיט"ל דאיכא רובא כס' הר"יף ולפחות מחצה על מחצה דאי לאו הכי לא היה עושהו ספק.

והגם דלפי מאי דקמן עינינו הרואות דרא"ג ומוהר"ש בן חפני וה"ג ובעל שכל טוב והרשב"א והרמב"ן והטור ומרן והמ"כ שהביא הרב"י בסי' מ"ב והש"הג פסקו דצריכה גט ולעומתם קיימי הרי"ף ומקצת גאונים והבע"הע עכ"ז מוהרשד"ם קחשיב להו מחצה על מחצה יהיה מטעם דמקצת הגאונים שהביא הש"הג אין אתנו יודע כמה הם או יהיה מטעם דהחולק האמתי אינו אלא רא"ג ושאר הפוס' לא כתבו אלא דצריכה גט מספק וכל זה היה העל'מה מעינא דשפיר חזי ה' אור לי זצ"ל יהיה איך שיהיה גם אנן נאמר בנ"ד דכיון דאיכא ס"ס יש להתיר בשופי שלא להצריכה גט היפך כל האמור לעילא מן כל.

האמנם אחרי שתי שומי עין עייוני אנכי הרואה דעדיין הנערה הנז' קשורה בחבלי האישות, ומלבד ההפרש שנפל בין רבני האחרו' אם יש להתיר אשה בס"ס דפלוגתא דרבוואתא יעו' בס' ישמח לב א"הע סי' י"א דכ"ה אשר לא אטפל כעת בסוג זה.

אעיקרא דמלתא חזינא דאין כאן ס"ס דהא הספק הב' דאמרינן דאפי' תימא שעברו על איסו' דרבנן דלמא הלכה כהאומ' דהמקדש בפיסו"ע דרבנן קידושיו בטלים אינו ספק ע"פ מ"ש הר"הג הח"ביב ז"ל בתשו' כי באה בס' עדות ביעקב סי' טו"ב דאפי' להנהו פוסקים דס"ל דבפיסו' דרבנן אינה צריכה גע ה"ד בפסו' דרבנן כדינו דהיינו שהוכרז קודם עדותו דבדלא הוכרז לא יחלוקו הני פוס' על תלמוד ערוך דפ' ז"ב דפסו' דרבנן צריכים הכרזה ושכן מצא למוהריב"ל ועוד דע"כ לא נאמרו דבריהם אלא דוקא בפיסולי קורבה אבל המקדש בפיסו"ע בעברות דרבנן אפי' מדבריהם כשרים יעו"ש ורמזו היד"א בסי' מ"ב הגה"בי ס"ק ק' וק"א וכפ"ז בנ"ד תרוייהו איתנהו דהפיסול הוא בפיסול עברה מדבריהם ולא הוכרזו והנם כשרים לא נשאר בלתי הספק הראשון שלא הוברר לנו אם הם מחללי שבת דאורייתא או דרבנן כל שלא ידענו בבירור ליכא לפוסלם והנערה הלזו צריכה גט גמור.

שוב נתברר אצלינו שהב' עדים הללו האחד אומנותו חייט ומושכר אצל אחרים דוקא לחתך ולתפר ולתקן הבגדים ובלכתו ביום השבת לחנות הוא דוקא לעשות אומנותו כמעשהו בחול והב' הוא מושכר אצל אחרים למכר ולשאת ולתת באופן שהוא עושה מקח וממכר דוקא ואפי' ענין כתיבה לית ליה ולפ"ז האחד הוא עובר על איסור דאורייתא שחייב עליו סקילה בשאט בנפש והאחד הוא עובר איסור דרבנן ונמצא לפ"ז דאיכא לפנינו ב' עדים אחד פסול גמור דאורייתא ואחד כשר לעדות אף מדרבנן כיון דלא הוכרז ובאנו למאי דנחלקו הפוס' במקדש בע"א דלס' מרן בסי' מ"ב אין חוששין לקידושיו וכוותיה קיימי רובא דרובא דרבוואתא ולס' הסמ"ג חוששין לקידושיו ואיזה מהפוס' חששו לדעתו ואף דכתבו הפוס' דאף לס' מ"ד דחוששין לקידושיו ה"ד היכא דלא היה עמו עד פסול אבל כשהיה עמו עד פסול לכ"ע אין חוששין ועיקר מטרין דהך סברא היא מוצ'את במוהר"ם מפדוואה סי' ל"ז ורבים ונכבדים קיימי עמו מ"מ גם זה מידי פלוגתא לא נפקא וכמבו' בכנה"ג ויד"א וח"מ וב"ש בסי' מ"ב, רק את זה ראיתי לה' הח"ביב בתשו' עדו"בי שם דלחלק יצא דאפי' לס' החולקים על מוהרמ"מ וס"ל דאינו נפסל העד האחד בצירוף הפסול ה"ד כשהעד הא' הנשאר הוא עד כשר ככל חקותיו וככל משפטיו אבל כל שהעד הנשאר גם הוא נכשל באיסו' דרבנן רק דמ"הד לא נפסל משום דבעינן הכרזה ככה"ג לכ"ע אין חוששין לקידושי ע"א וה"ד היד"א סי' מ"ב הגה"בי ס"ק כ"ג והסכמת רבני האחרונים היא דאעיקרא היה לנו למנקט כס' מרן דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו רק דמכח חומרת א"א מחמירינן מיהו בהצטרף אליו איזו ספק אחר לכ"ע מקלינן יעו' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך, שער אשר א"הע סי' כ"ט. דברי שמואל סי' ד' פני יצחק ח"ב דע"ה וח"ה סי' ט"ו ישמח לב סי' י"א עבודת השם סי' י"ד דקי"ד ובהגהותי שם הבאתי דבריהם באורכה בחידו' על ש"ע א"הע סי' מ"ב לך ואספת, כ"ש בנד"ז דאיכא כמה וכמה ספקות דפשיטא ודאי דשרייא לעלמא בלי גט.

איכו השתא אחר שטרחנו בכל מאמצי כחנו למצא מזור ותעלה להנערה הזאת לפוטרה בלי גט.

כד הוינן בה לריק יגענו כי עדיין אסורה בחבלי הזיקים דעיקר ההיתר שלנו היה בהניח דהאחד הוא פסול דאורייתא על עשותו המזמתה לעבד עבודת עבודה ביום שב"ק ודין גרמא דמושך עצמו ואחר עמו להשים דבריהם כאין ובעבורו נלכד ברשת הביטול גם חברו והנחה זו היא הנ'חה שוברת לפי מה שכתבתי בפסק הנזכר בפתח דברי להכשיר מחללי שבת לעדות בז"הז ע"פ דברי הסמ"ע בח"המ סי' ל"ד ס"ק נ"ז דעמ"ש מרן בסכ"ד והוא מדברי הרמב"ם פי"ב מה"ע דאם ראוהו עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג צריכין להזהירו ואח"ך יפסל כיצד ראוהו קושר או מתיר בשבת צריכים להודיעו שזה חילול שבת וכו' וכן צריכים להודיעו שהיום הוא שבת שמא שוכח הוא וכן המשחק בקובייא תמיד וכו' צריכים העדים להודיעו שהעושה דבר זה הוא פסול לעדות שרוב העם אינם יודעים דברים אלו כתב וז"ל נקט ג' מיני הודעות בכאן הא' דאפי' אם אנו יודעים שיודע שהוא שבת מ"מ אם אין איסור המלאכה ידוע צריך להודיעו הב' אף אם הוא מלאכה דאורייתא ומפורסמת לאיסור בשבת מ"מ כל שאין ידוע שהוא שבת צריך להודיעו הג' אף שהוא ידוע שהוא יודע למעשה שהיה עושה שעושהו באיסור מ"מ אם איכא למימר שאינו יודע שנפסל ע"ז צריך להודיעו א"ד מבואר מדברי הסמ"ע דבאיזה איסור שיהיה אפי' איסור דאורייתא וגם שהוא יודע שעושה איסור מ"מ כיון שאיפשר שאינו יודע שיפסל לעדות מחמת דבר זה הוא כשר לעדות עד שיודיעוהו שבעשותו דבר זה יפסל והן עתה ראיתי לה' עדות ביעקב סי' ע"א דק"ג ע"א טהביא דברי הסמ"ע והסכים עמו וע"פ מונח זה כתבתי שם דכיון דבזמננו זה לעיני כל העם המחלל שבת אף שגדול עונו מנשא מ"מ לדעתם לא יפסל בעבור זה לעדות דהא חזינן כמה מחללי שבתות כי הם אנשי אמונה במשאם ומתנם ובדבורם ועל שום מה יפסלו והם לא ידעו כי כן גז"הכ משו"ה צריך להודיעם וכל שלא הודיעם אינם נפסלים עי"ד שם.

איברא כי חידוש זה שחידש לנו הסמ"ע לא ראית כזה בדברי האחרו' וכשנשים לב על הדבר לשון הרמב"ם קשיתיה להסמ"ע דגבי משחק בקובייא דהיא הבבא השלישית כתב צריכין העדים להודיעו שהעושה דבר זה פסול לעדות ואילו היה כונתו שצריך להודיע שדבר זה אסור קשייא תרתי חדא דהיל"ל בהדייא צריכין להודיעו שדבר זה אסור שנית דכבר השמיענו דכל דאיכא למימר שהוא טועה ואינו יודע שדבר זה הוא אסור צריכין להודיעו ולמה זה הגיעו כפול אלא ודאי דכונת הרמ"בם להשמיענו התנאי הג' דמלבד שהוא יודע שעושין איסור צריך ג"ך שידע שהוא נפסל לעדות ואע"ג דאכתי קשייא דאם כונת הרמב"ם דאפי' בחילול שבת צריך שידע שנפסל לעדות למה נקט נוסח אחר דמשחק בקובייא לפלוג ולתני בדידיה בחילול שבת בעצמו יש ליישב דבזמנם ליכא מאן דטעי בזה דמחלל שבת אינו נפסל לעדות וידעי דהרי הוא כגוי לכל דבריו ומשו"ה נקט דינו במשחק בקובייא.

ועפ"ז הלא אבקש לך מנוח דלא תקשי מדברי מרן מוהריק"א בתשו' דיני קידושי' סי' ב' שכתב לפסל העד בעבור שליל שבת שבר הדלת ואין לך אדם שלא ידע שזה חילול שבת ואין לומר שהיה צריך להודיעו שמא שוכח הוא שמאחר שהיו הולכים לגנב חמינים מהתנור ברור היה להם שהיה שבת וכו', יעו"ש ולמה לא הכשיר מטע"ז דשמא לא היה יודע שעי"ז נפסל לעדות, ועפ"ה הנה נכון דחילול שבת ידוע לאינשי דהוא אסור ובחללו נקרא רשע ופסול לעדות ומשו"ה לא הכשירו מטע"ז.

אך מדברי הכ"מ אין נראה כן דעל לשון הרמב"ם כתב דלמד דין זה מהנהו קבוראי דפ' ז"ב דכ"ו וסיים וכתב דמשמע דכל היכא דאיכא למתלי דלמא לא ידעו שהיה איסור לא מפסלי ע"כ מבואר דבידיעת האיסור תלייא מלתא וא"ץ עוד תנאי שידע שנפסל לעדות דאי ל"ה למה לא גילה אוזן מאין הוציא הרמב"ם התנאי הג' וכ"ן עוד מלשון הש"הג שהביא הכנה"ג בהגה"ט ס"ק ל"ז (דלא ידעתי מקורו) גבי עדי רבית שכתב דאם העדים שחותמים יודעים שזה אסור נפסלים הם אליבא דכ"ע י"ש סגם דרובא דעלמא לא ידעי שבדבר הזה נפסלים לעדות מוכח דהאי מלתא דחדית לן הסמ"ע דצריך שהעדים ידעו דבדבר הזה נפסלין לעדות לא הוייא הלכה מוסכמת ונראה דבשיטה זו אזלי התוס' דגבי ההיא דאיתא בב"מ דע"ב דשטר שכתוב בו רבית גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית הקשו התוס' דאמאי אין העדים פסולים כיון דעוברין אלא תשימון ואוקמוה ברבית דרבנן א"ן ברבית דאורייתא דלא תשימון לאינשי במלוה משמע להו ולא בעדים י"ש ולמה לא ישבו בנקל דהעדים לא ידעו כי בעבור זה נפסלים לעדות אלא ודאי דלא בעינן שידעו העדים שנפסלים רק שידעו האיסור.

ותבט עיני לרבני אחרוני זמננו הרב מוהר"ח פונטרומולי ז"ל (בע"ס פנים כמשפט) בס' אור לי סי' ע' על עדי קידושין כי היה מקום לפוסלם יען כי הם עצמם לוים ומלוים ברבית קצוצה ומוהרח"מ ז"ל שם בדס"ז בקש להכשירם מטעם כי הם טעו בפשט הכתוב את העני לא תשימון עליו נשך אבל בעשיר מותר וסמך בזה אההיא דהג' רע"קא דהשחתה בתער דנתפשט בעו"הר אצל הרבה בנ"א לא חששו שהוא אסור וההיא דמור"ם בתשו' סי' י"ג (רמותים אני הדל בפסק הנ"ל) ושהג' חת"ס א"הע סי' נ"א מח"ב הכשיר שליח גט ונכשל באיסור רבית כיון דעכשיו רבים נכשלים כי נעשה להם כהיתר ובא רעהו ה' מוהרי"ף שם וחקרו במ"ש דטעו לחלק בין עני לעשיר דטעם זה אין בו כדי להציל דאיסור רבית הוא איסור כולל לכל ישראל ואע"ג דהעדים עצמם הם ניצולים בטענה זו אינם נאמנים לפי דעת קצת פוס' ולבסוף הכשירם מאיזה טעמים ואחד מהם מההיא דהרע"קא דכיון דנתפשט האיסור דמי לקושר ומתיר י"ש ולא אחד בהם דיעלה על שפתו הך דהס"מע דכל שאינם יודעים העדים שבדבר הזה נפסלו לעדות אינם נפסלים ואפי' תימא דהבינו בדעת הסמ"ע דלענין משחק בקוביא ומוכס דוקא איתמר דהוו לאו דגול ולא לענין חילול שבת דחמיר הלא למאי דקיימי אינהו דהוא באיסור לאו דרבית שפיר יש לצרף בזה ס' הסמ"ע וכעת לא ידענא מאי אידון בה.

עכ"פ אף שדברי הסמ"ע לא יהיו נקיים ממחלוקת או נאמר מה שאינו דהסמ"ע נקט דיני ותנאי זה רק על משחק בקוביא וכיוצא עכ"ז נראה נכון וברור מה שהעלינו באותו פסק להלכה דעכשיו דנתפשט בע"הר ענין זה דמלאכה ביום השבת ורבים מעמי הארץ חושבים דאע"ג דעבדי איסורא לא אבדו נאמנותם ובפרט דהן רבים עתה עם הארץ וחושבים מחשבת הבל דעל המחיה הותר גם על הקלקלה ומראים היתר לעצמם נראה ברור דיש להחמיר שלא לפסל אותם ולהתירה בלא גט וכמ"ש רבני האחרו' הנ"ל הן על השחתת זקנם והן על איסור רבית וגם אתה ין לנ"ד.

שבתי ואראה דעוד אחרת יש בנ"ד ואולי יהיה לעזר או להועיל להנערה הזאת והוא דכששאלו הב"ד לעדים באיזה חדש ובאיזו שבוע ובכמה לחדש היו הקידושין לא ידעו השב נכוחה רק השיבו שבין לילה היה והבחינו בין יום ללילה אך לא אמרו בכמה בחדש ובכמה בשבת וידוע מאי דנחלקו הפוס' אי עדי קידושין צריכין ד"וח כל שהדין מרומה דהיינו שקדשה בצנעה בלי דעת אביה ואמה ובלי עשרה וכיוצא דיש פוס' דס"ל דבכה"ג בעינן ד"וח לכ"ע ואיכא מאן דס"ל דאפי' בכה"ג ל"ב ד"וח וכתב הריב"ש סי' רס"ו דאע"ג דבדין מרומה בעינן ד"וח כהודאות והלואות דבדין מרומה בעו ד"וח מ"מ לא להשוותו לגמרי רק שצריך לחקר כל מאי דאיפשר אבל אם האחד אמר איני יודע באחד מן החקירות לא יתבטל העדות בזה ע' כנ"הג סי' מ"ב הגהב"י ס"ק מ"ט נ"ו נ"ז נ"ח אמנם הש"ך בח"המ סי' ל' סק"ה ול"ג סקט"ז חולק על הריב"ש להדייא וכתב דאפי' במקומות דל"ב ד"וח אם אירע שהב"ד חקרו ואמר אחד מהן איני יודע עדותן בטלה דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימו יעו"ש ובס' שערי רחמים סי' כ"ג דמ"א ע"ג.

ולדידי חזי לי דבדבר הזה נחלקו שני רבנים בדורו של הריב"ש לפי מה שרשום בחידו' על הש"ע א"הע סי' מ"ב וז"ל שם שאלום ב"ד על הזמן ואמרו שאינם יודעים באיזה יום ובאיזה חדש ואח"ך חקרום ודרשום הב"ד הראשון וכיונו עדותם באיזה יום ובאיזה חדש אינו מועיל הגדתם דכיון שהגיד שוב אינו ח"ומ מוהר"ש שלום בתשו' הריב"ש הנד"מ סי' י"ד אך ה' מוהר"א קרשקש שם סי' י"ג כתב דמהני ואעיקרא עדות הזמן אין לו עיקר בקידושין אמנם שניהם יחד הושוו דבעבור שלא העידו על הזמן לא נוכל לומר שעדותן בטלה ע"כ, והנה תשובות הריב"ש אלו אשר נד"מ בס' זרע אנשים בא לידי בתורת שאלה זה שנתיים ימים וכעת אין הספר בידי לראות הדברים בשרשן וכאשר ירדף הקור'א בלשון הפרוס לפנינו יראה דמוהר"ש שלום קאי ויתיב בשיטת הרש"ך דהא הוא ורעהו מוהר"א קרשקש הושוו דאעיקרא עדות הזמן אינו נצרך לקידושין וא"כ במאי קמפלגי יבאו ויגידו ובין כך וב"כ דבריהם נטולין א"ו דמוהר"ש שלום ס"ל דהנה אמת דלכתחי' לא בעינן שיעידו על הזמן זהו דוקא כשלא פירשו דבריהם ואמרינן מסתמא יודעים אבל כל שכבר אמרו שאינם יודעים דבזה עדותן בטלה אם יבאו ויגידו אח"ך ויכונו דבריהם ל"מ הגדתם דכיון שהגיד שוב אינו ח"ומ ומוהרא"ק סובר כדעת הריב"ש דאף אם אמר איני יודע עדותן קיימת ולכן מהני הגדתם אח"ך ודוק ואם כנים אנחנו בזה הנה שויתי עזר על גבור הרש"ך ז"ל מדברי רב שבדורו של הריב"ש ז"ל.

ומעתה כיון דמצינו מחלוקת בזה בין הפוס' איכא למעבד ס"ס להקל ולהחמיר. ויצא הראשון ספק אם הלכה כהרב"א בשם ה' המאירי שהביא הכנ"הג שם דאף בדין מרומה דקדושין א"ץ ד"וח דלמא הלכה כהאומ' דבעינן ד"וח וכיון דלא ידעו להשיב בחקירה העדות בטל ואת"ל דהלכה כהאומרים דא"ץ מ"מ דלמא הלכה כהש"ך ודעי' דאף במקום שא"ץ אם אירע שהב"ד חקרו ודרשו והאחד השיב איני יודע עדותן בטלה כ"ש כשהשיבו שניהם, הצד הב' להחמיר הוא באופן זה ס' אם הלכה כהאומ' דבעינן ד"וח דלמא הלכה כמ"ד דגם בדין מרומה א"ץ דו"ח וא"כ העדות קיימת וא"תל דהלכה כמ"ד דבעינן ד"וח והעדות בטל דלמא הלכה כהריב"ש ודעי' דלאו לגמרי בעינן ד"וח רק לענין שאם הוכחשו בחקירות אבל אם אמרו אין אנו יודעין עדותן קיימת וכיון דאיכא ס"ס להקל ולהחמיר דינא הוי דבשל תורה אזלינן להחמיר וצריכה גט.

ומלתא כדנא באיסור תורה דאיכא ס"ס להקל ולהחמיר דאית לן למיזל לחומרא מלבד דהדעת נותן והשכל מחייב כדבר הזה דכיון דאיכא צד להקל ולהחמיר הו"ל ספק שקול וכיון דהוי ספק תורה אזלינן לחומרא הנה זאת חקרוה שרים כרוה נדיבי העם רבני דורנו הקדושים אשר בארץ החיים המה, הביטה וראה לגדול אדוננו מוהרא"ק זצ"ל בס' שער אשר א"הע סי' ח"י דס"ו ע"א דקאי מר לענין יבמה הזקוקה למומר ואיכא ע"א המעיד דבשעת קידושין נעשה התנאי המועיל ואחרי עשותו ס"ס להתיר עלה בדעתו לאסר בעבור ג"ך דאיכא ס"ס להחמיר והדר הו"ל ספקא דאורייתא לחומרא, לולא כי אשכח עילה ושחיתה בס"ס דלחומרא יעו"ש והרב החסיד בס' כפי אהרן חיו"ד סי' ו' או"ד אגמרה בדדמי מההיא דה' מש"ל פ"ח מה' אבות הטומאות לענין סד"ר לקולא דאם יש כנגדו ס"ס להחמיר דאזלי' לחומ' כתב מני"ר דה"ה בספקא דאורייתא אם יש ס"ס להקל ולהחמי' אזלינן לחומרא ורמז למ"ש הוא עצמו בתשו' שם סי' ד' דל"ג ע"ד דהאריך למעניתו בזה יעו"ש, וכ"כ מוה"רא הכהן זצ"ל בס' שיורי טהרה מע' הס' אות ל"ד ועד אחרן ה' עבודת השם בחא"הע סי' ט"ו דק"ט ע"ג דקאי מר באשה שנתקדשה לב' בני אדם ואיכא ס"ס להקל וס"ס להחמיר בקידושי ראשון כתב דממילא תפסי קידושי ב' כיון דהדר הו"ל ס' שקול ושכ"כ ה' זרע אמת חיו"ד סי' מ"ו ובתשו' אהל יצחק ח"המ סוס"י פ"ט ומני"ר פשפש ולו' מצא הדבר מפו' בתוס' עירובין ד"ה ד"ה וספק דדבריהם ובחידושי הריטב"א שם י"ש, גם מו"ר דיינא בס' יאודה יעלה חיו"ד ס' י"א סוף אות ו' אחר שרמז לשני צנתרות הזהב ה' כפ"א וה' שע"א הנ"ל סיים וכתב וז"ל וכבר קדים אמרה ה' שער המלך בה' אישות דט"ל ע"א אלא שכתב דבקידושין דאיכא חזקת פנויה הך בחזקה מסייע לס"ס דלהקל ע"כ ועמ"ש אני הדל בהגהותי בדק"ל ע"כ ואל תטעה במאי דמשמע מדבריו דהיכא דאיכא חזקת פנויה וכגון דעדיין לא קבלה קידושין מאחר ואיכא ס"ס להחמיר ולהקל וכ"הג דנ"ד וקאמר דכיון דאיכא חזקת פנויה המסייע לצד דלהקל דבזה נפטרנה מגט דזה לא אמרו אדם מעולם דמספק מקודשת לא נפקא וככל ספק מקודשת דעלמא רק הכונה דצד ההיתר הוא שקול יותר מצד האיסור ויגיד עליו רעו דה' שעה"מ שם לא קאי היכא דאיכא ס"ס להקל ולהחמיר רק בכגון דאיכא ס"ס להחמיר לבד וע"ז כתב דלא תימא דכיון דאיכא ס"ס להחמיר ולומר דמקודשת נאמר דלא תפסי קידושי שני ע"ז קאמר דחזקת פנויה מסייעת לצד הקולא והוייא מקודשת מספק ולאשמועינן זה הוא דאתא ולא לומר דגם היכא דאיכא ס"ס להקל ולהחמיר דהוי שקול שתסייע החזקה להתיר ודוק, וא"כ בנ"ד דאיכא ס"ס להקל ולהחמיר אין פוטר אותה מגט לפי האמור.

וראיתי אני לה' מוהר"ח גאגין ז"ל בס' ישמח לב א"הע סי' י"א דכ"ה דעמד בזה בנ"ד שהעידו העדים שלא ידעו באיזה זמן היה המעשה והרב הפו' מוהד"יף ז"ל שם רצה להקל בקידושין הללו מטע"ז והרב המחבר שם אחר שכתב מחלוקת הפוס' הנ"ל אי בעי' ד"וח בקידושי' וגם מחלוקת הש"ך והדיב"ש הנ"ל רצה להתיר מחמת ס"ס והדר ביה הן מטעם דאינו מתהפך ואי מטעם דהיכא דהוי ס"ס בפלוגתא דרבוואתא אין להתיר כ"א בתלת ספקי יש"ב ולא זכיתי לירד לסוף דעתו דלמה לא כתב דהכא איכא ס"ס להקל ולהחמיר וכמ"ש ודינא הוי לילך לחומרא וכזאת וכזאת ק"ל על ה' הפוס' שהביא בס' עולת איש א"הע סי' א' ועל ה' מטה לחם סי' י"ט דל"ו ע"ע.

ומ"מ גם הפוס' הנז' העלו דאין להקל בס"ס ולפוטרה בלי גט כל אחד לפי טעמו גם לרבות להר"הג הרב המחבר בס' עולת איש שם בהסכמתו דכתב בסו"ד וז"ל ומ"ש בס"הק שמחה לאיש סי' ט"ו שאין להשגיח בעדות העדים שאמרו איני יודע בחקירות והעלתי דצריכה גט ע"כ ואמ"א הספר הזה לראות הדברים בגופן שלהן ואח"ז בא לידי ס' יד יוסף לא' מרבני גאליצייא הנד"מ ובהשמטות א"ה דל"ג ע"ג בנדון שלו כתב וז"ל ואין לבטל העדות מחמת שאינם יודעים באיזה חדש ובאיזה יום י"ש.

ובהיותי מרבה לחקר העדים נתברר אצלי מפיהם שהם שני בשני דהיינו שני בני אחים והגם שבעת קבלת העדות שאלתי אותם אם יש להם שום קורבה וענו ואמרו דאין להם שום קורבה עתה השיבו דכונתם דלא יש להם קורבה עם הבעלי דבר אך הם בעצמם הנה הנם שנים קרובים והם פסולים מדאורייתא לכ"ע וכמ"ש בח"המ סי' ל"ב ובכן שמח לבי ותעלזנה כליותי דעפ"ז מצאנו פתח פתוח שער הגדול שנפתח לעזר ולהועיל להנערה הנז' לפוטרה בלא גט דהמקדש בפיסו"ע דאורייתא לכ"ע אינה מקודשת וכבר בא הענין מפורש בכנ"הג סי' מ"ב הג"הט סק"ך בשם חבל נביאים דהמקדש בפני ב' אחים אין לחוש לקידושיו כלל ושני בני אחים הנם כשני אחים ממש וכדיליף לה בש"ס מקראי.

אפם כי עז דבדבדי הכנה"ג שם כתוב לאמר משם הר"ם אלשקר שיש מי שחושש להצריכה גט ואין ס' מוהר"ם אלשקר מצוי אצלי לראות מי הוא ומה טעמו אך מתשו' הר"ם מפדוואה בסי' כ"ט מוכח דהחולק הוא מוהר"י מינץ ז"ל ויסודתו בהררי קדש רבני שפירא שבא לפניהם מעשה באחד שקדש בפני ב' אחים ורצו להחמי' להצריכה גט י"ש ובסי' ל"ז באחד מן המורים שהורה להחמיר במקדש בע"א כשר ופסול עמו הראה פנים דשמא רצה לדמות דין זה לההוא עובדא שנרמז בהגה במר' פ' האומר ובסמ"ק שרבני שפירא חלקו על מוהר"ם שהתיר נערה בלא גט שקבלה קדושין בפני ב' עדים קרובים זע"ז קורבה דאורייתא וכתב דמ"מ לא היה לו להורות כך אחר שמוהר"ם הכה על קדקדם והראה להם טעותם מדברי ראב"יה ועטור ור"ש ור"ת והרי"ף ומכל המורים וכו' ולדעתי טעמא דדהו (דרבני שפירא) גבי ב' קרובים דאין אחד מהם פסול כשהוא לבד ויועיל עדותו של כל א' מהם לבד למ"ד חוששין לע"א לכך חברו קרובו אינו פוסלו בצירופו שיחשב כמאן דליתיה דהיה דבר היפך הסברא לפי דעתם שכל א' לבד יהיה כשר וכאשר הם יחד ידחה הא' את חברו וכו' ולכך חששו לחומרא דא"א וכו' ואף כי גם שם (במס' מכות) נזכר מה יעשו ב' אחין שראו בא' שהרג את הנפש וכו' והוא בד"ן דודאי אין חילוק שם ואף כי פירוש זה נראה' דוחק מ"מ נכון הוא לתת קצת טעם לרבני שפירא שלא יהיו כטועים בד"מ ובלעדי כל אלו דחה אותם מוה"רם בב' ידים ע"כ, למדנו מדברי מוהרמ"פ דהגם דהחושש להחמיר ולהצריכה גט הוא באחד ומר ניהו מוהר"י מינץ לפי דעתי וכנר' גם מדברי תשו' מוהר"י מינץ בסי' י"א מ"מ ה"רי מינץ סמך על רבני שפירא ואשתכח דאיכא עוד מפוס' ראשונים דמחמרי ואף אמנם שגם סברת רבני שפירא דחאיה מהלכה מ"מ אכתי לאו קטלי קני באגמא ננהו וע' כנ"הג בח"המ סי' ל"ו הג"הט סק"א דמדבריו מוכח דהמורים הללו הם יותר מאחד וע' לה' נאמן שמואל סי' ע"ט דצ"ה ע"ב דייחס בדעת הריב"ש דקרובים זל"ז ולא לבע"ד מהנו לע"א וה"ט דהריב"ש ס"ל דקידושין ד"מ הוו והאיכא ס' הראב"ד דבד"מ אפי' בגמר דין אם נמצאו ב' דיינים קרובים זל"ז נחשבים לאחד וקי"ל כל הכשר לדון כשר להעיד עי"ד והכין חזינא למוהר"י פונטדומולי בתשו' כי באה בס' אור לי סי' ע' דע"א ע"ג דאחר דכתב דלית לן למנקט כס' רבני שפירא נגד מוהר"ם אשר הוא רב מופלג בדורות ראשונים וכ"ש שגם מוהרמ"פ ומוהר"ם אלשקר נקטי כמוהר"ם והגם דה' נאמן שמואל נראה דנקט עיקר חילוק זה בדעת הריב"ש הנה מלבד שלא ראה דברי מוהרמ"א ומוהרמ"פ הנז' ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה עוד בה דהוא ג"ך לא כ"כ לדינא אלא דרך פלפול וסברה ואיפשר דלדינא גם הם יודו דאין לחלק בכך כתב וז"ל ומ"מ אין בידינו להכריע מצד זה לפסל את העדים כיון דהא מיהא יש לכשרות העדים על מה לסמך גם מצד זה דהיינו כפי סברת רבני שפירא ולפי דברי הרא"ש בדעת הריב"ש יעו"ש הרי דגם איהו גופיה הגם שכתב בתחילה דלית לן למנקט כס' רבני שפירא חזר בו.

איברא דמצינו גדול בדורו כהנא רבא ויקירא הפמ"א בח"ב סי' ח' דעמד בזה ואחר שעינו ראה את כל הכתוב לעיל דברי מוהרמ"פ ורבני שפירא עכ"ז אסיק וכתב דהסכמת קמאי ובתראי דאין חוששין לקידושי' דבפני ב' אחים ושכן ראוי להורות י"ש בדל"ח ע"א ומי לנו גדול ומ"מ אנן בענייותין אשכחנא פתרי עוד מצד אחר והוא שראיתי לה' מוהרי"פ שם עוד בתר הכי שכתב וז"ל דהך חילוקא תלייא בפלוגתא דרבוואתא אחריני אי דיני אישות כד"מ דמיין וכמו שכן מבואר בדברי ה' נא"ש ומוהרמ"פ שם ואי אמרינן דכד"ן דמיין אין חילוק בין קרובים לבע"ד לקרובים זל"ז וכמ"ש להדייא מוהרמ"פ ז"ל גבי מה יעשו ב' אחים וכו' י"ש ודבריו חיים וקיימים וכן מתבאר מדברי הכנ"הג בח"המ שם, ועכ"ז מצאנו נחת להתירה לנערה הזאת דנ"ד מבלי גט בעבור דאיתיה קמן תרי ותלתא ספקי ס' אי דיני אישות דמיין לד"מ דלמא הלכתא אזלא כהאומ' דדמיין לד"ן ושני קרובים לכ"ע פסילי ולא חשיבי אפי' כחד ואת"ל דכד"מ דמיין דלמא הלכתא אזלא כמוהרמ"א ודעי' דס"ל דאפי' דדמו לד"מ מ"מ המקדש לפני ב' קרובים זל"ז בקורבה דאורייתא כל העדות בטל ואין כאן אפי' ע"א ואת"ל דהלכתא כס' החולק וכס' רבני שפירא עכ"ז גם לדדהו לא מהני כ"כ רק כע"א והלכתא אזלא כס' הפוס' דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ומתהפך שפיר באופן זה ספק דאין חוששין לקידושי ע"א ואת"ל דחוששין דלמא ה"ד היכא דליכא קרוב אחר עמו אבל כל דאיכא קרוב עמו בטל כל העדות וכס' מוהרמ"א ודעי' ואת"ל דלא בטל כל העדות וכחד מיהא חשיב משום דדיני אישות לד"מ דמו ומתני' דמה יעשו ב' אחין בד"ן מתנייא דלמא לית הלכתא הכי אלא הלכה כמ"ד דכד"ן דמו ובטל כל העדות וכיון דאיכא תלתא ספקי פלטינן מידי כל הפקפוקים הנאמרים בדברי הפוס' אי איכא למשרי אתתא בתרי ספקי דכיון דאיכא תלת שפיר מתירין ומה גם דבאיזה ספקות הנז' איכא רובא להתיר, מצורף לזה אם נחב' הספקות הבאים קודם לכן דלצירוף מיהא אלו ואלו נצר'פין.

העולה מן המקובץ דהנערה הזאת פטורה לעלמא בלי גט דהקידושין הנז' לא חלו בה ידים בעבור פסלות העדים וקלקלתן תקנתה.

זהו אשר לקטתי היום קרבן עני אם קב'ץ יביא קרבנו, דבר הלמד מעניינו ואם שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי בגבורות ישע ימינו.

נאום הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו.

תוכן העניינים

אבני האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה