אור ברסלב

אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן ד

סימן ג

קידושין כסלו תר"סה.

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דחתימין לתתא כד אתא קדמנא הבחור נסים מ' ארדיטי עם משודכתו אסתר בת המ' יצחק עוזיאל אודות כי הנערה הנז' רוצה להפרד מעמו מקשר השידוכין ובהיותינו נושאין ונותנין בענין ידענו כי כבר נתקדשו ז"לז זמן מה קודם קשר השידוכין וכה היו דברי הבחו' נסים. ימים מספר קודם קשר השידוכין הייתי חושש פן יקדמני אחר וישא את הנערה ובפרט כי קרוביו לא היו חפצים לשדכה בנתינת נדונייא כבנות הארץ קראתי אלי ג' אנשים ולקחתי טבעת זהב מאחותי ונתתי לה קידושין והג' אנשים ה"ה ה"ר יאודה שמשון. אליעזר מטראני. ויוסף בכר. שהוא בעל אחותי ואמרתי לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל, והנחתיהו באצבע קטנה ויען שראיתי ששגיתי וכי הדרך הוא ליתנו באצבע הסמוך לגודל לקחתיהו הימנה והנחתיהו באצבע הסמוך לגודל.

ושאלנו את פיה אם אמת היו דברי הבחור והשיבה כי אמת שנתן לה טבעת זהב בפני ג' אנשים הנ"ל וגם מקודם זה דברה עמו כי היה מעותד לתת לה קידושין אך היא הבינה כי זה אינו נקרא קידושין, ובכן קראנו להב' עדים הנז'. ראשונה בא לפנינו יאודה שמשון ואחר האייום והגיזום כדחזי לפו"ד קם ע"ר והעיד בתוע"ג ע"ן וע"י בפני הבחור והבחורה וכה ה"ד און דיאה איסטאבה אין קנייאזיבו אינקונטרי אה נסים אי מי דישו קי לי קירי דאר קידושין אה אסתר בין אנדי מי קי לי בו אדאר קידושין אה אסתר. טופי אה אסתר אין פארטיקולאר לי פרוגונטי סי איסטה קול טינטי די ריסיביר קידושין מי ריספונדייו סי לי דייו איל אנילייו אי לי דישו הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת מ"וי אי לי דישימוס בסימן טוב שאלנו ממנו מי היה עוד עמך ואמר כי אליעור מטראני ויוסף בכר היו שם אך לא אמר להם סיאש עדים.

שאלנו אליו עוד באיזה יום ובאיזה שעה היה זה ואמר שאינו זוכר היום האמתי אך היה בימות החמה לעת ערב ועדין היה השמש במרומים, ושוב בא אליעזר מטראני ואחר האייום והגיזום כדחזי לפו"ד קם ע"ר והעיד בפני הבחור והבתולה וכה"ד און דיאה טופאנדומי אין קנייאזיבו דיספואיס קי ייה מי סי איזו טאדרי אי ייה מי איבה ביניר אסופיאה בינו נסים ארדיטי קון יאודה שמשון אי מי דישו מירה לוקי באמוס אזיר קי ליבו אדאר קידושין אה אסתר. לה קונטינטיס די לאס דוס פארטיס סיביאה אין סוס קאראס לידייו און אנילייו אידישו לה ברכה.

שאלנו מאתו איזו ברכה? והשיב, לה ברכה קי סי דיזי אין קידושין נון סי איל נוסח אי דיספואיס דימאנדו יאודה שמשון אלאס דוס פארטיס סי איסטאבאן קונטינטיס דישירון סי, אי ליס דישימוס בס"ט שאלנו ממנו מי היה עוד עמכם אמר שאינו זוכר שהיו שם אנשים רק הוא ויאודה. גם חקרנו מהעדים אם הטבעת היה פשוט או היה בו אבן והשיבו שהיה פשוט. והיה זה פה סופיאה ביום ו' לחדש כסליו משנת התרס"ו ברוב עוז ושלום.

תשובה חזרתי על כל הצדדין לראות אם הקידושין הללו יהיו מבוטלים ולא מצאתי קרדום לחתך בהן ולהרסם כי הרי היא מקודשת גמורה וצריכה גט כדי להפטר מהחתן הנז' כי דברי המקדש והמתקדשת והעדים באו מכוונים ובלשון צח ומצוחצח לשון הצריך לנוסח הקידושין כדחזי ואף אם יהיו דברים המסובכים שבמושכל ראשון היה נראה אשר כח בהם להחליש כח הקידושין במעט העיון המעיין יראה כי אין בהם נפתל ועקש ולא היה צריך להעלותם על ספר רק בעבור היות ענין ערוה וחומרת א"א אעלה ואגידה כי ישרים דרכי הקידושין הנז'.

ואומר דעל מה שבא בשאלה שהטבעת היתה של אחותו ובאנו לההיא דהמקדש בטבעת שאולה שנחלקו הפוס' אי חיילי הקידושין הא ודאי לאו מילתא היא דמספק מקודשת ל"ן וכמ"ש מרן בסי' כ"ח סי"ט וז"ל השואל חפץ מחברו והודיעו שהוא לקדש בו אשה מקודשת ואם לאו ה"ז ס' מקודשת.

איברא שהב"ד בא"הע סי' ב"ך והביאו היד"א שם הגהב"י ס"ק ע"ו כתב דאין דברי מרן אמורים רק כשהודיע לאשה שהוא שאול שאז היא מתרצית להתקדש לו ע"מ להחזירו רק שתהנה לבד בקישוט אבל כשלא הודיע לו שהוא שאול ונתן לה סתם כ"ע מודו דאינה מקודשת כלל אפי' בספק משום דהיא סבורה שנותן לה להיות שלה יעו"ש ע"כ לומר דהרב"ד לא קאי אלא לנ"ד דלקח הטבעת בלי הודעת המשאיל שהיה לקדש בו את האשה ויותר מזה היה בנ"ד דהיה גם בלתי רצון המשאיל וכמבו' בדבריו שם אבל כל היכא דאיכא הכא ידיעת המשאיל שהוא לקדש בו את האשה גם הרב"ד סובר דא"ץ הודעה להאשה וכמ"ש הכנ"הג בהגהב"י ס"ק כ"ו בדעת הר"אש ורב אחר שבהגה"מר א"כ בנדון זה מהדברים שסיפר המשודך לפנינו שאמר קראתי אלי ג' אנשים ולקחתי טבעת זהב מאחותי ונתתי לה קידושין מוכחל דהכ היה בשעה שהיו כולם מזומנים להתקדש וכבר ראתה המשאלת שרצונו לקדש בו את האשה וגם הכלה ראתה שלקחתו בתו' שאלה מאחותו אשר בזה נקיים אנחנו מסברת אותו פוסק שהובא בהג"מר דקידושין והזכירו הכנ"הג שם דס"ל דבעינן שהכלה תדע שהיא שאולה אף היכא דיודע המשאיל שהוא לקדש בו את האשה.

והגם שנדון הרב"ד היה שלקח המקדש הטבעת מיד אחר ונתנו לאבי הבת ותכף אמר לו לקידושין ועכ"ז חש הרב בעבור שלא היה בידיעתו, עיניך תראנה הדק הטב בשאלה שם שבעל הטבעת לא ידע מזה דבר וכמו שהעיד הוא בעצמו שם בפני ב"ד שהמקדש שאל ממנו הראני טבעתך והי"ל עסק בחנותו והוא לקח הטבעת מאצבעו והלך מנגד וקדש את האשה שלא בפניו ואח"ך שאל הטבעת מהמקדש ואמר כבר נתתיו לפלונית לקידושין עי"ש מבואר דבעל הטבעת לא ידע מזה דבר משא"כ בנ"ד דהרי בעל הטבעת לפניו בעת הקידושין ואילו לא ניח"ל הי"ל למחות והנה אמת דראיתי לה' חק"ל בסי' ך' דמ"ג ע"ג שכתב משם מוהרח"ש והריב"ש וה' משא"מ דאפי' היה שם בעל החפץ בעת שקדש לא הוי שתיקה כהודאה וחשיב שלא מדעתו ה"ד בשלקח שלא מדעתו משא"כ בנ"ד דנתברר אצלינו שהמשודך דבר מקודם עם אחותו וגיסו אודות הקידושין האלו בפני הכלה וכולם בעצה אחת היו וכשלקח הטבעת כולם ידעו שהוא לקדש בו את הנערה דפשיטא ודאי דאין כאן ספק דהרי היא מקודשת גמורה אליבא דכ"ע ולא אכחד דאף ביודע המשאיל שרצונו לקדש בו את האשה והשאילו ע"מ כן מידי פלוגתא ל"ן וכמבואר בכנ"הג הגה"בי ס"ק כ"ח משם הר"הג מוהרח"ש בתשו סי' ט"ו ול"א שכתב דמדברי ה' בע"הע שלא חילק נראה דבכל גוונא לא הוייא מקודשת ושכן נראה דעת הריטב"א (ט"ס וצ"ל הרש"בא) בתשו' אשר הביאה הרב"י ז"ל בסמוך והגם שהכנ"הג חלק עליו וכתב שדברי בע"הע יכולין להתפרש בשלא השאיל ע"ד לקדש את האשה וכתב דהכי דייק לישנא דבע"הע עצמו אצלי איש צעיר הגם שאיני כדאי להכריע בין ההרים הגדו' מ"מ אמינא דמדברי הר"אש בתשובה נראה כדברי מוהר"חש דאחר שכתב המחלוק' כתב וז"ל ואחר שדקדקו בדבר ונחלקו טוב ליזהר שלא לקדש בטבעת שאולה אבל אם כבר קדשה נ"ל דהוי מקודשת אם השאילו לו אדעתא לקדש את האשה ע"כ ואם איתא דבהשאיל אדעתא לקדש לא נחלקו וכס' הכנה"ג מאי נ"ל שכתב הר"אש דמה בא לחדש הלא בכה"ג לא נחלקו אלא ודאי דסבר בדעת הראשונים האומרים דאינה מקודשת דהיינו אפי' בהשאיל ע"מ לקדש ולכן אמר דבכי האי דעתו דמקודשת והוא החכם היודע פשר דבר וק"ל ועמ"ש אני עני בחידושי לא"הע על דין זה.

ומ"מ לענין דינא לדידן נר' דעכ"ז הו"ל מקודשת גמורה דהאיכא הכא ס"ס להחמיר ס' אי אעיקרא הלכה כהאומ' דמקדש בטבעת שאולה אינה מקודשת דלמא הלכה כהאומ' דמקודשת ואת"ל דהלכה כהאומ' דאינה מקודשת דלמא הלכה כהכנ"הג דבהשאילו ע"מ לקדש בו את האשה לא נחלקו ומתהפך שפיר ודוק, וכפ"ז במקדש בטבעת שאולה ע"מ לקדש בו את האשה הרי היא מקודשת גמורה ולא מטעם ספק, וע' תעלומות לב ח"ג הנד"מ בקונט' השליחות דצ"ד ע"א ולפי האמור יש לעמד בדבריו.

גם אין לחוש על שהעד הב' לא העיד לשון הקידושין כדבעי וכמו שהעיד העד הא' דכבר אמר שאמר ברכת הקידושין ובמקומות הללו נהיגי לקרות כן נוסח הקידושין וכיון שהעד הא' העיד שאמר הנוסח על נכון וגם המקדש היו דבריו כן מסתמא גם העד הב' על נוסח זה הוא עדותו.

וגדולה מזאת כתב מוהר"א נאחמיאס בתשו' מרן א"הע דיני קידושין סי' יו"ד דכ"ד ע"ד בא' שהעיד שא"ל הרי את מקודשת לי והאחר אמר שהמקדש אמר לה אני נותן לך זה לאשתי דאנן אמרינן דכיון שהעד הא' העיד שא"ל הרי את מק"ל הב' נמי הכי בעי למימר אלא דטעה ולא ידע לכוין הדברים בל"הק וכל מאי דאיפשר לפרושי סהדותייהו כי היכי דלא לכחשו אהדדי מפרשי' ותלינן בטעותא יעו"ש וכ"כ מרן שם בדכ"ו, וע' בס' מטה לחם סי' י"ט דל"ח ע"ג כיוצא דנ"ד והעלה דהוו קידו' ולא אכחד מה שראיתי למו"הר בס' דברי שמואל א"הע סי' ד' דהתם קאי בנדון כנ"ד ממש דהא' העיד שא"ל הרי את מקוד' לי והאחר העיד שאמר לה ברכה די קידושין ובתחי' סבר הרב למימר דמה שהעיד כי אמר לה ברכה די קידושין היינו דא"ל הרי את מקו"ל כדברי העד הא' ושוב חזר בו וכתב דבעינן עדות ברור ושלם ולא אזלינן בתר הכונה יעו"ש.

אולם כשאני לעצמי אה"מר מהרב ז"ל לא כן אנכי עמדי ודעתי המעט אינו כן ואתה תראה שהרב לא הביא שום ראיה לדבריו רק דחה מאי דקס"ד מעיקרא להביא מתשו' מוהר"ם ואילו אנן בדידן יש לנו ראיה חותכת מדברי מוהר"אן הלז ושמרן הסכים עמו וכנז' ומכ"ש נפקא לנ"ד וכמו שיראה הרואה.

ואם אמרנו דיש כאן הכחשה בין העדים דהעד הא' אמר ששאל להמשודכת לבדה קודם הנישואין אם היא חפצה בזה והעד הב' אמר ששאל לשניהן יחד אחר הנישואין, גם איכא הכחשה אחרת שהעד הא' אמר שהיו שם עוד ב' אנשים העד הב' ויוסף בכר ואילו העד הב' אמר שאינו זוכר כי היו שם עוד אנשים רק הוא והעד הראשון וא"כ הו"ל עדות מוכחשת ואע"ג דקי"ל דלא בעינן ד"וח בעדות הנשים מ"מ אם הוכחשו בבדיקות הו"ל עדות מוכחשת ע' כנ"הג א"הע סי' מ"ב הגה"בי ס"ק ס"ה ויד"א ס"ק נ"א ונ"ב אמרתי גם זה הבל, דאפי' תחשב ענין זה הכחשה הלא הכחשה כי האי מגן שוייא כיון דבעיקר הקידושין שוין הן שנתקדשה וכמ"ש גדולה מזאת הריב"ש בסי' תע"ט והביאה מ' ב"י בסי' מ"ב דכל ששניהם מודים שנתקדשה שוב לא משגחינן בשאר הכחשות ואע"ג דראינו למוהרי"מט בחא"הע סי' ל"ח ניל ב' עדים שהאחד העיד שאמרה הן והא' העיד שלא דברו דבר וחשיב להו הרב עדות מוכחש אע"ג דשניהם שוים דנתקדשה לו יעו"ש היינו משום דזה חשיב ליה הרב גוף העדות וכמו דאסברה לן התם שעיקר הקידושין תלוי בקבלתה ותשובתה שאת"ל שהשיבה לאו אע"פ שקבלה אין כאן קידושין כלל וא"ת שלא כיון לבו גם אנו נאמר שמא השיבה לאו וע' מגיד מראשית ח"ב סי' ג' והביאו ה' צל הכסף בח"ב סי' ז' שעמד ע"ד מוהרימ"ט דדבריו הנה הנם היפך דברי הרשב"א והריב"ש וכמה גדולים י"ש וע' לה' כרם שלמה בא"הע סי' כ"ד הובא ביד"א ס"ק ע"ד בנדון מוהרימ"ט ממש שהא' העיד שאמרה הן והאחד העיד שלא דברה כלום דחשיב ליה הרב הכחשה דמלישנא דאמר שלא אמרה כלום משמע דבא לשלל ולהכחיש דברי העד הא' שאמר שהשיבה הן יעו"ש ותימא שלא זכר שר למוהרימ"ט דהוי הנדון בעצמו וגם היד"א לא העיר בזה.

כל שכן דכד הוינן בה אין כאן הכחשה כלל ויכולין אנו ליישב דברי שניהם דיוכל להיות שהעד הא' דבר עמה קודם הקידושין ודבר עמה לאחר הקידושין מה שהעיד העד הא' שדבר עם המשדכת לבדה היינו קודם הקידושין ומה שהעיד העד הב' היינו לאחר הקידושין והא' לא חש לספר מה שדבר אחר הקידו' והב' הו"ל כמוסיף ע"ד חברו ע' מוהר"ם אלשקר סי' צ"ט גם מה שאמר העד הב' שלא היה אחר עמו לא מקרי הכחשה דאין דרך העד לדקדק מי היה שם וכמ"ש להדייא מרן סי' ל' ס"ד ומור"ם בסוס"י כ"ט ס"ג.

אקומה נא ואסובבה דרך אחרת לבטל הקידושין הנז' יען נמצא שם יוסף בכר גיסו של המקדש שהוא בעל אחותו והוא פסול להעיד מצד קורבה דבעל כאשתו ובפיסולו פוסל ג"ך שאר העדים וכדקי"ל נמצא א' מהם קו"פ עדותן בטלה ונמצא שאין כאן עדות ואע"ג דלס' הרא"ש והתוס' והטור והרשב"א והר"ן תרתי בעינן לשיבוטל העדות שיבאו להעיד לב"ד ושכיונו להעיד יחד בשעת ראיית המעשה מ"מ לעומתם איכא הרמב"ם ורש"י ורשב"ם דס"ל דבחדא מנייהו סגי ובראיית העדות לחוד מתבטל העדות וכמבואר כ"ז בטוש"ע ח"מ סי' ל"ו ובאחרונים שם ומה גם לפי דברי ה' ערך השלחן בח"מ סי' ל"ז והבאתי דבריו בהגהותי לס' עבודת השם חא"הע סי' ט"ו דק"ד (כי כעת אינו תחת ידי) שהביא משם הר"י בן הרא"ש והריטב"א והר"אה ז"ל דס"ל דאפי' למאן דמפרש דבשעת הגדה תלייא מילתא איפשר שיודו בקידושין שתלוי בראיה לפי שאז הוא כשעת עדות בב"ד והר"אה הורה כן למעשה אלא דמ"מ הצריכוה גט לחומרא עי"ד.

אולם כד הוינן בה במעט עיון נראה דזה לא מעלה ולא מוריד לבטל קידושין הללו ולפוטרה בלא גט באשר ידוע מחלוקת הרמ"בם והרמב"ן בפסו' עדים הקרובי' מצד האם ואישות אי הוי דאורייתא או דרבנן דהרמב"ם ס"ל דפיסולם מדבריהם וכמ"ש בפי"ד מה' עדות והזכיר מחלוקת זה הרב"י בא"ה סי' מ"ב וע' כנ"הג ח"מ סי' ל"ד הגה"ט סקי"ד וה' תומת ישרים בסי' פ"ג כתב דהגם דההגה"מי פקפק על הרמב"ם בקורבת האם וס"ל דהוי דאורייתא בקורבן אישות מודה עי"ד ולפ"ז כיון דאין פיסול העד הזה רק מדרבנן מלבד דאינו מבטל שאר העדות דבפיסולים דרבנן ל"א נמצא א' ק"ופ עדותן בטלה וכמ"ש מוהר"א נאחמיאס בתשו' מרן דיני קידושין סי' יו"ד וכ"ד מרן בתשו' שם וה"ד הכנ"הג בסי' ל"ו הגה"ט סק"ד ויעו' בפ"ת סק"א ובהגהותי לס' עבודת השם שם שם, עוד בה דאיהו גופיה חזי לאיצטרופי דרוב הפוס' ומרן מכללם ס"ל דהמקדש בפיסולי עדות דרבנן צריכה גט וכמ"ש מרן בסי' מ"ב ס"ה דכן דעת רוב הפוס' ואפי' לס' החולקים בכה"ג דנ"ד יודו דאיכא הכא ס"ס להחמיר ס' אי הלכה כהאומ' דהמקדש בפיסו' עדות דרבנן חוששין לקידושיו וצריכה גט ואת"ל דהלכה כהרי"ף ודעי' דס"ל דהקידושין אינן חלין בפיסו' עדות דחכמים הלא דל מהכא העד הקרוב האיכא הכא ב' עדים כשרים המעידים על הקידושין ופיסול העד הקרוב אינו מבטל אותם דשמא הלכתא אזלא כס' האומ' דבפיסול דרבנן ל"א עדותן בטלה ומתהפך שפיר ודוק.

איברא דזה אינו אלא לס' הרמב"ם ודעי' דס"ל דקורבת אישות אינו אלא דרבנן אבל לס' הרמב"ן דס"ל דפיסול קורבת אישות הוייא מדאורייתא וכ"ש לפי ס' הרשב"ץ והובא בתו"י שם דס"ל דגם לס' הרמב"ם הוייא הפיסול דבר תורה רק דכך מנהגו של הרמב"ם לומר ד"ס על דבר הנלמד בי"ג מדות א"כ מלבד דאיהו גופיה לא חזי אף גם זאת דמבטל ומקלקל שאר העדויות ברם אכתי נראה דלא ריעי הקידושין הנ"ל מהטעם האמור דאכתי איכא ס"ס להחמיר כי הוא זה ס' הלכתא כהאומ' דפיסול זה הוא מן התורה דלמא הוי דרבנן וכשרים שאר העדים ואת"ל דהלכתא כס' האומרים דהוי דאורייתא דלמא הלכתא כהאומ' דנמצא אחד מהם ק"ופ עדותן בטלה ה"ד כשבאו להעיד בפני ב"ד אבל כל שלא באו להעיד בפני ב"ד בראייה לחוד לא מפסלי וגם זה מתהפך שפיר.

שוב אחר החקירה נתברר אצלינו דכל זה משנה שאינה צריכה לנ"ד דאין כאן קורבה בשום א' מהם דיוסף בכר הנז' עדיין אינו נשוי עם אחותו של המקדש רק משודכין בקנין ושבו' כנהוג וקרא אותו גיסו על שם העתיד שעתיד להיות גיסו ואין ספק דהוא כשר גמור כיון דאם רוצה להפרד ממנה אפי' בלי טעם אין כאן אלא פירעון הקנס כנהוג אצלינו ועדיין אינו קרוי בעלה כדי שנאמר הבעל כאשתו כ"ש לפי מה שהגיד לנו המקדש כי בחשבו שיוסף הנז' פסול לעדות הלך וקרא לעד השלישי מטראני שהוא העד הב' אשר לפנינו נמצא דייחד והזמין עדים כשרים כי אז אפי' היה יוסף הזה פסול גמור מהני ומעלי עדות הב' עדים מאחר דהזמינם וכמבואר כל זה שם והוא פשוט. ואפן והנה לפנינו דרך ישר לבטל עדות הקידושין הלזה באשר כי העדים האלו ראשון גם שני הם פותחים חנוייותיהם ביום השבת וביו"ט בכל יום מבלי הבדל והם נושאים ונותנים בסחורותיהם וכי יהיה להם דבר לחתך במדה ובמשקל חותכין ועושין אבות מלאכות הן ותולדותיהן כיוצא בהן ונמצא דעוברין על לאוין דאורייתא ומחוייבי מב"ד דפסילי לעדות מטעם דנקראו רשעים ואע"פ שמעידים אמת דגז"הכ היא אל תשת רשע עד וכמבו' כ"ז בטוש"ע ח"מ סי' ל"ד ס"ב ודינא יתיב בא"הע סי מ"ב ס"ה דהמקדש בפיסולי עדות דאורייתא אינן קידושין לכ"ע.

קושטא קאי דאם באים אנו לדון אחר כל עד ועד הבא לפנינו עתה בז"הז לדאבון נפשנו לא נוכל לסמך ולקבל שום עדות משום נברא שבעולם כי אין לך אדם מישראל המוחזקים אלינו בכשרות שאינו נכשל בעברות דאורייתא כאלו השחתת זקן וחילול שבת וכיוצא וכ"ש בעיירות כאלו אשר במחוז הזה דרבים המה ההולכים למלאכתם ביום השבת מהם ברצון ובלי רצון ומה נעשה בהם ואין כל חדש וכבר מצינו לה' שב יעקב בח"אהע סי' ז' וה"ד היד"א במ"ב סי' טו"ב הג"הט סק"ט וה' רוח חיים בח"המ סי' ל"ג דבז"הז אין לפסל עד המגלח זקנו רק אחר ההתראה שמזהירין אותו ומודיעין לו שעבר בה' לאוין דמי שהוא חשוד בדבר דלא משמע להו לאינשי איסורא לא מקרי חשוד עי"ד וכ"כ בפ"ת לא"הע סי' מ"ב סקי"ח משם הגאון הרע"קא בתשו' סי' צ"ו ומסתמיך ואזיל אכתפיה דהגאון מוהר"ר נפתלי בתשו' מהרמ"אי סי' י"ג בענין פיסול העד מכח מסירה לאנס והזכרת ש"ש דיש צד להכשירו שקלקול ראשי העם הם תקנתם כיון שקצת מוסרין נמנין להיות ראשי העיר א"כ העד ראה ויתר למסר באומד דעתו דאין נקרא מסירה רק לאנס המוסר גוף ולא המוסר ממון וה"ן נ"ד דבהרבה מקומות חזינן וכו'.

ולזה כתב דאין בכחו להתיר וראוי לקבל גט עי"ד דכוותא אנא דאמרי בנ"ד דכיון דרבים מבני עמנו השרים והסגנים ראשי העיר טוביה ומנהיגיה הולכים אל חנוייותיהם ביום השבת ועינינו רואות וכלות אוי לנו ה' הטוב יכפר בעדנו א"כ שאר אנשי העיר נגררים אחריהם ונעשה להם כהיתר בדבר שגוף הישראלי תלוי בו ולכן אין להקל להתירה בלא גט.

חדא ועוד קאמינא דהמעיין בדברי מרן בח"המ סי' ל"ד סכ"ד שהם דברי הרמב"ם פי"ב מה"ני והביאם הטור יראה דג' תנאים בעינן לשיהיה פסול לעדות א' שידע שהמעשה הוא אסור כגון קושר או מתיר בשבת ב' שידע שהיום הוא שבת ג' שידע שהעושה דבר זה פסול לעדות וכמ"ש הסמ"ע שם ס"ק נ"ז ע"ש ואע"ג דמרן ז"ל שם נקט להך תנאי ג' במשחק בקוביא ומוכס ואי איתא לדברי הסמ"ע לפלוג ולתני במאי דקאי עד השתא בחילול שבת גופיה.

איפשר לומר דבזמן הראשונים הרמב"ם והטוש"ע הוה ידיע לכ"ע דהמחלל שבת הוא פסול לעדות לכן נקט בגוונא אחריתי, אכן בזמננו זה הוא פשוט דלעיני כל העם המחלל שבת עם שגדול עונו מנשא מ"מ לדעתם לא יפסל משום זה לעדות דהא חזינן כמה מחללי שבתות כי הם אנשי אמונה במשאם ומתנם ובדבורם ועל שום מה יפסלו והם לא ידעו כי זוהיא גז"הכ דאל תשת רשע עד, ואם כנים אנחנו בהשערות האלה דתא נפקת דהעדים דנ"ד עם שהם מגולחי זקן והם פותחים חנוייותיהם ביום השבת ומחללים אותו עכ"ז כיון שאינם יודעים שעי"ז הם פסולים לעדות אינם נפסלים והמקדש בפניהם הוו קידושין וצריכה גט. וכמ"ש להדייא הגאון הרע"קא ז"ל לענין השחתת זקן.

וכי תאמר בלבבך אילו היה הדבר הזה בדיני ממונות היכול נוכל לחייב את הנתבע שישלמו ממון על פי העדוייות מאנשים כאלה? הא ודאי דלא דהא חזקת ממון היא אמתני ותקיפא ומה שאנחנו מוציאין ממון עפ"י עדים היינו משום דחזקת כשרות דהגוף אלימא וא"כ במה כחינו יפה להוציא ממון מתחת יד המוחזק בחזקת כשרות הרעועה ובחילוקים כאלה העומדים על חוט השערה, ואם אמת היה הדבר הזה גם אתה תדין לנ"ד דהאשה הזו בחזקת פנויה היא ואינה נאסרת רק ע"פ ב' עדים האלו הלא היא תשיב אמריה דלפי הדין הם פסולין ואינה יוצאה מחזקתה חזקת פנויה, וכמו שכן מצאתי להרשב"א בתשו' הביאה הרב"י בסו"שי מ"ב שכ"כ להדייא וז"ל ואע"ג דהתם ל"א אלא דלא מגבינן ביה דמשמע הא מקרע לא קרעינן ודכוותא הכא לא שרייא לכתחי' לא היא דהכא בחזקת היתר לעלמא היא ואם אתה אוסרה לעלמא הרי אתה מוציאה מחזקתה ע"י שטר זה דריעא וכאילו נגבה בו ותוציא ממון מחזקת בעליו יעו"ש, הא ודאי בדותא היא דבנ"ד חזקת פנויה הלכה לה כיון דע"פ דבריה ג"ך קבלה קידושין רק דלפי הדין אינה מקודשת אם לא ע"פ עדים א"כ שוב אין לנו לדון בחזקת פנויה ע' כיוצא בזה לה' יר"א כשי' ז"ך הגה"ט סקי"ד, לא נשאר בלתי טענתה דעי"ז נפסלת לכהונה כ' כה"ג סי' ז"ך הג"הט ס"ק כ"ג ומה שרשמתי בחידו' שם. טוב לנו לפוסלה מן הכהונה ולא ליכנס בספק א"א דהוי איסור כרת ב"מ וזה פשוט אצל עין רוג'ל בדברי הפוס' בנדונות כיוצא באלה וע"כ לא כתבו הפוס' שלא להחמיר ליתן גט כ"א כשהוא לרווחא דמילתא.

כללן של דברים כי לפי דעתי האשה הזאת נקשרת בקידושי' עם הבחור הנז' ואין פוטר אותה בלי גט זהו מה שעלה במצודתי מצודה פרוסה מדברי הפוס' וחפן ממנו מלא חפנו.

הצעיר דוד ב' אב'רהם פיפאנו.

ויש לדעת שהנערה הנז' נתגרשה בגט כבר מהמקדש הנז' והלכה ונשאת לאיש אחר כדמו"י.

תוכן העניינים

אבני האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה