אבני האפוד על אהע· רבי דוד פיפאנו
אה"ע · סימן קה
א ס"ג ש"ע מי שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה. וכו'. נחלקו הח"מ והב"ש אי בעינן תרתי שבועה וגביית כתובה וע' פ"ת סק"ב, מעשה חיש חא"הע סי' ט"ז וי"ז מה שפלפל בזה ושם כתב דדעת מרן דבשבועה לבד סגי וכדברי הפר"ש:
ב ס"ה ש"ע המוחלת כתובתה א"ץ לא קנין וכו', חשה שקרעה כתובתה מתוך כעס ומריבה עם בעלה דמייא למוחלת כתובתה דאין לך מחילה גדולה מזו שאם בעלה רוצה לגרשה היום במה תגבה כתובתה והלא פסק מרן בסי' ק' ס"ו דגרושה שחין שטר כתובתה יוצא מתחת ידה והבעל טוען פרעתי או מחלה דאינה גובה אפי' עיקר ובנד"ז נמי אע"פ ששטר כתובתה יוצא מתחת ידה מ"מ הרי קרעתו מדעתה וכמאן דליתיה דמי וכו' וכיון דהרי קרועה לפנינו אמרינן מדקרעתו מדעתה ודאי דמחלה ואם הבעל חפץ לגרשה אין לה אלא בלאותיה הקיימים ואבדה כל תנאי כתובתה עיקר תוספ'. ה' באר מים חיים ח"א א"הע סי' ט"ז:
ואני שמעתי ולא אבין דמאי דפשיטא ליה למר דקריעת שטר הכתובה הוי כמחילה צריכא רבא ואנן קחזינן בספרי הפוס' שכתבו להיפך. הראשון אדם חד מן קמאייא הגאון מוה"רי אבן מיגאש ז"ל בתשו' הנדפסות בס' לקוטות הרמב"ן סי' ח"ן כתב להדייא דקריעת השטר לא הוי מחילה רם לא שאמר המוחל לנמחל להדייא הנה מחלתי לך החוב עי"ד ומה ענין זה לדברי מרן דסי' ק' דהתם קאי כשאין הכתובה לפנינו והוא טוען מחלת וכבר נרגש מזה הרב וכתב דכיון דקרעתו מדעתה אין לך מחילה גדולה מזו והרי הגאון נצב לקראתו ואם נאמר דאין לתפס על הרב בזה דתשו' הגאון ב"מ לא נראו בעליל בזמנו שא נא עיניך וראה לה' המבי"ט ז"ל בא' סי' יק"א שכתב וז"ל ועוד נראה דאפי' שהשטרות קרועין עדיין שעבודן קיים כל שלא פרעו וכו' דאין חזרת השטרות מבטל השעבוד כל שלא פרע לו וכו' עו"ש ובסי' שי"ד איברא דה' חוקי חיים זיל בסי' ט"ל תמה על תשו' המבי"ט הנז' דסתר את אהלה במ"ש בח"ג סי' הקיל דאם קרע את השטר ולא החזירו הוי כמי שקרע שטר אחר שלא הפסיד אלא שעבוד השטר לח המלוה אם יש עדים או שא נו מכחיש הלוה וכו' כי מדבריו אלו משמע דהא מיהא נמחל שעבודו וזה סותר למ"ש בח"א דהגם שנקרע השטר שעבודו קיים כל שלא נפרע החוב וטורף מאותו זמן והצ"ע יש"ב. הנה מלבד דעכ"ז לא מלאו לבו לעשות מעשה היפך ה' המבי"ט וכמבו' בדבריו שם בר מן דין דה' שערי רחמים בח"המ סי כ"ד ול"ד עמד ע"ד ובא לכלל ישוב על ב' תשובו המבי"ט דמ"ש בח"ג דבקריעת השטר הפסיד השעבוד הכונה טרפת לקוחות לטרף ממשעבדי דכיון שנקרע השטר הוה ליה מע"פ ומצו לקוחות למימר מאחר שידענו שקרעת השטר אמרנו מסתמא כבר פרע ומ"ש בח"א לאו לענין טרפת לקוחות איתמר רק לגבות ממה שתחת ידו דהגם דלוה ושעבדה לאחרים מ"מ שעבוד אין דינו כמכר יש"ב חילוק נכון ואמתי ותמה על מז"ה יד ימין בח"המ סי' יו"ד דסמך אדברי המבי"ט בח"ג לומר דאף דקרע השטר גובה ממשעבדי הצד השוה שבהם דהחוב אינו נמחל לענין לגבות ממנו ובכן ק' על ה' באמ"ח ז"ל דפסק לדיניה בסכינא חריפא דאם באה לגבות מבעלה וכגון שנתגרשה. אינה גובה כתובתה דקריעתה זוהי מחילתה וכפי האמור אהמ"ר מעוצם חכמתו דבר בקדשו מה שאיני. וכזאת וכזאת ק"ל על הר"הג מיהרח"פ זיל בתשו' חוקות החיים סי' ה"ד שכתב וז"ל בנ"ד שעשה מעשה רב לקרוע הכ"י שחתם הלוה עצמו וקרעה החתימה ונתנה לו אין לך מחילה גדולה מזו אפי' לא דבר לו כלום כ"ש שאומר ש' (הלור) שאמר לו עתה נתרצית ונעשה כרצונך אין לך מחילה בפי' גדול מזה יעו"ש ולא זכר שר לכל האמור:
עוד אשוב אתפלא על ה' באמ"ח ז"ל דכיון דדיהו מיירי שהאשה היתה בכעס ומתוך כעסה ושיחה קרעה את שטר כתובתה אפי' אם לא היה כאן קריעה לבדה אלא גם דברי מחילה שהיה חומר לבעלה בפי' שמחלה כתובתה עכ"ז ל"מ שהרי פסק מורם בח"המ סוסי של"ג דמחילה ע"י כעם ל"מ ויטו' בפתחי תשובה שם ס"ק טו"ב וה' ירים משה בח'המ סי' י"ב סקי"ד רמז כמה פוס' המדברים בזה לך ואספת סו"ד שדבריו שגבו ממני וצ"ע. ומ"מ אם בא לקיימה ולכתוב לה כתובה אחרת בהא מודינא ודאי דלא כתבינן אלא מהשתא כיון דגם לפי דברי הפוס' הנז' לא גבייא מזמן ראשון אלא מיניה אבל אינה טורפת מהלקוחות ובזה צדק הרב זל במשפטו אשר חרץ שם דצריך לכתב מזמן של השתא יעו"ש:
ג אפי' למאי דאסקינן לעיל דקורעת כתובתה איננה כמוחלת ומצייא לגבות כתובתה הכל במשלם ואפי' מהמשועבדים לאחרים רק שאינה טורפת מהלקוחות ה"ד בגרושה אבל אם היא אלמנה שבאה לגבות מהיורשים בכה"ג לא גבייא לפי מה שלמדנו להועיל ה' שערי רחמים סו"סי ל"ד מדנפשיה ופשפש ול"ו מצא לה' פני משה ח"א סי' ס"ו דקס"א שכתב כדבריו י"ש: