אור ברסלב
אבני האפוד על אהע אה"ע › סימן קעה

אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו

אה"ע · סימן קעה

סימן קעד

א ס"א ש"ע יבמה שאינה ראויה להתיבם משעת נפילה וכו' אסורה עולמית אפי' אם יפקע האיסור. נראה דלא אמרו כן אלא באיסור קיים שא"א להתירו מצד עצמו אם לא מצד אחר ודבר שנולד בה אבל באיסור שאיפשר להתבטל ונתגלה הדבר דבשעת נפילה אינו כן לא אמרו והראיה מיבמות דל"א ע"ב גבי חליצת מעוברת דקי"ל כר"נ דחליצתה פסולה משום דחלצה הא מעוברת שהפילה חולצת או מתיבמת דאמרינן אגלאי מילתא למפרע וכפי חילוק זה אם ראובן אסר על עצמו אשה אחת ואח"ך נשאה ש' אחיו ומת ש' בלא בנים ונפלה אשתו לפני ר' אם ראובן חפץ לקיים הנדר כופין אותו וחולץ לה אבל אם רוצה להשאל על נדרו נשאל ומתירין לו ומיבם אותה כיון דאגלאי מילתא למפרע דמעיקרא בר יבום הואי כ"ש בנדר דחכם עוקר הנדר מעיקרו ולא איגלאי מילתא למפרע הוא רק ליתא כלל, הריב"ש ז"ל בתשובותיו הנד"מ ממש ויהיו נקראים ת' הריב"ש החדשות סי' ד' ואתייא הא כההיא דכתב התשב"ץ בח"ב סי' ר"ס והביאה הרב"י לעיל סי' קס"ה משם הרשב"ש: ב ס"ח ש"ע ג' אחים ב' מהם נשואים ב' אחייות וכו' בסוגייא זו רבו פירושיה ומהם יצאו שרשי הדינין ויתפרדו זה מזה ע' מה שהאריך בזה בס' בני אברהם א"הע סי' א' ואסף איש טהור כל הסברות שיש בדין זה וע"ע בס' המכריע סי' מ"ב:

ג שם בהגה ה"ה אם היה נשוי נכרית ויש לו בנים אסורה משום זיקת אחיו שיש לו בנים ע כנ"הג לעיל סי' קנ"ו הג"הט סק"ג מה שתמה ע"ד ומוהר"ר ישראל בנימן ז"ל בתשו' כ"י כתב שדין זה מוסכם מכל הפוס' והביא דבריו ה' בני אברהם שם בד"ז עג"ד וה' המחבר שם עם שתלה דין זה דריא"ז בפלוגתא דרבוואתא כתב דדברי ריא"ז חזקים כראי מוצק מיוסדים על שרשי הגמרא כפי דעת גדולי הפוס' רוב מנין ורוב בנין יעו"ש ובדי"ב ע"ד ואילך. וע' שיורי ברכה שהביא משם רבני ירוש' שעשו מעשה בש' התקפ"א (צל התקכ"א) כריא"ז ולא הניחוהו לכנס והפוס' שרמז בזה. וע' להר"הג מוהר"י אלישר ז"ל בתשו' כי באה בפ' בני בנימן סי' כ"א שגם הוא עמד על פתגם דנא וחשו לחלץ ולא ליבם ושכן עשו מעשה בירוש' ע"הק ע"ע ובס' תעלומות לב ח"ג סי' מ"ז:

ד אף לס' ריא"ז אם כנס לא יוציא, ה' בני אברהם שם דיו"ד ע"ע וי"ג ע"א.ה סי"א ש"ע היתה אחת גדולה ואחת קטנה וכו' מת בעל הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן בבעלה וייבם הגדולה, דין זה הוא מפורש במשנה יבמות דק"ט ע"א ואין חולק ע"ז, אך לא פורש בדברי הפוס' אם לא רצתה הקטנה למאן כיצד יעשו וענין זה תלוי אי מאי דקי"ל מלמדין את הקטנה הפירוש הוי דמלמדין אותה, אך אם הפירוש הוא דכופין אותה אין כאן שאה: ולכאורה היה נ"ל להכריע מהש"ס דפירוש מלמדין הוי דכופין דהכי איתא התם בדק"ט ע"א גדולה וקטנה מת בעלה של גדולה ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו רג"א אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלא משום אחות אשה ר' יהושע אומר אי לו על אשתו ואי לו על אשתו ואי לו על אשת אחיו והנה אם נאמר דפירוש מלמדין דקאמר ר"א היינו כופין מצינו מחלוקת בין ר"א לר"ג דלר"א כופין אותה שתמאן ולס' ר"ג אם מיאנה מיאנה ותלוי ברצוה אך אם נאמר דלר"ח ג"ך מלמדין ועכ"ז תלי ברצונה היינו ר"ג ולא חידש רק דמלמדין, ואין לומר דהיא גופה קמ"ל דלר"א מלמדין ולר"ג אין אנחנו מלמדין רק שבקינן אותה לדעתה דזהו דוחק דלהוי פלוגתייהו בהאי, גם ממקום אחר יש לי להכריע דפירוש מלמדין היינו כופין דבש"ס דכתו' ד"מ ע"א גבי אונס דשותה בעציצו דאם היתה אסורה לו שאינו רשאי לקיימה הקשו בש"ס דניתי עשה דולו תהיה לאשה ונדחי ל"ת דאינה ראויה לבא בישראל ותירצו היכא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת כגון מילה בצרעת אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל, ופר"שי השתא נמי מלמדין אותו לומר איני רוצה מבואר דרגילות הוא למכתב לישנא דמלמדין במקום כופין דהא בהאי דוכתא מוכרח הוא לדעת רש"י דקאמר היא לא בעינא כדי שיעקר העשה ואם לא תאמר ברצונה כופין אותה שתאמר דהא כל שלא אמרה כן העשה קים ודחי ל"ת והתנא מילתא פסיקתא קתני אסורה לו, בשלמא לדעת התוס' והרא"ש דאפי' אמרה בעינא ליה לא חשיב עשה שפיר אך רש"י מיאן בסברה זו ולדידיה אמירתה מעכבת ועכ"ז קתני מלמדין ודוק:

אולם אינה ה' לידי קונט' תשו' הרש"בא כ"י ושם ראיתי שנשאל ע"ז על מעשה שהיה שמת בעל הגדולה וחכמי העיר חזרו ללמד את הקטנה שתמאן ולא שמעה לדבריהם ואומרת לעולם לא אמאן בפלוני אישי ומקצת חכמי עירו מבצבצין דיש לנו לכופה ונותנין טעם לדבריהם כי כל למוד קטנה כפייה היא והרב השואל חלק עליהם דא"כ היה לו לר"א לומר כופין אותה שתמאן ולא לומר דבר שיש בו להסתפק וכו' והשיב ע"ז הרשב"א בארוכה ואחר שסתר ראית חכמי עירו כתב וז"ל נ"ל שאין לכוף אותו בשוטים עד שתמאן ולמה תמות מה עשתה וכפייה זו לא שמענו שהרי זו ברצון חכמים נשאת וגם תקנו לה נישואין ואי משום קייום מצות יבמין הא מקיימא במצות חליצה ואם רצתה למאן תמאן ואי לאו מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה כר"י וכו' וא"ת הא דאמר שמואל הלכה כר"א ודאי לא איצטריך אלא לאפוקי מדר"י וכו' דאי לאפוקי מדרשב"ג וכו' לימא הלכתא כר"א ור"י או אין הלכה כרשב"ג וכו' ואי ר"א מלמדין בלבד קאמר א"כ מאי איכא בין ר"א לר"י דאטו למדוה למאן ומיאנה מי לא מודה ר' יהושע שאם מיאנה מיבם את אשת אחיו וכו' אלא ודאי משמע דל"רא כופין אותה וכו' לא היא דר"א ור"י לא איפליגו אלא אי שרי ללמדה למאן או"ל א"ן מצוה ללמדה אי לאו דר"א סבר אע"פ שאסור למאן את הנשואות כב"ש אפ"ה במקום מצוה שרי א"ן מצוה ור"י סבר דמתרחקין מן המיאונין אפי' במקום מצוה וכו' אתה למד שאין כופין דלא אמר ר"א אלא שמותר ללמדה למאן א"ן מצוה אבל לכפותה לא וזה נראה ברור בעיני ז"תד הרשב"א ז"ל וכבר עלו ובאו תשובות הנז' על מ"הד על ידי ויהיו נקראים. תשובות הרשב"א חלק ששי והמצא תמצא בסי' ס"ט עש"ב, ובכן נתפשטו כל הקמטין ומי יבא אחרי המלך, וכן ראיתי להרב המאירי בפסקיו על הש"ס לדק"ט ע"א שפירש כדברי הרשב"א ואין בידינו כעת חידושי הראשונים על יבמות למען דעת אם דברו בזה:

תוכן העניינים

אבני האפוד על אהע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה