אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן ה
כסלו התר'"סז כתובות לדרישת בד"הץ אשר במתא פיליבי יע"א.
לדוד בשנותו, הלכה כמותו, אחת דתו, לכל עדתי, ה' יהיה בעזרתו, להוציא לאור תורתו אכי"ר.
בשמעינו אשר יצא פקודה להדביק תוי הממשלה אף בשטרי כתובה לפי הסך הכתוב בו ואשר לא ימצא רשום בתוי הממשלה יענשו העדים החתומים בסך גדול כפלי כפליים, רגזה בפננו כי מנהגנו פה פיליבי להוסיף על חלק שהכניסה הכלה להחתן עוד ט' חלקים ואז צריך להדביק תוים בכל הסך ומלבד זה כשהכתב הוא בלשון עדים נעשו העדים כנוטארייו וצריך עוד הוספת תוים על זה, ונתייעצנו עם המליץ המובהק והורה לנו לכתב רק את אשר הביאה בלי תוס' כלל ויחתמו החתן והכלה ונשים שם התוים הנצרכים לפי הסך ותחת חתימתם שנכתב בתואר ב"ד ככל המנהג ואז די בתיו אחד מסך חמשים סאנט' ולמען שלא לפחות ממאתיים כתבנו כדין מאתיים זוז וביארנו כי הם סך ש' דראם כסף צרוף כמ"ש בתשו' הרב"ד כ' הדינר הוא דראם וחצי ובס' הערוך ערך זוז כתב כי זוז ודינר אחד.
ובז"הז שוה הדראם מכסף צרוף ומזוקק למרבה חמשים סאנט' ועולים הג' מאות סך מאה וחמשים מ"ר וגם על סך הזה הדבקנו תוים וזהוא נוסח הכתובה החדשה.
בכ"וך בשבת וכו' איך אנחנו הח"מ בהיותינו במעמד יו"ד אנשים נדברנו שנינו אלה הדברים, אני החתן פב"פ אומר לך כלה נעימה וכו' פב"פ הוי לי לאנתו כדמו"י וכו' כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא שה ג' מאות ד"ר כסף צרוף ועלי מזונייכי וכו' כארח כל ארעא ואנא כלתא פב"פ אומרת לך חתן פב"פ איך צביתי ברעות נפשי והויתי לך לאנתו כדמו"י.
והא לך נדוניא דהנעלתי לך מבית אבי ואמי מעו"ב סך פ' ומלבושי' להלביש את עצמי שנערכו ע"פ ש"ב סך פ' באופן שעלה בין הכל סך פ וגם אני החתן פב"פ אומר לך אנתתי איך קבלתי וכו' (כנוסח כל הכתובות) ועתה אנתתי הנה לנגד עיניך קנו אחרים מידי קגו"שר וכו' וחותמין החתן והכלה.
ושוב נכתבין התנאים בנוסח זה.
נחנא ב"ד דח"ל היינו מהעשרה אשר נמצאו בעת אשר נדברו החתן פב"פ עם הכלה פב"פ ושמענו את כל אמרי פיהם הכתו' למעלה לכן עלינו לבאר כי יען כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ומקבל עליו בח"ג כל התנאים שהתקינו רבנן שהבעל מתחייב לאשתו ואע"פ שאינם כתובים בשטר כתובה ככתובים וכמפורשים דמו וגם מקבל בח"ג מנהג שטרי כתובות דנהיגין בעיר אשר נשא שם אשה ומנהג פה דאתקרייא פיליבי להוסיף ט' חלקים על הך המדודין והמלבו' שהכניסה הכלה והכלה הזאת הנטלת ליה בין מדו' ומלבו' סך פ' וכאשר נוסיף עליהם ט' חלקים כמנהגנו יעלו לסך פ' באופן שעלו בין הכל (כנוסח הכתובות) וכן נשבע החתן לשמר ולקיים כל הנז' וכו' וגם קנינו מידו והכל שוב"ו, וחתימות הב"ד לבד.
לכן נא אדוני אם ישרה בעיניו כתובה זאת כי עולה כדין ואין עלינו חטאת בשנותינו את טעמה מנוסח כתובות אשר תקנו רבני וגאוני עולם יודיע לנו שא"ק ואם שגינו ידינו על התחתונה וכו' ולא ישים אשם בנפשותינו והננו חותמים בחותמי ברכות לראש צדיק ביום כ"ה תברכו לח' מרחשון ש' התו"כו פה פיליבי יע"א זהוא תורף המכתב אשר באה אלי באריכות דברים.
וזאת תשובתי אליהם. אנכי הרואה דברי מעכ"ת העי"א והנוסח אשר תקנתם לכתב כל נוסח הכתובה בלשון מדבר האיש עם האשה ולא בלשון עדים כאשר בתחילה ובסוף ולחתם החתן והכלה לבד ומע' ב"ד יכתבו תנאי הכתובה בלשון ב"ד ויחתמו עליהם מבלי חתימת החתן.
לבבי לא כן יחשב דמבואר דבדברי התקשרות החתן והכלה יבאו אל קרבנה חייוב האחרייות על הכתובה להתפרעא מבני חרי וממשעבדי שקנה ושיקנה וכו' וכל שאין כאן חתימת עדים רק חתימת המתחייב לבדא ע"ג שנעשה בפני עדים אין לו דין שטר לגבות ממשעבדי רק יש לו דין מלוה ע"פ וכמבו' בפוסקי' יעו' בטח"המ סי' ט"ל ואע"פ שבתוך דבריו כתוב הנה לנגד עיניך קנו אחרים מידי קגומ"ך במדל"ב וכו' וכבר כ' מרן שם והוא מדברי בע"הת והובא בב"י דאם יש עדים שקנו מידו אע"פ שלא נכתב גובה ממשעבדי הלא דבר זה מידי פלוגתא לא נפקא ויש רבים מהראשונים דס"ל דכל שלא חתמו העדים על השטר אע"פ שכתוב בו קנין ל"מ ע' ש"ך סי' מ"ג ס"ק ל"ה, כנ"הג סי' ל"ט הגה"בי סק"ך חשש ס"ק ז"ך מס"ש סקי"ג וא"כ בשלמא גבי יורשין כיון דטעם פיטור שלהם במע"פ אינו אלא מטעם שמא פרע אבינו וכמ"ש הר"אש בכלל ס"ז סי' א' ה"ד מרן בב"י בסי' ס"ט א"כ בכתובה דלא שייך זה שפיר נפרעת מהם וכמ"ש מוהר"שך בח"ג סי' מ"א הביא דבריו הכנ"הג שם הגה"בי ס"ק ט"ו ובא"הע ס' ק' ס"ק ל"ג דאם לא היו עדים חתו' בכתובה אם היא אלמנה אין היורשין נאמנין לומר שמא פרע אבינו דהו"ל מלוה תוך זמנו ע"כ וגם בזה הצ"ע דבריו ה' משנה למלך פי"א מה' מל"ול הלכה ו' אך אם יבא הענין לגבות ממשעבדי יכולים הלקוחו' לומר קי"ל כמ"ד דלא מהני בלתי תתימת העדים ועדיין דין מע"פ יש לו שלא לגבות ממשעבדי ותבט עיני במכתב הב' אשר כדינו מע' הב"ד הנ"ז כי ראש הועד נר"ו רצה לרפאת שבר זה על נקלה ע"פ מ"ש ה' שבט בנימן סי' קע"ד בשם ה' בתי כהונה שנתברר לו שיתנו כח לכתב יד כדין שטר גמור לכל מילי ממש כב' עדים כשרים ולגבות אפ' מיתמי ע"כ, ואני שמעתי ולא אבין מי המה אשר נתנו כח זה לכל הכתבי יד אשר בכל עיר ועיר ואין בידי כעת ה' שבט בנימן לראות הדברים בשרשן ופניתי אני לראות בס' בתי כהונה ודבריו באו בח"ב סי' כ"ט והתם קאי השאלה למקום שנהגו לדון כ"י כשטר גמור ועלה כתב ואחר האמור חקרתי והוברר לי שנתנו כח לכת"י כדין שטר גמור לכל מילי ממש כב' עד"כ ולגבות אפ' מיתמי ע"כ ומה יועיל זה לכל אתר ואתר אשר לא נהגו כן דבמקום שנהגו שאני וכבר מצינו למוהר"שך ז"ל ה"ד הכנ"הג בא"הע סי' ק' ס"ק דכתב להדייא כן לגבי כתובה עי"ד (ושוב אחז"ר בא לידי ס' שבט בנימן וראיתי לו שם דכאשר דמיתי כן היתה וכ"כ בריש סי' קכ"ט ז"כ) וכפ"ז נשאר הכל לדינה של תורה וכיון דבכ"י נאמן לומר פרעתי וגם אינו טורף ממשעבדי דבנד"ז לא אהנייא חתימת החתן לבדו בלתי עדים.
עוד תיוהא אחריתי קחזינא בתקנתם דבנוסח ב"ד כתובים החייובים שנתחייב הבעל והשבועה שנשבע לקיים כל הנז"ל ודבר זה נעשה מבלי חתימת החתן רק בחתי' הב"ד וכן לא יעשה דכבר נודע דיש הככמה מרבני שלוניקי דכל שטר שאין הלוה חתום בו דאינו אלא כחספא בעלמא וכמו שהעתיק נוסח הסכמה הלזו בס' פמ"א ח"א סי' ל"ה וע' מוהרשד"ם ח"מ סי' מ"ג וכר"ש סי' ע' ומגן גבורים סי' ץ ואע"ג דה' מוהרי"מ בס' באר המים סי' מ"ד וה' תפארת אדם בח"המ סי' ו' כתבו דהסכמה הלזו לא נתקנה לשטר כתובה ואחד מהטעמים שכתב בעבור דהיא נחתמת ע"י הב"ד וכמ"ש אני עני זה כמה שנים בפסק הנדפס בס' יאודה יעלה חא"הע סי' י"ב מ"מ כבר כתבתי שם במפתחות דקל"א ע"א משם תרין סהדי קשוט ה' מוהרש"א בע"ס כרם שלמה והרב"ד ה"ד המחז"א בדט"ו ע"א שכתבו דאף בכתובה איתיה להסכמה הלזו יעו"ש ובס' ב"ד ח"המ סי' ט' וזכורני שראיתי בפוס' ושהסכמה זו קבלוה גם בעיר אזמיר וקושטא רבתי וירוש וכעת איני פנוי לחפש אחריהם.
קושטא קאי דבכתובה הישנה מעיר פיליבי אשר שלחו למראה עיני לא ראיתי שהחתן חתום בה וגם פה סופיאה יע"א לא היו נוהגין לחתם החתן וכמו שכן ראיתי בכמה כתובות ובפרט בכתובה מש' התקפ"ד שבאה לידי שאינו חתום החתן רק העדים וכשבאתי הנה בש' התרנ"ט ונתקבלתי לעמד לשרת ברא'בד אחר זמן מועט אנכי תקנתי דיחתום החתן על הכתובה בראותי כמה שטרות ישנים שבאו לידי שהיה חתום בהן המתחייב ומה גם עתה דהולכים לדון לפני הערכאות ובנקל יוכל להפטר באמרו אנכי לא חתמתי וכמו שאירע בימינו.
מ"מ כל כה"ג דרו"מ עמדו ותקנו שיחתום החתן בהתקשרות הזיווג אם אינו חותם גם בחייובים האלה אז יוכל לומר כי הוא לא נתחייב.
ואחשבה לתקן בכה"ג דבהתקשרות הזיווג אשר החתן הוא המדבר יכתב ג"ך בז"הל ונתחייבתי בחגומ"ך וקבלתי עלי להתנהג ככל מנהגי והסכמות רבני העיר בענייני כתובה שבין איש לאשתו הבאים בדף השני, ויחתום למטה וגם העדים יחתמו שם.
ובדף הב' יכתבו מנהגי העיר בלי שום חתימת בע"ד ואף בלתי שום חתימת עדים יכול להיות כי המנהגים כתובים שם רק להודיע מה המה המנהגים ובכן נקיים אנחנו מכל הפקפוקים, ובזה יכול לטרוף גם ממשעבדי ואע"פ שאינו כתוב בנוסח עדים וכאשר כתב מרן בש"ע סי' ס"ט ס"ג דכתב ידו שהחתים עדים אחר חתימתו לא לקיים החתימה אלא לקיים הענין אינו נאמן לומר פרעתי והן הנה דברי רי"ו כי הובאו ב"י וכתב שכ"ד הרמב"ם והר"אש וכמעט שאין חולק ע"ז ופירש הסמ"ע בסקט"ו דאע"ג דכתוב לשון השטר בנוסח מודה אני והש"ך בסק"ך כתב דמבואר בב"י וברמב"ם דגובה ממשעבדי וכ"כ הכנ"הג בהגה"בי ס"ק מ"ה יעו"ש וז"ל הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' ש"א ובשטרות ובכתובות ובשטרי מכירה לשון השטרות הן דברי העדים כאלו באו להעיד בב"ד דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם ועדים החתו' על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ע"כ כותבים אמר לנא פ' או זכרון דברים שהיו בפנינו וכו' ובגיטין הן דברי הבעל שבקית ותרוכית שהבעל צריך לגרש בעצמו ולא ע"י שליח וכו' והנוצרים בשטרותיהם הם כותבין לשון הלוה או המוכר אני פ' לויתי או מכרתי שהערכי הוא חותם בסוף וה"ה בשטרות שלנו אם כתב הלוה אני פ' לויתי וחתמו העדים במצותו יש לדון לו דין מלוה בשטר כי כן כתבו הגאונים והישמעלים אינם כותבים שטרותיהם אלא בשם הלוה או המוכר ולא בשם העדים אלא פ' העיד על עצמו ואמר לעדים ואח"ך חותמין העדים וזה אין לו שורש וכו' ע"כ.
אולם אנכי הרואה דאכתי לא איפרק מחולשא, חדא דהמט"ש בסקל"ב הביא לנו משם מוהר"חש בס' תו"ח ח"א סי' א' דצריך שיהא כתוב בשטר שחתמו בציווי הלוה וכל שאינו כתוב כן מצי המוחזק לומר קי"ל כמ"ד דבכתוב בסתם אין לו דין שטר עי"ש, גם מוהריק"ש בתשו' סי' ל"ב כתב משם הרדב"ז שפסק דאפי' כתבו אנו מעידים אין לו דין שטר רק אם כתבו אנו עדים הח"מ ר"ל שהם עדים כדין שהעידם על עצמו ויש לו דין שטר.
זאת שנית דדין זה פסקו מרן עוד הפעם לעיל בסי' מ' ס"ב וז"ל שם לוה שכתב בכת"י והעיד בו עדים ונתנו למלוה ה"ז שטר כשר ונחלקו שם תרי כהני דהסמ"ע בסק"ד כתב דפירוש והעיד בו עדים היינו שחותמין בו והעידו על כת"י ונתנו למלוה שלא בפני עדים והש"ך סק"ח כתב להיפך שהעיד עדים על גוף הענין לא לקיים החתימה וכמ"ש בסי' ס"ט, וה' חות יאיר בסי' ע"ח ה"ד הפ"ת בסק"ד כתב דל"פ ור"ל דתרתי בעינן כדי שיהא לו דין שטר דהיינו שיעידו על גוף הענין ועל חתי' ידו ע"ש, וכ"ן דעת הרשב"ץ שם שכתב דמה שכותבין בכתובה וכך אמר לנא החתן הנז'.
שטר כתובה ותוס' הנז' קבלית עלי וכו' היינו טעמא שאינן רשאין לחתם עד שיאמר להם חתומו וכו' י"ש מבואר דעתו דצריך שיהא מפורש בתוך השטר דהוא צוה אותם לחתם, וכן מבואר מהדברים שהעתקנו בשמו לעיל וחתמו העדים במצותו, נמצא דגם דרך זו אינה סלולה אלא צריך שתהיה בנוסח שתקנו הראשונים בלשון עדים אין נגרע דבר (ואחז"ר כשבא לידי ס' שבט בנימן ראיתי לו בסי' קכ"ט דמר בריה האריך בזה והעלה הדבר במחלוקת יש"ב).
עתה אקום על אודות המאתיים זוז אשר כתבו מעלתם שהם ג' מאות דכראמאס כסף צרוף ואגמרוה בדדמי ממ"ש הערוך בע' זוז כי זוז ודינר אחד הוא וכבר כתב הרב"ד בסוף חא"ח כי הדינר הוא דראמה וחצי וכאשר בא במכתבם תמהתי מראות דהוצרכו ללמד דבר זה בעקיפין וממרחק הביאו לחמם באשר הוא מפורש במקור הדין ברמב"ם פיו"ד מה' אישות דין ח' ובטור וב"י א"הע סי' ס"ו וכמו שיראה הרואה, אך דא עקא במה שהחליטו הדבר דהמאתן זוזי ג' מאות דראם כסף ולדידי צריכא רבא דהנה ידוע מחלוקותן של ראשונים והובא בטור וב"י שם על מאתן זוזי אם הם כסף מדינה או כסף צורי דלס' הרבה פוס' וכן פסק מרן בש"הט הוא כסף מדינה ועולה לסך שבעה ושלשים דראם וחצי כסף צרוף.
ולס' ר"ת ודעי' המאתן זוזי הם כסף צורי דאז הוא ג' מאות דראם וכתב הרב"י וז"ל והשתא כיון דהר"יף והרמב"ם והר"ן ור"מ וכל הגאונים סוברים דכתו' דרבנן ומשערין אותו בכסף מדינה לא שבקינן כל הני רבוואתא משום כר"ת והר"אש וכ"ש להוציא ממון, ומיהו אם כתוב בכתובה זוזי מאתן מכסף צרוף בהא ודאי גובה הבתולה ש' דראם מיהו היכא שלא הזכיר כסף צרוף וכתב זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא איכא לספוקי אי מגבינן לה מכסף צרוף וכדכתב הר"אש והדעת נוטה דלא מגבינן לה אלא כסף מדינה דיד בע"הש על התחתונה ע"כ.
ואנכי הדל לא זכיתי להבין ד"ק במה שנסתפק היכא דכתב זוזי מאתן וכו' אחר דעדיין לחלוחית הדיו קיימת שכתב דנקטינן כהרי"ף והרמב"ם וכל הגאונים ואינהו קיימי בכתובות שכתוב בהן כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא וכמבו' בדברי הרמב"ם ספ"ד דה' יבום ובהר"ן דסוף כתובות שהביא הרב"י ובספרים שתחת ידי לא ראיתי מי שנתעורר בזה.
יהיה איך שיהיה כבר הסכים הרב דלא גבייא כ"א כסף מדינה מטעם דיד בע"הש ע"ה וכן הוא דעת ה' בנימן זאב ומוהרי"ט וכמ"ש הכנ"הג בהגה"בי סקי"ט.
ואע"ג דהרא"ם בתשו' העלה דהלכה כרבים ולדעת הרוב בתולה גובה מאתיים מכסף צורי אע"ע שלא כתב דחזו ליכי מדאורייתא וכמ"ש הכנ"הג בסקי"ז ומוהרשדם בא"הע סי' קכ"ו וקכ"ט חולק וכתב דכיון דאנן כתבינן כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא צריך למגבי כסף צרוף וכו' וכמ"ש הכנ"הג שם מ"מ מי זה אשר יוכל להוציא ממון מיד היורשים אם הם מוחזקים דיכולים לומר קי"ל כמ"ד דאף דכתב כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא עכ"ז לא גבייא כי אם כסף דרבנן ואין לומר דע"כ לא כתב מרן ב"י כן אלא דוקא בשכתב זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא אבל לדידן דכתבינן בתחילה כסף זוזי מאתן וכו' תיבת כסף יתירא לטפויי אתא דהיינו כסף צרוף וכמאי דסבר מימר ה' נחלת שבעה בח"א סי' י"ב סק"ל ובס"ק ל"ב אות ו' הא ליתא דמלבד דאם היה כן לא הי"ל להכנ"הג להחשיבו למוהרשד"ם חולק אמרן ב"י כיון דבכתובות של מוהרשד"ם היו כותבין כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא וכמבו' בסי' קכ"ט עוד בה דממקומו הוא מוכרע דהא הר"ן ודעימיה שנחלקו כתבו בהדייא דהנהו דכתבי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא טעות הוא וכו' נמצא דדינו של הרב"י אינו אלא בכותב כסף צרוף אבל בכותב כסף סתמא עדיין איכא למימר דהיינו כסף מדינה.
ודע דאחז"ר ראיתי לה"ר ישעיה הראשון בס' המכריע סי' מ"ב דאחר שהביא דדעת ר"ח ור' יצחק ור' ברוך וכל הגאונים דכתובת אשה מדרבנן הביא שכן מצא בתשובה לגאוני בבל ובתוך התשובה כתוב וז"ל ועדיין מגונה מאד אצלינו מאן דכתב בכתובה דחזו ליכי מן אורייתא ומהדרין ליה רבנן וקמאי דילכון מן בני ישראל נקטוה להא מילתא ואתון השתא כל מעשיכם במנהגות שלנו וכתלמוד שלנו הכין מבעי לכון למעבד ולסלוקי מן כתובתכין דוכרן אורייתא אלא כתובה דחזו ליכי סתם ע"כ.
ומעתה בואו אחי בואו ריעי והגידו נא לי מאין באתם להחליט הדבר דהיינו שלש מאות כסף מכסף צרוף ולחייב לחתן במה שלא נהגו לחייבו עד עתה דהא מנהג עירכם היה לכתב כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא ומי הגיד לכם שהוא כסף צרוף הלא אם באים לידי גבייה יכולים הבעל או היורשים לומר קי"ל ואינם פורעים כי אם סך שלשים ושבעה דראם וחצי וכדעת הרמב"ם ודעי' והוא פשוט.
והנה התשובה הנז' מפני סיבה לא שלחתי אותה לב"ד של פיליבי רק מלפנים אותה גליתי שאין דעתי מסכמת לנוסח החדש שתקנו, הן עתה בתמוז התרס"ח עוד הפעם נדרשנו מאת כיננות פיליבי על פתגם דנא בששלחו אלינו נוסח חדש שחידשו סופרים וראיתי כי משונה ביאה זו כי עתה התקינו הלשון בלשון עדים הכל כמקדם רק שלא כתבו שם התוספת הנהוג והדף השני כתבוהו בלשון ב"ד נחנא ב"ד דחתימין לתתא וחתימי עלה שלשה אנשים בלתי חתימת החתן, וכפי זה עיקר החייוב והשעבוד נכסים הנה הוא עשוי בקנין ובעדים ובחתימת החתן כתחז"ל לא נשאר כי אם חתי' החתן על שאר התנאים שלא חתם בחתימת ידו כיון שהוא עשוי בתורת מעב"ד איפשר דבכה"ג לא בעינן חתימת ידו דהטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום וליותר טוב נ"ל לתקן הדבר באופן אשר מראשית כזאת הודעתי דהיינו שיכתבו בדף האחד ונתחייב החתן הנ"ל בחגומ"ך כתחז"ל וקבל עליו כל מנהגי והסכמות רבני העיר בענייני הכתובה הבאים בדף השני ודי בזה כיון שהוא חתום תחתיו וקבל ע"ע בקנין.
אולם מה שהתלוננתי עליהם בתחילה אודות המאתן זוזי דעשאום שלש מאות דראם כסף עדיין תלונתי במקומה עומדת וצריך לתקן שיהיו שבעה ושלשים דראם וחצי וכנז', זהו מה שנ"ל בזה דבר הלמד מעניינו דוד ב' אברהם פיפאנו.