אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן קלו
א ס"א ש"ע אם נתן בידה ולא אמר כלום ה"ז גט פסול עובדא הוה במגרש שבשעת מסירת הגט נתנו לידה בשתיקה ועשו מעשה שיחזר ויקחנו מידה ויאמר לה כנהוג ה' כפי אהרן חא"הע סי' טו"ב ובדברי קדשו נאמר שם פלפול עצום על המחלוקת שמדברי הרמב"ם מבואר שהוא כשר מ"הת ולס' הר"ן והטו' והרשב"א הוא פסול מדאוריתא דלכל החלוקות צריך לטלו מידה ולא סגי במה שהב"ד מצוין לאיש ואשה שיכונו בגט זה כנהוג לומר ולחשב זה כמדבר עמה ע"ע גטה. והגם דע"פ הדין סגי בשיאמר אח"ך הא גיטך מ"מ ליותר רווחא דמילתא יטלהו ממנה ויחזר ויאמר לה כשדר י"ש והסכים עמו הר"הג רל"ץ כמוהרא"א ז"ל, וע' שדי חמד מע' גט סי' א' אות י"ז וכן נעשה מעשה בב"ד של מוהרח"פ זל וכמ"ש בס' גנזי חיים מע' גט אות יו"ד דהגם דהרב כתב דע"פ הדין כיון שהם מדברים תחי' ע"ע גטה בדברי הרב המסדר שאומר להם שיכוונו לכך וא"כ הרי היא מגורשת בגט זה לכתחי' לכ"ע לענין מעשה תיקן הדבר בלכתחילה לקחתו מיד האשה ולחזר ליתנו לה ולומר לה כסדר הנהוג י"ש:
ב שם בהגה והתקבלי גיטיך. רבני אזמיר בסידורם תפסו האי לישנא אך רבני שלוניקי השמיטו לשון זה וכמו שתראה בס' לח"ש בסי' א אות נ"ג ויתר מסדרי הגט:
ג שם ונוהגין שהבעל כופל הגט כמו איגרת. ע' כנה"ג בס"הג בח"א אות טו"ב וכן מנהג סופיאה לקחתו בארבע זוייות כמ"ש הרב:
ד שם והבעל צריך לידע וכו' בעבור זה נהגו לומר הנוסח גם בלשון לעז והנה רבני שלוניקי סדרו באופן זה דבתחי' אומר הנוסח בל"הק ואח"ך אומרו בלשון לעז וכמו שתראה בס' לח"ש שם ועד אחרן מו"הר בשע"ח ח"א סי' ן' והכי נקיט רא"ג מוה"ראח נר"ו בס' נוה שלום דס"ח דנהיגי בנ"א. אמנם בין רבני אזמיר ראיתי שינוי מנהגים דאילו הכנה"ג בס"הגח"ו אות יו"ד וי"ב והיד"א בדקל"ו ע"א נקטי הסדר באופן זה אך מוהרי"ך בס' ב"כ דפ"ב ע"ד נקיט לשון לעז בתחי' ואח"ך בל"הק. גם מדברי מוהרח"פ בס' גנזי חיים ע' גט אות יו"ד נראה דהכי נהיגי עד עתה באזמיר וכן נהגו בירושלים וכמו שנראה מדברי ה' אוזן אהרן מע' גט אות י"ט ושם נאמר היכא דהבעל אינו מבין לשון לעז והמתגרשת אינה מבינה לשון ערבי שהסכימו שעכ"ז יאמר הוא הלשון שמבינה אע"פ שאינו יודע מהו אומר ויפרשו לו כלשונו פירוש הדברים וכו' וכתב שם דאע"ג דהטעם שתקנו כן לא מפני המתגרשת שהיא מתגרשת בע"כ רק הטעם הוא מפני המגרש וכו' עכ"ז שלא לשנות עשו כן:
ה ס"ה אם נתנו לה בתורת שט"ח אינה מגורשת. עב"ש ססק"ב אי מהני בנד"ז היו עסוקים באותו ענין וע' פ"ת סק"ב ובס' כפי אהרן שם פלפול עצום בדברי הראשונים על הדבר הזה: