אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן ב
מורדת אלול התרס"ה שאלה עובדא אתא קדמנא נחנא בי דינא מערי בולגאריאה היושבים פה סופיאה עיר הבירה.
איש היה בעיר רוסג'וק ונשא אשה מעיר קוסמאן (מארץ בוקובינה) והיתה עמו כמו חמשה, ירחים וכאשר עברו הפרשייות ביניהם עזבה בית בעלה ותשב אל בית אביה זה קרוב לשתי שנים בלי שום חליפות מכתבים ביניהם בין הבעל והאשה וילדה שם בת והשכירה לה מינקת, הבעל הגיש את משפטו לפני ראש ועד האשכנזים אשר ברוסג'וק וראש הועד קבץ ג' אנשים יודעי ספר וקראם בשם ב"ד והזמינו להאשה הזאת ע"י התיליגראם שתבא אצלם, ולא המתינו התשובה רק חיש מהר בעוד שלשת ימים חרצו משפטם כדין מורדת וישלשו את גטה ונתנו לו רשות ויכולת מספיק לקחת לו אשה לאשר ישרה בעיניו, ויהי כשמע האשה את השמועה הזאת ויפג לבה ותכף ומיד כתבה מכתב בקשה למע' הגראן רבין מבולגאריאה נר"ו קובלת ומתרעמת איכה נהיתה הרעה הגדולה הזאת לחרץ משפטה למורדת מבלי שמוע טענתה ומבקשת מאתו לעכב ביד בעלה הנז' שלא תנשא לאיש טרם יחדיו למשפט יקרבו וידעו בשלמי הרעה.
המעשה הזה הרעיש את העולם וסערה גדולה קמה בין היושבים כסאות למשפט ומרבני בוקוב'ינה ובוקערשט ויתר מקומות התלננו לפני הגראן רבין על המעשה הזה איך ובמה חיש מהרה דנו אותה למורדת מבלי היות לפניהם איש או אשה לפחות מורשה בעדה וגם דלא העמיקו לדעת אם שטיליגראם באה לידה? אם היא ידעה שבעלה תובעה? ומה היתה תשובתה? ועוד זאת יתרה היתה שם שלפי הגבול שקצבו לה לבא היתה מוכרחת להלך ביום השבת וכן לא יעשה לפני כל יודעי דת ודין, ואפי' לפי דידהו דדנוה כדין מורדת לא עשו לה משפטי המורדת הכרזות והודעות והמתנת יב"ח וכיו"ב, וכאשר הגיע הידיעה למע' הגראן רבין תכף שלח לעכב ביד הבעל שלא יוכל להנשא וכתב שטר קובלנא לראש ועד האשכנזים אשר ברוסג'וק על מה עשה ככה לקבוע ב"ד בלתי רשותו ואנשים שאינם מהוגנים ונשלח מכתב להאשה שתבא אצלינו או תשים מורשה בעדה ונראה דבר מי יקום, וכן עשתה ששלחה מורשה בעדה לאחיה ועמדו למשפט לפנינו הבעל ואחי האשה, הבעל טוען או שתבא אצלו לדור יחד ולחייות עמו ברוסגוק ואם אינה חפצה לבא שנתיר לו ליקח אשה אחרת בלתי שום פירעון כתובה כי לדעתו כל עת אשר לא תחפץ לבא אצלו הנה היא מורדת גמורה וכאשר חקרנו ממנו לדעת איך בא הענין שנתפרדו איש מעל אחיו הוא ענ'ה כי אחר ג' שבועות אשר נשא אותה יום א' נתעלפה ונפלה לארץ ויורד רירה מעליה וישתומם על המראה ואחר עבר חצי שעה עמדה על דעתה, ושוב אחר ימים או עשור בא אליה עוד הפעם העילוף הזה ונתברר אצלו שיש לה חולי הנפילה ועכ"ז אחר שמצאה חן בעיניו סבל וקבל עליו לחייות עמה יחד באהבתו אותה.
ושוב אחר זה עברו ביניהם דברים ובא אביו ואמר שטוב להוליכה עמו במקום פ' והוא הודה לדבריה אך אח"ז כשקם בבקר וראה כי פני אביה זועפות ודעתו להוליכה עמו ושלא לשוב לביתו עוד חזר בו שלא תלך מאצללו וכשהכינה הכ אמר לה איעצך נא עצה שתחזור ביך ושבה עמדי כי אנכי הרואה שאם תלכי לא תשובי אלי עוד והיא לא שמעה ולא הטתה אוזן ותלך ותשב לה מנגד ולא כתבה לו שום מכתב רק כשילדה כתב אליו חמיו שבתו ילדה בת, אחי האשה כשמעו את כל הדברים האלה טען ואמר כי שקר נסכו, האשה הזאת סבלה ממנו יסורין קשים עד אשר חלתה בעבורו כי החולי שיש לה אינו חולי הנפילה רק מחלת העצבים כי בהיות לה דאגה וצער ואנחה היא מתעלפת, וכשבא אביו ודבר עמו שתלך בתו עמו היה הכל ברשותו ולותה אותה עד מקום מסוים אך אחרי כן לא יסף עוד לדעתה ולא כתב אליה שום כתב וע"פ הדברים האלה היא מואסת אותו וברור לו שעתה לא תאבה לו ולא תשמע אליו לבא עוד לביתו כי דמי עליה כאריה בארבא והוא צר עין ורוצה לחייות חיי צער ולא א' ולא ב' כי עברו ביניהם דברי ריבות ועשו שלום בניהם ולא הצליחו.
ובכן אם הוא חפץ לגרשה הרי היא מוכנת לקבל גטה רק שיפרע לה כתובתה במש' עספ"א גם תובעת ממנו דמי מזונותיה ולידה ושכר הנקת הבת וכיוצא וכל שאינו פורע לה חובתו לא תקבל גטה ולא תבא אצלו כי בטח לא תוכל לחייות עמו, אנחנו ב"ד בשמעינו את הדברים האלה דברנו על לבם לקרב את השלום ע"י תנאים שנעשה לפני ב"ד לתוע' האשה ועי"ז נתפייס אחי האשה ונכתב אליה טיליגראם שתבא לסופיאה לעשות השלום ביניהם בפני ב"ד ושיחיו מכאן ולהבא באחוה ורעות.
האשה ענתה ואמרה כי בשום אופן לא תבא עוד אצלו לדור עמו ברופג'וק או במקום אחר רק אם יחפץ האיש אבל לגור בעיר קוסמאן במקום קרוביה אזי יוכל להיות שלום ביניהם הא לאו הכי וי"ו דשלום קטיעא וזה מן הנמנע שהבעל יעקר דירתו ומושבו מרוסג'וק וילך שם והנם נצבים לפנינו להגיד להם את דבר המשפט עם מי הצדק.
וזאת מן המודי'עית כי אחי האשה מציע לפנינו שטר תנאים אשר עשו יום או יומים קודם הקידושין בפני הנוטארייוס, יען באותה שעה אחר שעשו ההזמנות לקידושין עברו ביניהם הפרשייות והלכו לפני הנוטארייוס ועשו שטר תנאים כת"וח בחתימת ידם ובעדי ישראל ובגושפנקא דמלכותא.
ובתוכם כתוב התנאים האלה כפי מה שהועתקו מלשון אוסטריך ללשוננו אות באות, התנאי ה' אם האשה על סיבת הפרשייות המתהוות בין איש לאשה או לאיזה סיבות אחרות תהיה מוכרחת לעזב את ביתה ולחייות בפני עצמה או לסיבה שהאיש יעזב את אשתו לאיזה סיבה שתהיה אזי הבעל בכל צד מהנ"ל יתחייב לפרוע לאשתו מזונות כל זמן הייותם נפרדים מאה כתרים בכל חדש מוקדמים והקצבה הזאת לא תוכל להגרע מצד שום ב"ד התנאי הששי אם מצד איזה ב"ד יתהוו גירושין ביניהם מאשמת איזה מהם שיהיה הבעל יתחייב אחר החלטת הב"ד לפרוע לאשתו הנדן שקבל מסך ח' אלפים קורונאס בעין במשלם בלי שום גירעון ובלי שום איחור וכמו כן התוס' הנ"ל ע"כ, וגם כתוב עוד בכתב הנ"ל מצד הערכי.
כל זה נעשה ממני ונקרא מפי במוצא שפתי לב' הצדדין והסכימו הם לזה והם והעדים חתמו לפני ע"כ.
תשובה הלא לאמונה כי חזרתי ע"כ הצדדים להפך בזכות המורים האלה אשר התירו להבעל לישא אחרת ע"י השלשת גט בלתי פרעון כתובה ולא מצאתי, ראשונה דהיה להם להמתין שתבא לפניהם או היא או מורשה שלה ותגד טענותיה כדין כל בע"ד דעלמא ואחד הרואה כי לו היו שומעים דבריה היו רואים כי היא אינה נמנעת מלקבל גט לגמרי ככל מורדת סתם דאינה מקבלת גט אפי' בפרעון כתובה רק שהיא תובעת כתובתה ע"פ טענותיה שיש לה וכאשר יתבאר לקמן בס"ד וכדי להפסידה כתובתה צריך נגר ובר נגר, והגם דלפי מה שהשיבה לנו ע"י התיליגראם שהיא אינה חפצה לבא אצלו רק שהוא ילך אצלה די זה להחשיבה מורדת לפי דברי הכנ"הג בסי' ע"ז הגהב"י סקל"ד מ"מ הוייא מורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה ולא מורדת דמאיס עלי ובזה לכ"ע בעייא התראה והכרזה והמתנת יב"ח והודעה אחרת כדי שתפסיד כתובתה וכמבו' בדברי מרן בא"הע סי' ע"ז וכל שלא עשו לה כמשפט הבנות מורדות איך תקרא מורדת וכמש"ר לה' עדות ביעקב סי' ל"ד דהוה עובדא באשה שעשו לה ד' שבתות הודעה ואח"ז התרו לה שתחזר לבית בעלה ויען שלא הטתה אוזן התירו ב"ד להבעל לישא אחרת וע"ז אבי האשה עמד לפני ב"ד כי מאיזה טעם דנו את בתו למורדת מאחר שעדיין לא עשו את כל הסדר הכתוב בש"ע ע"ז השיב מוה"ר חסדאי הכהן ז"ל (בע"ס תורת חסד) שם בדפ"ב ע"א וז"ל הך איתתא אם היו מודיעים לה דינא דמורדת כמ"ש הפוס' הסדר הראוי לה הדין עם שמעון אבל רואה אני שקודם שנעשית מורדת נהגו עמה שלא כהוגן וכו' ואע"פ שהרב אב"ד גזים עלה והתרה בה בתחי' ואפי' נאמר שהכריזו עליה ד' שבתות עכ"ז לא גמר דינו להחליטה במורדת ואע"ג שעברו עליה עוד יב"ח לא נתן רשות לשמעון ליקח אחרת ולכתב עליה איגרת מרד וכו' יעו"ש וכן ראיתי לה' בעי חיי חא"הע סי' טו"ב שכתב וז"ל אם באנו לדון לזו בדינא דמורדת הנה היא מחוסרת ג' מלאכות התראה והכרזה והמתנת יב"ח וכו' עי"ד, וכזאת וכזאת כתב מו"הר מוהרש"א בס' דברי שמואל א"הע סי' ח' דחל"ק ע"ד משם ה' פ"מ ח"א סי' נ"ה שכתב עלה בידינו דאף מוהרשד"ם לא סמך כ"א ע"י ההתראה ותהיה אחר יב"ח שכבר עשו לה כל משפטי מורדת ושכ"כ בסו"סי ל"ו נקט מיהא דאיכא מ"ד דאף במורדת אין מתירין לו לישא אחרת עליה ומ"ג תוך יב"ח וכ"ש אם לא נעשו לה ההכרזות וההתראות המוזכרות בתלמוד ושגם הרב פאת נגב בא"הע סי' ט"ו סיים וכתב וז"ל באופן דבנ"ד ל"מ לפי מ"ש הפ"מ וה' מטה יוסף דהיב"ח נמנים מעת התראת ב"ד דלפ"ז בנ"ד אף שעבר כ"כ מכל מקום מ"מ כיון שעדיין לא התרו לה ב"ד לא חשוב וצריך למנות יב"ח מחדש מעת התראת ב"ד ע"כ, גם ה' המאסף האחרון בס' שדי חמד מע' אישות סי' ב' אות ך' אחר שהביא דברי ה' פאת נגב הנ"ל כתב וז"ל משם ה' מים חיים ראפאפורט, הב"ד או טובי העיר מחוייבין להתרות לה מקודם שיתירו לו לישא אחרת דאפי' כתובתה אין מפסדת בלא התראה תחילה כ"ש להתירו לישא אחרת וכו' יעו"ש, ועגמה נפשי שספרים אלו שרמזו הרבנים אינם מצויים אצלי מ"מ די לנו עדותם, ומנייהו נפקא לנ"ד במכ"ש דלא עשו לה שום התראה ושום הודעה מפי ב"ד להאשה בעצמה כלל כלל לא דפשיטא ודאי דאין לדונה כדין מורדת.
איברא דחזינא לאחד מח"ור קושטא בתשו' כי באה בס' חיים ושלום ח"ב סי' כ"א שכתב להיפך מזה ונסתייע עצמו מדברי ה' פאת נגב בעצמו וז"ל שם בדפ"ד ע"א ואל תשיבני ממ"ש ה' פאת נגב סי' ט"ז אחר שנ"ון בכל דברי הפוס' הנז' עכ"ז בסו"ד חש לה לההיא דהפ"מ והמט"י דכדי להתיר אף דעברו יב"ח הצריך למנות יב"ח אחרים מעת התראת ב"ד וא"כ יוצא לנו לנ"ד דאף דעבר כ"כ זמן רב כל שלא עשו לה הב"ד כל משפטי המורדת הימים הראשונים יפלו וצריך התראת ב"ד מחדש נלע"ד דהא ודאי בורכא היא מתרי טעמי חדא דהרב זל בעצמו אסו"ד בהסכמה עלה בנ"ד שעבר כ"כ זמן אף שלא בהתראת ב"ד עדיין יכול לישא אחרת אלא שהצריך רשות ב"ד, ועוד דהתם האשה כבר הסכימה דעתה להתגרש לא כן בנ"ד שאשת ר' אינה מסכמת להתגרש וכו' ובסו"ד אסיק וכתב וז"ל באופן דבהא סלקינן דאשת ר' הנז' ששהתה במרדה כ"כ זמן ארוך הרי היא חשובה בכלל המורדת והגם שלא עשו לה ב"ד כל משפטי המורדת כ"א שהתרו לה בד"הץ פעם ושתיים שאם תעמד במרדה יתנו לו רשות לישא אחרת די בזה להתיר לר' מאחר שהאשה אינה מסכמת להתגרש כלל וכו' יעו"ש ובאמת הדבר תמוה דכתב משם ה' פאת נגב היפך מ"ש ה' דבר שמואל משם ה' פאת נגב בעצמו.
וזו קש המן הראשונה שה' דברי שמואל בסי' י"א דקס"א הביא דברי הרב אלו וסמך עליו וכתב דכפי הנראה חכמי קושטא ומוהרח"פ הבאים עהח' שם נראה שהסכימו עמו מדלא חלקו עליו ע"ש וצל"ע, ומה אעשה שאין ס' פאת נגב עמדי ומ"מ מלבד דלא די לנו בדברי הרב מאחר דהא קחזינן גדולים וטובים ה' מוהר"ח הכהן והפ"מ והבעי חיי דסברי דבעינן שיעשו לו כל משפטי המורדת ואחריהם נלך כיון דאיכא חרגמ"ה או היכא דאיכא שבועה ובכולהו אית לן למיזל לחומרא האף אין זאת בנ"ד גם ח"ור קושטא יודו דהא היא מסכמת להתגרש רק דתובעת כתובתה וגם לא התרו לה ב"ד אפי' פעם אחת ואין ספק דבכה"ג לא נמצא ולא ימצא מי שיתיר.
והגם שראיתי במכתב מאחד מהמורים האלה ההוא אמר דכבר שלחו לקרא לה עוד הפעם ולא אה באף אם נאמר דזה יהיה כהתראה הלא נתברר אצלינו דהמכתב הזה בא ליד אביה ולא גילה את אזנה אדרבא שלחו לאחוריו ואמר שהוא אינו משרת הב"ד להודיע לבתה מה שהם חפצים כי אם הם ישלחו מכתב קריאה לשמה.
והצדק איתו כי איננו חפץ להעשות עצמו שליח לרעת בתו' ואנן בעינן שתדע היא מההכרזות וההתראות.
ומה גם במה שראיתי במכתב הנז' שדנו אותה לנכפית מחמת חליה ועל יסוד זה התירוהו להנשא דהרואה יראה דההתנצלות הוא שוחה עמוקה ליפול שם דמלבד דבהיותו לפנינו הבעל גילה דעתו דהוא מפוייס ומרוצה לשבת עמה בחולי זה אף גם זאת דאם זה היה עיקר יסודם הי"ל לחקר איזה חולי הוא אם יכולה להתרפאות ואם באה לה אחר הנישואין ואחד מהנה לא עלה על דל שפתיהם וזה לך האות כי עתה מחדשים טעמים להחזיק דבריהם ראשונים.
ועוד אחרת היתה דכל כמינייהו דהב"ד הנז' דדנו להאשה הזאת כדין מורדת עכ"ז איך מלאם לבם להקל ולהתיר לו לישא אחרת בלתי רשות מאה רבנים מאחר דשניהם האיש והאשה הם מבני אשכנז וכבר ידוע מ"ש הב"ח וה"ד הב"ש בסי' א' דאף היכא דמן הדין לגרשה קבלה היא מגדולי עולם שיציע הענין לפני גדולי הדור ויסכימו בהיתר ק"ר ואחריו נמשכו גדולי רבני אשכנז האחרונים הגם שאין הספרים מצויים אצלינו מ"מ ממה שהעתיקו הפוס' על שמם נראה מבואר כן יעו' לה' שדי חמד מע' אישות סי' ב' אות ך' דממ"ש בשם הפוס' שירדו להציל נדונם מהיתר ק"ר מבואר דגם עדיין נמשכין והולכים בדרך הזה מלבד מ"ש שם בהדייא מתשו' ה' בית שלמה סי' פ"ה דהצריך ק"ר במורדת ועוברת על דת ואע"ג דשם הביא מתשו' נחלת יעקב דבמורדת מתירין לו לישא אחרת בלתי היתר ק"ר מ"מ שם בסוף האות דס"ח ע"א הביא משם ה' ש"ומ דשאג ישאג על תשו' ה' נחלת יעקב הנז' וכתב שאין להתיר אפי' בק"ר י"ש ולפחות מידי ספקא לא נפקא.
באופן דלפי כל האמור לא מצאתי משען ומשענה להב"ד הנז' במה שהתירו לבעל לישא אחרת ע"י השלשת גט ופטרו אותו מלפרוע לה כתובתה מאחר דאין כאן דין מורדת כל שלא עשו לה כמשפט וכנימוס.
אולם הש'תא הכא דבאו לפנינו הבעל ומורשה האשה ושמענו טענותיהם חובה עלינו לדון ולהורות מי הלך בדרך עקש ועם מי היושר? והנה אחר שחקרנו ודרשנו ולא עלה בידינו דבר ברור אם היא הלכה מביתו ברצונו או שלא ברצונו הגם שההשערות מוכיחות ובאות דברצונו הלכה עכ"ז אין בידינו לכופו שישלם לה דמי מזונותיה כל זמן היותה בבית אביה יען דיכול הוא לטען דהיא ברחה מאצלו והיא מחוייבת להביא ראיה לדבריה דהוא השליכה מעל פניו והמע"ה וכל שלא הביאה ראיה הבעל פטור מלשלם.
גם מה שטוענת שהיא מוכנת לקבל גט אך שיפרע לה דמי כתובתה גם בזו לפי מה שנתברר אצלינו דהיא אינה חפצה לשוב אליו עוד הגם שהיא אומרת דהיינו מפני היראה שהוא רגזן ויסבב לה מיני תחלואים ושעל כן מקבלתו בעירה דאז אין לה פחד מזה, עכ"ז כל שהיא אינה מבררת בראיה ברורה דמידו היתה זאת והוא החליאה א"כ אינה יכולה לטען כן והרי היא מורדת בזה וכמ"ש הכנ"הג בסי' ע"ז סקל"ד והבאנו דבריו בריש אמ'ר, ומה גם דהוא כופה עצמו כאגמון על כל מה שיעשו לו ב"ד מכאן ולהבא והוא מטה אוזן לכל דברינו דבזה אף אם האמת איתה שהיתה מרגזת ומכעסת אותה מ"מ כיון שהוא מקבל על עצמו שלא לעשות עוד כן די בזה וכמ"ש מוהר"יו בתשו' סי' קל"ה והובא בד"מ סי' ע"ז על אשה הטוענת על בעלה מאיס עלי מחמת שהוא שותה ומקיא וכו' והוא טוען שאם עשה לא יעשה עוד דהדין עמו דהרי הוא רוצה לחזר ולא לעשות עוד ואינו צריך להעמיד ערבות שיתקן דרכיו כל זמן שאינו מוחזק ברמיה ע"כ וא"כ כשנחשב אותה למורדת אז צריך להתרותה ולעשות לה כל דיני מורדת ואח"ז נוכל להתיר לו ע"י ק"ר ואז פשיטא ודאי דאבדה כתובתה.
ברם אחר העיון בדברי השאלה נראה דכל זה איננו שוה ולא הוי אלא אטרוחי רבנן בכדי דהא לענין גרושין הרי היא מסכמת מעתה להתגרש מאיתו וכל מעשה תקפו וגבורתו של הבעל שרוצה להכניסה בכלל מורדת אינו אלא להפטר מכתובתה ולהוציאה בלא כלום והא ודאי לא אהנייא ליה כי זאת עו'לה מן המד'בר בשטר שבידה עשוי שני ימים קודם נישואיה אצל הנוטארייו והכי כתיב בגוויה שבכל זמן שבעולם אם יתהוו גירושין מאשמת איזה מהם שיהיה עכ"ז יתחייב לה הבעל לפרוע [הנדן שקבל וכנז' בשאלה וכיון שכן אפי' תימא דהיום מלאו לה ימיה ושנותיה ימי ההודעה ושנת ההמתנה והרי היא מורדת גמו' עכ"ז היא האשה תעמד בפתח ב"ד לתבוע דמי כתובתה במשלם ואין כאן מקום פטור להבעל כי אם בשתי טענותיו האחת דשט"ז אין בו מועיל משום דחסר משפטי ההקנאות דבמה יתחייב זה במה שאינו חייב בלתי שום קנין ובלתי שום דבר המועיל לפי תורתינו וזאת שנית דהוא לא קרא השטר ולא שמע מאומה כי היה טרוד בעסקי קידושין והנה הוא מוכן ומזומן לישבע ע"ז.
ואומר דשתי הטענות הנז' רוח תשאם ואין בם מועיל וכאשר אבאר אחת לאחת, דהנה אמת כי כל הפוסקים בעצה אחת היו דהא דמהני שטרות העולים בעש"ג ואפ' בחתומין עליו גויים דה"ד כשאינם חסרים משפטי ההקנאות אבל בחסרים דרכי ההקנאות יעלו בתהו ויאבדו דלא תהיה שיחה בטלה שלהם יותר מתורה שלימה שלנו דכל שנעשו אפי' לפני בד"הץ אם חסרים דרכי ההקנאה הבל המה וכמבואר בח"המ סי' ס"ח ובאחרונים שם, ואפי' בעשויים לפני הנוטארייו לא יוסיף תת כח אם על האמת לא עשו ההקנאות הצריכות וכמ"ש מוהר"י אירגאז בס' דברי יוסף סי' י"ט ואף לס' הרבנים שלשה המה מטיבי מרבני איטאלייה שבאו דבריהם בס' עיקרי הדט חא"ח סי' כ"א הם אמרו דפשט המנהג בכל גלילות איטאלייא להכשיר כל הצוואות הנעשות על ידי נוטארייו מפורסם ואף צוואת בריא ואע"פ שאין בה קנין והמנהג בזה הוא כ"כ פשוט עד שמי שיערער עליו הוא באזני כל השומעים כמתעתע וכו' עי"ד מ"מ כבר בא חכם הגאון מו"הר מוהרא"ק בס' שער אשר חח"המ סי' כ"ה ד"פ ואחר שפקפק בעיקר עדותם מדברי רבני איטאלייא בעצמם עוד בה דעמד בשורש הדבר דהלכות מנהגים והעלה מפום רבנן קמאי ובתראי דכדי להוציא ממון מהמוחזק צריכים אנו לברר הדבר שיהיה מנהג ותיקין שיבאו ויעידו עדים כשרים שכבר בא הדבר לפני ב"ד וגמיר וסביר ודנו ועשו מעשה ככה.
אשר אופן זה הוא רחוק המציאות ובעבור זה לא נוכל עשות בשום פעם מעשה ע"פ אלו העדוייות יעוש"ב נפלאות מתורתו, ובכן מאן ספין ומאן רקיע להוציא ממון מן הבעל ולומר דכבר נהיגי בכל אתרוותא אלין לדון על פי השטרות הנעשין בנוטארייו ואין פוצה פה ומצפצף דשכיר מצי איהו מימר ידענא בנפשאי דאילו הייתי לפני הערכאות כן היו דנין ומחיבין אותי אולם אנא לב"ד של ישראל קאזילנא ולגבי דידהו שטר זה כלא חשיב בעבור חסרון הקגו"מך ובמה תהיה כח האשה גדול לחייבני במה שאיני חייב כיון דאילו היה עשוי השטר הזה בפני ישרל ג"כ לא היה בו שיווי כלל.
האמנם לדידי חזי לי דשפיר יכולין אנחנו לאשר ולקיים שטרא דנא והחייוב אשר קבל עליו הבעל הנז' אף שאין כתוב בו שום קנין ושום דבר יען הוא עשוי סמוך לחופתם יום או יומים קודם ותמן תנינן בכתובות דק"ב ופסקוהו הפוס' וכמבואר בא"הע סי' נ"א דתנאים הנעשין בשעת נישואין הן הן הדברים הנקנים באמירה ואינם צריכים שום קנין דבההיא הנאה דמתחתני אהדדי גמרי ומקנו.
איברא דכתב הטור ז"ל דדוקא היכא דקדשו מיד ולא הפסיקו בדברים אחרים אבל הפסיקו בדברים אחרים לא וכתב הרב"י דהם דברי הרא"ש בשם רשב"ם וכ"כ הריב"ש בסי' קכ"ט דצריך שיהיו התנאים בשעת הקידושין אבל אם היו התנאים בשעת השידוכין ואח"ז קדשו ולא הזכירו התנאין אינן נקנין באמירה עי"ש ובנ"ד היה הפסק יום או יומים משעת התנאין עד שעת הקידושין.
ואע"ג דרבים פליגי עליה דרשב"ם בחילוק זה מ"מ סברתו אינה יחידאה וכן פסק מור"ם ז"ל להדייא ופשיטא דמצי המוחזק לומר קי"ל וכמ"ש הפוס' בהדייא.
אכן אי מהא לא תברא לכ"ד ויש פנים לומר דבככה"ג גם רשב"ם יודה דמקרי שעת קידושין דבודאי זה אינו ענין ברכה דבעינן שלא יפסיק בין ברכה לעשיית המצוה ושלכן נאמר דבעינן שלא יהיה הפסק כלל דזו אינה סברה רק הכונה דיהיה לנו בירור גמור דעל סמך קדשה וכגון שעשו התנאים והתחילו להתעסק בנישואין דאם עשו התנאים והלכו כל א"וא לדרכו הטוב ושוב באו להתחתן אזי יש מקום לומר דחזרו בהם ממה שנדרו זל"ז, אך כל היכא דע"פ התנאים החלו עולין בענייני הנישואין זה מקרי עמדו וקדשו מיד וכמש"ר לה' המבי"ט ז"ל בח"א סי' רכ"ג שכ"כ להדייא וז"ל אפילו לדעת רשב"ם היינו כשלא קדשו מתוך הדברים אלא לאח"ז ולא הזכירו מה שפסקו כשקדשו אח"ך דדילמא הדר ביה אב ממה שפסק לבנו אבל כששדכו והתנו לקדש וקדשו אח"ך הרי הוא כאילו לא היה שום הפסק בין הפסיקה לקידושין ולא היה צריך אח"ך בשעת הקידושין להזכיר הפסיקא כי מתחילה כן התנו שיתן הוא לבנו כך ושיהיו הקידושין לזמן פ' וטעמא דדברים אלו שנקנו באמירה הוי משום דמתחתני אהדדי והרי נתחתנו מיד בקידושין וקדמו בלי הפסק ומ"ש רש"י שהקידושין הם גמר הדבר היינו דכשלא קדשו יכול לחזר בו אבל אם פסקו ועשו שידוכין ולא חזר בו אח"ך וקדשו הוו הקידושין גמר הענין דעל תנאי זה קדש וכו' ושידוכין שכתב הריב"ש בסי' קכ"ט היינו פסיקתא דרב גידל וכו' יש"ב שהוא כדברינו והנ"מ בדצ"ב הביא דברי המבי"ט ועם שכתב עליו דכ"כ בלי ראיה עכ"ז כתב הוא חילוק דמסתבר עי"ש.
ואע"ג דמוהר"ש הלוי בח ח"המ סי' ו' דעתו להיפך וס"ל דכל שהתנאים היו בעת השידוכין ועבר זמן בין השידוכין והנישואין לא מהני בלא קנין וכמבו' בתשובתו שם בכה"ג יודה דשאני התם דנעשו השידוכין ויכולין לחזר בם עד שעת הקידושין וכיון שכן אע"פ שלא חזרו בהם ס"ל דכיון דלא הזכירו התנאים בשעת הקידושין לא גמרו הענין על סמך התנאים הראשונים ודעת החתן ליכנס בין יקיימו מה שנדרו לו בין לא יקיימו אבל כל שהתנאים נעשין סמוך לחופה או יומים או חדש או ימים והתחילו תכף להתעסק בצרכי החופה זה מקרי עמדו וקדשו דמוכחא מילתא להדייא דעל סמך זה נעשו הקידושין.
וכזאת וכזאת ראיתי לה' מוהר"ח יאודה ז"ל בתשו' כי באה בס' כרם שלמה א"הע סי' ז"ך שכתב כן וז"ל חקרתי ודרשתי מתי היה הפסיקה וא"ל שביום שנכנס לחופה בבקר כתב לו השטר שנתחייב לתת לו הק"ן גאסים ונתרצה ונכנס לחופה ב"ב וכיון שהוא כן אליבא דכ"ע קנה ואפי' אם לא היה קנין בדבר כלל כיון שקדשו ב"ב וכדר"ג ואף שמדברי הטור משמע דצריך שלא יפסקו בין הפסיקה לקידושין בדברים אחרים כלל ואם הפסיקו לא קנה אע"פ שקדש באותה שעה וכ"ש בסוף היום כמי שיראה שם מ"מ בנ"ד הוי כקדש תכף ומיד כיון שהיו נישואין ג"ך וצריך טרחא הרבה וזמן רב כדי להכין צרכי החופה ומאותה שעה שפסק ונדר לו התחילו להכין הוייא כעסוקין באותו ענין וכאילו קדש מיד וגדולה מזו מצאתי לה' המבי"ט ח"א סי' רכ"ג וכו' ובנדון הרב עבר כמה זמן משעה שפסק עד זמן שקדשו ועכ"ז כתב הרב דקנה כיון שהיה קנין ושבו' בדבר לקדש לזמן פ' וכיון דקדש בזמן ההוא הו"ל כקדש מיד בשעת הפסיקה ולא קאמר ר"ג דצריך שיקדשו מיד לדעת רשב"ם אלא היכא ששדך באמירה בעלמא אבל לא כשמתנים בשעת הפסיקה לקדש לזמן דככה"ג הו"ל כקדשו מיד בלי הפסקת דברים וכו' יש"ב דמתבאר מדבריו דעמדו וקדשו מיד ל"ד אלא כל שהתחילו להתעסק בצרכי חופה די.
תו איכא טעמא אחורי תניינא ההיא דכתב ה' המב"יט שם דהיכא דנכתבו התנאים בשטר אפי' פסקו ועבר זמן עד שעת הקידושין חייב לשלם ודייק לה מדברי הרמב"ם פכ"ד מה' אישות.
וה' נתיבות משפט בדצ"ב פירש דברי המבי"ט דמיירי בכגון שהכתיבה אין בה חייוב מספיק ומצד עצמה לא תוסיף תת כחה לחייב לראובן וכתב שסברת הרב נכונה היא רק שעל ראייתו פקפק בה יעו"ש, גם ה' מוהר"ח יאודה שם מסכים הולך לדברי המבי"ט יעו"ש ומינה אתה דן לנ"ד דכיון דנכתבו התנאים בשטר נתחייב גם לדעת רשב"ם ז"ל.
ולא אכחד שראיתי לה' בא"הט בסי' נ"א סק"ז שהביא דברי ה' המב"יט וכתב וז"ל וע' תוס' דכתובו' דנ"ג ע"א בד"ה השתא דמשמע שם אפי' כתבו אם לא קדשו מיד יוכל לחזר דהא שם בגמרא איירי דכתבו לה ע"ש ע"כ הרי דלפי דברי התוס' ז"ל הגם דכתבו בשטר כל שלא עשו הקנאות לא מהני.
אבל לע"ד אהמ"ח מהבא"הט לא צדק בזה דהש"ס איירי דבא לחזר קודם כניסה ובכי הא בודאי דיכולין לחזר אפי' שכתבו תנאיהם בשטר אבל ה' המבי"ט מיירי היכא דעשו התנאים ועמדו וקדשו לאחר זמן דבכי הא קנה כיון דכל עיקר טעמא דקנייה הוי בההיא הנאה דמתחתני אהדדי וכבר נתחתנו ומבורר ענין זה בדברי ה' המביט בעצמו יעו"ש אתאן לטענה השנית שטוען שלא קרא השטר למותר יחשב להשיב על פרט זה דמלבד דכל שהוא חתום בחתי' ידו ומה גם דאיכא עדים לא מהני ליה טענה זאת לכ"ע וכמ"ש מרן בש"ע ח"המ סי' מ"ה ס"ג ומורם בא"הע סו"סי ס"ו ויעו' בס' ז"לא חח"המ מע' הש' דשס"ג.
עוד בה דבשטר שלפנינו הערכי הוא המעיד שקרא אותו לפניהם והם שמעו והסכימו לזה והערכי הוא נאמן בזה לכ"ע והוא ברור, נמצא דע"פ שטר אמיץ וחזק שבידה יכולה לתבוע ממנו הן דמי כתובתה והן דמי מזונותיה הכל כאשר לכל כפי מה שכתוב בשטר ואין מכלים ובכן מה הועיל הבעל בעשותה מורדת זהו מה במצודתי היום נאום עפר ואפר הקריב את קרבנו. מנחת עני מקנה קניינו. והוא הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו.
ואחר החיתום את זה ראיתי לה' כפי אהרן בח"א חא"הע סי' ט' שכתב דבר השייך לנ"ד וז"ל אל יקחך לבך לומר דע"כ ל"א הכי אלא בתנאים דלקרובי קאתי אבל בתנאים דלרחקה קאתי שאם ישא אשה אחרת שיגרשנה ושיתן לה כ"וך איפשר דבכה"ג לא איתמר לא היא דהעיקר הוא דבההיא הנאה דמתחתני גמר ומקני מעכשיו ולכשירחיקנה וכו' יעו"ש.