אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן קמא
א ס"א ש"ע ומשיגיע גט לידה תתגרש ודאי. ע' פ"ת סק"ב, והנה מסדרי הגטין נקטי בלישנייהו דשואלין את השליח אם הוא בעצמו לא בטל השליחות. ע' בסדר הגט למו"הר רות כ"ו וע' פ"ת שם באות ך' מה שכתב משם הג' ב"מ והג"מ דאין ביד השליח כלל לבטל שליחות וע' בספר יד יסף הנד"מ בחא"הע סי' י"ד שנסתפק היכא דהשליח בטל השליחות ואח"ך נתרצה ונתן לה הגט אי כשר ואחר שהביא דברי הטו"ז שהביא הפ"ת דס"ל דאם בטל השליחות ואח"ך מסר לה הגט ל"מ ודברי הב"מ והג"מ הנ"ל תמה עליהם איך מלאם לבם לחלוק ע"כ הפוסקים גדולי האחרונים הט"ז והב"ש וס"הג של מוהר"ם ומר הכריע מרדכי הירוש' גטין פ"ו שהשליח יכול לבטל השליחות ול"מ מה שנתרצה אח"ך יעו"ש והרב המגיה בס' מאמר מדברי שיטה לגיטין בדצ"ה ע"א ובדק"ך ע"א הכריע מרדכי הרמב"ם והש"ס דילן ופסק מרן דקמן דהגם דמתחילה בטל השליחות כל שנתרצה אח"ך מהני ותמה על הטו"ז י"ש:
ב ס"ד ש"ע המקדש קטנה ע"י אביה וכו' וי"א שהיא יכולה לקבל גטה ע' כנה"ג הג"הט סקי"א שכתב משם מוהריב"ל דבנותן לה חפץ ומחזירו לאחר שעה לא היה סומך להתיר שתקבל היא גטה ושמוהרשד"ם בא"הע סי' ט"ל כתב חכם א' והסכים הוא לזה דאפי' בכה"ג מתגרשת וע' יד"א סק"י מ"ש משם הרב המכת"ם. ועתה נדפס ספר זרע אנשים תשובות מלוקטות לרבני אחרוני הראשונים וראשוני האחרונים ושם ראינו שהסכימו עם מוהרשד"ם. הר"ב מיהר"י אדרבי ומוה"ר שלמה פיגון, מוהר"מ מאטאלון ומוה"ר יעקב בן נחמיאש ז"ל עי"ש מסי' מ"ח עד סי' נ"ב:
ג' ס"ו ש"ע ואם אינה מבחנת וגרשה ע"י עצמה אינה מגורשת. דעת הרב מלונדרוש דגם באינה מבחנת יכולה להתגרש ע"י עצמה והוב"ד בהגה"מר דגטין פ' התקבל וכתב הכנ"הג בהגב"י ס"ק ט"ז דהיא סברה יחידאה וע' בס' מאמר מרדכי קריספין דק"א דבקש לעשות לו עזר מדברי הר"ן וע' להרב המגיה שם וע"ע שם בדק"ג ע"ג:
ד סי"ט ש"ע מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי וכו'. ע' במזכרת הגטין שלי סי' צ"ח אות ה':
ה סכ"א ש"ע אם היו רבים עומדים וכו' איזה מהם שירצה יוליך אותו וכו'. אם האמירה היה לב"ד ע' כנה"ג סי' קמ"ב הג"הטו סק"מ. וע' במז"הג שלי סי' צ"ח אות י"א:
ן סכ"ד ש"ע מ"ש בתיקון שטרות שטר הרשאה בשולח גט ממקום למקום א"ץ וכו' וכן לשליח העושה שליח ואם הביא שטר הרשאה נאמן לומר שליח ב"ד אני כנה"ג הגה"ט ס"ק מ"א משם הרלנ"ח ס' קכ"ט וק"ל וכן העתיק היד"א הגה"ט ס"ק כ"ט ואין ס' מוהרלנ"ח מצוי אצלי כעת דאם אין כאן ט"ס דבמקום אם הביא צ"ל אם לא הביא דברים ככתבם לא זכיתי להבינם דאם הביא שטר הרשאה איך לא יהיה נאמן לומר שליח ב"ד אני ולמה אנו צריכין לנאמנותו ולכן אני אמרתי דהכונה אם הביא שטר הרשאה מהבעל לשליח א' אך משליח א' לשליח ב' לא הביא וע"ז כתב דכיון ששטר הרשאה של שליח א' לפנינו רק דאין כאן הרשאה מח' לב' לית לן בה דהא כתיב בגווה שיוכל לעשות שליח ב' ואנן סמכינן אנאמנות דאיהו ניהו השליח ב' שנעשה לפני ב"ד. וכן מצאתי הדבר מפורש בתשו' מוהר"ר תם סי' ב' דרמז הכנה"ג שם דזה היה מעשה בזמן מוהר"א קפסלי דאיש א' שלח גט לאשתו ע"י שליח וכתב לו שטר שליחות כהוגן והשליח א' עשה שליח ב' בפני הרב ירמיה מארגונאטו וב"ד ולא כתבו לו שטר שליחות רק נתנו בידו השטר שליחות שעשה הבעל לשליח א' וכשבא השליח ב' לפני מוהר"א קפסלי לא רצה לתת הגט לאשה והחזיר אותו לאחור עד שיכתב שטר שליחות משליח א' לשליח ב' וכתב דנהי דאילו היה בדבר חשש עיגון לא היה מצריך שטר אבל כחן דהיה לאל ידם לעשות שטרות נכון הדבר להחמיר והרב מוה"ר תם שם בסי' ג' כתב דאע"ג דהר"י מרגונטו לא עשה כשורה מ"מ מדינא לא יוכל להאשימו וע"ע לו בסי' ו' ובסי' קנ"ח. גם הרדב"ז בתשו' כ"י סי' ש"ס והביאה הגט פשוט בסי' קכ"ה ס"ק ע"ט ושם באו הדברים מבוארים באר היטב דעובדא הכי הוה שהשליח ב' בא עם ההרשאה הראשונה מהבעל לשליח א' והיטב חרה לו על מעשה הר"א קפסלי דלא הי"ל להחזיר הגט לאחוריו והי"ל לחשש על חשש עיגון יעו"ש ובס' יד"א סקל"ד:
וממזעא דבר אתה תשמע מהרה דשליח ב' שמביא גט לפנינו צריך שיהו בידו אחד משתי הרשאות כתובה וחתומה ומקויימת כהלכתה או הרשאה ראשונה מהבעל לשליח א' ואז נאמן הוא לומר שליח ב"ד אני אפי' בלי הרשאה כיון שעינינו הרואות שיש לו כח לשליח א' לשום שליח ב' בלי אונס כלל או הרשאה משליח א לב' עשויה בפני ב"ד מומחים ומקויימת כהלכתה דאז הוא ברור שהי"ל כח לשליח א' לעשותו דאי ל"ה לא היו ב"ד עושים אותו שליח וכמ"ש בתו"י שם סי' ו' אבל בבציר מהני דהיינו בלתי הרשאה ראשונה ושנייה לא סגייא דהגם דנהמניה במה שאומר שליח ב"ד אני מ"מ עדיין אין בידינו מופת חותך דהיה כח ביד הראשון לעשותו. אכן מדברי הריב"ש בתשו' סי' ג"ן ופסקו מור"ם בהגה לקמן סי' קמ"ב ס"ט מבואר דכמו שהשליח א' נאמן לומר בפ"ן ונחתם ונאמן לומר שליח אני לגירושין בלי עדים ובלא שטר כך השליח ב' נאמן לומר נתקיים הגט הזה בפני ב"ד על ידי השליח א' שאמר בפ"ן ואני שלוחו שמינה אותו בפני ב"ד אמנם א"ץ לומר ולהאריך רק שליח ב"ד אני ואי"ץ לשטר שליחות ולא לעדים ובאו דבריו יותר בהרחבה בסי' שי"ח ושם כתוב דכל שהשליח ב' חומר שליח ב"ד אני ודאי עשו ב"ד הדבר כתיקונו וכן בשלישי וכו' ולכן אם נתמנה בפני ב"ד אע"פ שנא נזכר זה בשטר שליחותו אומר שליח ב"ד אני ומקבלין ממנו שהרי שטר שליחותו ל"מ ולא מוריד וכו' יעו"ש וזה היפך דברי כל הרבנים הנ"ל ומן התימה על הכ"הג שלא גילה אוזן בזה דעיין זה במחלוקת הוא שנוי בין הראשונים. איברא דהרב"י בסי' זה אחר שהביא דברי הריב"ש שבסי' ג"ן הנ"ל סיים וז"ל ומכאן נראה בהדייא שאם שליח א' מינה שליח ב' ולא נמצא שליח ב' בפני ב"ד בשעה שאמר שליח א' בס"ן ובפ"ן צריך לקיים שטר שליחותו אע"פ שהגט יוצא מתחת ידו אא"כ נתקיים הגט בחותמיו ע"כ ולפי דברי הריב"ש הנ"ל שכתב דא"ץ להאריך ולומר שבפניו נכתב וכו' רק שליח ב"ד אני וה"ט דמסתמא כל שעשאוהו ב"ד שליח היינו שנעשה הכל כדין א"כ למה זה צריך שימצא שליח ב' כשיאמר שליח א' שבפ"ן וכו' ואם לא נמצא צריך לקיים שטר שליחותו הא כל שיאמר שליח ב"ד אני סגי. אבל נראה שכונת הרב"י הוא היכא ששליח א' עשאו שליח לשליח ב' שלא בפני ב"ד רק בינו לבין עצמו באופן שאינו יכול לומר שליח ב"ד אני דאז צריך לקיים שטר השליחות אך כל ששליח ב' נעשה בפני ב"ד אפי' שלא היה בפני שליח א' א"ץ לכלום וסגי בשיאמר שליח ב"ד אני וכן מצאתי לה' יד"א בהגה"בי ס"ק ס"ה שכתב משם הב"ח שהבין כן בדברי הר"בי משא"כ דעת ה' מכתב מאליהו דצ"ד עי"ד וע"ע בס' פתחי תשו' לקמן סי' קמ"ב סקי"ח שרמז לה' יד אפרים והב"מ שתמהו על מור"ם שהעתיק דברי הרב"י ע"ע ואינם מצוים אצלי לראות הדברים בשרשן:
ולכל הדברות כל שהשליח ב' לא עמד בפני ב"ד רק מינוהו שליח שלא בפניו אפי' שעיקר המינוי הוא ע"י ב"ד וסגי בשיאמר שליח ב"ד אני מ"ר א"א בלתי שטר הרשאה דאיך יוכל לומר שב"ד אני כיון שגם הוא עצמו אינו ודע הדבר כ"א ע"פ הרשאתו וזה ברור. וכזאת וכזאת ראתה עיני בס' ישמח לב ח"ב חא"הע סי' ק' דמביא וקורא נדון א' מרבני קושטא והובא בס' זכרינו לחיים ח"א מע' גט אות כ"ג על גט הבא מארץ מרחקים עם האשה והיו חתומים ב"ד עליה לקייום העדים ולפי ששם היו יודעים שלא היו חתימות הב"ד ניכרות בקושטא באו על החתום החריהם שנים אנשים סוחרים שחתימותם ניכרות להעיד על חתימות הב"ד והכשירו הגט והרב פלפל בחכמה על נדון זה ואסופא דמילתא כתב דגופא דעובדא הנו נצב בס' משנת ר"א ח"ב סי' כ"ו ומתוך השאלה נראה דהנדון היה דהשליח המביא את הגט לא הוה מצי מימר בפ"ן דהיה שליח ב' מנוי משליח א' ובכי הא ודאי דצריכה להיות ההרשאה מקויימת וכו' יעו"ש מבואר כדברינו ואת העודף דבשליח ב' שלא בפניו צריך הרשאה ושתהיה מקויימת וע' זכו"ל ח"ג בסה"ג ע' קייום מ"ש משם ה' בתי כהונה ח"א סי' ט' ובצדק התלונן עליו רב חביבא נר"ו בס' פני יצחק ח"ה סי' טו"ב דקי"ד וקט"ו דהב"כ לא מיירי בשליח ב' דהתם הקייום מעכב י"ש אך לא תעזב נפשי לשא"ל דאי האי עובדא דהמ"רח הכי הוה למה זה הב"ד קיימו חתי' העדים ולא עשו שטר הרשאה בלשון ב"ד משליח א' לשליח ב' וכנהוג ואם נאמר דשליח ב' היה מנוי משליח א' שלא בפני ב"ד רק בפני ב' עדים והב"ד קיימו החתימות א"כ חברתה בצדה דמי הגיד להם שהיה רשות לשליח א' למנות שליח ב' והם לא עשו רק קייום החתימות ואיפשר דהיה כתוב מפורש כן בתוך ההרשאה ואין ס' מש"רא מצוי אצלי לראות הדברים בשרשם איך היה המעשה:
ז שם ש"ע, אלא לפי שכתוב בה שנותן הבעל רשות וכו' מבורר בדברי ה' תומת ישרים סי' ג' וסי' ו' וקנ"ח וקע"ט שאם אין כאן הרשאה אף שאומר בפירוש שהבעל הרשהו למנות שליח אחר בלתי אונס אינו נאמן וכן דקדק המש"ל בפ"ט מה' גירושין מדברי הרר"פ וה"וד בי"דא הג"הט ס"ק כ"ח. וה' פ"ת בס"קיא הבין שכן דקדק מוהרי"בל ב"א סי' ב"ך אך הב"מ כתב דיש לדחות וגם הביא משם ס' גט מקושר (אשכנזי) דחלק לגמרי על מוהרי"בל וכתב דלדעתו פשוט דאם נאמין על עיקר הגט והשליחות כ"ש שיש להאמינו על הרשות י"ש ואנא דאמרי דאה"מר לא צייתינן ליה במקום דמוהרי"בל ומוה"רא קפסאלי ומוהרש"ט המובאים בתו"י שם והרב תם שם ארבעה מנכים מרבני הראשונים פסקו להדייא בהיפך ויהיב טעמא הרב שם דלא האמינוהו לא בעיקר הגט והשליחות אלא במה שהוא חוץ ממנו ע"יד ולשר"י לן מר בהא וע"ע לה' פ"ת בס' גט שני סוף אות ב"ן שהביא משם החת"ס דדעתו להחמיר: ח מו"רם בהגה אם נאבד שטר הרשאה והוא שע"הד וכ' מסתמייות דברי הדב"מ ח"א דקע"ד ע"ג אות ה' והרב מזבח אדמה דל"א ע"ג נראה דיש להתיר אפי' שלא בשע"הד ותמה עליהם ה' מוה"רמ ישראל בתשו' כי באה בס' מעשה אברהם דקס"ג ע"ב וע' בדברי ה' המח' שם דקס"ו:
ט שם אבל לכתחי' כותבין ההרשאה בדקדוק, כיון שאין צורך בשטר שליחות אלא מן הטעם שכתבו הפוסקים לא ראיתי שום אדם מפקפק שתהא כתב השליחות כתב אשורית. כנ"הג ס"ק ל"ח וה' בתי כהונה ס"ב דפ"ה ע"ד כתב וז"ל והמנהג לכותבה בכתי' תמה ודקדוק האותייות ובלי טשטוש או מחק או דבוק וכן בחתי' העדים והכל בכתב פרובינצאל ע"כ וידוע דכתב פרובינצאל היינו כתב רשיי וכ"כ ה' זל"ח ח"א מ"ע גט. אות י"ג ושם הוסיף תיבת והדיינים. וכשיצאנו מכלל כתיבה אשורית פשיטא דכל מין כתיבה בכלל וע' בהגהותי לס' עבודת השם חא"הע סו"סי מ' מ"ש שם שבח לידי הרשאה מרבני עירינו שהיה הכל בכתב רש"י גם חתימת העדים רק חתימת הדיינים היה מכתב שלנו. וע' שואל ומשיב מהדו' תניינא ח"ג סי' ק"ו בגט שבא מקושטא לשם שההרשאה היתה כתובה במכתב ספרדי ולא יוכלו להבין הכתב ה"ד ה' שדי חמד במע' גט סי' ז' אות כ"א:
י עוד תקנו לכתב בשטר השליחות סימני הגט ראשי השיטות וסופן, כנה"ג סק"מ ואם אירע טעות שבהרשאה כתוב ריש שיטה ט' ממך במקום למהך לית לז בה דהוא ט"ס הניכר שאין תיבה זו בגט וכמ"ש המחנ"א בחידו' על הרמ"בם די"ב שהיה כתוב בהרשאה ריש שיטה פי ולאהבתי ואילו בגט כתוב לאבהתי וכתב להכשיר כיון דאין אהבה בגט, ה' עבודת השם בסי' מ' וע' שער אשר במז"הג או"ז:
י"א כתוב בהרשאה בכלל סימני הגט ונקב יש בצד אות פ' ונבדק הגט ולא נמצא מאומה יש להכשיר לכ"ע ולתלות בשכחה דנדמה להם דכבר עשו הנקב ולכך כתבוהו בהרשאה ודלא כמי שרצה לפקפק בזה מטה לחם סי' ח"ל: י"ב היכא דיש טעות בשם השליח דכתב שם הטפל לעיקר יש עיכוב בדבר ואין להכשיר שלא במקום עיגון יד"א הגה"ט סק"מ משם הפוס' וע' למו"הר בס' שער אשר חא"הע סי' מ"ג בהרשאה שבא לפניו שהיה כתוב שם השליח בזה"ל ודמתקרי אברהם אשר מזה נראה שהיה לו שם וכינוי אחר מדכתב דמתקרי וגם דכתיב ויו יתירא וחשש לפסל מחמת דברי הפוס' שהביא הי"דא כנז' ושוב לחלק יצא דע"כ לא החמירו בזה כ"א כששינה השם בפירוש שכתב בה שם אחר מש"אכ היכא ד שינוי השם לאבא בפירוש רק ברמז הרומז בתיבת ודמתקרי שמורה שיש להשליח שם כינוי או כינויים ועכ"פ השם העיקרי כבר כתוב בא בפירוש איפשר דבזה אין להחמיר ומה גם במקום עיגון יעו"ש:
י"ג שטר הרשאה שטעה הסופר ושינה שם אבי השליח יש עכוב בדבר ויכתבו למקום הבעל שיכתבו גט אחר ויכתבו שטר שליחות כתקנו יד"א סקע"א משם הבית יאודה ח"א דקי"ד ע"ב וה' עבודת השם דקפ"ט ע"ב תמה עליו דמה צורך לגט אחר כיון דבגט עצמו לא נמצא שום פיסול ושום ריעותא ובשטר שליחות הוא דנמצא שינוי וכיון שכן רם נתקן שטר השליחות לעשותו כהוגן די והותר ויישב דנדון מוהרי"ע היה דלאחר שנמסר הגט מיד האשה הוא דשלחו לשאל אם יש עיכוב בדבר אך על ה' דברי חמת בסי' ד' שכתב שהחזיר הגט ושטר השליחות למקומו קשייא יעו"ש, וע' למ"ק רב חביבא נר"ו בס' פני יצחק ח"ה סי' טוב דקי"ד ע"ג דבקש ליישב דנדון הדב"א והב"י הוא היכא דאיפשר בנקל להחליף ההרשאה דהמקום קרוב עי"ד:
י"ד שטר הרשאה משליח א לשליח ב' שלא בפניו שהיא עשויה בלשון ב"ד וכתוב שם שהגט נכתב בד' בשבת י"ב יום לירח שבט ולא כן הדבר רק הגט נכתב בג' בשבת י"א יום לירח שבט רק שטר ההרשאה נכתב בד' בשבת הרשאה זו ודאי פסולה אף במקום עיגון גדול אף לדברי המכשי' טעות בהרשאה כיון דעיקר סמיכתינו על ההרשאה דאין השליח יודע כלום. יד יוסף הנד"מ לאחד מרבני גאליצייא בא"הע סי' ז' והגאון בע"ס שואל ומשיב שם בהססמתו כתב דאם איפשר לתקן ע"י שאלה הנה מ"ט ואם ח"ו יארע אונס דעתו להכשיר במקום עיגון גדיל כזה אף שיש טעות בהרשאה יעו"ש: מ"ו שם בהגה גם שלא לשנות בה בדברים הכתובים בגט וכו' ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ה"ן נ"ו ח"ן, יד"א הגה"ט בק"מ ומ"ג מחלוקת האחרונים היכא דיש שינוי מההרשאה לגט אפי' שינוי במבטא, ומ"מ כל זה אינו אלא בשליח הולכה מהבעל הבא למקום האשה עם הגט וההרשאה בידו דהטעם של כת הפוסלים הוי דכיון דאנו רואים דההרשאה מכחיש אותו א"כ אבד אומנותו שהי"ל ואמרינן דלא נעשה שליח מזה הבעל על הגט כזה אבל בשליח קבלה דהגט עדיין לא נכתב ובאנו עתה לכותבו אין להקפיד ע"ז לשנות ממה שכתוב בהרשאה דכיון דנתברר להב"ד שבמקום כתיבת הגט שהשליח הוא באמת שליח קבלה מן האשה אשת פב"פ תו לא צרכינן למידי ויכתבו השמות כאשר יראה להם לפום דינא, ישמח לב ח"ב חא"הע סי' ח' ועפ"ז עמד ע"ד ה' כפי אהרן ח"א בתשו' מה"ע סי ט"ז דכ"ח יעו"ש:
ט"ז שם ונהגו שהרב המסדר מקיים ההרשאה ע' כנה"ג ס"ק נ"א, יד"א ס"ק ל"ז, שער אשר חאה"ע סי' כ"ח:
י"ז שם וי"ח דיש לקיימה בג'. ע' כנה"ג הג"הט סק"ן שכתב משם ה' מ"ש דנכון הדבר אך בפוס' לא ראה כתוב כן וה' יד"א בס"ק ק"ח כתב מחלוקת הפוס' מערכה לקראת מערכה ואיכא טובא דס"ל דצריך לקיים חתימות שבשטר השליחות כדי שיוכל השליח לעשות שליח י"ש:
י"ח שה בהגה אם אינו ניכר רק חתימה אחת סגי, ע' שער אשר חא"הע סי' כ"ח שהעלה כן בגדולה מזאת וע' ישמח לב ח"ב סי' ן' שעמד בזה וע' פתחי תשו' לקמן סוס"י קנ"ב:
י"ט סכ"ט ש"ע ונהגו ליזהר ג"ך שלא יהיה קרוב לשליח, שטר הרשאה על ש"ק שבשעת המושב אחד חכם מהב"ד גילה דעתו שהוא קרוב לשליח ולא רצה להצטרף ונעשה הדבר בב"ד של ג' כשרים אך בעת החתימה חתם על ההרשאה בשוגג העלה להכשיר אף לכתחי' הר"הג מוה"רי אלישר ז"ל בתשו' כי ברה בס' בני בנימן סי' ל"ג אלא דע"ץ היותר טוב עשו הרשאה חדשה עי"ש שעמד בכל דברי הפוס' וכן העלה בס' שערי רחמים א"הע סי' י"ט:
ך שם ש"ע ויש מי שאומר שלא יטיל בו שום תנאי. היה ס' ר"פ והובאה בטור וע' מה שפלפל בסברא זאת ה' מוה"רם חזן בתשו' כ"י ומ"ש עליו הר"המ מוה"רח גאגין ז"ל בס' חוקי חיים סי' י"ח ושם העלה דלא נאמרו דברי ר"פ כ"א לכתחילה מיהו אם הטיל תנאי אין הגט נפסל בכך יעו"ש: כא שם ויתננו ליד השליח. בטור כתוב וגם הבעל יכתב אחר החתימות, וע' יד"א הג"הט ס"ק ע"ו דאם הבעל לאו רר הכי שאינו יודע לחתם לית לן בה רק יאמר הדברים בפני ב"ד והם יכתבו ויחתמו תחת המע"בד וע' הנוסח לזה ביד"א ס' נתינת הגט דקמ"ב ושם מבואר שיחתמו ב"ד אחר וכתב ה' חוקי חיים שם דגם זה לאו לעיכובא איתמר אלא מהיות טוב י"ש:
כ"ב שם בהגה נכון להחמיר שלא לגרש ע"י ש"ק. במקום עיגון נהגו לעשותו. כנה"ג הג"הט ס"ק ק"י. וע' יד"א ס"ק ע"ו וכבר רבני האחרונים עשו מעשה במקום עיגון ע' חוקי חיים שם וע' שער אשר סי' מ"ט דסמך על רבני אזמיר ורבני שלוניקי שעשו מעשה והוא ג"ך עשה וסדר הנוסח, גם הא"ח נפשנו בס"ה תפ"ל ח"ג בקונט' אגרת שבוקין סי' כ"ח ד"פ אסף וקבץ כל הרבנים שעשו מעשה וגם הוא תקן הנוסח י"ש ובס' שדי חמד מע' גט סי' ך' אות א' וט':
כ"ג שיע ותכף שיגיע גט זה לידה וכו' תהיה מגורשת בו ממנו ומותרת לכל אדם. אם כתב בהרשאה תהיה מגורשת בו ממני מעכשיו ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ע"ט והגה"בי ס"ק רב"י יד"א הגה"ט ס"ק קס"ב וקס"ג וע' שערי רחמים א"הע סי' ך' שהאריך בזה והעלה להכשיר לכתחילה והסכימו עמו שני המאורות הרב שמ"ח גאגין ור"לץ כמוהרא"א ז"ל שם בסי' כ"א ע"ע:
כ"ד שם ש"ע ונותן אני לך רשות וכו' עד ק' שלוחים וכו' הרשאה שכתוב למעלה שנתן רשות עד ק' שלוחים וכשחזר להזכיר התנאי שכשיגיע גט לידה וכו' לא חזר לומר או שליח שלוחו ואפי' עד ק' שלוחים לא אמרינן דהדר ביה, ה' שבט בנימן סי' ו' משם ה' פ"מ ח"א סי' כ"ה ועשה לו עזר יעו"ש:
כ"ה שם בהגה וכן כותבין כל כינוי האיש והאשה כמו בגט וכו'. ע' שבט בנימן סי' רנ"ח ובענין כנוי משפחה ע' במז"הג שלי סי' ס"ז או"ז: כ"ו שם בהגה הגט עצמו פסול מאחר שמוכח שמסדרי הגט היו ע"ה. ע' כנה"ג לעיל סי' ק"ך הגהב"י ס"ק ל"ה והנמשכים. יד"א שם ס"ק נ"ד פ"ת סי' זה ס"ק כ"ח. ראש משביר ח"א א"הע סו"סי ל"ד, וע' שערי רחמים שם ולה' שמ"ח גאגין שם בסי' כ"א דל"ו שהביאו משם הג' חת"ס בח"ב א"הע סי' ד"ן דעתה שהסידורין לפני הב"ד אין לחוש רק כשנכשלו בדברים הכתו' בסידורין עי"ד:
כ"ז סל"ג ש"ע אבל הפסו' בעברה ד"ת פסי' להבאת הגט. ע' במז"הג שלי סי' ס"ז אות ו' שהבאתי פוס' דס"ל להתיר מגולח זקן בתער עי"ש: כ"ח שם בהגה ודין מומר כדין פיסו"ע מדאורייתא מומר שחזר בתשו' והרי הוא מוחזק בכשרות קודם שימסר הגט לידו כשר להביא הגט אבל לכתחי' לא ימנו אותו חיים ושלום ח"ב סי' מ"ז:
כ"ט סל"ה ש"ע השולח גט ביד עכו"ם כשר וכו', ע' כנ"הג הג"הט סקכ"ד שכתב משם מוהראנ"ח דמאחר דרבו המתי' אין לנו לחוש ולהחמיר. וע' יד"א ס"ק פ"ט מ"ש משם האחרו' דנקטי להחמיר אם לא בשעת הדחק. גם מו"הר בס' שע"א סי' מ"ד כתב דא"עג דמרן נקט להיתרא הפוס' שבאו אחריו לא רצו לעשות מעשה כן כ"א בשע"הד ומהם דלח רצו לסמך בזה גם בשע"הד וע' פ"ת ס"ק ל"ה שהביא משם רבני אשכנז האחרונים שעשו מעשה ע"י ב' שלוחים והוא העלה דדוקא במקום עיגון וע' בס' תוספת ביכורים שבס"ש פ"ת דמ"ה ע"ב שהביא משם כמה פוסקים דהיותר טוב ע"י ב' שלוחים ושיראו הב"ד שהיא שעת הדחק, וכבר בא חצ"חם התיר הגדול בס' שדי חמד מע' גט סי' י"ט מאו"ק ואילך ואסף איש טהור כמה מרבני האחרונים שעמדו ע"ז ורובא דרובא לא רצו להתיר רק בב' שלוחים וגם במקום הצורך ע"ע. וע"ע למ"ק רב רחומ"א מוה"ריץ אבועלאפייא נר"ו בח"ה חא"הע סי' טו"ב מדקט"ו ע"ב וא נך שעמד ע"ד ה' שע"א הנז' והביא משם רבני האחרונים רבני ירוש' וקושטא וממערב הפנימי וארבע ארצות שעשו מעשה בב' שלוחים ואפי' בשליח אחד שנא בפניו ואפי' בעיגון כל דהוא ע"ע וע' בס' תעלומות נב ח"ג הנד"מ סי' ה' דס"ג שהסכמה דעתו לעשותו ע"י שליח א' ורמז למ"ש הוא עצמו בספרו תע"ל ח"א סי' יו"ד וח"ב סי' ז' והביא דברי ה' פני יצחק הנז' עי"ד באורך:
ל שם בהגה השולח גט לאשתו ואין השליח מכירה וכו'. עשינו מעשה במקום דלא היו מכירין את האשה ליתנו לה ע"פ מם שהיתה הולכת ובאה לפנינו שנכתב לב"ד של עיר הבעל שיכתב גט פיטו' לאשתו פ'. ע' במז"הג שלי סי' ע"ד:
ל"א סל"ה ש"ע הראשון לא נעשה שליח לגירושין וכו"י ע' במזכרת הגטין שלי סי' צ"ח אות ט':
ל"ב סמ"ב ש"ע אם מת שליח ב' יכול שליח א' וכו' ע' טו"ז וב"ש ומשנה למלך פ"ו מה' גירושין הלכה י"ו יד אהרן הג"הט ס"ק קמ"ב, בני אברהם בקונט' שבת אחים ד"ה, אמרות טהורות דרינה ע"א, כס"א ס"ק ח"י פ"ת סקע"ב שעמדו אם שליח ב' חי היכול שליח א' לבטל שליחות שליח ב' שבמחלוקת הוא שנוי ביניהם ומלשון זה דמר"ן שחוצב מדברי הרמ"ה הכריעו דשליח א' יכול לבטל שליחותו של ב' ודחו ראיה זאת ע' מא"מר קריספין דל"א ע"ג וע' שדי חמד מע' גט סי' ך' או"מ מה שרמז בזה וכבר רבני ירוש' האחרונים בא מעשה לידם בש' התר"לה בגט שנסדר ליתנו ע"י שליח הולכה למסרו בירוש' ת"ו ביד האשה ויען נשמע שהאשה נסעה מירוש' לעיר אחרת מינה השליח א' שליח ב' והיה בדעתו לשלח גט ע"י הבי' דוואר ושוב באה האשה לירוש' והשליח א' עכב בידו ההרשאה ולא שלחה ועשו מעשה ב"ד רבה ובראשם הר"הג מוהר"אא ומסר השליח א' הגט ביד האשה ופטרוה וכמבו' בס' כפי אהרן ח"ב א"הע סי' ד' ואתה תחזה שם פלפול עצום בסי' ד' ה' ו' מרבני ירוש' רבני אשכנז ורבני ספרד אשר חתרו למצא היבשה בענין זה ולבא לכלל יישוב דברי המש"ל דלא ליתו היפך דברי הרמ"ע ושכ"ן גם דעת הרשב"א ועמדו בעומק ע"ד ה' תו"ג ושאין לחלק בין נמסר הגט ליד השליח ב' ללא נמסר דאפי נמסר לית לן בה ע"ע ותרוה צמאונך: ל"ג אפי' דבהרשאה שליח א' לב' כתוב שנשבע שלא לבטל השליחות עפ"ז יכול לבטל השליחות אם נולדה סיבה ולהתירו ע"פ היסוד דאדעתא דהכי לא נשבע וכן עשו רבני ירוש' בעובדא הנ"ל. ט' כפי אהרן שם סי' ה' דע"ח ע"א וכן הסכים ה' מוהר"א אשכנזי שם ד"פ ע"א:
ל"ד סמ"ג ש"ע שליח קבלה אינו יכול למנות שליח וכו' ויש מתירין אם נתנה נו רשות ע' לה' שבט בנימן סי' קס"ו שתמה על מרן דמאחר דבב"י עלתה הסכמתו להתיר מדוע בשולחנו פסק לאסר וע"ש דכל שנתנה לו רשות יכול לעשות שליח ועמד שם על דברי הב"ש בס"ק נ"ט וחקר אי מה שנחלקו הפוס' ה"ד בממנה שליח אחר שיקבל הגט אבל, אי ממנה השליח שיקבלנו ויביאנו ליד השליח הא' לית לן בה או"ד בזה הוא דנחלקו וכ"ש היכא דעשאו שליח לקבל הגט. והביא דברי הכנה"ג בהגה"בי ס"ק ס"א והאריכו בזה האב והבן שם ע"ע באורך:
ל"ה סנ"ו ה"ז ספק מגורשת שהרי הוחזקה א"א ואין כאן אלא ע"א, ל"א אין דבר שבערוה פחות מב' אלא באיתחזק איסורא כנ"הג הגה"בי ס"ק ע"ז משם מוהר"קו שו' ע"ב וה' שמ"ח גחגין ז"ל בס' ישמח לב א"הע סי' טו"ב דמ"ב ע"ג תמה עליו דקתני משנה סתמית ומידי פלוגתא לא נפקא ואסף איש טהור אחרוני הפו' המדברים בפרט זה ועמד ע"ד יעו"ש ובתשו' מהר"א אשכנזי שם:
ל"ו סנ"ט ש"ע אחר שהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו אפי' תכ"ד, ע' טו"ז ס"ק מ"ה, ערך השלחן או"ג. מאמר מרדכי בחידו' לגטין דל"א ע"ג. מטה לחם סי' פ"ג. ל"ז סעיף ס"א ש"ע ויש מי שאומר דבשליחות אם בטל א' מהם נתבטלו כולם זוהי דעת הרמבם בפ"ו מה' גירושין דין י"ח לפי מ"ש ה"ה שם וע' לח"מ מ"ש ע"ד, וע' חסדי דוד בביאו' על תוספתא דגיטין דקל"ז ע"א דרך חדש בדברי הרמב"ם: