אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן ג
איסור אישות וממזר חשון התרס"ו.
שאלה איש ואשה שהיו נפרדים זה מזה זה זמן ופעמים הרבה באו לפני ב"ד שבעלה היה חפץ לגרשה והיא לא היתה מודה ורב המרחק ביניהם. האשה היתה יושבת בעיר סופיאה ובעלה בפיליפופולי וע"י שדברו על לב הבעל לרצותו יצא מעירו ובא לסופיאה ביום ח' לח' אדר ב' ש' התרס"ה בא ועמד עמה עד ערב פסח ולא הצליחו וירב עמה עוד הפעם וישא רגליו וילך לעיר פיליבי ותלך גם האשה אחריו ותשב בביתו מבלי רצונו וביני ביני ראה בעלה כי האשה הזאת היא מעוברת ויצעק צעקה גדולה ומרה כי איננה מעוברת ממנו וירבו הימים ותלד בן ביום כ"ה לחדש אב משנה זו. ובאותו יום הבעל צעק מרה פקדו את הארורה הזאת והוציאוה מביתי כי איני חפץ באשה זונה.
ואז ב"ד העיר שלחו ב' ת"ח לביתו ושאלו ממנה שתודה למי הרה? יען המה ראו כי הנער היולד קולו כנער ונגמרו שערו וצפרניו והרי הוא שלם בכל אבריו ואז היא הודית כי בהיותה בסופיאה משרתת בבית מלצר אחד פלוני איש עברי ממשרתיו בא אליה, ובבואם הב' אנשים הנז' לפני ב"ד תכף ומיד אסרוה לבעלה וא"ל שתמתין עד שתמול הילד ואח"ך שלחוה לעירה היא העיר הזאת. וכה עשו ושואלים ודורשים מאיתנו שכיון שהיא זנתה תחת בעלה ברצון היא אסו' לבעלה לכן אם חפצה לקבל גט הנה מ"ט ואם לא שנתיר לבעלה לישא אחרת עליה מאחר שהילד לפנינו והיא ג"ך הודית ואף אם עתה תחזר ותכחיש מה לנו ולהכחשתה מאחר שכבר הודית לפני ב' עדים, ואנן מהכא פקפקנו על הדבר יען לא נעשה בעדות ד"וח ולא נתקבל העדות לפניה כי הב' אנשים אשר באו להגיד לפני ב"ד שכך שמעו מפי האשה אשר על ידם נאסרה אשה זו לבעלה אינם אלא ב' עדים וצריך שתקובל העדות בפניה ולכן זאת עשינו להביא לפנינו לבעל ואשתו הנז' וע"י, חקירתינו ושאלותינו הודית האשה לפנינו כי בהיותה פה סופיאה משרתת בבית המלצר הנז' בא אליה פ' ישראל אחד ממשרתיו לא פעם אחד ולא ב' ואנן מהכא בריצוי ב' הצדדים זאת עשינו להפרידם זה מזה בגט פיטורין, אך חובה עלינו למען דעת מה נעשה לנער היולד אם כשר לבא בקהל או"ל וצריכין אנו למוד'עי דבמושב אחר קרינו להמשרת אשר אמרה האשה שבא עליה ושממנו היא הרה. וגם הוא הודה ולא בוש שבא עליה פעמים שלש ובתוך זמן זה הגידו לו שהיא הרה. אך הוא טוען כי הילד אינו ממנו כי היא היתה חצופה ומראה בושתה ופגמה להערלים המשרתים בחנוייות אחרות אשר שם ומי יודע אם אחד מהם לא בא עליה וכיוצא א"ד.
תשובה בטרם תחיל האר'ש הנה ארש'י על החלטת הב"ד לאסר אותה לבעלה ע"פ מה שהעידו הב' עדים לפניהם ואכתי בדעתייהו קיימי כי לכאורה נראה דלא צדקו ובהבטה אחת נראה דלא היה כאן שום ד"וח והרי כתב מרן בסי' י"א ס"ד שאם באו עדים שא"א זנתה צריכים דרישה וחקירה וכן הוא דעת כל הפוסקים כי הובאו בב"י אך שמה תראה דבתחי' כ"כ בשם התוס' וציין שכ"כ הנ"י ושוב הביא משם הנ"י דיבמות דכתב דהלכה כת"ק דאין בודקין עדי נשים בד"וח והקשה דכיון דהוי למשרי א"א לעלמא הוי כד"ן ובתר הכי אתי דין שתטול כתובה וכיון דשרייותא קדים לא תשרייה ולא תשקול ותי' בשם הרמב"ן דהשתא בז"הז טפי דמי האי עניינא דעדות אשה לד"מ מד"ן דהא רובא דנשי אית להו כתובה הילכך אפי' ארוסה דאית לה כתובה לא מפלגי בה דאילו ד"ן ליתנהו בז"הז יעו"ש ולפום ריהטא ה"ז סותר למ"ש בתחי' בשם הנ"י שדעתו כדעת התוס' ואילו הכא כתב דכיון דד"ן ליתנהו בז"הז אפי' דהוי למשרי א"א לעלמא כד"מ דמיין.
אבל במעט העיון החילוק הוא פשוט וכמ"ש ה' ב"ש לקמן בסי' טו"ב ס"ק ס"ג דלענין לאסר אשה על בעלה כיון דאם היא אסורה אין לה כתובה ואם היא מותרת מ"מ אינה נוטלת הכתובה משו"ה הוי כד"ן עי"ש ולפ"ז הכל מודים דלאסר את האשה צריך ד"וח בלתי חולק.
ואם כנים אנחנו בזה ק' על מרן שכתב דין זה בשם י"א מאחר דלא מצינו מי שחולק ורבים קיימי בשיטה זו שו"ר למרן ב"י בח"המ סי' ל' מחו' א' שתלה דין זה במחלוקת התוס' והב"י והגאונים ולפי דעתו שם דעת הנ"י והגאונים והתוס' דעדי זינות אינן צריכין ד"וח י"ש ובכנה"ג הגה"בי סק"ג דהביא מי שכתב בדעת הרמב"ם דאינו מצריך ד"וח לאסר אשה על בעלה.
ועוד לו בכנ"הג סי' מ"ב הגה"בי ס"ק מ"ט, ולפ"ז טעמו ונימוקו עמו שכתבו בלשון וי"א אך הדלת תיסוב על צירה דהנ"י סותר את עצמו כפי מ"ש הרב"י משמו קודם זה.
איך שיהיה דעת מרן בש"הט נראה ברור דבעינן ד"וח בענין זנות לאסרה על בעלה, ועפ"ז תמהתי מרא'ות לה' כר"ש בסי' נ"א דהתם קאי בעדי זנות שלא עשו ד"וח וסמך עצמו אדברי הנ"י הנז' ואסיק מר דלא בעינן בעדי נשים דו"ח דהיינו עדות א"א עי"ד, ומלבד דרבים מהפוס' הם האומרים דבעי' ד"וח וכאשר תמה עליו היד"א בהגה"בי ס"ק ז"ך, עוד בה דאנן דאתכא דמרן סמכינן יש לנו לפסק דבעי' ד"וח ומה לנו לאסף ס' הפוס' החולקים, וע' להר' חס"ל חא"הע סי' ד' די"ד ע"ד דנגרר אחר דברי הכר"ש וגם עליו יעבר כוס התימה.
והנ"ל ליישב דהמעיין שם יראה דעיקר דינו של הכר"ש היה באשה אלמנה הבאה לגבות כתובתה דרצו להפסידה מטעם דזנתה ולא לאוסרה על בעלה והיורשים היו מוחזקים ובכי האי פשיטא ודאי דיכול המוחזק לומר קי"ל כס' הפוס' דלא בעינן ד"וח, והעדות שנתקבל מהני וזונה הוייא ומפסדת כתובתה ובעבור זה לא חש הרב להביא כ' הפוס' ומרן מכללם דבעו דו"ח, אך בעלמא כי יהיה ריב בין איש ואשתו על דבר שזנתה ובאו לפני ב"ד לשאל אם מותרת אם לאו פשיטא ודאי דלדידן דאתכא דמרן סמכינן צריך לעשות ד"וח, ולפי זה צ"ע על ה' חס"ל שנסתייע לנדונו מהרב כר"ש וכפי האמור גבא טורא בינייהו, אם לא שנאמר דה' חס"ל קאי אדיעבד שלא עשו דו"ח דאין לבטל העדות בעבור זה וע' לה' פ"ת ס"ק ט"ז שהביא כן משם ה' נובי ז"ל.
ובכן בנ"ד היה להם להב"ד לעשות חקירה ודרישה על הענין וכפסק מרן הקדוש דעליה סמכינן ואף אם נאמר דהא סלקא בידן דבדיעבד לית לן בה מ"מ איכא ריעותא אחרת וגדולה היא אצלינו דנתקבל העדות שלא בפניה וכבר אתה ידעת מ"ש מורם בהגה שם דאין לקבל העדות שלא בפניה ובפני בעלה וע' כנ"הג הגה"בי ס"ק ל"ה ובסי' מ"ב הגה'"בי ס"ק פ"ז שהביא אמבוהא דרבנן דסברי הכי לבד מוהר"י בי רב ומוהר"ש בן חביב המובאים בתשו דברי ריבות' סי' ד' ובס"ק ל"ו כתב משם רש"ל דאף אם קבלוהו בדיעבד ל"מ וע' מחזה אברהם סי' ב"ך אות ח"י והב"ש סקט"ו כתב משמו דאפי' למאן דס"ל בד"מ דאם קבלוהו מהני מ"מ כאן לא מהני וכ"כ ה' יד"א בס"ק ב"ך משם ה' ע"הג וע' פ"ת סקי"ח שהביא משם ה' נוב"י והג' רע"קא שכתבו דהגם דדעת רוב הפוס' דאפי' דיעבד ל"מ עכ"ז ק' להקל ושכ"כ ה' ישועות יעקב אך בזאת דיחזרו ויעידו בפניה ע"ע וזה לא נעשה איברא דכאשר בא יבא לפנינו מעשה שהב"ד קבלו העדות שלא בפני האשה אשר לפי העדות האשה תהיה אסורה לבעלה וכנ"ד היה נראה דעבדינן עובדא לאסר דהא איכא קמן ס"ס להחמיר ס' אי אעיקרא צריך שתהיה הקב"ע בפני האשה דלמא הלכה כמ"ד דא"ץ שתהיה בפני האשה או הבעל ואת"ל דצריך ה"ד לכתחילה אבל בדיעבד שכבר קבלו הב"ד העדות שלא בפני הבע"ד קבלתן קיימת ומתהפך שפיר ס' אי בדיעבד שכבר קבלו עדותן קיימת ואת"ל דאין חילוק בין לכתחי' לדיעבד דלמא אעיקרא הלכה כהאומ' דלא בעינן קבלה בפני בע"ד.
אולם אנכי הרואה לה' באמ"ח ח"ב חא"הע סי' ב' על מעשה שהיה בימיו שקבלו ב"ד עדות שלא בפני האשה ואסרוה ומר ניהו תמ'ה תמ'ה יקרא על הב"ד שאסרו את האשה והתירה וכתב וז"ל אני תמיה על הב"ד איך קבלו עדוייות שלא בפני בעל האשה ואף בפני האשה לא הביאו אלא ע"א בפניה דכבר ידוע שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ואם קבלוהו בדיעבד רוב הפוס' ס"ל דאין דנים ע"פ כמ"ש בח"מ סי' כ"ח וכו' ומעתה בנ"ד שהוא לאסר אשה על בעלה אין כח בעדות זה שנתקבל שלא בפני בע"ד להוציאו מן המוחזק הוא הבעל וכו' יעו"ש והרב מוהר"י הכהן חסיד שהיה הוא האוסר וכמ"ש בספרו אהל יצחק בהשמטות סי' ל"ח בדע"ד ע"ב נרגש מזה וכתב דמתלתא טעמי דן ע"פ העדות חדא דאיכא ע"א שהעיד בפניה והיא הודית ומה צריך עוד.
ב' דאיתיה בתקנתא לחזר ולהעיד בפניה, ג' דמעיקרא לא באו בדרך עדות רק שהעדים באו לב"ד בעבור שהטילו חרם הקהל ואח"ך שלחו ב"ד אחר האשה לראות מה בפיה וכבר הודית ובדמ"ו ע"א חזר ונתן טעמים אלו להנצל עצמו מתלונות ה' באמ"ח שהגיעו אליו יעו"ש (ומקצת תשו' הלזו נדפסה בס' צל הכסף ח"ב סי' ג' ע"ש הרב המחבר והוא טעות דבעל דברים הוא ה' אהל יצחק) המורם מהם דבין למר ובין למר ל"מ הקב"ע שקבלו רק דה' אהל יצחק מצא טעמים דשייכי לנ"ד ולמה לא אמרו דכיון דאיכא ס"ס להחמיר דינא הוי דקב"ע תועיל לגמרי דמאי דהוה הוה. ואני אמרתי דהס"ס הנז' לא לרצון יהיה מתרי טעמי וממד'בר קדמ'ות נחזי אנן מהו דעתו של מרן הקדוש בדינים אלו דהנה הך דלאסר אשה לבעלה שאין מקבלין עדות שלא בפניה ובפני בעלה יסודתו מתשו' הרא"ש כלל מ"ו ס' ד' והובאה ב"י. ולא מצינו בב"י שהביא חולק לזה ומדוע השמיטו משלחנו הטהור עד שהוצרך מורם לכותבו (כי בהיותו באותייות קטנות וגם מדציין לתשו' הרא"ש מבואר כי הן הנה דברי מו"רם כנודע והבאמ"ח שם בד"ט ע"א אגב שיטפיה כתב שכן פסק מרן) ומה שנראה לי לומר כי לא הוצרך מרן לפסק דין זה אחר שפסק דלאסר אשה על בעלה צריך ד"וח וכ"ש הוא שצריך שתהיה הקב"ע בפניהם דהא בד"מ קי"ל דלא בעו ד"וח ועכ"ז הקב"ע צריכה שתהיה בפני הבע"ד בדין זה דבעי ד"וח אינו דין שצריך ג"ך שתהיה הקב"ע בפני בע"ד וכמו שכן ראיתי למוהרמא"י בתשו' סי' י"ב דצרף דעת התוס' והסמ"ג דבעו ד"וח עם דעת הרא"ש דבעי ג"ך קב"ע בפני הבעל מחמת מאי דאמרן דכיון דבעו ד"וח כ"ש דבעי קב"ע בפנ' הנדונין, ומאחר דהוכחנו דעת מרן דכעי קב"ע בפני הבעל והאשה ה"ז ככל קב"ע דאם קבלו שלא בפניהם אין דנין ע"פ אותו העדות וכמ"ש להדייא בח"מ סי' כ"ח סט"ז דאין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד ואם קבלו אין דנין ע"פ, ואין אנו יכולין לעשות ס"ס במקום שמרן פ' להדייא דל"מ ואע"ג דקי"ל דעבדינן ס"ס אפי' נגד מרן ואפי' היכא דבב' הדינין פסק מרן להיפך וכמו שהארכנו במקומות אחרים מ"מ ה"ד היכא דהב' דינים הם עניינים נפרדים ואמרינן כי בהצמדם יחד גם מרן יודה אכן בכגו"ד דמרן כתב להדייא דצריך קב"ע בפני בע"ד ואם קבלו ל"מ איך נוכל לומר ס"ס בזה ודוק ושוב אחז"ר ראיתי לה' ז"לא. בח"ג חיו"ד דצ"ט ע"א שכ"כ למאי דקאי מר י"ש.
ותו איכא דאין ס"ס זה ככל ס"ס דעלמא דהוו שקולין משא"כ הכא דבכל ספק רוב הפוס' מקילין אי בס' הראשון רוב הפוס' הם הסוברים דקב"ע צריכא שתהיה בפניו ואי בס' הב' רוב הפוס' הם הסוברין דאם קבלו ל"מ וכיון דאיכא רובא להיתר אין אנחנו יכולין לאסרה על בעלה ובאיזה כח נכוף לבעל שיגרשנה מאחר דרוב הפוס' מתירין להשהותה אצלו ובכה"ג איכא למיחש לגט מעושה וכמ"ש מוהריב"ל בח"ב סי' ו' וח"ג סי' צ"ב וח"ד סי' י"ט דהגם דבדבר ערוה חיישינן להחמיר אפי' משום מיעוט הפוסקים מ"מ היכא דנפיק מיניה קולא דבאנו לכפות לגרשה והו"ל גט מעושה לפ"ד רו"הפ בכה"ג אזלינן אחר הרוב ושרינן לה לבעלה יעו"ש וה"ד מו"הר בס' שער אשר חא"הע סי' ג' והרבה עליו רעים אהובים ובתוך הבאים הביא דברי מוהרא"א בס' אליה רבה דצ"ח ע"א שהפריז על המדה לחוש אפי' למיעוט המקלים כדי שלא יהיה גט מעושה ובאמת כבר הפליא עליו הגאון מו"הר שם דכיון דאיכא רובא לאיסור הרי קם דינא ש"ת לכופו יעו"ש אך בכה"ג דנ"ד דלפי דעת רו"הפ לא נתקבל עדות עדיין על האשה זו שזנתה ליכא צד לכפות את הבעל שיגרשנה ובעבור זה ה' מוהר"ח מוצרי ז"ל שם לא אסר את האשה דנ"ד והתירה לבעלה כי הבעל איננו חפץ לגרשה ובאיזה כח נכופהו לגרש.
ואף גם זאת היכא דהבעל רוצה לגרש בזמנינו זה דאיכא שבועה שלא לגרשה בע"כ אין הבעל יכול לגרשה בע"כ ולעבר על שבועתו כיון דאיכא רוב הפוס' דס"ל דעדיין מותרת לבעלה ועל פי כל האמור תמיהני על ה' חס"ל בא"הע סי' ד' שכתב לענין קב"ע שנתקבל שלא בפני בע"ד דבדיעבד לית לית לן בה והוא פלאי דלפי מה שנתבאר אין כאן לחוש כלל.
מיהו אם העדים יבאו ויגידו עדותן מחדש לפני האשה ולפני הבעל מקבלים מהם לרוב הפוס' וכמבואר בח"מ סי' כ"ח באחרונים וכמ"ש ג"ך ה' אהל יצחק שם וכן מבואר מדברי הבאמ"ח בסוף התשובה שכתב דבנ"ד אין תועלת במה שיחזרו ויגידו משום דהיו קרובים ז"לז הל"ה יודה הרב דשפיר מקבלינן מנייהו, גם ה' חיי אברהם א"הע סי' ב' בנד"ז בעצמו הורה לחזר ולקבל העדוייות בפני האשה ובעלה וכמו שה"ד ה' עבודת השם בא"הע סי' ט"ו דק"ג ע"א, ואת זה ק"ל על ה' ע"הש שם שכתב דזה שלא כדברי הבאמ"ח דכתב בפשיטות דבכה"ג דהוי לאסר אשה על בעלה אם נתקבל העדות תחי' שלא בפני הבע"ד שוב אין חוזרים להעיד בפניהם וכו' יעו"ש ואהמ"ר ליתא ולא חזינא כי האי סימנא בדברי הבאמ"ח ז"ל.
זאת היתה לי לומר בתחי' דברי דלא צדקו הב"ד בהחלטתם לאסר האשה לבעלה בקבלת עדותה שלא בפניה ולפחות היה להם לחזר ולקבל העדות בפני האשה אך לעת הלום שכבר באה האשה לפנינו והודית שכבר זנתה לא נשאר עוד מקום לקבל העדות שהרי היא אסורה לבעלה כפי דבריה שנטמאה עצמה ולא תהא הודאת בע"ד פחות מעדים.
איברא דפסקו הפוס' דבז"הז אם אמרה האשה שזנתה ברצון אינה נאמנת דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר וכמ"ש מרן בש"ע סי' קט"ו ס"ו ויש כמה מהפוס' דס"ל דאף אם ליכא למיחש להכי וכגון שהיא אינה חפצה להתגרש וכנ"ד שהרי כמה פעמים בקשה בעלה לגרשה ולא רצתה עכ"ז אינה נאמנת דלא פלוג רבנן וכמ"ש בפ"ת ס"ק כ"ג כ"ד כ"ה משם רבני אשכנז מ"מ בנ"ד אין אנחנו צריכין לזה דהרי הילד לפנינו דילדה אותו לזמן ה' חדשים וחצי מביאת בעלה.
והנה אמת דחזינן למור"ם בא"הע סי' ד' משם מוה"רי מינץ דהכשיר הולד הנולד בה' חדשים ושני ימים מכח דאמרינן שיפורא גרם (קידוש החדש שהיה ע"י שופר) והחדשים גורמים כמ"ש בנדה דל"ה מ"מ מלבד דרבו הפוס' החולקים על מוה"רי מינץ וכמבו' ביד"א שם מ"ק הגה"בי ס"ק ט"ז ומ"ב סקיו"ד. ובפתחי תשובה סקטו"ב, עוד בה דאף לס' מוה"רי מינץ ודעי' ה"ד היכא דיש לפנינו שבעה חדשים בכמות אבל לא באיכות דהיינו שנתעברה בכ"ט סיון וילדה בתחי' כסלו דאע"ג דלפי האמת אין לפנינו רק חמשה חדשים וב' ימים אבל לפי שמות החדשים איכא ז' חדשים דנמנין גם חדש סיון וחדש כסלו אבל בכגו"ד דאף אם נמנה חדש אדר וחדש אב למנין אין כאן רק ששה חדשים בכי האי ליכא מ"ד דהולד הוא מהבעל ואין לך עדות גדול מזה שזנתה ואסורה לבעלה.
והשתא דאתינן להכי ממילא נפקא דהולד הנולד הוא ממזר גמור מדאורייתא ואין לו מקום טהרה. דאם באים אנו להכשירו מכח ההיא דבה"ג שהביא הר"אש בר"פ עשרה יוחסין וכתבוהו הטור והש"ע שם בסי' ד' ס"ד דחיישינן שבא עליה בעלה מקודם כמה דייות נשתפכו בדבר הזה דכל היכא שהבעל בפנינו ואומר שלא בא עליה ומה גם היכא דהיא ג"ך אינה אומרת שבא עליה בעלה מקודם דגם הבה"ג יודה וכמו שכתבו האחרונים ואסף כל זה ה' דברי שמואל בא"הע סי' ז ובפרט דאף לדעת הבה"ג מספק ממזר לא נפקא.
ואם נבקש לו צד זכות דשמא בא עליה גוי וממנו נתעברה ובפרט לפי עדות הנואף דהיתה מראה בושתה ופגמה להגויים שבשכונה וכבר איכא מרבוותא טובא דס"ל דתלינן בגוי ולעשותו ס' ממזר. ע' ב"ש סי' ב' ס"ק נ"ב פ"ת ס"ק ל"ו ול"ט הגאון מו"הר בס' צל הכסף ח"ב סי' ב' הלא כל שהיא אומרת בפירוש שמאיש פ' נתעברה אליבא דכ"ע לא תלינן דמגוי נתעברה כיון שפיה ענה בה וכמ"ש הפוס' הנז' יעו' בס' צל הכסף שם וכ"כ בפשיטות הר"ר בן שמעון נר"ו בתשו' כי באה בס' תעלומות לב ח"ג די"ד וט"ו ויעו"ע בס' דברי שמואל סי' ז' וכבר אנכי הדל עשיתי אר'ש טובה ורחבה בחידושי דינים שיש בדברי הפוס' בענין זה ומצאת כי תדרשנו בחידו' על הש"ע א"הע סי' ד' סכ"ט לך נא ראה וקח לך סמים לנדון שלפנינו דאין פותר אותו בשום פנים והרי הוא ממזר מדאורייתא.
ומחוייבים אנחנו להפרישו ולהבדילו מעדת ישראל הכשרים והוא לבדד ישכן כל עורב למינו, ולא יתערב עם זרע ישראל זרע קדש זרע ברוכי ה' מקנה קניינו, זהו הנלע"ד והמעיין יבחר ויקריב אותו לרצונו.
נאום הצעיר. דוד ב' אברהם פיפאנו כגו"ד מצוה לאודועי שהילד הנולד שהיה שמו ישראל בן בוסא דניאל מת ביום שביעי לחדש חשון משנתנו זאת התרס"ז, וברוך מטהר את עמו ישראל.