אור ברסלב

אבני האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן א

משלוניקי יע"א למע' רב רחומאי, הרב המופלא וכבוד ה' מלא המלך דוד נר"ו אשר אור תורתו זורחת בעי"ת סופ'יאה יעא לס' קי"ח שבט התר"סה מעשה שהיה כך היה ר' נשא את לאה והיא חלי"ש בלי זש"ק והן עתה באו לחלק יורשי האשה האשה עם הבעל ולא יש להבעל מעו"ב להחזיר המחצית מהמדודין וחפץ לתת במקומן מטלט' ואמרו לי מעלת הדיינים אשר פה העירה כי הדין הוא שיקבלו יורשי האשה המטל' ע"פ השומא ויורשי האשה אינם חפצים כ"א מעו"ב בעד המדו' וכשאני לעצמי שניתי פרק זה בקצרה כי לא אוכל להתהלך ברחבה כמאז ומקדם דלא צילא דעתאי מטרדות הזמן וכו'.

הנה מרן בש"ע ח"מ סי' ק"א ס"ב פסק דאם אין לה מעות אפי' למכור וכו' אלא נותן לו מה שיש לו וכו' ע"ש ובס"ט פסק דשמין כפי מה שיוכל למכרם מיד ופי' הסמ"ע שם דל"ד מיד אלא דשמין אם היה לפנינו איש א' שצריך לו ורוצה לקנות ע"ש וא"כ לא צדקו יורשי האשה בטענתם וכ"פ בס' משפטים ישרים סי' ו' בנד"ז ממש וכ"פ הפמ"א ח"א סי' פ"ג וצ"ג ואף שהביא משם הרדב"ז דס"ל דכשכתב מעו"ב צריך למכר וליתן מעו"ב מ"מ הביא שם למוהרי"בל שחולק עליו, וכ"פ הר"בד בא"הע סי' ס"ז וכ"פ הז"לא ח"ב ע' כתובה ע"ש וא"כ יציבא מלתא ספיר גזרתם ממע' הדיינים.

אמנם אנכי מסתפק דבכתובות שלנו שכתוב ונשבע וכו' המעות לפיהן וכו' הרי דהתנה תנאי גמור דיחזיר מעו"ב ובזה כ"ע מודים שהמעיין בדבריהם דרבנן שהביאו מחלוקת בזה למוהריב"ל יראה דה"ד בנדונו דלא היו כותבין כן אלא היו כותבין שהכניסה לו מעו"ב ומלישנא יתירא אנו באים לדון וע"ז כתב מוהריב"ל דתפסת מועט תפסת דה"ד ביש לו אבל בנ"ד דכתבינן כה"ג הוי תנאי מפורש להדייא ובזה לא מצינו מחלוקת וסעד לדברי ממ"ש הז"לא בח"מ אות ז' משם הדב"מ דאם התנה לפרוע מעו"ב חייב למכר וליתן ולא יוכל לדחותו אצל מטלט' שצריכין שומא וזה לכ"ע וכתב שכ"כ מוהריק"ו ומוהרמ"א והרדב"ז והרמ"ע והכנ"הג ע"ש ולא הביא חולק למוהריב"ל כאשר כתב בא"הע אות ך' א"ו כדאמרן וא"כ לכאורה טענת היורשים אמתני ותקיפא ובפרט שיש שבועה ואף אם יהיה מחלוקת ס' שבועה להחמיר ואף שנאמר כמ"ש הז"לא בח"מ שם משם הכנ"הג שאם נהגו שאפי' שמתני כן אין פורעין במעו"ב מנהגן מנהג ע"ש וא"כ ה"ה בהשבון אולי המנהג כן הוא ואנכי לא ידעתי.

מ"מ הא סיים הז"לא שם זולת אם נשבע דיקיים השבו' ע"ש וה"ן הרי נשבע להחזיר מחצית המדו' בעין ולא ממטלט' וא"כ טעמא דרבנן סבוראי לא ידענא.

ועלה על דעתי לומר ע"פ מ"ש הב"ד באה"ע סי' פ"ג דבהשבון לא עדיף מהאשה עצמה דלא עדיף את מגברא דאתית מינה וכמו דבהיא עצמה אם לא יש מעו"ב לוקח מטלט' ואינו יכול לכוף לבעל שיתן לו דמים אף במדודין כן נמי בהשבון, אך זה יש לדחות דבשלמא אם היה התנאי הכתוב בחייוב ההשבון כתנאי גביית כתובה באשה עצמה ניחא אך כיון שעינינו הרואות שבתנאי האשה כתוב תגבה כל סכי כתובתה במשלם ולא פירש המעות לפיהן והש"ע לפיהן כמו שפיר' בתנאי ההשבון א"כ יש לחלק ביניהם, ומה גם באשה עצמה צל"ע דטעמא דמילתא הוא משום קי"ל כמ"ש הרב"ד בא"הע סי' ס"ז והלא כיון שכתוב בכתובה ונשבע וכו' לקיים הרי לא יוכל לומר קי"ל כמ"ש הז"לא בח"ב אות ה' בהשבון עי"ש. ודרך אגב י"לד דהרב"ד בא"הע סי' פ"ג כתב בפשיטו' דבהשבון אין מנכין שום פחת בש"ע אם עושין מעין מלאכתן ושכן מנהגנו וזהוא היפך מ"ש ה' ידי דוד קאראסו בסי' ך' דמנהגנו דמנכין הפחת בהשבון, גם מ"ש שם דאבן מצבה היא מאמצע כנראה דלא הוי בכלל קבורה וזה היפך דברי הב"ד בסי' פ"ג, וכל קבל דנא הפ"הא בח"א פכ"ב מה' אישות כתב דגם התכריכין וש"ד מן האמצע וצריך להתיישב בדבר וחלות'י היא מול מע' כת"ר נר"ו כי ישים עינו לטובה ויודיעני מה משפט הנער ומעשהו ויגלה דעתו בזה ויאיר עיני בתשובה ברורה להלכה ולמעשה. הנני דו"ש ומעתיר בעדו כל הימים אהובו הקורא אליו מרחק והוא הצעיר פנחס ב עזרא ברזלי ס"ט וזה אשר השבתי לו. טוביינא דחכימי. מרגליתא דלית בה טימי, באהבתו אשגה ותהמי נפשי עלי, החכם הש' והכו' גם עצ"ור כש"ת פנחס ברזילי. נר"ו. בטרם יקדים קנ'ה וכו', היום היא שיחתי ע"ע השבון מחצית הכתובה שיורשי האשה תובעים מהבעל מחצית מעות המדודין שהכניסה במעו"ב והבעל חפץ להחזיר להם מטלט' ע"פ השומא בעבור כי אין לו מעות, ויורשי האשה מאנו קחת באמרם זיל את וטרח וזבין ואייתי מעות.

ראיתי למעכ"ת מאי דשרטט וכתב בזה וא"ץ לכפל הדברים. אך אנא נפשאי אען ואומר על אחרון ראשון דבמה שהקשה דלמה באשה עצמה לא נזכה אותה ליקח המעו"ב מחמת השבו' שיש בסוף הכתובה כיון דאין הענין אלא מטעם קי"ל הנה מקום איתנו ליישב הדבר בתרי אנפי, ובטרם אקרב להגיד אומר דמ"ש כ"תר לחלק בין השבון לכתובה דשניין דא מן דא תנאי ההשבון מתנאי הכתובה וכמ"ש בראשית דבריו דבהשבון כתוב להדייא ונתחייב להחזיר מחצית סכום הנדונייא הנ"ל וכו' המעות לפיהן משא"כ בכתו' שאינו כתוב רק לעו' תגבה הכלה הנ"ל הסך הנז' במושלם נמצא דבתנאי הפרעון אין כאן חייוב להחזירה במע"ו בחילוק זה הנה בא בתשו' מוהרי"בל ח"ב סי' כ"ה ומפורש יוצא מתוך תשו' הפמ"א ח"א סי' פ"ג, ואע"ג דאנן בדידן כתבינן בכתובה להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי וכו' וכתב מוהרימ"ט בח"ב חא"הע סי' ב' דבכה"ג גובה מעידית אפי' מיתמי והחזיק בימינו מו"הר ב"ד באה"ע סי' ס"ה דנ"ו ע"א הרי דגם בפרעון הכתובה יש תנאי מפורש לפורעה במעו"ב.

כבר בא חכם ה' מוהרש"מ בס' עבודת השם א"הע סי' כ"ד דקל"ח ע"ד וכתב משם ה' עדות ביהוסף ח"ב סי' ל' שדחה דברי מוהרימ"ט ופסקו שם ה' מוהר"ץ והרב המחבר דגם לשון זה אינו מועיל ודחה דברי מוהרימ"ט והביא משם הנחלת שבעה שהביא בשם ת' מוהר"ם דלשון זה מגן שוייא לגבות מן העידית ומר הוא דקאמר דסברא זאת דמוהרימ"ט והב"ד לאו סברא מוסכמת היא ואדרבא רוב הפוס' חלוקין בזה ומכללם מוהר"ם ואילו היו רואים מוהרימ"ט ומוהרי"ד תשו' מוהר"ם הוו הדרי בהו, ומ"מ לא נכחד דעיקר הזכייה לתת לה מטלטלין אינו אלא מטעם קי"ל כמוהריב"ל דהאיכא מוהרשד"ם והרדב"ז דס"ל דכשכותב שהכניסה מעות מדודין צריך ליתן לה מעות מדוד' ובפרט עתה בהצטרף לזה ס' מוהרימ"ט והרב"ד דסברי דבפרעון הכתובה איכא תנאה לגבות מהעידית דהיינו מעות והדלת תיסוב על צירה מדוע רבנן קמאי הפמ"א והב"ד דזיכו להיורשים מטעם קי"ל לא חשו לשבועה דכתיב בסופא דמלתא דנשבע לקיים כל התנאים הנז' (ע' עבודת השם סי' ל"ג רמזתיהו בסוף הסימן ובתשו' מוהרש"ג שבס' צל הכסף סי' ל').

אולם אשכחנא לה פטרי בתרי אנפי וכדאמינא מעיקרא הפן הראשון דכשתבא לגבות הכתובה האשה עצמה הוא באחד מב' אופנים או מחמת מיתה ב"מ או מחמת גירושין וכשבאה לגבות מחמת גירושין אין לנו עסק בהן דהא מסתמא הוא שבאו לידי השואה דאי לאו הכי לא היתה מתפייסת לקבל גטה ואינו יכול לגרשה בע"כ כיון דלא משכחת לה אלא ע"י השואה מסתמא משוין ביניהם את הכל וכמה פעמים היא מפסדת ונוטלת פחות ממה שהכניסה וכמו שאנו רואים מעשים בכל יום וא"כ לא נשאר לנו מקום לל'ון אם נוטלת מעו"ב אם לאו כי אם באלמנה הבאה לגבות מהיתומים ובכי הא מה להם ולשבועה שנשבע מורישם הלא הם יכולים להרים דגל הקי"ל בעבור שהם לא נשבעו ושבו' המוריש לא חיילא עליהם וכמ"ש הריב"ש בסי' של"א והביאו מור"ם בח"המ סי' ר"ט ס"ד, והביטה וראה בנדונות הפוס' שכתבו דהאשה נוטלת מטלטלין מטעם קי"ל דלא מיירו אלא באלמנה עם היורשים.

הפן הב' דמנהגנו לכתב הכתובה בב' דפין בדף האחד כתבינן כל ענייני הכתובה והאחרייות וחייוב הפרעון ושם לא כתיב שבועה ובדף הב' כתבינן התנאים אשר אחד מהם הוא תנאי ההשבון ושם כתוב בסוף שנשבע החתן לקיים כל התנאים הנז'.

וכתב הרב הגדול מוהרח"ש בח"ג סי' ע"ד וקי"ד דהשבו' שנשבע החתן לא קאי על כל תנאי הכתובה כ"א על מה שכתוב בדף הב' אבל על המזונות וכסות ועונה הכתובים בדף הא' לא קאי השבועה וכ"כ בכתובה בדף האחד קנין לחוד ובדף הב' קנין ושבועה יעו"ש, ואע"ג דה' ירך אברהם בח"א חא"הע ס' ו' תהי עלה דמוהרח"ש וכתב דאין לחלק בהכי ולדידיה ברירא ליה כי על הכל קאי כבר הרד"ק הזקן בס' ידי דוד סי' ט"ו חלק עליו בכח וכתב דבמה כחו גדול לחלוק על מוהרח"ש במילי דסברא יעו"ש ובס' דברי שמואל חא"הע סי' ט' נמצא דבפרעון הכתובה אין כאן שבועה ולכן שפיר יכול לומר קי"ל ואח"ז ראיתי לה' דב"מ בח"ג סי' יו"ד במאי דקאי מר לענין עוברת ע"ד דאיכא ס' הריטב"א והר"אה דס"ל דאפי' לא העבירתו רק חשבה עשות חשיבא עע"ד ויוצאת שלא בכתובה ואחר שכתב דהמוחזק יכול לומר קי"ל כוותייהו הדר ביה מר וכתב דבכתובות שלנו שכותבין שבועה לקיים כל התנאים הכתו' בכתובה אינו יכול לומר קי"ל עי"ד הרי דגם בפרעון הכתובה קאמר מר דאינו יכול לומר קי"ל דגם עליה קאי השבו' והוא פלאי איך לא זכר שר דברי מוהרח"ש דקיימי לעומתו.

ואחר הישוב לק"מ דכן הוא האמת דלענין פרעון איכא שבו' דהכי כתבינן בדף הב' ע"הת ונתחייב החתן הנז' שאם תבא שטכ"ז לידי גוביינא הן מחמת מיתה הן מחמת גירושין לעולם תגבה הכלה הנז' הסך הנז' במש' עספ"א וכו' הנה לך דאיכא שבועה גם על פרעון הכתובה ולפ"ז אין הבעל יוכל להוציאה בלי כתובה בטענת קי"ל דהא למאן דס"ל דאינה מפסדת כתובתה כל היכא דמגרש אותה בלי פרעון לא קיים שבועתו אבל באופן הפרעון אם הוא במעו' או בכל מידי דשוה כסף לא יש שבועה ובודאי דמצי מימר קי"ל דגם זה חשיב פרעון וברור הוא אבל אי קשייא הא קשייא ע"ע ההשבון ששם כתוב שבועה בהדייא לפרוע במעו' ואיך כתבו הפוס' הנז' דיכול להחזיר לאנשי האשה מטלט' כשאין לו מעות מטעם קי"ל מאחר דאיכא שבועה וס' שבועה להחמיר וכדבר האמור מפי כ"תר.

ברם כשאני לעצמי היסוד שהניח כ"תר דבהשבון יש תנאי מפורש להדייא בכתובה להחזיר מחצית המעו"ב במדודין בעבור לשון זה דהמעות לפיהן לדידי חזי לי דהוי הנח'ה שובר'ת דנוסח התנאי הלזה הנהוג בינינו הוא שכותבין שנתחייב להחזיר וכו' הכל לפי הערך שקבלן המעות לפיהן והש"ע לפיהן ופירוש תיבות הללו אין הכונה אלא משום יוקרא וזולא דהיינו הורדת המטבעות ועלייתן ופחת המטלט' ועלויין והכי מפרש לה הר"הג מוהרח"ש ז"ל בח"ג סי' ע"א וה"ד ה' בארות המים חא"הע סי' י"ג וז"ל כלל הדברים בענין ההשבון למעשה וכו' במה שהכניסה לו במעות ישלם לה במעות אם יש לו ובמה שהכניסה לו במטלט' ישלם במטל' כפי הערך שקבלן בעת הנישואין וכו' ומה גם עתה שרגילין לכתב המעות לפיהן והמטלט' לפיהן שאינו משלם המטלט' שהכניסה לו אלא במטלט' ואם פחת מחמת זולא חייב לשלם הפחת במטלט' ואם הותירו כגון שהוקרו אותו השבח של הבעל וכו' יעו"ש ואכתפיה מסתמיך ואזיל ה' בארות המים שם בדקמ"ה ע"א שכתב דלפי מנהגנו שאנו כותבין תנאי זה ודאי חייב להחזיר הכל כפי שיווי וערך שעת הנישואין ואם הוקרו או הוזלו אין ליורש האשה שום דבר בענין יוקרא וזולא בשעת ההשבון והחזרה כי כל תנאי שבממון הוא קיים ע"כ הרי דעיקר תנאי זה אינו אלא לענין יוקרא וזולא, ואם ראה תראה למוהרשד"ם בחא"הע ס"וסי קכ"ו שנראה מדבריו דכשכותבין לשון זה יהבינן לה המחצית במטלט' היינו ביש לו דוק שם.

איברא דמדברי מוהר"א בן חסון ז"ל בתשו' כי באה בס' משפטים ישרים סי' ו' אין נראה כן ומדבריו מתבאר דכונת התנאי היינו להחזירם ליורשים במעו"ב שכתב וז"ל ולענין המדודין הרי כותב בכתובה שהודה החתן שקבל כ"וך בש"ע וכ"וך במדודים ונתחייב להחזיר ליורשי האשה אם תמות בחייו החצי כמו שקבלם וכיון שהוא הודה שכך קבל במדודים יתן ויחזר במדודים וכו' ולמה ששאל שימתין אותו עד שימכר המלבושין שאין לו מעות לזה אומר שגם זה מילתא דפשיטא דודאי אם אין לו מעות יפרע במטלטלים ואין מחייבין לב"ח שימכר חפצו ויפרע במעו' אע"פ שהתנה בהדייא שיפרע במעות מדודים אם אין לו מעות ויש לו מטלט' יפרע במטלט' וכו' ע"כ הרי דהבין בתנאי זה דהוי לחייבו דמה שלקח במעו"ב יחזירם כך וא"כ תקשי עליו מדוע פסק דאם אין לו מעות שאינו חייב למכר המטלט' מאחר דאיכא שבועה וס' שבו' להחמיר, ולכי תידוק פורתא הא ל"ק כלל דהא לפי דעת הרב אין כאן ספק כדי שנאמר ס' שבועה דלדידיה אפי' שהתנה להחזיר מעות אינו חייב להחזיר במעו' כשאין לו ומ"ה פסק לדיניה הכי וזהו אפי' לפי נסחתו שהיה כתוב כמו שקבלם כ"ש לפי נסחתינו שכתוב כפי הערך שקבלם דהכונה היינו שיהא נידון בערכים ביוקרא וזולא.

(ואחז"ר בא לידי ס' ידי דוד וראיתי לו בסי' ז"ך מ"ש בפירוש דברים הללו ולא הונח לי אהמ"ר) ובדרך זו אלך בתשו' מוהרי"בל ח"ב סי' כ"ה שגם מדבריו היה מקום לבע"ד להתעקש ולומר דהיכא דכתיב תנאי זה היינו לחייבו שיתן מעו"ב בחזרה, דאחר שהרב סבר מימר דהיכא דכתוב בכתו' שהכניסה לבעל סך כ"וך במעו"ב והשאר בנכסים ובמטלט' דבודאי לכך נתכונו שתקח מה שהכניסה במעו"ב בגביית כתובתה וגם בהשבון שתקח מחצית העזבון שהכניסה בעין וחזר וכתב דה"ד היכא דאית להו זוזי ליתמי אבל אי לית להו זוזי לא מטרחינן להו למזבן דתפסת מועט תפסת כתב וז"ל וגם יש להסתפק אם גם בהשבון נימא הכי שיקחו היורשים המחצית מהמעות שהכניסה במעו"ב (ונראה דמקום הספק הוא בשאין לו דאי בשיש לו אין כאן ספק ואין שייך לומר הצד הב' או איפשר דהספק הוא בשיש לו וכונתו דאם גם בהשבון הדין כן לתת לו מעו"ב ביש לו או אם נאמר גם בזה תפסת וכלומר דדיינו דהוא מחזיר המחצית היפך הדין דהבעל יורש את אשתו אבל לא לחייבו לפורעם במעו"ב ודוק) או אם נאמר גם בזה תפשת מועט איברא דבשלוניקי לפי מה שכותבין בכתובו' שיחזיר מחצית הנדונייא ליורשיה כפי מה שקבל המחצית במעו"ב שהכניסה לו במעו"ב היה אפשר לומר להשבון לחוד נתכונו להחזיר מחצית הנדונייא ליורשים כפי מה שקבל ומשו"ה כתבו הסך שהכניסה במעו"ב וכו,' ולפ"ז נראה לומר דבשלוניקי מההשבון יחזיר המחצית מהמעו' שלקח במעו"ב ליורשיה ובכתובה לא תגבה האלמנה דבר במעו"ב לפי מה שהוא רשום בזכרוני שבשלוניקי אינם כותבי' החזרת מעו"ב אלא בהשבון וכו' עי"ד, עיניך תראנה דגם הוא מסייע שיש בו ממש לה' מוהר"א חסון בכונת התנאי הגם דלענין דינא פליגי.

אבל האמת מלבד דמוהריב"ל ז"ל לא היה נוסח הכתובה לפניו רק היה כותב כפי מה שרשום בזכרונו וכמ"ש להדייא עוד בה דאיפ' דבזמנו לא היו כותבין אלא כפי מה שקבל וזה הלשון יתפרש יותר דהיינו על האופן שקבל המעו"ב במעו"ב אבל לדידן דכתבינן לפי הערך שקבלם אין ספק דכונת התנאי היינו לענין יוקרא וזולא ומי לנו גדול מראש האחרונים ורבני שלוניקי הוא הקדוש מוהרח"ש דהיה בדור שלאחריהם ואיתו עמו ה' בארות המים דהוי בתרא טפי ובודאי דכוותייהו נקיטינן דאין ספק דלא נעלם מהם תשו' מוהריב"ל הנ"ז ומוכרח דמפרשי לה כדאמרן, (כי מן הבאר נפל לי ספק בכתובו' של פה עיר סופיאה יע"א שכתוב בהן כלשון הזה, ולענין ההעדר התנו ונתחייב החתן הנ"ל שאם ח"ו תפטר הכלה הנז' בחיי החתן הנז' בעודה באישות עמו ולא ישאר לו ממנה זש"ק שיחיה ששים יום אחר פטירת אמו אזי החתן הנז' יחזיר המחצית מכל מה שהכניסה לו באופן שהכניסה ליורשיה יורשי כתובתה דניבת באופן שהכניסה נוטה יותר להצד שחייב להחזיר המעו"ב בעינייהו דהוי כלשון כמו, שקבלם והגם דמידי מחלוקת לא יצאנו מ"מ איכא ס' שבועה ולכן נראה לפשר ביניהם) ולאשר אמר דמצא בס' ידי דוד סי' ך' שכתב על האבן ומצבה שהוא מן האמצע וזה היפך ס' הרב"ד באה"ע סי פ"א דהאבן הוי צורך קבורה.

הנה ס' ידי דוד איננו איתי לראות הדברים בשרשן אך בס' באר המים סי' פ"ד כתוב כן ונהירנא שהוא הוא הנוסח הכתוב בס' ידי דוד כי שניהם היו ב"ד של יתומים בזמן ההוא אבל האמת דאין להתלונן עליהם מאומה דעיקר המנהג יסודתו בזמן הב"ד גופיה וכמו שמבואר בס' בארות המים שם סי' י"ג דזכר עשה למנהג זה וכבר נודע דהוא היה סופר מהיר של הרב"ד ונושא כליו ושנים אחדות אחריו ישב על כס הרבנות בשלוניקי ועכ"ל דהרב"ד דינא קאמר ולא דבר גם מפאת המנהג.

ואפילו לא היה כן בנקל יכולין אנו לומר דנשתנה המנהג מזמן הרב"ד לזמנם וכבר מצינו חילופי מנהגים בזה בקירוב זמן יותר עמ"ש בהגהותי לס' יאודה יעלה חא"הע סי' ו', כנלע"ד.

חזר מעלת החכם הפוס' הנז' נר"ו וכתב אלי די השיב, ועם שאיני מופנה לחזר ולהשיבו עוד באורך מ"מ אמרתי להשיב דבר אך הפעם בקצר אמי"ץ לפי רוב האהבה וז"ל.

א ראשית ביקו'רי כל כתב' מני"ר דהחילוק שחילקתי בין השבון לכתובה של כת הקודמים היא מדברי מוהרי"בל ח"ב סי' כ"ה עי"ש ואנכי אי"ץ לא כן אנכי בכונת מוהריב"ל כאשר נראה מבין ריסי עיניו שהוא נר"ו מבין בכונתו דיש לחלק דבכתו' לחודיה מהני מילת מעו"ב דוקא להיכא דיש לו אבל בהשבון דהוי תנאי גמור מהני אפי' באין לו מעות דחייב למכר שזה בעצמו היה חילוקי ועלה כתב מר של כת הקודמין היא.

ואנכי לא אבין כן בכונת מהריב"ל דודאי אין לחלק כחילוק שחילקתי אני הדל דכיון דיהיב טעמא מוהריב"ל דבלא מילת מעו"ב לא היה הדין ליתן אפי' יש לו וא"כ גם בהתנה נאמר דמהני תנאה ביש לו דאל"כ אפי' יש לו לא היה נותן ול"ד כלל למה שהבאתי במכתב מהז"לא בח"המ דש"ה דאיירי בב"ח דבלא תנאי נמי היה גובה במעות אם יש לי וא"כ גם לגבי השבון דאית לן האי גריעותא ואדרבא גרע מכתו' דהוא משום תקנה אין לחלק אפי' בתנאי גמור וכ"ן מדברי הב"ד סי' ל"א, אך כונת מוהריב"ל הוא באופן זה דהוא מסתפק בהשבון אם יש לו מעות לא ימתין וכונת הס' דשמא נאמר תפסת מועט דכיון דהוא מכח התקנה דהבעל יורש ד"ת א"כ אפי' יש לו לא יתן אבל מעולם לא עלה על לב מוהריב"ל לחלק החילוק שחילקתי אני הדל כי באמת אינו.

ומאי דציין להפמ"א הנה ראיתי דבריו דבתחילה הביא מ"ש הפוס' (דהיינו מ"ש הז"לא בח"מ) דהיכא דהתנה במעו"ב וכו' וכתב דבכתו' ליכא תנאי כלל אלא לאתפרעא וכו' סתם ושוב הביא דברי הרדב"ז וכתב עליו מחלוקת מוהריב"ל וא"כ יראה כת"ר כי אין שום ענין למאי דאתינן עלה.

ועוד אף לפי הבנתו במוהריב"ל לא הי"ל לכתב של כת הקודמים שכנראה שחילוק זה סבר וקביל מוהריב"ל ובאמת ז"א כי החילוק שחילק אח"ך תבר לגזיזיה שאין חילוק ביניהם כמו שיעיין שם.

ועוד אנכי הרואה סתי' בדבריו שכאן פשיט"ל כדאמרן דס' מוהריב"ל אפי' באין לו ולקמן מסתפק מני"ר גופיה בהך מילתא במאמר מוסגר ולפ"ד במחכ"ת אין כאן ספק למעין בדבריו דכונת מוהריב"ל כדפירשתי ושו"ר שכבר קדמני בזה האדם הגדול בענקים מוהרח"ש בח"ג סי' ס"ו שמפרש דברי מוהריב"ל כדאמרן ולפני מר לא היה כאשר התנצל במכתבו, דברי דוד ס"ט.

רם מדברי מוהריב"ל לא יהיה לנו ראיה אך בדברי הפמ"א סי' פ"ג דקנ"ג ע"ג כתוב להדייא וז"ל מ"מ היה נר' לומר דאע"ג דבכל הכתובות המנהג לכתב ודא נדונייא דהנעלת ליה במעו' מדודין בעין כו"ך כיון שבענין הפרעון לא כתב אלא שחובה החלה כל סכי כתובתה גבוי גו"ש עספ"א ולא הזכיר שתגבה מעו"ב א"כ יכולים היורשים לגבות המטלט' בשומא ואין ראיה מההיא דמוהרי"קו ומוהרמ"א דבענין הפרעון התנה בפי' לפרוע למלוה סך ידוע במעו"ב ע"כ הרי לך בהדייא עיקר החילוק דמינה אתה דן להשבון דכתוב המעות לפיהן דלפי מה שהבין כ"תר הוא דהוי תנאי בפרעון לא דמי לכתובה ודוק).

ב כתב כ"תר נר"ו וז"ל ובפרט עתה בהצטרף לזה ס' מוהרימ"ט והב"ד וכו' י"ש. מבין ריסי עיניו נראה דהרדב"ז ומוהרימ"ט חדא שיטתא אית להו ולבבי לא כן יחשב דמלבד דהב"ד שם כשהביא ת' הרדב"ז לא צירף רק למוהרשד"ם.

ועוד הם מדברים שחייב ליתן לו עדית ובכללם מעות והיינו פשוט דין עדית ודין עדית היינו אם יש לו לא למכר ולעשות עדית וזה היפך דברי הרדב"ז וא"כ גבה טורא בינייהו (ד"ד ס"ט. מי לא ידע דאיכא טובא בין הרדב"ז למוהרימ"ט אולם כונתי לומר דלפי ס' מוהרימ"ט והב"ד הוא דאיכא תנאה גם בפרעון הכתובה לפורעם מן העדית ואנן אמרינן דהוא במעו"ב דהא גם בלי לשון זה כל שכתוב שהכניסה לו במעו"ב הדין נותן לפורעם במעו"ב רק דמטעם תפסת מועט כתב מוהריב"ל דדוקא ביש לו והיינו בעבור דליכא תנאי משא"כ היכא דהדר פריש ותני דחייוב הפרעון יהיה ג"ך מכל נכסין וקניינין דהיינו מעות ה"ז כמו תנאי ההשבון דאיכא חייובא לפורעם במעו"ב דאזי מחייבינן אותו אף באין לו ודוק).

ג כתב כ"תר נר"ו וז"ל דשבועת המוריש לא חייל על היורשים כמ"ש בריב"ש וכו' ולדעתי יש לחלק ביניהם דהריב"ש ורמ"א איירו בדבר שלא בא לעולם שאין שום חיילות קנין כלל ואין כאן אלא שבועה לכן שפיר מחלקי אבל בנ"ד דהוא מחלוקת הפוס' דיש חיילות קנין ה"ז דומה באם המוריש קבל ס' הפוס' המעמיד דלא יוכל לומר קי"ל א"כ גם כאן השבועה הוא שקבל להחזיר להפוס' המזכים לאלמנה וא"כ כיון שהוא נתחייב לס' הפוס' המזכים גם יורשיו כמוהו ומנ"ל לחלק וצ"ע (ד"ד ס"ט.

אנכי הרואה דכ"תר יושב ודורש כמשה מפי הגבורה בדברים שהתפוצצו הרים הגבוהים המה הגדולים רבני הפוס' ז"ל דמלבד דבמאי דפשיט"ל דבדבר דאיכא מחלוקת הפוס' והמוריש קבל עליו ס' הפוס' המחייבו דגם יורשיו חייבים.

ספוקי מספק"ל להאחרונים ובמחלוקת הוא שנוי וכמו שיראה הרואה בספרי המאספים בכללי הקי"ל ואכמ"ל וכבר כתבתי בזה בתשו' באורך דכדי לצאת ידי ספק צריך לכתב דהקבלה היתה עליו ועב"ך בפירוש ובפרט בדבר הנוגע להיורשים והמקבל ובכה"ג דהיורשים רוצים לשלם לה שוה כסף והיא חפצה מעו"ב.

עוד בה דגם במאי דקאמר דאם אמר הריב"ש שאין חייוב השבו' חל לגבי יורשיו ה"ד במידי דליכא ביה חיילות קנין כלל וכגון דשלב"ל אבל בדבר דשנוי במחלו' הפוס' אם יש בו חיילות קנין מודה הריב"ש דחייבים גם יורשיו.

הרואה יראה דהא ליתא וממקומו הוא מוכרע מדברי הריב"ש בעצמו דהתם קאי בענין אסמכתא דבזה נחלקו הפוס' דאיכא מ"ד דבקנין לחוד סגי ואיכא מ"ד דבעינן קנין בבד"ח ואיכא מ"ד דלא בעינן בד"ח רק שיאמר מעכשיו ובנדון הריב"ש היה רק קנין ושבועה וסבר השואל להריב"ש למימר דהשבועה משלמת לבד"ח ופסק הריב"ש דאף דנימא דמשלמת לבד"ח מ"מ לא קי"ל כר"ת בהא אלא כס' רוב הגאונים הסוברים דבעינן מעכשיו וכיון דלא אמר מעכשיו מגן שוייא רק דחייב להשלים מכח שבועתו יעו"ש ובסמ"ע סי' ר"ז סקנ"ז וטו"ז וש"ך וב"ח שם ובודאי דלא יחלק הריב"ש אמאי דקי"ל בעלמא דאם קבל עליו בפי' להתחייב כס' הרב פ' דיתחייב דלא גרע מקבל עליו קרוב או"פ ואם איתא דהשבועה הו"ל כקבלת הפוס' וכמו דסבר מימר כ"תר הלא איכא מ"ד דבקנין לחוד מהני לסלק האסמכתא והשבועה יהיה כמי שקבל עליו סב' זו א"ו דסברת הריב"ש דקאמר דאין השבו' עושה קנין הוא אפי' בדבר דאיכא מחלוקת.

וכל בתר איפכא מצינו לרבני האחרונים שנחלקו בדעת הריב"ש דמוהריב"ל ס"ל דע"כ ל"ק הריב"ש הכי אלא דוקא בדבר דליכא מחלו' הפוס' אבל בדבר דאיכא מחלוקת הפוס' גם הריב"ש יודה דאינו חייב להשלים מכח שבועתו ומפרש לה מוהר"ם ד"ב בתשו' סי' ל' דאע"ג דנדון הריב"ש גופיה הוא באסמכתא דאיכא מחלוקת כיון דלרובא דרבוואתא ל"ק הוי כפיטור ידוע יעו"ש והדברים עתיקים יעו' בכנה"ג סי' ר"ז הגהב"י ס"ק ר"ט ובסי' ס' הגהב"י ס"ק נ"א ובמאספי' שם ובאמת ה"ן לי עליו תרעומת איך נפלטו מתחת קן קולמוסו דברים אשר לא כן ואנכי לא ידעתי מה זה היה לבן קי"ש על דלתי התורה להעלות על ספר מסברת עצמו דברים העומדים ברומי מבלי שים עין ביקורת בספרי הפוס' המדברים ע"ז ?).

ד כתב כ"תר לחלק ע"פ תשו' מוהרח"ש דבפרעון הכתוב' אין כאן שבו' ויכול לומר קי"ל, ואהמ"ר דבריו לא יגהו מזור דכיון דבדף הב' כתוב שנתחייב לפרוע וכו' ועלה קאי השבועה א"כ אנו אומרים דהך תנאה שנתחייב קאי למ"ש בדף הא' מעו"ב וסייום התנאי הוא ובשלמא אם גם חייוב הפרעון היה בדף הא' ניחא (ד"ד ס"ט מי הגיד לו דזה הוי סייום תנאי הפרעון ולא תנאי חדש ואעיקרא נחזי אנן תנאי זה דנהגינן בשלוניקי לכתב בדף הב' וז"ן ע"הת ונתחייב החתן הנז'" שאם ח"ו תבא שטכ"ז לידי גבייה הן מחמת מיתה הן מחמת גירושין לעולם תגבה הכלה הנז"ל כל סכי כתובתה במשלם עספ"א ואפי' שתשאר זקוקה ליבם ופה סופיאה כותבין יותר בהרחבה וז"ן ואם ח"ו יפטר החתן הנז' תחילה אזי בין ישאר לו ממנה זרע ובין לא תשאר לה ממנו זרע לעו' תגבה היא את סך כתובתה ונדונייתה ותוס' משלם ע"פ הרול הרשום מטה כפי הסכמת ותיקין שבק"ק עירינו יע"א ע"כ למאי איצטריך דלכאורה נראה ללא צורך דכבר נכתב בדף הא' דאהו"ח שטכ"ז קבילית עלי וכו' לאתפרעא מכל שפר ארג נכסין וקניינין וכו' והא תנינא חדא זמנא חייוב הפרעון ואם נאמר דכדי לכוללו בשבועה בא הכפל מה נשתנה תנאי זה משאר התנאים מזונות וכסות וכיוצא, אך כד דייקינן בה תנאה דנא הנה זה בא לאפוקי מתקנה טוליטולא הביאה הטור בר"סי קי"ח דנהיגי דכשבאה האשה לגבות כתובתה מחמת מיתה אינה גובה מנכסי בעלה רק מעות נדונייתה ומה שהכניסה לו וכיוצא אבל לא התוספת דמה שמוסיף לה וכתובתה גובה ממחצית הנכסים שהניח בעלה בין יספיק לה בין לא יספיק לה וכן בתובעת היא הגירושין נותן לה מטלטלין כמו שהן אפי' באבד עינן בלבישתן ובהשתמש בהן ועוד שם היכא לא הניח בנים או בנות יעו"ש.

ולכן תקנו לכתב כן דכל שבאה הכתובה לידי גוביינה הן מח"מ או מחמת גירושין לעו' תגבה הכלה הנ"ל כתו' במשלם דהיינו נדויינא והתוס' מבלי מגרעת פרוטה קטנה ולפ"ז הוי תנאי אחר מחודש ולא נכחד דגם חייוב הפרעון בכלל דבכלל מאתים מנה אך יכול לקיים הפרעון בכל מידי דאיקרי שוה כסף כי לא פורש דהפרעון יהיה במעו"ב וכמ"ש ה' פמ"א ז"ל וה"ד בראשית דברינו דבתיבות שתגבה הכלה הנ"ל במושלם לא נתברר שיהיה הפרעון במעו"ב וכל זה פשוט למודה על האמת).

ה עוד כתב כ"תר דתנאי הכתו' שכתוב לפי ערך שקבלם דפי' תיבות הללו אין הכונה אלא משום יוקרא וזולא והכי מפרשי לה מוהרח"ש ז"ל בא"הע עי"ש, הנה טרם כל אגיד לו שתנאי ההשבון בתשו' מוהרח"ש כתוב נתחייב להחזיר כמו שקבלם אך באמת גם לפי נוסח דידן אין לחלק בהכי, ושפיר קאמרי והיינו משום דאי לא אתי הך תנאה אלא משום יוקרא וזולא לחודיה למה האריכו לשון ולמה לא כתבו בקיצור נתחייב להחזיר מחצית מכל סכום הכתו' לפי ערך וכו' והכל בכלל מעו"ב ומטלט' ולמה חלקיניהו בתרתי וממקומו הוא מוכרע שהרי הרב אומר כן שהרי עינינו הרואות למוהרח"ש שמחלק ביניהם דמעו"ב אם יש זוזי יהיב ליה ומטלט' אפי' אם יש לו מעות לא יהיב ואפי' אם לא יש לו מהמטלט' שלה וע"כ מדחלקם ולא כללם א"כ נימא הכי לגבי אם אין לו דמהני תנאה דלעולם יתן לו מעות, אלא דכבר כתבתי דלדעת מוהריב"ל אפי' אם התנה ל"מ ול"מ דדא ודא שוין ננהו ובכן לא אבין מ"ש כת"ר וז"ל ואם ראה תראה למוהרשד"ם שנראה מדבריו דכשכותבין לשון זה יהבינן ליה המחצית במעות והמחצית במטלט' היינו ביש לו ע"כ דלמה הוקשה לו עד שהגיע לתשו' מהרשד"ם ולא הוקשה לו בדברי מוהרח"ש גופיה כדכתיבנא דגם הוא מחלק בהכי וחילק ביניהם, ומה שהוק' לו מת' משפטים, ישרים כבר כתבתי דגם מוהרח"ש התנאי ההשבון היו כותבים כדרך מ"ש בס' משפט"י ואף ה' בא"הע שהביא נוסח אחר לא הוקשה לו כלל דדא ודא חדא היא ובזה אזד"ל מ"ש אח"ך דבזמן מוהריב"ל לא היו כותבים כפי נסחתינו אבל לדידן וכו' ומי לנו גדול מראש האחרו' מוהרח"ש, והרי ביארנ' דגם נסחת מוהרח"ש כנסחת מוהריב"ל ובודאי דלאו ליוקרא וזולא לחוד הוא דאתא אלא גם לחלק דיתן לו מעו"ב אלא דאין התנאי מועיל לשימכר כיון שבלא תנאי אפי' אם היה לו מעות לא היה נותן כיון שהוא תקנה, ויהיה איך שיהיה זאת נפלאתי עליו דעיקר יסודי הוא דבהשבון אם לא יש לו מעות' דאינו מחוייב למכר הוא מכח דגל הקי"ל וכמ"ש הב"ד וע"ז יש שבועה וכמ"ש כ"תר נר"ו וא"כ איך לא מחייבינן לו למכר מכח השבועה ובזה לא כתב מני"ר נר"ו להליץ בעד דייני מתא ומה שכתבתי משום תנאה לרווחא דמילתא הוא ובאמת עתה הנני חוזר בי כי אף בתנאי חולק מוהריב"ל ולית לן אלא חומר השבועה להחמי' וע' חק"ל א"הע סי' מ"ג וב"ד סי' ח"ל ע"ע וכו', נא יסלק אדוני על כי נטו דרכי מדרכו אך סמכתי על רוב אהבתו ומיני ומיניה יתקלס עלאה והוא הצעיר.

פנחס ב. עזרא ברזילי ס"ט. ד"ד ס"ט.

ככחי אז כחי עתה ואפריון נמטייה דהודיע לנו דגם בנוסח מוהרח"ש היה כתוב כמו שקבלם ועכ"ז פירש הדברים דהיינו לענין יוקרא וזולא ודלא כיתר הפוס' שהבינו דהיינו להחזירם במעו"ב וכ"תר שרוצה להעמיס דגם לענין זה קאמר עליו הראיה ומופח חותך.

ולבי אומר לי דבעבור זה הרבנים שאחר מוהרח"ש להציל מפקפוקים ומכל הסברות דהאיכא מאן דס"ל דבתיבות כמו שקבלם שייך לפרש דהיינו במעו"ב תקנו והרחיבו הלשון וכתבו לפי הערך שקבלם (ובנוסח זו העתיק הפמ"א בח"ב סי' מ"א) דבנוסח זה לא ימצא מי שיאמר דהיינו להחזירם במעו"ב דהא פריש ותני דעיקר הכונה היינו בעבור הערכין, ותותיה דהאי לישנא אשכחנא מרגניתא דכיון דליכא תנאי בפרעון שיהיה במעו"ב נקיים אנחנו מההיא דכתב הדב"מ והביאו הזל"א בחה"מ או"ז דהיכא דאיכא שבועה לכ"ע חייב למכר ולפרוט דההיא דוקא בשאינה בפירוש לפרוע במעו"ב מתנייא וכמ"ש ה' פמ"א שם בדעת מוהריקאו ומוהרמ"א ודוק, כלל הדברים בכל דברי תשובתו לא ראיתי בהמה דבר המצגד למ"ש והדין דין אמת מה שדנו רבני מתא הטי"א דכל שאין להבעל מעו"ב אין מחייבין אותו למכר רק מחזיר להם מטלטלין בערך הראוי, זהו מה שנלע"ד המעיין יבחר לפי דעתו אשר חנן אלקים אותו מקנה קנינו את אשר יבחר בו יקריב אליו לרצונו, נאום הצעיר דוד ב. אברהם פיפאנו ס"ט.

תוכן העניינים

אבני האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה