אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן קטו
א ס"א ש"ע חלו יוצאות שלא בכתובה העוברת ע"ד משה ויאודית. אף אם הכשילתו בדבר שהוא ספק נמי מקרית עע"ד דהא קאמר שם בגמרא פ' חכם טיהר לי את הדם ואזל שייליה ואשתכח שקרא. ש"מ אף שהחכם אינו אומר שטמא רק שאומר שלא שאלה אותו נקראת נמי עע"ד אף דהכשילתו רק בספק דהא יכול להיות שבאמת דם טוהר היה. מוהר"ם זיסקנד רונסונבורג (הנדפסות בשנת תק"ו) סי' ז"ך דנ"ג ע"ח וע"פ יסוד זה כתב באשה עגונה שנשאת אחר שנגבה העדות על בעלה רק שהב"ד לא הי"ל פנאי לעיין בשרייותא דהאי אתתא דאפי' שאח"ך יתאמת הדבר שאלמנה היתה עכ"ז יכול בעלה לגרשה משום עוברת ע"ד יש"ב וכבר עמדתי על עיקר דינו באורך לעיל סי' י"ז על סט"ל.אולם עתה אנכי הרואה דבמאי דחידש לן דאפי' הכשילתו בספק עבירה עכ"ז מקרית עע"ד. ה' משא"מ בח"א א"הע סי' כ"ט ורמזו הי"דא בהג"הט סק"א קאי לעומתו שעמד שם על מי שהאכילה לבעלה בשר שאינו מנוקר ורוצה בעלה לגרשה משום ע"עד כתב הרב וז"ל ותו דח"תל דאיתחזק איסורא דעינינו לו' ראו דהוא קמן חלב האוסר ד"ת עדיין יש לצדד ולומר דלמא בוטל בששים והדר הוי היתרא והיתרא ספי ליה א"ד ולפי מה שדקדק ה' מוהר"ם הנז' מדברי הר"ן הוי להיפך דגם בדם יכולין אנו לומר דמי זה אמר שהיה דם טמא דלמא דם טוהר היה ובפרט שאשה בחזקת טהרה וע"כז אמרינן דמקרית עע"ד א"כ ה"ה בנ"ד וק"ל:
ב אשה שאינה יודעת ובקיאה בטיב א"וה כלל ו יפשר שתהא מאכילתו דבר איסור ומשמשתו נדה נותן לה גט בע"כ, ולענין הכתובה אם לא יספיק לתת לה משלם יתן נה מה שיש בידו והשאר יכתב לה שטר. יד"א הג"הט סק"ב משם הד"במ ח"א סי' מ"ט וה"בד סי' כ"ח והרואה בדבריהם דרבנן בשרשיו בעיניו יראה דרב המרחק ביניהם שהר"בד כתב דתצא שלא בכתובה ע' לה' עבודת השם בח"הע סי' כ"ו דעמד בזה ופלפל בכל דבריהם דרבנן ובא לכלל ישוב:
ג ש"ע שם או ששמשתו נדה. נגיעת הנדה מיד ליד לא מקרי עוברת ע"ד. ב"ש סק"ב. ומיהו ה"ד בנגיעה בעלמא אבל לשכב עמו במיטה ח' דהוי כאש בנעורת ודחי דגם הב"ש יודה דחשיב עע"ד גמור וכמ"ש ה' עונת שמואל פלורינטין בסי' ו' ודלא כהד"במ בח"ג סי' יו"ד ד"מ ונעלם ממנו תשו' הב"ח החדשות סו"סי פ"ד. עבודת השם שם דק"מ:
ד שם אבל אין עדים והיא כופרת וכו' נאמנת. אם הבעל מוכן לישבע שהוא כדבריו אם נאמן ע' בס' צל הכסף בח"ב סי' יו"ד י"א י"ב י"ג ובס' עבודת השם סי' כ"ט וכבר הבאתי דבריהם לעיל סי' טו"ב על ס"ב ולהלן בסי' זה על ס"ו:
ה שם אבל אם רצתה להאכילו דבר איסור לא אבדה כתובתה. כ"כ כל הפוס' חוץ מהר"חה שהובא בב"י דסבר דאפי' חשבה להאכילו אבדה כתובתה. וע' יד"א הגה"בי סק"ג שכתב בשם הד"במ ח"ג סי' יו"ד דסברת הר"אה לאו יחידחה היא דכוותיה קיימי הריט"בא ורבותיו של הר"אה וע' כס"א או"ד שהשיג להד"במ בזה אך ה' אביר יעקב בסי' ל"ה כתב דהתוס' קיימי בשיטת הר"חה וע"כז אין לומר קי"ל וכדברי הד"כמ וע' חיים ושלום ח"ב סי' פ"ה, מוהר"ש מאטלון בתשו' כי באה בס' צל הכסף שם סי' יו"ד ולה' המחבר שם בסי' י"א. מוה"ריץ אשכנזי נר"ו בתשו' שם בסי' י"ב. ור"לץ הרב כמוהר"יא נר"ו שם בסי' י"ג. המורם מהם דס' הר"אה לאו יחידאה היא ומצי המוח' לומר קי"ל, וע"ע בס' מעשה איש חא"הע סי' א' דה"ה היכא דהבעל בקש להכשילה הגם שלא הכשילה הכל דין אחד:
ן ס"ב ש"ע הוחזקה נדה בשכנותיה. דקדק ותני הכי לאשמועי' דבעינן לפחות ב' נשים. ה' עבודת השם שם דק"מו ע"ד וש"ככ הגאון בס' הפלאה יעו"ש:
ז שם שראוה לובשת. אפי' הם קרובות זל"ז מהני. עבודת השם שם דק"מז ע"ד:
ח שם בגדי נדותה וכו'. דוקא באופן זה אבל אם מצאו עליה עדים מלוכלכים בדמים וגם המכנסיים הפנימיים מלוכלכים ומלאים מכתמים אחר ב' וג' ימים שבא עליה בעלה או שמצאו החלוק של הבעל מלוכלך וכו' לא מקרי הוחזקה נדה להפסידה כתובתה דיכולה היא לומר שהיו מלוכלכים מזמן רחוק ולא כבסה אותם ושבעלה עבר בשוק של טבחים או נתלכלך בדם צפור. ה' עבודת השם סי' כ"ו דק"מה וכ"כ להדייא ה' בני אברהם א"הע סי' י"ט:
ט אשה שאין לה דעת כלל וא נה יודעת לשמש חת בעלה בשום שימוש כלל ובענייני א"וה ובטומאה וטהרה היה סומך על חמו וע"פ חמירת חמו הוא שפעם או פעמים שמשה עמו נדה והיא שותקת ואינה משיבה כלום יש מי שרצה לומר שחייב להוציאה אבל הד"מ בח"ג סי' יו"ד כתב שאם תקבל עליה מכאן ולהבא לבדק כרחוי קודם תשמיש ואחר תשמיש ע"י תחרות אינו יכול להוציאה ולא נישא אחרת יד"ח הג"הט סקי"ח. וס' היש מי שחלק הוא ה' מוה"רש צלורינטין בתשו' עולת שמוחל סי' ו' וע' יד"א סק"ב מ"ש משם הד"במ ח"א סי' מ"ט (והבאתיו גם א"ה בראש הסימן) וק' דלמה לא כתב שם התיקון הזה וש"ור לה' ע"הש בסי' כ"ה דק"מד שכתב דהתם מיירי דיש לנו עדות ברור ומשו"ה כתב דאחין נסמך בזה שתהא נבדקת ע"י אחרות מש"אכ בההיא דח"ג דאחין לנו עדות ברור בדבר יעו"ש והרואה ראה דלא הרוה צמאונינו בזה וע"ע לה' ע"הש בשי' כ"ו דדעתו נוטה לש' החולקים ע"ד הד"במ:
י שם וא"ל טהורה אני. ע' לה"חמ בס"קד שכתב דאף אם היא מכחשת עדותן ואומרת לא לבשתי חינה נ מנת וע' בש' הפלאה בחיבו' סק"יו ומ"ש ע"ד בש' עה"ש ס' ז"ך דקנ"ב וכתב הרב שם דאף לדברי הח"מ ה"ד כשהכחישה אותן לאחר מעשה ששמשה עם בעלה אבל אם הכחישה חותן בפניהן קודם המעשה גם הרב יודה דנאמנת ומהתימא על ה' חוט השני בסי' י"ז שכתב להיפך יעו"ש:
י"א ס"ד ש"ע איזוהי דרך יהודית הוא מנהג הצנועות וכו' יוצאה לשוק וראשה פרוע ואין עליה רדיד וכו' אפי' בבתונות ארוסות אסר ה' מוה"ר הלוי בסי' י"א לצאת פרועות ראש ועמד ע"ד ה' מש"אמ במ"ב חא"הע סי' ז' וחלק עליו בכח ופש"פש ול"ו מצא בדברי הראשונים להתיר דדוקא בנשואה איתמר ולא בארוסה י"ש וע' מה שפלפל על דבריו בס' שערי רחמים סי' טו"ב:
י"ב שם בהגה ורגילה בכך דוקא בדברים דשייך לומר דדרך מקרה עשתה אבל בדברים שאין שייך לומר בהם דרך מקרה בפ"א לבד הו"ל עוברת ע"ד. יד"א הגה"בי סק"ט משם מוה"רי הלוי בסי' י"א וע' נדיב לב ח"ב חא"הע סי' ט"ו. צל הכסף ח"ב חא"הע סי' י"א דל"ז ע"א עבודת השם סי' כ"ט דק"נח ענ"ד:
י"ג אי ברגילה בעינן ג"ך התראה. ע' ח"מ וב"ש. פתחי תשובה סק"י. וה' שערי רחמים א"הע סי' א' העלה דאפי' ברגילה לאו כ"כ דבעל להפסידה כתובתה כל עוד שלא התרה בה:
י"ד שם ש"ע או שהיתה משחקת עם הבחורים. ל"ד המשחקת אלא אפי' מדברת שיחה יתרה וכו' ע' ח"מ וב"ש וע' שערי רחמים ח"ב הנד"מ א"הע סי' י"ב: ט"ו שם ש"ע או שהיתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה דוקא מקללת אבל שאר בזויין שלא הוזכרו במשנה אע"פ שמצירתו אינה מפסדת. כנ"הג הג"הט סקי"א בשם מוהר"אדב. וע' אביר יעקב סי' ל"ד שכתב דעם כי הרמ"בם והר"עב בפי"המ כתבו חירופין וקללות אין זה סותר לדברי מוהרא"דב דהא קמ"ל דלא תימא דבקללות לבד סגי אלא בעינן קללות כחירופין כמ"ש בגמרא ליכול אריא לסבא דהוי קללה ובזיון שיהיה ע"י אריה יעו"ש:
ט"ז שם ש"ע אם יש עדים שהתרה בה תחי' ועברה על התראתו. אם ההתראה צריכה להיות בפירוש שאם תעשה כך תפסיד כתובתה או די בשיאמר לה שלא תעשה כן עוד במחלוקת הוא שנוי. ע' כנ"הג הג"הבי ס"ק י"ב יד"א הג"הט ס"ק כ"א פתחי תשובה סק"יח. ודעת ה' המאירי ז"ל כס' האומ' שצריך לומר לה אם תעשי כך תפסידי כתובתיך כפי מה שה"ד ה' עבודת השם בא"הע סי' כ"ה דק"מב ע"ב. וכן העלה בתשובת שערי רחמים ח"ב סי' י"ב דמ"ט בדעת מרן ז"ל:
ט"וב שם ואם אין עדים תשבע שהוא כדבריה. ע' לה"ה פכ"ד מה"א שנ"ט לזה. וע' מחנ"א בחידו' על הרמ"בם ב"ח בסי' זה. שערי רחמים א"הע סי' א':
ח"י שם ואם רצה לקיים אותה אח"ך אין כופין אותו להוציאה. אפי' איכא עדים והתראה. ע' יד"א ס"ק כ"ב כ"ג כ"ד פ"ת סקי"ג. עבודת השם שם: י"ט אם לא הוציא אותה כתב הרמ"בם בפ"כד מה"א דאין לה כתובה ולכן אם רוצה לקיימה צריך לכתב לה כתובה אחרת כ"כ הח"מ וב"ש וע' בס' עבודת השם שם סוף הסימן שכתב דדעת רוב המפר' הראשונים דלא כהרמ"בם ואפ' לס' הרמ"בם ה"ד כתובת ק' ר' אבל הנדונייא והתוס' שחייב לה לא הפסידה ודלא כדמשמע מדברי הבנ"ח בסי' זה יעו"ש:
שם ומ"מ מצוה עליו שיוציאנה. אפי' אין עדים בדבר רק שהוא יודע שעברה ע"ד מצוה להוציאה כנ"הג סק"יג משם המ"ביט ח"ג סי' קכ"ו וע' יד"א ס"ק נ"ד ועל תשובה זו בנה עליה דייק ה' מוה"רש מאטלון בתשו' צל הכסף ח"ב סי' יוד דל"ד. ולעומתו אריה שאג הרב המחבר שם בסי' י"א והאריך להוכיח דס' ה' המ"ביט הלזו לא עיילוה לבי מדרשא ואין לנו לתפס סברתו אפי' לסניף בעלמא ורמז תשו' ה' בני אברהם סי' י"ט ונדיב לב ח"ב סי' י"ט ואחריו בא ה' מוה"רין אשכנזי נ"רו שם בסי' י"ב ד"מ והסכים כן. אולם ה' מוהר"שם לא השיב ידו מסברתו ובספרו עבודת השם סי' כ"ט דקנ"ט עמד כגבר להעמיד ס' המ"ביט דע"כפ לסניף מיהא חזי יעוש"ב וע"ע שם מה שפלפל על דברי ה' דינא דחיי דמ"ט דכתב דהרמ"בם והרש"בא והס"מג ס"ל דאפי' דאיכא עדים אין שום מצוה יעו"ש. גם ה' שערי רחמים סי' א' ד"ה הצ"ע דברי ה' המ"ביט ז"ל וע"ע שדי חמד מע' גירושין סי' ב'. שערי רחמים ח"ב סי' י"א דמ"ט ע"ב:
א"ד בע"א ואשתו מכחשת ומהימן ליה כבי תרי במחלוקת הוא שנוי אי חייב להוציאה. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק כ"ג. יד"א ס"ק ל"ד בני אברהם סי' י"ט וע' עבודת השם סי' כ"ה מה שפלפל על תשו' מוה"רם פאדובה והמ"ץ שרמזו הרבנים הנז'. שערי רחמים ח"ב שם:
כ"ב בהגה ואינה יכולה לעכב על ידו שלא יגרשנה וכו' אפי' בלי התראה דלא נאמרה התראה אלא להפסיד כתובתה ע' יד"א הג"הט ס"ק כ"ד, פתחי תשו' סקי"ד, וכתב הדב"מ בח"ג סי' יוד דבזמנינו דכותבין בכתובה שבועה שלא לגרשה ע"כ הו"ל כזמן התלמוד להפסיד כתובתה וצריכה התראה וע' מה שתמה עליו בס' עבודת השם רס"י כ"ו ורצה להכריע כס' ה' עולת שמואל בסי' ו' דאף לגבישבו' נאמר ובדקמ"ו ע"ד תמה על מוהרח"פ בס' חיים ושלום ח"א סי' א' ד"ח שכתב היפך זה עי"ד גם בסו"סי ז"ך כתב משם ה' כהונת עולם סי' ג' דאפי' במקום שבועה אינה צריכה התראה כ"א דוקא לענין הפסד כתו' ע"ע ובתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' יו"ד אזיל לשיטתיה וכתב דדוקא עדים צריך אבל לא התראה אפי' בזמנינו והושג מגדול אדונינו מו"הר מוהרא"ג שם בתשו' סי' י"א מכח דברי הדב"מ הנז' ושהרב מוהר"י ישראל בתשו' ובס' רוח חיים סי' זה הביא דבריו הרבה רעים אהובים לס' הדב"מ לה' נחפה בכסף ולה' חס"ל עי"ד ומני"ר בעל הש"ס בספרו עבודת השם סי' כ"ט דקנ"ח חזר והחזיק דבריו הראשונים וכתב דדברי מוהר"י ישראל תמוהים במקצת ושאין מדברי החס"ל ראיה והעלה דאף בז"הז א"ץ התראה יש"ב ובדקס"ב ע"ג. וע' שערי רחמים סי' א' ד"ט ע"ג. ובח"ב שם ולה' שדי חמד מע' גירושין ס' ב' אות ט"ו מיהו היכא דהתרו בה ועברה לכ"ע יכול לגרשה בע"כ אפי' דאיכא שבועה הכי אסיק להלכה ה' ישמ"ל בא"הע סי' א' והסכים עמו הרה"ג מוהרא"א ז"ל:
כ"ג שם בהגה אשה שגזמה לבעלה וכו'. ע' יד"א הגהב"י סקב"ך מ"ש בעושה כשפים לבעלה. שבט בנימן סי' רל"ג ידי דוד ר"סי קט"ו:
כ"ד אשה הרגילה להתיחד עם העכו"ם וכו' ל"ד עם העכ"ום וכל שהיתה כל הלילה בדלתות סגורות דינה כרגילה בכך ואסורה, בני בנימן חא"הע סי' יו"ד די"ג ע"ד, ועמ"ש בעיקר דינו של הת"הד בתשו' שהשבתי אדר ב' התרס"ח ובתשו' כי באה בס' שערי רחמים ח"ב שם דנ"א:
כ"ה ס"ה ש"ע כל אלו אין להם לא עיקר כתובה. ע' כניהג הגה"ט סקי"ד והגהב"י ס"ק ל"ו יד"א הגה"בי ס"ק כ"ד, חסד לאברהם א"הע סי' ד':
כ"ו ש"ע שם ואם בלה או נגנב וכו'. כן דעת כל הפוס' שאפי' נדונייה שהיא כחוב עכ"ז מה שאינו בעין אבדה הגם דדעת רש"י דלא אבדה הנ"צב מ"מ נקיטינן כשאר פוס'. כנ"הג הג"הט סקי"ד משם הפוס' וע' יד"א ס"ק כ"ז דאיכא מ"ד דאפי' מה שפזר הבעל כל שאינו בעין אבדה. אולם רד"ק בס' ידי דוד א"הע סי' ה' דר"א נפק דק ואשכח להריט"בא ביבמות דפ"ז שכתב דהנדונייא אינה מפסדת וצירף איתו דעת רש"י והר"אש בפסקיו והעלה דאם היא מוחזקת יכו' לומר קי"ל ותמה ע"ד ה' חיי אברהם א"הע סי' ב' י"ש:
כ"ז מעות מדודין שהכניסה לבעל ופזרן אם חייב לשלם ע' יד"א הג"הט ס"ק ז"ך. חסד לאברהם שם. פ"ת סקי"ט וע"משל בסי' ע"ז אות ז':
כ"ח תוס' שליש שמוסיפין על הנדונייא הוי כנדונייא. ע' בא"הט סקי"ח משם הב"ש. וע' חס"ל שם דבמחלו' הוא שנוי. פ"ת סקי"ט:
כ"ט שם וכן הדין במי שזנתה שאבדה וכו' ה"ה מזונות ה' חס"ל שם: ל ס"ו ש"ע אין עדים שזנתה אלא שהיא אומרת שזנתה וכו' דשמא עיניה נתנה באחר. אם היא נשבעת שזנתה ברצון יש להאמינו ע"י שבועה. ה' מוה"רש מאטאלון ז"ל בתשו' כי באה בס' צ' הכסף ח"ב חא"ע סי' יו"ד דל"ג ע"ד וחיליה ממתני' דהנושא נשים בעברה דמהני להאמינו עי' הדרת תשמיש וכל שכן ע"י שבועה ומההיא דה' עדו"בי סי' ל"ו דגבי אשה שאמרה לבעלה גרשתני דכתב מוה"רם דבזה"ז אינה נאמנת דנפישי חוצפא כתב הרב דע"י שבועה מהני ודלא כה' פני אריה (ה"ד בס' רו"ח סי' זה) שכתב דלא מהימנא אפי' בשבועה יש"ב. וכבר כתבתי לעיל בסי' טו"ב ס"ב אות יו"ד בע"ז לך נא ראה:
אולם עתה באתי על כי תמהתי מאד על הוראה זו בפ"ע. ומלבד דעל הנדון עצמו דקאי הרב שהוא באיש הטוען על אשתו שבקשה להכשילו בדבר איסור והיא מכחישתו ומוכנת לישבע דפסק הרב להאמינו דדומה קצת לנדון ה' עדו"בי כיון שעל ידי שבועתו אינו משים עצמו רשע עכ"ז חלקו עליו רבני הדור שם בס' צ"הכ דגם בזה לא אמרו ה' עדו"בי וכמו שהבאתי אני הדל לעיל. אף גם זאת באומרת טמאה אני לך אחשב שמעולם לא עלה ע"ד ה' עדו"בי להאמינה בשבועה. דבשלמא בנ"ד אם נאמינה בשבועתה לא נחזיק אותה ברשעה מש"אכ בנ"דז איך נאמין לאשה הנשבעת שהיא עבריינית דהא באמרה דזנתה ברצון היא עברה על לאו הכתוב בתורה אשר עליו היא מושבעת ועומדת מהר סיני ואנחנו נאמין אותה בשבועה זו שהיא עברה על שבועה אחרת אתמהה הלא תראה להרש"בא באלפיו סי' ס"ד שכתב דהחשוד על הדבר אינו נאמן עליו אפי' בשבועה ה"ט משום דכבר האיש הזה הוא עבר על שבו' ה"ס במה שאכל איסור ואיך נאמין אותו בשבו' אחרת ע"ז וה"ה ה"ן. וכ"ש דל"ד לההיא דהנושא נשים בעברה דהתם הוא שלא יעשה עוד איהסור מש"א בנד"ז והוא פשוט ולפ"קד מלה בצ"לע ואח"זר ראיתי בס' מעשה איש חא"הע סי' א' דמ"ו ע"ד שכ"כ משם הר"דט והאמת אתו ומ"ש הר"המח שם אהמ"ר לא יגהה מזור:
שוב אח"ז מצאתי בתשו' מוה"רם מינץ ז"ל סי' כ"ו וז"ל אשר תובעת עדה את פלג מחמת בנה ואומרת דהוי של פלג והוי ממזר וכו' אע"ג דטוענת דהולד שלו וכן נשבעת בפני עדים אין ראיה כלל דלא עדיפא כלל מע"א כשר דאינו נאמן כדאמרי' גבי טובייה חטא וכו' כ"ש עדה דאיכא תרתי לריעותא דאשה לאו בת עדות היא. גם לפי דבריה היא רשעה ופסו' לעדות ולשבו' ושוייא אנפשה חד"א וכו' ע"כ הרי דכל היכא דבטענתה משוה לעצמה רשעה אינה נאמנת אפי' בשבו' אע"ג דהתם קאי לפסל את הולד ולפגם את פלג מ"מ פשטייות דברי הרב מורין דטעמא דאינה נאמנת היינו משום שאם נאמין לה פוסלת א"ע ודוק:
ל"א אמרה שזנתה ושתתה סם המות ונתרפאה ועודנה מחזיק בטומאתה עכ"ז אינה נאמנת וחיישי' שמא ענ"ב תפארת אדם סי' א' ובס' מטה לחם סי' ך' אות ט"ז האריך לכתב דכל שהיא בוכה וממררת אמריה על מה שעשתה. הגם דאיכא עדות הנואף אסורה לכ"ע יעו"ש וע"ע בס' יד יוסף הנד"מ א"הע סי' ג'. ל"ב שם אבל אבדה כתובתה עיקר ותוס' וכו'. ע' באר מים חיים ח"ב סי' ד':
כ"ג ע"כ ל"א דאינה נאמנת משום דעיניה נ"ב אלא דוקא כשהיא בעצמה בלי שום שאלה מאחר אמרה שזנתה אבל אם יצא עליה ש"ר ושאל בעלה לפני עדים והודית ודאי על האמת הודית. יד"א הג"הט ס"ק ל"ב משם מוה"רי הלוי אחיו של הט"ז בתשו' סי' ט"ל וע' לה' באר מים חיים שם בסי' ד' שהרס ונתץ כל דבריו והעלה דבין ע"י שאלה ובין שלא ע"י שאלה בין הודית לפני ב"ד או לפני עדים לעולם לא מהימנא יש"ב ובס' אהל יצחק בהשמטות סי' ל"ח. תפארת אדם חא"הע סי' א'. ובתשו' שהשבתי בחדש אלול התר"סז. וע"ע בס' מטה לחם סי' ך' או"ט ט"ז דהודאתה ועדות הנואף מהני לאסרה י"ש ולדידי מידי פלוגתא ל"ן:
ל"ד שם בהגה וע' לקמן סי' קע"ח. עיין גם כן בחידושינו לשם מ"ש משם הפוס':
ל"ה מו"רם בהגה אמר א' על אשה א' שזנתה עמו. בתשו' הרשב"א סי' אלף רל"ז מבואר דיש לחלק בין כשאומר האשה פ' זנתה עמדי דאז פלגינן דבוריה לכשאומר אני זניתי עם אשה פ' דאז אינו נאמן כיון דנעשה עצמו רשע באמירת אני זניתי. והד"מ והסמ"ע בח"המ סי' ל"ד ס"ק ס"ד הביאוהו אך רבים מהפוס' חלוקים על הדבר הזה. ע' חשק שלמה שם ס"ק נ"ח. חסד לאברהם א"הע סי' ד' דט"ו ע"ג. אהל יצחק בהשמטות סי' ל"ח ונדפסה שנית תשובה זאת בס' צל הכסף ח"ב סי' ג'. פתחי תשו' בסי' זה ס"ק ל"ב. וע' באר מים חיים שם סי' ב' ד"ט ע"ב וסו"סי ג' שכתב דכל הפורש עצמו מפשט דברי הרשב"א ורוצה להחמיר עתיד ליתן את הדין יש"ב. ובס' שדי חמד מע' אישות סי' א' אות ט"ז:
ל"ו אפי' באומר אני זניתי דלדעת הרשב"א לא פלגינן דבוריה ה"ד כשלא קדם העדאת העדות לדברי הבועל אבל כשקדם עדות העד איך נטמאת האשה ואח"ך אמר הבועל שבא עליה ושהכל היה בחפצה ורצו' נאמן. ה' חש"ש בסי' ל"ד ס"ק נ"ד משם הפ"מ ח"א סי' פ"ט שכ"כ להלכה אבל לא סמך עצמו למעשה עי"ש וע' אהל יצחק שם שהביא שכ"כ ה' זכרון יוסף סי' ט"ו ובעבור זה כתב לאסר בנ"ד שהעיד העד שהרגילתו ותבעתו עי"ש וה' בא"מח שם סי' ג' חלק בכח וגבורה על ה' כ"י ונסתייע עצמו דהפ"מ הכה על קדקד סברא זו ובטלה י"ש:
ל"ז שם בהגה נאמן עליו כע"א. ואם בא עוד אחר ומעיד על האשה שזנתה מצטרף עם זה ואפי' אם העד האחר אומר זנתה עם הא' לא נכשל הא' מחמת עדות הב'. ח"מ וב"ש ס"ק כ"ח ואפי' אם המעידים הם הנואפים עצמם נאמנים לאסרה כב' עדים ואמרינן פלגינן דבורייהו. אהל יצחק שם וע' למוה"ר בס' שער אשר חא"הע סי' ג' שהסכים לזה וכתב דשל כת הקודמין היא זו עי"ד:
ל"ח שם אשה שאמרה לבעלה וכו' אסור להחזירה, היינו בעומדת בדבריה לאחר שגרשה אבל אם חזרה ונותנת אמתלא אז מותר להחזירה ח"מ וב"ש. וע' פ"ת סקל"ו ומ"ש א"ה בס' יאודה יעלה חיו"ד סי' א' או"ז. וכתב הרב ידי דוד בסי' ק"ו דאין הפרש בין אמרה בפני ב"ד לשלא בפני ב"ד וכ"ש כשהודה בפני יחיד שאינו מומחה ואפי' שהיא לא התחילה לדבר רק באו דבריה אחר דברי הבעל עכ"ז אמתלא מהני עי"ד:
ל"ט ס"ז ש"ע מי שראה אשתו שזנתה וכו' הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמת וכו' ע' ב"י מ"ש משם מוהריק"ו והביאו מור"ם לקמן סי' קע"ח וע' כנ"הג הגהב"י ס"ק ל"א מ"ש ע"פ ת' המבי"ט. וע' עבודת השם חא"הע סי' כ"ח דקנ"ג ובמה שרמזתי לקמן סי' הע"ח ובתשו' שהשבתי לפיליבי באלול התרס"ז:
מ שם בין שהיתה אשה. אפי גוי כנ"הג הג"הט סק"כח משם ת' הרש"בא סי' קי"ח. וע' בתשו' שם כתבתי דהרש"בא לשיטת הרמ"בם קאמר וליה לא ס"ל ואיהו גופים ה"ן נס"תר מחמ'תו בסי' אר"ן ושם הבאתי דברי הפוס' המדברים בזה:
מ"א שם ה"ז חייב להוציאה. ע' פ"ת סק"לז. צל הכסף ח"ב חא"הע סי' י"א מד"לז ע"ב ואילך. עבודת השם סי' כ"ט מדק"נט ואילך:
מ"ב אם האשה מכחשת ל"מ נאמנותו. ע' כנ"הג הגהב"י ס"ק כ"ג משם הרש"בא והפוס'. וגס בזה הארכתי אני הדל שם והעלתי דבמחלו' הוא שנוי מערכה לקראת מערכה ועוד כתבתי שם דאם יש הכחשה בין העדים ל"מ נאמנותו י"ש: מ"ג שם בהגה הרבה קרובים אינם רק כע"א. וכ"כ בי"וד סי' קכ"ז ס"א וכתב ה' קול הרמז בכתו' פ' המדיר וה"ד הד"במ ח"ג סי' יו"ד דבדבר המסור לנשים שאין דרך ארץ באנשים לידע דברים אלו נאמנות ב' נשים כעדות ב' אנשים ע"ע וע' מה שפלפל בדבריהם דרבנן ה' עבודת השם חא"הע סי' ז"ך דק"ן וקינא וע' באר מים חיים ח"ב סי' ד' די"ג ע"ד שכתב דע"כ ל"א דנחשבים כע"א רק בקרובים דכי שדינן לכולהו ושקלת חד מנייהו הרי יש ע"א כשר ואדם א' מאלף מצאתי אבל בנשים לא ודלא כה' ב"ח בתשו' סי' צ"ח שחשב עדות הרבה נשים כע"א עי"ש ונעלם דבר מה' עבודת השם א"הע סי' ז"ך דק"ן ע"א דכתב להיפך מ"ד אם ע"א מעיד על כיעור אין חייב לגרשה אפי' אם נאמן בעיניו כתרי. הבא"הט בסק"כג משם מוהר"ם מלובלין סי' פ' ומשמע מדבריו דדוקא על הייותו ע"א הא אם היו שנים ומאמינם חייב לגרשה ואין הספר תחת ידי לראות הדברים בשרשם אבל ה' מנשה מפדוואה בתשו' כי באה בס' פחד יצחק אות ס' הנ"מ די"ד ע"ב כתב דדוקא בע"א שזנתה אי מהימן ליה כבי תרי יוציא מאחר דקי"ל שזנתה אבל בעדי דבר מכוער אפי' סמכא דעתיה עלייהו שראו זה הכיעור מאן לימא לן שזנתה ממש דלמא ליכא אלא פריצותא בעלמא דחזו לה וכן הסכים ה' המחבר שם דט"ו ע"ב וע' מה שרמזתי לעיל בסי' י"א אות י"ג משם ה' יד יוסף הנד"מ בסי' ד':
מ"ה שם בהגה וי"א דלא יוכל לומר שמאמין לעד וכו' ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק כ"ה. יד"א סק"ל. פ"ת סק"לח. ומ"ש אני הדל בתשו' שם דכל האחרו' הסכימו כן סי' קי"ו:
א ס"א ש"ט הנושא א' מחייבי לאוין וכו'. אבל אם נשא אחת מחייבי כריתות דאין קידו' תופסין בה וא"ץ גט לא שייך למיהב לה כתובה ואיפשר דתוס' כתובה יש לה בהכיר בה ואיפשר אפי' בלא הכיר בה יש לה תוס' כמו חייבי לאוין וכו' וכמ"ש הר"ן ח"מ סק"א. וכתב ה' חסדי דוד בביאו' על התוספתא פ"ב דיבמות ד' קי"ח ע"ד וז"ל אני בעניי דקדקתי ועיינתי היטב בלשון הר"ן ולא מצאתי בדבריו שום ראיה לזה אדרבה איפכא משמע וכו' יש"ב:
ב ס"ה ש"ע הממאנת וכו' אבל אם הלך למד"הי ולותה למזונותיה ואח"ך מיאנה אינו חייב לשלם. האשה שהלך בעלה למד"הי ולותה ואכלה וכשבא חייבוהו ב"ד לפרוע ומרדה בו האשה ואינה רוצה להיות עמו אם חייב לשלם או דומה לדין הממאנת שפטור או"ד שאני ממאנת דכיון דמיאנה אפקעיניהו רבנן לקידושין מינה מש"אכ באשה זו דקודם המרידה אשתו היתה וצריך להתיישב בדבר. ה' כפי אהרן ח"א חא"הע סי' ח':